בחזרה

סיכום טיול למרכז מזרח ארה"ב 2019 - הטיסה



  • בחרתי השנה להמשיך את הביקור שלי במזרח ארצות הברית ולהתמקד במדינות בהן טרם ביקרתי בעבר: מרילנד, דלאוור, וירג’יניה המערבית, כמו גם להגיע לאיזורים שאינני מכיר במדינות שבהן ביקרתי בעבר, לרבות צפון וירד’יניה, קנטאקי וטנסי.  התכנון מאד גס, כאשר אני נעזר בטיפים מהאתר (שאינם רבים לאיזורים אלו), בסיכומים של מטיילים אחרים ובספרי התיור של ה- AAA לאיזורים בהם אני מתכנן לבקר.  למזג האויר יכולה להיות השפעה על התוכנית ולהביא אותי למקומות אותם לא חשבתי שאפקוד בטיול הזה.

    הסיכום נכתב בזמן אמת, כמו יתר סיכומי הטיולים שלי בפורום.

    לטיסה בחרתי בחברת יונייטד, בעיקר בגלל הנוחיות בזמני הטיסות.  היעד הוא שדה התעופה Dulles של וושינגטון וצפונה של וירג’יניה.  אני מעדיף טיסות יום כי אינני ישן במטוסים.  הטיסה, שהיתה אמורה לצאת ב- 12:15 אחרה, משום שהמטוס הגיע מאוחר לנתב”ג. לבסוף, הרמנו גלגלים ב- 13:00 (הטיסה יצאה קצת קודם, כמובן).  למרות האיחור, הטייס הצליח להביא אולתנו לשדה התעופה של ניוארק בזמן.

    לא ביקרתי בשדה תעופה זה מספר שנים, ואני יכול לציין כי היעילות בו גברה.  ההגירה היא בקיוסקים בשירות עצמי, שם נלקחים הפרטים הביומטריים ושואלים מספר שאלות ובסיום מקבלים פתק מודפס.  ההמשך הוא אצל פקיד הגירה רגיל, שבדרך כלל מסתפק בהחתמת הדרכון.  אני התקשיתי קצת בקבלת scan של טביעות הידים וגם החלפתי מכונה, כך שהתעכבתי שם 5 דקות מיותרות.  למרות כל זאת, ובשעת אחה”צ בא הגענו, כל ההגירה לקחה לא יותר מ- 20 דקות.  משם לקרוסלה, והמזוודות הגיעו די מהר, ואז עברתי את המכס (מוסרים את הטופס ואת הפתק המודפס לאיש המכס) ומסרתי את המזזודות לטיסת ההמשך.  כל זה הלך הרבה יותר מהיר ממה שציפיתי לו.  ההמשך היה קצת פחות מהיר.  תור ארוך לתור ארוך אחד לבדיקת הבטחון.  אני ללא כל עדיפות, כך שהייתי צריך לעמוד יותר זמן מבעלי העדיפות.  לבסוף, הגעתי לאיזור הבדיקה, ומילאתי שני מגשים עם הדברים שלי (אבל לא הוצאתי את ה- IPAD מהתיק כי בעבר, לאחר ששאלתי, אמרו לי בשדות תעופה שונים שלא צריך.  מסתבר שבארה”ב עכשיו כן צריך להוציא אותו מהתיק כמו עם מחשבים ניידים) ועברתי את עמדת הבדיקה.  לרוע מזלי, חלה תקלה במכונת השיקוף ונאלצתי להמתין שיתקנו אותה והחפצים יעברו.  לאחר המעבר הראשון, הסתבר שצריך להעביר את ה- IPAD בנפרד.  זה לקח עוד דקות ספורות ויכולתי לצאת לכוון השער.   עם כל הסיפור הזה, עדין נותרה לי חצי שעה לתחילת העליה לטיסה לוושינגטון.  פניתי לשער שהיה רשום על כרטיס העליה למטוס שקיבלתי בארץ, ובדרך קניתי משהו קטן לאכול ולשתות (במחיר מופקע של נמל תעופה, אני צריך לציין).  מאחר והטיסה לא הופיעה בשער בדקתי שוב והסתבר לי שהשער שונה.  נאלצתי ללכת “חצי שדה” (עדין, באותו טרמינל) לשער החדש.
    זו טיסה של יונייטד, כך שלא הופתעתי שגם היא איחרה.  העליה למטוס התעכבה כי הטייסים לא הגיעו בזמן.  לאחר מכן, היה עיכוב בגלל מזג האויר, כאשר אנחנו במטוס.  בסוף, נחתנו באיחור של יותר מחצי שעה.

    המטוס איתו טסתי לניוארק היה 787-10.  הריפוד היה יותר דק ממה שהיה מקובל בעבר, אבל עדין הכסא היה סביר.  לא הרגשתי בעיות גב לאחר הטיסה.  הטיסה לא היתה מלאה, והיו לי 3 כסאות לעצמי.  מערכת הבידור נוחה ודי טובה.  האוכל היה סביר, אם גם לא משהו.

    המטוס לוושינגטון היה A321 של אירבוס.  הטיסה היתה מפוצצת.  לשימחתי יכולתי לבחור (בשעת קניית הכרטיס) מקום ישיבה ליד המעבר.

    בשדה התעופה DULLES לקחתי את הרכבת הפנימית מהשערים לטרמינל, שם אספתי את המזוודות והמשכתי לשאטל לחברת השכרת הרכב.  אספתי שם רכב מסוג פורד פיוז’ון וגם שכרתי מכשיר EZPass.  השעה כבר היתה די מאוחרת.  נסעתי בסיוע של אפליקציית הנווט למלון.  Hampton Inn Manassas.

     



  • שמחה לעקוב אחרי הטיול שלך, באיזורים שעדיין לא ביקרתי בהם
    מאחלת לך טיול מוצלח ומהנה


  • יום 1

    השינויים בעיצוב ובשימוש בפורומים לא מאפשרים שינוי הכותרת של ההודעה לה מגיבים, ולכן היום לטיול יופיע בהודעה עצמה.

