סיכום נלהב ממערב-אַרְהַב
-
למחרת התברר שהדרך מזרחה, לכיוון אגם יום ומפלי גריזלי שתכננו, חסומה לסירוגין בשל עבודות בכביש, אז נשארנו באיזור.
את הבוקר בקינגס פארק בילינו בטיול לא צפוי ביער בקרבת הלודג'. גם כאן לא היה שביל או שם אבל ממילא הכל יפה כאן.
מסלול אחר שמתכבד בשם, בשביל ובמדליית הכסף הוא זה שמוביל אל גנרל גרנט, מקום שני במקצה הגודל.
(מצד אחד אפשר להבין מה גרם להם לקרוא את בכירי העצים על שם מפקדים נערצים. העוצמה המוקרנת מהם ויראת הכבוד שהם מעוררים מציבים אותם בהכרח בדרגה עליונה על כל סובביהם. מצד שני, מלחמה זה הדבר האחרון שיכול להתקשר לנפילי טבע אדירים אלו וצורם שנכרכו כך עם נציגיה).
גרנט הוא גם עץ חג המולד הרשמי של ארה"ב ולמרות סגנותו, הוא יפהפה ומרשים אף משרמן.
זהו גרנט שמציץ באמצע
בתוך גזע ה Fallen Monarch
שביל יפה נוסף יוצא מאותה חנייה של גרנט, הוא ה-North Grove Loop. אני מתקשה להתנתק מהיער המופלא הזה. הבנים קצת מיצו…
נוסעים.
*(בהערה מוסגרת אזכיר מקום שדוקא רצינו מאד לבקר בו, אבל לא הספיקונו-
ממש ביציאה מהפארק: Project Survival Cat Haven. אמור להיות מקום שווה, במיוחד אם ברשותכם ילדים חובבי חתולים גדולים).
-
רק להגיד שאני פה ועוקבת.
והתמונות של עצי הענק מהממות. זה פארק שפיספסתי וחבל , קשה לי לראות את עצמי חוזרת לאיזור רק בשבילו -
וואוו דב!
אנחנו נאלצים לחזור כי לא ראינו דב חחח
-
נהנתי לקרוא את הסיכום, יש לנו ילדים באותו גיל וגם טצלי הבנים כדורסלנים כך שהזדהתי עם רבים מהתיאורים. בקרוב עושים מסלול סתווי באזור, כך שקראנו בשקיקה.
שנה טובה!
-
גם אני עוד פה… נהנית ממש מהסיכום המקסים.
ו… דוב- זה הכי שווה בעולם
ריני
-
תודה רבה אילת וזברה- כל תירוץ תקף לסיבוב חוזר,
וריקי וריני- איזה כיף לכן שאוטוטו אצלכן.
נשנס מתניים ונמשיך...
-
החצי השני של יום 14 וימים 15-16 - פארק יוסמיטי
ליוסמיטי נכנסנו מדרום מערב.
הכביש מקסים, אבל ריבוי הגבעות החרוכות וגדמי העצים השחורים משריפות עבר, צובט את הלב. באחת ירוקה עצרנו לרוקן את תכולת הצידנית שמילאנו ביציאה מפרזנו. תמיד יצאו מעולות וכיפיות ארוחות הצידנית האלו ואני עדין מתגעגעת לאננס טרי ב2$ לקינוח.
בניגוד לאזהרות ולחששות, הכביש כמעט ריק לחלוטין ואפילו כשפונים לכביש הצדדי לגליישר-פוינט, שנחשב צוואר בקבוק צר ועמוס במיוחד, אנחנו עודנו די לבד.
את הפֶּרֶק היוסמיטיי אנחנו פותחים באופן שיטתי ומלומד בתצפית על הגזרה. ו- וואו, איזו תצפית! איזו גזרה!!!
התחלנו ב Washburn Point ואז עברנו ל Glacier Point. שתיהן מציגות נופים עוצרי נשימה (טוב, אלו בערך אותם נופים והם מדהימים מכל זווית). חורף גשום ומושלג עבר על קליפורניה והמפלים עדיין שוצפים גם באמצע אוגוסט, ובשילוב ההרים, המצוקים, היערות והעמק, מתקבלת תמונה שאם היינו כאלה, היינו אומרים שאלוהים ממש התאמץ להשוויץ כאן.
בילינו בתצפיות וביניהן עת ארוכה ונהדרה וכשהלכנו לבסוף לעבר מכוניתנו, הבחנו באנשים מתרוצצים בהתרגשות בחורש שממול.
אנחנו כבר יודעים מה זה אומר... מיד הצטרפנו בהתרגשות לנרגשים.
ומה אתם יודעים?! פתאום צץ לו מבין העצים גם גור קטן...אנחנו בעננים.
