בחזרה

סתיו בניו אינגלנד וביס מתוק מהתפוח הגדול - סיכום טיול



  • @יונה-וקשת

    גם אנחנו היינו בדיוק באותו יום בבוסטון וראינו את תערוכת המכוניות. בהחלט חוויה. והצחיק אותי מאוד שרשמת על הדנקן דונאטס הסמוך, כי זה בדיוק מה שקרה לנו ביציאה מהפארק. כנראה שהמיקום של הסניף מנצח.
    כייף לקרוא סיפורים דומים לתוואי שלנו. אמשיך לעקוב, ואשתדל לעלות על הכתב גם את סיפור הטיול שלנו.



  • איילת – יש בהחלט משהו במגדלורים. חכי, מיד נגיע לשיא.

    chenRoz – תודה!🌹

    sara – תודה גם לך😊

    סיגל – קראתי גם חלקים מהסיפור שלך לפני הטיול. אני מסכימה בנוגע לניאגרה, למרות ההסתייגויות שיש לי ועוד אכתוב עליהן כאן. תודה על הפרגון😘

    gm – קטע שטיילנו אתכם במקביל… אשמח לקרוא גם את סיפורך, אם יתאים לך לכתוב אותו כאן.

    מיד ממשיכה.



  • @יונה-וקשת

    פרק 3 – בדרך לאכדיה הקסומה

    אני שונאת את התואר "קסום" על כל הטייותיו, נעשה בו שימוש יתר בשנים האחרונות עד כדי זילות, אבל כשמדברים על אכדיה אין שום דרך להמלט ממנו, אז אני מתנצלת מראש על השימוש שייעשה בו.

    אבל סבלנות, לפני אכדיה יש לנו עוד מגדלור. ולא סתם מגדלור, אלא מגדלור שמשחק אותה קשה להשגה, וזה לגמרי עובד לו! מקום ראשון במצעד המגדלורים בהם ביקרנו, ללא ספק.

    אבל נעשה את זה מסודר. קמנו, אם כן, בבוקר סגרירי של 1 באוקטובר, שלמזלנו עדיין לא היה גשום, במוטל האירי החמוד, אכלנו ארוחת בוקר צנועה ועשינו גיחה מהירה לחוף המשגע שתמונותיו (שלחלוטין לא מעבירות את מלוא הודו) צורפו בפוסט הקודם. נפרדנו מבעל הבית הנחמד, שמצא לנכון לציין שכל האמריקאים מעירים לו על המבטא (שלי הזכיר נשכחות מימי המתנדבים האירים שהגיעו לקיבוצנו בנעוריי), אבל האמת היא שהאירים היו קודם, ולכן דווקא *האמריקאים* הם אלו עם המבטא ולא הוא, מה שנכון. צ'יקצ'קנו אאוט ושמנו פעמנו למגדלור רוקלנד, המצוי במרחק של 5 דקות נסיעה מהמוטל. אציין, עבור איילת ושאר חובבי המגדלורים, כי יש לא מעט כאלה לאורך החוף, ואני בחרתי את אלו בהם נבקר בעיקר לפי מיקומם ושילובם במסלולנו, שכן הבנתם כבר שלא הצלחתי להדביק את שאר בני המשפחה בפטיש שלי, והוספת שעה וחצי נסיעה למסלול רק כדי לעבור במגדלור מפורסם אחר, פמקוויד למשל, לא היתה מתקבלת בדודג' בברכה.

    למרבה המזל, אחד הדברים היפים שמתגלים לי שוב ושוב בטיולנו, הוא שאחרי כל החפירות העמוקות וההכנות השקדניות שלי שקדמו לטיול, ההצלחות הגדולות מתגלות דווקא במקומות הצנועים יותר, ובהפתעות המזדמנות כמו תערוכת המכוניות בבוסטון ומגדלור רוקלנד שלא נכנס לספרה של נטע. כדי להגיע אל המגדלור יש לחנות ברחוב ירוק בקצה העיירה, במגרש חניה קטן ומבלבל שלא נראה כמו מגרש חניה, ללכת כברת דרך קצרה בתוך נוף חופי-סתווי מהמם, ואז ללכת על שובר גלים באורך קילומטר שלם(!) עד למגדלור עצמו. וזה בעצם כל היופי. שובר הגלים בנוי מסלעי ענק שטוחים, וכשפוסעים עליו חייבים להביט למטה לרגליים בכל עת, מכיוון שיש מרווחים גדולים בין הסלעים. כך מגלים עליו את כל המתנות שהים פלט, בעיקר חלקי סרטנים חלולים, שאחד מהם אומץ ע"י בני וכונה "מארק" על שם מר קראב מבובספוג, ובהמשך הטיול הובא לקבורה מכובדת בים ממנו בא. מזג האויר הקודר רק הוסיף הדר לכל היופי המרהיב הזה, ושוב אני נאלצת לציין שהתמונות לא מעבירות אפילו מחצית מעוצמתו. מומלץ מאוד לבקר במגדלור הזה, ולהקדיש לו שעה רגועה.

