Taldar ו- Taga – כיף שרואים שיש עוד אנשים שמצאו עניין בשרשור ואף משתתפים בו בתגובה כזו או

                                 אחרת.

                               שלא כמו נילי לי לא היו חששות שהשרשור לא יעניין את הקוראים אבל בהחלט לאור

                               ניסיון העבר לא הייתי בטוח שיהיו הרבה תגובות ובפועל היו אז תודה לכם שהשתתפתם

                              בשרשור גם אם בסופו  ואם תרמנו למי מכם את העלאת הרצון לטייל במרוקו אז עשינו

                               את שלנו.

עדי, טל וגליה,

תודה רבה שהצטרפתן לאשכול המרוקאי שלנו.

היו לנו חששות, שהוא לא יעניין את הקוראים, ואני שמחה שהם התפוגגו.

עוד יותר שמחה לגלות, שהפורום שלנו עדיין חיי.

נילי

מקסים האופן בו התאגדתם סביב אהבה משותפת והצלחתם לממשה יחד לטיול מרהיב הצבעים שאירגנתם.

תודה רבה לכם על ההשקעה הניכרת בתיעוד, בטוחה שיביא הרבה תועלת לבאים אחריכם.

בהחלט חוויה לקרוא סיפור טיול שמחבריו הם כותבי פורום ותיקים, המעלים חוויות במשולב.

ואפילו הסיסמא שלי שמתישהוא עוד הגיע  למרוקו – מעט התקרב בזכותכם.

יפה ומעניין ,

תודה רבה

טל

עדי – שמחתי לקרוא את רשמייך מהשרשור כי זה מה שאני ואני מאמין שגם נילי ניסינו להעביר.

           קלטת מעולה את אופי המקום. הכול שונה ומרשים אבל אין על נופי המדבר.

           נהדר שנהינת ואולי גם תעלי את מרוקו במדרג טיולי החלומות.

נילי ועודד תודה רבה על השיתוף , היה כיף להיות חלק מהטיול / פרוייקט הראשון שלכם , גם אם רק כתיירת כורסא, ואפשר היה להרגיש את ההנאה גם מההווי והחברה הטובה, מעבר למקומות עצמם , ומה הפלא ?

אהבתי את העיר הכחולה ואת מרקש המסעירה, את הגנים של סן לורן ( ומרגישים שנילי אוהבת גנים , אבל כבר ידעתי את זה קודם ) אבל מעבר להכל אלו נופי המדבר שהכי משכו אותי , גם בסיפור של רובי , וגם כאן.

שוב תודה על השיתוף ושבוע טוב, 

עדי 

נילי חברתי הטובה 
אני מאוד מקווה שבמהרה בימינו, גם אני אגיע לכל הטובבב הזה .
מה שבטוח, שהסיפור המצולם שלכם פתח לי חלון רחב לחלום המרוקאי( ( ולמכולה ) 

תודה והמון 
טובה  

עודד, היה לי  עונג שישי לטייל איתכם במרוקו ותודה 
לגבי המוראלים – זו שאלה מעניינת. ניסיתי את אלוהי הגוגל בהבדלים בין מוראל לגרפיטי, אפילו הוא לא מצא .
כמו שאני תופסת את ההבדלים
גרפיטי – לפחות התחיל,  כהתזות צבע בטכניקות שונות, של קבוצות או בודדים אקטיביסטים, שנעשה במחשכים ( מחוץ לחוק) .
היום הם מוקד משיכה לתיירים וסיורים , ועדיין הם נעשים באיזורים תעשייתים, שעומדים לקראת פינוי ובניה חדשה. זמן הקיר שלהם מאוד נזיל, ובהרבה מקרים יבואו אחרים ויציירו עליהם. 
מוראלים – אלו ציורי קיר ענקיים, שמספרים את תרבות ותולדות המקום . בד”כ מוזמנים, נשמרים ומתוחזקים לאורך שנים רבות .
שתי דוגמאות בולטות לתאוריה שלי :
חזרתי עכשיו מליון, הציורים שם ממוסדים והתחילו מתוך ניסיון לקרב את התושבים אל ההיסטוריה ואל השכונות שלהם. הם נמצאים גם במרכז העיר ומתוחזקים היטב לאורך השנים. 
אותה קבוצה שהתחילה שם את המיזם בשנות ה70, למדה/ העתיקה את הרעיון מדיגו ריברה ( בעלה של..)שהיה צייר מאוד מפורסם במכסיקו .
דייגו ריברה- הצטרף לאופנה החדשה במקסיקו של ציורי קיר ב 1921 .האמנים המקסיקניים רופינו טאמאיו, דוד אלפארו סיקיירס, חוסה קלמנטה אורוסקו והאמן הצרפתי ז'אן שארלו כבר היו מעורבים בה. . הוא החל את ניסיונותיו בציור פרסקאות על קירות גדולים, ובמהרה פיתח שיטה משלו.
 ציור הקיר הראשון שלו כלל דמויות מקסיקניות אתניות (אינדיאנים ובני תערובת) . גם בהמשך עסקו ציורי הקיר של ריברה באורח סימבולי בחברה ובהגות המקסיקנית . ציוריו מספרים סיפורים ( אולי זה ההבדל העיקרי). 
נראה לי שבמרוקו, זה מהזן של המוראלים .