אכן, התחיל איתנו בטוב היוסמיטי.
לא יכולנו שלא להזכר בדובים הבולגרים למודי הסבל שראינו בשנה שעברה ולשמוח באלטרנטיבה החופשית והמרשימה שלנגד עינינו.
המשכנו עם הכביש המתפתל מטה. מיד אחרי שמגיחים מן המנהרה שבפתח העמק, מחכה כמובן תצפית המנהרה (Tunnel View) שגם היא יפה ומרשימה. אם כי תנאי התאורה בשעת אחה"צ, זו לא עשו עימה חסד רב.
-
*עכשיו כרגיל, אציין את עמודת התכנון האופטימית, אולי מישהו ימצא תועלת. אנחנו שוב התרווחנו בעמודת הביצוע הדלילה בהרבה…
ובכן, בתכנון היה בשלב זה טיול רגלי במסלול ה- Artist Point, שיוצא מאיזור התצפית, אמור לספק נקודת מבט מיוחדת ואקטיבית יותר על נופי העמק הנהדרים ונחשב לפחות עמוס מאחרים. (פירוט מוצלח ואף משעשע של מסלולים ביוסמיטי אפשר למצוא כאן).
אבל-
המלון שלנו עוד די מרוחק , ונהגנו הבלתי נלאה בכל זאת קצת כן, ובעיקר לא רצינו להכנס לחשיכה, אז כאמור- זזנו שמאלה לעמודת הביצוע המבויישת .
-לא נורא בכלל ומעז יצא מתוק (ואני מתכוונת למתוק כפשוטו):
המלון שלנו, צמוד לכניסה הצפון-מערבית לפארק, סומן כאתגר רציני ליכולת ההתארגנות הצולעת שלנו בבקרים, שכן לראשונה ולאחרונה בטיולנו, אנו עתידים להצטופף יחדיו בוילת שני חדרים ובה חדר רחצה בודד. בפועל, (עמודת הביצוע חוגגת נצחון נדיר!), זה היה שיחוק מטורף.
הדרך למלון יפהפייה להלל אך אכן די ארוכה. בזאת הסתיימו טרוניותי כלפיו (כמובן למעט טרוניית היסוד שהוא ממש יקר. אמנם, למזלנו הזמנו מוקדם ומאז זה נהיה יותר גרוע, אבל עדיין זה היה המלון היקר בטיול. צרה צרורה המלונות ביוסמיטי).
כשמגיעים, אנחנו יורדים לצ'ק אין והילדים בוחנים את הלובי הנאה והסלון הציבורי שלצידו ואת חדר המשחקים שמצידו האחר, ואז הם יוצאים לאיזור הבריכה ויותר אף אחד לא מקטר על צפיפות.
מסתבר שהמלון, שהוא חדש וטרי למרות מראהו השורשי ספון העץ, מדליק לעת שקיעה, מדורה מול הבריכה ולצידה ערימות מרשמלו, שוקולד וביסקוויטים לצליית סמור'ס על שיפודי ענק. כל הילדים, בכל השפות (רק אנחנו נציגי העברית), נהיו מאד מאושרים.
וחוץ מזה, המלון מקסים באמת. רובו בתי עץ דו-קומתיים ל4 יחידות. אנחנו בקומה שנייה עם מרפסת לנוף (ושכנים נרגנים מלמטה, שעזבו למחרת לשמחתנו), והיא נוחה ויפה ומרווחת. עם ערב נדלקות עששיות קטנות לצד השבילים, שמאירות את הדרך אבל לא מסתירות את הכוכבים ואת היער שסביב ובדיוק ככה זה צריך להיות. המסעדה גם היא מוצלחת, אם כי יקרה מאד באין מתחרים מלבד מרשמלו. ובחדר המשחקים הגדול שלצידה, נפגשים להם שוב כל הילדים בכל השפות ובכל הגילאים (יש שולחנות פול וכו' לגדולים) והאידיליה פורחת.
-
ארוחת בוקר על המרפסת ואנחנו יוצאים לדרך אף פחות מאוחר משחששנו.
הירידה ללב העמק לוקחת כ45 דקות, אבל כל כך יפה בחוץ שזה לא נורא. מה שכן נורא הוא העומס בחניונים וההרגל האמריקאי המוזר, שכבר פגשנו ועוד נפגוש, להכריז על חניון שהתמלא בבוקר כמלא באופן סופני, ושום שיירת רכבים יוצאים לא תשכנעם אחרת- אין כניסה! אחרי מספר סיבובים מתישים חנינו בחניית Curry Village, ויתרנו על השאטל העמוס והלכנו ברגל את שתי התחנות עד תחילת המסלול.
