ישאר לחלום אחר, כנראה צריך לחיות עם האכזבות הקטנות של החיים….

שמחה שאתם הצלחתם!

תודה רבה ושמחה שעזרתי.

לגבי לייק אוהרה , אין ספק שכמות האישורים המצומצמת הניתנת להגיע אליו יוצרת הילה סביבו ומייחדת אותו מאוד, הוא באמת מיוחד מאוד ויפה כשלעצמו , וכשעומדים על שפת האגם , רואים את המראות מסביב ואת יודעת שאת נמצאת שם כמעט לבדך ואין כמויות של אנשים ובליל שפות ודיבורים סביב , אפשר לשמוע את רעש המפלונים הקטנים ציוץ הציפורים או במקרה שלנו , שקט מסביב והשלג יורד , זה קסם בפני עצמו.

מה שראינו זה כלום, אני מניחה שמי שעושה מסלול בתנאים כאלה חווה את האגם בעוצמה חזקה יותר ממה שחווינו , נכון שיש מלא אגמים יפיפיים וקסומים אבל אין מה לעשות כשהוא המוני (לייק לואיז, לייק מוריין ועוד) למרות היופי זה קצת אחרת .

תנסי לדמיין את ההגעה לפייטו לייק, אחרי העליה הקצרה שנגלה לך המחזה המרהיב הזה ואת שם לבד או עם המטייל/ים שאיתך ולא קופצים לך מכל עבר אנשים ואת מתאמצת להוציא תמונה בלי אורחים מסביב כמה זה יכול היה להיות עוצמתי.

אותו הדבר במוריין לייק, על הגבעה הנפלאה המשקיפה לאגם, לבד!!!!! רק מהמחשבה הזו יש לי צמרמורת.

בקיצור זה שווה שווה שווה  

נתת רעיונות ותיאורים והיה נהדר!!!

שאלה, בתור מאוכזבת לייק אוהרה (4 מחשבים שונים ואף אחד לא הצליח ב5 בדיוק לתפוס מקום באוטובוס, אבל לא ביום הראשון של העונה אלא במרכזה…. בשיא) האם פרט להילה של מעט מבקרים הוא היה אכן כל כך יותר מהאחרים? יש כל כך הרבה אגמים מהממים ברוקיז ומסלולים….

יש בלוג מוכן למי שמעוניין

שבת שלום ותודה לכולכם על התגובות

שרה

השלמתי קריאה וככ שמחתי שלא פספסתם את מוריין בסופו של דבר כי אני חושבת שזה היה פספוס לפספס אותו .

וכן... יש המון אגמים יפים אחרים... תכלס, הכל יפה שם . מישהו אמר גן עדן ?

זוכרת ששאלת אותי איך אני מצלמת ועניתי לך שבסלולרי ... ואמרתי לך אילו תמונות ה Canon שלך תוכל להפיק.

אז באמת תמונות משגעות , 

תודה במיוחד על התמונות מקרחון המלאך (בשנה שעברה כביש הגישה היה סגור לשיפוצים ) , עמק 5 האגמים עליו ויתרנו , ואוהרה שאליו לא הגענו .

עשית לי יופי של השלמות ! 

ובתוספת כל בעלי החיים האלו והגריזלי - וואו ! 

היה כיף לעקוב. 

מקווה שגם לכם נשאר הטעם הטוב של הסטייק מ Earl's עד היום ( כמו שהחבר שלנו תמיד אומר..) 

ומי שחושב על לחזור .. אל תחכו 15 שנה כמוני... 

אגב, מתחברת למה שכתבת על הזמן שלוקח לעכל את המראות והחוויה של המקום הזה. זה לא תמיד קורה באותו רגע , אלא אח''כ.

אני עדיין המומה לפעמים כשאני מסתכלת בתמונות שלי משם.  

אולי גם בגלל זה הרבה מדברים על לחזור לשם שוב. 

רק התחלתי לקרוא אבל מאוד בא לי להגיב כבר עכשיו-

הטיול מזכיר את הטיול שלנו לרוקיז לפני 4 שנים וככ כיף לקרוא ולהיזכר.

התמונות משגעות!!!

הצבעים והמראות עוצרי נשימה ואני ממש שמחה שנתת כותרת כ’כ מושכת!

תודה על שיתוף זורם וקריא,מהנה ונוסטלגי

ממשיכה לקרוא ולהנות

סיגל

שרה, תודה רבה רבה, בשבילי הסיפור שלך היה בדיוק במקום, כמעט הרגשתי שאני כבר שם… רשמתי המון תובנות וטיפים. תודה על ההשקעה והכישרון...