    התחנה הבאה אחרי המגדלור היתה עיירת החוף קמדן, בהמשך הדרך צפונה לאכדיה, ותצפית על המפרץ מפסגת הר בטי, אלא שהגשם, שהחל לטפטף מיד עם סיום טיולנו למגדלור, רק התגבר, וכעבור כרבע שעה, כשהגענו לקמדן, היה ברור שאין שום טעם לעלות לתצפית במזג אויר כזה. חשבנו לעצור באחד מבתי הקפה בקמדן לצורך השלמות לארוחת הבוקר שהיתה צנועה קצת יותר מדי, אבל במזג האויר הנוכחי גם רחובותיה של העיירה (שברור לי שבסופ"ש שמשי יכולה להיות תוססת ונהדרת) נראו עגומים ולא מזמינים, אז פשוט הפלגנו הלאה, צפונה לאורך החוף.

    פינת הטיפ: כשמתכננים טיול ברמת פירוט כמו שאני ועוד חברי פורום רבים כאן נוהגים לעשות, יש נטייה להתאהב ברכיביה ולהתקשות לשנותה. שווה ללמוד להתגמש ולשחרר, כשצריך! כל תכנית היא בסיס לשינויים, ועל כל תצפית שנזנחה בשל אילוצי מזג אויר או כל שינוי אחר, בוא-יבוא פיצוי הולם מהיקום, חכו ותראו.

    אני מזכירה שהבטן שלנו עדיין מקרקרת בשלב הזה, וכאן גילינו פיצ'ר אמריקאי חדש עבורנו ומלבב ביותר: במקום בית הקפה החמוד שלא מצאנו בקמדן, גילינו שליד תחנות דלק רבות, בעיקר לאורך כבישים בינעירוניים, ישנו מין יצור-כלאיים בין חנות קונביניאנס סטייל "ילו" או "מנטה" בארץ, גדולה במיוחד ועם פינת קפה שווה, לבין איזור מסעדות בקניון קטן, עם דנקן דונאטס לעתים, ודוכני מזון לארוחות קלות עם פיצות חמות, פסטות, כריכים, סלטים ועוד. יש שם גם שולחנות, ווייפיי חינמי, בקיצור כל מה שצריך בשביל הפסקת אוכל קלה, מהירה, נוחה וזולה. איזה כיף. נוחות היא שם המשחק בארה"ב, חד משמעית. התנאים יותר נוחים, האנשים יותר נוחים (בהשוואה לאירופה, שלא לדבר על הארץ), וזה לגמרי משדרג את הטיול.

    שבענו והמשכנו הלאה לכיוון אכדיה. מיד אחרי הגשר הגדול לדזרט איילנד, עצרנו בסופרמרקט הראשון שלנו בטיול לצורך הצטיידות ממשית – לפנינו כעת כמה ימים בדירות אמיתיות עם מטבח ופינת אוכל, וצריך לנצל את זה!

    לינה: כמה מילים כלליות על לינה באכדיה. השמורה נמצאת על אי, דזרט איילנד, המחולק לשתי אונות: מזרחית ומערבית. השמורה עצמה נמצאת על האונה המזרחית, הנחשבת לצד המתוייר והמעניין יותר של האי, ושם נמצאת גם העיירה בר הארבור, בה נוהגים רוב המבקרים ללון. לא ניסיתי למרוד בחוכמת ההמונים כשחיפשתי לינה באי, אבל בחורשי את בוקינג נתקלתי לפתע בקוטג' מהמם שלא הרפה ממני, שנמצא דווקא בסיל קוב אשר בצד המערבי. המשכתי לחרוש, מתוך הגישה הפרקטית שבר הרבור עדיף כי הוא הרבה יותר קרוב להכל, אבל הקוטג' התעקש איתי – וניצח. בכל המובנים, ואני מודה לו בכל לבי שלא ויתר עלינו. איזה מקום אדיר! קוטג' שלם שהוא רק שלנו, בתוך גן עדן, עם דירה בגודל מלא – שני חדרי שינה מרווחים מאוד, סלון, פינת אוכל ומטבח ענקיים, מעוצבים ומזוודים בכל טוב, וגם פינוקי מלון – מגבות, סבונים וכו', וכן מכונת כביסה ומייבש בהם עשינו שימוש ראשון בטיול. כאן המקום לציין שעשיתי לי כלל בטיול הזה לפיו אינני סוחבת מגבות, מצעים, סבון או שמפו – ובוחרת רק מקומות לינה שכוללים אותם. זה בהחלט מקל.

