סיכום נלהב ממערב-אַרְהַב
-
שכונות- טיילנו בצ'יינה טאון, למרות שכל פעם מחדש מחליטים שלא עוד, אכלנו היטב בLittle Italy. בחרנו יאכטה ושתינו קפה טוב בסוסאליטו, היה מצחיק וצבעוני בCastro ולא מצאנו שום זכר לסיקסטיז בAshbury Heights -כנראה לא חיפשנו במקום הנכון, אבל כן מצאנו שם רחובות מקסימים.
ה Dogpatch וה Mission District אליהם הגענו די במקרה, התגלו גם הם כאיזורים שמצדיקים עוד ימים רבים של שיטוט. הרבה מקומות מדליקים ומעוצבים להפליא (וגם מהסוג הטעים) בסביבה די מחוספסת. מחוץ לעיר, ביקרנו קצרות באיזור פאלו-אלטו ואוניברסיטת סטנפורד ואכלנו אוכל מדוגם בStanford Shopping Center המעוצב והמדושן.
-
עוד קצת ודי
-
מוזיאון de Young- גם הארכיטקטורה המרשימה, פנים וחוץ (של הרצוג ודה-מרון), גם התצפית מהקומה התשיעית, גם התערוכות המעניינות וגם המיקום ליד הגולדן גייט פארק עזרו לו למלא בכבוד רב את התפקיד האחראי, כנציג היחיד של מוזיאוני האמנות שהספקנו לראות בעיר.
-
נעליים - יש!!!!!
-
ימים 22-23 - מונטריי
סנטה קרוז נפלה עוד בשלב המוקדמות, שיט הקיאקים שתכננו לעשות בבוקר במוס-לנדינג לא השתלב עם גב דואב ונפל גם הוא, ואנחנו נוסעים הישר לשמורת פוינט-לובוס.
הכניסה לחניון (השלט גורס "מלא!", החניון חצי ריק), בתשלום 10$ שתקפים באותו יום גם ליתר השמורות ופארקי המדינה. מכוניות רבות חונות בשולי הכביש וחוסכות את התשלום.
מחליפים למכנסיים ארוכים מחשש האוג הרעיל (תרגום לא לגמרי ברור של ה- Poison oak) שמאד נפוץ כאן, ויוצאים לדרך. השבילים מובילים לאורך הצוקים, מעל למפרצוני הטורקיז וצופים על הסלעים הבוקעים מהים שעליהם מגוון ציפורים, כלבי ים קשקשנים, לוטרות ושאר יצורי ם.
כן, גם פה יפה. מאד יפה.
הלכנו במסלול Cypress Grove Trail היוצא מהחנייה, ואחכ לכיוון השני ב Sand Hill & Sea lion Trails ואז נסענו לצד הדרומי , ל Bird Island Trail וגם שם טיילנו ועשינו פיקניק והחיים מחייכים.
Poison Oak – מזה להתרחק
-
בדרך למלון במונטריי , נסענו לאורך החוף ובין הבתים היפים המשקיפים לאוקיינוס והשתדלנו לא לקנא.
חוץ מריבוי מעיק בהכרח של טיפוסים שכמותנו שמציפים ובוהים בעיירתם, נראה שמצאו להם פינה די מוצלחת להתעורר אליה כל בוקר.
המלון שלנו גדול, נוח ודי סתמי, אבל יש חדר כושר ויש בריכה והוא במרכז העיר כך שבערב אנחנו הולכים לנו לטייל ברחובות, לצד אוסף מטורלל של מכוניות פאר, ואוכלים ארוחת פירות ים נהדרת וגלידה בדרך חזרה ואין טענות.
-
אני נחושה לגמור הכל עוד השנה, אז הולך להיות פה מרתון ואיתכם הסליחה.