    לא ממש ישנתי בלילה.  החדר שלי היה לכוון Sudley Road, וזה כביש מספיק סואן שבלילה יש עליו תנועה.  זה לא כביש מהיר, אבל עדין, רעש המכוניות על רקע השקט הכללי של הלילה קצת הפריע לי, וגם כנראה שכבר הפכתי לפחות ישנוני.  בכל אופן, לאחר התאוששות של מקלחת וארוחת בוקר הייתי במצב טוב מספיק לתחילת היום.  ארוחת הבוקר היתה סבירה עם מין אומלט, תפוחי אדמה ועוד.  תחילת היום בסידורים, וכולם לאורך Sudley Road.  קניות ראשונות בוולמרט (למשל, בקבוקי מים לכל הטיול), קניית תוכנית pre-paid של AT&T שהעלו את המחיר ב- 5 דולאר מהפעם הקודמת (וגם את חבילת הגלישה ל- 8 ג’יגה בייט). וגם ביקור בסניף AAA, שעדין נתנו לי ספרי תיור ומפות בחינם (כחבר ממס”י, עדין).

    את שארית היום ביליתי ב- Manassas National Battleground.  זהו איזור נרחב שבו התקיימו שני קרבות במלחמת האזרחים האמריקאנית.  הראשון, the battle of bull run (על שם הנחל באיזור) היה מהקרבות הראשונים במלחמה.   רבים מתושביה המכובדים של וושינגטון באו לצפות בקרב, ובסופו הם נמלטו חזרה לוושינגטון.  בקרב זה, גנרל תומס ג’קסון קיבל את כנויו stonewall.   השתתפתי באחד מתוכניות הריינג’רים (guided walk) שהתמקדה בקרב השני.

    עם תום הביקור, יצאתי לדרך לכוון שדה התעופה BWI (Baltimore Washington).  במקור, כוונתי היתה ללון שני לילות ב- Annapolis.  אבל עלות המלונות בסוף השבוע היתה יקרה מאד (ככל הנראה בגלל שני אירועים בסוף השבוע.  משחק football שאחת הקבוצות היא זו של ה- naval academy, ופסטיבל הרינסנס.

    הנסיעה איטית רוב הזמן בשל פקקים נוראים באיזור וושינגטון.

    המלון בו לנתי הוא Home2Suites מבית הילטון.  המלון טוב ושקט והצלחתי לישון. 



  • יום 2

    ארוחת הבוקר במלון היתה סבירה לגמרי, אבל פחות טובה מאשר במלון הראשון.  בסך הכל מדובר במלון מוצלח, קצת יותר יקר מהמלונות האחרים באיזור שדה התעופה BWI, אבל לא משמעותית.  החדר היה שקט, ישנתי טוב, וסך הכל היתה חויה מוצלחת.  לגבי ארוחת הערב, התכוונתי לאכול ב- Golden Coral, היא מסעדת בופה שאני מכיר (את הרשת) כמעט 30 שנים.  לא האמנתי לכמות האנשים במסעדה ולתור בכניסה (משלמים ואחר כך נכנסים).  לכן, החלטתי לנסות מסעדה אחרת.  גם שם נאלצתי להמתין כ- 20 דקות למקום.  אכלתי סטייק טוב.  המסעדה היתה טובה.  Longhorn Steakhouse.

    בילוי היום נקבע על בסיס טיפ באתר למטייל שהמליץ על ביקור בפסטיבל הרינסנס של מרילנד.  בבדיקה שערכתי לפני הנסיעה הסתבר לי שסוף שבוע זה הוא האחרון של הפסטיבל השנה, והחלטתי לנצל את היום היפה לביקור בפסטיבל.  מיקומו הוא ליד אנאפוליס, כלומר לאורך מסלול הטיול.  הנסיעה ליריד לא היתה ארוכה, אבל מבחינת זמן, היו פקקים שהאריכו את זמנה.  הסיבה לפקקים, כמו גם למחירי הלינות היקרים באנאפוליס בסוף שבוע זה היא בעיקר משחק הכדורגל של הקבוצה של אקדמיית הצי.  לאחר הירידה מהכביש הראשי, ההמשך בכבישים כפריים צדדיים בנוף קצת גבעי.  הנהיגה לא פשוטה בגלל פיתולים וחוסר שדה ראיה בעליות תלולות מסוימות.  סופה במגרש חניה עצום מימדים שהוכשר לצורך הענין.  לשימחתי, המקום אליו הופניתי לחנות היה מול מבנה (מעבר לכביש), כך שיכולתי לזכור היכן לחפש את הרכב ביציאה.

    רכשתי את כרטיס הכניסה מראש באינטרנט (אם כי לא היה בכך צורך.  יכולתי לקנותו גם בקופות במקום).  העלות היתה $27.  לאחר סריקת השובר של כרטיס הכניסה (בסמארטפון שלי), נכנסתי.  את הפסטיבל אפשר לסכם בכך שהיו בו:

    1. חנויות אומנים שונים – תכשיטים, אומנות, ומגוון רחב של דברים אחרים, מסכינים ועד נוצות וקרנות שתיה (drinking horns) ועוד.
    2. משחקים שונים כמו זריקת חיצים, ידוי כדורים וכו’.
    3. הרבה חנויות אוכל שונות, אם כי רבות חזרו על עצמן.  המגוון היה רחב.  אזכיר במיוחד את רגלי תרנגול ההודו, שרבים קנו.
    4. תיאטראות פתוחים שבהם היו מופעים שונים.  בין המופעים שראיתי היתה הצגה קצרה על בעל שאשתו בוגדת בו, קומדיה עם הדגמות על כייסות, שני מופעים של אקרובטיקה ועוד מופע קומי של שניים, וגם מופעיo ב- arena שכללו הדרכה על שימוש בחרב ותחרות בין אבירים על סוסים.  היו גם מופעי שירה של מוזיקת פולק.

    סך הכל היה ממש גיף.  היה מפוצץ באנשים.  הרוב משפחות עם ילדים.  חלק מהאנשים היו לבושים בבגדי התקופה.  זה היה עבורי בילוי יום שלם.  משם המשכתי למלון, כאשר הסיעה היתה קצרה.  המלון הוא Springfield Inn and Suites באנאפוליס.