    בנוגע למיקום – ובכן, הצד המערבי מהמם. לא כדאי להזניח אותו. נכון שאם לנים בבר הרבור (מרחק של כחצי שעה נסיעה מסיל קוב) ניתן לצאת בערב לעיירה, אבל בעיני, דווקא באיזור הזה, עדיף להנות מיתרונו המובהק ביותר, והוא הטבע. בשני הבקרים בהם התעוררתי בגן העדן הזה, מוקדם בבוקר כי אנחנו עדיין בג'טלג, הלכתי לטיול ביער בו היינו, התענגתי על כל צעד ושעל בתוך השלכת, על השקט, ועל העופרים החמודים שנקרו בדרכי. בערב נהננו להכין ארוחה ביתית קלה במטבח המפנק של הקוטג', ולהתרווח בסלון (היו שם גם משחקים וספרים). דווקא לאכול בחוץ פחות התאים לנו בשלב הזה, בו צנחנו למיטות בשמונה בערב.

    בחזרה לטיול. אחרי שויתרנו על התצפית מהר בטי, הגענו מוקדם יחסית לצד המערבי של דזרט איילנד, הישר למסלול הטיול הראשון שלנו באי – שיפ הרבור טרייל. אם יש בעולם, בין כל המקומות היפים, נוף אולטימטיבי מבחינתי, אז כאן הוא נגלה לעיני. שילוב של כל מה שאני אוהבת: יער עצום, מנוקד בכתמי שלכת ראשונים, אוקיינוס רוגע שמתפרץ אל היבשה במפרצונים ואגמים ולשונות של מים חלקים בצבע כחול עמוק, סלעים בגוון ורדרד משגע, חלוקי אבנים. טיילנו בכיף, והבנים מצאו תחביב חדש – תחרות הקפצת אבנים על המים. הם עשו זאת במשך שעה ארוכה, ולי זה ממש התאים, כי בנוף כזה אני פשוט לא צריכה לעשות שום דבר מלבד להיות בו.

    נאלצנו בסוף להפרד מהמקום ולהמשיך הלאה, בנסיעה קצרה למגדלור השלישי והאחרון שלנו בטיול – מגדלור בס הרבור. כאן לא צריך ללכת הרבה, יש מגרש חניה מסודר סמוך לכביש הראשי, חונים, מבקרים, מצטלמים – וממשיכים הלאה לקוטג' שלנו הנמצא בסמוך.

    יש עוד טריילים בצד המערבי, הייתי יכולה להשאר באי הזה גם ארבעה ימים, גם אם הטריילים דומים לאלו בהם היינו לא הייתי שובעת מכל היופי הזה.

     בתמונות: מגדלור רוקלנד



  • @יונה-וקשת

    עוד קצת מגדלור רוקלנד, ושיפ הרבור טרייל:



  • @יונה-וקשת

    מצטרפת בשמחה. כמה יפה, איזה כיף כאן איתכם💕

    שובר הגלים בדרך למגדלור נראה מדליק! וגם שביל העץ ביער (לא בטוחה מאיפה הוא?)



  • @צפנת-לוינשטיין

    או קיי הבנתי - שיפ הרבור טרייל😁





  • @יונה-וקשת

    היי יסמין יקרה.גם אני כאן.מזמן לא הייתי כאן.גם אני מתחילה לחשוב שאני כבר הגעתי לגיל שצריכה לממש חלום נושן שלי על קיץ אינדיאני.עקבתי אחריכם בפייס וראיתי שהיה לכם טיול מקסים.

    המשיכי לספר.



  • @דבורה-ברקן

    הי דבורה! טוב לראות אותך כאן🌹

    המשך יבוא מחר...



  • “מחר” הקדים להגיע בחסות הג’טלג🙄:

    פרק 4 – שמורת אכדיה בצד המזרחי של דזרט איילנד

    2.10.19 – אחרי הליכת בוקר מרעננת ביער, רק אני, המוסיקה שלי וכמה עופרים חמודים שפגשתי בדרך, קמה והתארגנה כל המשפחה לארוחת בוקר בקוטג' שלנו, ולאחריה יצאנו, עדיין מוקדם יחסית (הג'טלג...), לתחנת המבקרים בפתח השמורה, הנמצאת, כאמור, באונה המזרחית של האי. השמורה בנויה כך שיש כביש המקיף את כולה, Park Loop Road, שברובו הוא חד-סטרי לכיוון השעון. נוסעים עליו ועוצרים בנקודות עניין, שבחלקן רק יורדים מהאוטו לכמה דקות כדי להתבונן בנוף ולצלם, ומחלקן יוצאים גם מסלולי הליכה באורכים ובדרגות קושי שונות. בהערת אגב אציין כי בעונת הסתיו בה טיילנו לא היתה לנו בעייה למצוא חניה באף אחת מהנקודות, אבל הבנתי שבקיץ עלולה כן להיות בעיה. במקרה כזה ניתן גם לחנות איפה שמוצאים מקום, וממנו להתנייד בין האתרים בשאטל חינמי שפועל שם. אנחנו, כאמור, נשארנו עם הדודג'.

