אחת ההפלגות היפות בחיי הייתה במעבורת מטסוואסן אני חושב לאי וונקובר. המעבורת עברה בין האיים הבלתי מיושבים והרגשתי אז קצת ממה שהרגישו יורדי הים מגלי היבשות שהגיעו לשם כמה מאות שנים קודם.  זה היה ב95 ולי אין תמונות להעלות אז תנסה בכל זאת

תודה גדליהו

מאחר שבטיול ארוך, אחרי שזה לא ביקור ראשון במדינה, פוקדים בד"כ  מקומות שהמקומיים מגיעים ולא תיירים עם זמן לחוץ... הנה מקום קטן שבחודשים הקיץ פופולרי אצל המקומיים: האי הורנבי הסמוך לונקובר איילנד... 

לא מצליח להעלות תמונה  מיום חורפי באי..

וואו תודה

עם כל האיחולים וברכות הדרך אאלץ לנסוע בסוף

שיהיה המון המון בהצלחה ברקימת החלום ובתכנון הביצוע שלו 

אני בטוחה שמה שלא תבחרו, יהיה לכם נהדר. עצם הטיול, השהות במקומות חדשים ומעניינים, והשהות ביחד המיוחד הזה שקשה להשיג בחיים היומיומיים –

זו תהיה חוויה בלתי נשכחת שתמשיך לשמח אתכם גם הרבה הרבה אחרי.

מתרגשת לעקוב אחרי התכנון ובסופו של דבר גם אחרי המסע

תעשו ותהנו, אם יגמר לכם הסוס אחרי 3 חודשים, לא נורא בכלל ואם תצליחו שנה, מצויין. כל עוד נהנים ולא קופץ משהו שמחייב לשבור את הטיול זה כיף.

אני חזרתי חודש וחצי קודם ללידה של נכדתי הבכורה, היום עם נכדים מראש לא אתכנן טיול של שנה, אולי חודשיים, בקושי.

תודה לכולכם על הזוויות שלכם ויפה שלקחתם את הנושא ופרשתם אותו לכל מיני גילאים יכולות כספיות והעדפות שונות שאין ספק שיהיו אצל אנשים שונים. 

אין לי ניסיון עם טיול כזה ארוך אבל ללא ספק וזה עלה פה גם כן וצריך לתכנן ״מנגנונים מונעי שחיקה״ וגם אלו יהיו שונים עבור אנשים שונים. אצלנו אין ספק שהמנגנונים האלו יעלו ביותר כסף אבל עדיין בחישובים הגסים שלי הטיול הזה עבורינו לא עולה כסף. בטוח שנבשל לא מעט אבל הרוב בראיה שמתאימה לי לא יהיה בתנאי קמפינג. גם הקמפר הכי מדוגם לא נראה כמו מטבח מצוייד ולא משתנה משבוע לשבוע או ממדינה למדינה ובראיה שלי מצמצם קצת את מרחב החוויות בטיול. אם עושים 1000 מייל בחודש אפשר לכסות 12000 מייל בשנה שזה המון גם בארצות הברית אבל מצד שני זה לא הרבה מבחינת הוצאות דלק ברכב רגיל.  

מי שלוקח קמפר ענק משלם הרבה יותר על דלק אבל מעט מאוד על הלינה אבל עבורינו אין לי חלום של שנה בקמפר למרות שיש כאלו שחיים בארצות הברית בקמפר אחרי הפרישה

רוני 

מסכים לגמרי שאפשר להספיק יותר בפעמיים חצי שנה ואולי זה גם לא יותר יקר אבל פעמיים ״התנעה״ ו״חזרה״ שוברים את הרצף שמבחינתי כרגע רצוי שיהיה ויהיה נינוח ושליו. מבחינתי הקצב של טיול כזה חשוב אולי יותר משלכת בצד אחד או אלסקה בצד שני  

כאמור יש כאן המון משקל להעדפות אישיות יכולת כלכלית ותזמון על סרגל החיים ז״א ברור שמי שעוד לא קנה דירה לא יכול להסתכל על זה כמו מי שתכנן לפרוש בקרוב וכבר יש לו דירה שהוא לא משלם עליה

אני מאוד רוצה לעשות את זה ובמקום גבוה בסדרי העדיפויות ונראה לאן ואיך דברים יתגלגלו.  

