בחזרה

סיכום טיול צפון מזרח ארה"ב עם ילדים קטנים - חגי תשרי 2019



  • @יעל-סופר

    אני לא ממש זוכר אבל אני יכול לבדוק. זו לא העגלה שהייתה לילדים כשהיו קטנים בבית, אלא זו עגלה (יותר נכון טיולון) שקנינו מיד שנייה לפני שנה וחצי בכלל, והייתה מיועדת לשימוש בטיול בתאילנד בקיץ הקודם. בסוף בחרנו לא לקחת אותה איתנו אז, כי העדפנו את העגלה שהילדים רגילים אליה.

    הפעם לקחנו אותה כי הילדים גדלו, והעגלה הזו יותר קלה ותופסת פחות מקום ברכב, וגם מתקפלת באופן כזה שניתן לשאת אותה כמו תיק על הכתף, וזה היה מאוד נוח. אנסה לזכור לבדוק בערב מה הדגם.



  • @gm165

    תודה רבה, אני אשמח לעדכון.

    אנחנו כרגע עם עגלה  כפולה מצויינת, אבל מעט כבדה ומסורבלת



  • יום 10 – יום שישי ה-4.10.19

    ממשיכים הלאה – עוברים לוורמונט!

    קמנו בבוקר, ארוחת בוקר, תקתוק של החדר, צ'ק אאוט והעמסה לרכב. החלטנו שאנחנו רוצים לעשות השלמות נוספות באאוטלט של נורת' קונאווי, בעיקר בחנויות שלא הספקנו להיות בהן ב-3 שעות שהסתובבנו בו שלשום. אז לקחנו לעצמנו כמה שעות בבוקר להסתובב בעוד כמה חנויות. לא שלא יצאנו עם שקיות פה ושם, אבל המסקנה הכללית שלנו תואמת למה שרשמתי בפירוט לפני יומיים – האאוטלט כאן היה מאכזב ובלי מציאות מעניינות במחירים שווים. ידענו שיש לפנינו עוד אאוטלט בהמשך הטיול וגם את מנהטן כמובן, אז קיווינו לטוב. הבטחנו לעצמנו לנסות להגיע גם לביקור בקניון "רגיל", שם אולי נמצא פריטים יותר לטעמנו. נדבר על כך כשיגיע הזמן.

    לקראת הצהריים התחלנו בנסיעה הארוכה מנורת' קונאווי ליעדנו הסופי, Stowe, VT. מדובר על נסיעה של כ-3 שעות. החלטנו שבהתאם לדרך, לזמן, לעירנות ולחשק, נעשה פה ושם עצירות. היה לנו בנק עצירות שלם: גם מקומות שלא הספקנו בחלק המערבי של ההרים הלבנים (,Lost river, the basin, Franconia notch, Flum gorge הגשר המקורה ב-Bath ואפילו איזו מסעדה בלינקולן) וגם עצירות נחמדות בוורמונט (Groton Lake, Montplier, מפעל בן אנד ג'ריז, מפעל מייפל, מפעל סיידר, חנות גבינות). היה ברור לנו שלא נספיק הרבה מזה, בטח ובטח בגלל שיצאנו מאוחר וגם שום דבר לא הרגיש לנו חובה. ועדיין הרגשנו שאם נרצה, נוכל למלא את היום. אני גם ככה הרגשתי אמביוולנטי לגבי ה-lost river ו-flum gorge. למרות הפופולריות הרבה שלהם והתמונות האטרקטיביות של המקומות, לא הייתי בטוח שזה מסלול שיתאים לילדים ושווה את הזמן שלנו וגם את המחיר היחסית יקר. בסופו של דבר הילדים נרדמו באוטו כמה דקות אחרי שהתחלנו את הנסיעה ופתרו את הדילמה. היה ברור לנו שכדאי לנצל את הזמן לנסיעה רצופה, ליהנות מהנופים המהממים וגם לחוות קצת זמן זוגי ושקט יחד. וכך היה. עשינו את דרכנו לדרך הקנקמגוס שביקרנו בה לפני יומיים. הפעם השלמנו את כל הנסיעה עד ללינקולן, והמשכנו מערבה לכיוון וורמונט.