    אחרי שחקרתי את הספר של נטע, כמה בלוגים שמצאתי כאן וגם את האתר המצויין של ג'ו , בניתי לנו תוכנית שיצאה מוצלחת, ובדיוק מתאימה לצרכינו, כדלקמן:

    נקודת העצירה הראשונה שלנו היתה הסנד ביץ', ששמו כן הוא, מתאבן צנוע לנופים הפראיים שיבואו אחריו:

    במרחק קצר מאוד משם נמצא ה-Thunder Hole, מקום בו מתנפצים הגלים בצורה מרשימה ופוטוגנית (לא הצלחתי לתפוס את הגל בשיא הגובה, כמובן). 

    התחנה הבאה היתה שיא היום – טיול שבו טיפסנו על ההר הנקרא Gorham Mountain Trail. מדובר במסלול מרהיב עין ולא קשה למרות הטיפוס. מפסגת ההר יש תצפית נהדרת על שני כיווני האי, עם מראות שקשה לתאר במילים. העליה והירידה חזרה, כולל פיקניק קצר והרבה צילומים, ארכו כשעה וחצי.

    כפי שניתן לראות, השלכת כבר בהחלט נתנה את אותותיה:

    משם המשכנו לאגם ג'ורדן היפה, ובו מזג האויר כבר התחיל להתקרר בצורה די מציקה, למרות שלמזלנו הגשם התאפק עד הערב, ולא הרס לנו אף חלק מהיום. באגם ג'ורדן יש מסעדה וגם מזנון, אנחנו הסתפקנו בקפה, לא יודעת אם כדאי לבנות שם על ארוחה, זה די שידר מלכודת תיירים. אני בניתי על ארוחת לובסטר כהלכתה בסוף היום בבר הרבור, תיכף זה יגיע.

    אבל לפני כן היתה לנו עוד פסגה – של הר קדילאק, הוא ההר הגבוה ביותר בשמורה, וגם המקום הראשון בו ניתן לראות את הזריחה בארה"ב. ההמלצה היא להגיע למקום בזריחה או בשקיעה, בעיקר לצלמים, אבל אצלנו זה לא בדיוק הסתדר ככה והגענו באור יום מלא, ברכב (אני מניחה שניתן לטפס גם רגלית, למיטיבי לכת, אבל לא רואה לכך סיבה). עדיין, ולמרות מזג האויר הסגרירי, היה יפה ומרשים למדי. רק קררררר מאוד! נא להתלבש בהתאם.

    מהר קדילאק ירדנו לארוחת סוף מסלול במסעדת לובסטרים שהיא בעצם חלק מרשת שהומלצה לי, ויש לה שלושה סניפים באכדיה – lobster pound. היה נחמד ביותר, המסעדה יושבת ממש על המים ומלאת אוירה, אבל היה יקר ממש ולא בטוח שמוצדק. אני, בכל אופן, הייתי מנויה וגמורה לטעום מיין לובסטר לפחות פעם אחת בחיי, בטיול הזה, ואכן זו היתה חוויה, לרבות ההדרכה מהמלצרית בנוגע לאיך לפרק את המפלצת האדומה ולשלוף ממנה את בשרה. הבנים, כמובן, הלכו על המבורגר.

    שבעים, מרוצים ועייפים, חזרנו לקוטג' האהוב שלנו, ללילה אחרון בסיל קוב. הנה הוא בתמונה, כולו שלנו (גם המחסן שלידו למרות שלא בדקנו מה יש בו), עם הדודג’ ועץ תפוח מניב.

    וכאן העופר היחיד שהצלחתי לתפוס בטיולי הבוקר ביער, אבל היו לו עוד חברים.



  • @יונה-וקשת

    הצטרפתי לעוקבים, ואיזה יופי של טיול.

    ללא ספק שאת ממש חרוצה, כל הכבוד !

    טיילנו בתקופה ממש מקבילה אבל אני עוד בשלב  מיזעור נזקי העדרות ממושכת מהעבודה , ותורו של הפורום יגיע רק שיציץ זנב יבשה בים המיילים שחיכו בסבלנות לשובי 😅.

    למרות שהיינו באותו תוואי המראות פחות או יותר (כולל אלאיטליה), המסלול שלנו היה שונה למדי ולכן זה אפילו עוד יותר מעניין לקרוא ולראות את קורתיכם.

    מחכה להמשך,

    טל

     

     



  • @יונה-וקשת

    הי. מה זה לוגאן אקספרס ואיפה לוקחים אותו. תודה



  • טל – תודה על הפרגון! בהחלט יהיה מעניין להצליב חוויות והתרשמויות!

    דפנה – הלוגאן אקספרס הוא שאטל (אוטובוס) שנוסע בין שדה”ת בבוסטון למרכז העיר. הוא עובר כל 20 דקות, ועולה 3$ לאדם מבוסטון לשדה וחינם מהשדה לבוסטון. בפוסט שלי העוסק בבוסטון צירפתי לינק עם כל הפרטים. 



