בחזרה

הטיול שלנו בטירול - עמק Oetz ועמק Ziller



  • עברו קצת יותר מחודשיים מאז הטיול שלנו באוגוסט לטירול. לקח לי הרבה זמן לכתוב (גם כי אני כותבת באריכות), אבל אחרי שנעזרתי כל כך הרבה בפורום, הגיע תורי לתרום את חלקי ...

    מי אנחנו:

    אני, בן הזוג (שהוא גם לרוב הנהג בטיולים בחו"ל) וביתנו בת השש וחצי.

    טיילנו כבר כמשפחה באוסטריה (זלצבורגלנד), באלפים הצרפתיים ובאיזור האגמים באיטליה. אוהבים טיולים בטבע (אנחנו) וגם מתקני שעשועים ורחצה במקורות מים שונים (הילדה). אני רציתי במקור לטייל השנה באנגליה, כדי לגוון קצת. אבל שעות הטיסה לא היו נוחות לנו, והרגשתי שלבן הזוג חסר קצת טבע בטיול באיזור האגמים באיטליה בשנה שעברה. וכך, מכיוון שלמינכן היו טיסות בשעות נוחות, נבחר טיול בטירול.

    אנחנו מטיילים בקצב רגוע, ומעדיפים לחוות לעומק אתר או שניים ליום, על פני נסיעות ברכב שבהן קופצים לביקורים קצרים באתרים שונים. לילדה גם חשוב מאד זמן בערב בדירה למשחקים והתארגנות (לא חזרה בשעה מאוחרת שבה קורסים ישר על המיטות).

    התלבטנו איך לחלק את הטיול ואיך "לבלוע" את טירול. אחרי התייעצות כאן בפורום הוחלט להתמקד בשני עמקים – עמק Oetz ועמק Ziller, עם לינה בכל עמק (כך שזה היה טיול של שני "כוכבים"), ולהשאיר עמקים אחרים בטירול לטיול עתידי.

    נתחיל עם קצת תמונות:



  • @לילך-מרחובות

    יופי של פתיחה , תמונות מהממות , והכי טוב זה לכתוב באריכות.

    אוסטריה מבחינתנו תמיד במגירה .

    מחכה להמשך

    עדי 

     



  • @adivelednizki

    תודה עדי! אצלנו אוסטריה המשיכה להישאר במגירה אחרי הטיול, ואפילו יותר ממקודם אחרי שטעמנו ממנה :-)

     

    ממשיכה בעוד קצת פרטים טכניים, לפני שאתחיל בסיפור עצמו ...

     

    משך הטיול, הטיסות והלינות:

    כמו שכתבתי, מכיוון שזה טיול משפחתי העדפנו טיסות בשעות נוחות למרות ההפרש הניכר במחיר ולמרות שהן "עולות" בשני ימי טיול. טסנו למינכן עם לופטהנזה ביום שישי אחה"צ, וחזרנו חזרה בצהרי יום שישי שבועיים אחריו. יום הטיסה נבחר כי כבר בשנה שעברה ראינו שלמרות העומס הכללי באוגוסט, זה יום רגוע בשדה התעופה, ואכן גם השנה התורים היו קצרים (בהלוך) עד לא קיימים (בחזור) והבעיה העיקרית נשארה איך לשעשע את הילדה בזמן הארוך שהתפנה בדיוטי פרי :-P

    מבחינת לינה – הלילה הראשון והאחרון היו ליד שדה התעופה. בלילה הראשון התפנקנו ולנו במלון הילטון הנמצא בבניין שבין שני הטרמינלים במינכן (כלומר, מרחק הליכה). המלון לא זול (בלשון המעטה), אבל היה שווה את הנוחות כי הילדה כבר התמוטטה מעייפות כשהגענו אליו. לקחנו חדר של סוויטת ג'וניור כי לא היה ברור מאתר המלון אם ניתן להכניס את הילדה לחדר זוגי רגיל, ולמרות המחיר החדר אכן היה מרווח יותר, וגם היתה הפרדה מסוימת בין ה"סלון" בו היתה המיטה של הילדה ובין חדר השינה שלנו. החדר עצמו וארוחת הבוקר היו מפנקים ונוחים מאד.

    בלילה האחרון היתה פחות חשיבות ללינה צמוד לטרמינל, ולעומת זאת מחירי המלונות היו גבוהים משמעותית, כנראה כי זה היה ב"מוצאי" ה 15.8, שהוא חג נוצרי. לכן, בחרנו ללון במלון Novotel בשדה, שהוא הרבה יותר זול. בנוסף, ניצלתי את האפשרות בבוקינג להשוות את המחיר עם הצעה זולה יותר כדי לי לעקוב אחרי המחיר, שירד בחודשים שלאחר ההזמנה, ולדאוג שנקבל את המחיר הזול יותר (אם כי בקבלה במלון שכחו ב"טעות" מהנושא והייתי צריכה לתזכר אותם). הפעם כן ישנו בחדר זוגי עם ספה לילדה ובהתאם החדר היה צפוף יותר. גם מסעדת המלון, שבה אכלנו בערב כי היינו עייפים היתה לא משהו – חצי מהמנות בתפריט לא היו במלאי, שכחו אחת מהמנות שהזמנו, הפירה בבופה הילדים היה יבש ונאלצו להחליף אותו, וכו'. אבל בסה"כ זה היה מקום סביר להניח בו את הראש.

    חבל שאין ליד השדה במינכן מלונות דירות או דירות להשכרה בכלל כמו שיצא לנו ללון בהם בצרפת ובאיטליה ... (אלה שמצאנו בחיפוש באינטרנט היו לא ממוזגים, ומנסיון של לפני 3 שנים מזגן באוגוסט במינכן יכול להיות חשוב).

     

    ומוסיפה עוד קצת תמונות:



  • @לילך-מרחובות

    גם אני הצטרפתי

    למרות הרבה טיולים בטירול טרם ביקרנו...



  • @pninit1234

    איזה כיף שגם את הצטרפת!

     

    ממשיכה בפרטים על הלינות:

     

    מבחינת הלינה בטירול, הלינות נבחרו קרוב ל"כניסה" לכל עמק (כלומר, בצד הצפוני), כדי לאפשר גישה לאתרים מחוץ לעמק – בעיקר בימים שבהם מזג האוויר לא יאפשר לטייל בהרים. זאת, על אף העובדה שלינות כאלה מאריכות את מרחקי הנסיעה להרים הגבוהים יותר בדרום כל עמק (עדיין האתרים הרחוקים ביותר נשארו במרחק של שעה נסיעה).

    הקריטריונים בבחירת הדירות  היו מטבחון שיאפשר לנו לאכול ארוחות בוקר וערב בדירה, חדרים נפרדים לנו ולילדה, חנייה ומכונת כביסה. על מיזוג אוויר ויתרנו, בגלל המצאי באיזור, אבל למרות שלמזלנו לא נפלנו על גל חום, גם בימים חמים יחסית שבהם הטמפרטורות בחוץ היו "ישראליות" (מעל 30 מעלות) בדירה היה נעים (בשעות בהן היינו בה).

    בדירות בטירול יש מנהג, שלא נתקלנו בו במקומות אחרים, לקחת פקדון במזומן, בנוסף לתשלום על הדירה, שמוחזר בסוף השהות. חוץ מהטרחה בלדאוג ל 100-200 יורו במזומן לא היו עם זה בעיות – הבדיקה בשתי הדירות לפני החזרת הפקדון היתה מהירה – רק לוודא שלא שברנו משהו גדול.

     

    הדירה הראשונה באגמים היתה בעיירה Oetz, בכניסה לעמק Oetz:

    https://www.oetz.com/haus-maric

    (ניתן למצוא את הדירה גם ב booking, אבל כשעזבנו בעלת הבית ביקשה שאם נחזור נזמין דרכה ישירות בגלל העמלה הגבוהה ש booking גובים ממנה).

