בחזרה

סיכום טיול למרכז מזרח ארה"ב 2019 - הטיסה



  • יום 21

    הפעם הדווח קצר.  היום היה גשום לאורך כל היום.  ניצליתי את היום לנהיגה למזרח קנטאקי.  בתחילת הדרך עברתי בכביש 453 שחוצה את ה- Land between the lakes מצפון לדרום.  ניסיתי להכנס לאחד הכבישים המובילים למים, אך נתקלתי בשער סגור.  כנראה שחלק מהדרכים סגורות עד לאביב.  כמובן, שעקב הגשם, לא היתה לי כוונה לעשות משהו מחוץ לאוטו שם.  יצאתי מהאיזור דרך כביש 68, איתו המשכתי עד Bowling Green, שם עברתי ל- I-65 צפונה עד לפגישה עם כביש 80 איתו עשיתי את הדרך מזרחה.  כביש 80 הוא ברמת Interstate.  כנראה שהוא מתוכנן להיות I-66 (כרגע, I-66 הוא בצפון וירג’יניה, כך שלא ברור לי איך הוא ירד כל כך דרומה.  נחיה ונראה)?

    הלינה ב- Fairfield Inn & Suites בעירה London באיזור האפלאצ’ים של מזרח קנטאקי.



  • יום 22

    הבוקר קמתי ליום בהיר ושימשי, אבל קר, קפוא.  מה ששרון וקסלר מכנה שמש שקרנית.  הבוקר התחיל בנסיעה לפארק מדינה של קנטאקי בשם Cumberland Falls.   הפארק הזה ממוקד סביב מפל מים שהם כינו “הניאגרה של הדרום”, בגלל ממדיו.  הוא רחוק בגודלו ממפלי הניאגרה, אבל די גדול בפני עצמו.  המפל נמצא על נהר Cumberland.  אני זכרתי שעברתי בגשר מעליו אתמול, ליד Land between the lakes במערב קנטאקי.   בדיקה בויקיפדיה העלתה שמדובר בנתיב מים מרכזי בדרום קנטאקי וצפון טנסי.  אורכו כ- 1,100 ק”מ והוא מתחבר לנהר אוהיו ליד Paducah.   כמו בחלק מה- states park של קנטאקי (וגם של מערב וירג’יניה), הפארק הוא גם resort, ויש בו לודג’ף שלידו חניתי, ויצאתי למסלול הליכה רגלית לכוון המפל (0.75 מייל).  גם ליד המפל יש נתיב הליכה, הפעם מסודר ומרוצף, כאשר ירדתי לנקודת תצפית נמוכה וקרובה יחסית למפל, וגם הרחקתי לנקודה שנמצאת כמעט מולו, אבל רחוק יותר.  היה יפה לראות שהשמש יצרה קשת בנהר בסמוך למפל.

    באיזור המפל פגשתי זוג פנסיונרים אמריקאנים שמטיילים ב- RV שלהם באיזור ואכלנו צהריים יחד בלודג’.

    לאחר ארוחת הצהריים, נסעתי ליעד הבא, Cumberland Gap National Historic Park.  בפארק מציעים שני סיורים בתשלום.  האחד למערת נטיפים (שלא הייתי לוקח בכל מקרה) וסיור בשחזור התישבות באיזור.  אבל הסיורים פסקו לאור סיום העונה.  במרכז המבקרים מציעים לצפות בשני סרטים.  האחד הוא על ה- Cumberland Gap עצמו וגם על הפעילויות הנוספות (הסיורים) שהפארק מציע.  הסרט השני הוא על דניאל בון, ולא יצא לי לראות אותו.