-
למחרת התייצבנו עם שחר (8:30) בנמל מונטריי, קיבלנו תדריך רצוף בדיחות משופשפות והועמסנו עם עוד כמה עשרות עכברי יבשה על ספינתנו ל4 השעות הקרובות. היום היה ערפילי מאד וסגרירי וטוב שלקחנו שכבות חמות ולא טוב שלא לקחנו שום כדור נגד בחילה…
הספינה מפלחת במהירות את הגלים המאד לא נמוכים ורוח הים טובה מרעננת.
במשך כשעה רואים בעיקר כלבי ים, דולפינים ועוד דרי ים במידות מתונות. המדריכה הביולוגית-ימית מנסה נואשות למלא את הריק בדברת מתמדת אבל ההתלהבות שלה לא סוחפת את הקהל.
לפתע עוצרת הספינה וכתיאורו האלמותי של גדול הביולוגים הימיים:
“The sea was angry that day, my friends - like an old man trying to send back soup in a deli. I got about fifty feet out and suddenly, the great beast appeared before me. I tell you he was ten stories high if he was a foot. As if sensing my presence, he let out a great bellow…”
G.Costanza
אז כן, מבין הגלים האפורים הבליחה לפתע המזרקה המיוחלת והתחילה החגיגה.
במשך השעתיים וחצי הבאות זכינו להופעה מלהיבה של הענקים השקטים והמהפנטים הללו. בשיאה מנתה הלהקה 6 ליוויתנים ועשרות בני לוויה קטנים יותר (ומספר דומה של ספינות שהגיחו מהערפל לצפות בפלא בעקבות דיווחו של הקפטן שלנו). המדריכה נכנסה לאקסטזה קלה ממושבה בגג ותיזזה בקריאות נפעמות את הצופים מצד לצד בעקבות כל הבלח זנב.
הקטן, כרבים אחרים לפניו בספינה המטלטלת, לא הגיב היטב לתנאים והקיא את נשמתו (שוב ושוב... יש בספינה עובד אומלל, שכל תפקידו לנקות אחרי שורת המקיאים). בסופו של דבר הוא יצא המנצח הגדול שכן ביושבו מעולף בירכתיים בעוד כולנו מדורבנים ל"בשעה 2 ליוויתן פותח פה גדול!!!" חזו רק הוא ואביו בליוויתן גדול בהרבה, עושה סלטה מליאה דוקא בשעה 7…
חייבת להודות ש4 שעות זה המון זמן. לא היינו מתנגדים לניקוי שליש, אם כי יתכן והיינו חושבים אחרת אלמלא פונקנו בשפע רצוף שכזה (בשלב כלשהו כבר מתעלמים כולם מהזנקות הביולוגית ונשארים לעמוד באותה נקודה שתפסו על הסיפון, אם הוא כל כך רוצה, שישחה בצד הזה…).
אבל לסיכום, עם או בלי בחילה,זו היתה חוויה מדהימה ומרגשת מאד לכולנו.
רוב התיעוד השווה נעשה בסרטונים שאי אפשר להעלות לכאן, אז נסתפק בכמה חלקי ליויתנים:
קשה להבין, אבל הצוק הזה הוא פיו של ליוויתן סועד
-
המחצית השנייה של היום הוקדשה גם היא לעולם הים והפעם על קרקע יציבה.
האקווריום של מונטריי עודנו יפה, מרשים וגדול כפי שזכרנו ובילינו שם ארוכות.
היפות ביותר היו כמובן המדוזות, אבל בכתר החמידות זכו בקלילות צמד לוטרות שהפגינו אישיות כובשת של סבתא פולניה מחד וילד היפראקטיבי ונודניק מנגד.
התגלה כספיון, הדג הקטון
ביציאה כבר לא התחשק לאף אחד לנסוע את כל 17 המייל המפורסמים והסתפקנו בשיטוט עצמאי לאורך חוף מונטריי ובנפתולי השכנה היפהפייה והמפונפנת, כרמל (ביי דה סי).
