סיכום נלהב ממערב-אַרְהַב
-
היה טיול גדול!
היה גדול בכל מובן. המספרים גדולים (הזמן (28 יום), הטווח (כ3000 מייל), העלות (הרבה...)), הטבע היה גדול, הערים גדולות, הנופים גדולים, הכבישים גדולים, החוויות היו גדולות, אמריקה גדולה, הבנים שלנו (8,13,17) היו ענקים.
כבר כמעט שנה שהטיול הגדול הזה מלווה אותנו.
תירוץ בר-מצווה לאחד וגיוס בשנה הבאה לאחר הבהירו שזו הזדמנות שלא תחזור במהירה לחופשה ארוכה מהרגיל. די מהר הוחלט שארה"ב היא היעד ועליונות ברורה בסעיף הטבע מיקמה אותנו בצד המערבי שלה.
כיוון שהתכוונו לממן הכרטיסים בעזרת מצבור נקודות אלעל וכיוון שנדרשו 5 מהם לתקופה הכי מבוקשת בשנה, לא יכלנו להתמהמה עם רכישתם.
רק שהמערב כאמור, גדול הוא, ומגוון האפשרויות לטיול בו הוא אינסופי. הוחלט ללכת על בטוח ולטובת מקסימום גמישות בתכנון העתידי להזמין גם הלוך גם חזור מלוס אנג'לס.
-איך קרה שמכל שפע האפשרויות הקוסמות, המקוריות, המפתות, הלא-חומוסיות בעליל, יצא לנו בסוף "המסלול הקלאסי למערב"?
אני לא לגמרי יודעת. שילוב של מגוון סיבות מצוינות יותר ופחות שהמכרעת ביניהן היתה ש...מה לעשות, זה פשוט מסלול מעולה!!!
הכל יש כאן ו..נו, ברור- בגדול! טבע במלוא הודו בתצורות של מדבר ויער והר ואוקיינוס, לצפייה פאסיבית או לטיול אקטיבי, ערים בשלושה טעמים מסעירים שממוקמות בדיוק במקום הנכון לגיוון כל הטבע הזה.
מנגד, רוטנת סוגיית העיתוי. אין להכחיש, אוגוסט הוא לא החודש המיטבי לטיול שחציו מדברי וחציו באתרים מוכי תיירים (מה עוד שזהו שיא פגרת הקיץ בnba…) אז נכון. חם. אבל החום יבש ובחיי שלא היה נורא. מן הסתם עניין של מזל, אבל ממש הופתענו לטובה.
והצפיפות- אכן, צרה צרורה. נהיה צפוף בעולם. ברור שעדיף בלעדיה למי שיכול להתגמש עם קייטנות וכו', אבל בשום מקום היא לא הכבידה ברמות שמצדיקות ביטול תכנית.
ובאשר לnba...נו, כנראה שנצטרך לשוב.
התכנון כלל הרבה שעות קריאה כאן. בדרך כלל אני בפורום טיולי משפחות ורק לקראת הטיול עשיתי הכרה עם המובלעת הנפלאה הזו של מוני בפורום צפון אמריקה. נעזרתי רבות בידע הרב שאצור כאן ובאנשים שחולקים אותו בנדיבות ובסבלנות ותענוג הוא לחזור ולהודות לכולכם.
חייבת לציין מספר סיפורי טיול ובלוגים נהדרים שחרשתי במיוחד:
מערבה מכאן יש דברים אחרים -של ליאור שהיה כה יעיל בתדלוק החשק לנסוע מערבה מכאן.
טיול משפחתי למערב ארה"ב - של לימור (myomer)
שוב פעם אמריקה - והפעם מערב ארה"ב- איילת
הסיפור של הזברה, חלק א’ ו-ב’, שכל כך מפתה לצאת לטיול קריר במערב שיאפשר עוד ועוד הליכות.
הבלוג של הדורבנים
הבלוג של עמיחי , ולא פחות מכך התשובות והמידע המועיל שחולק כאן במשרה כמעט מליאה.
ולבסוף, תיבת האוצרות של שירליץ וגם לה שלוחה תודה מיוחדת על שפע האינפורמציה העדכנית שמשתפת כאן, היישר מהתנור הקליפורני המשובח.
