בחזרה

סיכום טיול שלכת בניו-אינגלנד 2019 (בוסטון-הרים לבנים-פארק אכדיה-בוסטון)



  •  לפני ארבעה ימים נחתנו מטיול השלכת המהמם בנופי ניו-אנגלנד. תודה למוני ולכם כל השותפים הפעילים בפורום והמייעצים שנתנו יד בבניית הטיול.

    זהו טיול השלכת השני שלי באיזור ניו אינגלנד. בפעם הראשונה יצאתי עם ביתי (ב-2014) לטעימה קצרה מהאזור בשילוב שופינג בניו-יורק. הפעם יצאנו לטיול רק בעלי ואני (50+) ועם ההחלטה לא לעצור בניו יורק על מנת לא להפוך את הטיול למסע קניות כשתכל’ס- לא באמת צריך כלום ...ורק בגלל שהמחירים כל כך מפתים בסוף קונים וקונים…(כמובן שכשחוזרים יש קצת צביטת החמצה במובן הזה...) וגם כדי להקדיש את מירב הזמן לטבע ולנופים , ול”יחד” שלנו.

    עם הספר המומלץ של נטע דגני התחלנו לתכנן את הטיול כשלאמיתו של דבר אני כמעט ולא נעזרתי בו. אני מוצאת שלקריאה באתר ופורום זה, יש יתרונות גדולים בכך שהתיאורים שיש כאן מטובלים ברגשות אותנטיים של התלהבות או אכזבה או סתם אדישות למקום מסוים וכך קל יותר להחליט על מה לוותר ועל מה לא לוותר במסלול.

    כמו כן חיפשנו אתרים המפרסמים אירועים , הופעות או פסטיבלים באזורים בהם רצינו להיות. מכיוון שאנחנו כפופים לתאריכים של חופשת סוכות, זה יצר אילוץ ועל כן לא מצאנו פסטיבלים מיוחדים המתרחשים בהתאם לתאריכים שלנו למעט מופע ברודווי שיצא לסיבוב הופעות עליו אספר בהמשך.

    השכרת רכב – דרך חברת אלבר בארץ, עלה כ-466 $ לעשרה ימים בתשלום מראש.   במסצ’וסטס אין אפשרות לשלם במזומן בנקודות Toll בכבישים המהירים ובכל השכרת רכב נדרשים לשלם על המכשיר  האוטומט  “easy- pass” גם אם לא עושים בו שימוש.  תוספת תשלום על המכשיר כ-10 $ ליום, ולא יותר מ- 70 $ סה”כ. לכן עלה לנו  70 $.  יש לשים לב לפתוח את הקופסא בה מותקן המכשיר. אנחנו פספסנו זאת ובימים הראשונים המכשיר (שמודבק לשמשת הרכב) היה סגור בקופסא. לא ברור עם עוד נשלם על זה  בצורת קנס...

    הטיסות – הוזמנו כחצי שנה מראש עם swiss עם המתנה לא ארוכה מדי בקונקשין. אירגנו את המזוודות כך שבאלה שמעלים לטיסה יהיו הפריטים ההכרחיים לטיול למקרה שמזוודה תעלם בדרך ולמקרה שבטיסה יהיה קר מאד(סוודר ועוד זוג גרביים) או חם מאד (כפכפים). ואכן היה בהם שימוש.

    לינות ושהיות:

    החלטנו את בוסטון לשמור לסוף כי מיהרנו לעלות צפונה שלא להחמיץ את ימי השיא בשלכת. כל יום שעובר עלול להביא עימו מכת רוח רצינית שמעיף את העלים ולראות עצים ערומים זה מראה לא נחמד בכלל. 

    11/10-נחיתה בבוסטון בשעה 15:20.   איסוף הרכב ונסיעה ללינה ב- Bradford וורמונט. (כשעתיים וחצי נסיעה בכביש המהיר).

    12/10 , 13/10, 14/10 – לינה ב-airbnb     ב- Albany , ניו המפשיר, וטיולים בהרים הלבנים.

    15/10 ,16/10, 17/10 – לינה בבר הרבור במוטל Edenbrook  וטיול באכדיה.

    18/10 – לינה ב Ogunquit  במיין,  במוטל  The Milestone .