  • פרק 5 – מעבר להרים הלבנים

    טיפה ביאס אותי להפרד מקו החוף האהוב עלי כל-כך, אבל היה קל להתנחם בידיעה שאנחנו עוברים למקום מבטיח לא פחות מבחינה נופית. יצאנו עם בוקר, 3.10.19, לאחר ארוחת בוקר וצ'קאאוט מהקוטג' (הכניסה והיציאה ממנו היו עצמאית, בעזרת קוד), לנסיעה הארוכה (של כ-4 שעות) לכיוון נורת' קונוויי. אחרי לבטים שחלקתי גם כאן בפורום, החלטנו להקדיש את חציו השני של היום לשופינג באאוטלט השווה Settlers Green  בנורת' קונוויי, כך שיהיה לנו מספיק זמן לשופינג רגוע ואחריו להגיע למקום הלינה שלנו במדיסון, עיירה פצפונת סמוכה לקונוויי ולכניסה לכביש 112 הידוע.

    השופינג בארה"ב נתגלה כשווה מאוד, הרבה יותר מזה האירופאי. הוא נחלק אצלנו לשני סוגים: פרטי לבוש והנעלה באיכות גבוהה ומותגים שנרכשו באאוטלטים במחירים שווים ממש, וכל מיני פרטי "בייסיק" כמו תחתונים, גרביים, טישרטים לבית ספר (הידעתם שב"זברה" המקומית שלנו נגמרו כל הטישרטים הצבעוניות כבר ב-31 לאוגוסט?) ופריטים שונים אחרים שנרכשו בוולמארט הנהדר (שמשאיר, אגב, הרחק מאחור את רשת הפרימארק אחריה נוהרים הישראלים באירופה) וגם קצת בבן דודו טארגט.

    הגענו, אם כן, בשעות הצהריים המוקדמות לסטלרז גרין, ואחרי שופינג מוצלח למדי בליוייס, אדידס, נייק, בננה רפבליק וגאפ, המשכנו קצת אחרי ארבע לביתנו החדש לשני הלילות הקרובים.  

    הלינה: כאן הגענו לפרק האירבנב ברשימת הלינות שלנו, אז אנצל את ההזדמנות לחלוק עמכם כמה תובנות. יש לי התנסות טובה מאוד עם הפלטפורמה עוד מלפני הטיול הזה, שרק התחזקה כאן. בעיני זוהי פלטפורמה מצויינת למי שמקפיד לשמור על הכללים, כאשר שני החשובים ביותר מביניהם, לדעתי, הם: 1. לתקשר עם בעל הנכס המושכר אך ורק דרך אירבנב, כולל ובעיקר ככל הנוגע להעברת כספים; ו-2. לקרוא בשקדנות וברחל בתך הקטנה את כל הביקורות, ולבחור רק בנכס שיש לו הרבה ביקורות שכולן חיוביות, ציון מושלם וללא היסטורית ביטולים של בעל הנכס. במדיסון מצאתי בית מהמם ביער, שהמארחת שלו קיבלה מאירבנב את התואר Super Host. אמנם ההתנסות שלי היתה, כאמור, חיובית בעבר גם עם מארחים רגילים, אבל אני חושבת שה"סופר הוסט" הזה מוסיף עוד שכבת הגנה. היתרון הגדול באירבנב לעומת מלון הוא, שבאותו מחיר ואולי אף בפחות, מקבלים בית ממש ולא רק חדר, עם מטבח (במקרה זה בגודל מלא, פלוס אי, ומצוייד יותר מהמטבח הביתי שלי), פינת אוכל, סלון וחדרי שינה, ובמקרה הזה גם מרפסת ענקית (חבל שהיה קר מדי בשביל להשתמש במתקן הברביקיו שעמד בה). המרחב והאפשרות להעניק פרטיות לבני המשפחה, במיוחד הנוער, עוזר מאוד, בעיקר בטיול ארוך שבו השהייה בצוותא 24/7 עלולה להיות אינטנסיבית למדי...

    בנוסף להרים הלבנים היינו בדירת אירבנב בהמשך גם בלייק פלאסיד (אפרט כשנגיע), והיה לי גם סיפור ביטול אחד בלייק ג'ורג' שטופל כהלכה ע"י שירות הלקוחות של אירבנב: הזמנתי שם דירה ששבתה את לבי בעיקר בשל תמונה של חוף מהמם על האגם, שלכאורה יש אליו גישה מהדירה (כבר הבנתם עוד מרוקפורט שתמונות כאלה משכנעות אותי בקלות....). למזלי, במהלך החודשים שעברו ממועד ההזמנה עד לטיול המשכתי לקרוא ביקורות חדשות שנוספו (זה טיפ חשוב!), ויום אחד גיליתי ביקורת מטרידה ביותר שכתב אורח שהיה בדירה, על כך שמסתבר שהחוף הזה הוא פרטי, ובעליו לא מעוניינים שאורחי האירבנב הנ"ל יפקדו אותו, והאורח סולק ממנו בבושת פנים! כמובן שביטלתי מיד את ההזמנה, ולפי כללי הביטול הושב לי הסכום ששילמתי, מינוס דמי הטיפול של אירבנב. שלחתי לאירבנב מייל המתאר את סיבת הביטול, כולל צילומי מסך של החוף המובטח והביקורת של האורח שסולק ממנו, וקיבלתי מאירבנב תגובה מיידית! הם התנצלו על עוגמת הנפש שנגרמה לי, השיבו לחשבוני גם את דמי הטיפול, ועוד הוסיפו זיכוי של 25$ להזמנה הבאה שלי באירבנב כפיצוי. בתגובתם הם ציינו כי ראו ברקורד שלי שמעולם לא ביטלתי הזמנה באירבנב, יש עלי גם ביקורות טובות ממארחים קודמים אז יכול להיות שזה השפיע על הטיפול המסור וההוגן. בכל אופן, אני יצאתי מרוצה מאוד מדרך הטיפול שלהם באירוע.