-
כמה מנהלות לפני שמתחילים:
טיסה- אנחנו כאמור ניצלנו נקודות אלעל ויצא לנו מחיר מצחיק אז קשה להתלונן. הטיסה ארוכה להחריד וכל אחד שורד כמיטב יכולתו. נקודה אחת משמעותית להורי ילדים צעירים: התברר שלמעט צדיק יחיד, כל סירטי הילדים במערכת הבידור המפורסמת של הדרימליינר, מוצעים ללא דיבוב או אפילו כתוביות בעברית. באל-על, כמו בבית, מדברים אינגליש ופרנץ' בלבד. הכינו מראש.
רכב- שכרנו דרך דולר, הזמנו מיני-ואן 7 מקומות.
כל חברות ההשכרה ממוקמות במרחק נסיעה עם שאטל של שדה התעופה. התהליך היה זריז ויעיל, גם בהחזרה (וגם באמצע כשביקשנו להחליף בשל ריח שבקע לפתע מהמזגן).
המבחר במגרש כלל כ-10 מכוניות מ-3 דגמים דומים וברמת נקיון שלא מהמעולות. בחרנו בקרייזלר פסיפיקה. כהה וסולידי. לא אוטו החלומות הפתוח לדהירה בדרכים אל האופק, אבל.. נו, נוח לישיבה גם לבוסטר גדול מהבית ולצמד מתבגרים ארוכים. לקראת הסוף, כשהתרבו הקניות (נעלי כדורסל במידות עוג תופסות מלא מקום!!) נהיה קצת יותר צפוף במושב האחורי אבל לא נורא.
לנסיעות- בתכנון הטיול לא הצלחנו להמנע משני ימי נסיעה ארוכים שתכליתם פשוט להגיע לנקודה הבאה. הנסיעות הללו לא קלות אבל כבר גילינו שאנחנו מסתדרים איתן לא רע. הפעם, בנוסף למוזיקה שאין כמוה לסייע במשימה, הצטרפו לפסקול גם קומץ פודקאסטים(!).
הורדנו כמה פודקאסטים רלוונטים- בעיקר בהסטוריה אמריקאית, כי בכל זאת... (יש גם מוצלחים מותאמי ילדים, למשל של "קטעים" בהגשת יואב מלחי) והם עשו עבודה ממש מעולה בגיוון שעות הכבישים והיו ממש מעניינים ומחכימים. אפילו הילדים אהבו.
לינות- נקודה כואבת (מנק' מבטו של ארנק). בתחילת התכנון חשבנו לשלב לינות בקמפינג (טוב, אני חשבתי. הוא חשב ש:חחחח). משהובהרה נקודה זו, נאלצנו להכיר בעוד שני נתונים שחברו אליה לייקור דראסטי של הסעיף: א. אם אנחנו רוצים לשמור על יחסי רעות ונועם בין המשתתפים במהלך כל 28 הימים והלילות הבאים, כדאי לדאוג למיטה לכל פועל. ב. גם אנחנו בחופש ורצויה כאן הפרדה דורית. המסקנה- לפחות 2 חדרי שינה ו2 חדרי שירותים בכל לינה… יקררר! ובעינינו, מאד שווה את זה.
עיקר ההוזלה טמונה מן הסתם בהזמנה מוקדמת- את רוב המלונות הצלחנו לסגור חודשים מראש (אפשרות לביטול מאוחר-חובה) ונותר לנו רק לעקוב בנחת אחר המחירים המטפסים והמלונות המתמלאים.
תקשורת- לבוגרים חבילות חו"ל מהארץ. למתבגרים: סים ללא הגבלת גלישה למשך 30 יום. 50$ בT-mobile .בפארקים אין קליטה, לא משנה עם מי. בדרכים מחוץ להם... גם לא משהו
קניות- דבר ראשון צידנית! צידנית הקלקר הגדולה שקנינו בוולמארט הראשון (3$) שרדה בהתאם לעלותה. אם הסבלים שלכם מעודנים יותר אולי תצליחו יותר. החלפנו אותה בצמד צידניות קשיחות ששבו איתנו הביתה אחרי שירות מסור ואינטנסיבי בדרכים.
(אבל לא באמת היתה בעיה לאורך זמן).-ברשת הסופרים SAFEWAY מציעה הקופאית כרטיס חבר (חינם). מאד השתלם בהמשך.