    19/10, 20/10 -לינה ב-Newton (בקרבת בוסטון) אצל חברים.

    21/10 – אחה”צ, טיסה ארצה.

    הצבעים של השלכת מהממים וכמה שרואים, זה לא מספיק! הרגשנו שאנחנו רוצים “לבלוע” את הנופים עוד ועוד...ומבחינתי אני כבר מוכנה לסגור את הטיול הבא שלי שם...ובינתיים, מעלה כאן רשמים כדי “להעביר את זה הלאה “ וכאות תודה  לכם!

    11/10 – נחיתה, איסוף מזוודות, אוטובוס -שאטל פנימי לcar rental center. מעבר בדלפק Advantage השכרת רכב ויציאה לחניון לאסוף את הרכב.

    כשהגענו לחניון גילינו שהפנו אותנו לרכב שונה מזה שהזמנו. נגררנו  עם המזוודות חזרה לדלפק וחזרה לחניון לקבל את הרכב הנכון. הטרטור הזה עלה לנו כנראה בעייפות מוגברת ורצון לזרז כבר את היציאה לדרך מה שהוביל לזה שלא שמנו לב והעמסנו על הרכב רק 2 מתוך 3 המזוודות...כן, ה-”carry-on” (בה הפריטים החשובים להצלחת הטיול) נשארה שם בחניון . ואנחנו יצאנו לדרכנו .

    הכבישים המהירים היו חשוכים לגמרי ובמרחק 20 דקות מהיעד, עצרנו לארוחת ערב. השעה היתה 20:30 (בשעה 21:00 מרבית המטבחים נסגרים) . אז גילינו שחסרה המזוודה הקטנה. בחברת ההשכרה של הרכב לא היה ניתן לתפוס מענה אנושי וכך החלטנו לשוב על עקבותינו בתקווה שהמזוודה על תחולתה תמצא במקום בו השארנו אותה. הגשם החל לרדת והעייפות היתה קשה ובכל זאת החלטנו שעדיף לגמוע את המרחקים האלה באותו לילה ולא לתת לזה להיגרר ליום המחרת ולפגוע בתכנית הטיול.  “גם בארץ אנחנו לא הולכים לישון לפני 1 בלילה” -כך אמרנו לעצמנו והשתכנענו שזאת האופציה הטובה ביותר.

    חזרנו לבוסטון ושוב יצאנו בדרכנו ל-Bradford לשם הגענו ב 01:30 אחר חצות. הלינה היתה בחדר בבית של AIRBNB והבעלים אמרו שהם לא יהיו והשאירו לנו את המפתח בתיבת הדואר. הדבר הקל עלינו מאד שלא הערנו אף אחד ולא הפרענו…

    ההחלטה מראש לישון בעיירה זו היתה כדי לאפשר למחרת להתחיל את הטיול על 112  מתחילתו, כולל Lost River  ו- Sabbaday Falls  או כפי שמוני הציע דרך האגמים מדרום להרים הלבנים. בפועל, התכניות קצת השתנו.

    מסקנות מהיום-

    1. לבדוק את הפרטים בטופס השכרת הרכב.
    2. ללמוד את הרכב, לפתוח את מכשיר ה- easy-pass!
    3. לקחת ללילה הראשון מלון קרוב יותר (כפי שהמליצו לי) כי גם כשאתה חושב שאתה לא עייף, אתה כנראה בכ”ז כן פחות עירני…
    4.  לבדוק טוב שכל ה”טובין” על הרכב.
    5. כששוכחים פריט במקום רחוק - במקום לנסוע הלוך ושוב: אפשר להזמין מונית או דרך Fed-Ex. אנחנו לא חשבנו על זה.

    המשך הטיול -בפרק הבא!

     



  • @אירית-ר

    תמיד אוהבת לראות שלכת, אשמח שתעלי תמונות
    ריני


  • הנהלת הפורום

    @אירית-ר

    הי אירית וברוכה  השבה

    האמת שגם אני לא הבנתי בזמנו למה החלטתם  על

     bradford מיד לאחר הנחיתה בבוסטון

    מוני

    על פי התאריכים שלכם הזהים לתאריכי הביקור של הגולשת ציפ ששלחה תמונות בזמן אמת אני יודע

    שההנאה שלכם בהרים הלבנים ובמיין הייתה עילאית.