    זו למעשה הדירה הטובה ביותר שיצא לנו ללון בה אי פעם, ובן הזוג והילדה התלהבו ממנה אפילו יותר ממני :-) הדירה היא חצי מבית דו-משפחתי. בחצי השני גרה בעלת הבית, אלכסנדרה. יש בה 3 חדרי שינה (למרות שאנחנו השתמשנו רק בשניים). יש נוף נהדר להרים  מכל אחד מהחדרים, וגם הנחל עובר לא רחוק ממנה, ובן הזוג אפילו יצא לריצת ערב לאורך הנחל. הדירה חדשה ממש (התחילו להשכיר אותה לפני כשנה) ומאובזרת ברמות שלא הכרנו. דבר ראשון, עם ההגעה חיכו לנו סלסלת פירות וממתקים ובקבוק יין, וגם ממתקים על כל אחת מהכריות + בלון לילדה. בפרידה הילדה קיבלה ממתקים נוספים ... בנוסף, במטבח, למשל, מלבד מגוון כלי מטבח יש גם מכונת קפה עם פולים, מגוון תבלינים כולל שמן זית, מדיח כולל טבליות, מגבות נייר, ניילון נצמד, וכל דבר דרוש, כך שצריך לקנות רק את האוכל עצמו. בחדר הכביסה במרתף יש מכשיר שמייבש את האוויר וכך מסייע לכביסה להתייבש, ועוד ועוד. בקיצור, אנחנו ממליצים בחום.

    הנה תמונה של הנוף מהכניסה לדירה בערב בו הגענו אליה:

     

    הדירה השנייה היתה ב Fugen, בכניסה לעמק Ziller:

    http://apart-sprenger-fgen-im-zillertal-apartment.fugenhotelsweb.com/de/

    (גם כאן, הדירה מופיעה גם בבוקינג).

    גם זו היתה דירה מוצלחת מאד, גם בה יש נוף נהדר להרים מכל החדרים ומטבח מאובזר היטב. חסרונה היחיד היה שהגענו אליה אחרי הדירה הראשונה והמושלמת 😉 כך שהבדלים קטנים כמו העובדה שמכונת הכביסה היא בתשלום, או שיש שכנים בקומה מעל שאפשר לשמוע אותם צועדים גרמו לנו לא להתאהב בה באותה מידה.




  • מצטרפת לעוקבים .
    אוסטריה זה תמיד כיף



  • @ayeletback

    תודה איילת, כיף שהצטרפת!

     

    אחרי שסיפרתי על הלינות, הנה עוד כמה פרטים מנהלתיים אחרונים, לפני הטיול עצמו:

     

    סלולר – בחרנו לעשות חבילת סלולר מהארץ דרך we4G, גם כדי לא לבזבז זמן טיול על התעסקות בקניית סים, וגם כי קראתי שתהליכי ההזדהות לצורך רכישת סים בגרמניה ואוסטריה נהיו יותר מסובכים. היינו מרוצים מאד.

    רכב – הוזמן דרך אורן מרום ו rental cars מחברת sixt. קיבלנו סקודה אוקטביה, לשמחת בן הזוג, שמתכנן לקנות רכב כזה, וכך יצא לנו להתנסות בו. בסה"כ היינו מרוצים. דבר אחד שעצבן אותנו היה שנאמר לנו שהתשלום על נהג נוסף הוא 50 יורו, אבל כשקיבלנו את החיוב בסוף הטיול התברר שגבו מאיתנו 12 יורו נוספים על מיסי נמל עבור התשלום הזה 😕

    לבוש - הבאנו מהארץ בעיקר בגדים קצרים ובגדים ארוכים דקים. בנוסף הבאנו מעילי גשם לנו ולילדה, מטריות, וסט אחד של בגדים עבים, מעיל, כפפות, וכו' לצורך עלייה לגבהים. התכנון הזה הוכיח את עצמו. רוב הזמן היינו עם מכנסיים ארוכים וחולצה קצרה, לעיתים עם משהו ארוך דק מעל. בתא המטען באוטו היה כל הזמן ציוד לגשם, וגם ציוד לרחצה (בגדי ים ומגבות), שאפשר לנו ספונטניות בתכנון.

    אתרי מזג האוויר – מזג האוויר היה נוכח מאד בטיול. כל בוקר התחיל בבדיקת התחזית של גוגל ואתר מזג האוויר האוסטרי (https://www.wetter.at/) כדי להחליט מה עושים היום. ברוב הפעמים גוגל והאתר האוסטרי לא הסכימו ביניהם 😛. קשה לומר מי צדק יותר ... השיטה שהוכיחה את עצמה הכי טוב היתה להסתכל בבוקר מהחלון על ההר השכן (בשתי הדירות ששהינו בהן מכל חלון נשקף הר, וזה היה נהדר לפתוח ולסיים כך את היום) ולראות אם יש עננים, ועד כמה הם עוטפים את ההר.

    לאתרי מזג האוויר היתה חשיבות לא רק במקרה של גשם, כי היה גם מספר קטן של ימים חמים (מעל 30 מעלות), שבהם גם בראש הר שמוביל אליו רכבל היה חם מאד, מכיוון שנמצאים מעל גובה העצים ואין מה שייתן צל.

    אוכל – בסה"כ היה חביב באוסטריה מבחינת אוכל. הרבה מארוחות הצהריים אכלנו בבקתות שמגיעים אליהן דרך מסלולי הליכה (קצרים), ולכן באופן טבעי מגוון המנות היה קטן, אבל עדיין היה לכולם מה לאכול. אני מצאתי את עצמי בעיקר אוכלת שילוב שונים של בשר ותפוחי אדמה (שניצל עם צ'יפס, גולש, וכו'). הילדה אכלה בעיקר שניצל עם צ'יפס או נקניקיה עם צ'יפס. בן הזוג הצמחוני אכל שפצלה (מין אטריות גבינה) וקנודל (כופתאות). הקינוחים היו נחמדים מאד וכללו קינוחים מסורתיים כמו שטרודל תפוחים, קייזרשמרן וגרמקנודל, וגם גלידות מוגשות בהידור עם שלל תוספות. ארוחות בוקר וערב אכלנו בדירה, וכך איזנו קצת עם סלט את כל האוכל האוסטרי הכבד.

    כרטיסי הנחות – לכל עמק באוסטריה יש כרטיס הנחות של העמק. התלבטנו אם לרכוש אותם, ובסוף החלטנו לוותא, כי קצב הטיול שלנו, בשילוב עם מזג האוויר שלא בהכרח מאפשר 3 ימים רצופים של רכבלים הפכו את הכרטיסים ללא משתלמים.

    אשראי ומזומן – נתקלנו בכמות גדולה יחסית של מקומות שלא מקבלים תשלום באשראי אלא במזומן, כך שצריך להביא זאת בחשבון כשקונים מט"ח לפני הטיול. בנוסף, בהרבה חניונים התשלום הוא במטבעות בלבד. מצד שני, קשה להשיג מטבעות כעודף, כי 5 יורו הם שטר, כך שצריך לאסוף אותם בדבקות 😉

    ועוד כמה תמונות:



  • @לילך-מרחובות

    תודה לילך, התחלה מבטיחה, עוקבת בעניין😊



  • @צפנת-לוינשטיין

    יופי שגם את הצטרפת, בהחלט נותן מוטיבציה לכתוב!

     

    ועכשיו סוף סוף לטיול עצמו:

     

    יום 1 – בשדה התעופה.

    כמו שכתבתי, טסנו ביום שישי אחה"צ, כך שנתב"ג לא היה עמוס במיוחד יחסית לאוגוסט, והגענו לדיוטי פרי אחרי כשעה בלבד. הטיסה עצמה יצאה בעיכוב קל של כרבע שעה, ועברה בנעימות, אבל כשהגענו למינכן בשעה כמעט עשר בלילה שעון ישראל הילדה היתה עייפה מאד.