שיהיה שבוע טובבב
טובה 





 

טובה’לה התכוונה לציורי הקיר במילה “מוראלים.”

ראה את ההתמחות שלה בשטח זה בבלוג הניו יורקי שלה- ניו יורק שונאים סיפור אהבה.

נילי

טובה – מוטב מאוחר מאשר אף פעם לא. שמח שהצטרפת לשרשור גם אם זה בסופו.

              מה זה מוראלים???

              אכן אפשר למלא מכולה במרוקו. אשתי הסתפקה בפחות:)

צביקה – תודה על הפרגון מתחילת השרשור ועד סופו. גם אני ונירה נהיננו מקריאת הבלוג

                שלך.

טובה’לה מלכת ניו יורק למתקדמים,

תודה רבה עבור המילים הטובות והתשבוחות.

מקוה שתגיעי גם למרוקו ותמצאי בה את הצבעים, התרבות, הנופים , האווירה, הבית והשכונה, שבה בן זוגך נולד.

 ותחזרי אלינו עם שלל תצלומיך המדהימים ומכולה מלאה בכל טוב.

נילי

נילי,
ארמונות, נופים מרהיבים, מרקש אחת יחידה ומיוחדה ...הצבעוניות, העושר בשווקים ובעיטורים.
והזוויות המרוקאיות השונות.
אי אפשר לפספס את המבט המצועף בעיניים, מהמראות והסיפורים של אלף לילה ולילה
ושמרוקו באה לך באהבה ( כולל התמונות של איב סאן לורן) .
היה כייף לטייל איתכם
ותודה שהרמתם את שרביט הכתיבה והתמונות פה . בהחלט עושה מקסימום חשק .

שבת טובה 

עודד
באיחור ובלי שיכחה , הגעתי למרוקו שלך/שלכם וכמה שהתמונות מחייכות אלי 
הן בדיוק מהסוג הזה של כאן וכאן וכאן ….אני רוצה להיות.
בשפשואן קיבלתי כחלת – כחול זה הצבע שלי, ומה שיותר כחול יותר עמוק. 
ואם כבר עמוק, אז התוספת של התאורים, המידע והאווירה… נותנים עומק ועושר לכל היופי הזה . 
אני מופתעת מכמות וגודל המוראלים, שנמצאים בכל המקומות שעברתם בהם (עד לנקודת הקריאה שלי פה). 
לגבי הקניות של אישתך- אני כבר איימתי שאם נוסעים למרוקו , אני חוזרת עם מכולה הביתה. 
לפני שאני פורשת להמשיך ” לחלום במרוקאית” , זה המקום להודות לחבורת מרוקו, שפיזרו עלינו תמונות בווטסאפ “בזמן מרוקו” האמיתי.
תודה טובה 

 

תודה לשניכם על שהקדשתם מזמנכם להעלות את הטיול הנפלא שלנו לפורום!!

היה כייף לטייל איתכם וכיף להזכר מחדש בטיול

צביקה

נילי

מודה לך מאוד על השלמת השרשור המוצלחת. גם אני וגם נירה נהיננו מאוד.

למדתי מחלקך בשרשור וגם מהבלוג של צביקה על מה שלא ראינו הפעם ואולי נראה בפעם הבאה.

כול הכבוד שכמעט כול יום הצלחת להכניס עוד חלק מהטיול למרות אילוצי הזמן שהיו לך עקב עיסוקייך לאחרונה.

מעז יצא מתוק ולפחות עשינו פרוייקט משותף ראשון:)

נילי היקרה

גם אני סיימתי את הטיול במרוקו עם רצון לטייל בה שוב

בטיול פרטי למקומות שלא יצא לי לבקר  

מרוקו נתנה לי טעם של עוד. 

