מסלולים ואתרים לזכרם..
-
מסלולים ואתרים לזכרם..אלונה
כולנו כאן משפחה אחת גדולה.
ביום שכזה שכולנו בוכים אני חושב שאלו שלא חוו את האבדן קרוב קרוב
צריכים לחבק את אלו שכן.לבכות איתם...
אני מחבק את משפחתך ו...בוכה איתכם.
אורנה - תודה על האשכול המרגש הזה.
ג'מוס -
מסלולים ואתרים לזכרם..אלונה
אין מילים.רק דמעות.והשתתפות בצער.
שולחת חיבוק.שמחה לשמוע שצוחקים עם הכאב הזה.אני תמיד בעד הומור כדרך התמודדות.הכי בריא בעיני..
איילת. -
מסלולים ואתרים לזכרם..לגזור ולשמור את כל האשכול הזה.
לאורנה, תודה לך.
לצערי הרב אני לא נושאת אתי מצלמה לכל מקום שאליו אני הולכת ויכולה רק להעלות קישורים.
לפני כשנתיים הייתי ב"גבעת תום ותומר" ליד קיבוץ נגבה. למי שיורד לדרום (או למי שחי בדרום) זה מקום עצירה מאוד מרגש. תום ותומר הם שני חברים שנפלו באסון המסוקים. הוריהם הקימו לזכרם גן בוטני לצמחי ארץ ישראל עם פינות חמד בתוכו. בגן הם הנציחו גם את כל חללי האסון. הייתי שם בחג הפסח, בשעת אחר צהריים, כשחזרנו מהסדר שערכנו בדרום אל הצפון. מאוד העציב את לבי לראות את אבא של תומר עומד בפתח, מקבל את פני המבקרים, ובסוף היום אוסף בעצמו כמה תמונות שהוא מניח בפינות בפארק, שטיח בפינה מוצלת, מפת שולחן שפרוסה בפינת זיכרון... לחשוב שכך הוא מעביר את חגיו ואת ימי השבת שלו, במסירות טוטלית שכזאת להנצחת הבן, זה כמעט לא אנושי ומזכיר לנו עד כמה המוות הוא אכזרי.
גבעת תום ותומר
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%92%D7%91%D7%A2%D7%AA_%D7%AA %D7%95%D7%9D_%D7%95%D7%AA%D7%95%D7%9E%D7%A8
http://www.yadlashiryon.com/show_item.asp?itemId=112&lev elId=63833&itemType=0
אני חושבת שלפעמים מתקיימים בגן אירועים של שירה בציבור.
לפני כשבועיים הייתי עם אבא שלי ועם כל המשפחה ברמת הגולן, ושם אבא סיפר לנו על קורותיה של חטיבת המילואים 179, שבה הוא שירת במילואים, החטיבה הראשונה שגויסה בנוהל מזורז בבוקר יום שבת 6.10.73 ונשלחה אל הגולן לתמוך בחיילי הסדיר. הסיפורים היו מאוד קשים, וזו אחת הסיבות שאני לא מאושרת לטייל בגולן ולראות בכל כיוון שאליו פונים את גדרות התייל. במאמר מוסגר, כי זה לא ממש שייך לכאן, רמזתי על כך כבר אז, כשחזרתי. חיפשנו "שירותים בטבע" בשביל הבת, והגדרות נורא הפחידו אותי. במשפחה שלי כולם גיבורים (או שכך עדיין, אחרי כל השנים, רק נדמה לי) והתביישתי להגיד שאני פוחדת מהגדרות.
זו המצבה של נופלי חטיבת 179. תציצו ותראו כמה חללים.
http://www.yadlashiryon.com/show_item.asp?itemId=112&lev elId=63833&itemType=0
אלונה,
עכשיו ראיתי את מה שכתבת ובכיתי איתך. -
מסלולים ואתרים לזכרם..אלונה יקרה
שוב מצאת דרך ישירה ללב שלי
הגעגוע הזה צורב.
נמצא בכל מקום, בכל רגע, בכל מעשה והרהור.
ואני מזדהה לגמרי עם המילים של ג'מוס.
מי שלא חווה אובדן כזה מקרוב יכול וצריך לחבק את מי שכן.
יחד עם החיבוק ואחרי המילים, שולחת לך צלילים.
יעל -
מסלולים ואתרים לזכרם..אלונה
כולנו נוגעים בשכול ,אי אפשר לברוח.