    אספנו את המזוודות, והלכנו לאיזור הכבודה המיוחדת כדי לאסוף את הבוסטר של הילדה. אבל באיזור הכבודה המיוחדת היה רק עובד דובר גרמנית שצעק על מכשיר הקשר כי נראה היה שהמסוע שם מקולקל. אחרי המתנה שנראתה לנו ארוכה בלי התקדמות החלטנו לחזור לקרוסלה של המזוודות ה"רגילות" ולשמחתנו מצאנו את הבוסטר שם.

    משם המשכנו ברגל למלון, ובזמן הצ'ק אין הילדה קיבלה כדור ים ופאזל של "צעצוע של סיפור" ששימחו אותה מאד (זה הסרט האהוב עליה, ואחרי המשחק שקיבלה גם בטיסה היא לא ידעה את נפשה מרוב אושר). אנחנו הופתענו לקבל מתנה מסוג אחר – ואוצ'ר לוויפי בחדר (כעיקרון במלון יש וויפי חופשי רק בשטחים הציבוריים).

    עלינו לחדר, הילדה התמוטטה במיטה, וגם אנחנו הלכנו לישון לא הרבה אחריה, בציפיה להתחלת הטיול ...



  • יום 2 – נוסעים לאוסטריה דרך אגמי Kochelsee  ו Walchensee.

    התעוררנו בבוקר, אכלנו מארוחת הבוקר של המלון (היה בופה מגוון מאד וטעים), ופנינו לאסוף את הרכב. מכיוון שלנו במלון צמוד לטרמינל בחרנו לאסוף את הרכב רק בבוקר היום השני. החסרון היה שזה גרם ליום להתחיל יותר מאוחר (הרכב הוזמן ל 09:30 וחיכינו מעל חצי שעה בדוכן של סיקסט). היתרון היה שיותר נוח לבדוק את הרכב, ללמוד איך להפעיל אותו ולהעמיס אותו כשאנחנו (ובעיקר הילדה) רעננים ובלי לחץ זמן.

    כשתכננתי את הטיול חשבתי על מספר אפשרויות לעצירה לטיול בדרך ממינכן ל Oetz, שלא יאריכו יותר מדי את הנסיעה. העיקריות שבהן היו:

    • צמד האגמים Kochelsee  ו Walchensee: לא ידעתי עליהם הרבה מלבד זה שהוזכרו בסיפור הטיול של גיל, ואחרי זה ראיתי עליהם ביקורות נלהבות באתרים באנגלית. במיוחד אגם Walchensee, המוקף, כולו בהרים, היה אמור להיות מרשים.
    • קניון Leutasch.
    • קניון Partnachklamm.

    האפשרות המועדפת עלי היתה האגמים כי הם נמצאים יותר "על הדרך", כי המרחק ממינכן קצר מעט יותר, כי ביום שמש יש אפשרות לרחצה, וכי אפשר ללכת כמה שיהיה לנו כוח ולהתאים את אורך המסלול בהתאם. לכן, למרות שבחוץ היה מעונן, ואתרי מזג האוויר חזו כולם רמה כזו או אחרת של גשם קל, החלטתי להמר על האגמים.

    ראשית, ניווטנו ל Kochel am See, העיירה הנמצאת על גדת האגם הקרוב יותר (שאמור להיות יפה פחות), כדי לחפש שם מקום לאכול. הגענו לעיירה, מצאנו מקום עם חנייה לשעתיים ליד ה Tourist information, והילדה הודיעה בפתאומיות שהיא רעבה ע-כ-ש-י-ו, כך שוויתרנו על הרעיון לרדת לכיוון האגם, וחיפשנו מקום לאכול בו. גוגל מפס המליץ על מסעדה איטלקית קרובה בשם La Pineta. היתה לה מרפסת נחמדה מוקפת בירוק (למרות שהיינו במרכז העיירה ולא ראו את האגם), אז התיישבנו שם. האוכל היה נחמד, לא יותר, ותוך כדי הארוחה התחיל והפסיק גשם.

    אחרי הארוחה, החלטנו להמר על מזג האוויר ובכל זאת לטייל סביב Walchensee. ראשית, נפרדנו מ Kochelsee, ועברנו בכביש מתפתל קלות את ההר המפריד בין שני האגמים לכיוון Walchensee. חנינו ליד Walchensee Museum שבצפון האגם (לא בחנייה הצמודה למוזיאון, שהיא בתשלום, אלא בצד השני של הכביש) ויצאנו בשביל המקיף את האגם לכיוון צידו הפחות-מיושב. הגשם הפסיק בינתיים, ולמרות שהיה מעונן האגם היה בצבע טורקיז יפהפה. אנחנו לא חשבנו על רחצה בגלל הקור, אבל ליד המוזיאון היה בניין שנראה כמו בית הבראה לקשישים, וחלקם יצאו לשחות באגם בלי להתרגש ממזג האוויר. הלכנו לאורך האגם, ראינו מפלונים וברווזים, זרקנו אבנים למים, נכנסו לנו קצת שבבי עץ מגדרות העץ אל מתחת לעור בידיים (לקח שלמדתי מהטיול – להיזהר כשנוגעים בגדרות עץ!), ובסה"כ נהננו מאד. לאחר כשעה (ראה לי שעברנו כרבע או שליש מהקף האגם) החלטנו לחזור, כי עוד חיכו לנו נסיעה ל Oetz וקניות שצריך להספיק בסופר, לפני שהוא נסגר, כי מחר יום ראשון ואין סופרמרקטים פתוחים. לו היה לנו יותר זמן באיזור – אמור להיות גם רכבל יפה ליד Walchensee.

    כדי להספיק להגיע לסופר לפני שהוא נסגר (כי בשבת סופרמרקטים נסגרים מוקדם יחסית) עצרנו בסופר Rewe ב Mittenwald, ומשם המשכנו לדירה ב Oetz. התפעלנו מהנוף מסביב לדירה, צילמנו קצת תמונות, ויכולנו להתמקם ולהרגיש שהתחלנו את הטיול.

     

    וקצת תמונות של אגם Walchensee היפה:

    ראינו פריחה והרבה פרפרים

    וגם פסל של ישו



  • יום 3 – Gaislachkogelbahn.

    התעוררנו בבוקר לנוף ההרים המקיף את הדירה. התחזית להיום שמשית, ולכן החלטנו לנצל אותה לטובת עלייה ברכבל ב Soelden. מבין הרכבלים בחרנו ב Gaislachkogelbahn שאמור להיות מומלץ לילדים, כי הוא מוביל לאיזור ובו מסלול בין בקתות עם מתקני שעשועים. באותו יום היה אמור להיות גם פסטיבל ברכבל Giggijochbahn, אבל ממנו לא יצאו מסלולי הליכה שנראו לנו מתאימים מבחינת קושי, ולא היה ברור לנו אם נהנה מהצפיפות, ולכן החלטנו לוותר.

    יצאנו ל Soelden, ותוך כדי נסיעה התפעלנו מיופיו של עמק Oetz – ההרים התלולים המקיפים את העמק, הכפרים הציוריים, המפלים שנראו פה ושם. ב Soelden מצאנו חנייה מקורה חינמית של העירייה מול הרכבל, וניגשנו לקופת הכרטיסים. הסתבר שבגלל הפסטיבל אפשר לקנות כרטיס לכל הרכבלים ב 15 יורו למבוגר וילדים עולים בחינם, כך שהתחלנו את היום באווירה טובה.

    נכנסנו לקרון הרכבל, ותוך זמן קצר היינו בתחנת האמצע, שם אמור להיות המסלול בין הבקתות. באופן מצער, היה נראה שאזור תחנת האמצע בשיפוצים, כך שהתחנה עצמה היתה מוקפת בדחפורים וגדרות, שפחות השתלבו בנוף, והפריעו קצת להתמצא באיזור. בהתחלה פנינו במקרה ימינה, והגענו למעין מסלול מכשולים לילדים, ששימח ואיתגר את הילדה. ליד המסלול היו ספסלים מעוצבים שאפשר היה לנוח עליהם, להסתכל על הנוף המרהיב, וגם לנסות להבין יותר בנחת מהמפה שאספנו מתחנת הבסיס איפה המסלול בין הבקתות.