    ובחזרה להרים הלבנים: התמקמנו בביתנו הנפלא ביער, העשוי כולו מעץ ומעוצב בסגנון ביתי חמים, ונהננו מאוד מישיבה בסלון היפה לצד האח הבוערת (חשמלית). בטיול כזה ארוך צריך גם ימים קצרים ורגועים יותר, עם מנוחה בבית מרווח ונעים. אז זה היה יום כזה.

    בתמונות: חדר השינה שהתאומים בחרו לישון בו בעליית הגג, בנוסף היו גם שני חדרי שינה בקומה הראשונה, מבט מחדר השינה של התאומים למטה למטבח, והסלון החמים:



  • @יונה-וקשת

    איזה סיכום נהדר ומושקע, תודה רבה! אני נהנית במיוחד מהתובנות והטיפים שלך, שנותנים ערך מוסף ושימושי. אם זה בסדר, אוסיף כמה מחשבות שהתעוררו אצלי במהלך הקריאה:

    • אנחנו היינו בסיילם באוקטובר (בקולומבוס דיי), ולא ממש התלהבנו. כן, יש מדרחוב עם אמנים, מוסיקה, תחפושות ואווירה (מה שאצלכם אולי לא היה), אבל לא אהבנו את התחושה שעושים קרנבל (וכסף) מתקופה שהיא, בסך הכל, די אפלה בהיסטוריה. אמנם מי שמתעניין יכול למצוא גם הרבה מידע היסטורי ומעניין, אבל אנחנו הרגשנו שזה די הולך לאיבוד בתוך החגיגות. 
    • אני רוצה לחזק את הנקודה שלך, שאיירבנב זו פלטפורמה מצוינת למי שמקפיד לשמור על הכללים – לתחושתי זה חשוב במיוחד בארה”ב. בני משפחה שלנו התארחו בדירה אמריקאית, ובאופן די ישראלי “הגדילו ראש” ומתחו את הכללים – אירחו אנשים לארוחת ערב בלי לתאם עם המארחים, הכניסו כסאות מהגינה, ובגדול נהגו בבית כבשלהם. המארחים מאוד לא אהבו את זה, והעסקה הסתיימה באווירה לא כ”כ נעימה (לא אתפלא אם זה גם עלה להם בדירוג).
    • לוגאן אקספרס – וואלה, לא הכרתי! אנחנו משתמשים בדרך כלל ב“סילבר ליין”, שמגיע ל-South Station וגם הוא חינמי מהשדה לבוסטון. 
    • התמונות שלך מהמגדלורים ומאכדיה יפהפיות, וממש עושות חשק!

    גלי



  • @galialon

    תודה על תגובתך גלי! אכן יש משהו מצמרר ב”מיני-דיסנילנד” שעושים מתקופה בה עונו אנשים (ובעיקר נשים). אגב זה קיים בעוד מקומות בעולם, ואטקציות מזן הדאנג’ן למיניהן בלונדון עולות מיד בראש. אני חושבת שזה חלק מהטבע האנושי, להתבדר גם מזעזוע, השאלה היא מתי זה עובר את גבול הטעם הטוב… במקרה של סיילם, בחוויה שלנו, זה פשוט היה די עלוב באופן כללי, ובדיעבד בטח שלא היה שווה את הזמן שהושקע בגיחה אליה, אבל דברים כאלה קורים או יכולים לקרות בכל טיול.

    לגבי אירבנב – מתיחת הגבולות והגמשת הכללים, שאכן מאפיינת את בני עמנו בטיילם בניכר, באה לידי ביטוי לא רק באירבנב, למרות שמדרך הטבע באירבנב המארחים עלולים לקחת את זה יותר קשה. בקבוצות בפייסבוק בנושא טיולים לחו”ל אני נתקלת באינספור התבכיינויות של ישראלים שסגרו בבוקינג, למשל, מלון ללא אפשרות ביטול, ביודעם שאין אפשרות ביטול ולכן הם משלמים מחיר זול יותר, ואז היו צריכים לבטל והלינו על כך שלהנהלת המלון “אין לב” לוותר להם… (לא רומזת חלילה שכך קורה עם בני משפחתך, רק העלית לי אסוציאציה.).