     



  • יום 3

    בבוקר קמתי ליום חורף.  כאשר אני מתכוון בעיקר לכך שירד גשם כל היום ובעצם ממשיך לרדת גם בשעה זו בה אני כותב את הסיכום.  הגשם היה קל יותר בשעות המוקדמות ואחר כך התחזק ועכשיו הוא מלווה גם ברוח.  התחזית ניבאה הפסקת הגשם בצהריים, מה שלא קרה וזמן הסיום נודד בתחזית “צפונה”.  בכל מקרה, זו הסיבה שאני כותב את סיכום היום בשעה כה מוקדמת.

    התכנית להיום כללה ביקור באנאפוליס.  עקב מזג האויר, הביקור היה מצומצם וכלל שני מרכיבים: ה- state house של מרילנד, שהוא מהישנים ביותר בארה”ב (עוד מהמאה ה- 18).  הוא גם שימש את הקונגרס של ארה”ב לתקופה קצרה והוא מפורסם בכך שג’ורג’ וושינגטון מסר בו את כתב ההתפטרות שלו מהפיקוד על הצבא.

    עד השעה 12:00 ביום ראשון, ניתן לחנות ברחוב ללא תשלום.  חניתי ברחוב Main ומשם הלכתי לביקור.  הביקור הוא ללא הדרכה.  גם החגרים המותרים בביקור כולם בקומת הכניסה, כך שאין מקום לטעויות.  לאחר הביקור חזרתי לרכב.  בדרך התברברתי קצת, אבל בסוף הגעתי והזזתי את הרכב לחניון, שהוא בחינם בסוף השבוע.

    המרכיב השני בביקור היה סיור באקדמיה של הצי (US Naval Academy).  לקחתי שם סיור מאורגן (עלות $12), שהיה קצת שונה מהרגיל בשל הגשם. היה מענין.  לאקדמיה מתקבלים באיזור 1100 מועמדים מדי שנה, כאשר הביקוש הוא באיזור ה- 16,000.  המועמדים הם אזרחי ארה”ב בין הגילים 17 ו- 23.  כמובן שבמצב כזה, בחירת המתקבלים נעשית בקפידה.  רוב משמעותי של המתקבלים גם מסיימים את המסלול ה- 4 שנתי.  במהלך ההכשרה החניכים לומדים לתואר Bsc וכמובן שמוכשרים גם להיות קציני צי או נחתים.  לשאלתי, יש קצינים בצי ובנחתים שעוברים הכשרות אחרות.  לא כל הקצינים עברו דרך מכללת הצי.  במהלך החופש מהלימודים באקדמיה, הצוערים מצורפים לאניות להכשרה מעשית.

    הבוגרים מחויבים לשירות של 5 שנים בצי או בשורות הנחתים.  הסיור היה בגשם, אם כי את ההסברים והעצירות עשינו בתוך מבנים.  בסיום הסיור, בחרתי לחזור ישירות לרכב ונסעתי לנקודת העצירה הבאה שהיא בחלק המזרחי של מרילנד, בעירה בשם Easton.  אני שוהה במלון Fairfield Suites.  הדרך לשם על כביש US 50 מאנאפוליס, כאשר בדרך חוצים את ה- Chesapeake Bay, כאשר מספר מקטעים של הגשר הם גשר תלוי, מה שמאפשר לאוניות להפליג מתחתיו.  לצערי, הראות מסביב היתה נמוכה בשל תנאי מזג האויר ואין לי תוכניות לחזור על הגשר לצד מערב.

    מחר הכוונה לבקר בעירה סיינט מייקלס, שהומלצה באחד מהטיפים, ומשם להמשיך לקניות במתחם ה- outlet שליד העירה רחובות במדינת דלאוור.  משם, להמשיך ללינה בבירת דלאוור, דובר.

     

     



  • @dhz

    ממתין לקרוא על קנטקי וטנסי , בהם ביקרנו לפני מספר ימים   



  • יופי של טיול! חזרתי אתמול מטיול בארה"ב שכלל טעימה מווסט וירג'יניה והשננדואה. האם אתה מתכנן ביקור באזור dolly sods? מבחינתי, זה היה אחד משיאי הטיול.

    אגב, הלכנו לרנסנס פייר במדינת ניו יורק. נשמע שהיה זהה לגמרי. :-)



  • @ציידת-ערפדים

     

    האם את יכולה לספר קצת על איזור Dolly Sods.  מהסתכלות ראשונית, מדובר באיזור לטיול של כמה ימים עם קמפינג, וזה לא מתאים לי.  האם יש משהו שם שאפשר לעשות עם רכב רגיל (בלי דרכי עפר) ומסלולי הליכה לא מאד ארוכים?



  • יום 4

    בבוקר נפרדתי מ- Easton, ויצאתי לכוון סיינט מייקלס.  קראתי שניתן לעשות שם טיול להליכה והברושורה נמצאת במוזיאון קטן בעיירה.  לצערי, המוזיאון היה סגור (הוא פתוח רק בסופי שבוע).  לכן, המשכתי לאתר הידוע של העירה, ה- Chesapeake Bay Marine Museum.  במוזיאון מספר מבנים המתרכזים בתחומים שונים הקשורים לפרנסה של תושבי האיזור מהמפרץ.  למדל, שליית הצדפות, דיג של סרטנים ועוד.  כמו כן, יש שם מספנה קטנה שם עובדים על שיחזור של ה- Dove, אחת האוניות שהביאו את המתישבים הראשונים במרילנד (לעיירה סיינט מארי, בצד המערבי של המפרץ).  בתחילת הביקור אחת העובדות במקום יצאה איתי החוצה והסבירה לי מהו כל מבנה וגם על העבודה שהם עושים שם בשחזור אוניות וכו’.  לאחר מכן, המשכתי בסיור עצמאי.  ביליתי שם שעתיים או אולי יותר בכיף.  משם, יצאתי להליכה קצרה באיזור ה”עתיק” של סיינט מייקלס.  בתים מהמאה ה- 19 בעיקר.

