בחזרה

לונדון,קלן,ברלין -זה לא כל כך נעים לראות לינק שבור



  • הסיפור הזה כבר התפרסם ב-2017 תחת הכותרת “משעמם זה לא היה, הו לא..”

    לאחרונה חזרתי אליו ולהפתעתי ו/או לאכזבתי ראיתי שתמונות רבות פשוט לא מופיעות. נזכרתי שבאותה תקופה העליתי תמונות עם תוכנה ייחודית ובכלל נזכרתי שהעלאת התמונות לא הלכה חלק…

    מצד שני, לשמחתי ראיתי שחלק גדול מהתמונות שרד, כך שבאשכול זה אני אעשה תיקון חלקי וממנו יהיה קישור להמשך הסיפור..

    16.5

    כבר בהתחלה זה לא נראה מעודד – הכתום יצא באיחור מה והמושב שלי היה בשורה האחרונה. חישוב מהיר מראה שיחד עם הזמן בהגירה אני מפסיד את האוטובוס שלי העירה. "העירה" זה העיר שלי, לונדון, בפעם ה-20. ה"מפסיד" זה להגיע ב02:30 .. אז יש הפתעות בחיים, ובפעם הראשונה עם איזי, פתחו את הדלת האחורית ופתאום הייתי הראשון בהגירה ועם כמה דקות עד להסעה. הגשם שירד לא הסתיר את חיוך  "איך דפקתי את המערכת" (חכו חכו, היא הולכת לדפוק אותי חזרה, יש למה לצפות). נסיעה חלקה עד לתחנת ויקטוריה. נהג מונית עוזר לי בהתמצאות ושולח אותי לכיוון ההפוך. קטן עלי. מחשב מסלול מחדש והנה הגעתי לרחוב בלגרייב. אני לא זוכר אם זה 136 או 137, אבל בסביבות ה-100 הרחוב נגמר ואני נאלץ להסתכל בפתק עם האותיות הזעירות. 71. לא נורא.

    נכנס , רטוב עד הלשד, ומגיש לפקידה את הדרכון. היא מוצאת את שמי ומסננת – אתה יודע שזו אכסניית נוער. הגיל מוגבל ל 18-40 ואתה לא יכול להיות כאן. שאמצא לך מקום אחר? ...

    רוצה לספר לה שאני בן 28 אבל הדרכון אצלה. מסנן לעברה " את לא רצינית, נכון"..מפה לשם , אחרי דין ודברים בכעס מאופק וראוי לציון, מוסכם שאשים את גופתי הרטובה בחדר ומחר אמצא את דרכי החדשה.

    17.5

    אולי בגלל העצבים מתעורר כבר ב0530. אין לי דבר יותר טוב לעשות, אז הולך למחשב לבדוק את האופציות. אני צריך להיות בויקטוריה אנד אלברט מיוזיאום בבוקר והמעבר לא מי יודע מתאים לי. רואה את הפקידה מאתמול, שלום ,שלום. אני מנסה לשאול אם אוכל להישאר היום ולעבור מחר והנבלה אומרת לי שדיברה עם המנהל והוא אישר שאשאר. באמת תודה.

     




  • שעה 7, סים מקומי נקנה ב11 פאונדס ונוצר קשר עם הבית, שעה 8 ארוחת בוקר של הוסטלים (העיקר הכמות ולא האיכות) ולקראת השעה 10 אני מתייצב במוזיאון – את העייפות מנטרלת פחית רדבול שטרחתי להביא כמה כמוה מהארץ.

    הו , כמה התגעגעתי לחצר הפנימית של המוזיאון. אחת החצרות אם לא ה-

     

     



  • ואם חשבתם שהקו העגמומי משהו הולך לשלוט בטיול הזה, חפשו לכם מקום אחר. לא לדאוג, יהיו קיטורים מוצדקים, אבל יהיו גם יהיו שיחוקים והנה מגיע הראשון.

