תודה ג׳ני! 

האמת היא שלא כזה נדיר לקבל שמים כחולים. הפעם היה רצף חריג של 4 ימים רצופים שגם הטמפרטורות בהם היו יחסית גבוהות, סביב 22 מעלות. אישית הייתי מעדיפה 15-17 מעלות אבל עדיין 22 זה עדיף על קר וגשום.

כרגיל אני מאוד נהנית לעקוב אחרי טיוליך בממלכה.

לגמרי הזוי שמיים כחולים עזים שכאלה באפריל

עוד המלצה שקשורה לאזור ולמעובנים, אם טרם קראת: Remarkable Creatures של Tracey Chevalier

ואוו תודה!

באמת שהצוק נראה מוכר!

מצטרף להמלצה על ברודצ’רץ’.. סדרה מצויינת!

אתה צודק. הפעם אנחנו העדפנו מסלולי הליכה ממשיים ולא כאלה שהם ממגרש החניה לתצפית מאורגנת. יש מסלול של 8-9 מייל מטירת קורף אל האולד הארי אבל הפעם הוא לא עלה לסבב הגמר אצלנו. אני אשמור אותו להמשך כי נראה לי שיהיה יפה.

יש את זה בנטפליקס אז אני אחפש, תודה על ההמלצה!

שקד, עכשיו רוצי לראות את סדרת הטלביזיה Broadchurch, כי למיטב ידיעתי היא צולמה ב-West Bay.

שקד היקרה,

תודה רבה, כמו תמיד על סיפור טיול מקסים.. 

כמו תמיד עושה חשק להגיע – ותודה על התיאור הממצה שכולל מה לעשות ומה פחות.

למי שעוד מתעניין באיזור – הנה רשימת חופים עם שחיקת גיר מרשימה: - Durdle Door, Lulworth Cove, Stair Hole, Old Harry Rocks

העונג כולו שלי. רק התמונה התחתונה היא מהצד של המסלול הקצר באוטר ואלי. כל האחרות הן מהמסלול השני. למעשה העליונה והתחתונה כמעט משקיפות זו על זו משני הצדדים.

צילמתי את תמונת החוף בעיקר בגלל פנסי הרחוב בצורת אמוניטים, כיאה לאזור. את צודקת שלרוב אנחנו לא מקשרים את אנגליה עם בטן-גב. היו קצת אנשים במים, אבל להערכתי המים היו קרים מדי לישראלים. 

אנחנו תכננו את ההליכות שלנו ככה שנחנה בנקודת הסיום ואז ישר ניקח את האוטו וניסע בחזרה. אני חושבת שאפשר למצוא מקטעים שאפשר לעשות רק באוטובוס. החניונים שחנינו בהם היו בשולי ה״מרכז״. בליים רג׳יס הייתה הליכה של איזה 10 דקות, בווסט ביי אפילו זה לא.

אחרי קצת יותר משעה סביב הטירה, אנחנו ממשיכים לכפר Kimmeridge, או ליתר דיוק, למוזאון המאובנים הימיים שבו. זהו מוזאון פרטי ששייך לפלאואנטולוג חובב שמצא בעצמו עשרות רבות של מאובנים, כולל שלדים שלמים או כמעט שלמים. כמו שכבר כתבתי, די מוזר בעיני שאדם פרטי יכול פשוט לאסוף מאובנים ולקחת אותם הביתה (למתעצלים – אפשר לקנות אותם בחנות המזכרות של המוזאון). זה נכון שהאיש הזה כן מציג אותם במוזאון ולא בבית שלו, אבל המוזאון פרטי והוא בתשלום. קשה לי להבין למה הם לא מוצגים באחד ממוזאוני ההיסטוריה של הטבע, או אפילו באגפי ההיסטוריה הבריטית בבריטיש מוזאום (אם כי זה מוזאון שכולו מבוסס על גישת ״אני מצאתי את זה אז זה שלי״). על כל פנים, במוזאון יש את האוסף עצמו, יש סרט וידאו על הפלאונטולוג ויש פעילויות לילדים. אנחנו הסתפקנו באוסף. יצאנו משם לצהריים בפאב שמעבר לכביש והביתה. 