    בתום הסיור הרגלי, חזרתי לרכב ונסעתי ל- Rehoboth Beach בדלאוור לקניות ב- Tangier Outlets.  הגעתי למתחמי הקניות אחר הצהריים.  מדובר בשלושה מתחמים, בכל אחד מהם חנויות שונות והממוקמים לאורך הכביש הראשי, כביש 1.  המתחם הצפוני נמצא כ- 2 מיילים מצפון לשני המתחמים השונים, ואלו נמצאים בערך אחד מול השני, משני צידי כביש 1.

    בתום הקניות הלכתי לאכול ארוחת ערב באיזור שם ובסיומה נסעתי לבית המלון שלי בדובר, Home2Suites.



  • יום 5

    היום התחיל כבר כמעונן.  לאחר מכן, התחיל גשם קל (drizzle), אבל זה הפך בשעות אחה”צ המאוחרות לגשם חזק.  בכל אופן, ההתחלה היתה ללא גשם.  לאחר היציאה מהמלון, פניתי לכוון מרכז דובק וגעתי לכתובת שהופיעה באינטרנט ל- Hertitage Park.  מסתבר שזו היתה כתובת המשרדים ולא הכתובת של קבלת קהל המבקרים.  במקרה פגשתי שם עובד שבדיוק יצא והוא הסביר לי היכן מצויה קבלת קהל המבקרים וגם איך לנהוג לשם.  רחוב state south נחסם בחלקו לצורך תיקון חזית של אחד הבתים שנפלה.  קבלת קהל המבקרים היא הכיכר  The Green בבית מספר 43.  דובר היא עיר קטנה והרחובות שלה היו די ריקים מאנשים וגם לא היו בה פקקים.  בקושי ראיתי מכוניות.  לאחר חניה בכיכר The Green, חיפשתי את בית מספר 43 ולבסוף מצאתי אותו.  בית קטנטן ליד בית המשפט של המחוז.  במקום היתה אישה מבוגרת ולבושה בלבוש תקופתי של פעם.  אחר כך הסתבר לי שהיא היתה מורה להיסטוריה.  היא הסבירה לי את תולדות מדינת דלאוור, מדוע היא לא חלק ממרילנד ומדוע היא התנתקה מפנסילבניה, וגם את הסיבה לגבול המעוגל שלה בצפון עם פנסילבניה.  משם הלכתי ל- legislative hall, הקפיטול הנוכחי של המדינה.  בזמן הביקור היתה ישיבה של אחת הועדות באולם בית הנבחרים.  ישבתי קצת ביציע.  בישיבה הופיע שוטר, שמסתבר שהוא ירה באדם מסוים במסגרת תפקידו.  הוא הציג את הנושא, וגם הקרין קטע מכתבת חדשות על  המקרה.  אני השתכנעתי שלא היתה לו ברירה אלא לירות באותו אדם, שהיה מעורער בנפשו ורצה ב”התאבדות על ידי שוטר”.  משם חזרתי לכיכר The Green ונכנסתי ל- Old State House,  שם ישבו הנבחרים בהתחלה, ואפילו חלקו את הבנין עם בית המשפט של המחוז.  הם התכנסו בקומה העליונה ובית המשפט היה בקומת הכניסה.  הבנין שוחזר במשך 3 שנים לצורתו המקורית, לאחר שנעשו בו שינויים רבים לאורך השנים מאז שהוא חדל לשמש את תפקידו המקורי.  מתנדבת העבירה סיור למבקרים.  במקרה שלי, המבקרים כללו אותי + תייר גרמני.  לאחר מכן, סיירתי בחנות של האומנות המקומית השוכנת במקום בו היה במקור פונדק The Golden Fleece (גיזת הזהב), שם התכנסו נבחרי המדינה לפני הקמתו של ה- old state house.

    לאחר מיצוי איזור זה, נסעתי לביקור ב- John Dickinson Plantation.  מדובר באדם שהיה חשוב בזמן העצמאות האמריקאנית והיה מושל דלאוור באותו זמן.  הוא גם חתם על החוקה האמריקאנית בשם המדינה.  דוקא בהצבעה על העצמאות הוא נמנע ולא חתם על הצהרת העצמאות.  אגב, דלאוור היתה מדינת עבדות, והוא שיחרר את עבדיו בסוף המאה ה- 18.האתר האחרון בו ביקרתי הוא המוזיאון האוירי בבסיס חיל האויר בדובר (לא נכנסים לבסיס.  למוזיאון יש כניסה משלו).  מפאת מזג האויר והשעה, הסתפקתי בביקור במוזיאון ולא ברחבת המטוסים.  אחד המתנדבים במקום, ששירת ב- 1965 בויטנאם ביחידה על סגנון 669, נתן לי הסברים על המוצגים במוזיאון, שכוללים מטוס דקוטה שהצניח צנחנים בפלישה לנורמנדיה, מטוס הפצצה B-17, דאון ששימש להובלת יחידה לפעולה בשטח האויב ומסוק חילוץ קטן, שנראה כשעטנז של מטוס ומסוק.

    בתום הסיור, ב- 16:00, נסעתי למלון שלי ללילה, הולידיי אין אקספרס ב- Wilmington.  את הדרך החלטתי לעשות על כביש 9, שבחלקו מגיע ממש עד למים.  ההחלטה לא היתה כזו טובה לאור מזג האויר, וגם נתקלתי באחד המקומות במים על הכביש.  למזלי הם לא היה עמוקים.  לפחות, מחר אמור להיות יפה.

     

     



  • @dhz

    אני מסכימה שקשה למצוא מידע על טיולי יום בDolly Sods וגם אני חשבתי בהתחלה שמדובר באזור פראי לחלטין שצריך היערכות מיוחדת. לא כך. אנחנו משפחה רגילה, אוהבים לטייל אבל לא “מיטיבי לכת”, היינו עם רכב רגיל (מיניוואן). מה שכן, כבישי ההגעה מאד מפותלים ודי צרים, וצריך לנהוג בזהירות.