גם בעיניי היופי של שילוב אוסטרליה-ניו זילנד+עצירה במזרח היה שכולן שונות, ולכן כשמתעייפים מסגנון טיול אחד ממשיכים למדינה אחרת ופתאום הכל חדש ויש עוד אנרגיה להמשיך. בארה”ב היה קשה לסחוב עוד זמן מעבר לחצי שנה. 

אסכים עם השורה האחרונה של רוני סופר: עניין ההוצאות בארץ ובטיול הוא אישי, תלוי ב-7000 גורמים שונים, ולכן אין מכנה משותף או תשובה נכונה ולא נכונה. 
וגם עם קודמיי שאמרו שאפשר בהחלט בפחות מ-100 דולר ללילה גם אם מדובר בחדר זוגי ולא קמפינג/דורמס. תלוי מה מחפשים, עונה וכו’. 

אני לא אוהב מספיק את ארה”ב כדי לטייל שם טיול כזה ארוך, אבל עשיתי את זה באוסטרליה וניו זילנד – 10 חודשים.

אני חושב שפסק הזמן הניו זילנדי – 3 חודשים, נתן לי שינוי אוירה שאיפשר לי לחזור ל-5 חודשים להמשך אוסטרליה.

גם המעבר אחרי זמן קצר בקוינסלנד לווסטרן אוסטרליה היה שינוי גדול שעזר.

לא יודע, אולי פיספסתי משהו אבל כשאני מדבר על קפמר אני מתכוון לרכב שישנים בתוכו במיטות ושנושא את כל הציוד וכולל אמצעי בישול כאלה ואחריהם וכולל אמצעי איכסון מזון טרי כאלה או אחרים.

וכשאני מדבר על קמפינג אני מכוון לשטח חניה שיש בו אמצעים לחבר לקמפר כמו חשמל ומים ואולי גם ביוב. שירותים ומקלחות, חנות נוחות ואולי גם יכולת פתרון בעיות טכניות ומכניות ברכב.

 זה לא טיול אירביאנבי או מוטלים. זה סוג אחר של טיול ולכל אחד יתרונות ותסרונות.

וכמובן, מי שיוצא לשנה מהבית ומהעבודה צריך לדעת מהיכן יבוא הכסף. זה נכון בכל העולם. וזה כ''כ אישי שלא ניתן להוסיף משהו חכם על זה.

דרור, עיקש בדעתי ששני חצי שנה, בעיקר בארה''ב נותנים יותר משנה רציפה. נכון שיש הוצאות טיסה כפולות אבל זה 1500-2000$ לזוג שמהווה תוספת של 5%-10% לכל הטיול.

זה נותן שתי נקודות התחלה, וממילא שתי נקודות סיום ויכול לכסות נכון יותר את שטח ארה''ב. זה גם נותן זמן להתארגנות מחדש, מנטלית, גופנית וכספית ובעיקר חשיבה חכמה יותר על המסלול והטיול.

החיסרון הגדול היא האפשרות הסבירה מאד שאחרי הפסקה עובר החשק לקום ולהתניע הכל מחדש.

אפשר גם באכסניות בפחות מזה, לא מיטה בדורם, חדר ב-30-50 דולר (תלוי איפה).

ישנו בכמה כאלה, לפעמים ENSUITE ולפעמים שרותים משותפים ל-2-3 חדרים זוגיים.

היי,

רק תגובה קטנה לגבי החישוב של 100 דולר ללינה ליום –

על פני טיול ארוך זה נשמע לי ממש משוגע. המון המון כסף.

כמובן שמי שרוצה ויכול אז בכיף ואני מפרגנת אבל חשוב לי להביע כאן גם דיעות נוספות כדי שאנשים שקוראים ידעו שגם אם הם לא יכולים להרשות לעצמם חישוב של 100 דולר ליום (ורק ללינה!!!) אז בהחלט גם הם יכולים לחלום וגם לממש טיול ארוך שכזה, וזה לא נחלת העשירים-ממש בלבד.