המאגר התת קרקעי שראיתם בסוף הטיול מזכיר לי במקצת מאגר תת קרקעי שראיתי בטורקייה. 

חבל שהטיול הסתיים.

נהניתי מאד מהסיפורים והמראות. 

לחיי הטיולים הבאים.

רחל לבון

 במרוקו המפתיעה יש המון שדות עצים מטעים ונאות מדבר ירוקים.

 קיימים בה כול גווני החום האפשריים.

 גווני הצהוב של "ים החולות", הסהרה, מפעימים.

הכחולים של שפשוואן, הבדוואים הכחולים של המדבר וגווני האוקיאנוס האטלנטי- נפלאים.

אין על גווני האדום של מרקש האדומה.

 והלבן של השלג באיפראן, פסגות האטלס והבתים הלבנים באל ג'דידה- מרחיבים את הנשמה והנשימה.

מרוקו מהממת גם באנשיה – תערובת של עירונים ושבטיים, דתיים וחילונים, מסורתיים ומודרניים, ואלו שפגשנו היו חייכנים ומסבירי פנים.

נודע על האמת, ידענו מעט מאוד על מרוקו לפני הטיול וקצת יותר עם חזרתנו. עדיין הייתי רוצה לטייל בה גם בטיול פרטי, שבו מן הסתם יש יותר מגע עם המקומיים.

הייתה לנו חגיגה מרוקאית, שלה היו שותפים כול החברים ומקסי האחד והיחיד.

תודותיי נתונות לעודד שכתב בפירוט רב על שמונת הימים הראשונים של הטיול והעלה לאתר את תמונותיו הנהדרות,

לחברים שבתמונותיהם נעזרתי ולצביקה היקר והחרוץ, שהעלה כבר מזמן את רשמיו ותמונותיו לבלוג הטיולים שלו.

נילי

לסיום, ביקרנו  בפנינה של אל ג'דידה- מאגר המים העתיק התת קרקעי של המצודה

Portuguese Cistern

מדובר באולם תת קרקעי גדול שנבנה ב-1514 כחלק מן המצודה כאולם לאכסון נשק. רק אחר כך הפך למאגר מים, האוגר את מי הגשמים. האולם נבנה בתבנית של ריבוע שצלעו 34 מ' והוא בנוי על 25 עמודים נושאי קשתות, מראה שקצת מזכיר את בריכת הקשתות ברמלה, אבל הרבה יותר מלהיב...

יש כאן שילוב של כניסת אור השמש מלמעלה, מים ועמודי קשתות היוצרים משחקים של אור וצל וגם השתקפויות.

יש במקום גם מוזיאון קטן

נילי

תצפיות שונות מן המבצר

נילי

היו אלו האחים פרנסיסקו ודיוגו דה ארודה שבנו במקום את המצודה הראשונה בשנת 1514. בשנים 1541 - 1548, בהתאם לתוכניות של האדריכל האיטלקי בנדטו דה רבנה, הרחיבו ז'ואאו ריבירו וחואן קסטילו את המצודה והפכו אותה למצודה בצורת כוכב. ב-1769 נאלצו הפורטוגזים לנטוש את המצודה, והיא נבנתה מחדש במאה ה-19.

בצמוד למגדל הצפוני נמצא בניין ששימש בעבר כבית כנסת.

נילי

נכנסנו בשערי המרכז ההיסטורי העתיק הצמוד למבצר הפורטוגזי, שנבנה למען אותם מגלי ארצות פורטוגזים, שהיו בדרכם להודו בעידן התגליות.

נילי

היום ה-13 והאחרון- ה-14.

עזבנו את א-סווירה מוקדם בבוקר, כאשר היעד הרחוק הוא שדה התעופה של קזבלנקה, שאליו הגענו לאחר נסיעה ארוכה.

במוקד היום- העיר אל ג'דידה (העיר החדשה), שנמצאת כ-90 ק"מ דרומית –מערבית לקזבלנקה ומרוחקת 140 ק"מ מא-סווירה.

בעבר נקראה העיר על ידי הפורטוגזים  Mazagan

המרוקאים נתנו לה את שמה- אל ג'דידה.

נילי

תודה על הקרדיט
כיף להיזכר בטיול הנהדר שלנו.

הכול כול כך נפלא בא-סווירה, אפילו השקיעה.

זו השקיעה שצילמה מירה שלנו

וזו השקיעה של אורן

נילי