  • @מוני

    נכון. באמת דיברנו על זה. אני חושבת שבאותה שעה הלינה שם כבן הוזמנה ולבעלי זה נראה הגיוני להתחיל משם את הכניסה ל-112 מתוך מחשבה שכל יום נעשה חלק אחר ולא נחזור על עקבותינו...דבר שלא קרה ובפועל נסענו הלוך ושוב ונהננו מכל רגע.



  • @אירית-ר

    יום 1 בטיול: התעוררנו לנוף יפיפה מחלון הבית בו לנו, ולקחנו את הזמן לאיטנו מתאוששים אט אט מההרפתקה שהיתה לנו עם המוודה שנעלמה…

    ארוחת בוקר מאוחרת בדיינר מקומי ויצאנו לדרך. לקראת הצהרים עלינו על כביש הקנקמגוס (112) בדרכנו למסלול Lost River Gorge. הכניסה למסלול בתשלום (כ-20 $ למבוגר) ולדעתנו מלהיב יותר עבור משפחה עם ילדים  צעירים. בטוחה שאם היינו מגיעים עם הילדים שלנו בגיל צעיר יותר הם היו מתלהבים מההליכה על גשרי עץ והצצה לכמה מערות. יש כל כך הרבה מסלולי טיול בטבע “טבעי”  יותר, שכאן זה הרגיש לנו ממוסחר ומיותר. זאת הפעם הראשונה שאני מעלה תמונות, מקווה שאני עושה את זה נכון...



  • @אירית-ר

    תמונות ממסלול ה- Lost River. 



  • @אירית-ר

    מה- Lost River המשכנו על 112 ומדי פעם עצרנו לתצפית.
     

     

    היינו בסופ”ש שהתחבר ל- Columbus Day והתברר כ וויקנד עמוס ביותר באזור זה. ואכן מדי פעם נתקלנו בפקקים על ה- 112. גם ביום זה, נעזרנו בווייז ושינינו את המסלול. נסענו צפונה, דרך Flum Gorge דרך 93 ומשם המשכנו ל Jefferson  פשוט כי הנוף בדרך היה יפה והחלטנו כבר לעשות את מסלול הנסיעה עד Jackson. שם נסענו על כביש 16B שזה הלופ של ג’קסון. באמת מהמם!

    באופן כללי התרשמנו שדוקא הנסיעה בדרכים חלופיות ל-112 בעזרת הווייז היא שהובילה אותנו לדרכים היפות יותר בהיותן דרכים צדדיות ופחות עמוסות.

    מדי פעם עצרנו פשוט כדי להציץ והנופים ...עוצרי נשימה!

     

    איזו תמונה ?!

    התכנית לעצור במפלי Sabbaday  נדחתה ליום אחר. עצרנו לארוחת ערב בעיירה - Glen, מסעדת סטייקים מומלצת "  Red Parka steakhouse & Pub".

    תוך כדי נסיעה ראינו תור ארוך מאד של אנשים בכניסה למסעדה "Red Fox" ב ג’קסון. חוץ מזה שהם זכו בשטח חנייה מקושט בהמון עצים בצבעי אדום בוהק וכתום אש שבשלכת גם המסעדה נראתה נחמדה והבטחנו לעצמנו לחזור לאכול כאן.

    בחשכה הגענו למקום הלינה שלנו ב-Albany.

    היום ה-2 בהרים הלבנים:

    נסענו צפונה עם חשיבה לעלות להר וושינגטון . הראות לא היתה טובה מספיק אז שינינו מסלול . עצרנו ב- Glen Ellis Falls –  נחמד. לא מסעיר. משם המשכנו  מערבה על ה- 302 אל Crawford Notch. לאחר התייעצות קצרה עם ה- Ranger  יצאנו למסלול הליכה /עלייה ב- Mount  Willard.  המסלול לא קשה כלל גם למי שלא בכושר. ובכל זאת,  5 מייל הלוך ושוב. צעדנו על עלים מפצפצים מדי פעם קרני השמש חדרו את ענפי העצים וצבעי השלכת היפים הקיפו אותנו מכל עבר. לקראת סוף הטיפוס לפסגת ההר קצת התעייפנו אך ראינו את השבים (גם בני 70+)  חולפים על פנינו ופניהם אומרים הכל… המשכנו עד לפסגה! הנוף שנשקף מלמעלה באמת היה שווה. עשרות מטיילים מכל הגילאים ישבו שם על הסלעים וצפו בהנאה על העמק הצבעוני שנפרש לרגלינו.