-כרטיס AAA- עשינו באיסתא תמורת 99 ש"ח שמקנים גם רשיון בינלאומי שממילא נדרש לנו. זכרנו לו חסד נעורים מטיולי עבר שאז התגלה כנכס חשוב. כיום, לא מצאנו בו תועלת- לא בהנחות למלונות (מקבילות להנחות אחרות) ולא במקומות אחרים.
-לעומת זאת, כרטיס המנוי השנתי לפארקים הלאומיים- America the Beautiful-National Parks & Federal Recreational Lands Annual Pass נמצא רב תועלת. ניתן לרכשו בכל מרכז מבקרים ובכניסה לכל פארק לאומי ברחבי ארה"ב (השמורות לאורך HW1 לא כלולות). כדאי כמובן לעשות זאת בהזדמנות הראשונה. עלותו 80$, יש מקום ל-2 חתימות מאחור כך שניתן לחלוק בשימוש ובעלות עם אחרים (..מישהו מעוניין?) ויש להציגו בצירוף תעודה מזהה. בהתחשב בכך שרוב הפארקים הגדולים דורשים כ35$ דמי כניסה, קל לחשב כדאיות. לנו היה כדאי.
זהו, יוצאים לדרכים.
-
יום 1- 31.7.19-
קצת פחות מ14 שעות מתישות מעל חצי עולם, במהלכן פיתח הקטן חום מרקיע שחקים, ואנחנו נוחתים בל"א.
כנראה הקדמנו והערנו את המארחים כך שנאלצנו להמתין עוד כ40 ד' במטוס עד שיפתחו את שדה התעופה.
מכאן והילך הכל זרם בזריזות ובקלות ובמהירה מצאנו עצמנו ברכבנו השכור, תוהים אנה פנינו.
התכנית המקורית היתה לעשות סיור-רושם לפתיחה בלוס-אנג'לס (אליה נשוב בקצרה בסוף), לנסוע דרך בברלי-הילס לביקור ותצפית בפארק-גריפית' ולהמשיך לקראת הצהריים לכיוון Joshua-Tree... אבל התכנית לא לקחה בחשבון ילד קודח ממולא נורופן.
כך שכמו עוד פעמים רבות בהמשך, נאלצנו לקצץ בבשר החי, לוותר על הפרומו ולצאת ישר לדרך.
ישר אחרי ארוחת בוקר כמובן.
אז זהו. שזה לא כזה פשוט. האיזור סביב שדה התעופה הוא לא מהמלבבים. ארוחת בוקר קסומה של "ברוכים הבאים לאמריקה" זה לא כאן. ניסינו דוקא לדגום כמה אפשרויות אבל סבנו מיד לאחור ("יש פה ריח!"). שימוש ראשון באפליקציית YELP העניק לנו בכל זאת סוג של סיורון בעיר, לאו דוקא באיזורי התיירות המקובלים אבל גם מעניין. בסוף הגענו לשכונה מפונפנת בCulver-City, שם, בבית קפה מקסים, מעל ערימת פנקייקים מעולים במיוחד, הרמנו סוף סוף כוס מיץ תפוזים לחיי החודש הבא.
הדרך לג'ושוע-טרי אמורה לארוך כשעתיים וחצי. בדרך עוצרים לקניות בסיסיות (צידנית, מים, אוכל, סים, …כדורסל).
חוץ מהקטן שקורס מיד, כולם מתודלקי אדרנלין ומראות אמריקה בחלון והנסיעה עוברת במהירות.
קצת לפני המלון בTwentynine Palms, הנוף כבר מזמן הפך מדברי ופתוח ואנחנו פונים לדרך צדדית בין בתים וקראוונים היפיים הפזורים בדלילות בשממה. מקום הזוי ומעולף חום. אנחנו נוסעים לבדנו בשומקום על כביש שהופך לדרך עפר, אל יעד שנראה שכוח-אל אבל הוא לא.
מדובר ב"מוזיאון" פתוח (וחינמי) שהקים פסל בשם Noah Purifoy שנראה כלונהפארק נטוש ופרוע של פסלים שיצר מגרוטאות ופסולת. מלבדנו לא היתה שם עוד נפש חיה והשקט המוחלט, האור המסנוור והחום היבש שרובץ על האזור המבודד הפכו את השוטטות בין העבודות לחוויה מוזרה ומקסימה מאד.