-
יום מס' 24 - HW1
התחלנו את היום עטופי ערפילים קרירים ומדאיגים. הים נראה כהה ועגמומי והתעורר חשש כבד שפיסת הטבע האחרונה שלנו בטיול לא תעמוד בסטנדרטים להם הורגלנו.
אל דאגה. הכביש המפורסם לא עשה בושות.
לאט לאט התפזר הערפל, השמש יצאה והאוקינוס קיבל את כל הספקטרום שבין כחול עמוק לטורקיז בוהק.
אין מה לחדש פה. נוסעים ועוצרים ויורדים ומתפעלים ומטיילים ושוב מתפעלים וחוזר חלילה. זה לא נהיה משעמם.
בביג סר נכנס הכביש לבין ההרים המיוערים ואנחנו עוצרים להפסקה בבית קפה חמוד ליד תחנת דלק ואיתנו עוצרים כ20 אופנוענים מסוקסים חלקית עם מפלצות ההארלי המדוגמות שלהם.
ממשיכים בדרכנו. עצירה רשמית ראשונה היא בשמורת ג'וליה פייפר. שוב חנייה ב10$, הולכים מספר דקות בשביל עפר ומגיעים לתצפית על המפרץ היפהפה שאליו נשפך מפל ממעלה ההר.
-אני יודעת שזה אתר סופר-אהוד ומאושיות הכביש ומתנצלת מראש ובאמת סליחה, אבל…. ברצינות? כלומר, המפרץ מקסים ממש, אבל גם אלו שלפניו והבאים אחריו כך שהשוס הייחודי טמון במפל. אבל במחילה, מדובר בקילוח שנראה כאילו נשפך מצינור כיבוי. וזה לא שהיתה עונה יבשה, כך זה נראה גם בתמונות הייצוגיות, רק שלנוכח הסופרלטיבים והקונסנזוס לגבי יפעתו של המפל הנחנו שדברים שרואים משם לא רואים מכאן. אז זהו, שלא. מילא, זה היה מספיק מצחיק והמפרץ מספיק יפה שלא נרגיש שעשקו מאיתנו .10$.
הקצב המזורז הוא רק בסיכום. בפועל הנסיעה רצופת העצירות לוקחת זמן רב. לפיכך התלבטנו אם להתעכב עוד בשמורת Limekiln לטיול רגלי בין עצי הרדווד ומזל גדול שהכרענו בעד. איזה קסם של מקום! אמנם תחת חרב השעון המתקתק הסתפקנו במסלול קצר (כ-3 מייל) אל המפלים Limekiln falls Trail, אבל זהו מסלול נהדר ביער, לאורך נחל, כולל מעברים נחמדים מצד לצד ע"ג בולי עץ ובסוף מפל קטן ויפה. תענוג.
בהמשך הדרך עצרנו בעיקר לצפות ולהעביר ביקורת מלומדת על גולשי הגלים, הרחק במפרצים המסולעים מתחתינו (הם דוקא היו מרשימים), וב Elephant Seal Vista Point שצופה על ערימות פילי ים מוזרים שסרוחים (ומסריחים!!) על החוף.
בשעת אחר צהרים מאוחרת הגענו למורו-ביי. התמקמנו בזריזות במלון ויצאנו למרינה היפה בדיוק בזמן להספיק לסיכומי היום הרועשים של עדת כלבי הים ולשקיעה מרהיבה על רקע הסלע האדיר.
-
ימים 25-27- לוס אנג'לס
האמת שיום 25 לא באמת ראוי להיספר בקטגורית ה"לוס אנג'לס", רובו היה בדרך אל ורק בסופו הגענו.
את היום התחלנו בסיבוב קצר במורו-בי של בוקר שנראתה יפה גם בשמש, במיוחד היריד הקטן שנערך ליד ארובות הענק האיומות, של מכוניות עתיקות ונהגיהן התואמים.