    האם השלכת לאורך אותה דרך נהייתה יפה יותר תוך יומיים ? ייתכן מאוד וכן, אבל אני לא יודע אם זו רק המחשבה שלי או שזה באמת מה שקרה. בכל מקרה הדרך מעלפת. ישנם עיקולים מדהימים שהעצים סוככים עלינו, והצבעים משגעים. עם נוף כזה ומוזיקה טובה באוטו – מה צריך יותר ? הדרך הופכת אט אט לכפרית יותר, מבודדת, כבישים צרים ומעט רכבים ואנשים בדרכים. עוברים בין עיירות קטנות – חלקן ישנות ופשוטות, ומאידך חלק אחר עם בתים מהממים, גינות ענק (אם אפשר לקרוא לזה חצר, זה יותר כמו פארק פרטי שמקיף כל בית). הרבה קישוטים לקראת ה-Halloween המתקרב, דלועים כתומים וגדולים מונחים לצד הבתים. המון ירוק – עצים, שיחים, פרחים ודשא. מדי פעם פרות או סוסים נצפים מהכביש. לא יכולים שלא להתפעל שוב ושוב מכמות המים שיש במקום – בכל פינה נחלים, אגמים ומקווי מים קטנים. ואנחנו כישראלים, שגדלנו וחונכנו מקטנות על שמירה על המים, לא יכולים שלא להתפעל / לקנא מכמויות המים המתוקים שיש כאן.

    בשלב כלשהו כבר נהיינו רעבים. הילדים עדיין ישנים, ושום מסעדה או מזון מהיר לא נראים באופק, וגם לא ב-yelp. בעיתוי מושלם, כשאנחנו כבר אוכלים מיצי קיבה, הילדים התעוררו כשהגענו לעיר קצת יותר גדולה מכל אלו שעברנו עד כה (Barre) והחלטנו לעצור במקום הראשון שנראה שסביר מבחינתו לאכול בו - סניף דומינוס פיצה זכה! מורעבים (כבר הייתה שעה מאוחרת יחסית) אכלנו פיצה וסלט, והחלטנו שמתוך כל בנק הפעילויות שהכנו להיום נלך לפחות לביקור במפעל בן אנד ג'ריז. שיחת טלפון קצרה + חישוב זמנים עם waze הובילו למסקנה שנספיק להגיע ממש בשעה האחרונה שהמקום עובד. עשינו את דרכנו למקום, נתקענו בפקק, לקחנו פנייה לא נכונה, חזרנו למקום הנכון – והספקנו להגיע למקום בזמן.