בטיול ארוך הכל שונה- ממש לא חייבים לישון במרכז העיר כי גם ככה מסתובבים שם שבוע, לא נורא נסיעה קצת יותר ארוכה ל״מרכז״ (ובכלל – מה זה מרכז?)

אם לוקחים דירות באיירביאנדבי יש הרבה פעמים הנחות ללינה של כמה ימים,

ובאופן אישי ישנתי במקומות מרהיבים (באיירביאנדבי) בארה״ב שעלו גם 50 או 70 דולר (וזה עוד באיזורים יחסית מרכזיים, לא בעיירה שכוחת אל)

אם משלבים קמפינג פה ושם אז כמובן שזה מוזיל.

בקיצור – ממש לא חובה 100 דולר ללינה ללילה.

אולי זה דורש יותר תכנון ומחשבה ופשרות, אבל אפשר לעשות טיול נהדר גם עם פחות כסף.

תגובה כללית לגבי חישוב עלויות טיול לעומת שהות בארץ – רק על עצמי לספר ידעתי,

אנחנו הוצאנו משמעותית הרבה יותר בטיול מאשר בחיים שלנו בארץ – 

זה מעניין לחשוב על זה. אני יכולה לשים את האצבע על דברים ספציפיים – הוצאות דלק משמעותיות בטיול (בארץ האוטו כמעט לא זז), אטקרציות יקרות (עשינו כל דבר שרצינו כמעט), אבל לא ברור לי איך זה עדיין מגיע להבדל כזה גדול.

(אגב לינה עלתה לנו בערך כמו שכר דירה חודשי בארץ. מעניין!)

התייחסתי לטיול של *השואל - שנה בארצות הברית של אמריקה (לא טיול במזרח /דרום, כלשהו); לרוב ברואד טריפ, לא לנים חודש במקום אחד, לכן החישוב צריך להיות לפי בסביבות 100$(?) ללינה ליום.

* כנראה לא משלם ברב-קו ושוכר דירה עם חוזה גמיש (או שאני טועה?!), בוודאי שבטיול שאת תעשי(או כל אדם אחר), ההוצאות יהיו שונות. 

האמת שזה תלוי בתנאי המחייה בבית ותנאי המחיה/בזבוזים בחו”ל, לצד מה אתה משאיר בארץ (אם יש לך בית, המונה דופק עם ארנונה וביטוחים, אם אתה שוכר פשוט מסיימים חוזה לפני, אם אתה משאיר רכב כנ”ל, ואם נסעת ברכבת אז הרב קו מחכה במגירה ללא עלויות שוטפות). 

לגבי “מלון, תמיד יהיה יקר משכירת דירה לחודשמלון, תמיד יהיה יקר משכירת דירה לחודש” זה שוב תלוי. גם בבחירת מקום הלינה (בטיול לפעמים מסתכלים על הלינה כעל מקום ללון ולא באמת מחפשים חדר מפנק במיוחד) וגם בבחירת המדינה (אם היא מהזולות יותר). זה גם תלוי מאוד בקצב הטיול – דיברנו על להישאר יותר זמן במקום אחד, וכשעשיתי זאת וסגרתי עם מקום הלינה שאשאר חודש, אז קיבלתי הנחה. אם זזים הרבה בין יעדים, אין הנחה כזו ומחיר התחבורה עולה ותופח בתקציב החודשי. בטיול של חצי שנה-שנה גם בדרך כלל לא אוכלים כל הזמן בחוץ אלא אם זו מדינה זולה. ברוב מדינות המזרח למשל לא שקלתי לבשל לבד, גם לא למשל בסרביה, אבל בניו זילנד בהחלט בישלנו על בסיס יומיומי, וגם בארה”ב שילבנו הרבה בישול עצמי עם ג’אנק פוד (היינו צעירים...) וכשיודעים לקנות חכם ההבדל ממש משמעותי. בכלל, בטיול של חודשים מתנהלים אחרת מטיולים קצרים. לראייה, קנינו את הרכב בארה”ב ולא שכרנו. ההבדל הכלכלי היה עצום. בארץ לא היה עולה על דעתי לישון ביומיום בקמפינג, או אפילו לחלוק חדר, ובטיול ההוא ישנו לא מעט בחדרים משותפים באכסניות. בקיצור, קשה להשוות לארץ. יש יותר מדי גורמים משתנים. 

