בספטמבר האחרון היינו באלפים הצרפתיים ופשוט לא עלינו על רכבלים שכאלה, גם במחיר של לוותר על מסלולים, כולל האגם הלבן, הנחשק. לא הטריד אותי, למרות שאני חובבת טיולים מושבעת. כן היה סיכום מוקדם, שאולי אני והבת נעלה על רכבל שכזה, אם ממש נרצה

לי, למשל, יש סוג של קלסטרופוביה קלה. לפעמים מתחשק לי לאתגר את עצמי ולפעמים לא “בא לי” להילחץ. מודה, שגם לא בוער לי לטפל בזה. לא מרגיש לי קריטי ומגביל במיוחד, לעומת שריטות אחרות שאולי יש לי

מסתבר שהנפילות והתאונות נדירות מאד, אבל מתרחשות. יש נפילות של ילדים מרכבלי כסאות. הם עלולים להחליק מתחת למעקה. רוב המעקות כן יכולים לעלות לבד ...אבל יש רכבלים חדישים עם מנגונים אוטומטיים ו/או מגנטיים המונעים זאת.

רוב התאונות נגרמות עקב “טעות אנוש”. לדגומה גולש בריטי  נחנק בסבואה  מהרצועות של תרמיל הגב שלו שנתפסו ברכבל. זה היה נמנע לו הוא היה שם את התרמיל בחלק הקדמי של הגוף, כפי שכתוב בנהלי הבטיחות…

הכי חשוב -לשבת “גב אל המושב”...ילדים קטנים לא מסוגלים ולכן זה מעלה את הסיכון.

בכל מקרה, תאונות  הדרכים (כולל של רכבות ואוטובוסים) גורמות הרבה יותר נפגעים בכל העולם מאשר רכבלים למיניהם והם נחשבים מאד מאד בטוחים...

בתשובות, עלתה התייחסות גם לפחד שלנו המבוגרים מנפילות או חוסר בטיחות ברכבל כסאות עם ילדים. האם יש בסיס אמיתי לפחדים אלו? מישנהו שמע פעם על ח"ו נפילות? 

ושאלה שלא עוזבת אותי כל פעם מחדש- מישהו יודע האם המעקה יכול לעלות פתאום מעצמו באמצע הנסיעה??

( אני תמיד מזהירה באלף אזהרות להחזיק בו חזק עם 2 ידיים...ועדיין דואגת)

באיזורים הרריים ונופיים (כמו למשל האלפים הצרפתיים, האלפים הברניים בשוייץ, אוסטריה, צפון איטליה) יש המון רכבלים, חלקם פתוחים וחלקם סגורים, יש אינספור מסלולים ופסגות ונופים לראות ולחוות גם אם מוותרים על הרכבלים הפתוחים (מנסיון). כך שגם אם לא הגעת לנקודה X שניתן להגיע אליה רק עם רכבל כסאות או בטיפוס מפרך, תגיע עם רכבל סגור לנקודה Y שהיא לא פחות יפה.

שורה תחתונה – לדעתי לא צריך להתעקש (אלא אם אתה רוצה להתגבר על הפחד מסיבות אישיות), כי מבחינת הנוף לא תחסר דבר מהוויתור עליהם.

אנחנו רצינו לעלות על כמה רכבלי כיסאות (בצרפת ובאיטליה), ובגלל שהיינו שני הורים ו-3 ילדים, אמרו לנו שאי אפשר. דווקא הקטע של הנפילה פחות הפחיד אותנו כי הקטנות (גיל 3) היו אמורות להיות עלינו, והבכור – 5.5 כבר עבר רכבל כיסאות לידנו ולא עלינו.
בגדול – אמרו לנו למצוא מישהו מבוגר שיסכים לקחת עליו ילד אחד, אבל זה לא היה נכון עבורנו, והחלטנו לוותר. יש יותר סיבות לחזור לשם 

אם זה מטריד אז כדאי לשאול וכדאי לחפש איך לפתור את זה כי חרדות זה משהו שמעכב ומעיב על איכות החיים, ואפילו שכביכול מדובר רק ברכבל .

אני לא מטפלת וגם אין לי מושג איך מטפלים בחרדות , בטח לא אצל מבוגרים , אבל יכולה לשתף שאמא שלי טיפלה בחרדת טיסה שהיתה לה והיום היא טסה ללא בעיה , כך שיש פתרונות לחרדות.

חוץ מזה, אני התמודדתי עם הבת שלי שבגיל קטן סבלה גם מחרדת טיסה וגם מחרדה מגובה.

מהניסיון האישי שלי, מה שעזר זה לא להתעלם או להנציח את הפחד , כדי שלא ישתמע שיש ממה לפחד ולטפל במהירה כדי לא לתת לו להתעצם. 

ומכיוון שלהסביר רציונלית שאין ממה לפחד זה קשה, כי חרדה היא הרי לא רציונלית,  אז מה שעשינו זה לחשוף אותה בכל פעם קצת ועם תמיכה וחוויה חיובית סביב זה.

למשל במקרה של הפחד מטיסה עבדנו איתה בארץ עוד לפני המטוס עם ספר ייעודי ושיחות והכנה , וכשהגענו בפועל לטיסה , השתמשנו בסוכריות "קסם" שעוזרות ללחץ באוזניים וגם הפכנו את חווית ההמראה ה"מפחידה" למסיבת פיג'מות במטוס . (כרכנו שמיכות מסביב כמו אוהל... וככה החלון היה מוסתר ,כי מאוד הלחיץ אותה לראות את ההמראה ).

וזה כמובן במקרה של ילדה. מבוגרים זה יותר מורכב... אבל אולי אותו עיקרון דומה של לחשוף יוכל לעזור.

בכל הקשור לפחד מגובה , שוב חשפנו לאט לאט וחיזקנו אותה כל הזמן , והשנה היא אפילו עלתה על רכבל כסאות פתוח בג'קסון הול ( שהוא די ארוך וגבוה ) ושרדה כדי לספר שנהנתה!

אגב, היא בת 8 וחצי היום.

וזו ילדה שצרחה בטיסה עד שכמעט ירדנו מהטיסה.. היא לגמרי עברה אז התקף חרדה .... 

וגם פחדה ממדרגות נעות בקניון בגלל הגובה ..

בשתי מילים : כדאי לטפל.

בשלוש מילים : מה שנירית כתבה.

אם זה לא משתק לגמרי אז חשיפה עוזרת.

אם יש מבוגר צמוד לילד אז בכל גיל

לתת לילד לעלות בלי השכחת מבוגר אפשרתי בגיל 9

יש רכבלים גבוהים שהנסיעה בהם מאוד ארוכה ועלולה להיות לא נעימה למי שרגיש מקור גם בקיץ. למשל הרכבל שעולה לאינדקס לא התאים בגלל תנאי מזג האוויר בפעם הראשונה שהגענו אליו ועלינו עליו רק ביום חם במיוחד. חשוב להכין את הילדים מראש לזה שלא בטוח שתוכלו לעלות על הרכבל.