    הריינג’רית התוותה לי על מפה שנתנה לי הצעה לביקור בפארק.  מסתבר שעד סוף המאה ה- 20, עבר הכביש ב- Cumberland Gap עצמו.  אז נחצבה מנהרה (שעברתי בה היום, לאחר הביקור) שאורכה כמה מאות מטרים שקיצרה את זמן הנסיעה משמעותית.  שירות הפארקים הלאומיים הרב את הכביש שב- Cumberland Gap והתחיל בהחזרה של המקום לתצורתו לפני 200 שנים.  אני צעדתי ממגרש החניה עד לאוכף של ה- Gap, מרחק של 0.6 מייל (לכל כוון).  במקום שלט המברך את המבקר בכך שהוא צועד במקום בו צעדו רבים לפניו במשך שנים ארוכות.  משם, נסעתי עם הרכב ל- Pinnacle Overlook.  נקודת תצפית, שביום בהיר כמו היום, מציגה תמונה נהדרת של כל הנוף מסביב.  נקודת תצפית זו סמוכה לגבול המשולש של וירג’יניה, קנטאקי וטנסי.  למעשה, יש מקום ליד שבו שרטטו את קו הגבול בין קנטאקי לוירג’יניה, כך שאפשר לעמוד עם רגל בכל מדינה.  משם המשכתי למלון שלי ב- Knoxville שבמדינת טנסי.  מלון מרשת Hampton Inn.  הפעם אני מנצל את נקודות Hilton Honors שצברתי בלינות הקודמות לתשלום עבור החדר.  אני יכול לציין שהוא שקט פרט לצפירות הרכבת.  מקווה שהן לא יפריעו לי.  אני מתקשה להבין את ההגיון בצפירות הרכבת בארה”ב.  במיוחד כאשר מדובר באיזורים מיושבים ובשעות הלילה.



  • יום 23

    צפירות הרכבת לא הפריעו לי לישון.  לא היו צפירות כשניסיתי להרדם.  למרות זאת, הלילה שלי עבר עם מעט שינה.  הכרים לא היו נוחים ואולי משהו נוסף.  בנוסף לכך, בבוקר לא היה להם תה בארוחת הבוקר מלבד שקית אחת של תה ירוק.  כששאלתי את האחראי הוא אמר שלא סיפקו להם תה.  לא מבין את זה.  יתר על כן, יש להם סופר מעבר לכביש.  חכלו לקנות תה שם בשביל האורחים.  בקיצור, אי המלצה על המלון.

    מהמלון יצאתי לכוון Oak Ridge, וביקרתי במוזיאון האמריקאני למדע ולאנרגיה.  Oak Ridge היא עיר שהוקמה במסגרת פרויקט מנהטן ליצור הפצצה הגרעינית במלחמת העולם השניה, בדיוק כמו לוס אלאמוס בניו מקסיקו.  ב- Oak Ridge התרכזו בהפקת הדלק הגרעיני באמצעות העשרת אורניום ואחר כך, עשו שם גם ניסויים ביצור פלוטוניוםץ  ההפקה הכמותית של פלוטוניון נעשתה במפעל במדינת וושינגטון.  לאחר מכן הקימו שם גם מעבדה לאומית, שעד היום מתעסקת בתחום הדלק הגרעיני.  היום עוסקים יותר בפרוק נשק גרעיני ובהתאמת החומר הבקיע לשמוש בכורים מסחריים או למטרות אזרחיות אחרות.  מהמוזיאון יוצאים טיולים מאורגנים למעבדה, אני חושב או למפעל.  לצערי, הטיולים האלו זמינים רק לאזרחים אמריקאניים, כך שאינני יכול להצטרף אליהם.

    לאחר הסיום, יצאתי חזרה לכוון Knoxville וביליתי קצת זמן בהליכה באיזור נהר הטנסי החוצה את העיר.  יש שם מקום בשם ijams שכולל שטח אדמה נרחב ויש בו גם שבילי הליכה.  יש גם מסלול להולכי רגל ולאופניים שמוביל מ- ijams למטה, לכוון הנהר.  הלכתי בו הלוך ושוב, בערך 2 מיילים.  באי בתוך הנהר יש שדה תעופה למטוסים קטנים.  ראיתי מטוס ממריא שם.

