ב. לפרשנות שלך: בונדינג משפחתי הוא אחד מהדברים הטובים ביותר שקורים לנו בטיולים משפחתיים, גם הילדים שלנו מציינים את “כולנו יחד” כחוויה הטובה ביותר בטיול,

אבל מה הקשר בין החוויה הטובה הזו לבין בת/בר מצווה?

זהו טיול משפחתי לכל המשפחה, זו מתנה לכל המשפחה.

ג. אגב לטיול העצמאי של הילד/ה המדיניות שלנו עד היום היתה או matching, על כל שקל שהילד/ה מביא בעצמו ההורים נותנים שקל בעצמם, במקרה שלילד היה פרק זמן מספק לעבוד ולהשתכר,

או שכל העלות על ההורים עם לילד לא היה מספיק זמן להשתכר סכומים משמעותיים עד הגיוס או שבזמן הצבא סיים קורס מאוד ארוך ותובעני וקיבל אישור לשבוע חופשה בחו”ל וקצת מוגזם לצפות מהילד שיחסוך סכום משמעותי מהקצבה הצבאית.

הראשון בחר לפלנד עם אבא והשני בחר משחק nba ומערב ארה"ב עם אמא.

הם אחראיים על היעד, המסלול, האטרקציות הנבחרות, מעקב אחר התקציב ושריון הלוגיסטיקות.

אנחנו כמובן עוזרים להם אבל התכנון הוא כמעט כולו שלהם וזה מקסים לראות אותם תופרים לעצמם טיול חלומות תוך ניסיון לעמוד בתקציב שקיבלו.

חולמים, מזמינים, משנים, מוחקים, מוותרים ולבסוף גם סוגרים.

הטיול שלי עם הקטן היתה חוויה נהדרת שלא משתווה לטיול משפחתי "רגיל".

היו לי שבועיים של 1 על 1 עם בן הזקונים שלי וגיליתי שהילד כבר גבר. אלו היו שבועיים נפלאים ואינטנסיביים של גילוי וקרבה ואני אסירת תודה על הזמן הזה שהיה לנו יחד.

גם הטיול של הגדול עם אביו היה מאוד מוצלח וסך הכל לשניהם היתה חוויה נהדרת.

נקודה נוספת: הרבה פעמים טיול לפני גיוס הוא בנוסף לטיול המשפחתי השנתי. אז אם כבר מימנו את הטיול המשפחתי לא נממן לנער עוד טיול עם החברים שלו. זה לא רק ענין של יכולת כלכלית אלא של עיקרון. אם אתה מספיק בוגר כדי לטייל לבד אז אתה מסוגל להיות מספיק בוגר כדי לממן את ההרפתקאה הזו לפחות חלקית. 

כלומר כן, ראיתי אנשים (בעיקר בפורום צפון אמריקה, ובעיקר בקרב מטיילי הפעם הראשונה) שכותבים במפורש שזה טיול שלהם לא פחות מטיול של חתן בר המצווה ולכן הם לא מתכוונים לתפור את הטיול מסביבו.

אבל דווקא כשאני מסתכל על מי שנוסע באופן תדיר – אני חושב שחלק מהסיבה להבדל בגישת המימון קשור למטרה. בעיניי בשני המקרים המטרה של הטיול היא לא הטיול והחו”ל.

בטיול המשפחתי – המטרה היא המשפחתיות. להיות ביחד, לחוות ביחד, לצבור זכרונות ביחד. זו מטרה שאנחנו כהורים מאד מתחברים אליה ורואים בה אחת מהמטרות שלנו ולכן נכון לנו לממן אותה. ואם בחרנו לעשות טיול יותר גדול או יותר מיוחד בשנת המצווה – זה גם כדי “להעצים” את הילד ולתת לו להרגיש שהוא כבר בדרך להיות גדול ולכן הוא יכול להתחיל להיות שותף שלנו בהכנת תוכניות וכדומה. אבל עדיין הוא רק בדרך להיות גדול ולכן ברור שאין כל צפייה ממנו שיממן וכדומה.

בטיול לפני צבא – המטרה של ה”ילד” היא להרגיש שהוא כבר לא ילד. שהוא כבר גדול ויכול לבד. ולכן חלק מהעניין זה שהוא גם יממן את הטיול. ברור שאנחנו נהיה שם ברקע אבל בגדול זה הוא לבד. הוא בוחר, הוא מתכנן, הוא משלם. והוא בוחר כמה להעזר בנו.

ולכן אני חושב שבמידה רבה מאד לא נכון שאנחנו נממן את הטיול הזה

כמובן שזו פרשנות אישית בלבד. ויותר מזה, יש לי עוד כמה שנים טובות עד שהגדולה תגיע לשלב ה”לקראת צבא” ולכן אני לא מדבר מנסיון אישי.