בשלב זה טרם נזכרנו כראוי במפח הנפש הכרוך בקפה האמריקאי ולכן הרשינו לעצמנו לדלג על עצירה נוספת בדרך למלון בJoshua Tree Coffee Company. טעות. יעבור עוד הרבה זמן עד שנזכה לכוס קפה נורמלית.
אם אתם באיזור, אומרים ששווה.
המלון שלנו, פשוט, סימפטי ונקי. במאבק יעיל מול הג'ט לג הבנים קופצים לבריכה ואח"כ אנחנו חוצים את הכביש לארוחת ערב מוקדמת. נכנסנו למסעדת בשר לצד הכביש המאובק.
אלמלא היה זה מקום אמיתי בעליל, היינו משוכנעים שנקלענו לתפאורה של "מסעדה אמריקאית בעיירה קטנה במערב". כל הקלישאות מכל הסרטים קמו שם לתחייה באותנטיות מזהרת. היה טעים ומשעשע עד שהקטן המותש נרדם לתוך הצלחת.
-
איזה כיף !!! חיכיתי ממש לסיפור שלכם !! יהיה גדוללל!
-
-
אז אני מתייצב בכייף לסוג של שירות מילואים בבסיס חדש, וזה מכיוון שציפורים לחשו על סיפור גדול של מספרת גדולה שנולד לו כאן.
ממתין בציפייה גדולה להמשך.
שמוליק
-
אגב, בטוחה שבחרתם במסלול הקלאסי ?
אני לא זוכרת שראיתי אי פעם בדיווח כלשהו את המוזיאון הפתוח הזה
-
-
כל הכבוד על הנכונות לסכם.
לא מבטיח ללוות צמוד אך שמח שתהיה אופציה כזו.
אהבתי את הכתיבה הקולחת שמעבירה את ההתלהבות.
אמריקה במיטבה.
-
ברוכים השבים
אני מבטיחה ללוות , אף פעם לא שבעה מסיפורי אמריקה
שמחה שהסיכום שלי היה לעזר
-
גם אני מצטרפת.
בכללי אוהבת את הסיכומים שלך, ובפרט יצא טוב, כי גם אצלנו אוטוטו יוצאים לטיול בת מצווה קלאסי, שדי דומה למסלול שלך כנראה בדרום מערב ארהב.
-
תמונות נהדרות!
-
-
קורא ומזדהה
עם זה שבסופו של דבר המסלול הקלאסי הוא באמת טוב יחסית ובגלל זה הוא קלאסי
עם העדר התכנים בעברית באלעל
עם החשיבות של מיטה טובה לכל ילד ושירותים כפולים
עם התועלת המוגבלת עד כדי לא קיימת של AAA
עם הפודקסטים בנסיעה
ולצערי גם עם ילד חולה
-
איזה כייף, באת בדיוק בזמן. ואוהבת מאוד את הסיכומים שלך.
עוד שבועיים יוצאים לסיבוב הקלאסי (אמנם בקרוואן אז מעט שונה). כבר הספקתי לקחת ממך טיפ ראשון, הפודקאסטים!
מחכה להמשך.
-
הי, בוקר טוב (לשירלי ערב טוב). נעים כל כך למצוא את התגובות האלו.
עדי- טוב שבאת. לא כיף להמשיך בלעדייך. זהו אכן המסלול הקלאסי, אבל לא בביצוע הפילהרמונית. יהיו קצת זיופים ואימפרוביזציות אבל הבסיס זה זה.
ריקי- ציפורה נחמדת! תודה שהצטרפת ותודה שצייצת
ושמוליק, הו שמוליק… עד למילואים גררתי אותך? תחזיק מעמד! ואם אתה ממילא כאן וכבר עלית על חאקי, אולי תכתוב לנו משהו??
hil- כן, בדיוק לטיפ הזה כיוונתי...
יאיר …וואו! מפתיע לפגוש אותך כאן. מתי וכמה שתרצה. לכבוד.
איילת- כבר כתבתי לך שלפחות באגם פאוול ליווית ברוחך גם בשידור חי. מאד עזר לנו הסיכום שלך, שוב- תודה!
eden (דיאנה?)- איזה כיף לכם! מחר הייתי יוצאת לסיבוב חוזר. אתם בקרוואן, נכון?