     

    סיימנו את המסלול בשעות הצהרים עם כוונה לעלות להר וושינגטון בסביבות 14:30 עפ”י  עצת הRanger. נראה שרבים וטובים קיבלו המלצה זו לפנינו וכך מצאנו עצמנו בפקק וכשבסופו של דבר הגענו ליעד התברר שהאתר מלא ואין עוד כניסת רכבים ליום זה. החלטנו שזכינו בנוף יפיפה מתצפית ה- Mount Willard Trail  ודי בכך ליום זה. עצרנו לארוחת צהרים-ערב במסעדת ה- Red Fox ב- Jackson מסעדה מומלצת מאד. היא מחולקת לאזורים: משפחה, חובבי ספורט (עם מסכים על הקירות) מבוגרים בלבד ועוד. האוכל -נהדר!

    היום השלישי בהרים הלבנים

     פתחנו את הבוקר בנסיעה מערבה על ה- 112 ועצרנו בדרך (בלי שתיכננו מראש) ב- Lower Falls  פשוט כי זה נראה יפה.

     

    משם המשכנו אל מפלי  Sabbaday-  מסלול הליכה קצר וקליל...

    זה היום האחרון שלנו בהרים הלבנים. עצרנו בלינקולן שם היה בדיוק יריד ונהנינו מסיבוב קצר דרך הדוכנים שלהם ומשקה סידר חם. החלטנו להשלים את המסלול שמוני המליץ עליו בחום- דרך האגמים מדרום להרים הלבנים. לא עשינו את כל המסלול אך נסענו יום שלם בדרך שאין יפה ממנה. הכביש הצר (נתיב אחד לכל כיוון) העובר דרך עיירות קטנות לצד אגמים ועצי שלכת הסוגרים עליו מכל צד -פשוט מהמם. עצרנו לפיקניק על מדשאה ליד Silver Lake.


     

     

     

     

     

    סיימנו שלושה ימים בהרים הלבנים. כמה עצוב שצריך לעזוב. כבר אני מתכננת ביקור נוסף עם הילדים…ויותר מסלולי הליכה בטבע.

    בכתיבה הבאה- בר הרבור ואכדיה.

     



  • אירית תמונות השלכת מהממות.

    כיף של סיפור



  • @אירית-

    אירית

    תמונות יפיפיות, אני נהנית מאוד ומחכה להמשך...



  • @אירית-ר

    ברוכים הבאים גם לכם. 
    מחכה להמשך 

     



  • מקסים! התמוגגתי מהתמונות, מחכה להמשך.


  • מקסים ממש .

    מצטרפת למתמוגגים 

    אנחנו היינו בהרים הלבנים כשבוע לפניכם, גם אצלנו היה נהדר – אבל נראה שהשבוע שחלף עשה לצבעים רק טוב.

    כמה מרחיב את הלב צבעי השלכת.

    תודה על השיתוף

    טל



  • @אירית-ר

    וואו ! איזה יופי של תמונות שלכת !

    אנחנו גם התלבטנו על טיול שלכת השנה , אבל לבסוף החלטנו לטוס למזרח 

    ( סיפור תאילנד-סינגפור-הונג קונג כרגע בכתיבה בפורום טיולי משפחות )  כך שטיול השלכת שלנו עדיין במגירת התכנונים ..

    אין ספק שאת מקדמת אותנו עוד קצת בשאיפה לטיול שכזה עם התמונות האלו וההנאה שאת משקפת בדיווח.



  • @אירית-ר

    תמונות שלכת ממש יפות. היינו שם לפני שנתיים ונראה שהשנה יש לא פחות צבעי שלכת מאז.

    כיף גם לקרוא על מקומות שבחלקם מוכרים. מצפה להמשך.