    המקום עצמו קטן. מאוד תיירותי וממוסחר. שילוט צבעוני בכל פינה. שפע של חנייה. כמות האנשים הרבה הפתיעה אותנו, היינו בטוחים שיהיו פחות אנשים בעיקר כי זה סוף היום והשמיים היו אפרוריים מלווים בטפטופים קלים. סיור יוצא כל 10 דק' בערך, אך יש לקנות כרטיסים בקבלה ולהמתין לשעה שנקבעה לך. אנחנו הגענו וקנינו כרטיסים לסיור שייצא בעוד 20 דק'. בינתיים אפשר להסתובב בחנות שיש שם או בגינה או לאכול גלידה. יש גם מפה מצויירת גדולה של העולם עם כל מפעלי בן אנד ג'ריז בעולם, והיה נחמד להראות לילדים את דגל ישראל שמופיע שם כאחד הלוקיישנים שלהם (בקרית מלאכי דרך אגב). הסיור עצמו חביב. בהתחלה מראים סרט תדמית מושקע (ומוצלח לדעתי) על החברה, החל מההקמה שלה ע"י זוג החברים המוזרים בן וג'רי ועד לאימפריה שהיא הפכה להיות היום. אח"כ מגיעים לתצפית על חדר המפעל. מפעל קטן יחסית (המדריכה אמרה שהוא הראשון והוא באמת קטן יחסית לשאר המפעלים) ורואים את המכונות והפועלים שעושים את עבודתם לצידן. המפעל עצמו לגמרי מוכוון לסיור, יש שלטים גדולים בכל מקום, מספרים בולטים לעין כדי להבין על איזה שלב המדריכה מדברת עכשיו, נגישות ונראות טובה. בסיום הסיור כל משתתף מקבל כדור גלידה טעים (אין אפשרות לבחור טעם, מציעים לכולם אותו דבר). מי שרוצה יש בחוץ חנות גלידה עם כל הטעמים והגדלים. כאן תם הסיור. יצאנו לחצר לסיים את הגלידה, והצטלמנו שם עם אוטו גלידה חביב ומיצגים נוספים שיש בחצר. הם מחזיקים בכניסה למפעל במין שדה מגודר מספר פרות שחורות-לבנות (אמיתיות), המהוות את הסמל של החברה, שאפשר לתצפת עליהן מהחצר. בחלק אחר של המפעל (שבגלל מזג האוויר ויתרנו עליו ורק הצצנו עם הרכב) יש גן שעשועים גדול ונחמד, וגם את בית הקברות לטעמים שכבר לא מייצרים יותר. גימיק חביב מאוד. לסיכום אני חושב שהסיור היה נחמד מאוד, ואני ממליץ למי שמגיע עם ילדים לבקר במקום. הם נהנו מאוד ואנחנו נהנינו איתם. לגבי מי שמטייל בלי ילדים, אז אני כבר מסתייג מההמלצה ומאמין שיש דברים טובים יותר להגיע אליהם.

    אוטוטו מחשיך ואנחנו ממשיכים בנסיעה  קצרה עד לסטו. הגענו כבר בחושך והיה ממש קר. למעשה צפוי לפנינו הלילה הכי קר שהיה עד כה בטיול, בין אפס לחמש מעלות, וגם למחרת יהיה קר. לפחות לא גשום. המלון שהזמנו הומלץ גם בספר של נטע וגם במקומות אחרים ונקרא Sun & Ski inn. מדובר במלון קטן, ששופץ ע"י זוג לפני כמה שנים ומאז הוא מקבל ביקורות חיוביות ומוצלחות. לפני שהזמנתי, מה שתפס את עיניי היו החדרים שלא נמצאים במבנה המרכזי של המלון, אלא במבנה צידי, ויש לכל אחד מהם יציאה אחורית למדשאה גדולה שבסופה זורם נחל חמוד. מעין גינה פרטית מקסימה, שהייתי בטוח שתשרת אותנו היטב ותאפשר לילדים להתרוצץ ולבלות. עכשיו עם מזג האוויר הקר הזה אני כבר בספק (או שלא?! ספוילר למחר), אך מבחינת יופי זה היה נראה מושלם באתר. העלות הייתה 212$ ללילה לחדר עם 2 מיטות קווין במתחם שציינתי. מה עוד במלון ? אז כבר שנכנסתי לעשות צ'ק אין מרגישים אווירה ביתית. בסמוך לדלפק הקבלה יש מעין סלון גדול עם ספות ומקומות ישיבה, אח בוערת חמימה ויפה, שולחנות והרבה ספרים ומשחקי קופסא. בצד השני יש מסעדה וגולת הכותרת של המקום  - באולינג. המקום מפעיל את stowe bowling, וזה ה-באולינג של העיירה, עם 8 מסלולים, ציוד חדש ומקצועי, מסעדה ובר, ובכלל הכל נראה חדיש, צעיר ומתוקתק. בנוסף בחוץ יש גם מיני גולף למעוניינים, ויש גם בריכה מחוממת וספא למי שרוצה.