קודם כל  טיול מדהים וסיפור מדהים ותמונות נהדרות.
יש סיבה גם לחזור כי לייק אוהרה יפה יותר בשמש והמסלול שלא עשיתם הוא היפה ביותר שעשיתי בחיי. ( כולל הטרקים של גליישר מלפני שבועיים שהציבו תחרות קשה ).
לי כבר מתחשק לחזור לרוקיס.

והערה לגבי האוטובוס- בדרך חזרה אם יש מקום ( ובד”כ יש ) האוטובוס עוצר למטיילים שיורדים ברגל ומציע להם “טרמפ בתשלום” ( וזאת בניוגד לעליה ששם זה לא נעשה למרות שיש מקום )

בראבו
תודה על הדווח. תודה על התמונות. 
היה לכם טיול נהדר. לחיי הטיול הבא

שמח שראיתם את מוריין.

המסלול של Consolation Lakes הוא מסלול קל ומישורי של בערך שעה-שעתיים. לא משהו כ”כ אקזוטי…

אכן יש דובי גריזלי שמסתובבים באזור מדי פעם, מכאן ההמלצה ללכת בקבוצות של 4. אני רואה בתמונה שצילמת שביום שהגעתם זה היה בגדר המלצה בלבד, לא חובה. זה חובה רק כאשר באמת ראו איזה דוב בסביבה.

עם הכרזתך על סיום הדיווח

פעם נוספת תודה רבה על ההשקעה.

מוני

תיאור מעולה ותמונות מדהימות. 

שרה

שרשור עם תמונות ותאורים שלא רואים כל יום.

ממש מצליחה לשתף קצת בטיול שלכם ולעשות הרבה חשק לחזור(בלי ילדים) לטיול מקיף כזה………………

תודה

אני אעלה את הסיפור לבלוג ותוכלי לשמור אותו,  זה יהיה בקרוב...

שלום למה אין אפשרות לצלם את תיאור הטיול הנפלא ?

היי, הזריחה  בלייק מוריין תיהיה בגבכם , הצילומים הנם מהגבעה הצופה לכיוון מערב,,, ואכן כפי שרשמתי השביל ברור מאוד ולא קשה, לא להעיז אפילו לטפס על הגבעה .

מקווה שתעלי גם את את קורותיהם בטיול

שיהיה לכם טיול מופלא 

20 ביוני – היום העשירי

מחזירים ללא עיכובים את הרכב בשדה ב8 בבוקר

ב-10:15 בדיוק ממריאה הטיסה שלנו ללוס אנג׳לס , 3 שעות טיסה. ממש כלום.

אמריקה אנחנו מגיעים

אנחנו לקראת כייף נוסף של שבועיים וחצי.

היה לי מאוד נעים לשתף ולחוות שוב את הטיול, מרוב התרגשות לקראת המפגש המשפחתי ובשבועיים וחצי העמוסים שהיו לנו, לא הספקנו לעכל את החוויות שלנו, ואם חזרתנו ארצה , היינו עסוקים מאוד בהשלמת הפערים במקומות העבודה כך שרק בזכות השיתוף כאן באמת חוויתי הכל שוב, ועכשיו אתן לזוגי לקרוא ולהיזכר גם.

השתדלתי לרשום את שמות המקומות בשמם הלועזי כדי שיקל על המתכננים לעתיד למצוא את המקומות על המפה.

מקווה שהטיפים עזרו למי שלפני הטיול  ותוך כדי...

תודה לכל המגיבים וגם לקוראים הסמויים.

אם שכחתי להגיב למישהו עימו הסליחה.

נשתמע בטיולים הבאים

שרה

בערך ב16:00 יצאנו מהאגם ואנחנו נוסעים לקנמור כדי  לשאול  במרכז המבקרים איפה אפשר להחזיר את ספריי הדובים כי אסור להעלותו לטיסה , הוא נחשב כנשק לכל דבר.

מקבלים כתובת Biosphere Institute of the Bow Valley נוסעים לשם כ6 דקות רק כדי לראות שהמקום סגור ( נסגר ב16:00 ), חוזרים בחזרה למרכז המבקרים ורק אז הגברת שם מתכבדת לקחת מאיתנו את הספריי ואומרת שהם יעבירו אליהם מחר בבוקר, (יופי, לא ידעת שב-4 כבר סגור? למה שלחת אותנו לשם? ) כל ההתברברות הזו לקחה לנו זמן אנחנו חוזרים למרכז המבקרים ממש דקותיים לפני השעה 17:00 בה הם סוגרים את המרכז. איזה מזל מה היינו עושים אם גם הם כבר היו סגורים. טוב, בטח היה נמצא פתרון אבל רצינו להגיע למלון בראש שקט.