קצת אחרי התחלת הנסיעה אני מתחילה לקבל הודעה עלרכיב ברכב שצריך טיפול. מתקשרת לשירות החירום של הרץ. השיחה הייתה די קומית, בהתחשב בזה שהנציג מקפיד לקחת ממני את כל הפרטים, כולל האיות הנכון של השם שלי, לפני שהוא בכלל שואל אותי מה הבעיה. אחרי זה מעבירים אותי מנציג לנציג ובינתיים ההודעה נעלמת. הנציג הטכני של יצרנית הרכב מבשר לי שאם הכל נוסע וההודעה נעלמה אז אני יכולה להמשיך בדרכי. מילא. יותר טוב מלהתקע שעות במוסך ביום שני של פסחא. דיווחתי על ההודעה כשחזרתי. הנסיעה חזרה הייתה פחות חלקה – היא התחילה בערך מ-20 כיכרות ב-30 הקילומטרים הראשונים. משם, פקקים ב-Motorway, עד שיורדים בכביש הבינעירוני שבו התנועה זרמה חלק. תדלקנו, הורדתי את ר׳ בבית שלו וחזרתי להרץ בשעה 5 אפס אפס. 

בסה״כ האזור יפה והנופים מגוונים. הוא מתאים למי שמחפש חופשה כפרית רגועה או בעיירת חוף, למי שמחפש מסלולי הליכה, ועוד. רק צריך לזכור שזו אנגליה אז גשם הואכמעט תמיד על הפרק. נראה שיש שם הרבה אטרקציות מקומיות וקטנות ואני חושבת שמשפחות לא יתקשו להעביר שם חופשה מהנה. מצב הכבישים היה ברובו טוב מכפי שחשבתי. היו כמה מקומות מאתגרים, כמו למשל כביש דו סטרי ברוחב של נתיב אחד, בירידה, עם שיחים גבוהים בשני הצדדים כדי לוודא שלא תוכלו לראות מי מגיע ממול. ציפיתי ליותר כאלה, אז כשבסה״כ היו כבישים סטנדרטיים זה קצת הפתיע לטובה. אנחנו מצאנו את השילוב של אוטו ואוטובוסים נוח מאוד. התדירות של האוטובוסים לא מדהימה אבל הצלחנו לארגן את הטיולים בלי קושי מיוחד. יש לא מעט סופרים, כולל כאלה זולים כמו Lidl. במהלך היום העדפנו לאכול בפאבים כשזה הסתדר – זה אוכל פשוט ויודעים למה לצפות. לא חיפשנו מעדנים (הפעם). 

זהו, היה כיף. לא הייתי בקרונוול אז אין לי איך להשוות, אבל למי שחושש מנסיעה כזו ארוכה – אני בטוחה שלא תתאכזבו בדבון ובדורסט.

תודה שסבלת למעננו במשעול הפרות, לפחות יצאו תמונות יפות, בעיקר התצפית על הדלתא. 

כמעט כל הסופרים סגורים בגלל החג, ולכן אנחנו מסתפקים בארוחת ערב פשוטה של חביתה ויוגורט. כן, אפשר היה לקנות יותר דברים אתמול אבל לא עשינו את זה. 

בירידה מהגבעה יש שילוט לגנים סאב טרופיים ול-Swannery, כנראה חוות ברבורים. לא נכנסנו לאף אחד מהם אלא המשכנו לכיוון החוף. בחוף אין חול אלא חלוקי נחל שהם הולכים וקטנים לאורך המפרץ, ממזרח למערב. לפי הסיפורים, מבריחים ימיים ידעו לנווט היכן הם נמצאים במפרץ לפי גודל חלוקי הנחל. הסיפור טוב, ההליכה פחות. קשה ללכת על חלוקי הנחל האלה ואני כמעט שוקלת לחזור על עקבותי ולקחת אוטובוס. בסופו של דבר, בטח היו כמה קילומטרים על חלוקי נחל אבל הרוב לא. רוב ההליכה היא לאורך הים אבל היא לא מעניינת במיוחד. מפעם לפעם עוברים בחופי רחצה של כפרים או של כפרי נופש. קשה לי להבין את האנשים שמצטופפים בליים רג׳יס כשפה יש חופים הרבה יותר שלווים ושקטים. 