     

    לא מצאנו מסלול מוגדר אלא הרבה בקתות, שיש כל מיני שבילים שמקשרים ביניהם, ולכל בקתה כתוב איזה מתקני משחקים יש בה. לרבות מהבקתות הפרשי הגובה מתחנת הרכבל היו גדולים (200 מטר ויותר), ולכן החלטנו לחזור על עקבותינו, לעבור בתחנת הרכבל ולהמשיך ממנה לבקתת Heidealm, שנמצאת בגובה דומה. בדרך ראינו גם את הבקתה הצמודה לרכבל, בה למיטב הבנתי היו אמורות להיות אותיות-הענק Almzeit שהן סמל האזור, וכל אחת מהן היא מתקן משחקים, אבל כנראה שהן הוסרו בגלל השיפוצים, או לפחות אנחנו לא הצלחנו למצוא אותן.

    הדרך ל Heidealm היתה קלילה והנוף לעמק ולהרים ממול היה יפהפה, וגם היה פלג קטן שזרם לצד השביל בחלק מהדרך. למרות זאת, הילדה לא מאד רצתה ללכת, ועודדנו אותה בסיפור על אוצר דמיוני שעלינו למצוא. הגענו לבקתה ב 11:30 – אז הילדה שיחקה קצת בארגז החול ובטרמפולינה שיש ליד הבקתה, ואנחנו צילמנו את הפרות שרעו לידה ונהננו מדנדוני הפעמונים שלהם, עד שהגיעה השעה לארוחת הצהריים.

    אחרי הארוחה, ואחרי שאכלנו את הקייזרשמארן הראשון שלנו לטיול, התלבטנו לאן להמשיך. מכיוון שעוד היה לנו זמן (הרכבל האחרון יוצא ב 16:30) החלטנו לרדת בכל זאת לאחת הבקתות הנמוכות יותר. בחרנו בביקתת Silbertal. הירידה לבקתה לא היתה ארוכה במיוחד, אבל בחוץ החל להיות חם (כי אין עצים שיתנו צל) והעדשה של משקפי השמש של בן הזוג נפלה, אז השמש הציקה לו עוד יותר. הבקתה היתה למעשה אוסף של מבנים שביניהם מעין חצר פנימית מוצלת בחלקה, מקושטת בפסלים של גמדים ועם מספר מתקני משחקים (מיני-קיר-טיפוס, טרמפולינה, ועוד). אנחנו, שהיינו עייפים אחרי ארוחת הצהריים נמנמנו בצל, והילדה העדיפה להסתובב ולשחק במשחקי דמיון מאשר על המתקנים עצמם.

    כשסיימנו את המנוחה הגיע הזמן לעלות חזרה לרכבל. העלייה חזרה בחום עם הילדה היתה מתישה משהו, ובהמשך הטיול העדפנו דווקא מסלולים שבהם העלייה נמצאת בהתחלה ולא בסוף ...

    כשהגענו לרכבל עשינו סיבוב נוסף במסלול המכשולים הצמוד אליו, שבו התחלנו את הטיול, ואז ירדנו חזרה ל Soelden. בן הזוג קנה לעצמו משקפי שמש במקום אלה שנשברו בחנות ספורט צמודה לרכבל, ומשם חזרנו לדירה ב Oetz.



  • יום 4 – Widiversum

    התחזית בבוקר היום הרביעי צפתה גשם קל. השמיים נראו אפורים, אך לא היו עננים שהסתירו את ההרים. לכן, החלטנו ללכת לרכבל הנמצא בעיירה Oetz עצמה, כך שאם יתחיל גשם  (מה שלא קרה בסוף) נוכל לרדת ולצאת למקום אחר.

    ב Oetz יש שני רכבלים:

    Acherkogelbahn – היוצא מ Oetz עצמה (ממשיכים בכביש במעלה העמק ומיד אחרי סוף העיירה נמצא הרכבל), ו Ochsengarbahn היוצא מ Hochoetz (כלומר – החלק העליון של Oetz, יוצא ממעלה ההר שבאחד מצידי העמק). שני הרכבלים מובילים לפארק שעשועים על ההר בשם Widiversum. כמעט לא יצא לי לקרוא על הפארק באתרים ישראלים, אלא רק באתר של עמק Oetz, אבל החלטנו לנסות אותו – מה שהסתבר כהצלחה גדולה.

    בחרנו לעלות ברכבל Acherkogelbahn, שהיה במרחק 5 דרות נסיעה מהדירה. בגלל הקרבה לרכבל הגענו אליו כמה דקות אחרי שהוא נפתח ב 9 בבוקר. יחד עם הכרטיסים שקנינו קיבלנו "כתב חידה" לילדים ועיפרון. לכתב החידה מצורף סיפור על Widi הכבש, שהוא הסמל של עמק Oetz, וצריך לשמור על קריסטלים בעלי כוחות מיוחדים מהזאב הרשע. בפארק יש מתקנים שונים שבחלקם מתחבאות אותיות. אם אוספים את כל האותיות ורושמים אותם בכרטיס של כתב החידה, מקבלים הפתעה. כמו כן, יש כמה מסלולי הליכה שיוצאים מהפארק לבקתות שונות על ההר. לאורך כל מסלול יש כמה מתקני שעשועים, ובבקתה שבסופו ניתן לאסוף חותמת, כאשר עבור כל חותמת מקבלים זכות לקנות סיכה ב 0.5 יורו. שני המשחקים האלה ריתקו את הילדה.

    כשיצאנו מהרכבל הפארק היה עדיין ריק לחלוטין, ועוד היה קריר, בגלל השעה המוקדמת והעננים. המתקנים נמצאים כולם סביב אגמון, מוקפים בנוף נהדר של הרים (למרות ש Oetz נמצאת בתחילת העמק ולא גבוה יותר, עדיין הנוף היה יפה ודרמטי).

    התחלנו לעבור בין המתקנים השונים, עד שאחרי קצת יותר משעה החלטנו שאנחנו רוצים גם לנסות את אחד ממסלולי ההליכה.

     

    הילדה בחרה ב"מסלול הסנאי", המוביל לבקתת Acherberg Alm. יצאנו ממתחם המשחקים, מצאנו את השלט המוביל למסלול, ועצרנו לארוחת עשר בתחילתו. בזמן שאכלנו נראה היה שמתחיל לטפטף גשם, אבל למרבה השמחה עד שסיימנו הטפטוף פסק, ואנחנו התחלנו לרדת עם המסלול לבקתה. בדרך עברנו בגשר חבלים, קורה לשיווי משקל, ועוד. 

    הנה כמה תמונות מהנוף  והפריחה בדרך:

    הבקתה עצמה חמודה מאד, יש בה כל מיני חיות (פרות, חזירים, תרנגולות, ארנבים) ומתקני משחקים, וכמובן אפשר לאכול בה צהריים.

    אחרי ארוחת הצהריים התחלנו בטיפוס חזרה אל תחנת הרכבל. ביקרנו שוב במתקני המשחקים שעברנו בהם בדרך הלוך, והם עזרו לנו להעביר את הטיפוס בקלות יחסית. ליד תחנת הרכבל פנינו לעבור במתקני המשחקים בפארק שעוד לא היינו בהם בבוקר, ולאסוף את האותיות שחסרו לנו לכתב החידה. בינתיים נעשה קצת חם, היינו עייפים אחרי הארוחה, והילדה התעניינה רק במתקני משחקים שהיו בהם אותיות (למשל, במתקן טיפוס מגניב ומפחיד בצורת קינים של ציפור היא איבדה עניין מיד כשגילתה שאין בו אות). בסופו של דבר, הצלחנו לפתור את כתב החידה, והילדה ובן הזוג ניגשו למסעדה בתחנת הרכבל וקיבלו מתנה יויו מעץ, וגם עוד חותמת לכרטיס, שתאפשר לה לקנות עוד סיכה. את הסיכות, הסתבר אחרי נסיונות חוזרים להבין את הגרמנית של אנשי המסעדה, מקבלים בקופה בתחנת הרכבל התחתונה.