עכשיו באמת סיימנו עם האדמיניסטרציה, מחפשים משהו לאכול , עוצרים בחורונת צעירה ומבקשים המלצה לפיצה טובה באזור, ללא היסוס היא נותנת לנו שם של מקום, מיד נכנס לגוגל מפות ו5 דקות אנחנו שם

זה המקום

מומלץ ביותר, קיבלנו פיצה ענקית עם 2 סוגי תוספות , טאבון ענקי במקום , המקום הומה וזה סימן שהוא באמת טוב

תמונה אחרונה לקנמור

ואנחנו בדרך לקלגרי, בדרך מזג האויר נרגע

מגיעים ב20:00 למלון, צ׳ק אין , ומתחילים לסדר מזוודות למחר, השקמה ב5:45

כבר רבע ל11 בלילה, השמים עדיין בדמדומים, אני לא מפסיקה להתפעל מיזה

מקסים!!! אני כל כך נהנת מהדרך בה את מספרת את הטיול שלכם ברוקיז.. בהחלט עושה לי כבר חשק (עוד חודש!)

איזה כיף שהצלחתם להזמין כרטיסים לאגם אוהרה, גם אנחנו היינו מבני המזל שהצליחו, אבל כולי תקווה שהמזג האוויר יהיה יפה כשאנחנו נגיע.. חייבת לעשות את המסלול של opabin lake מה שאתם תיכננתם מלכתחילה.. ואני בכלל מתכננת לחזור הרבה יותר מאוחר מ11 בבוקר.. אבל הכל תלוי במזג האוויר. 

ואיזה כיף שהצלחתם להגיע בסוף לאגם מוריין!!!!

זה האגם שאני הכי מחכה לראות אותו בטיול שלנו.. איזה יופי! אני מתכננת לקום לפני הזריחה ולראות מהתצפית הזו את הזריחה.. 

דרך אגב- אז אני מבינה שאין צורך לטפס על ערימת האבנים המסוכנת הזו כדי להגיע לתצפית על האגם? בשום מקום לא קראתי שיש שביל מסודר לתצפית ! רושמת לי 

אחרי החוויה המיוחדת בלייק אוהרה, חושבים מה לעשות כי רק 12 בצהריים, ומעלים רעיון לנסות את מזלנו באמת באמת בפעם האחרונה בלייק מוריין רק כי אנחנו באזור והנסיעה עד לצומת שתמיד סגורה לוקחת 20 דקות .

אנחנו יוצאים לדרך ומדברים בינינו שהלוואי שהדרך תהייה פנויה זה יכול להיות אחלה מתנת פרידה מהרוקיס.

הדרך עוברת במהירות, אנחנו מתקרבים לצומת שלוקחת שמאלה ללייק מוריין, רואים את השוטרים שם ואת המחסומים אבל הם נותנים לעבור, הכניסה רק לאלה הבאים מלמעלה , דהיינו מהכיוון של לייק לואיז, אז אנחנו באטרף להתקדם , לעשות סביב פרסה ולהספיק לפני שיסגרו שוב פעם.

אנחנו מסתובבים ומתקדמים באיטיות , עוברת מכונית ועוד מכונית ואנחנו מתקדים לתורינו ומאוד מקווים שלא יחסמו אותנו שוב, הרכב שלפנינו נכנס ואני אומרת , סע סע ו… אנחנו בפנים.

איזה אושר, באמת אנחנו כל כך מרוצים, נסיעה של בערך 10-15 דקות

מגיעים לחניה, החניה עמוסה אבל אפשר למצוא מקומות , יוצאים מהרכב וקררר, אני כרגיל עטופה עם מעיל מתחילים ללכת , תוך כדי הליכה אני אומרת שאני חייבת כובע כי מה זה הקור הזה אי אפשר ככה, לוקחת את מפתחות הרכב כי זוגי קולט את הצבע הטורקיזי וכאילו מטה קסם משך אותו לכיוון, אמרתי לו עזוב אני אביא, טוב אז תביאי לי גם, אם הוא מבקש כובע ומעיל אז זה היה 

ב א מ ת !!!! קר.