המסלול להיום הוא ה The Mist Trail. מסלול משגע ביופיו אם כי לא קל (הלוך בעלייה אינסופית ובחזור ירידה כנ"ל, מדרגות אבן חלקלקות ותלולות ליד המפלים), ולפרקים קצת הומה מדי. מאד אהבנו.
מבט מאתמול בגליישר-פוינט, על המפל והמסלול לראשו
-
כששבנו למכוניתנו כבר היתה שעת אחר צהרים. הבריכה והס'מורס קרצו ממרחקים, אבל הם קלטו.
אז ללא מסלול נוסף, רק נסענו-עצרנו-נסענו לאורך נהר המרסד המקסים ולמרגלות האל-קפיטן (בטיסה חזרה ראינו בגעגועים את הסרט המרתק "סולו חופשי", וגם שם, למרות הכיבוש המוצלח, עוברת בנקל עוצמתו המהפנטת של הסלע האדיר), כשמדי פעם מזדעק הקטן: אייל! ואין סוף לפינות החמד שבדרך.
ברור שבסוף הסמורס ניצחו.
-
קמנו עם בוקר לגלות שגבו החסון של האיש החליט שדי.
הוחלט למתוח איקס זריז על מסלול ההליכה המתוכנן (Gaylor Lakes), אך בכל זאת לנסות לראות כמה שיתאפשר מטויוגה פס.
כמעט שעה נסיעה, הנוף משתנה מעיקול לעיקול ואנחנו עוצרים במפרץ החנייה לצד הכביש בתחנתנו הראשונה- Olmsted Point.
כמו מול הרבה מראות לאחרונה, אי אפשר לעצור את החיוך שנמרח על הפרצוף. כל כך יפה כאן!
מסתובבים בשטח ומטפסים על משטחי הסלע החשופים והחלקים (תענוג ליחפנים). ונושמים עמוק.
הכביש ממשיך מכאן לכיוון אגם טנאיה היפה, בדרך עוצרים לצפות במטפסי הרים זעירים במעלה המצוקים החשופים.
אף אחד מאיתנו לא חשק ברחצה בשלב זה אז לא הארכנו.
-
אזהרת רעב ראשונה נזרקה לחלל (כשמגיעים לקריאה שלישית, מומלץ לתפוס מחסה).
באין סופר הגון בפארק (לא הגענו לסביבות אל-פורטל), נותרה צידנית הפלאים שלנו בתפוסה חלקית מאד שלא עשתה שום רושם על מתבגרינו.
מיהרנו לעצור בתחנת דרכים קטנה שלצידה דוכן גריל חביב ויעיל. אכלנו על בול עץ גדול שנפל באחו ממול והסכנה חלפה.
שבעים ונינוחים יצאנו לטיול נינוח ברחבי האחו (Tuolumne Meadows). קסם של מקום.
יש שם המון שבילים ומניחה שקשה לפספס כי הכל באמת מקסים. אנחנו יצאנו מכיוון Lambert Dome לעבר Soda Springs (שום דבר מסעיר לא עומד מאחורי השם התוסס- כמה בעבועים קלושים בבוץ האדמדם), ולאורך הנחל (מפתה, אבל מקפיא), הגשר והבריכות הפסטורליות הפזורות באחו. זה אמנם איזור מועד לדובים אבל הפעם הסתפקנו רק באיילה ביישנית, ציפורים, פרפרים ודגים. פסטורליה.
-
כמיטב המסורת, חזרנו בזמן לפת ערבית של סמורס ובריכה.
אולי זה הנוף השליו, אולי היותו מלון חדש ולא מספיק מוכר, אבל למרות שהיו לא מעט ילדים משתוללים בכיף בבריכה ולא מעט מבוגרים מסתובבים עם כוסית-משהו לשפתה, נותרה האוירה שם מאד רגועה וסימפטית. (חוששת להציע את האולי המתבקש… אולי כי לא עשו שם שמח בשפת קודש קולנית?).
גם המועדון החברתי הזוהר פחות, שהתפתח בחדר הכביסה העמוס תמידית, הפתיע בחביבותו ובפירגוני חבריו (מרכך, מישהו?).
אמריקה.
-
איפה הצילום הזה ??
-
תמונות מקסימות מיוסמיטי
-
קובי – אענה בשם ריקי- התמונה מה Horseshoe Bend
ואילת – מה הייתי עושה בלעדיך...
-
היום ה-17 - נסיעה לאיזור סן פרנסיסקו
את יום היציאה מיוסמיטי החלטנו להקדיש לטעימה מעיירות הזהב שלאורך כביש 49.
בדיעבד, חוששני שנפלנו למלכודת ה"תפסת מרובה" וכנראה שעדיף היה להשאר לעוד חצי יום טיול ביוסמיטי.