המסלול חוזר להיות מעניין באזור Burton Bradstock, שם יש צוקים מרשימים. שם אנחנו גם עוצרים לארוחת צהריים. כשאנחנו מגיעים אנחנו נחרדים לראות מסעדת חוף עם אנשים שעומדים בתור כדי להכנס. לשמחתנו, במרחק קצר מאוד יש מסעדה אחרת, אולי מעט יקרה יותר (לא בטוח), אבל עם מקומות פנויים. 

המסלול הרשמי עובר על הצוקים. אנחנו הולכים מלמטה. מצד אחד, שוב פעם חלוקי נחל, מצד שני – סלעים מלאים במאובנים! עכשיו מובן לגמרי למה האזור נקרא ״חוף היורה״ (על שם עידן היורה, לא על שם הסרט). זה ממש ממש מדהים ומיוחד מאוד. ככה על החוף יש סלע ענק ובתוכו מאובני אמוניטים, צדפות ושאר בעלי חיים ימיים קדומים. אנחנו פוגשים גם כמה ״ציידי מאובנים״ שהגיעו עם ציוד מתאים לחצוב אותם מהסלעים. מתברר שבאנגליה אפשר פשוט לקחת אותם הביתה וזה אפילו רצוי. אני קצת מתקשה עם הגישה הזו. אני מאוד אוהבת את הגישה הבריטית שתרבות ואמנות שייכים לכולם (ולכן כמעט כל המוזאונים הם חופשיים), אבל למה הטבע לא שייך לכולם? אנחנו לא ניסינו לחצוב וגם לא לקחנו איתנו שום דבר.

עוד קצת עליות וירידות מצוקים (הפעם עם המוני זבובונים מציקים) ואנחנו בווסט ביי. הפעם אני מציעה שנלך לסופר לפני שמגיעים לחדר, כי לי יהיה הרבה יותר קל לעשות את זה בהמשך לטיול מאשר אחרי שכבר התמקמתי.

היום הזה היה מאוד יפה בחלקו. עם זאת, חלוקי הנחל היו די נוראיים ואני די סבלתי מההליכה עליהם. אם אני מתמקדת בצדדים החיוביים – אבוטסברי והמאובנים – זה היה טיול מוצלח מאוד. אחר הצהריים שוב קרסתי למנוחה ארוכה.

מועדים לשמחה שקד,
אני קוראת בענין על הטיול האנגלי שלכם. מחוץ למסלול החומוס הישראלי.
יצא לכם מזג אוויר נהדר ותמונות פריחה יפות.
תמונת חוף הים מזכירה את ישראל …..

שאלת הבהרה: האם בסוף מסלול ההליכה הגעתם לרכב? או ששוב הייתם צריכים להיעזר באוטובוס?

סמדר

אתר ה-SWCP (קיצור של South West Coast Path) מגדיר את המקטע הזה כמאתגר. אני הייתי מגדירה אותו כמסלול קל עד בינוני. לפרקים הוא היה לי קצת קשה, בעיקר בעליות, ובעיקר באלה שכללו מדרגות שהיו קצת גבוהות מדי לרגליים הקצרות שלי. אורכו של המקטע כ-11 ק״מ והוא לקח לנו בערך 3.5 שעות. זה היה טיול פופולרי באותו יום ופגשנו גם לא מעט משפחות. 

כמעט כל ההליכה הייתה בתוך חורש. זה אמנם היה נוף ״טבעי״ אבל לטעמי לא מרשים במיוחד. מה שהציל את היום היו פרחי הבר הנהדרים, בעיקר שום בר ועוד פרח סגול שלא זיהיתי. 

בהגיענו לליים רג׳יס נכנסנו לארוחת צהריים בפאב הראשון שראינו. הדרך מהפאב ועד החניון עברה בטיילת של העיירה. לא מפתיע שהיה עמוס מאוד בהתחשב בזה שהיה סוף שבוע ארוך עם שמש ומעל 20 מעלות. חרף ההמלצות מכמה אנשים שונים, אנחנו ממש לא התלהבנו מליים רג׳יס, שהייתה עיירה תיירותית וממוסחרת.

כשחזרנו לברידפורט אני נכנסתי למקלחת ואז נחתי שעתיים-שלוש להתאושש. ציינו את ליל הסדר במצהבריי עם מצות שהבאנו איתנו. במקביל המשפחה שלי שלחה לי תמונות וסרטונים מהחג שלהם, וקצת צבטה לי את הלב.