בחזרה

סיכום נלהב ממערב-אַרְהַב



  • @TAGA

    כל כך אוהבת את אמריקה, איזה יופי שנכנסתי לראות מה חדש , אוהבת מאוד את התמונות , והסיפור הקולח, אז אני איתך עד סוף המסע 



  • @ayeletback

    הסוסון בהחלט סיפק תמורה.

    וחוששני שהכל נהיה מאד יקר. אולי רק הדלק לא.

     



  • @sara3125

    הי שרה, שמחה שבאת. תיכף יגיעו לכבודך גם הדובים (:



  •  

    התאוששות קצרה להמבורגר ב"in&out" וגלידה במקדונלדס לטובת האיזון הקוסמי ואנחנו נוסעים לסכר גלן.

     

    הגענו כ20 דקות לפני הסיור הבא (אין צורך בהזמנות מוקדמות והתשלום 5$ לאדם) ואנחנו מעבירים את ההמתנה בנעימים באולם התצוגה המעניין המשקיף על הסכר המרשים. 

    כמו באנטלופ, גם כאן אסור לשאת שום ציוד בסיור מלבד בקבוק מים שקוף, ארנק, מצלמה וטלפון.

    מדריך צעיר ודק הומור מוריד אותנו במעלית זריזה למעמקי קומת הטורבינות ואז מעלה אותנו לשפת הסכר. ההסברים והמראות מרתקים ובכורנו עוד מוסיף עליהם ביאורים פיזיקאים למתחילים ולמתקדמים.

    סוכם כסיור תמציתי (כמעט שעה) ומוצלח מאד.

     

    Glen Canyon Dam Bridge

    מסתבר שכר הדשא העצום בקרקעית הוא גאוות עובדי הסכר, ובצדק.

     

     

    הצד האחורי של הסכר

     



  •  

    תחנה שלישית- ה Horseshoe Bend. 

     

    כמו הגרנד-קניון ואף יותר, גם זה מקום שהתמונות כושלות מלהמחיש את מלוא יופיו ועוצמתו. 

    בעיני, זו אחת מהפתעות הטיול. לכאורה ידענו בדיוק למה לצפות ובכל זאת, לא יכלנו לנחש כמה מופלא ונהדר הוא המקום במציאות.

    הגענו בשעת אחר צהרים, טרם שקיעה אבל ממילא היה מעונן כמקובל. חניון בתשלום 10$ וכ20 דקות הליכה בדרך חולית (כאן מודים על העננות שמורידה כמה מעלות מבורכות) ואנחנו בתצפית, גבוה מעל לעיקול המפורסם שחג על עקבותיו נהר הקולורדו. 

    התקינו השנה מעקה חדש אבל ממילא כולם מתעקשים לצלם תלויים מהצוקים שלא גודרו מסביב

     

    כמה פעמים אפשר לומר "מדהים" ו"מהמם" לפני שיאבדו משמעות? כי כאן דוקא היתה להן משמעות ברורה מאד. המראה מדהים. מהמם!

     

     

     

     

     

    שעה ארוכה בילינו על המצוק המרהיב ובדרך חזרה למעלה כבר ליווה אותנו טפטוף קל ובאופק שוב הבזיקו הברקים.

    עצירה להצטיידות בסופר העצום הפיקה, בסיוע הברביקיו המדוגם בחצר, סעודה לתפארת. הקטן השלים בארוחה אחת הרבה חסכים ואחרי הסטייק השלישי הוכרז סופית כבריא באופן רשמי.

     

     



  • @TAGA

    באמת מדהים ומהמם, מחכה כבר לעמוד שם על המצוק ולהגיד את הוואו והמדהים שלי



  • @TAGA

    וואו

    מה יש לומר? גם תמונות אנטילופ וגם תמונות עיקול הפרסה הן פשוט וואו , ולא משנה שכבר ראינו אותן בכל כך הרבה תמונות קודם לכן…

    כנראה שגם אנחנו נצטרך להגיע לשם פעם בעצמנו ולסמן לנו וואו משלנו 



  • תמונות מרהיבות, ויופי של טיול.