  • ואוו אירית

    ואוווווווו!!!

    תמונות עוצרות נשימה והכתיבה שלך ככ ככ קולחת!

    אני נהנית לקרוא ולמרות שהיינו שם לפני שנה-גם אנחנו

    מפנטזים כבר על הפעם הבאה.

    סיפור המזוודה אוי ...איזו עגמת נפש מעייפת-והעיקר שנמצאה האבידה….

    ומזג האוויר היה חמים אני מבינה מהלבוש?

    לפני שנה היינו כשהטמפ היתה מעט מעל האפס-היה מגניב אבל מאוד מאוד קר….

    יאללה

    מחכה בקוצר רוח להמשך

    סיגל



  • תודה שהעלית תמונות, וכל תמונה גלויה.
    איזה כיף לכם שהגעתם בפיק- גם לנו התמזל המזל לפני 3 שנים...(מוכנה לחזור לשם עכשיו- אף פעם אי אפשר לשבוע מהרצון לראות עוד ועוד שלכת)

    ריני



  • @אירית-ר

    המשך…

    תודה לכל המגיבים, כיף להיות חלק מקהילה כל כך שותפה , תומכת ומפרגנת!

    אז כמו שציינתי, הפרק הבא בטיולינו היה ביקור בבר הרבור!

    יצאנו לדרך לקראת צהריים. לאחר סיבוב קצר באווט לט  Settlers Greene שב- North Conway והשלמת קניות, יצאנו לעבר בר-הרבור, כ-4 שעות נסיעה.  התכנית היתה לנסוע בדרך הכי מהירה. הנופים היו יפים וצבעי השלכת המשיכו ללוות אותנו אך בעוצמה פחות חזקה. בערב הגענו למלון Edenbrook Motel , שהוזמן מראש לשלושה לילות. המלון בסיסי, בסגנון מוטל דרכים אמריקאי של פעם, ממוקם על הכביש מחוץ לעיירה (כ-5   דקות נסיעה מהרחוב הראשי).לאחר שסקרנו את אפשרויות  ה”הסעדה”, בחרנו ללכת ל “ Cafe this way “  מקום שהומלץ כאן באתר. המקום היה מלא, אכן סגנון טרנדי , והמחירים בהתאם. יש לשים לב שהרבה מהמסעדות לא פתוחות לאורך כל השנה ובאופן כללי נראה שהם עובדים חצאי יום. יש שהמסעדות פתוחות מהבוקר עד 17:00, או שהן נפתחות בסביבות 14:00 עד הערב.

    בבוקר למחרת יצאנו למרכז בר -ברבור. סיבוב קצר ברחוב הראשי -Cottage St בו מרוכזות המסעדות, הבוטיקים והחנויות השונות. יש ברחוב שני סניפים בהם ניתן לשכור אופניים. במקום אחד יש גם אופציה לאופניים חשמליים. אנחנו הלכנו על אופני הילוכים רגילים כי אם כבר רכיבה על אופניים אז לפחות גם קצת להזיע... מאורגנים עם תרמיל קל ובו המצלמה, מים ומעיל גשם למקרה הצורך , יצאנו לדרך לא לפני שנהנינו מארוחת בוקר דשנה במסעדת Jordan's .

    ( 80 Cottage st) מומלצת מאד!!!

    מסלול הרכיבה על האופניים היה יפיפה!!! לא תמיד היינו בטוחים על איזה מסלול אנחנו והאם האגם שאנחנו רואים הוא אגם או שלולית יפיפיה...אבל מה זה חשוב! בחרנו במסלול הקצר יותר  וקיווינו לעמוד בזה בגבורה שכן אנחנו לא "אנשי כושר" ביום-יום. אז פה ושם אני קצת הלכתי פרקים קטנים עם האופניים אך לרוב דיוושנו ללא בעיה. השיפועים לא היו חדים וזה בהחלט אפשרי גם למי שלא בכושר.