אוכל להגיד מניסיון שלי שכיום מצליח לי לנסוע ללא מעט מדינות בתקציב נמוך שגיבשתי, כך שזה זול יותר עבורי להיות בחו”ל מאשר לחיות בישראל במרכז הארץ (לא תל אביב, סתם מרכז). 

*רק אם אתה משכיר את הדירה/בית - תשלומי-ארנונה וכו'.

ותשלום על מלון, תמיד יהיה יקר משכירת דירה לחודש, אם לא קונים אוכל בסופר ומבשלים במקום הלינה, ארוחות יומיות במסעדה, גם הן הוצאות.

וייתכן שצריכת הדלק, תהיה גבוהה יותר בטיול מנסיעה לעבודה (לרוב).

נושא העלות לא עלה כאן בכלל אבל ההערכה שלי שעל פני שנה כזו, מחיר המחיה שווה למחיר המחיה בארץ וגם צמוד. זאת אומרת שמי שמוציא בארץ יותר מהממוצע, יוציא כנראה גם יותר בטיול אבל עדיין דומה למה שהוא מוציא בארץ.

אם מוציאים את הפסד ההכנסה בשנה מהמשוואה (מה שכנראה ממילא בחוץ לפנסיונרים???) אז הטיול הזה לא עולה כסף

גם אמחנו תיכננו טיול לשנה וחזרנו אחרי שיבעה חודשים , פשוט נגמר לנו הכסף .

מקסימום תשאיר את השלכת לטיול ביפן או יעד שלכת אחר

כן, גם אני בגילי כבר בלי כוחות לטיול קמפינג ברכב במשך חודשים ארוכים, ולהיות יותר זמן במקום אחד גם אם הוא קטן זו דרך טיול אהובה עליי מאוד כיום. וזה מה שצריך בסופו של דבר, יותר מעונות, פשוט להתאים את דרך הטיול והקצב לנוחות האישית שלכם. זו גם אחת הסיבות שקיצרנו לחצי שנה – הבנו שהטבע היה הדבר שהכי דיבר אלינו, העדפנו לשנות מסלול כך שנהיה הרבה יותר זמן וביותר מקומות בחוף המערבי, ואחר כך הרגשנו קצת עייפות וגם שנסיעה ארוכה ברכב לצד השני לא תספק את אותה התלהבות, אז מכרנו אותו ולכמה נקודות שלא רצינו לוותר עליהן (שהיו כולן בערים) נסענו בטיסות/תחבורה ציבורית כדי לקצר הליכים. 

כמו שרוני אמר זה “פתיר” ואכן:

1. ”גל יורד מהמזרח” אמור לתפוס את השלכת במזרח ומתחיל בספטמבר במיין, ניו אינגלנד, ניו המפשייר וורמונט. דצמבר בפלורידה (אחרי החתמת כרטיס בקנדה)ממשיך בזיגזג על מדינות הגבול הדרומי ומגיע ביוני לויומינג אידהו ומונטנה עם עוד כניסה לקנדה. עולה לBC ולאלסקה ביולי אוגוסט ומסיים בסוף אוגוסט בקליפורניה
2. "גל עולה במערב" מתחיל במאי בקליפורניה לכיוון צפון מפספס את השלכת במזרח אבל תופס אותה בקולרדו פלורידה בינואר וזה אומר חוף מזרחי בחורף אביב (קצת רחוק מאידיאלי)

האמת ששנה מספיקה בקושי 

בדרום החוף המזרחי אפשר לטייל גם בחורף או מוקדם באביב.

בצפון אפשר במאי, אחרי זה אפשר להמשיך כדי להגיע לאלסקה ביוני/יולי.

אפשר גם הפוך, להגיע לצפון מזרח באוקטובר לשלכת.

רוני תודה

טוב לדעת שיציאה לקנדה מאפסת את מונה חצי השנה.