    אני נכנס לתערוכה אימתנית על פינק פלויד. כל ההסטוריה עם סרטונים, שמע , פוסטרים מוצגים ומה לא. שעה ומשהו של שכרון חושים אמיתי

     

    לצילומים נוספים מהתערוכה

     

     



  • ב-V&A יש גם תערוכות אחרות. צדה את עיני תערוכת צילומים שמדברת על חומות ומתרסים והכוכבים הם אוקראינה ואנחנו. כמה תמונות חזקות.

     

     



  • בהמשך תערוכת קבע המוקדשת לעיצוב במאה ה-20

     

     



  • ממשיך למוזיאון ה natural history.  הקדשתי למוזיאון יום וחצי מלאים בשנת 1983 ועכשיו אני חוזר. האינסנטיב העיקרי היא תערוכת צילום של המיטב של ה-ווילדלייף. עובר לפני בתערוכה על הרי געש ורעידות אדמה שמתחילה כאילו בכניסה לתוך כדור הארץ. נחמד מאוד.

     

     



  • כשאני שומע שעל הצילומים עלי לשלם 12 פאונדס ומכיוון שראיתי אחת היום אני אומר שאני מעדיף לשלם 6 פאונדס על תערוכת פרפרים שמתקיימת בחוץ. איזה החלטה גאונית, ובעצם למה שלא תחליטו על כך בעצמכם..

     

    המקום מדהים ביופיו ובתצוגותיו. מה שכן, מי שזוכר, ב-2013 הגענו לחור בעיירה צ'כית נידחת ונכנסנו לחדר עתיר פרפרים וזה היה השיא של הטיול ד'אז. אובייקטיבית, כאן יותר יפה, מושקע ומשכנע, אבל הבעיה היא שזו הפעם השנייה. אין את אפקט ה-ואו וההתרגשות של הפעם הראשונה. אם אז זה ציון 10, כאן הם יסתפקו ב-9.5

     

     

     



  • אני בדרכי עכשיו לרוף-גרדן למרות שכתבו לי שאין אליו כניסה בגלל אירוע שמתקיים. בדרך קצת בועות סבון,

     

     



  • כאן האתר הסכים לקבל את התמונות שלי, אז אני שולח אתכם לסיפור המקורי – המשיכו בפוסט מספר 10, בו אנו פוגשים ברויאל אלברט הול

     

    לסיפור,עמוד ראשון,לכו ישר לפוסט 10



  • בוקר טוב דני,

     

    זוכרת את השרשור המקורי.
    במיוחד את הקטע עם אכסניית הנוער laugh

     

    כיף לראות שוב את התמונות הצבעוניות.

     

    חורף טוב 

     

    סמדר



  • גם בעמוד השלישי חורבן תמונתי במספר פוסטים..

    אני כבר עברתי מלונדון לקלן, ראיתי אתמול משחק בחצי גמר אליפות העולם בהוקי קרח ועכשיו אני מתייצב למשחק הגמר!

    חוזר למנוחה קצרה ומהנה בחדר ולקראת שמונה וחצי חוזר לארנה. המשחק האחרון של אליפות העולם עומד להתחיל. אין ספק שהיציעים הרבה יותר מלאים וההימור שלי עכשיו הרבה יותר קשה. תמיד אוכל לחזור למקום האמיתי שלי, אבל המטרה היא לשחק את אותו משחק ולתפוס מקום מכובד. נכנס בנונשלנטיות, המקום שלי ממקודם תפוס , אז אני מידרדר לשורה 13..לידי רוסי חנוט בחליפה של סלבריטיז. מתיישב לידו, עוד שתי דקות מתחיל. האם יקימו אותי? השאלה מנקרת עוד כמה דקות שמא אוקם ע"י אויב מאחר, אבל לא – היום הוא יום המזל שלי.

     

     



  • שוודיה שניצחה אתמול משחקת מול קנדה החזקה והפייבוריטית. אני לוקח צד ואני בעד הקנדים. למה? ככה. המשחק דינמי מאוד , שקול אבל בלי שערים, למרות שנראה שהרמה מאוד גבוהה. בשלב מסויים שוודיה עולה ליתרון ואז אני נוכח ביתרון המספרי שלהם ביציע. קנדה שלי משווה והמשחק הולך להארכה. ההכרעה כאן היא ע"י שער זהב, כלומר הראשונה שתבקיע תזכה באליפות. המתח רב. ניסיון אחרון אבל אין הכרעה, הולכים לפנדלים.