    קיבלנו מפתח, נכנסנו לחדר, התארגנו, התקלחנו ורצינו לצאת לאכול. מחפשים כמה מקומות ב-yelp, יש כמה וכמה מסעדות עם ביקורות מעולות, אבל כל אחת שמתקשרים אליה אומרת שאין מקום הערב בשעה סבירה. מה עושים ? החלטנו ללכת למסעדה של המלון בבאולינג. היה נחמד מאוד. הילדים אכלו מעין טוסט בפיתה דקה עם ירקות וממרחים (היה חומוס אפילו) ואנחנו מצאנו לנו גם מה לאכול. בבאולינג עצמו שיחקו לא מעט אנשים, ואפילו הייתה שם חבורת בנות שחגגה יומולדת 30 לאחת מהן עם כל הקישוטים ובופה עשיר מהמסעדה. המקום היה שוקק ושמח. הילדים התלהבו לראות פעם ראשונה את המשחק, וממש היו מרותקים למסלול. כשסיימנו לאכול, החלטנו גם לשחק (ההורים) והילדים התלהבו מהעניין. בדיעבד גילינו שהיינו יכולים לקבל הנחה במסעדה ובבאולינג מכיוון שהיינו אורחי המלון, אך שכחנו לציין את זה באותו הרגע. בכל אופן, היה ערב כייפי ומצחיק לכולנו, הילדים עודדו אותנו, אנחנו הצלחנו יותר או פחות, ונתנו להם לזרוק את הכדור האחרון (יש מתקן שעוזר לילדים לזרוק את הכדור). אפילו הספקנו לעשות כביסה בין האוכל למשחק. זו הייתה אחלה פתיחה למקום חדש וכולנו ציפייה ליום המחר.



  • יום 10 – הדרך לוורמונט, בן אנד ג’ריז והבאולינג במלון:



  • @gm165

    תודה רבה על הפירוט והתמונות.

    מחכה להמשך...



  • @gm165

    גם אני מחכה...😊



  • יום 11 – יום שבת ה-5.10.19

    קמים בבוקר אחרי לילה שעל פי התחזית היה הקר ביותר בטיול שלנו, סביב האפס מעלות. אני מציץ ממרפסת החדר לעבר כר הדשא העצום ואנחנו לא מאמינים – שכבה לבנה דקה מופיעה על כל הדשא. ירד שלג בלילה! מצד אחד מתפלאים ונהנים מההפתעה, שכן אנשים כמונו לא זוכים לראות שלג יותר מדי בחיי היום-יום שלהם, ומצד שני חוששים קצת מהעתיד לבוא עלינו בהמשך היום – האם יום קר, גשום ואף מושלג לפנינו ? אז מסתבר שלא. אמנם קר, אך השמש זורחת במלואה והשמיים בהירים, כחולים ומקסימים. עם לבוש מתאים זהו יום מושלם לטיול ואידיאלי לתצפיות כפי שתכננו.

    התארגנו והגענו לארוחת הבוקר. אולי ארוחת הבוקר הגרועה ביותר שחווינו בטיול. הגענו ב-9:30 בידיעה שהארוחה עד 10:00. אבל כבר שהגענו כל איזור האוכל היה בבאלגן. חסר צלחות וכוסות, רוב כלי ההגשה ריקים, פשוט אין כמעט מה לאכול, והרבה כאוס מסביב. כל כמה דקות 2 בחורים מנסים לתקן, למלא את החסר ולהביא עוד דברים מהמטבח, אבל כל הזמן חסר עוד משהו ועוד משהו. אפילו מים חמים לכוס תה הייתי צריך לבקש מהמטבח המרכזי. בסוף איכשהו הסתדרנו. על מנת לצאת הוגן עם המקום, אומר שהם באמת השתדלו, ואם אני אקדים את המאוחר אומר שארוחת הבוקר למחרת (באותו מקום) הייתה נהדרת, לא היה חסר כלום והכל תיקתק. כנראה שבאותו בוקר היה להם איזה שהוא פנצ'ר שתקע הכל.