באחת הכתבות שקראתי, לא זוכרת איפה, הגדירו את כביש 49 כאחד מכבישי הנוף היפים בארה"ב. הדרך אכן יפה ונעימה אבל דומני שההגדרה קצת גדולה עליו.
הכביש קרוי על שם רבבות ההרפתקנים שנהרו לקליפורניה בשנת 1849, תור הזהב של ה"בהלה לזהב" (בויקיפדיה יש ערך מפורט ומעניין מאד על התקופה ואפשר לנצל את תוספת הזמן בדרכים כדי לקרוא בו להנאת הקהל השבוי).
הכביש מחבר בין כמה מהבולטות בעיירות הכורים ובהרכבים משפחתיים אחרים, יכול להיות גם נתיב נאה לסיור יקבים וטעימות למרחיבי נאפה וסונומה.
אנחנו רק חולפים ומסתכלים בעיירות היפות והשקטות שמעברן הסוער נותרו רק מוצגים הסטוריים. בסופי שבוע נוסעת בג'יימסטאון רכבת עתיקה בין אתרי כורים תקופתיים, אבל היום זה סופ"ש רק בארץ ואנחנו ממשיכים הישר לעיירה קולומביה.
קולומביה מוגדרת כפארק היסטורי והמרכז הישן שלה, ששומר ושוחזר בדקדקנות, מהווה מוזיאון חי לתקופה שהזינה סרטים כה רבים.
המרכז הקומפקטי (רחוב ראשי וכמה סמטאות), מדיף אמנם ניחוח תיירותי כבד (ווסטוורלד למתחילים), אבל הוא נחמד ומעניין והמוזיאון הקטן מוצלח. עם זאת, קשה לומר שנרשמה התלהבות גורפת, הקטן מאד אהב (, השאר מיצו די מהר.
אפשר לעבות גיחה הסטורית זו בשפע פעילויות טבע שנראות מוצלחות מאד, בעיקר אם ממשיכים לכיוון Angels Camp שם יש מערכת מערות לטיולי חבלים או מסלול הליכה ושחייה בנהר לתוך מערת נטיפים.
אצלנו עוד היו מגבלות גב ובצירוף החום הכבד שהיכה באותו יום זו לא היתה אופציה, אבל אם מישהו בעניין, שווה בדיקה.
-
יעדנו היא עיר קטנה ויפה מזרחית לסן פרנסיסקו שם נתארח אצל דודי האהובים.
בדרך עוצרים במרכז חנויות נוסף במסגרת חיפושינו האגדיים אחר נעלי הכדורסל (לא יוצאים בידיים ריקות חלילה, אבל נעלים אין).
אל הדודה והדוד מגיעים לקראת ערב.
אם יש משהו שהייתי ממליצה עליו לכל מטייל, זה למצוא לעצמו מין דוד שכזה. בכלל. לחיים.
אבל מכיוון שמניחה שרוב המטיילים לא התברכו כמונו בענין זה, ומכיוון שהפרק הסן פרנסיסקואי שלנו היה כרוך הדוקות עם דודינו אלו (וגם כי נהיה כאן ארוך להחריד), לא אכתוב באופן מפורט על הימים שבילינו בעיר המופלאה הזו.
אבל פטור בלא כלום אי אפשר…
-
ימים 18-21- סן פרנסיסקו
גשר הזהב- . נסענו וצפינו מכל הכיוונים, ככל שהערפל הותיר לנו, ו..נו, בדיוק מה שאריק שר.
תצפית מרשימה בסוף טיולון קצר ויפה יש מ- Marin Headlands . לצערנו המגדלור עצמו סגור לשיפוצים עד סוף השנה אבל השביל המוביל אליו עודו פתוח (עד למנהרה) ומקסים שם.
-
הפירים- יום כיפי מאד.
פיר 39-ניצול בודד לכרטיס הAAA סיפק שעת חנייה ראשונה בחניון היקר ממול (חוברת הנחות במרכז המידע בקומה שנייה בפיר. מול הפירים הבאים חנינו ברחוב עם מטר). כלבי הים גונבים בקלילות את ההצגה. היה צפוף אבל שמח וחייבת להודות שאכלנו כבר קלאם-צ'אודרים טובים מזה שמוגש במאפיית בודין המיתולוגית.
מוזיאון המדע ה Exploratorium בפיר 15, היה תענוג גדול לכולנו ואם לא היו סוגרים אותו עלינו ב17:00, היינו נשארים שם כנראה עוד שעות ארוכות נוספות. מומלץ מאד!
נהננו מאד גם להסתובב ולטעום בשוק האיכרים היפה שב Ferry Building (בקצה שורת הפירים).