     

    חזרנו בצהרים למרכז העיירה, החזרנו את האופניים וישבנו לאכול במסעדת "The Thirsty Whale". אנחנו לא אוכלים סרטנים...ההמבורגר היה בסדר, המקום נחמד, לא יותר מזה. כנראה בשעת ערב כשהמקום שוקק, יותר שמח שם. אנחנו היינו בשעת ביניים, לא צהרים ולא ערב אז חוץ מאיתנו וצוות העובדים ישבו שם מעט מאד אנשים והמקום היה שקט. רק חבטות כדור הטניס על המגרש או מהמחבט נשמעו ברקע מהמסכים הפזורים בבר.

    לקראת השעה 16:00 יצאנו אל פארק אכדיה  למסלול ההיקפי . עצרנו ב-  Thunder Hole אך לא בשעה המומלצת כדי לשמוע את "הרעם” של הגלים. עלינו להר הקדילאק. הנוף היה יפה אבל הרוח הקרה והראות המוגבלת הפחיתו מעוצמת המקום. ואני עדיין הייתי שבוייה בקסמי השלכת של ההרים הלבנים  וההשוואה לא עשתה טוב לבר הרבור בעונה הזו.  חזרנו למרכז העיירה, עוד סיבוב קצר באזור  Cottage st, גלידה (אין כמו גלידה במזג אויר קר...) הגשם התחיל לרדת ועדכון מזג האויר הראה שלמחרת ירד גשם חזק עם רוחות חזקות. החלטנו לשנות את התכנית ליום המחרת ובמקום טיול בחלק המערבי של האי, יצאנו לעיר  Bangor לקניות.

     מרכז הקניות היה שומם ברמות שבחיים לא ראינו. בכל זאת הצטיידנו שם בכמה מתנות לילדים. עם רדת הערב חזרנו עייפים למלון והחלטנו שלמחרת בבוקר נצא ישר לדרך על מנת לאפשר עצירות רבות ככל האפשר בעיירות יפות לאורך קו החוף.

    ביום השלישי של תכנית “בר -הרבור"  יצאנו דרומה לכיוון בוסטון, עם עצירה ללינה בעיירה  Ogunquit. העיירה נבחרה כי חיפוש מוקדם עוד בשלב ההזמנות אחר מופע תרבות/מוזיקה העלה שברודווי מגיע לשם עם המחזמר  Kinky Boots למספר מופעים. הזמנו זוג כרטיסים למופע וסגרנו לינה במלון The Milestone (חדר מרווח ונאה כולל  ארוחת בוקר ו-tax כ-112 $ ).

    סימנו לעצמנו לעצור בדרך ב Freeport היות שהיא הוצגה כעיירת מותגים...אכן גימיק לא רע וגורם לתיירים רבים לעצור במקום שקודם אולי היה שכוח אל...בכל מקרה, לא עפנו על העיירה הזו בכלל. למעט החנות היפה של Kanken  עם מגוון הצבעים של התיקים, מרבית החנויות  היו סתמיות  ולא היתה בהן כל "בשורה” חדשה…

    הגענו ל- Ogunquit לקראת ערב. המחזמר הועלה ב PLAYHOUSE מקום שנראה כמו מתנ”ס שכונתי חביב עם  תחושת קהילתיות מקסימה.  אחרי המופע שהיה נהדר ומומלץ מאד עצרנו לארוחת ערב בבר  BeachFire  . האנשים ישבו בחלקם סביב מדורה ואחרים ממש סביב הבר…אחלה מקום!

    בוקר המחרת המשכנו מעט דרומה בעיירה Ogunquit לכיוון  Perkins Cove. ברחוב Israel's Head פנינו שמאלה וירדנו עם הכביש עד לנקודת מפגש עם מגדלור קטנטן ומפרץ יפיפה. אין באזור אפשרויות רבות לחנות את הרכב  אז מומלץ להגיע לא בשעות הלחץ כדי לתפוס מקום בחניון הציבורי הקטן. מסלול הליכה לאורך קו המים והפסקה קצרה לקפה או כוס יין טוב עושים את כל ההבדל... המקום פנינה על הדרך!

     

     

     

     

    בקצה הלשון של Perkin's Cove יש חנויות (תיירים) חמודות ומסעדות לובסטרים (בעיקר) . למרות שכאמור אנחנו לא אנשי “לובסטרים" נהנינו מאד מהמקום. 

    כמעט הגענו לסוף הטיול...אנחנו בדרכנו לבוסטון, או יותר נכון ל Newton  שם התארחנו יומיים בבית חברים.