    עם סיור ההליכה, נסעתי ליעד הבא, גטלינבורג שליד הפארק הלאומי Smoky Mountains.  בקושי מצאתי שם מקום לינה ובמחיר השני בגובהו ששילמתי בטיול.  ככל הנראה עקב ארועי ספורט שקורים שם.  בערב יצאתי לטייל בגטלינבורג.  למרות שביקרתי בפארק פעמיים, זהו הביקור הראשון (אם אינני טועה) בגטלינבורג.  הייתי בהלם מהרחוב הראשי.  כמויות האנשים שהסתובבו, החנויות, המסעדות.  לא מה שציפיתי.  הזכיר לי בצורה מסוימת את ניאגרה פולז באונטריו (אם כי ללא בתי הקזינו והמלונות רבי הקומות.  יש כאן מלונות רבים, אבל לא רבי קומות).

    הלינה ב-  Fairfield Inn and Suites בגטלינבורג.



  • יום 24

    לפני היציאה מהמלון דיווחתי לפקיד הקבלה על ליקויים בחדר.  ברז המקלחת היה רופף.  להפעילו צריך היה ללחוץ עליו ואז לסובב. היה אור מעצבן מעל מכונת הקפה שהיתה בנישה בסמוך לכניסה, ולא היה ברור לי איך מכבים אותו.  הפקיד נראה כמכיר את הבעיות הללו ואמר שיציין זאת לאיש התחזוקה.  בסך הכל הוא נראה די אדיש מהענין.  לא יכול להמליץ על המלון שמתיחס ככה לאורחיו.

    יצאתי לכוון הפארק הלאומי Great Smoky Mountains.  זה הפארק הלאומי הראשון בו ביקרתי אי פעם, ב- 1990, ופעם נוספת ב- 1999 (במזג אויר גרוע).  הפעם מזג האויר הוא אידיאלי.  יחסית חמים, אבל לא חם.  הלחות איננה גבוהה.  במרכז המבקרים, הריינג’רית הציעה לי שני מסלולי הליכה וכמובן שלחה אותי ל- New Found Gap (מקומו של הגבול בין טנסי לקרולינה הצפונית) ול- Clingmans Dome, הנקודה הגבוהה בפארק, בה יש מגדל תצפית.  היות ומדובר בסוף שבוע, ועוד זה של ה- Veterans Day (הבנתי שרבים לא עובדים ביום שני זה), הפארק היה מפוצץ.  קשה היה למצוא חניה ליד תחילת מסלול ההליכה (שהיה למפל מים).  למזלי, היה מקום פנוי.    ההליכה לא היתה קשה.  בסופה הגעתי למפל מים נחמד.  לאחר מכן, יצאתי לכוון Pigeon Forge לאכול צהריים.  בדרך חזרה נקלעתי לפקקים כאשר חיפשתי איך להגיע למסלול ההליכה השני, שהדרך אליו עוברת דרך גטלינבורג.  זו היתה טעות.  כאשר ראיתי מה השעה, ויתרתי עליו.  הפקקים בדרך היו נוראים, וויתרתי בסופו של דבר גם על Clingman’s Dome.  לא נורא, היות וכבר הייתי שם (לפני 30 שנה כמעט).  הסיבה לויתור היא שקבעתי עם חבר מתקופת עבודתי מול Data General בשנות ה-90, שגר באיזור Asheville שנפגש.  בסופו של דבר, הפגישה נדחתה בשעה, אבל התקיימה.  הוא הציע לי להגיע ל- Looking Glass Falls.  הם לא בפארק, אלא ביער הלאומי Pisgah.  מפלים יפים.  לאחר מכן, נסענו מרחק קצר ל- Blue Ridge Parkway, שם הגענו בזמן לשקיעה.  זה היה מקום טוב לתפוס את השקיעה, שלא לדבר על השקט.  בכל אופן, באיזור 18:30 נפרדנו ואני המשכתי למלון הבא שלי, מה שכלל נסיעה של מספר שעות (רובן בכבישי Interstate).  ההתחלה היתה נסיעה בחושך על ה- Blue Ridge Parkway עד לאיזור Asheville, שם מעבר לכביש שעתיד להיות המשך I-26 (Future I-26), וזה מגיע בטנסי ל- I-81 ואיתו אגיע למלון.  כל הסיפור לקח, כולל עצירה קצרה לאוכל, כ- 4 שעות.  הגעתי למלון ב- 22:30 בערך.

