בחזרה

קצת חוויות מסקי בפעם השניה עם המשפחה



  • הפעם אני נבחרתי להיות המדריך. 

    בינתיים ליום הראשון שרדנו בכבוד…

     

    https://www.lametayel.co.il/פילה+עם+המשפחה



  • @BanditXX

    הי.לדעתי יש הבדל בין זה שאתה גולש וותיק עצמאי ומתמודד עם כל מסלול העומד בדרכך. אבל גם גולש עצמאי שלא מכיר את האתר לפרטי פרטים מומלץ שייקח מדריך לפחות לשם הכרת המקום קל וחומר שאתה עם ילדים שעדין לא יודעים לגלוש.

    כי מדברייך אני מבינה שנהנתם רק יש מקום לשיפור.



  • יופי של דיווח, מקנא בך עמוקות (גם על יכולת הגלישה שכבר לעולם לא תיהיה לי ) אבל בעיקר שאתה יכול להדריך את הילדים, הלואי עלי, עד שאני אגיע לרמה שמסוגל להדריך משהו הם כבר מזמן יעברו אותי ביכולת שלהם, אבל זה כיף לגלוש איתם!

    (הערה לזאת שכתבה מעלי – שימי לב למי את כותבת, עד כמה שאני מתרשם, יש לו יותר נסיון ממך פי כמה עשרות פעמים ללא הגזמה) 



  • @alto


    אני הזו שכתבה מעלייך שמי ענבל.וכתבתי פה בפורום מס פעמים שלדעתי אם לא מכירים אתר מסוים כדאי לקחת מדריך רק לשם הכרת המקום.

    הוא עצמו כתב שהוא התבלבל בכמה מקומות.שלא מכירים אתר מסוים אפשר בקלות להגיע למסלולים שלא תיכננו להגיע אליהם שחורים למשל.אם אתה לבד ושולט טוב בסקי הכל נהדר אבל שאתה לוקח ילדים איתך אז מה עושים?!

    אין לי שום השגות לגבי הגלישה שלו! אני בטוחה שהיא מעולה ולאחת כמוני יש הרבה מה ללמוד ממנו.



  • @BanditXX


    מניסיוני, תוך יומיים הילד מסוגל לגלוש בכחולים ולקראת סוף השבוע מתמודד יפה עם כל מסלול. 

    הרבה יותר יעיל מהדרכה קבוצתית.

    אחרי חמישה שבועות, בגיל 15 כבר יכול לגלוש בקצב שלי.



  • @yohanand

    ברור שהדרכה פרטית עדיפה על קבוצתית.ולא כל ילד לדעתי יכול לגלוש שחורים כבר בסוף שבוע של הסקי.כל אחד והקצב שלו אחד פוחד יותר אחד פחות תלוי בגיל.



  • @ענבל-אין-על-סקי

    מה יש להתבלבל? בכל אתר לוקחים מפת מסלולים ובעזרתה אין מצב לטעות. הדבר היחיד שאי אפשר לדעת זה דרגת הקושי של מסלול. כי “אדום” מתחיל מגבול הכחול ונגמר בגבול השחור. פה באמת להכרת האתר יש יתרון



  • @ענבל-אין-על-סקי @idude  @ yohanand

    קודם כל, לכל המגיבים, תודה על המחמאות ותודה על הדאגות. כל כוחותינו שבו בשלום, אולי עם קצת פחות כוחות. 

     

    לגבי הדרכה להכרת הר, זה יצא לי פעמיים בחיים, פעם בטיול של קלאב מד בפייזי וולנדרי כשיצאתי לדווח פה בלמטייל, ופעם בקורס אופפיסט של שלושה ימים בסט אנטון. במקרה הראשון זה היה נחמד אך מיותר, במקרה השני זה היה חובה, כי בסט אנטון באמת אפשר למות מצעדים לא נכונים. זה לא סתם דבר שלא קורה - הבנות שהיו איתי בקורס באו כחוויה מתקנת שנה לאחר שחבר שלהם מת במפולת שלגים שם. 

    אבל הפיסטים של פילה זה לא האופפיסטים של סט אנטון. אני בדרך כלל לא ממש מתבלבל בגלישה באתר כלשהו. כן יוצא לי הרבה פעמים לבחור לא לדעת בדיוק לאן אני גולש, ולהתאפס כשהזמן מסמן לי שכדאי להתארגן לחזור לנקודת מוצא ידועה, או אם בא לי להגיע למקום מאוד מסוים. 