    עושה חשק לחזור

    תודה על השיתוף

    טל

     

     



  • @adivelednizki @rinisco

    זו שאלה מעניינת, בטח בטיול חרוש כזה, עד כמה אפשר בכלל לזכות בחוויה “אותנטית”. 

    בעיני, האנטלופ והפרסה, שניהם אתרי טבע ייחודיים ויפהפיים, שניהם מפורסמים ומתויירים באינטנסיביות, הציגו לנו ביום אחד שתי תשובות די מנוגדות.

    בכל מקרה, מקווה בשביל שתיכן שבאמת ייפלט לו, לגמרי מעצמו, איזה וואו גדול או קטן.

     

    וטל, תודה!

    מתי הייתם? גם לי כבר יש חשק לחזור...

     



  • @TAGA

    יום מס' 6- אגם פאוול

     

     

    יום שכולו חיוך.

    השכמנו, אכלנו פנקייקים בדירה, ארזנו חיש תיקים וצידנית ונסענו לנו ל-Antelop Point Marina. 

    אזור המרינה נחשב לפארק לאומי ולכן הכניסה כרוכה בתשלום אך התשלום שוב כלול במנוי הפלא שלנו!

    הירידה מהחנייה למרינה ארוכה מאד. פקידה שעימה שוחחנו יומיים קודם לכן, הבטיחה שרכבי המקום מסייעים עם הציוד. כנראה אי הבנה גרמה לאחד מנהגי הקלאבקאר לדרוש 15$ עבור השירות ולנו לסרב ולסחוב הכל בעצמנו. בעקרון, זה אכן שירות שניתן לשוכרי הסירות ותתעקשו. בדרך חזרה למעלה כבר הסיעו אותנו ואת מטלטלינו עד לדלת המכונית.

    תהליך הרישום ארוך ומתיש (ההזמנה והתשלום התבצעו כחודש קודם לכן). בסופו קיבלנו תדריך מקיף, קנינו עוד כמה בקבוקי מים ליתר בטחון (גם את כל הבטחונות כדאי להשלים בסופר. כאן המים עולים הון), ציפיתי את גברברי בתועפות קרם הגנה,  הוספנו כנדרש אבוב גדול ו-Weckboard לצמד הגולשים (בדיעבד התברר באופן מעט כאוב שגלישה על גלי סירת מירוץ היא משהו אחר לגמרי מגלישת גלים בים), החזקנו חזק ו-

    אט-אט... ממש, ממש, אט...שייטנו לדרכנו…

     

    טוב, משיצאנו מגבול המרינה הוא שם גז.

     

    עם כל הלב.

     

    איזה כיף אדיר!

     

     

    האגם הזה משגע ביופיו. המים בצבעי טורקיז והההרים בוקעים מגדותיו בגוני אדום ובכל עיקול מתגלה עוד זרוע מים מתפתלת או שהוא נפתח לפתע לים קטן ("הלפתע" זה, כי למרות שמקבלים מפה, והמצופים ממוספרים, והאיש לא מתבלבל לעולם ואף פעם בדרך, לקח לנו באופן מאד מאד לא אופייני די הרבה סיבובי "ולפתע" עד שהצלחנו לנווט דרכנו אל קניון נוואחו היפהפה. אבל המאמץ השתלם. הוא באמת יפהפה!).

     

     

     

     

    וכמובן שהורדנו אבוב נגרר, ונגררנו בתורות, מי ברגוע ומי בפרוע, וקפצנו בכל הזדמנות להתרעננות במים הנהדרים   

    ועשינו פיקניק משובח על הסיפון ונהגנו בתורות, ובאופן כללי וחד משמעי נהננו עמוקות מהחיים.

     

     

     

    כל הסיפור מגיע עם תג מחיר מרשים. סירת מרוץ מדגם 'Powerboat 21 עולה 595$ ליום+מס. אבוב וגלשן- 50$ כ"א, מילוי דלק בסוף כ150$. על כל אלו יש להוסיף פקדון בשווי עלות הסירה שמוחזר במלואו מול ציוד תקין. יום יקר.                

