בטיול הראשון הייתי בויטנאם חודשיים וחצי וחזרתי לשם עוד פעמיים, מצטבר כחצי שנה, זה קנה המידה שלי.

בלאוס התנועה איטית, אז אם מתכוונים לצאת מציר ויינג צ’אן, ואנג ויינג, לואנג פרבנג צריך כ-3 שבועות לפחות.

בקמבודיה, אפשר לטוס לסיאם ריפ או לחליפין להגיע עם מעבורת או באוטובוס מויטנאם לפנום פן.

מפנום פן, אפשר לשוט על טונלה סאפ עד סיאם ריפ, עם או בלי ביקור בשמורת הציפורים וכפר צף.

אם לא מבקרים במקומות אחרים במדינה 5-10 ימים יספיקו.

בכל מקרה, מכיוון שאני בונה כעת את המקומות שהם – MUST למטיילי פעם ראשונה במדינות אלה ומכאן אגזור לוחות זמנים ותעבורה, אודה לכל פיסת אינפו’ לגבי מקומות, אתרים וזמנים.
אודה לאפשרות להתקשר ולהתייעץ.
בברכה, פסח – 050-5737181

תודה, נכון כל מה שאתה מציין. אנחנו חזרנו מסיבוב – מוצלח מאוד של 3 חודשים במרכז אמריקה. היה רגעים , אבל המסגרת של התכנון המפורט מראש , וההסכמה עליו מראש, היוו נדבך מלכד...

תודה, אם כך מה מסגרת הזמנים ה”גמישה” שיש להקדיש לכ”א מהמדינות הללו? (לאוס, קמבודיה, ויאטנם, מיינאמאר). סדר גודל ~ בערך.
תודה, פסח 

יש אנשים ששונאים טיולים מאורגנים ומעדיפים לטייל עצמאית לגמרי ללא מדריך – ואז זה נושא למתח או לריב… בקיצור, צריך תיאום ציפיות, וגם הבנה שאולי בשלב כלשהו החבילה תתפרק. 

מסכים בעניין פיצול.

בערים כדאי לטייל כל זוג לחוד כדי לצאת מהמסגרת שעלולה ללחוץ.

טיולים מחוץ לעיר אפשר ובמקרים רבים כדאי לקחת דרך חברה מארגנת, זה יוצא גם זול יותר וגם יש הדרכה, ואז אין מתח.

הנקודה של רוני באמת חשובה. קשה מאוד לטייל בחבורה, גם של חברים טובים, לאורך זמן של כמה חודשים. כדאי לשבת מראש לתיאום ציפיות, החל מתקציב, רמת מחייה ועד לסכם שאפשר להתפצל במהלך היום או לכמה ימים (תתפלאו כמה אנשים מסרבים להתפצל ולו לשעתיים). 

וייטנאם, קמבודיה לאוס לפי הסדר הזה.

דצמבר טיפה מאוחר מדי. אם אתם יכולים להקדים חודש חודש וחצי מה טוב. תתקדמו לפי הקצב שלכם. אם ישאר זמן (אולי. לי היה דווקא חסר) טוסו לבורמה להשלמה.

הודו, גם אם רק הדרום, שווה את כל שלושת החודשים. פיליפינים רחוקה (יעני מחייבת טיסה הלוך חשוב).

רק הערה - אני מבין שתטיילו עצמאית ללא חברת הפקות. טיול כזה מצריך חוסן חברי ועלול לפגוע בחברות. חישבו היטב כיצד להגן על החברות כדי לא לפגום בהנאה הטיול. אני מדבר יותר על הפרטים הקטנים שבלחץ הטיול הופכים לגידולים מאד.

כשיצאתי עם חברים או שלקחתי חברה מלווה או שדאגתי מראש שאני אהיה המנווט, המחליט והפוסק. יעני דיקטטור. ולמרות זאת ניצני המשבר תמיד היו שם, ואני מדבר על חברי ילדות - חברי נפש.

אני דוקא לא רואה סיבה לותר על לאוס.

היא שונה בגלל שהיא דלילת אוכלוסין.

בקמבודיה, האתרים הם סביב סיאם ריפ ואפשר לטייל שם בנחת שבוע.

על פנום פן אני מוותר בלי לחשוב פעמיים. עיקר האתרים שם קשורים לרצח ועינויים של בני העם הקמבודי ע”י “אחיהם” החמר רוז’.

בשלושה חודשים לא הייתי מחפש אופטימיזציה של הזמן, אלא זורם. אם מקום מוצא חן בעיניכם ומושך אתכם, הקדישו יותר זמן ואם הרגשתם שמיציתם מקום בלי “לגמור את רשימת הקניות”, תמשיכו.

היופי בטיול ארוך הוא ההפתעות שמתגלות בגלל שיש זמן ולא חייבים להצמד לתכנית קשיחה.

050-5737181 

האפשרויות גדולות, אמנם יש דמיון בין חלק מהמדינות האלה, אבל כל אחת שונה.

אני אוהב את ויטנאם יותר מכולן, בגלל האנשים, האוכל, הנופים הדרמטיים, התרבויות השונות וההסטוריה המגוונת שמיוצגת באתרים הסטוריים וארכאולוגיים.

בויטנאם כדאי להקדיש לפחות שבועיים לצפון, אפשר גם כפול מזה, מומלץ לתכנן סיור לשרידי ממלכת צ’אם ההינדית, יש הרבה אתרים בדרום, בין דא נאנג לפאן טייט, להנות מחופי הדרום ועוד ועוד.

לאוס היא הפחות מאוכלסת באזור. לעומת כל המדינות צפופות האוכלוסין סביבה, יש בלאוס אזורים כמעט ריקים.

האנשים יוצאים מגדרם להיות נחמדים עד כדי התרפסות.

מחוץ לשביל החומוס תפגשו אנשים שרואים תיירים לעתים רחוקות והץייר מהוה אטרקציה למקומיים לא פחות מאשר להפך, מה שגורם ליצירת קשרים מהירים למרות מחסום השפה.

קמבודיה היא ארץ אומללה, עם המוני הומלסים רעבים, אבל נמצא בה אחד מפלאי העולם – חורבות ערי הבירה של ממלכת אנגקור (היריבה של ממלכת צ’אם), ותופעות טבע מופלאות כמו טונלה סאפ ומפלי המקונג משני צידי הגבול עם לאוס.