    הלינה במלון Fairfield Inn and Suites ב- Wyehtville.  מקום שבאחרתי על סמך מרחקי הנסיעה.

    ועכשיו כמה מילים על הרכב שאני שכרתי.  מדובר ב- Ford Fusion וגיליתי מספר תכונות מענינות שלוף בעיקר לצרכי בטיחות.  יתכן וחלק מהן היו גם במודל של אותו רכב, אותו שכרתי לפני 4 שנים.  אינני יודע.

    1. כאשר נוסעים רוורס, מקבלים הזהרה קולית אם רכב או אנשים מתקרבים מאחורי המכונית.  מקטין את הסיכוי לתאונות.  כמו כן, יש לו ציפצופים בתדירות משתנה כאשר ברוורס מתקרבים לעצם סטטי (מכונית שחונה מאחור, למשל).
    2. ממש מדליק.  כאשר נוסעים עם Cruise Control קובעים מבירות מסוימת.  אם הרכב מקדימה נוסע לאט יותר ומתקרבים מרחק מסוים ממנו, מהירות הרכב מתאימה את עצמה למהירות הרכב מקדימה.  אם עוברים לעקיפה, המהירות שנקבעה ב- Cruise Control חוזרת.  שוב, שיפור בטיחותי מצוין.
    3. יש אתרעות לגבי נהג עייף.  הרבה פעמים אלו התרעות שוא, אבל בכל זאת.


  • יום 25

    יציאה יחסית מוקדמת מהמלון לעוד יום יפה (לפני המשקעים הצפויים מחר).  נסיעה של כשעתיים וחצי על I-81 לכוון הפארק הלאומי שננדואה.  היום הפארק חופשי לכל לאור ה- Veterans Day.  בשער הכניסה שליד Wayneborro אין אף אחד, כך שלא קיבלתי שם ברושורה של הפארק.  רוב העצים בפארק שמשירים עלים בשלכת כבר עירומים.  בניגוד לטירוף בפארק Great Smoky Mountains, כמות המבקרים כאן הרבה יותר קטנה.  מהירות הנסיעה בפארק היא עד 35 מייל לשעה, מה שהופך את הביקור לאיטי.  מרכז המבקרים הקרוב נמצא כ- 50 מיילים מהכניסה הדרומית, ועד אליו אני מסתפק בעצירה בחלק מהתצפיות.  במרכז המבקרים קיבלתי הצעות לטיולים רגליים במספר איזורים בפארק, כאשר מדובר בהליכות המוגדרות קלות.  אני אוכל שם צהריים (סאב שקניתי בדרך לפארק מ- Subway) וממשיך למקום ההליכה הראשון.  עליה לפסגת Stony Man, שהוא ההר הגבוה או אחד מהגבוהים בפארק, לדעתי.  ה- Skyline Drive מגיע בקרבתו לנקודתו הגבוהה ביותר.  ההליכה לא קשה, אם כי מדובר בעליה כל הזמן (סך הכל, כ- 100 מטרים בלבד).  בפסגה יש תצפית אדירה על כל הסביבה.  לאחר מכן, התחלתי לנסוע לכוון טיול ההליכה השני, שהוא בחלק הדרומי, ליד Loft Mountain.  גם שם מדובר בעליה (קצרה יותר) לפסגה של הר.  הפעם, המצב קצת קשה יותר כי הגעתי לשם ב- 17:00, כאשר השקיעה כבר התחילה.  אני עולה בכל זאת, ופוגש זוג בדרכם למטה.  לאחר מכן, אני לבד בדרך.  מדובר רק ב- ½ מייל לכל כוון, כך שהחלטתי להמשיך בכל זאת.  למעלה אני רואה את השקיעה ומצלם.  בנסיעה חזרה לשער הדרומי יורדת כבר בחשיכה.  היום ירח מלא וגם לט מעונן, כך שהלילה יחסית בהיר.  נעצרתי גם לצילום של העמק המואר (מישובים) למטה.