     

     

    ואם זה לא היה ברור, אז זוהי המלצה חמה, נלהבת וגורפת על יום שייט באגם פאוול.

     



  • @TAGA

    נ ראה ממש כיף, יש גם יתרונות להגיע בקיץ… באפריל כניסה למים בכלל לא היתה אופציה, ובסוף בכלל לא עשינו את השייט בגלל מזג האוויר (רוחות וגשם).



  • @TAGA

    דוקא הגעתי לשם בעקבות התמונות המדהימות, והמציאות אכן לא מאכזבת. ומוזר, לא עלה לי כסף לחנות. (שנה שעברה)

    מה שמצחיק שבמקרה אח״כ התגלגלתי ל gooseneck (שעולה 5$)



  • @hil אמר:

    דוקא הגעתי לשם בעקבות התמונות המדהימות, והמציאות אכן לא מאכזבת. ומוזר, לא עלה לי כסף לחנות. (שנה שעברה)

     

    המגרש הוסדר באפריל. היינו הראשונים לחנות ולשלם בו (למזלנו… אם היינו מבקרים יום קודם היינו צריכים לחנות רחוק ולקחת שאטל בתשלום)


  • הנהלת הפורום

    @TAGA

    איזה תמונות יפות. אני לא הצלחתי למצוא את הזווית הטובה שבה יראו את מלוא העיקול… חשבתי שאין אחת כזו למי שעומד על הקרקע.. מסתבר שטעיתי😃



  • @גדליהו-מהגרעין

    זה כנראה בזכות המעקה החדש שהתקינו שם (עם החנייה והתשלום), שמאפשר לעמוד ממש על הקצה ולתפוס את מלוא הפרסה.



  • @TAGA

    אני ממתין קצת לפני שאני מצטרף.
    וואו, זה גבר על ה:5-1 של ברצלונה שעדיין רץ ברקע..חוזר אליו עכשיו.



  • @אלי-רון

    וואוו!!😃



  • יום מס' 7- Bryce Canyon

    שוב לדרכים. השעון קופץ שעה במעבר ליוטה ובהתאם נהיה חורף. גשם בריטי עדין ואפרורי מלווה אותנו ולא מרפה. 

    עוצרים לפוש בבית קפה חמוד בעיירה אורדרוויל. בפנים יער של נברשות ומאווררי תקרה, בחוץ, הר שלם מעוטר מספרים מצוירים על הסלעים. מסתבר שזוהי מסורת מקומית חביבה משנות ה 40, בה כל מחזור המסיים לימודיו, צובע את מספר השנתון על צלע ההר.  

     

    שעה נוספת של נסיעה יפה באווירה חורפית למהדרין ואנחנו במלון שלנו על ספו של ברייס-קניון.

    המלון, Ruby's Inn של בסט-ווסטרן, כבר ידע ימים טובים מאלו. השם מרמז אולי לפונדק דרכים ביתי, אך זוהי אימפריה המאגדת שטחים נרחבים ובניינים מפוזרים של אגפי מלון ומסחר, כשמקירות הציבוריים שבהם, בוהים נוגות עדרים שלמים של פוחלצים. לא מטובות בחירותינו. לפחות איפשרו לנו כניסה מוקדמת כך שיכלנו להתארגן בנחת, לשלוף את הבגדים הארוכים הספורים שארזנו ולקוות שהגשם השוטף שפסק סוף סוף, יפרגן לנו עוד כמה שעות יבשות.

    אקדים ואומר שהוא פירגן.

    נסיעה קצרצרה (הנה עוד יתרון למלון), איילות מקפצות לצידי הכביש ואנחנו בחניית הפארק. 

     

    חייבת להודות שבביקורנו הקודם לא קוטלג ברייס בזכרוני בקטגוריית המרגשים. ברור שגם לפני שנים הוא היה יפהפה ומרשים, זה כמעט בגדר עובדה שהוא כזה, אבל הגודש של הנוף המרוכז והמוגזם הזה לא הפעיל אצלי שום היקסמות ממגנטת שמעוררים לעיתים נופים אחרים. 