     

     



  •  זה לא הפנדלים שאנחנו מכירים מכדורגל. הדיסקה מונחת על מרכז המגרש והתוקף מתקדם עם הדיסקה לכיוון השער ומנסה להכניע את השוער. הרבה יותר מעניין והוגן מבכדורגל.

     

     



  • שוודיה מנצחת ולוקחת את אליפות העולם. אני מסכם לעצמי שאמנם הוצאתי המון כסף, אבל התמורה הייתה בהתאם. נחשפתי לענף ספורט נהדר וניתן לומר שהתאהבתי. בפעמים הבאות שאהיה במדינות שהספורט הזה נפוץ בהן, יש לשער שאחפש את המשחקים המקומיים.

     

     



  • 22.5

    תחנת הרכבת קלן דויטץ ממש סמוכה וממנה לוקחים אס.באהן ישירות לשדה,12 דקות בסך הכל. יש לי טיסת ראיןאיר(15 יורו) לברלין, שם אני הולך להפקיד את עצמי בידיה של אחייניתי, שלומדת בעיר ותהיה המדריכה שלי היום.

    ניתן להגיע לעיר במספר דרכים. אחת המומלצות היא עם הרכבת אר.אי. 7 שנקראת אקספרס ועוצרת רק בתחנות המרכזיות במרכז העיר. הכרטיס היומי, דרך אגב, תקף ברכבות אלה בנוסף ל אס.באהן וה יו.באהן במחיר 7.80יורו

     

    שם את הטרולי בלוקר בתחנת אלכסנדרפלאץ (בצד שפונה למגדל הגדול,4יורו). לוקח לי 2 עוגות ומתפלא איך הצלחתי ליפול עליהן(כי מן הידועות הן שהקוכניות בגרמניה מצוינות עד מצוינות מאוד). הולך ברגל דרך הקשה-מרקט (קונה יוניקלו חדש ב69יורו ונכנס למתחם הסטריט ארט ברחוב רוזנתאלר- מתאכזב, גם כאן זה לא זה..), עובר ליד בית הכנסת הגדול עם כיפתו היפה וב- 11:15 מגיע לפסל/אנדרטת הקינדר טרנספורט ליד תחנת פרידריכשטראסה, שם אני פוגש את ניצן. איזה כיף , חיבוקים ועולים על הרכבת לתחנת גרונוואלד במערב העיר.



  • אנחנו הולכים עכשיו לטופלסברג ולשם כך אנחנו צועדים יותר מ-20 דקות ביער גרונוולד ואז עולים בשיפוע לא קל אל ההר.

    טופלסברג הוא מקום מאוד מעניין. בעבר שכנה כאן אקדמיה נאצית שפשוט כוסתה בשברי אבנים ופסולת שהצטברה אחרי מלחמת העולם ויצרה תל של מספר עשרות מטרים שהפך להיות הגבוה בברלין. בשנות הששים הוקמה במקום תחנת האזנה אמריקאית כדי להאזין לסובייטים ולמזרח גרמנים. עם נפילת החומה ב-89 המקום ננטש. הייתה כוונה ליצור באתר מלונות או דירות אבל הדבר לא הסתייע. כיום תחנות ההאזנה מאוכלסות במתחמי סטריט ארט של מספר אומנים(ייתכן שחלקם אפילו גר במקום). כניסה לאתר – 8 יורו.

     

     



  • עד עכשיו ראינו יצירות על קירות המתחם, אבל אנחנו נכנסים פנימה ומשוטטים בכמה קומות מלאות מכל טוב.

    שימו לב לתמונה הראשונה התמימה..

     

     



  • כדורגל נוסטלגי,נילס הולגרסן והילד הבוכה(???!!!)

     

     



  • פינת החתול

     

     



  • את פינת העציץ כבר תראו בפוסט המקורי, דלגו למספר 92

     

    לינק לעמוד השלישי

     

    תיהנו!


 

בחזרה