גדליהו- תודה. חוששני שקצת הזנחנו את הצד הצילומי בטיול הפוטוגני הזה. המצלמה שלנו יצאה לפנסיה בטרם עת ונותרנו די מההתחלה לחסדי טלפונים לא מאד עדכניים.
שירלי- אכן קשוח, אך פחות משציפינו. זו היתה ממש טעימה (טעימה) וללא ספק מקום ששווה ביקור מעמיק יותר.
אנשים טובים- תודה לך על התגובה ותודה רבה על כל התגובות והתשובות בפורום לכל שאלה והתלבטות.
ורונה- מקווה שאכן תמצאי כאן קצת תועלת. ללא ספק בחרתם תקופה מוצלחת יותר.. תעשו חיים!
-
היום השני- פארק Joshua-Tree והדרך לסדונה.
לילה נטול שינה והילד עדיין לוהט מחום. מתלבטים אם להתחיל להילחץ ומחליטים שעוד לא. עם זאת, די ברור שכשמידות החום שלו מתחרות באלו שבחוץ הוא לא במצב לטיולי מדבר ולו גם קצרים.
האמת צריכה להיאמר שגם בלי ילד חולה, אוגוסט הוא לא זמן מפתה במיוחד להליכות במרחבים הלוהטים והחשופים אך בכוונתנו לחצות את הפארק עד לגבולו הדרומי.
בתחנת המבקרים בכניסה לפארק, אנחנו רוכשים חגיגית את כרטיס המנוי השנתי לפארקים הלאומיים והריינג'רית התורנית ממליצה לנו על 3 נקודות עצירה שלא מחייבות צעידה יתירה.
הראשונה ביניהן, בסמוך למרכז המבקרים, היא ה Fortynine Palms Oasis Trail , נווה מדבר שאכן נראה יפה אך הליכה של 3 מייל היא בכל זאת מעל לאפשרותינו בשלב זה.
אז מתחילים לנסוע. המקום משגע. כן, גם באוגוסט.
מלא יהושועעים יפהפיים צומחים בקטעים הראשונים ואני מתמלאת שאננות ולא מתעכבת על צילומים מיותרים, שפע כזה, אפשר לתת לעיניים ליהנות ללא תיווך מצלמת הטלפון...אבל, ראו הוזהרתם! יהושוע הוא טיפוס צפונבוני. מאיזור מרכז הפארק הם הולכים ומתמעטים עד להעלמותם המוחלטת בדרום. תיפסו אותם כל עוד אפשר!
בכל זאת צילמנו כמה:
חוץ מעצי קקטוס מצטיין הפארק גם בסלעים מדהימים. עגלגלים, מפוסלים, נראים לא קשורים לכלום. את המסלולים בין מצבורי הסלעים הללו ניאלץ לשמור לפעם הבאה, אבל גם מהכביש המראות נפלאים.
פישלנו קשות בנושא הצילומים כאן, אבל חייבת להוכיח טענתי- אז השאלתי שתיים מ JohnnyAfrica:
Cholla Cactus Garden -בערך באמצע הדרך ליציאה הצפונית, משתרע לצד הכביש “גן" קקטוסים מרהיב.
שביל עץ מתפתל בין החייזרים הקוצניים הללו ורצוי להשאר עליו כי הם יצורים תוקפניים ובמגע הקל ביותר ישגרו כדור קוצים שלא פשוט כלל להסירו מהעור.
כאמור, אנחנו היינו לצערנו במוד מינימליסטי. באופן רגיל, לצורך חצייה ממצה יותר, עדיף היה להכנס לפארק מהכניסה הצפון-מערבית, ממנה ממשיך כביש ".Park Blvd" על פני נקודות היציאה המרכזיות למסלולי הסלעים ועד לחבירתו לכביש .Pinto Basin Rd המוביל ליציאה הדרומית.
-
מכאן משתרעת לפנינו דרך ארוכה (5 שעות נטו) בואכה סדונה.
המרחבים מהממים. הדבר היחיד שמסתיר את האופק הם קקטוסי הענק שמזדקרים מאדמת המדבר.