  • @יונה-וקשת

    פרק 6 – דרך הקנקמגוס

    בבוקר ה-4.10.19 יצאנו לטיול לאורך דרך הקנקמגוס המפורסמת, עם עצירות בנקודות שחלקן תוכננו מראש וחלקן היו ספונטניות. הדרך כולה מהממת בדיוק כמו שמתארים אותה. אנחנו הגענו אליה בתחילת השלכת, כאשר כ-70% מהעצים עדיין ירוקים, וה-30% הנותרים מתחרים על תשומת הלב והעין בשלל צבעים משגעים – מצהוב לזהוב, מכתום לאדום ומוורוד לבורדו. פתחנו בתחנת הריינג'רים הסמוכה לכניסתו המזרחית של כביש 112 בפאתי העיירה קונוויי, שם קנינו את כרטיס החניה לכל נקודות העצירה על הכביש וקיבלנו דף המפרט את המיקום של כל נקודה בתוספת תיאור קצר שלה.

    טיפ: לאורך כביש הקנקמגוס אין תחנות דלק ואין מסעדות, אז תבואו מתודלקים ומפוקנקים/מסודרים תזונתית לחצי יום לפחות.

    עצירתנו הראשונה היתה בנקודת Lower Falls, שבה יש רמפה לתצפית על נהר הסוויפט המהמם (וגם שירותים ניידים). אנחנו העדפנו לרדת לנהר עצמו, לעלות על סלעיו ולהצטלם מכל זוית אפשרית. מזג האויר היה די סגרירי ומעט גשום, אבל כבר קיבלנו החלטה לא לתת לו לשנות לנו שום תוכנית. התחנה הבאה היתה Rocky Gorge, נקיק יפה עם מפל פוטוגני על נהר הסוויפט שמגיעים אליו בהליכה של 5 דקות, ולאחר עוד הליכה קצרצרה מגיעים גם לאגם יפהפה שניתן לטייל מסביבו, אבל אנחנו הסתפקנו בתצפית קצרה, לאור התוכניות שעוד חיכו לנו. במקומות כאלה אני תמיד מרגישה חרטה מסויימת בלב על כך שלא הקציתי להם יותר זמן, לאפשר קצב איטי יותר לספיגת הפסטורליה שהיא באמת כל כך מיוחדת ושונה מהארץ, אבל כשמטיילים עם בני נוער צריך לזכור שסאת הסבלנות שלהם לטיולי טבע נגדשת די מהר, ועדיף לא למתוח את החבל ולדאוג שהיא לא תתמלא בטרם הגענו לאתרים המרשימים ביותר. סימנתי לעצמי את המקום כיעד מועדף לביקור חוזר בהרכב זוגי כשנהיה בפנסיה.

    היעד הבא – מפלי סאבאדיי, הוא ללא ספק יעד חובה על הקנקמגוס. טיול קצר משחשבנו, אבל יפה ונעים כל כך. אחריו עצרנו בנקודת תצפית ששכחתי את שמה (אולי שוגר היל), ולאחר מכן ב-Lily Pond. קל לפספס את העצירה הזאת, ומומלץ להקפיד שלא. אמנם לא מדובר באתר דרמטי, בסך הכל ירידה קצרה מהכביש לאגם, אבל הוא כל כך יפה, באמת שנגמרו לי המילים. בספר של נטע וגם בדף ההסבר של האתר כתוב שמוסים באים לשתות מהאגם הזה, אבל לאכזבתנו הם כנראה לא היו צמאים, ואף מוס לא פקד את האגם בבואנו. עדיין – פנינת נוף אמיתית. המשכנו לטפס בכביש על לנקודת התצפית במעבר ההרים הגבוה, עוד מקום מצויין לצילומים, ומשם התחיל להכביש להתפתל בירידה לעבר העיירה לינקולן, שם הסתיים חלקו המתוייר עבורנו להיום (מחר עוד נשוב!), אבל עוד לא הסתיים יום טיולנו.

    היעד הבא – טיפוס צפונה לפרנקוניה נוץ' ולפלום גורג. טיול יפה ומומלץ.

    הגענו לשעות אחה"צ המוקדמות, הנוער כבר שבע מהטבע ורעב לאוכל, והחלטנו לחזור לאזור נורת' קונוויי, לארוחת צהריים והשלמות באאוטלט. התוכנית שלי היתה להגיע לשם דרך כביש 302, הצפוני ל-112, אך הסייג'יק שלנו חשב אחרת, ועקב טעות שכנראה עשיתי הוביל אותנו לנורת' קונוויי חזרה דרך 112. עד שגיליתי את זה כבר לא היה טעם לחזור, אבל לא התחרטנו. השמש יצאה, השמים הכחילו, והקנקמגוס התייפה אפילו יותר ממה שהיה בבוקר. היה יום ששי, ובואו של הסופ"ש התחיל להיות מורגש, בעיקר בלהקה של מכוניות ספורט מרשימות שלפתע הופיעו בדהרה בכביש ועקפו אותנו. אחרי ארוחת צהריים מאוחרת וקניות נוספות באאוטלט המוצלח, חזרנו לביתנו היפה ביער.