  • איזה טיול מקסים!! ותמונות מדהימות

    אנחנו נהיה בניו אינגלנד ביולי (בלי שלכת...) – 

    רציתי לשאול אותך (או כל מי שיכול לענות...) – כשאת כותבת על ‘דרך האגמים בניו-המפשייר’ מדרום להרים הלבנים – איזה כביש זה בדיוק?… תודה!



  • @sigalza

    תודה. שתדעי שאת עוררת בי את התאבון לצילום עם התמונות המרהיבות שהעלית...אז הרבה כאן בזכותך!



  • @אירית-ר

    המשך- פרק קצרצר על בוסטון …

    קודם כל, מכה על חטא. לא צילמתי כמעט בכלל. כנראה שאנחנו יותר אנשי טבע מעיר. העיר פחות עוררה בנו השראה ובכלל אחרי העצים המדהימים איך אפשר להתפעל כשסביב כבישים ובניינים…

    אז מסקנה ראשונה היא שכנראה עדיף להתחיל את הטיול בעיר כדי לאפשר התפתחות וצמיחה ברמות ההתלהבות. שנית, התכנית לטייל בפארקים היפים שהומלצו כאן נגנזה כי זה איבד מהעוצמה שלו בהיותם גנים קצת מלאכותיים ומתוכננים. בטוחה שטעינו כשהחלטנו לוותר עליהם אבל באותו רגע זה הרגיש פחות מתאים.

    הגענו לניוטון בשעת לילה ולמחרת-יום ראשון, יצאנו לבוסטון. היגענו לקווינסי מרקט בסביבות 12:00. מול המתחם הסגור של האוכל התקיימה תחרות מקהלות עם קהל דליל מאד. השדרה הראשית הסמוכה, בה מרוכזות כמה חונויות מותג היתה די שוממה ורק בתוך מתחם האוכל הרעש וההמולה היתה רבה. מגוון המאכלים העשיר פתח תיאבון והקשה עלינו לבחור...כי כל בחירה היא גם ויתור…

    מהר מאד הרגשנו שמיצינו את המקום ולא היינו בטוחים לאן ללכת. לבסוף בחרנו לצעוד על שביל האבנים האדומות שעבר בין כמה מבנים מעניינים אך לא יותר מזה. הגענו לנמל, עלינו על אניית המלחמה הראשונה-  USS CONSTITUTION. נחמד. כשמיצינו, חזרנו לקווינסי מרקט ובאמת המקום שינה אוירה והרחובות המו אנשים ומופעי רחוב. כנראה שזה חלק מהעניין של יום ראשון. ארוחת ערב נהדרת במסעדה איטלקית טרנדית (רק אם אתם באזור) “FIGS”   ברחוב Chales 42 בוסטון.

    למחרת, ביום שני,היה לנו יותר מחצי יום לנצל עד הטיסה בערב. יציאנו בבוקר לביקור באונ’ הרווארד. חשוב לציין שלא יתן להיכנס למבנים אלא אר להסתובב בקמפוס ולראות את הבניינים מבחוץ. אז נחמד שהיינו שם אבל לא יותר מזה. משם המשכנו לספרייה הציבורית  ( 700 Boylston St) ושם ממש נהננו. המקום מהמם. ציורי הקיר, גרמי המדרגות, והעיצוב בכלל. שווה ,שווה, שווה!!! ביקור אחרון בכמה  חנויות כולל חנות העוגיות  insomnia  ברחוב commonweaith  708  כי הבטחנו לבת להביא לה משם עוגיות . כל עוגייה משכנתא...וממש לא בצדק.

    יומנו האחרון בארה”ב...התנחמנו שמבוסטון קל יותר לחזור לשגרת החיים והעבודה בעיר מאשר אם היינו באים היישר מהטבע של ההרים הלבנים ופארק אכדיה.

    הטיול היה מהמם ואני מחכה לחזור לשם שוב. לעשות יותר מסלולי הליכה, לתכנן 4 לילות בהרים הלבנים ואם הזמן מאפשר, לעלות צפונה או צפון מערבה גם להרים הירוקים...ולצלם...זאת מזכרת נהדרת!

     

     



בחזרה