מהמדגם הלא בטוח שמייצג אני למדתי את העובדות הבאות:

א. טיול לפני גיוס (בניגוד לטיול שחרור) הוא בד”כ קצר, וזול בהרבה מטיולי בת/ר המצווה המשפחתיים.

גם טיולי שחרור/לפני גיוס ארוכים זולים מטיולי בת/ר מצווה של משפחה שלמה שנוסעת לטיול בתאילנד או ארה”ב

ב. רוב ההורים שמוכנים להכניס את היד עמוק לכיס לטיול בת/ר מצווה משפחתי לא מוכנים לממן לתכשיט טיול בלי שהם ישתתפו בו.

על העובדות אפשר להסכים, או לא – אמרתי שזהו המדגם שלי.

בהנחה שהמדגם מייצג (לדעתי בהחלט) כל אחד יכול לפרש את הנתונים כרצונו.

אני לא יכול להתעלם מהאופציה שלפחות בחלק מהמקרים ההורים מארגנים לעצמם את נסיעת החלומות שלהם כשהתירוץ הוא נסיעת בת/ר מצווה.

אין לי בעיה עם הקונספט, כל אחד שיחנך את המשפחה שלו כמו שהוא רוצה, אבל קשה לי להשתתף באנחות בסגנון “תראה כמה כסף הוצאנו עליך”, “הנוער של היום לא מעריך כלום” ושאר אמירות דומות של הקרבה מצד ההורים וחוסר הכרת תודה מהנער/ה.

לעומת כמה מוכנים לממן טיול לפני/אחרי גיוס, כשהם נהנים רק ממתן הכסף והעזרה לילד/ה.

ואז מקבלים מושג למי טיול הבת/בר מצווה, לילד/ה או להורים.

אני מכיר לא מעט משפחות שזה לא המצב אצלן ובהחלט הפעם הראשונה ואולי גם היחידה שבה הילד טס לחו”ל זה לכבוד בתזבר המצווה. בין אם הטיול הורה וילד ובין אם מדובר על טיול משפחתי (טוב במקרה כזה אולי יהיו כמה פעמים לפי מספר הילדים).

הבן הבכור נסע לטיול בר מצווה עם אבא שלי ואחי. 5 ימים בלונדון וליברפול. 2 משחקי כדורגל במסגרת משחקי חג המולד. זו הייתה נסיעה חוויתית מאוד גם לבן שלי וגם למלווים. זו הייתה מתנה מהוריי.

הבן שלי שחגג בר מצווה בקיץ לא רצה טיול בר מצווה, העדיף לקנות מחשב גיימינג חזק. 

הבת שלי שתחגוג בקרוב בת מצווה רוצה טיול שופינג איתי ועם אמא שלי.

הקטנה שלי בת 6 כך שיש עוד זמן עבורה להחליט. אולי איתה נטוס לארה”ב, החלום שלי 

הגדולים בחרו בטיול (זה בנוסף לטיול המשפחתי בקיץ ולסקי המשפחתי בחורף), נראה מה תבחר הקטנה עוד שנתיים.

עם הגדולה הייתי בלונדון ועם הבן בסופ”ש סקי באוסטריה. לשניהם זה יצא לא רחוק מתאריך יום ההולדת.

אצל הגדולה היה די ברור שתיסע איתי (כבר לא זוכרת למה), לבן נתנו אפשרות לנסוע לאן שהוא באירופה עם אבא או לסקי איתי (אבא לא מרגיש מספיק בטוח בשביל לקחת לבד את הילד לסקי).

פשוט נותנים לבן/בת המצווה לבחור את היעד

הילדים שלי בני 16, 13 ו-8.

אצלנו האירוע העיקרי של הבר/בת מצווה הוא העליה לתורה עצמה [גם הבת שלי עלתה לתורה], וטיול בר מצווה זה לא משהו שאני מייחסת לו הרבה חשיבות.

בקיץ אחרי הבר מצווה, עשינו טיול לאלבניה. היעד נבחר בהתייעצות עם הבן – הוא מאד אוהב טיולי טבע ונמשך למדינות יותר “הרפתקניות”. היה טיול מאד מיוחד ומוצלח, ויום אחד התפצלנו, ובעלי והבן עשו קניונינג, שהיה חוויה מדהימה בשביל שניהם. 

בקיץ שעבר, נסענו לצרפת. הבת מאד רצתה את צרפת, וזה השתלב טוב עם הרצון שלי לנסוע לצרפת לטיול משפחתי.  אני לא יכולה להגיד שעשינו משהו שהיה ממש ייחודי לבת מצווה, אבל יום אחד התפצלנו ואני הלכתי עם הבנות לתצוגת אופנה בגלרי לאפייט [מקסים ומאד מומלץ לטיול עם נערות].