דילגנו על סולבנג והמשכנו דרך נוף של גבעות צהבהבות מנוקדות חוות ענק מוקפות כרמים, הישר לסנטה ברברה. זה היה יום שבת וכל העיר יצאה לג'וגינג על הטיילת. נאלצנו ללכת לנוח בביקור ראשון ואחרון בטיולנו זה בסטארבקס מקומי.
חיבבנו בהחלט את אוירת הנופש הרגועה בעיר אבל לא התעכבנו בה רבות. המשכנו, מכח האנרציה ובגלל שנזכרנו שחוזרים ישר ללימודים וצריך תיק לכיתה ג, לאאוטלט הגדול בקמרילו. איכשהו זה תמיד יוצא הרבה יותר ארוך ממה שמתכוונים, ולא שמישהו התכוון להסתפק בתיק בית-ספר…
מפה לשם, עד שהצטרפנו לאוטוסטרדות העצומות בכניסה ללוס אנג'לס, כבר כמעט נעלם לו היום. בחוץ עוד די אור כדי שנוכל להתלהב מהמראות החדשים והמוכרים בחלון בדרכנו לדאון-טאון.
-
נתחיל מהסוף. בניגוד למקובל, אנחנו דוקא מאד אהבנו והיינו שמחים לעוד כמה ימי ל"א.
היתה לנו דירה חדשה, נוחה ומנוכרת בלב העיר, אבל חוץ מלסטייפלס (חשוב!!), לא קרובה מדי לכלום. בכל מקרה זו עיר בנסיעה.
בערב הגעתנו, התמקמנו בדירה ויצאנו בשארית כוחותינו לסיבוב בהוליווד, הישר לwalk of fame. דוקא נחמד להגיע בלילה. הכל מואר ומנצנץ ולמרות שהנצנצים מפאייטים זולים ודי עלוב וסליזי מסביב, יש בכל זאת איזשהו אפקט. הלוך-חזור ולישון.
-
למחרת, יום ראשון, יצאנו לכיוון וניס. קודם שכונת התעלות ואחכ החוף. שניהם היו נהדרים.
יום ראשון וקיץ, הכל הומה אדם וכולם ניראים כה נינוחים ומרוצים, ולמה שלא יהיו. הזהירו מטיפוסים מפוקפקים ומראות לא הולמי ילדים- לא נתקלנו בזכר לכאלו. כן ראינו מחליקים וירטואוזים בזירת הגולשים ומתרגלי יוגה על הדשא מול האוקינוס, שחקני כדורסל במגרשים הרבים שהוציאו לבנים את העיניים, מעט אנשים על החוף העצום ואף לא אחד במים, והמונים פשוט הולכים בטיילת בין הדוכנים ומסתכלים על כל השאר מסתכלים עליהם. היה לנו נחמד ורק מצוקת חנייה קשה ומעיקה גרמה לנו להתנתק מהמקום ולפספס את סופו של מופע רחוב קורע במיוחד.
המשכנו לסנטה מוניקה. באוטו, לא באפניים…
שוק האיכרים של יום ראשון כבר התקרב לשלבי סיום והמזח המפורסם היה עמוס וצפוף באופן מבהיל. עשינו סיבוב קצר וברחנו.
האוטו שלנו עם המועדוןארוחה טובה במסעדה מתוחכמת השיבה את כוחותינו ואנחנו נוסעים למוזיאון The Getty Center.
הכניסה למוזיאון חינם אך החנייה בתשלום. מהחניון יוצאת רכבת זריזה ואלגנטית שמעלה את המבקרים לכניסה שבראש ההר.אנחנו מאד ממליצים על ביקור כאן. גם מי שאינו חובב אמנות מושבע לא יהיה אדיש לבניין הבוהק (הכי ריצ'רד מאייר שיש), לגנים היפים ולתצפיות הנהדרות על העיר מכל מרפסת וחלון. אם נכנסים ונהנים מהתערוכות אז בכלל מרוויחים. אנחנו יצאנו ברווח.
