מקדוניה שלנו
-
לנעההתמונות מאוד יפות. אם זה היה בשוויץ הכל היה מצוחצח. זה עצוב שפוטנציאל שאת רואה הממשלה שלהם לא רואה ולא מזהה כמה אפשר לקבל כשמשקיעים בתיירות.
את מצלמת מאוד יפה ויודעת לתפוס זויות צילום נהדרות.
שוב תודה על יומן המסע המקסים
-
לנעהאני ממש מקנאה בחוויות המדהימות שעברת במקדוניה. אפשר לסדר גם לי חתונה כזו כשאני מגיעה????
החתונות שאני ראיתי ברומניה היו ממש קונבציונליות. אמנם הזוג הלך ברחוב עם תזמורת קטנה של נגן אקורדיון +חצוצרה+קלרינט ואחריהם תור של אורחים עם זרי פרחים אבל הם הלכו לבניין העירייה וכשנכנסו החתונה הסתיימה מבחינתי - לא הייתי בין המוזמנים. את חווית חתונה ממש מהסרטים.
הנופים שמשתקפים בתמונות שצילמת מדהימים. אגם אוכריד ידעתי כבר שהוא יפה מהתמונות המדהימות של נילי אבל לגלות את הדרך מסטרוגה צפונה לכיוון סקופיה - לא שיערתי שהיא כה יפה. מה מספר הכביש או שאני שואלת שאלה שאינה במפות?
נהנית מאד מהסיפורים והתמונות שלך מגיעה לך תודה גדולה.
רחל לבון -
מקדוניה שלנונועה יקרתי ברוכה השבה,
כל טיול שלך זה נכס.
תמונות מדהימות, מדהימות
יופי של טיול, ממשיכה לטייל איתך
אמה -
מקדוניה שלנוג'ן ואמה, תודה רבה לכן. שמחה שאתן ממשיכות איתי, נחמד לי איתכן.
רחל, הכביש משולי Struga צפונה הוא P418 עד Debar. משם ההמשך צפונה הוא על כביש P409, איתו נסענו עד שעברנו את אגם Mavrovi והצטרפנו לכביש M4 שמגיע מסקופיה.
לכפר ווצ'אני יש פניה שמאלה מהכביש, בערך 8 ק"מ צפונית לסטרוגה. מהפניה נוסעים כ-3 ק"מ עד לכפר, ומטפסים לפי שילוט (באנגלית!) לכיוון המעיינות.
לגבי חתונה אני לא יודעת (עונת החתונות זה ביוני-אוגוסט, לא?
). אבל ממה שראיתי, תמיד קורה משהו, צריך רק להסתכל.
-
אתרים וטיוליםבדרך לבולגריה אנחנו מחליטים לקחת את ציר הנסיעה הדרומי. האמת היא ש"מדגדג לנו" לחצות את הגבול ליוון, להגיע למטאורה (4 שעות נסיעה מאוכריד. יש לנו 4 ימים עד לטיסה חזרה מסופיה). בודקים, מתלבטים, ומחליטים להשאיר את יוון לטיול מלא משל עצמה.
נוסעים לכיוון סטרומיצה ונכנסים לאזור היין המקדוני, Tikvesh. אמנם היין המקומי לא הרשים אותנו במיוחד, אבל הכרמים מרשימים ועוד איך. יותר נכון, הכמות שלהם. אנחנו נוסעים ומתקדמים וממשיכים לראות במשך שעה ארוכה שטחים נרחבים, עצומים של כרמים שלא נגמרים. אף פעם ובשום מקום לא ראינו כזאת כמות של כרמים!
כמה ק"מ לפני הגבול אנחנו מתחילים לראות שלטי ענק שמפרסמים את המפלים שבאזור. ידענו על קיומם של מפלי Smolari, שנמצאים לא רחוק, אבל מסתבר שהם לא היחידים באזור. אפשר לבקר גם במעיינות Mokrievo וגם במפלים ב-Koleshino.
השעה שש בערב והתכנית היא לעבור את הגבול ולישון בבולגריה. אין לנו זמן לבדוק את כל ההיצע באזור. אנחנו בוחרים במפלי קולשינו.
בדרך אנחנו רואים שדות של צמח לא מזוהה. בכפרים יש גם "חממות" מאולתרות שבהם מייבשים צמח כלשהו, ונדמה לנו שזה אותו הצמח.
מי מכיר? מי יודע?
