אם זה מעודד אותך, באוגנדה הנהגים גרועים יותר מבארץ. כלומר, ספציפית בקמפלה, ברוב שאר המדינה בקושי היתה תנועה. אבל קמפלה, טירוף. 

מסכים. מעולם לא פגשתי נהגים אדיבים וזהירים כמו בניו אינגלנד [אם כי בתוך בוסטון עצמה לא יצא לי לנהוג]. הרבה יותר חביבים, למשל, מהנהגים בשווייץ, ובטח שיותר מהטקסנים [למרות שבהשוואה לישראל הנהגים כאן חסידי אומות עולם].

לרבות בוסטון שמפורסמת בארה”ב בנהגיה הגרועים

המשפט הזה משגע אותי כבר שנים.
כל אבל כל הנהיגה הסבלנית שלי בארץ מקורה בנהיגה באזור בוסטון וניו אינגלנד בצעירותי, סבלנות ואדיבות.
כשהגעתי לניו יורק חטפתי שוק...

אני ביקרתי בלוס אנג’לס רק פעם אחת כבוגר וגם זה בשנות ה- 90.  מבין לגמרי את מה שכתבת לגבי הנהגים.  מאחר שנהגתי באיזורים אחרים בארה”ב בתקופה ההיא, לרבות בוסטון שמפורסמת בארה”ב בנהגיה הגרועים (לפחות זה השם שלהם), הרגשתי היטב את חוסר הסבלנות והצפצופים שהיו בלוס אנג’לס (ולא נתקלתי בהם במקומות האחרים).  כמובן, עדין הנהגים שם “יותר ידידותיים” מהנהגים שפעמים רבות פוגשים על כבישי ישראל.

תתעודד מזה שהייתי שם באמת לפני מיליון שנה. רק אומר שזה היה במסגרת טיול התרמילאים הראשון שלי… 

דווח ותיהנה!

טוב, לא נשמע מעודד אבל כאמור אין לנו אפשרות אחרת. מבטיח לדווח.

עד כמה שידוע לי, לפחות בעבר, לוס אנג’לס באמת נחשבה מקרה קיצון גם בארה”ב של תחבורה ציבורית מזעזעת. הייתי בה מסיבות שונות זמן ארוך יחסית ללא רכב, וזה היה נורא. באמת. הלכתי לפעמים כמה קילומטרים טובים ברגל רק כי זה יהיה קצר יותר מתחבורה ציבורית (ולא בכל מקום אפשר היה ללכת ברגל, בטח אחרי החשיכה). אבל כאמור, זה היה לפני מיליון שנה, אולי – בניגוד לחוויותיי מהתחבורה הציבורית בישראל – זה השתפר מאז...

נראה לי שלפחות במקרה שלנו, כן נשתמש באוטובוס. אבל זה כי יש לנו רק נסיעה אחת הלוך וחזור, עם אוטובוס ישיר, ובלי חשק להיסחב עם שני כיסאות בטיחות במשך יום שלם.

זו גם היתה החוויה שלי לפני כך וכך שנים. הבעיה היתה הסירבול, ההמתנה הארוכה, מסלולי הנסיעה הארוכים,  פחות האוכלוסיה. 

הייתי בלוס אנג’לס לפני שנים רבות, אז בטח הכל השתנה, אבל לפחות בחוויה שלי לא היתה בעיה של “אוכלוסיה” כזו או אחרת. כלומר, ברור שמי שנוסע בתחבורה ציבורית בעיר הוא מהשכבות החלשות, מכיוון שאוטו הוא חובה בעיר הזו (היא ממש לא היתה ערוכה לתחבורה ציבורית ואפילו הולכי רגל היו מחזה נדיר בחלקים גדולים ממנה). אבל לא הרגשנו שום בעיות או אי נעימות. מה שכן לא היה מזמין הוא התחבורה הציבורית עצמה – גרועה, אטית, מסורבלת, המתנה ארוכה. 

זו עיר למכוניות, חד וחלק. 

בוא נגיד בעדינות ובזהירות שהיא משרתת אוכולסיה אחרת (לא מנסיון אישי, אנחנו תמיד עם רכב, אבל מקריאה). 

תחבורה ציבורית מאד בעייתית בלוס אנג׳לס, אז עדיף רכב.

צריך לקחת בחשבון נהיגה לא תמיד קלילה, כי יש המון פקקים.  יש אוטוסטרדות ענקיות עם המוני נתיבים, והכל פקוק. הנהגים פחות סבלניים מאשר איזורים אחרים בקליפורניה, אבל מי שבא מישראל אולי פחות ירגיש את זה.

מבחינת חניה, אנחנו משתדלים לחנות בחניונים או valet. חניה ברחוב (באיזורים מסחריים ותיירותיים, לא מדברת על שכונות מגורים), היא מועטה ולא תמיד ברור מה מותר ומתי. 

אני הייתי בלוס אנג'לס לפני חודש וחצי.

דבר ראשון בשום פנים ואופן לא לנסוע בתחבורה ציבורית שהיא אוטובוסים/מטרו. זה ממש לא מזמין תיירים (בלשון המעטה).

רכב כמובן יכול לעזור  וחניות יש בשפע אבל אני לא השכרתי אלא התניידתי באובר שזה היה מושלם. כמובן אם נעזרים באובר מאוד חשוב איפה ישנים. אני ישנתי באזור המיד סיטי- 10 דק' מבוורלי הילס, 15 דק' מהוליווד ו-20 דק' מסנטה מוניקה ווניס ביץ', אז בהחלט אובר לא היה נורא כל כך במחירים.