    עוד תכונה של הרכב ששכחתי להזכיר.  הוא מעביר מאורות רגילים לאורות גבוהים בעצמו.  כאשר אין רכב ממול או מלפנים – אורות גבוהים.  כאשר הוא מבחין שיש, הוא מחזיר לאורות רגילים.

    לבסוף, יצאתי מהפארק ועברתי לכביש המהיר, I-64 בדרכי למלון של הלילה – Homewood Suites ב- Charlottesville.



  • יום 26

    הבוקר התעוררתי ליום מעונן וקצת רטוב.  לאחר ארוחת הבוקר דיברתי עם הקבלה וביקשתי להשאר לילה נוסף במלון.  לאחר מכן, יצאתי לכוון פרדריקסבורג.  זו עיר אליה לא הגעתי במהלך ביקורי בארה”ב בשנות ה- 90.  אז ביקרתי בוירג’יניה עד קו הרוחב של I-64, בערך (מרכז וירג’יניה.  קו ריצ’מונד – שארלוטוויל).  פרדריקסבורג היא מעריה הותיקות של וירג’יניה.  בסביבתה התרחשו הקרבות הכי קטלניים של מלחמת האזרחים (כ- 100000 נפגעים) ב- 1863 וב- 1864.  מעבר לכמות ההרוגים, שני גנרלים חשובים של הקונפדרציה נפגעו מ”אש ידידותית”.  הראשון שבהם היה Thomas “Stonewall” Jackson.  הוא היה מהגנרלים המבריקים ביותר של המלחמה ומותו היה אבידה כבדה לקונפדרציה.  השני הוא גנרל Longstreet, שנפצע בצואר. הוא לא מת, אבל פציעתו פגעה קשות בהצלחות של צבא הקונפדרציה.

    בדרך לפרדריקסבורג עברתי באתרי שניים מהקרבות שליד פרדריקסבורג:  הקרב של Wilderness והקרב שהתרחש אחריו ב- Spotsylvania Courthouse.  בשני הקרבות המאבק היה בין הצבא של צפון וירג’יניה, בראשות Robert E. Lee והצבא של הפוטומק בראשות הגנרלים מיד ויוליסס גרנט.  הגשם פסק, אבל הטמפרטורות היו מאד נמוכות, וכאשר היתה קצת רוח, הקור היה חודר עצמות.  אני לא תכננתי טיול במזג אויר כזה (שיותר מתאים לינואר מאשר לנובמבר) ולפיכך, הסיור באתרי הקרבות היה מקוצר.

    משם המשכתי לעיר פרדריקסבורג וביקרתי במוזיאון ג’יימס מונרו.  זהו הנשיא החמישי של ארה”ב (לאחר וושינגטון,  אדאמס, ג’פרסון ומדיסון) וזה שהגה את דוקטרינת מונרו המפורסמת.  המוזיאון קטן.  הוא נמצא בבנין בחלקה שהיתה של מונרו, אבל הוא נבנה לאחר מותו.  יש שם את סיפור חייו של מונרו עם דגש על חלקו במלחמת העצמאות האמריקאנית ועל שירותו הציבורי.  הוא היה חבר של תומס ג’פרסון.  הוא עבד בתפקידים ציבוריים כשגריר לצרפת ולאנגליה, כמזכיר המדינה, כמזכיר הבטחון, כמושל וירג’יניה, כסנטור מטעם וירג’יניה ועוד.  בנוסף, סיירתי קצת בעיר, למרות הקור המקפיא.  יש שם מספר אתרים.  למשל ביתה של אמו של ג’ורג’ וושינגטון, מרי. 

    לאחר הסיור, חזרתי למלון בשארלוטסוויל.  מחר היום האחרון. הטיסה לארץ (אם שום דבר לא ישתבש) מחר בערב.

     



  • @dhz

    תודה על הפירוט וכל הכבוד על ההשקעה בהקלדת כל הנ”ל .



  • @ramiav1

    הפוסט הנועל יכתב כבר בארץ.



  • @dhz

    טיסה נעימה ובטוחה. מחכים לסיכום


 

בחזרה