-
אתרים וטיוליםמפלי קולשינו Koleshino
הפניה היא מתוך העיירה Novo Selo. שילוט מפנה מהדרך הראשית דרומה.
נוסעים עד שמתחילים לטפס מעט בהר, ומגיעים לצומת T. שילוט אין, בשום שפה (מזל שלמדנו את האלפאבית הקירילי!).
הפניה הנכונה היא ימינה. ממשיכים בנסיעה עד שמאתרים את השילוט (שמאלה, דרך הכפר, ולעקוב אחרי השילוט במקדונית... המילה למפל מים היא ווֹדָפָּאד. ווֹדָה = מים).
מטפסים בהר ומגיעים למגרש חניה, מצפה יפה ובית קפה שיושה על הנוף. זה לא היעד! החניה לשמורת המפלים, כפי שכתוב בשלט שניצב שם (בקירילית) הוא 800 מ' בהמשך הכביש.
ממשיכים לטפס. האספלט נגמר על יד בית הקפה והדרך משובשת במקצת אבל עבירה לכל כלי רכב. ה"חניה" מתגלית פשוט כחלק מהדרך. מוצאים מקום ומתחילים ללכת ברגל.
ההליכה, למרות שהיא בעליית-מה, לא ארוכה וממש לא קשה. מי שמוגבל בהליכה אולי יתקשה כאן בגלל שורשי העצים, האבנים וה"מדרגות" מפעם לפעם, אבל לילדים קטנים, למשל, זאת דרך נחמדה מאד.
ההליכה היא פחות או יותר לאורך נחל חביב. בין העצים – שולחנות פיקניק. מקום יפה.
מגיעים למפל, ואכן – מפל יפה ומרשים. מתחת למפל עוד שולחנות פיקניק, ואנשים יושבים שם עם הרגליים במים.
ראוי לציין שלמרות שהיה יום חם, בהליכה עצמה, בין העצים וליד המים, היה קריר ונעים.
על יד המפל עולה שביל עם מדרגות עד לתצפית על המפל מלמעלה. יש שם מפל גבוה יותר, קטן יותר. מי שמתקשה – לא תפסידו כלום אם תוותרו על הטיפוס.
הרבה משפחות מגיעות לערוך שם ארוחת פיקניק, גם בשעה זאת של לפני חשיכה. אם אתם באזור בשעה מתאימה לארוחה, זאת אופציה נפלאה ולא דורשת מאמץ גדול להגיע.
לסיכום, המקום קיבל ציון גבוה במשפחתנו.
שימו לב: השלט בימין התמונה אומר : מפל מים, באותיות קיריליות.
-
אתרים וטיולים
-
מה מיבשיםנועה התמונות הן של צמחי טבק. גידול מסורתי במקדוניה ההיסטורית קרי צפון יוון, דרום בולגריה ומקדוניה של היום.
הטבק המקדוני לא נחשב כטבק משובח.
בעונה הזו כל האזורים הללו מלאים במחרוזות עלים התלויות ליבוש בעקר תחת הגנה מגשם במנהרות פלסטיק.
עד ראשית שנות השישים אפשר היה לראות זאת גם בכפרי הגליל והכרמל. -
מה מיבשים + ותיקון לגבי "מפל" במקדונית!תודה רנצי. לא היה לי מושג שכך זה נראה.
ועוד תיקון - עכשיו שהסתכלתי שוב בשלט קלטתי שטעיתי במילה.
המילה המקדונית ל"מפל מים" היא ווֹדוֹפָּאד, ולא כפי שאמרתי קודם. -
מה מיבשיםכך מיבשים טבק במדינות הללו.
המאה העשרים מיוצגת ע"י חפוי הפלסטיק למניעת נזקי גשם. כל יתר התהליך לא השתנה מאז נשתל שיח הטבק הראשון בבלקן.
-
מה מיבשיםואם היית לומדת מקדונית\בולגרית\רוסית במקום סקוטית היית יודעת ש-VODA זה מים ו-PAD זה קיצור של נפילה. מים נופלים. כל כך פשוט. הנה עוד אותה המילה עם ציון מפורש של 1 ק"מ. אלה שהפכו בסוף למיליון.
עוד!
אלונה
-
אתרים וטיולים - בבולגריהמפטריץ' בה ישנו (באמת שאין לנו על מה להמליץ...) אנחנו נוסעים לכפר מלניק Melnik.
זהו כפר ציורי עד מאד.