    בתור פעילות אחרונה בפארק, קנינו לילדה כדור עץ קטן ב 2 יורו שאפשר היה לגלגל בשלל מתקנים שמהווים מסלולים שונים לכדור. זאת פעילות מגניבה למדי, אבל בגלל העייפות, היא בחרה לשחק רק במתקן אחד קרוב למסעדה. בהמשך הטיול הכדור חזר וכיכב במתקן דומה ב hintertux, ויצא לי לקרוא גם על מקומות נוספים, שבהם לא הספקנו לטייל, שיש בהם מתקני משחקים או שבילים שמלווים אותם מסלולים שבהם ניתן לגלגל את כדורי העץ.

    בסופו של דבר, שעת הסגירה של הרכבל התקרבה, ואנחנו ירדנו חזרה. עצרנו עוד בקופה לקנות לילדה את הסיכות הנכספות שהיא אספה חותמות עבורן. היה משהו מעצבן בכל התשלומים הקטנות על סיכות וכדור עץ, אבל מצד שני, כתב החידה והחותמות נתנו לילדה מוטיבציה לטייל, ובעלות נוספת של 3 יורו על כל הדברים הקטנים בשבילנו, היא הרגישה שהיצאה ברכוש גדול. מבחינתה, זה היה היום המוצלח ביותר בטיול, וגם אנחנו נהננו לא מעט.


  • עוד כמה תמונות שלא עלו בפוסט הקודם משום מה



  • @לילך-מרחובות

    פסטורלי ביותר, כיף גדול .

    אחרי הסיפור של אילת ושלך על גדרות עץ - גם אני למדתי להיזהר



  • @adivelednizki

    מה שמוזר עם גדרות העץ, זה שזה לא קרה לנו בזלצבורגלנד, לפני 3 שנים. רק עכשיו בטירול 🤔

    ממשיכה בסיפור …

     

    יום 5 – Innsbruck

    בערב היום הקודם הלכנו לישון עם תחזית לגשם שיתחיל רק בחציו השני של היום, אבל בלילה התעוררתי לצלילי רעמים וגשם, ובבוקר היה הגשם המשיך להישפך בלי כוונה נראית לעין להפסיק. בנוסף, התחזית צפתה לפחות חצי יום גשום גם למחרת. האופציות ליום גשום בתוכנית היו הבריכות ב Aqua Dome או יום טיול עירוני. במקור, רצינו לכלול בטיול כמה שיותר מסלולים בטבע ולשלב ערים רק אם לא תהיה ברירה, אבל כיוון שהיה נראה שצפוי לנו יום שלם של גשם החלטנו לנסוע באותו יום ל Innsbruck, ולשמור את Aqua Dome  למקרה שתידרש פעילות במקום סגור למחרת (מה שאכן קרה). בנוסף, שלל ה"מתנות" שהילדה קיבלה ביום הקודם ב Widiversum גרמו לה להיזכר שהיא רוצה לקנות מזכרות לעצמה ולבן הדוד שבארץ, וזו היתה הזדמנות לספק את הדחף הזה :-).

    יצאנו אם כן לדרך לכיוון Innsbruck. לאורך כל הנסיעה ליוו אותנו ענני גשם שהסתירו חלק ניכר מההרים שמסביב. הנסיעה על האוטוסטרדה היתה חלקה, אבל בתוך העיר היה קצת עומס. החנייה היתה פשוטה (בחרנו לחנות בחניון התת קרקעי Altstadt Garage. לא היה זול, אבל היה נוח וממוקם היטב) ויצאנו מהחניון ישר אל הגשם.

    מול היציאה מהחניון ראינו את שוק Markthalle המקורה, ומהרנו להימלט אליו מהגשם. השוק לא היה מעניין במיוחד, אז עשינו בו סיבוב קצר בלבד, הצטיידנו במפת נייר ויצאנו שוב לגשם, לחפש את המדרחוב (רחוב Herzog-Friedrich Strasse).

    החנות הראשונה שבה נתקלנו במדרחוב היתה החנות של סוורווסקי. מחוץ לחנות היו פסלים מנצנצים של קיסר אוסטרי ואשתו שריתקו את הילדה. נכנסנו גם לחנות עצמה, היו בה עוד שניים-שלושה מוצגים מעניינים, שאחריהם המשכנו בדרכנו. עברנו חנות עם שוקולדים איכותיים (הזדמנות לקנות מתנות לחברים מהעבודה בארץ), וחנות מזכרות (אמנם מהזן הנדוש, אבל לילדה זו היתה חוויה), ובינתיים הגשם המשיך לרדת ... קצת בהמשך הרחוב היה מגדל העיר, Stadtturm, ממנו ניתן להשקיף על העיר כולה, וזו נראתה לי אופציה נחמדה ומקורה, כמו שמזג האוויר מחייב. טיפסנו במדרגות הרבות (האתגר העיקרי היה לטפס בקצב סביר, כך שהילדה לא תעכב את האנשים מאחורינו), ויצאנו החוצה להשקיף על העיר, שעדיין התעטפה בחלקה בעננים. לבן הזוג יש פחד גבהים, ואת הילדה הנוף לא עניין, אז די מהר ירדנו חזרה, ופנינו לחפש ארוחת צהריים.

    בעזרת גוגל מפס מצאנו את המסעדה Stiftskeller. זו מסעדה גדולה למדי, מעוצבת בסגנון אוסטרי מסורתי,נראית קצת כמו מלכודת תיירים, אבל היה נראה לנו שיהיה מספיק מגוון שיתאים גם לטעם של הילדה וגם יכלול משהו צמחוני לבן הזוג. האוכל היה חביב, והחלטנו הפעם לחכות עם הקינוח, ולאכול אותו באחד מבתי הקפה שבעיר, ובינתיים להסתובב.

    בינתיים התבהר קצת, וסוף סוף אפשר היה להסתובב בחוץ בלי מטריות. התחלנו ללכת לכיוון הגנים של ארמון Hofburg. הילדה התעייפה, וגם התמרמרה שהיא צריכה לחכות לקינוח. הגנים עצמם נחמדים ויפים, יש בהם מתקן משחקים גדול לילדים, לוחות שחמט עם כלים ענקיים, ובריכות עם ברווזים, אבל שום דבר מהם לא דיבר לילדה באותו שלב ...

    חזרנו אם כן למדרחוב וחיפשנו בית קפה לקינוח. התישבנו בקפה Munding, שהיה המקום הנחמד הראשון שראינו. בחוץ היה עמוס, אבל מצאנו מקום בפנים. בית הקפה מתגאה בהיותו עתיק, ויש בו תפריט עם מגוון מיני קינוחים וויטרינה מרשימה. האוכל באמת היה טעים, אבל בגלל העומס השירות היה נוראי (המלצרים פשוט התעלמו מאיתנו), כך שיצאנו ברגשות מעורבים.

    המשכנו עוד קצת לאורך המדרחוב, שהופך בקצה הדרומי לרחוב Maria Theresien Strasse לספוג עוד קצת מהאווירה ולראות את עמוד אנה וקשת הניצחון.

    בדרך ראינו "תחנת תדלוק" לסוסים שמובילים את כרכרות התיירים שעוברות באיזור – ערימת חציר באמצע העיר 😆

    כשהרגשנו שמיצינו חזרנו לחניון דרך הנהר. עכשיו, כשמזג האוויר היה בהיר יותר יכולנו להציץ בנהר, ולראות יריד קטן שהיה ליד הכניסה לחניון והיה סגור קודם עקב הגשם.