הבנים סופגים ברחמים את שפע האסוציאציות הקולנועיות שמציפות את הוריהם ואת פסקול הדרכים שנחת עליהם לפתע, אבל פאתטי ככל שיהיה, זה פשוט בלתי נמנע…
עוצרים מדי פעם לתדלוק האוטו והבטן ולחילוץ עצמות (האמצעי שולף כל עצירה את הכדור, מסניף כידרור נמרץ וחוזר רגוע למקומו).
הדרך עוקפת ממערב את פיניקס.
מדהים איך כרך כה עצום נטמע כך בסביבה. כל הבתים בהירים ונמוכי קומה והעין חולפת מעליהם באין מפריע אל האופק.
בשלבי התכנון סימנתי לי ברוב אופטימיות עצירה לסיור מודרך באחוזת טליסיאן של פרנק-לויד-רייט בפאתי העיר. כמובן שבסוף שעות הסיור לא השתלבו בשום אופן בלוח הזמנים שלנו וגברברי זכו מן ההפקר לתודתי העמוקה על עצם הפרגון.
אופציה נוספת שרשמנו לנו בפיניקס, למקרה הבלתי סביר שיהיה לנו עודף זמן וכוח ושמזג האויר יהיה הגיוני, היא עצירה ב"עיר הרפאים" Goldfield , אם מישהו מגיע בעונה אחרת ולמשך זמן, זה נראה כהפוגה נחמדה.
אנחנו בפועל פשוט גמענו מיילים וניסינו לעבור את המרחק במהירות האפשרית.
כבר שעת אחר-צהריים. להזכירכם, אוגוסט בחוץ. העברנו את היום עם טמפרטורה שלא ירדה מ 38 מעלות (נשאר ברשותכם בצלזיוס וק"מ) ושמש מסנוורת. והנה מהפך! עננים חורפיים למהדרין מכסים את השמיים וגשם זלעפות יורד, מלווה ברקים מרשימים. עלק מדבר.
מזג האויר ההפכפך מלווה אותנו את יתרת הדרך לסדונה. בהתאם מתחלף גם הנוף ועצים שאינם קקטוסים מופיעים בשטח, והצבעים, הו הצבעים!
אז כן, סדונה מקבלת פנינו, נוצצת מגשם, מוקפת הרים אדומים, יפה ומצוחצחת (מסתבר שגשמי מונסון שוטפים ומשקים אותה כל אחה"צ). הבתים מטוייחים בגוני האדמה העשירים שסביב, כי למה לדקור בעין כשכבר כל כך נעים לה?
אנחנו מוקסמים.
מלון הדירות שלנו גם הוא לא מאכזב והגדולים בודקים את הבריכות וחדר הכושר בזמן שאנחנו והקטן המתאושש יוצאים לקניות לארוחת ערב בהיכל Whole Foods Market המדהים, נבהלים מהמחירים ומסתפקים בSafeway…
-
היום ה-3- סדונה
הקטן ואמא שלו שוב עברו לילה לבנבן אבל ניכרים ניצני שיפור. אי לכך, לאחר ארוחת בוקר בווילתנו הנעימה, מחליטים לנסות לצעוד קצת.
הריינג'ר במרכז המבקרים אמנם שמח לשתפנו בידיעותיו בעברית אבל לא הועיל הרבה בייעוץ. מילא, הכינונו מראש.
לפתיחה נבחר שביל הWest-Fork. הכניסה לחנייה בתשלום של 10$. המסלול, בדיוק כמו שרשם הרופא, קל ויפהפה! בניגוד לאזהרות, לא ניכרה שמץ צפיפות ורק מטיילים בודדים חלפו מולנו בברכת שלום ידידותית (עם זאת, חייבת לציין שכשחלפנו למחרת, יום שבת, מול הכניסה למסלול, היתה כבר החנייה עמוסה עד תום). גם החום היבשושי לא העיק כלל, מה גם שהיה מעונן ורוב ההליכה היא לאורך (ובחצייה מצד לצד) נחל מוצל.
יש לזכור בנוגע לתיאור המסלולים האמריקאי- כשהם אומרים "Round Trip", ורבים מאד מהמסלולים הם כאלו, הם לא מתכוונים ל"מסלול מעגלי" כמקובל במקומותינו, אלא להלוך-חזור באותו תוואי. מסלול המזלג אורך כ3.5 מייל לכיוון אחד ואפשר כמובן לחזור בכל שלב לפני. אנחנו טיילנו שם כשעתיים וחצי מקסימות וממליצים עליו בחום.