מה נפתר אם יש קרובים בארהב? יתכן שכמו שכתבה SD צריך רישיון מקומי בשביל קניה לפחות במדינות מסוימות

אני דווקא התכוונתי 1+1<2  מהסיבה שיש הרבה יותר גמישות ונראה לי שזה קצת משנה את סוג הטיול. אתה בטח יודע איך נראתה חצי שנה שלך בהודו לעומת שלושה חודשים והאם זה היה אותו “סוג” טיול. אם ניקח את זה לאקסטרים אז 12 טיולים של חודש לא שקולים לדעתי לטיול אחד של שנה למרות שמבחינת הספק אם הם מתוכננים טוב אפשר להספיק יותר. מעבר לעלות ולהפסדי הטיסות וההסתגלות אני מניח שזה פשוט סוג חוויה אחר לגמרי.

כבש/ה תודה

גם אני קיצרתי שנה בדרום אמריקה לפחות מחצי שנה ואני מבין שיש שיקולים ושחיקה בטיול אינטנסיבי בפארקים עם רכב ישן שלא בטוח שיגיע ליעד הבא. אשתי אז נשברה מ”החיים מתוך מוצ’ילה כשהקש האחרון היה האלימות שראינו בברזיל”.

זה חוזר גם לרמי שבניגוד לSD הוא כבר לא בן 30 (גם אני מזמן לא) ולמחשבה שלי שאני לא רוצה טיול קמפינג למרות שזה קרוב יותר לטבע וכנראה הרבה יותר זול אני חושב שזה טיול שישחק אותנו. עבורי אני חושב ששבוע שבועיים באייר בי אנבי במקום כמו אלבוקרקי סדונה סנטה קרוז סיאטל וונקובר וכו  נשמעים לי לא פחות כייפים משבוע ביוסימיטי או איזה קמפינג באגם ליד באנף שהם שיאי קמפינג לכל הדיעות ומרחיבים את הנפש אבל באיזשהו מקום שוחקים את הגוף.

 רמי גם אני אשמח לאופניי הרים מעודכנים מאחור (לא החלפתי אופניים כבר 8 שנים ואני בקושי רוכב אבל מאוד מאוד נהנה כאשר אני עושה את זה) אבל אשתי לא פרטנרית לזה. ולידיעתך ראיתי הרבה פעמים סובארו פורסטר או אאוטבק עם קיאק לצד קופסא אירודינמית לציוד על הגג ושני זוגות אופניים מאחור בדרך אל או חזרה מחופש.

אגב, יש מישהו ששרד את אלאסקה ביוני וחזר לספר?

במקור חשבנו על מסלול כזה: להתחיל בלוס אנג’לס בתחילת/אמצע אפריל, ואז לנוע דרך כל הפארקים במדבר ששם עוד נעים, לעלות דרך ילוסטון וגליישר פארק לקנדה, לטייל ברוקיס הקנדיים ואז כנראה לחצות לצד השני של ארה”ב דרך הצפון (כי בקיץ הוא נעים מהדרום), לרדת את החוף המזרחי ואם נרצה לשוב דרך הדרום או לחתוך הביתה. בסופו של דבר, התמקדנו אך ורק במערב שמילא את הזמן להפליא וקסם לנו יותר, עלינו דרך המדבריות וחזרנו דרך החופים והיערות בחזרה ללוס אנג’לס, כשלאורך הדרך למעלה היינו צריכים להתאים את הקצב כי לפעמים היו דרכים סגורות בשלג ואז חתכנו למשל לטיול לא מתוכנן באיידהו. 

כמו שאמרתי, בסוף הספיקה לנו חצי שנה. מסעות ארוכים יכולים להתיש, והרגשנו שזה היה בדיוק הזמן הנכון, ומקסימום חוזרים לארץ, מתאווררים שנה ואם רוצים חוזרים (מה שעשיתי, אבל ליבשת אחרת). 

דרור,

1. אתה יוצא לקנדה. הספירה מתחילה מחדש.

2. אם יש לך בן או קרובי משפחה אחרים - נושא הקניה פתור.

3. אם אתה מתחיל בקיץ, אתה מסיים בקיץ. אבל , כן, אפשר לחתוך שנה לשני חצאים ואז 1+1>2.

האידיאל מבחינתי זה קמפר עם אופניים מאחורה וקייק על הגג , הבעיה שאני מכור לרכיבות ואישתי לא .