זה קשה יום יום, ואין משהוא אחר מלבד לקיים את החיים שלמענם
הם הוקרבו.
כולנו יחד הם תמיד פה איתנו.
אוהד -
מסלולים ואתרים לזכרם..מרגש מאד-אולי הגיל-השנה מיום השואה אני מרגיש את המחנק בגרון ולחלוחית בעיניים.אותנו בקיבוץ השתדלו להרגיל לא להחצין רשות אז ברוך השם התחברות לרגש.
אלונה ושאר חבריי שולח חיבוק טוב תמיד טוב הן בעיתות כאב והן בשלווה.גם אני אבדתי בדרך מספר אנשים קרובים-פקודים,מפקדים ומכרים.
1)סא"ל שמואל אדיב מג"ד הגדוד בגבעתי שנפל בהר דב-גלעד לזכרו בצומת חורשת טל.
2)חיים חוצב (צצקס)-אחיו של דודי ובעל עיטור המופת מיום הכיפורים.
דודו ברק חיבר את השיר "אחי גבורי התהילה" עליו ועל מודי סגל מקיבוץ עמיר.לצערי לא אתרתי את השיר ביו-טיוב.
3)מצפון לביתי כ2 ק"מ-מצפור מורן-חוטם הכרמל.על שם סרן מורן ורדי איש הקומנדו הימי שנפל בשכם ב2004.
העלייה לשם מומלצת הן להתיחדות עם זכרו והן הנוף המדהים של ים והישובים הניבט משם.כשאני עולה ורואה את תמונתו של העלם יפה התואר וקורא את המשפט-"מורן השאיר חותמו בכל אשר נגע" אוחזת את גופי התרגשות רבה.
4)מעבר למסילה-"הבית ליד המסילה" בית ויינר(מנור)ההורים ז"ל,אהוד ז"ל,זאב ז"ל ויהודה הי"ד.
מקדיש לכם את השיר אחי הקטן יהודה-שיר מרגש ומצמרר.
5)כמו תזכורת לגורל של המדינה ותושביה יש מצפון ודרום לביתי במרחק מטחווי קשת שני גנים-האחד לזכר רס"ר משטרה מאיר אלוש שנרצח עם שותפו לסיור על ידי מחבלים ומדרום גן משחקים חביב לזכר סגן יוגב חיון איש חיל הים.
ותודה לנועה על אזכור גן אהוד(וגם גמוס)בקרוב המשפחה עורכת מסע אופניים-אנסה לצרף קישור.
אין לי מילים-תהיו לי בריאים שנדע להיות מאוחדים גם בעיתות שגרה.
-
מסלולים ואתרים לזכרם..לא הכרתי אותו.
הוא נעלם במעמקים כשהייתי בת שנה והוא בן 29 לעד , גבוה צעיר ויפה.
הותיר אלמנה ו 2 ילדים רכים ביניהם תנוקת בת חודש אותה לא הספיק להכיר.
לנו המשפחה היתה רק אנדרטה בהר הרצל אליה עולים פעם בשנה ב ז' אדר, יום הזכרון לאלה שמקום קבורתם לא נודע.
בשנת 1999 נמצאה הצוללת , נערך משט זכרון של בני המשפחות אל לב הים , נסגר מעגל והפצע נשאר.
לזכרו של רפי רפאלי ז"ל (אחיה של אמי) שנפל על הדק"ר.
תודה לכולם על הקישורים ועל הסיפורים האישיים. ריגשתם אותי.
יהי זכרם ברוך.
איריס -
מסלולים ואתרים לזכרם..איריס-תודה על השיתוף ועל המידע החשוב על דקר.
הבטתי בדוד רפי אכן גבר מרשים-חשבתי על הדודה והילדים הרכים-עצוב.
מקוה שהצליחו לשקם את חייהם.
חזקו ואמצו-רונן -
מסלולים ואתרים לזכרם..רונן - העולם באמת קטן.
חיים חוצב צ'צקס היה המורה שלי לפיזיקה, בחטיבת הביניים.
איש מקסים. אף על פי שהוא לימד אותי זמן קצר ביותר, הוא היה מסוג המורים שלוקחים לחיים, מאותם אנשים שיודעים לגעת במקום הנכון, להגיד את המילה הנכונה, גם אם זה בא על חשבון חומר הלימודים. הוא נהרג ביום השני של מלחמת יום כיפור הנוראה.