    עם הילדים כמובן זה אחרת. אבל בפילה אין כל כך איך להתבלבל עם גולשים חדשים. למעשה יש מסלול כחול אחד מלמעלה עד למטה, שאפשר לעשות מקטעים שונים ממנו בעזרת רכבלים שונים, או כולו בבת אחת אם רוצים. כך, בימים הראשונים נשארנו בעיקר בחלקו התחתון וביומיים האחרונים בעיקר בחלקו העליון. נכון, אחרי יומיים כבר גיליתי איזה רכבל כדאי לקחת כדי לדלג על החלקים היותר תלולים של הכחול שהבהילו אותם מאוד בהתחלה, אבל גם על הפחד הזה הילדים צריכים ללמוד להתגבר. 

     

    לגבי הדרכת ילדים עצמאית: כל ילד זה עולם ומלואו וייחודי בנקודת המוצא שלו, וביכולות הפיזיות שלו, ובאופי. הקטנה שלי התחילה את הטיול בכך שלא הצליחה לעמוד יותר מכמה שניות על הסקי. בירידות היותר תלולות ירדה בין הרגליים שלי, וכשניסיתי להרפות צעקה אני לא יכולה. אבל בסוף היום, כשאני כבר הייתי על סף יאוש, היא אמרה שזה היה אחד מהימים הכי כיפיים שלה.  אז הקדשתי את כל היום השני לה. לא נתתי לה להתלות עליי יותר, או לצעוק אני לא יכולה.  והנחיתי אותה מתי לפנות ימינה ומתי שמאלה. עד היום הרביעי היא ירדה את כל המסלול הכחול העליון בלי ליפול ובביטחון רב.  הבן שלי הגיע עם הרבה כושר ובטחון עצמי. לא היתה לו בעיה לרדת כל מדרון בקו ישר. העיקר היה לעבוד איתו על טכניקה שגם ישלוט על המהירות. הוא הפתיע אותי ביכולת הריכוז וההקשבה והחזרה על תרגילים. ביום הרביעי הלך איתי לאדום הראשון שלו. כאן באמת עזר ההיכרות שלי עם ההר. יש כמה אדומים מכובדים בפילה וכמה קלים יותר. אז הלכנו למסלול שהיה די תלול רק במאה מטרים הראשונים שלו, כדי שירגיש איך זה. הוא ירד בשליטה מצוינת. ומשם יתר האדום הוא קליל, כחול פלוס. אבל אי אפשר לחלק קשב בין שלושה ילדים שונים ולהצליח בכל. הבת הבכורה אוהבת להיות בשליטה. ידעתי שלא יהיו לי בעיות לעבוד איתה על תרגילי טכניקה. ואכן בסוף היום הראשון היא הציגה התקדמות ושליטה בסיסית מצוינת. אבל אז היא נפלה פעם אחת בחלק התלול ביותר של המסלול הכחול. מודה, זה על גבול אדום אבל זה קצר מאוד, והיא החליקה בצורה מכובדת עם אבדן סקי כמו שצריך.  זה הספיק להכניס לה חוסר בטחון, ומכיוון שעבדתי הרבה עם הקטנה ביום השני, לא הייתי מספיק איתה לעזור לה להתגבר על המחסום הפסיכולוגי. בימים הבאים היא המשיכה לגלוש אבל בזהירות יתרה. אם היה עוד יום אחד… אבל זה יצטרך לחכות לטיול הבא. היא עדיין נהנתה מאוד, ואני תמיד שומר על אופטימיות טבולה בידיעה שהדרך להצלחה עוברת בעבודה רבה והרבה סבלנות - מה שלא תמיד בא בקלות כשעובדים עם הילדים של עצמנו. 



  • @BanditXX


    אלו המסקנות שאני מסיקה מדברייך.

    1. כדאי להכיר את האתר טוב בפרט עם אנו עם ילדים או עם אנשים שעדין לא שולטים בגלישה.
    2. מסלולי סקי אמנם מסומנים כחול,אדום האם אכן זה כך?
    3. להיות מדריך זה לא רק ללמד טכניקה זה הרבה מעבר.אני בתור מדריכת כושר גם בחדר כושר וגם באימונים אישיים יודעת בדיוק כיצד לגשת לכל אחד ואחד מהמתאמנים שלי (מנטלית).כדאי שגם יהנו מהאימון וגם ישפרו את היכולות שלהם.מניחה שבסקי זה אותו דבר.כולנו רוצים גם להנות וגם להשתפר וגם להעביר את זה לדור הבא בהנאה.

 

בחזרה