אז מה אם הוא מצויין בכל המדריכים האפשריים ולכן מכיל הרבה חנויות מזכרות ממוסחרות?
הוא עדיין ציורי.
עד מאד.
-
אתרים וטיולים - בבולגריה
-
אתרים וטיולים - בבולגריהכל האזור סביב מלניק ידוע בתצורות הנוף המשונות של הגבעות בו. קוראים לזה "פירמידות החול". אז מה אם בעצם לא מדובר בחול אלא באבן גיר. המראה מעורר התפעלות.
-
אתרים וטיולים - בבולגריהגולת הכותרת של הביקור הקצר שלנו בבולגריה הוא מנזר רילה המפורסם (Rilski Manastir). שמעתי שהוא מצוייר ומיד חשבתי על המנזרים המצויירים של אזור בוקובינה, ברומניה.
אז לא, ממש לא.
בואו נגיד רק, שאם המנזרים בבוקובינה הם יפים, ואפילו יפהפיים ומרשימים ומה לא – מנזר רילה עוצר נשימה.
פשוט ככה.
-
אתרים וטיולים - בבולגריהנכנסנו מהכניסה המערבית (הרוב נכנסים משם, היא הכניסה הראשונה בה נתקלים כשמגיעים מכיוון דופניצה Dupnitsa). בשביל אפקט מושלם, דאגו להיכנס מהכניסה הזאת ולא מהמזרחית. כך, כשנכנסים לחצר הפנימיםת רואים את מבנה המנזר על ארבע קומותיו על רקע ההרים הגבוהים שמאחוריו.
עוצר נשימה.
התמונות ממש – אבל ממש! – לא מצליחות להעביר את תחושת ה"וואו" ואת האגרוף בבטן שמקבלים כשנכנסים לחצר. בכל זאת, אני מצרפת כמה, לפתיחת התיאבון.
-
אתרים וטיולים - בבולגריה
-
אתרים וטיולים - בבולגריה
-
אתרים וטיולים - בבולגריה
-
אתרים וטיולים - בבולגריהמסיבות שונות אנחנו מוותרים על הטרק לשבעת האגמים וממנזר רילה אנחנו ממשיכים לשני לילות לבורובץ. התכנית היא לנוח, משום שעד עכשיו עבדנו קשה מאד בחופשה הזאת!
כשקיבלנו את החדרים במלון וראיתי את "תפריט" המסאג'ים (מישהו אמר מסאג' שוקולד? לא, כי בתפריט מופיע גם דבש!) התחלתי לחשוד שהגעתי למלון בו אלונתי התפנקה בחורף, משהו פראי לגמרי שהיה קשור גם בשוקולד......
בורובץ היא עיירת סקי, אבל בקיץ, ובייחוד בסופי השבוע, היא מתמלאת בנופשי קיץ שבאים ליהנות מהאוויר הקריר שבה.
כאן, בפעם הראשונה, אנחנו מרגישים אירופה – מבחינת הנוף, כמובן. האוכל והמנטליות נשארו בלקניים לחלוטין.
אחרי יום של שחיה בבריכה (מלבדנו היא ריקה לחלוטין!), הסתובבות בין חנויות המזכרות (עבודה קשה, לבחור בין הקרמים שעל בסיס מי וורדים לאלה שעל בסיס שמן וורדים.... ואני, כמובן, חוזרת למלון "מרוססת" כולי ומסריחה מסוגים שונים של ניחוח וורדים...), וארוחה לתפארת, אנחנו מתרווחים לנו בערב עם כוס משקה בבר הכמעט-נטוש של המלון.
הבכור מגלה פסנתר, מתיישב ומתחיל לנגן וללוות את עצמו בשירה.
מנהל הבר עומד ומסתכל עליו, מקשיב בריכוז. לאחר כמה דקות הוא כנראה מחליט שאהב מה ששמע, והוא ניגש לפסנתר (החשמלי), פותח את הרמקולים ומכוון אל הבן את המיקרופון.
אנחנו – וכמה אורחים שהצטרפו בינתיים – מקבלים הופעה של שעה תמימה. הבולגרים יוצאים מגדרם מהתלהבות, מוחאים כפיים וצועקים "בראבו". ואז הם מתחילים להזמין שירים, שהבן הנבוך שלי לא מכיר. נו, טוב, מה הוא אשם שההורים שלו שכחו את Only You עוד לפני שנולד?