לשמחתי הרבה, הוא מצטרף רק לעוד בן כתה שלי, גדי שנהר, שנהרג ב-82 במלחמת לבנון.
מחבקת את כולכם, באהבה.
רבקה -
מסלולים ואתרים לזכרם..רבקה-אני זוכר כילד את השמועה העמומה בקיבוץ חיימקה נעדר.ואני כילד עוד קיויתי שימצאו אותו..מהר מאד התפזר הערפל והבנו שלא נראה אותו יותר.
אם כך את ילדותך העברת בדרום?חיימקה למד באוניברסיטת ב"ש ולדעתי גם גר באיזור.היה מוכשר ביותר ויועד לגדולות.
יהי זכרו וזכר גדי שנהר ברוך. -
מסלולים ואתרים לזכרם..יכול להיות שזה הגיל,למרות שתמיד בין יום השואה ליום עצמאות הייתי בסוג של דכדוך.במיוחד מאז שהילדים קצת גדלו.באסון המסוקים לא נשמנו,בנים שח חברות היו בדרך הביתה ועד ששמענו שיצרו קשר פשוט ישבנו וחיכינו, יחד כולם.ואז הטלפון המרגיע,הבן של...צילצל,הבן של...הגיע.ואז בכינו יחד,כי הבן של רחל אחרת לא יחזור כבר לעולם.
בלבנון השניה,החזקנו מעמד רק כי היינו יחד,כמעט לכל אחת מאיתנו היה בן היכן שהוא שם.ורק העיניים דיברו.ואמא טיפשה אחת,מתקשרת לבנה וצורחת לו כי הודיע ברדיו לצאת מהרכב ולשכב לצד הדרך וברקע שומעת את השריקה,והבן:אמא ,הכל בסדר,מנתק , תשכבי בצד עבורי.
הייתי נשכבת ולא רק זה.
אלונה,לא יודעת מה להגיד.המילים לא עוברות מבעד הדמעות.מחבקת.בוכה יחד איתך.אף פעם לא הצלחתי להבין את המעבר מיום הזכרון לחגיגות העצמאות.למרות כל ההסברים כנראה כבר לא אבין.אי אפשר לשמוח בפקודה.
אמה -
מסלולים ואתרים לזכרם..את אלי בן שם הכרתי דרך העבודה, ,איש כמו כולנו ,קבלן מצליח שהיו לו אישה ושלושה ילדים,בשנת 1993 איבד את אשתו ונשאר לגדל לבדו שלושה ילדים.בנו קובי היה הגאווה שלו נער שהפך לגבר,חמוד וביישן.קובי נפל באסון המסוקים בשנת 1997 והשאיר את אלי שבור.
אף פעם לא הבנתי איך קמים ממכה כזאת.
אלי הפך את נושא השכול לנושא המרכזי בחייו והוא משמש בהתנדבות כנשיא ארגון יד לבנים ועושה רבות למען המשפחות השכולות.
ששאלתי אותו אלי מתי אתה נזכר בקובי ? ענה לי שלאחר האסון התחיל ללמוד לטוס על מטוס קל ורק בשמיים שהוא לבד הוא מרגיש הכי חופשי לנהל שיחות עם הבן.
בשבילי אלי הוא תמצית הישראליות על השילוב בין השכול והאחזות בחיים.
ולזכרו של קובי אני מצרף את סיפור חייו וקליפ שעשו לזכרו שהשיר שמלווה אותו נכתב על יד גלעד שגב לאחיו שנפל. -
מסלולים ואתרים לזכרם..אכן, שבוע לא קל, והיום הזה קשה לי במיוחד.
ודווקא ביום הזה, 25 דקות לפני הצפירה שמפלחת את הארץ בחרתי להכנס לכאן, לקרוא, ולהזכר.
מרגש מאד לקרוא את מה שכתבתם.
משתתפת בכאב עם כל מי שחלק איתנו פיסה מחייו.
לצערי גם אם לא איבדנו קרוב משפחה, אף אחד מאיתנו לא יכול לחמוק מהאובדן של אדם יקר שנפל. וכן, הארץ שלנו מלאה באתרי ובמסלולי זיכרון. רציתי לספר לכם על שביל לרכיבת אופניים - "שביל יובל". זהו שביל שהוקם ביער חורשים לזכר הטייס יובל הולצמן שנהרג בספטמבר לפני שנתיים בהתנגשות מסוקי הקוברה.