    ישנו בדיוויס, ווסט וירג’יניה במוטל Canaan Village Inn. המוטל עצמו לא מדהים אבל התאים לצרכים שלנו כמשפחה עם 3 ילדים כי יש בו גם דירות עם שני חדרי שינה ומטבח. 

    בבוקר עשינו רכיבה על סוסים ואחה”צ נסענו כ-45 דקות לDolly Sods וטיילנו שם טיול מקסים של 3.5 – 4 שעות. אחרי הרבה חיפושים אחר מסלול טוב, נכנסתי לאפליקציה של All Trails, ומצאתי מסלול קל שיתאים לנו מבחינת אורך – Wildlife Trail No. 506. זה מפת השבילים  הרשמית אבל היא כנראה חלקית כי המסלול שאנחנו עשינו לא מופיע בה. בכל מקרה, בפועל המסלולים מסומנים יותר טוב ממה שחשבתי שהם יהיו.

     

    אני ממשיכה לקרוא בהנאה.



  • @ציידת-ערפדים


    תודה.  אקח זאת בחשבון.

     



  • יום 6

    היות וקבעתי מראש סיור במפעל הארלי דייוידסון ביורק (פנסילבניה), הביקור בוילמינגטון מראש היה קצר.  המקום היחיד אליו הגעתי היה Rockwood Mansion, כאשר מפאת קוצר הזמן, טיילתי קצת בגנים הנרחבים של האחוזה ולא נכנסתי לביקור בבית עצמו.  לאחר מכן, המשכתי לעיר על מנת לראות את הכיכר המרכזית שלה, Rodney Square.  לאכזבתי, כל הכיכר היתה הפוכה ומגודרת כי משפצים אותה, ולכן פניתי להמשיך ישר בנסיעה ליורק.   הנסיעה היתה לא קצרה.  בדרך עצרתי במרכז המבקרים של מחוז לנקסטר וקיבלתי מידע וברושורים לגבי האיזור (איזור האמיש), אכלתי סנדביץ ב- Subway הסמוך לו, והמשכתי בנסיעה ליורק.  הגעתי לשם כ- 20 דקות לפני תחילת הסיור, והייתי האחרון להגיע, משום שהעובד בקבלה כבר פנה אלי בשם שלי.

    למרות שאינני רוכב על אופנועים ואינני אוהד שרוף של המותג, נהניתי מהסיור שהיה מענין.  מדובר בסיור המפעל שעלותו $10.  אגב, יש גם סיור חינמי, אבל הוא נערך רק ב- 8 בבוקר ולכן לא התאים לי.  יש גם סיור ארוך יותר שעולה $38 למשוגעים לדבר.  הסיור מתחיל בוידאו על תולדות החברה ועל התפתחותה, ולאחר מכן, מטיילים עם המדריך בתוך המפעל, כאשר הוא מסביר לגבי התהליכים השונים שקורים שם, על המכונות בהם משתמשים וכו’.  לצורך הסיור אנחנו קיבלנו משקפי מגן (לא ברור לי ממש למה) וגם מתקן עם אוזניה על מנת לשמוע את המדריך.  לטעמי, מתקן לא כזה מוצלח.  ההתחלה באיזור בו לוקחים לוח מתכת ומכופפים אותו לצורה של מגן הגלגל או של חצי מיכל דלק.  הכח המופעל על המתכת גבוה מאד.  דיברנו על נושא הצביעה וראינו גם רובוטים מרתכים ועוד.  בסוף הגענו לאיזור ההרכבה, שהוא בעיקרון סרט נע.  הם עובדים בשיטת Just In Time, והמלאי בעבודה שלהם קטן.  גם האופנועים מיוצרים רק על בסיס הזמנות ולא למלאי.

    בתום הסיור, וקניית מזכרת בחנות שלהם, ניגשתי לעמדת מידע לתייר של יורק שנמצאת בכניסה לבנין בו מתחילים הסיורים במפעל ודיברתי איתה.  היא נתנה לי מספר המלצות לגבי יורק והסביבה.  משם המשכתי למלון שלי ביורק, Hampton Inn.  השהות בו היתה טובה, כך שהוא מומלץ.

     



  • יום 7

    הבוקר החלטתי לנסות ולבדוק את שוק האיכרים של האמיש.  הגברת מלשכת התיירות הפנתה אותי ל- Intercourse, PA ול- Bird in Hand.  שתי עיירות האמיש הסמוכות זו לזו.  הנסיעה מהמלון ל- Intercourse לקחה כ- 45 דקות.  בדרך ראיתי עגלת באגי מובלת על ידי סוס, על הכביש בין שתי העירות הללו.  ב- Intercourse  יש מרכז עם חנויות רבות.  יש חנויות עם בובות של האמיש, שצילמתי אותן.  יש חנות “מאפיה”, שעיקר תוצרתה הוא דוקא ריבות ורטבים.  מפאת הסיבוך בסחיבה של מוצרים כאלו בטיסה וגם המשקל שלהם, ויתרתי על הקניה.

    לאחר סיבוב לא ארוך, חזרתי לרכב והתחלתי בדרכי חזרה ליורק.  בדרך חזרה חשבתי לעצור בשוק האיכרים ב- Bird in Hand, אבל פיספסתי אותי והמשכתי בדרכי.  בדיאבד, כל הנסיעה הזו היתה מיותרת.

    ביורק עשיתי את דרכי למוזיאון ההיסטורי.  השעה היתה כבר 12:30, ולכן האשה במוזיאון כוונה אותי לחניון מול השוק העירוני (שרציתי לראות) והציעה לי להתחיל את הביקור במוזיאון ב- Colonial Complex, שם יש סיור מאורגו ב- 13:00.  נעניתי להצעתה.  הסיור היה פרטי.  לא היו אנשים נוספים.  הסיור כולל בנין שהוא שיחזור של בית המשפט המחוזי מהתקופה הקולוניאלית.  לאחר מכן, מבקרים בשני בתים צמודים.  האחד היה בתחילה פונדק, שהציע לינה, אוכל ושתיה למבקרים.  צמוד אליו היה הבית של הגנרל Gates (מתקופת מלחמת העצמאות האמריקאנית).  הסיור לקח כשעה ו- 10 דקות.  היה מענין. מסתבר גם שבתקופת מלחמת העצמאות האמריקאנית, York נחשבה לעיירת ספר, כאשר לא היו ישובים נוספים בינה לבין פיטסבורג.  כאשר הבריטים כבשו את פילדלפיה, חברי הקונגרס הקונטיננטלי ברחו ממנה ל- York (כדי “לשים” שני נהרות בינם לבין הבריטים).   גם מסתבר שהיתה מחשבה על החלפתו של וושינגטון בגנרל Gates לאחר נצחונו בסרטוגה, אבל המרקיז לאפייט, הצליח למנוע צעד זה בהרמת כוסית לחיי הגנרל וושינגטון.