    בסך הכל אינסברוק היתה נחמדה, אבל אנחנו פחות אוהבים טיולים עירוניים, ובנוסף גם בתוך העיר פחות כיף לטייל בגשם, כך שזה לא היה אחד מימי השיא של הטיול.

    כשחזרנו לדירה ב Oetz בן הזוג החליט לצאת לריצת ערב לאורך הנהר החוצה את העמק. הוא חצה את השדה הסמוך לדירה, הגיע לשביל שעובר לאורך הנהר והמשיך עד Weller Brucke. בחוץ חזר לרדת גשם קל, אבל הוא עדיין חזר מרוצה :-)



  • יום 6 – מפלי Stuiben ו Aqua Dome.

    בבוקר היום השישי התעוררנו להפוגה בגשם, שהתחזית הבטיחה שיתחדש אחר הצהריים. מסלולים בחלקים גבוהים של העמק לא התאימו לתחזית, ולכן בחרנו לטייל במפלי Stuiben. ידענו שהעלייה לאורך המפל ארוכה והתלבטנו בין 2 אפשרויות – להתחיל מהחניון התחתון או מהעליון. בסופו של דבר, החלטנו להתחיל מהחניון התחתון, לטפס כמה שיהיה לנו כח, ואם לא נגיע למעלה, לחזור לאוטו ולנסוע איתו לחניון העליון, שם נאכל צהריים בביקתה הסמוכה ונוכל ללכת להשקיף על המפלים מלמעלה.

    נסיעה לא ארוכה הביאה אותנו לחניון התחתון. שילמנו על החנייה והתחלנו בהליכה לכיוון המפל. הדרך מקיפה את כפר האדם הקדמון ופארק העופות הדורסים הסמוך אליו, ואז מטפסת בעליה מתונה לאורך הנחל. אחרי הגשם של אתמול היער היה מכוסה בטיפות, והמים שצפו בסדרה של מפלונים, שהפכו את ההליכה ליפה מאד. הילדה המציאה בעידודנו סיפור על "הרעים" שרוצים להקפיא את המפל  וצריך לעצור אותם, שנתן לה מוטיבציה ללכת.

    עצרנו לארוחת עשר בתחתית המפל וראינו לידנו את המטפסים שבחרו לעלות בכבלים לאורך המפל מוציאים את הקסדות ושאר הציוד ומתחילים לטפס. אנחנו התחלנו לטפס בשביל "הרגיל" שמוביל למפל. השביל מתחיל כשביל עפר והופך בהמשך לגשרים ומדרגות ממתכת. יש לאורכו 5 מרפסות תצפית על המפל, והשילוט מראה הערכת זמנים לכל אחת מהן.

    התחלנו לטפס בשביל העפר, וההליכה לשתי המרפסות הראשונות היתה תלולה וארוכה יחסית. אחרי המרפסת הראשונה התלבטנו אם להמשיך או לחזור חזרה – אם ממשיכים עד הסוף, נצטרך לחזור אחר כך את הכל (בן הזוג הציע שאולי נחכה לו במסעדה בקצה והוא יחזור לאוטו ויבוא לאסוף אותנו, אבל זו עדיין הליכה לא קצרה), וגם הגשם שהובטח לצהריים הדאיג אותנו. מצד שני המפל היה מרשים ורצינו להתקרב אליו עוד, וקיווינו שההליכה על מדרגות המתכת תהיה קלה יותר.

    בסופו של דבר, גם הילדה רצתה להמשיך והחלטנו לנסות להגיע לראש המפל. עברנו את המרפסת השנייה והתחלנו לטפס בגשר המתכת הארוך (תוך שבן הזוג לוקח מדי פעם את הילדה על הכתפיים, ככל שהעלייה והכח שלו אפשרו). בן הזוג, שיש לו פחד גבהים, שרד את הגשר בגבורה. קצת אחרי הגשר היתה מרפסת התצפית השלישית על המפל, שבה ממש נרטבים מהרסס (הילדה העדיפה לא לרדת למרפסת ...). משם המשכנו במדרגות המתכת תוך ספירת גרמי המדרגות כדי לעודד את הילדה.

    המרפסת החמישית נמצאת למעשה אחרי שמגיעים לראש המפל, וחוצים מעליו לצד השני של הנחל כדי להשקיף עליו מזווית שונה. שם גם ראינו שם שוב את המטפסים עם הקסדות (אחד מהם מופיע בקטן בתמונה הבאה) שטיפסו לאורך הכבלים את כל הדרך.

    משם הדרך למסעדה שבבקתה היתה קצרה (כ 5 דקות). ישבנו לארוחת צהריים טעימה, לחגוג את הטיפוס המוצלח, לפני שנתחיל לחזור בחזרה.

    כשהתחלנו לרדת בחזרה, השמיים התקדרו. הילדה התלוננה שקר לה (אולי בגלל הקור בחוץ ואולי בגלל הגלידה שאכלה לקינוח). צעדנו בזריזות לאורך המסלול בחזרה. כשהתחלנו להתקרב לתחתית המפל החל לרדת גשם קל. הוצאנו מהתיקים את מעילי הגשם והמשכנו לעבר המכונית. בירידה המסלול קל יותר, ולקח לנו זמן לא רב להגיע, גאים בילדה על ההתמודדות עם ההליכה הארוכה ועם הגשם.

    באופן טבעי, לאור הגשם, הבחירה להמשך היום היתה כפי שתכננו יום לפני – אחר צהריים ב Aqua Dome. נסיעה קצרה הביאה אותנו לשם, אבל כבר בחיפושי החנייה בחניון התת קרקעי הורגש עומס מסוים. לכך הוסיף שלט בכניסה מהחניון שהתנצל על העומס וכמות המבקרים המוגבלת. המשכנו תוך תקווה שהמקום לא סגור, וגילינו שאמנם הוא לא סגור, אבל בכניסה משתרך תור ארוך, ומכניסים אנשים רק כשאנשים אחרים יוצאים, עקב מחסור בלוקרים בגלל הקהל הרב.

    חיכינו בתור למעלה משעה (!). זה היה מתסכל, במיוחד שלא לגמרי היה ברור כמה אנשים צריכים לצאת כדי שייתנו להיכנס. כשהגענו סוף סוף לראש התור, למשל, חיכינו עוד כ 10 דקות בזמן שהיו כמה וכמה אנשים שיצאו, עד שחזרו להכניס אנשים. בכל מקרה, בסופו של דבר קיבלנו את הצמיד הנכסף, ויכולנו להיכנס למתחם.

    מתחם הבריכות ב Aqua Dome היה נהדר. במיוחד נהננו מהבריכות בבריכות בחוץ שנראות כמו צלחות ענקיות, שם אפשר לרבוץ בתוך המים החמימים מול נוף ההרים המעוטרים בשלג ובמפלים, לראות את הגשם הקליל שיורד מבלי לקרר באמת, ואת האדים העולים מהמים. הילדה גם הספיקה להיות לראשונה בחייה במגלשה – בן הזוג לקח אותה למגלשת אבובים ואחרי שחיכו זמן לא קצר שיתפנה אבוב זוגי הם גלשו ביחד. דבר אחד שקצת הפריע לנו במקום היה העומק של הבריכות – הילדה לא יכלה לעמוד בשום מקום מלבד המדרגות ובבריכה המרכזית גם לי היה קשה לעמוד.

    אחרי 4 שעות בבריכות יצאנו מהמתחם ופנינו לחזור לדירה. השעה כבר היתה שבע, ועוד היינו צריכים להספיק קניות בסופר לפני שהוא נסגר. הספקנו להגיע לסופר קרוב ל Aqua dome  שהיה פתוח עד שבע וחצי, והגענו לדירה בשעה מאוחרת יחסית. להפתעתנו הילדה התמודדה עם היום הארוך (שהתחיל גם בטיול רגלי לא קל בשבילה) באופן מעולה, והלכנו לישון עייפים אך מרוצים.