הדרך חזרה לעיר עוברת מול האתר המגה-פופולארי Slide Rock State Park. הנחל יוצר כאן מגלשות טבעיות על פני הסלעים החלקים (מאד! יש הרבה דיווחי פציעות ברשת) ועל משטחי הסלע שסביב מתנחלות משפחות שלמות ליום בילוי. האמת, נראה מקום מהסיוטים… בטוחה שבמקור זו היתה פנינה, אבל כעת, בשיא העונה, המקום החשוף צפוף, ממוסחר והמוני להחריד. לדעתי הצנועה וממבט מבחוץ בלבד, ראוי לסייג מאד את ההמלצות הרווחות והגורפות לכללו בפסגת הרשימה לסדונה.
בילוי פופולארי אחר, וכנראה שבצדק, הוא טיולי הג'יפים בהרים. העיר כולה רוחשת ג'יפים, לרוב ורודים, אך מצבו העדיין-קצת-רעוע של הקטן, עזר לנו להחליט לוותר על ההוצאה הגדולה (מתחיל מ50$ לאדם ומרחיק צפונה. מצחיק להיזכר איך בשנה שעברה שילמנו בבולגריה שוו"ע ל33$ לג'יפ לכולנו).
האפשרויות לטיולים, גם בשיא הקיץ, הן רבות ומפתות, אבל אנחנו עוד לא בכושר ומחליטים להעביר את שעות הצהרים בעיר עצמה.
Tlaquepaque Arts & Crafts Village הוא איזור גלריות, חנויות ומסעדות. המתחם הקטן (המונח "כפר" מטעה מאד), כמו סדונה כולה, מטופח ופורח, המבנים מקומרי הקשתות סובבים כיכרות פנימיות קטנות. הרבה פסלי חיות, יצירות אינדיאניות ואביזרי רוחניות למינהם במחירים נשגבים לא פחות. תיירותי מאד אך חביב. אנחנו מיצינו אותו חיש קל.
גלידה, מנוחה ובריכה בדירתנו, הקטן עוד מחזיק מעמד ואנחנו יוצאים לסיבוב נוסף.
-
כנסיית הצלב הקדוש (The Chapel of the Holy Cross) - חבוייה מעט בפאתי העיר. הכנסיה היתה סגורה בעת ביקורינו אבל ממילא רוב עוצמתה בחזיתה הנהדרת.
משם ממשיכים ל Bell Rock Trail שתוכנן במקור לעת הכניסה לעיר אמש. המסלול מקיף את הסלע העצום ומאפשר טיפוס לשני "מדפים" המשקיפים על הנוף המופלא. רק ש...גשם?! מילא גשם, הוא היה חלש ונעים ולמרות שהופך את הסלע לחלקלק לא היה בו די לעצור בעדינו. אבל אז התחילה סופת ברקים מטורפת וזה כבר לא נראה רעיון מבריק מדי להשאר במהלכה על הסלע החשוף.
המשכנו בנסיעה בדרכי הנוף בין ההרים. השקיעה אמנם נבלעה בעננים הכבדים אבל הסלעים האדומים הבוהקים מגשם וההרים הגזורים על קו השמיים סיפקו לנו די והותר יופי.
ארוחת שבת על מרפסת מסעדה בעיר, לאור נרות, מול הנוף המחשיך לאיטו (המרפסת, הנוף והנרות היו נהדרים. האוכל לא יישר קו). מחר נאלצים לעזוב ולהמשיך בדרכנו.
***
נראה שלא לחינם משרה העיר קסם כה רב על מבקריה. סדונה נחשבת למרכז רוחני גדול המבורך בריכוזי אנרגיה (VORTEX) להם מיוחסים כוחות ריפוי, השראה ומודעות. באתרים מסויימים באיזור נחשבים הוורטקס לעוצמתיים במיוחד ורבים מגיעים אליהם למדיטציות ו"הטענה".
ציניקנים קרי לב אנחנו, אבל אם יש מקום שאשמח לחזור אליו, הרי זו סדונה.