    לאחר הסיור פניתי לכוון השוק, שם גם חשבתי לאכול.  להפתעתי, הסתבר לי שהשוק נסגר בשעה 14:00 (השעה היתה 14:15 לערך).  נכנסתי לחנות הסבונים עליה המליצה הגברת מלשכת התיירות במפעל הארלי דייוידסון.  המבחר שלה גדול והכל נעשה מחומרים טבעיים.  החלטתי לקנות מספר סבונים.  ננסה אותם בתקווה שהם יהיו טובים לעור שלי,  ויש גם בשביל לתת מתנה.  היא גם הפנתה אותי לאפשרות אכילת מזון מהיר בסביבה.  לאחר האוכל, המשכתי עד למוזיאון וביקרתי בו.  התערוכה מענינת.  הביקור ערך כשעה וחצי.  למוזיאון האחרון בקבוצה, מוזיאון החקלאות והתעשיה, לא הגעתי מפאת השעה.  הוא נסגר ב- 16:00.  המוזיאון ב- 17:00.  במוסיאון היתה תצוגה המשחזרת חנויות שהיו בעיר במאה ה- 19, שעונים שיוצרו בעיר, אורח החיים שהיה בעיר, תערוכת קריקטורות שהיתה בעיתון המקומי של הקריקטוריסט שעבד שם שנים רבות (קריקטורות בעיקר משנות ה- 60) ועוד.

    עם סיום הביקור המשכתי למקום בו מוכרים גלידה, שהומלץ על ידי גולשי Trip Advisor, ושמו Perrydell Farm Dairy. לאחר אכילת גלידה (לא רעה), נסעתי למלון Hampton Inn בעיר Frederik במרילנד.  בחרתי בנקודת לינה זו לקראת התוכנית ליום המחרת.



  • יום 8

    התוכנית להיום היא ביקור בשני פארקים לאומיים היסטוריים.  הראשון הוא Antietam National Battlefield.  במידה מסוימת, ביקור זה הוא המשך לביקור באתר הקרבות ב- Manassas.  לאחר ההצלחה של הקונפדרציה בקרב השני ב- Manassas,  החליט הגנרל לי שיש צורך להתחיל במתקפה על האיחוד על אדמת האיחוד (במקרה זה, מרילנד, שלא פרשה מהאיחוד).  ההתחלה היתה בהתקפה על חיל המשלוח של האיחוד ב- Harper’s Ferry.  הצבא של הקונפדרציה הצליח לכבוש את העירה, אבל תוכנית ההתקפה של לי דלפה לצבא האיחוד ולכן היה הקרב ב- Antietam.  צבא הקונפדרציה חצה את הפוטומק (שמשמש גבול בין וירג’יניה ומרילנד) ונכנס לשטח של האיחוד.  הוא הגיע ותפס עמדות באיזור העירה Sharpsburg במרילנד.  צבא האיחוד שהוזהר מראש, ירד על מנת להתעמת איתו.  אקצר ואומר רק שהקרב לקח כ- 3 ימים, כאשר באחד מהעימותים נהרגו בקרב יותר חיילים אמריקאנים מאשר באיזשהו קרב אחר בהיסטוריה.  בתום כל הקרבות, התוצאה היתה תיקו, אבל הגנרל לי החליט להסיג את צבאו חזרה לוירג’יניה בעקבות האבידות הגדולות.  בעצם, נוצרה כאן תפנית במלחמה, שלאחר הקרב הבא, בגטיסבורג, הביאה לנצחון של האיחוד.  אגב, Antietam הוא שמו של נחל באיזור הקרבות, שעליו עומד גשר.  חלק מהקרבות המרים התחוללו באתר הגשר, ואלו העניקו לקרב את שמו.

    לאחר סיום הביקור נסעתי ל- Harpers Ferry וביקורתי בפארק ההיסטורי שם.  הדגש שם הוא לא על הקרב בו הקונפדרציה כבשה את העירה מהאיחוד, אלא על ארוע שקרה לפני מלחמת האזרחים.   לאחר הקמת ארה”ב, החליטה ממשלתה להקים תע”ש לאומי שימנע מצב בו לא יהיה להם נשק.  הוקמו שני אתרים בהם יוצר ונאגר נשק.  הראשון הוא בעיר ספרינגפילד במסצ’וסטס.  באתר זה ביקרתי לפני שנתיים.  היום זה מוזיאון במתמקד בתע”ש האמריקאני.  הוא מעולם לא נהרס, אלא המשיך לפעול עד שנות ה- 60, כמדומני.  האתר השני היה הרפרס פרי בוירג’יניה (אז לא היתה מערב וירג’יניה, אלא מדינה אחת בכל השטח).

    בספטמבר 1859, פנאט מתנגד עבדות בשם ג’ון בראון יחד עם קבוצת אנשים נוספים החליטה לתקוף את מאגר הנשק בהרפרס פרי כצעד נגד העבדות, בתקווה שצעד זה יכורר את השחורים למרד נגד בעליהם.  המשימה הצליחה והם תפסו את ה- arsenal בהרפרס פרי.  אבל, מיליציה של תושבי העיר נלחמה בהם ואחר כך הגיע לשם כוח נחתים של הצבא האמריקאני, ובסוף, חלק מאנשי בראון נתפסו, כולל הוא עצמו, חלקם נהרגו וחלק הצליחו לברוח.  לאחר משפט מהיר, ג’ון בראון נתלה.  טוענים שהמתקפה שלו דרבנה את מדינות הדרום לפרוש מהאיחוד ולהקים את הקונפדרציה.  העירה עצמה יושבת על צלע ההר וחלקה התחתון בתחתיתו.  לידה מתחברים שני נהרות, השננדואה והפוטומק, כאשר החיבור הוא נהר הפוטומק, שממשיך לאורך הגבול בין מרילנד ווירג’יניה עד לשפכו ל- Cheasapeake Bay.