אז הצבע הזה שמשגע לנו את העיניים כבר מהחניה נראה ככה

סיפרתי לו על גבעת האבנים שצריך לטפס עליה או לידה, אז מי שחושב לעשות קיצורי דרך שלא יעשה , זה מסוכן וגם אסור, יש שלטים האוסרים זאת , ראיתי תמונות של אנשים המטפסים עליה כדי לקצר את הדרך, זה מיותר לגמרי, יש שביל מסודר לכיוון הגבעה ממש מהחניה ואי אפשר לפספס יש שלט המכוון  ל Consolation Lakes להיכנס אליו ותמצאו כבר את הדרך היא מאוד ברורה, עליה קצרה של אולי רבע שעה

בראש המדרגות יש פניה למסלול הליכה כנראה די קשה ומבודד, בתחילתו יש שלט המזהיר מפני הליכה בבודדים ומאשרים לצאת רק בקבוצות של 4, כבר נשמע מפחיד

וזה השביל, אכן מטיילים ממושמעים חיכו שיגיעו מטיילים נוספים ורק אז יצאו לדרך

ואז מגיעים לראש הגבעה ונגלה המחזה הזה

מושלם  מושלם מושלם, למעלה הרוח שורקת קור כלבים כמו שאומרים, השמיים מעוננים אבל מדי פעם השמש יוצאת וכל פעם משתנה צבע האגם ממש אגם פלאים, אגם קסמים

יותר ממה שתארתי אין לי יותר איך לתאר, הרוקיס הקנדיים העניקו לנו היום מתנת סיום נפלאה, אי אפשר היה לבקש יותר מיזה.

עוד בהיותנו על הגבעה החלו לרדת פתיתי שלג, מהולים בגשם קפוא.

אחרי אינספור תמונות של האגם לבד , ואיתנו וכל אחד לחוד ובפוזות למזכרת מזווית כזו וזווית אחרת עם קצת שמש ובלי שמש.

אנחנו יורדים למטה וחוזרים לאוטו, כבר בחניה השמים ניהיה אפורים לחלוטין ושלג כבד החל לרדת, רצנו לאוטו והספקתי להסריט ולצלם את התופעה הזו באמצע יוני.

תודה שרה על המענה.

את מספרת מקסים והתמונות מדהימות

גילית פה הרבה אגמים שלא ראינו בסיפורים אחרים...

הי, איזה יופי לקרוא את התיאור המפורט של הנסיעה ללייק אוהרה. גם אנחנו הצלחנו לקנות כרטיסים לאוטובוס, גם אנחנו נהייה בתקופה מאוד גבולית, אוקטובר. כך שברור, צריך בגדים מאוד חמים, לפחות שיהיו זמינים.

לגבי המסלולים – מסכימה איתך מאוד שצריך לעשות את מה שמרגישים שמסוגלים ושכיף לנו לעשות. צריך לזכור שמטיילים רבים הם מקומיים ולא נמצאים בטיול צפוף וסוחט כמונו – שמתחיל בטיסה ארוכה וג’ט לג מטורף, ונמשך בימים ארוכים של טיולים בכל האזור. לעניות דעתי, רוב המטיילים מגיעים לאזור, משתכנים לשבוע, ועושים בנחת טיולים באזור, בעיקר אם הם מקומיים.

ובואו נודה על האמת – רוב האירופאים והמקומיים בכושר הרבה יותר טוב מאיתנו… פשוט הבדלי תרבות וכורח הנסיבות שמותיר לנו הישראלים מעט מאוד זמן להקדיש לעצמינו ולמשפחה…

יופי של תמונות, אגם אוהרה מדהים, תודה תודה

מזל שהספקתי לצלם את התמונות הללו לפני הגשם והשלג, כבר החלטנו שלא נעלה למעלה אלא נעשה מסלול סובב האגם, כיוון שהבנו שכך אז נלקחה החלטה לחזור עם האוטובוס של 11:30 , בערך במחצית הדרך  התחיל הגשם ואחכ׳ השלג אז החלטנו לחזור חזרה ולא להמשיך כשהיינו כבר קרובים לבקתה ירד השלג בעוצמה, להערכתי מד הטמפרטורה היה אפס או 1-

כשהגענו לבקתה נכנסנו לקנות קפה חם ואת עוגת הגזר המפורסמת  שמספיקה ל-3 אנשים וטעימה מאוד

כבר אפשר לראות את השלג יורד

ראו את הערפל

אוטוטו האוטובוס מגיע, בינתיים חייבים להיכנס לבית הקפה להפשיר ולהתחמם מעט, ממש מרגיש כמו בינואר(של אירופה) לא בארץ

יותר מדי קר בחוץ

ככה נראית הבקתה בפנים

בדרך למטה אנחנו רואים מספר מטיילים שעושים את הדרך ברגל למעלה , האמת ?? לא מקנאה בהם.

אנחנו חוזרים לרכב, מסתכלים אחד על השני ואומרים מה זה היה עכשיו, איזה חווית נרניה עברנו היום, לא תכננתי שככה זה יהיה, אני מניחה שפספסנו למעלה נוף מרהיב אבל לא ציפינו שיהיה ככה ולא מצטערים לרגע כי קיבלנו משהו אחר מופלא לא פחות.