    יש לי חשד מבוסס שעצלות נעורינו, שהביאה אותנו להסתפק בסבב תצפיות עיליות, היא האשמה העיקרית באותו רושם מעוות. הפעם, קשישים חסרי מנוח שכמונו, תיקנו במו רגלינו את העוול ההסטורי המצער הזה.

     

    אז כן, בגובה העיניים והרבה מעליהן זו חוויה אחרת לגמרי. עכשיו יכולה להצטרף בלב שלם לכל הסופרלטיבים.

     

     

    מסלול הדגל משלב כידוע את ה Queen’s & Navajo Trails, מתחילים בתצפית הSunset וגומרים בSunrise. שעתיים וחצי יפהפיות שמתחילות בירידה ארוכה ומסתיימות בעלייה לא נוראית (אם כי יתכן מאד והייתי חושבת אחרת אלמלא התחשבות מזג האויר הסגרירי). 

     

     

    עוד קצת תצפיות ופונים למסלול המאתגר באמת של היום: חיפוש מסעדה לארוחת ערב. 

    הפארק דוקא לא היה עמוס כלל וכלל, כנראה כולם הלכו לאכול כי מאד התקשינו למצוא מקום באחת המסעדות באיזור (לכולן רשימות המתנה אינסופיות ותפריט שבלוני ומופקע מחירים, כיאה לפנינה תיירותית מבודדת).

     

    אכזבה קלה נוספת הציבו לנו שוב העננים הכבדים. כבר שבוע שאנחנו במדבר וטרם נגלו שמי הלילה המפורסמים, זרועי הכוכבים.

    חוץ מזה, הכל טוב☺.

     


  • הנהלת הפורום

    @TAGA


    מסכים עם כל מילה- למרות שמאוד אהבתי את ברייס בעת עצלות הנעורים, שהיתה רק תצפיות,

    אבל היה לו הרבה הרבה יותר נוכחות מרשימה כשכבר ירדנו למטה ללכת בתוכו,שנים רבות אחרי.

    מזל שאפשר לעשות ביקורים חוזרים, ולהפיק לקחים ממה שלמדנו בחיים (:



  • ימים 8-9 -  Zion Park

    בעת הזמנת המלונות, ייחסנו יתרון לכאלו הכוללים ארוחות בוקר. בפועל, ארוחות הבוקר המוצלחות בטיול היו אלו שהכנו בעצמנו או שהזמנו כרצוננו במסעדות. לא התיידדנו עם הקונספט של נקניקים/בייקון וסוכר עם כל דבר וממש לא התיידדנו עם הקפה האמריקאי (אבל כן עם רעיון הRefill הנפלא, וכן, אני מודעת לסתירה). וכך, כמו המעמיסים מהבופה לדרך, רק הפוך, נאלצנו להתייצב לארוחות עם שקית השלמות ומילואים (ירקות וכו).

    בקיצור, לאחר ארוחת בוקר בינונית במלון הבינוני שלנו, נפרדנו מברייס קניון, ושמנו פעמינו לעבר ציון. 

     

    הדרך חוזרת על עקבותיה עד שמתפצלת לכביש 9 המקסים, המוביל אל הפארק.

    מעט לפני מנהרת הכניסה הארוכה, עוצרים בחנייה קטנה וצפופה לצד הכביש. נדרשים פה למזל או סבלנות. 

    מכאן יוצא מסלול קצר (1.6 ק"מ) ונהדר, ה-  Canyon Overlook‏. המסלול, חלקו בטיפוס במדרגות סלע וחלקו בשביל מתפתל לאורך המצוק, עובר במעין מערה פתוחה על סף המדרון ומסתיים בתצפית מרהיבה על קניון זאיון. יופי של טיול פתיחה.

     

     

     

     

     

    בחנייה הזערורית כבר יש תור להחליפנו ואנחנו עוברים לתור הסמוך שבכניסה למנהרה. כביש יפהפה ואדמוני מתפתל עד פתח הפארק.

    מציון לציון", מחייך המוכר במרכז המבקרים כששומע מהיכן אנחנו. 

    -כן, בול אותו דבר.

     

     

     


 

בחזרה