    עם תום הסיור, המשכתי למלון המפטון אין בעירה וינצ’סטר בוירג’יניה.

     



  • יום 9

    יום קצת מבוזבז.  גיליתי ששכחתי משהו במלון הקודם, בפרדריק.  לשמחתי, הם מצאו אותו ואני נסעתי לשם בבוקר לקחת אותו.  משם, המשכתי לאיזור העירה Peterburg בוירג’יניה המערבית.  מדובר בנסיעה של קרוב ל- 3 שעות.  בסמוך לעירה זו מצויה מערת נטיפים גדולה בשם smoke hole caverns.  ביקרתי שם.  הם עושים סיור של כשעה (העלות $15).  משם המשכתי למלון, SureStay Plus Hotel by Best Western בעירה Keyser, WV.

    מזג האויר היום היה מעונן, וזה שיפור לעומת הגשם שנחזה קודם לכן.  טפטף קצת, בכל זאת, אבל ממש לא רציני.  הגשם אכן יגיע כנראה הלילה.  התחזית מדברת על כך שהוא יפסיק עד 10 בבוקר ואני מחזיק אצבעות.

    למרות מזג האויר הסגרירי, נהניתי מצבעי השלכת בדרכיה של מערב וירג’יניה.  אלו אינם נופלים מהשלכת בניו אינגלנד, אבל הם מגיעים לשיאם בתקופה מאוחרת יותר (כאן פחות קר מאשר בניו אינגלנד).  אני מצרף תמונות שצולמו מנקודת תצפית לאורך כביש 50 במערב וירג’יניה.



  • יום 10

    המלון ב- Keyser היה ברמה נמוכה מזו שאני רגיל אליה, אבל סך הכל סביר.  בחדר היתה רצפת עץ ולא שטיח, מה שפחות נוח כשהולכים יחפים.  ארוחת ערב אכלתי במסעדה אסיאתית, המרוחקת 2 דקות נסיעה מהמלון.  היה די טוב.    הבוקר הגשם הלילי הפסיק על פי התחזית ויצאתי לאחריו ב- 9:30.  היעד היום הוא פארק המדינה Blackwater Falls הנמצא ליד עירה בשם Davis.  מרכז הענין בפארק הוא מפל המים.  שמו נגזר מצבע המים שנופלים במפל.  הם אמנם לא שחורים, אבל גם לא שקופים.  יש להם מין צבע חום, כתוצאה ממינרלים שהם ספגו.  כמות המים נכבדה.  המפל איננו גבוה במיוחד.  באיזור ה- 15 מטר.  היום היו לא מעט מבקרים בפארק (אולי כי מדובר ביום ראשון).  את המפל ניתן לראות משני מקומות.  יש נקודת תצפית ממול למפל ובמרחק יחסית גדול ממנו.  כמו כן, יש מדרגות ו- boardwalk שיורדות למקום תצפית די קרוב אליו.  מדובר בסך הכל בכ- 200 מדרגות, אבל הן לא ברצף (יש מקטעי הליכה בין מקבצי מדרגות).   בפארק יש גם לודג’ וגם cabins שניתן לשכור.  יש בו מסלולי הליכה באורכים וברמות קושי שונות.  חלק מהמסלולים מיועדים גם או רק לסקי.  כמובן שהסקי הוא בחורף.

    במסגרת הביקור הלכתי בשני מסלולי הליכה, שתחילת השני בסיום הראשון.  בסך הכל 1.5 מייל של מסלולי הליכה ברמה בינונית + הליכה על הכביש לנקודת ההתחלה (לא יודע בדיוק מה המרחק.  מעריך שמדובר בכמייל).  ההתחלה היתה בלודג’, והסיום היה ליד בקתה מספר 13.

    מדובר בהליכה בתוואי של יער הררי.  כלומר, יש עצים ושורשים הבולטים מחוץ לקרקע.  בנוסף לכך, המסלול היה רטוב ובוצי לאחר גשמי הלילה.  בסך הכל, עבורי זה לא היה קל, אבל גם לא נורא.

    עם סיום ההליכה, פניתי לאכול ארוחת צהריים במסעדה שבלודג’.  אכלתי המבורגר, שהיה טוב.  המחיר סביר לגמרי ($14, שכוללים גם שתיה קלה).  לאחר האוכל התחלתי בנסיעה לכוון המלון ב- Elkins, עירה המרוחרת כ- 50 ק”מ מהפארק.  הדרך על כביש 32, שעובר באיזור Dolly Sods עליו המליצה הגולשת ציידת הערפדים.  יש שילוט המפנה לפניה לכביש המוביל לשם, ופניתי לאותו הכביש.  הכביש עצמו צר, כאשר בקושי יש מקום לשתי מכוניות (אחת בכל כוון).  הנסיעה במהירות של 30 מייל לשעה.  הכביש מסתובב בין חוות באיזור לפני שהוא מגיע לכניסה לאיזור Dolly Sods.  לאחר שקראתי את ההסבר בכניסה, וגם מפאת השעה המאוחרת (איזור 16:00), החלטתי להסתובב ולחזור לכביש 32 ולהמשיך למלון.  הדרך שממשיכה משם היא דרך עפר, עם הגבלת מהירות של 20 מייל לשעה.  בכל אופן, אבדוק את האתר שהיא הצביעה אליו ואחליט מה לעשות.

    הלילה אני ישן במלון המפטון אין ב- Elkins.  המלון מבודד על גבעה ונראה כשולט על העירה.