  • @לילך-מרחובותלילך,

     

    אוסטריה נפלאה! הדירות הנפלאות, העיירות המתוקות והנופים הפסטורליים- תמיד תמיד שילוב מנצח. 

    כבר היינו כמה פעמים באוסטריה, ועוד נשוב אליה. 

    את כותבת נפלא! משתפת במידע, בתובנות ובמראות. 

    חייכתי כשקראתי על הילדה שרעבה “ע-כ-ש-י-ו”… חכי לבנים בגיל ההתבגרות… :-)

    במיטנוואלד יש מוזיאון מקסים לכינורות, ככל הזכור לי עם הפעלה לילדים. בתי, שהיתה אומנם קצת יותר בוגרת מבתך כשביקרנו שם, התמוגגה מכך. ישאר לכם לפעם הבאה… 

     

    תודה רבה על השיתוף,

    אורנה

     



  • @אורנה1

    תודה רבה אורנה! אוסטריה אכן נפלאה בכל המובנים. אני מנחשת שגם אנחנו נשוב אליה :-)

    לגבי התקפי הרעב הפתאומי, לא פעם כשקראתי סיפורי טיול עם מתבגרים, תהיתי מה מחכה לי עוד 10 שנים אם כבר עכשיו אני יכולה להזדהות 😅

    במיטנוואלד והאיזור סביבה באמת לא הספקנו להיות, וזה בהחלט אחד המקומות שבגללם אני מנחשת שעוד נחזור לאוסטריה ...

     

    ממשיכה בסיפור:

     

    יום 7– Oetz Kids Park  ואגם Piburger

    התעוררנו שוב לעננים נמוכים המכסים את ההרים. התחזית הבטיחה התחממות והתבהרות בהמשך היום. אצל הילדה סימני העייפות אחרי היום הקודם התחילו לתת את אותותיהם, והיא לא לצאת מהדירה. אני רציתי להספיק את אחד ממסלולי ההליכה שיוצאים מ Niederthai, שקראתי עליהם בבלוג של גיל, לפני שנעזוב את העמק למחרת, אבל בעננות של הבוקר היה ברור שלא נראה כלום. לכן, החלטנו להתחיל את היום במגרש המשחקים Oetz Kids Park, שהוא גם קרוב וגם בילוי נחמד לילדה, ואז לראות איך נמשיך.

    מגרש המשחקים ממוקם ליד תחנת הרכבל העולה ל Widiversum, (שכבר ביקרנו בו 3 ימים קודם, ואפילו השקפנו על מגרש המשחקים למעלה מהרכבל). הילדה שמחה לראות בכניסה למגרש פסל של Widi הכבש, המוכר לה כבר. מדובר במגרש לא גדול, וחלק מהמתקנים היו רטובים עדיין מהגשם שירד. כרגיל באוסטריה, המתקנים הם לא סתם מגלשה-נדנדה-סולם אלא מקוריים ומעניינים יותר, והילדה ניצלה את זה שהיינו לבד או כמעט-לבד במגרש כדי לנסות את כל המתקנים היבשים. אחרי שהיא מיצתה קצת, מה שעניין אותה היו כפיסי העץ שמתשמשים בהם כריפוד למגרש, והיא התיישבה והעבירה שעות של עניין בנסיונות לקלף אותם, לשפשף אותם, וכו'.

    אחרי זמן מה של צפייה בילדה מקלפת כפיסי עץ השתעממתי קצת, ובן הזוג פרגן לי סיבוב רגלי לאורך הנהר הסמוך, בזמן שהוא נשאר עם הילדה. הלכתי לאורך השביל העובר ליד הנהר, עד שהגעתי לגשר Weller Brucke (למעשה, הלכתי חלק מהמסלול שבו בן הזוג רץ יומיים קודם). היה נעים לחוות את השקט, להנות מהנהר השוצף והירוק שמסביב, ללכת בקצב שלי ולצלם, בלי ילדה ברקע לשם שינוי :-)

    אחרי שהגעתי לגשר חזרתי על עקבותי, והלכנו לאכול צהריים ב Oetz. זו היתה הזדמנות לדגום את קפה היינר, שהומלץ בפורום. מתקן המשחקים שליד הקפה היה מושבת, כי בדיוק החליפו שם את הריפוד של שבבי העץ, וכך למרות שלילדה לא היתה אפשרות לשחק היא יכלה לראות מאיפה הריפוד שעניין אותה כל כך מגיע. האוכל היה חביב מאד והקינוחים מקושטים לעילא ולעילא. בסוף הארוחה, מכיוון שהתחמם בחוץ וכולנו היינו עייפים החלטנו לחזור לשם שינוי לדירה למנוחת צהריים.

    אחרי שנ"צ מהנה אני רציתי להספיק לראות עוד משהו באותו היום. לאור העייפות של הילדה לא היה טעם לעשות מסלול ממשי ב Niederthai, אבל הצעתי לנסוע לסיבוב קליל באגם Piburger, מרחק של כמה דקות נסיעה מהדירה.

    הגענו לחנייה שליד האגם, וגילינו שמכונת התשלום במקום מקבלת רק מטבעות, ולנו לא נשארו מספיק. אמנם נשארו רק עוד 20 דקות שבהן צריך לשלם על החנייה, אבל לא רצינו להסתכן. פנינו לרכב של אוסטרים שבדיוק עמדו לצאת מהחנייה לידינו לשאול אם יש להם כסף לפרוט לנו את השטרות. באופן מפתיע, שהיה יותר ישראלי מאוסטרי, הם הציעו להעביר לנו את כרטיס החנייה שלהם במקום (כרטיס החנייה הוא יומי) וכך חנינו בחינם :-)

    התחלנו לרדת מהחנייה לאגם, ואחר כך להקיף אותו. הבעייה היתה שהילדה ממש לא רצתה ללכת :-\ בנוסף, למרות שהבאתי לה בגד ים היא לא רצתה לשחות (וגם שכחתי להביא מגבת, בנוסף לכל). לכן, למרות שהאגם היה יפה כמובטח (ויוכיחו התמונות המצורפות) לא ממש הצלחנו להנות ממנו. זה היה סיום מוצלח פחות לטיול הנהדר בסה"כ בעמק Oetz, אבל זו חלק מחוויית הטיול עם ילדים …



  • יום 8 – מעבר לעמק Ziller ורכבל Spieljochbahn.

    הגיע יום המעבר לעמק Ziller, לדירה שבעיירה Fugen. במקור התלבטתי אם לטייל באותו יום באיזור Oetz, בין Oetz  ל Fugen, או ב Fugen עצמה. בפועל, בגלל שביום הקודם נשארנו ב Oetz  לא היה טעם לטייל שם יום נוסף. בנוסף, מזג האוויר היה בהיר וחם (מעל 30 מעלות בצהריים!) ולא ברור היה כמה ימים בהירים יהיו בהמשך. לכן, החלטנו ללכת על רכבל, וביתר דיוק – על רכבל Spieljochbahn היוצא מ Fugen.

    קמנו בבוקר, ארזנו את המזוודות. נפרדנו בצער רב מהדירה הנהדרת ב Oetz ומההרים המקיפים אותה. אלכסנדרה, בעלת הדירה, עוד הספיקה לתת לילדה שתי חבילות של שוקולד קינדר לפרידה. מכאן נסענו ישירות דרך האוטוסטרדה ל Fugen. היו קצת עבודות בכביש שעכבו אותנו, ולקראת צהריים הגענו לחנייה של רכבל Spieljochbahn, קנינו כרטיסים ועלינו למעלה.

    בזמן העלייה ברכבל היתה לנו הזדמנות ראשונה להתרשם מהנוף בעמק Ziller. הנוף בכניסה לעמק הוא תלול פחות מאשר בעמק Oetz. ההרים המקיפים את העמק משתפלים בעדינות יחסית ויש עליהם הרבה חוות, מוקפות בשדות בירוק זוהר. בימים הבאים ניסע למעלה העמק ונראה את הנוף הדרמטי יותר שם.