התור לרכבת חזרה היה עצום והסדרנים ציינו בעדינות שברגל נגיע קודם. אז הלכנו.
מרכז גטי שוכן למרגלות בל-אייר. יצאנו לסיבוב שיכונים מבל אייר לבברלי הילס ודוקא הפעם לא היינו צריכים לכבוש שום קנאה. נסענו לנו על כל השמות המפורסמים, מלהולנד-דרייב דרך שדרות סאנסט ורודיאו דרייב לעבר התצפית בקצה Lake Hollywood Park (קשה לפספס, כולם עוצרים לאורך הכביש להצטלם. אפשר לנווט לתצפית הרשמית אבל רואים נפלא גם לפניה). מה שצריך, צריך.
דרך ארוכה ופקוקה מתפתלת לדאון-טאון. עוצרים לנשום אויר פסגות בסטייפלס סנטר- בפעם הבאה אולי גם נכנס. מסעדת סושי קרובה סוגרת לנו יום רב הספקים. הצרה היחידה שזה תיכף נגמר.
-
ולקינוח, יוניברסל-
זה ממש לא הקינוח המתבקש בשבילנו. בימים כתיקונם, המשפחה הזו היא לא מחובבי פארקי השעשועים למינהם והקפדנו לדלג על שכמותם בכל טיול קודם שלנו.
אבל כנראה שהתבגרנו. לא רק שהחלטנו ללכת, גם דחינו הטיסה חזרה כך שנדלג על הסופ"ש ולא רק זאת אלא אפילו הגדלנו עשות ו...ממש נהננו!
התייצבנו כמומלץ לפני שעת הפתיחה ואף שילמנו תוספת על חנייה מועדפת קרובה לכניסה. למרות זאת, כשהגענו לשערים מצאנו כבר תור מכובד מתפתל מולם. קצת נבהלנו אבל הכל התקדם בזריזות ותוך דקותיים היינו בפנים.
עשינו שיעורי בית (אבל קצת פישלנו ביישום כפי שנדגים בהמשך), ולפיכך חשנו מיד ל"עולם הקסם של הארי פוטר". כאן יש להודות כי חלק זה של הפארק היה העילה העיקרית להגעתנו. הגדולים חסידים ותיקים ובוגרי האולפנים בלונדון, הקטן בלע מדי ערב במהלך הטיול פרק אחר פרק בספר הראשון והתייצב למשימה בשל ומוכן ובתהליכי התמכרות מתקדמים.
התפאורה מסביב כיפית להפליא ורמת ההתלהבות הולכת וגואה. התור למתקן הפופולרי עדין קצר בשלב זה והיות שמבלים אותו בתוככי מזדרונות הוגוורטס זה ממילא לא מפריע...
שעה קלה מאוחר יותר, ירדנו מכסאותנו בצחוקים המומים, משוקשקים היטב ונלהבים עמוקות.
מסתבר שהתחלנו בשיא ואף מתקן בהמשך לא שינה את הדירוג.
טיילנו עוד בתחומי הפוטר ואז, במקום להמשיך ע"פ התכנון המלומד ולרדת לחלק התחתון המבוקש בטרם יפקק, פנינו דוקא לסיבוב האולפנים. מאד נהננו שם, הקטן שעוד לא לחלוטין חזר לעשתונותיו אחרי הדהירה הקודמת, קצת נבהל פה ושם אבל שרד. לעומת זאת, מתקני המפלס התחתון התייצבו בינתיים על הערכת תורים של מעל לשעה וכך זה נשאר עד לעזיבתנו. בלעדיהם.