     



  • @dhz

    תודה על הדיווח ,

    אני לא מכירה בכלל את החוף המזרחי . אנחנו בדרכ טסנו לטייל במערב. 

    אשמח אם תצרף עוד תמונות בהמשך 

     



  • @dhz

    הצטרפתי גם אני לשרשור לאחר שחזרתי מצרפת אתמול. חלק מהאזורים שאתה מבקר

    או עתיד לבקר אני מכיר וחלק לו אז אני שמח שיש הזדמנות לקבל טיפים ומידע על אזורים פחות

    מוכרים וגם להנות מעצם המעקב אחרי מסלולך.



  • יום 11

    לאחר שקול דעת נוסף, החלטתי לותר על Dolly Sods משלושה טעמים.  האחד הוא שאני מטייל לבד, וזה נראה לי פחות בטוח לטייל באיזור ההוא לבד.  השני הוא שיש לי בעיה לא נוראית בקרסול רגל שמאל ואני חושש להחמירה (תלוי במסלול) והשלישי הוא שמקום הלינה הבא הוא ב- Lewisburg, כ- 130 מיילים דרומה.  למרות שהמרחק לא נראה רב כל כך, דרכיה של מערב וירג’יניה שאינן דרכים מהירות, הן דרכים הרריות, מתפתלות ואיטיות.  הכנסת Dolly Sods לענין קצת בעייתית כאשר הלינה במרחק כזה.

    כפי שציינתי, יצאתי לכוון Lewisburg על כביש 219 דרום.  לאחר מרחק לא רב, הדרך הופכת מדרך מהירה יחסית, לכביש צר ומתפתל עם נתיב לכל כוון.  בפיתולים מורידים את המהירות, על פי הציון בשילוט והמהירות הממוצעת היתה לדעתי באיזור ה- 35 – 45 מיילים לשעה.  בדרך, עצרתי באתר קרב ממלחמת האזרחים האמריקאנית שנמצא על הדרך.  מדובר על Droop Mountain Battlefield State Park.   במקום יש מוזיאון קטן על הקרב.  מסתבר שזה הקרב המשמעותי האחרון בין שני הצבאות במערב וירג’יניה.  אגב, במקור, ועד מלחמת האזרחים היתה מדינה אחת, וירג’יניה, שכללה את שטחה של מערב וירג’יניה בנוסף לשטח של וירג’יניה של היום.  מההתחלה היה נתק בין תושבי וירג’יניה המערבית לבין השלטון בוירג’יניה כולה מכמה סיבות.  האחת היא הקושי ההתניידותי מעבר להרי האפלאצ’ים.  השניה היא אופי התושבים ועיסוקיהם.  במערב וירג’יניה עסקו הרבה בכריתת עצים ובמכרות, לעומת וירג’יניה בשטח ממזרח לאפאלאצ’ים, שם עסקו יותר בגידולים של טבק וכותנה.  גם מבחינת עבדות, במערב וירג’יניה היו פחות בעלי עבדים באופן יחסי.  בכל מקרה, עד מלחמת האזרחים, למרות בקשת הפיצול מוירג’יניה שהגישו תושבי מערב וירג’יניה, לא עשו דבר בענין כי לא היה תקדים של פיצול מדינה קיימת באיחוד.  בזמן מלחמת האזרחים, בעוד שוירג’יניה פרשה מהאיחוד, רוב תושבי מערב וירג’יניה נשארו נאמנים לאיחוד.  זה הוביל להקמת המדינה ב- 1863, והקטנת שטחה של וירג’יניה לשטח שהיא תופסת היום (לפרטים ראו את הערך בוויקיפדיה).  הקרב הזה, כוחות האיחוד כללו חטיבות של אנשי מערב וירג’יניה.

    לאחר מכן, המשכתי דרומה עד Lewisburg.  במרכז העירה נכנסתי למרכז המבקרים של איזור Greenbrier.  העובדת במקום ציידה אותי במידע לרבות מפה של טיול הליכה בעיר.  חלק מהבתים בעירה הם מסוף המאה ה- 18, וחלקם מהמאה ה- 19.   בעירה יש גם אולם הופעות Carnegie Hall, אחד מארבעה שיש בארה”ב (המפורסם נמצא בעיר ניו יורק).  הנוסף לטיול ההליכה בעיר, יצאתי לבקר במערה בקירבת העירה (כן, בטיול שלי יש מספר ביקורים במערות, כאשר אני מתכנן לבקר גם בפארק הלאומי Mammoth Cave בקנטאקי) שנקראת Lost World Cave.  המערה היא אחד מה- Gems הלא רבים בספר התיור של AAA על מערב וירג’יניה.  גם המערה הקודמת בה ביקרתי היתה אחד מהם.  בכל אופן, בניגוד למערה הקודמת, הביקור במערה הזו נעשה באופן עצמאי.  את הנכנסים מציידים גם בפנס.  לא בגלל שיש חושך במערה.  דוקא היא מוארת היטב.  הפנס מיועד לאפשר הסתכלות על חלקים שאינם מוארים, או שמוארים חלש מדי.  בכל מקרה, במערה הזו היו נטיפים וזקיפים שיצרו צורות מרשימות.    לטעמי, היא מרשימה יותר מהמערה הקודמת בה ביקרתי, smoke hole caverns.  מסלול ההליכה הוא בין כ- 800 מטר ובממוצע עושים אותו ב- 45 דקות.  לא שמתי לב כמה זמן ערך הביקור שלי.  העלות למבוגר היא $12 + מס.

    הם מציעים גם סיור ארוך בין 4 שעות עם מדריך, שהוא מעמיק יותר לתוך המערה, וכולל גם זחילות ומגע עם מים ובוץ.  ראיתי את אלו שלקחו את הסיור לאחר שחזרו.  כולם היו עם קסדות עם פנס, שניתנות להם ומלוכלכים.  אני חושב שיש רק סיור אחד ביום לכל היותר.  את הסיור העצמי ניתן לעשות מתי שרוצים, ובלבד שזה עד 1.15 לפני זמן הסגירה.

    הלינה במלון המפטון אין של Lewisburg, שנמצא על כביש 219.

     


 

בחזרה