    בראש הרכבל התבלבלנו קצת בין המתקנים והפעילויות השונות. בסופו של דבר הבנו שאם פונים ימינה מגיעים לכמה פעילויות אקסטרים (אומגה, למשל) שפחות התאימו לנו, אבל אם פונים שמאלה מגיעים למגרש משחקים לא גדול אבל נחמד, שיש בו גם איזור עם תעלות ובריכות שכשוך קטנות. כשהגענו למגרש המשחקים הילדה פנתה ישר לטרמפולינה. הטרמפולינות שם היו כאלה שמשטח הקפיצה הוא בגובה האדמה, וזו היתה הצלחה גדולה.

    בזמן שהיא קפצה בטרמפולינה אני סיירתי עוד קצת באיזור. ממגרש המשחקים טיפוס קצר הוביל לשביל רגליים יחפות ולפסגה סמוכה, אבל החום באותו יום וחוסר הצל בפסגה גרמו לנו לוותר. מתחת לרכבל היתה נקודת יציאה של מצנחי הרחיפה ואפשר היה לראות את המצנחים הצבעוניים מרחפים להם מעל העמק. ניתן היה להשקיף משם על שני אגמונים נמוכים יותר, שגם בהם כנראה היו מתקנים שונים, אבל שוב בגלל החום ויתרנו עליהם.

    בינתיים הגיעה שעת הצהריים ופנינו לאכול במסעדה ליד הרכבל. למסעדה יש חלק בשירות עצמי וחלק עם מלצרים. בחרנו בחלק עם המלצרים, מה שהתברר כטעות חלקית, כי היה שם פחות מגוון צמחוני וגם פחות קינוחים, אבל כבר לא היה לנו כח להחליף.

    אחרי הקינוח הילדה חזרה למגרש המשחקים. היא טיפסה קצת במתקן הטיפוס, ואז שכנעתי אותה להחליף לבגד ים ולהיכנס לבריכות השכשוך, וגם אני ישבתי לידה ושכשכתי, בזמן שבן הזוג נח בצל מתחת לתחנת הרכבל.

    בסביבות שלוש מיצינו את מגרש המשחקים, והחלטנו לרדת בחזרה, לעשות קניות, ומשם להגיע לדירה. נסיעה קצרה בתוך Fugen הביאה אותנו לסופרמרקט ה Spar המקומי, ובמרחק קצר משם (שניתן גם לעשות בהליכה) היתה הדירה. הפעם בעלת הבית לא גרה בדלת ליד, אבל בדיוק כשחשבנו לצלצל אליה היא הגיעה, והראתה לנו את הדירה. את שאר שעות אחר הצהריים ניצלנו להתמקמות והכרות עם הדירה החדשה, לקראת תחילת הטיול בעמק למחרת.



  • יום 9 - Achensee.

    אחרי היום החם אתמול התעוררנו בבוקר שוב לשמיים מעוננים, ותחזית עם סיכוי לגשם קל. לכן, זה לא היה יום לרכבלים, והחלטנו לנסוע לאגם Achensee. התלבטנו אם לעשות טיול אופניים לאורך האגם, אבל הילדה העדיפה לטייל ברגל, וכך היה.

    התוכנית היתה לטייל לאורך האגם, ולנסות למצוא את מסלול ההליכה Wusel Seeweg העובר בין Maurach ל Achenkirch, שבו היו אמורות להיות הפעלות לילדים. כדי למצוא חנייה ניסינו לרדת לאגם ליד Maurach. בהתחלה הגענו לנקודה שממנה לא היה ניתן להתקרב יותר לאגם עם רכב ולא היתה חנייה, ואז נאלצנו לחזור על עקבותינו לחנייה בתשלום ליד חוף Tirol's Sport and Fitness Area. מזג האוויר המשיך להיות מעונן, קריר ומלווה ברוחות, ולכן החוף לא היה רלוונטי עבורנו. התחלנו אם כן ללכת צפונה לאורך האגם. ההליכה היתה נעימה, האגם יפה, ראינו פריחה וגם גלשנים עם מצנח שיצאו לנצל את הרוח. אחרי זמן לא רב עברנו גם, למרבה השמחה, ליד טרמפולינה, בסגנון זו שראינו אתמול.

    אחרי עוד קצת הליכה הגענו לשלט המכריז על תחילת המסלול Wusel Seeweg ועצרנו לידו לארוחת עשר. לא סיפרתי לילדה מראש על המסלול, כי לא מצאתי הרבה מידע עליו באינטרנט ולא רציתי שתתאכזב. ליד השלט היתה תיבה עם עפרונות ותיבה נוספת עם כרטיס ועליו מפה סכימטית של התחנות לאורך המסלול, וגם "כתב חידה" עם מילה שצריך למצוא את האותיות החסרות בה. לאורך המסלול היו גם שלטים עם ציורים של Wusel – שד המים שהוא הקמע של המסלול. בהתחלה הילדה לא התלהבה, אבל התחלנו ללכת לאורך המסלול. לאט לאט גילינו שאכן פזורות לאורך המסלול כ 15 תחנות (במרחקים לא אחידים ביניהן) עם מתקנים שונים, וברובן יש מכונות מיוחדות. כל מכונה כזו מטביעה אות אחרת על הכרטיס וכך פותרים את "כתב החידה". ככל שהתקדמנו בין התחנות הילדה התלהבה יותר מהמשחקים ומאיסוף האותיות. אנחנו נהננינו בינתיים מהנוף לאגם, שהיה יפה על אף (ואולי בגלל) העננים שכיסו לסירוגין את ההרים סביבו, ומשלל כלי השיט שהיו בו (אפילו התקיימה באותו יום תחרות מפרשיות בתוך האגם).

    לקראת שעת הצהריים ראינו בגוגל מפס ובמפה הסכמטית על הכרטיס שיש פיצול מהשביל לאורך האגם שמוביל אחרי עליה קצרה למסעדה קרובה. המסעדה, ששמה Bergkristall, היתה מעין בקתה, לא בתוך יישוב, עם נוף צופה על האגם. האוכל היה נחמד, אם כי לא זול, ולקינוח אכלנו את הגרמקנודל הראשון של הטיול, ועוד רולדה ממולאת בקצפת עם פירות יער שהיתה מצויינת.

    ירדנו חזרה לאגם, והתלבטנו אם להמשיך במסלול. בכל זאת, הלכנו כבר לא מעט, נשארו לנו לא מעט תחנות, והשמיים המשיכו להראות על סף גשם. מכיוון שהרצון להשלים את כתב החידה נתן מרץ לילדה החלטנו להמשיך, ואכן הצלחנו בסופו של דבר לאסוף את כל האותיות ולהשלים את כתב החידה. בסוף המסלול היתה תיבה שבה ניתן להשאיר את הכרטיס ולמלא את הכתובת של הילד שפתר את החידה. להפתעתנו, שבועיים אחרי שחזרנו ארצה, אכן קיבלנו חזרה מכתב ממועצת התיירות של Achensee עם תעודה על השלמת המסלול וקעקוע של Wusel לילדה 😯.

    עכשיו נותר ללכת את כל הדרך הלא-קצרה (5 או 6 ק"מ) בחזרה. לקחנו מהתיבה שבקצה המסלול כרטיס חידה זהה נוסף, כדי לתת מוטיבציה לילדה, ועם קטעים קצרים על הכתפיים של בן הזוג גמענו בנעימים גם את הדרך חזרה. כנראה שאם היינו שוכרים אופניים (כפי שראינו לא מעט תיירים, כולל לא מעט ישראלים עושים), היה לנו קצר יותר, אבל גם כך היה מאד מהנה. ובסופו של דבר – על אף השמיים המעונננים כל היום לא ירד עלינו גשם!


 

בחזרה