  • @יונה-וקשת

     וגם אני הצטרפתי לסיפורך בהנאה רבה.
    עשינו סיבוב מאד דומה לפני שנים וכמו תמיד כשקוראת סיכום משובח שכזה, נהיה פתאום מאד מעקצץ לחזור.
    אולי אפילו אשתכנע בזכותך לאתגר את רתיעתנו המסורתית מairbnb...



  • @TAGA

    ברוכה המצטרפת TAGA!

    אני לגמרי מבינה את הרתיעה מאירבנב, ומאידך במקומות מסויימים הוא נותן פתרון לינה כל-כך יותר אטרקטיביים מהאלטרנטיבות, ששווה לדעתי לקפוץ למים. כמובן, בנקיטת כל אמצעי הזהירות הידועים.

    פרק 7 – הנהר האבוד ומעבר ללייק ג'ורג'

    5.10.19 – הגיעה העת להפרד מההרים הלבנים, אבל לא לפני שניסע שוב, בפעם השלישית והלא-מיותרת בכלל, על הקנקמגוס, הפעם בלי עצירות אבל עדיין נהנים מיופיו במזג אויר בהיר יותר, לקניון הנהר האבוד – Lost River http://www.lostrivergorge.com/  . המסלול היפה נמצא בחלק של כביש 112 שממשיך מערבה, מעט אחרי העיירה לינקולן. הוא לא מאוד שונה באופיו או בנופו מהמקומות בהם טיילנו אתמול, אבל יש בו אטרקציה שמשמחת את הדור הצעיר, והיא שלאורכו יש 11 נקודות בהן ניתן (לא חייבים) להכנס לתוך גומחות, נקיקים ומעברים צרים בין הסלעים. בחלקם יש סולמות, בחלקם צריך לזחול, ובקיצור המסלול מספק רגעי שעשוע ועניין לצעירים מוכי-הטבע. באנו, נהננו, והמשכנו בדרכנו הארוכה יחסית ללייק ג'ורג'.

    גם כאן כנראה ששררה אי-הבנה בינינו לבין סייג'יק, כי אנחנו חשבנו שחלק ניכר מהדרך אמור להיות באוטוסטרדות אינטרסטייט מהירות, ובפועל מצאנו עצמנו בדרכים נופיות וכפריות, אבל הרווח היה כולו שלנו: זה ללא ספק היה יום הנהיגה היפה ביותר (למרות שהיו לו כמה מתחרים). עברנו בין עיירות, כפרים, יערות ואגמים, בדרכים עטופות בשלכת, שהיו יפות לא פחות מהקנקמגוס. בחלקן שמתי לב שיש אפילו שלט שמכריז עליהן רשמית כעל דרכים נופיות, אבל לא נזקקנו לשום שלט, פשוט נהננו מהנוף ושמענו מוסיקה טובה. עברנו בדרך שתי מדינות: מניו המפשייר לוורמונט, ומוורמונט לניו יורק. בניו יורק האיש טען שהשתנו הוייבס לטובים יותר, והוא כבר מתחיל כמעט להריח את התפוח הגדול... ואז הגענו ללייק ג'ורג'.

    הלינה: כפי שכתבתי קודם, במקור הזמנתי לנו דירת אירבנב בלייק ג'ורג', אולם בהמשך ביטלתי אותה, משהו כמו חודש לפני הנסיעה. לא מצאתי דירה חילופית מתאימה, ובסופו של דבר הזמנתי חדר במוטל דרכים סמוך ללייק ג'ורג', חדר אחד עם שתי מיטות זוגיות. הבנים והאיש התפלצו כמובן כשבישרתי להם על תנאי הלינה המשונמכים, וניחמתי אותם בכך שזה רק יומיים שאחריהם נגיע לדירת אירבנב נוספת בלייק פלאסיד. אבל במוטל חיכתה לנו הפתעה טובה דווקא. המוטל היה ממש נעים, החדר ענקי, נקי וכיפי, עם חלון בגודל של קיר שלם שפונה אל היער שבשלכת, ומעניק לנו נוף של הקנקמגוס ממש (בשל זוית האור לא הצלחתי לתפוס את היופי בצילום). את המוטל ניהלו זוג הודי מקסים, ויש בו מכונת כביסה ומייבש שפועלים על מטבעות. המחיר של נגלת כביסה אחת היה 6.5$, למי יש 26 קוואטרים? ובכן, המנהל שמח לסייע, הגיע איתי לחדר הכביסה, פתח את המכונות, רוקן מהן את המטבעות, ופרט לי את השטרות... המיקום של המוטל גם מצויין, על הכביש הראשי וקרוב מאוד לעיירה אליה קפצנו לאכול ארוחת ערב טובה.

    הנוף הנשקף מהחלון:

    בפרק הבא נדבר על לייק ג'ורג' עצמה, למה בעצם הגענו לכאן, והאם שווה...   


 

בחזרה