חוץ מהארי פוטר וסיור האולפנים, אהבנו מאד גם את הסמפסונים (הקטן ואביו ויתרו), עולם המים היה משעשע, קונגפו פנדה היה סתמי וגם המיניונים לא ריגשו. בחזרה להארי פוטר- הקטן נבחר להדגים ביצועי מקלות קסמים בחנות של אוליבנדר ומבחינתו לא היה צריך עוד כלום, הגדולים עלו על רכבת ההרים שהיתה נחמדה אך קצרה מדי וסיימנו בסיבוב נוסף של רכיבה בעקבות הארי וחבריו (פחות מסעיר בפעם השניה).
בסביבות 17:00 הגחנו מיוניברסל, עייפים, גדושים ומרוצים.
נותר לנו עוד להשלים אריזה ולאכול ארוחת סיום במסעדה איטלקית, שהיתה יפה וטעימה אך שירות מחריד קצת קילקל את מסיבת הפרידה. ממילא זו לא סיבה לחגיגה.
-
ההתנהלות למחרת בהחזרת הרכב ובשדה התעופה עברה בזריזות ובקלות.
טיסה ארוכה מצהרים עד צהרים וללא שמץ שינה בין לבין. לשמחתנו, צוות הקוקפיט היה כולו מכרים ותיקים והביקורים בו עזרו להעביר את השעות.
בסוף הגענו.
זהו. היה בסוף מרתון מפרך אבל כמובטח, נגמר לפני שנגמרת השנה.
תודה רבה לכל המלווים, המגיבים וה
. בטוחה שגם לכם זה לא היה קל וכיף שנשארתם.ועיקר העיקרים-
שנה טובה!
-
תודה ענקית על הדווח הנהדר על מקומות שהיינו בהם (ומתגעגעים) ועל מקומות שעדיין לא בקרנו בהם (ומעוררים תיאבון).
נראה שהיתה לכם חוויה משפחתית וטיול נהדר, שנהניתם כמעט מכולו, ובטוחה שעם השנים הזכרונות הטובים יתעצמו והפחות טובים ישכחו.
שנה טובה ו –
לחיי הטיול הבא -
שלום
תודה על דיווח נהדר מלווה תמונות גם הן נהדרות
ותודה מיוחדת על כך שבחרת לדווח בפורום צפון אמריקה
ולא בפורום הבית.
היי ברוכה
שנה טובה
מוני
-
חיכיתי בסבלנות עד לסיום כדי להגיד תודה !
נהנתי לעקוב אחרי קורות המשפחה, אהבתי מאוד את התאורים ואת התמונות.
ניכר שנהנתם ואיזה כיף גם לנו הקוראים
שנה נהדרת !!!
-
TAGA סיימתי קריאה ונהניתי מאוד.
תודה.|שתהיה שנה טובה מלאת טיולים -
וואו, באיזשהו שלב , איפשהו אחרי וגאס ( שאני מכירה טוב מדי ) הסיפור שלך נהיה ככ נפלא , שפשוט לא רציתי להפריע לך יותר.
אז נראה שגם אנחנו נסגור טיול בר מצווה לחלק הקליפורני בקיץ הבא, ואני מתכננת משהו מאוד דומה לשלכם ( פלוס תוספת זמן בלוס אנג'לס בהמלצת עמיחי ואני מבינה שאת מחזקת ) ומאחלת לנו שיהיה לנו מוצלח כמו שהיה לכם ( פלוס הדובים ,מינוס הלוייתנים המהממים , אבל רק בגלל האפס סבילות שלנו לבחילות ).
אפילו התלבטתי על המלון שלכם ליד יוסמיטי ( ידוע הרי שמלונות חדשים זה אנחנו... ) אבל נשברתי ושריינתי קרוב יותר באל פורטל ומקווה שהבעל ישרוד את זה ( וגם הנישואים שלנו...חחח)
שאלה לסיום : כמה ימים הקצבתם לסן פרנסיסקו ?
תודה על סיפור נהדר וכתיבה כיפית וקולחת ועל התמונות.
ושנה טובה ומתוקה !