א ב ל הילדים שלי נסעו עם הורי לטיול בר/בת מצווה ללונדון, עיר שההורים שלי מכירים היטב ואלה היו טיולים שהותאמו להעדפות של הילדים. אבא שלי צוחק שהוא האדם היחיד מעל גיל 70 שביקר פעמיים בעולם של הארי פוטר… יש זוג נכדים נוסף פחות או יותר בגילאים של הילדים הגדולים שלי, וטיולי הסבים-נכדים היו מאד מוצלחים. לא מובן מאליו בכלל שטיול כזה יוכל לצאת לפועל בעוד 4 או 5 שנים, ועוד מוקדם לתכנן את בת המצווה של הקטנה.

נתתי לכל אחת לבחור יעד לעצמה תוך הגדרת תקציב מראש , מניסיון שלנו בטיולים קודמים.

אחת בחרה לונדון, השניה בחרה פריז.

אורך כל טיול 8 ימים. ללונדון נסענו בדצמבר, לפריז ניסע באפריל הקרוב.

יהיה דגש מיוחד לשופינג, כי זה מה שמעניין אותן, ופחות מוזיאונים ו”עתיקות”.

טיולים כאלה שונים מטיולים רגילים שלנו כי אנחנו יותר זורמים עם הבנות ופחות מתעקשים על טבע\תרבות.

כאשר אצלנו במשפחה התקרבנו לגילאים האלה רצינו לייחד את טיול הבת מצווה משאר הטיולים. אז הוספנו טיול מיוחד (שלא במסגרת טיולי הקיץ ה”רגילים”), בהרכב של הורה+בת, כאשר בחירת היעד וגם תיכנון הטיול היו של בת המצווה (אנחנו הזמנו רק את הטיסה ומקומות הלינה). גם לטיול בר המצווה הקרוב יוצאים בהרכב של הורה+בן ליעד לפי בחירת הבן וגם טיול שתפור לבקשות הספציפיות. משום מה הייתה לי תחושה שהגישה שבה טיול בר\בת מצווה הוא טיול יותר מיוחד קצת יותר נפוצה, אבל לפי התגובות כאן אני מבין שלא… אצל הרוב כאן טיול הבר\בת מצווה היה טיול משפחתי בהרכב רגיל, כאשר הייחוד היה בחירה של פעילות אחת מיוחדת, או בחירת יעד מיוחד. 

אסע במרץ הקרוב לטיול משפחות ומקווה שיהיה חוויתי יותר מטיולים אחרים שהם עשו עם הוריהם.

חלק ניכר מטיולי הבר/בת מצווה הם טיול שהורים חלמו עליו ומצאו תירוץ להוציא את הכסף,

כמו שהאחיינית שלי אמרה לי “אבא ואמא נסעו לארה”ב לכבוד בת המצווה שלי ולקחו גם אותי”

רוצים טיול משפחתי לחו”ל? סבבה. אבל למה להעמיס על הילד את הסיבה?

הסוג השני, לתכנן טיול משפחתי שלם סביב הילד וההעדפות שלו נראה לי באותה מידה לא לעניין, אם אין זהות בטעם (וההסתברות גבוהה עם ילד בן 13) מה “שווה” טיול שבו אחד נהנה והאחרים במקרה הטוב קצת נהנים ובעיקר לא סובלים ובמקרה הפחות טוב….

סוג שלישי טיולים מאורגנים לברי/בנות מצווה ובני משפחתם, נראה לי יותר אלמנט שיווקי שנמצא איפשהו בין הסוג הראשון לשני, קרוב יותר לשני.

סוג רביעי, לתת מתנה לילד, סוג של גיחה ממוקדת לחו”ל (ואפשר גם בארץ) לאטרקציה שהוא מאוד רוצה בהחלט במתנה יפה ויכולה להיות גם לבר/ת מצווה. אבל בד”כ זו לא הכוונה של רוב אלו שמדברים על טיול לחו”ל.

עם מחירי הטיסות היום לחו”ל יכול להיות שהילד יעדיף סלולרי דנדש ברמת פרימיום או פלייסטיישן.

הבחירה שלו היתה טיול ג’יפים בחו”ל במסגרת טיול של בני / בנות המצווה.

היה מעולה כי היו לו את בני גילו להתרועע, היו הורים איתם יכולתי להתרועע, לשתף ולהשתתף בחוויות ומעל לכל היו לנו שעות נהדרות של ביחד אינטימי.

יש לנו במשפחה כבר נסיון לא קטן בטיולים משפחתיים ורצינו שזו תהיה חוויה שונה ולכן הלכנו לכוון הזה. זה היה הטיול המאורגן הראשון שלי ולמרות החששות שלי מטיולים מאורגנים היה מצויין!