אורה
-
מסלולים ואתרים לזכרם..גם אני מרגישה את כובד הגיל, ושמשנה לשנה, העצב מיום השואה עד ליום הזכרון הולך ומתגבר, והוא ממש לא בסקאלות של עוצמת השמחה של יום העצמאות. למזלי, כאבי הוא הכאב של כולנו, לא הכאב האישי על אבדן מסוים. מחבקת ביום זה, ומנסה גם בימים האחרים, את אלו שיום זה הוא כן יום של כאב אישי. והלואי הלואי הלואי. עלינו ועל כל העולם!!!! אמן. -
חללים אלמוניםתודה לך על המידע החשוב הזה. -
חללים אלמוניםתודה לכל מי ששיתף בסיפור אישי כואב ומרגש.
מחבקת מבעד לדמעות.
קטעים משיר של יהודה עמיחי:
ואיך נקונן? בקינת דוד את שאול ויונתן
"מנשרים קלו, מאריות גברו" כך נקונן,
אלו באמת קלו מנשרים
היו עפים גבוה, מעל למלחמה
ולא נפגעים, היינו רואים מלמטה
ואומרים: " הנה הנשרים, הנה בני, הנה אישי, הנה אחי".
ואלו באמת גברו כאריות
היו נשארים כאריות ולא מתים כבני אדם,
היינו מאכילים אותם מכף ידנו
ומלטפים את רעמתם הזהובה,
היינו מביתים אותם בביתנו, באהבה:
בני, אישי, אחי, אישי, בני.
ומי יזכור? ובמה משמרים זכרון? במה משמרים בכלל בעולם,
משמרים במלח ובסוכר, בחום גבוה ובהקפאה עמוקה
באטימה מוחלטת, ביבוש ובחניטה
אבל שימור הזכרון הטוב ביותר הוא
לשמרו בתוך השכחה שאף זכירה אחת
לא תוכל לעולם לחדור לתוכה ולהפריע את מנוחת הנצח של הזכרון.
-
בארי חזק ז"לקיבוץ אפיקים. המדרכות לוהטות, צהריים.
אני בת חמש, הולכת עם סבתא לחדר האוכל.
יעלי, תכירי את טניה חזק (סבתא אומרת: "חוזק").
טניה אישה קטנה, בהירה, עיניה טובות. היא מחייכת אלי והן מדברות.
אוקטובר 73. אני כמעט בת שבע. השכונה מתרוקנת מאבות. אני זוכרת חרדה שותקת, שבר ותדהמה.
זוכרת אמהות מתלחשות, מנסות להרגיע ועיניהן אדומות.
תיכון. לכיתה שלי נכנס משורר.
שמו יחיאל חזק והוא דומה מאד לאמא שלו, טניה.
חיליק איש בהיר שהילוכו אטי, הבעת פניו מבוישת ועיניו מהורהרות.
הוא לימד אותי ספרות. לימד אותי לחשוב. לימד אותי לכתוב.
דיברנו על אלתרמן ועל הקיבוץ. דיברנו על אידיאלים ועל החיים.
אף פעם לא דיברנו על בארי ז"ל, אחיו הצעיר.
למשמע השיר הזה שכתב בארי עוברת בי צמרמורת, בכל שנה מחדש.
ובכל שנה מחדש, זה שיר יום הזיכרון שלי.
http://www.youtube.com/watch?v=LVmkNlJfmEA
"ריבונו של עולם"
על בארי חזק ז"ל
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3876417,00.html
יעל -
בארי חזק ז"ליעל,
שיר נפלא בהחלט,
ובחור מופלא בהחלט.
לא היכרתי את סיפורו.
תודה, אוסי
(ואחיו, חיליק, לימד אותך היטב...) -
לזכר צוות עוזאנדרטה במעיין ברוך לזכר צוות עוז, צוות של ארבעה צעירים, שלא לומר "ילדים", שנפגע ונהרג במלחמת לבנון השניה.
משפחות שטיילו ב"שביל ישראל" שילבו ביקור במקום והסבר על הסביבה מאת הוריו של הרן לב ז"ל, אחד מצוות הטנק שנהרג.
על האנדרטה והסובב אותה:
http://piknik.co.il/showarticle.aspx?cid=191&aid=328
אורנה -
לטייל ולזכורלכל מי שכבר יבשו דמעותיו, וגם למי שעדיין לא, שתי כתבות לסיכום האשכול היפה הזה וגם שיר.
חג שמח, יעל