    נכנסנו לאוטו ונסענו לתחנה הראשונה. הרכבל להר מנספילד. הדרך קצרה ופשוטה. פשוט ממשיכים ישר בכביש הראשי עד שמגיעים לאיזור שבו רואים כבר את הרכבל בשמיים. הדרך מקסימה, ואחרי שהגענו אתמול בחושך אנחנו רואים את העיירה הקטנה והשלווה, עם כל הירוק שסביבה, השלכת המהדהדת, בתים פשוטים אך יפים ומקושטים. כשראינו את הרכבלים באוויר, נכנסנו למגרש חנייה קטן. הגענו לנקודת הכניסה לרכבל, ומסתבר שהגענו לרכבל הלא נכון. למעשה מדובר במתחם של מלון שממנו ניתן לקחת רכבל קצר (וחינמי) עד לנקודה בה מפעילים את הרכבל המרכזי, שנקרא Gondola SkyRide. לחילופין אפשר היה להמשיך בכביש עוד טיפה ולהגיע יש לחניון של הגונדולה. ירדנו מהרכבל הקצר, הצטלמנו עם מיצג הדלעות המי יודע כמה כבר שראינו, והבנו שהקטן שכח את כובע הגרב שקנינו לו לפני יומיים בקרונית. חזרנו למפעיל וביקשנו שאם ימצאו ישמרו לנו. הגענו לאיזור הגונדולה שהיא מלכתחילה התכוונו אליה. כמעט ולא היה תור. קנינו כרטיסים (עלות כ-30$, הילדים נכנסו חינם) וישר לרכבל. איזו חוויה כייפית זו הייתה, בעיקר בשביל הילדים שהתרגשו כל כך. הנסיעה עצמה ברכבל לוקחת כמה דקות, והיא עושה את הדרך למעלה ההר. מחלונות הרכבל נגלה נוף מופלא, יפהפייה, שלכת במיטבה, אולי הכי יפה שראינו עד כה. הגענו לפסגה. התחלנו לתצפת על המקום, לצלם, ליהנות מהיופי. אמנם אנחנו באוויר הקר, אך מרגישים את חומה של השמש. השמיים היו נהדרים. כחולים ובהירים, עם עננים מעטים וספורים. על הפסגה עצמה יש מעין מבנה מעץ שניתן לטפס עליו ולראות את הנוף מעמדה גבוהה. מתחת לבית העץ יש נקודה שממנה אנשים יוצאים באומגה מעל כל היער העצום ובמורד ההר. הילדים היו מרותקים לראות את האומגה בפעולה פעם אחר פעם. במקום יש גם בית קפה קטן, שירותים ואפשר לעשות טיולים רגליים קצרים באיזור. לאחר כחצי שעה מיצינו את הפסגה וירדנו שוב ברכבל, ושוב הנאה צרופה מהיופי ומהחוויה. ברור שלילדים בגיל הזה זה סוג של פעילות אקסטרים (-: כשירדנו כבר היה כמעט 12:00 ואז כבר היה תור עצום לקופות. בבוקר בכלל לא היה. נשמנו לרווחה שהיה לנו מזל הפעם.

    מה לגבי הכובע ? בהגיענו למטה בררנו שוב עם המפעיל אם מצאו כובע גרב. אמר לנו שלא. עלינו על הרכבל הקצר החינמי לכיוון המלון והרכב שלנו, ובצד השני שאלנו את המפעיל הנוסף אם מצא את הכובע. אמר לנו שראה אותו ושלח אותו בחזרה לצד השני בעזרת הרכבל הקטן. חזרנו לשם, והמפעיל הראשון לא יודע מה אנחנו רוצים. דיבר בקשר עם המפעיל מהצד השני, העביר אותנו לאחראית, שהלכה וחיפשה ובדקה, ובסוף אמרה שלצערה היא לא מוצאת את הכובע שהמפעיל השני ראה ושלח לצד הזה. איזה בלבול. היא מבטיחה שתעדכן אותנו, אך אמרנו לה שזה לא כזה חשוב וויתרנו. חזרנו שוב לצד השני, נכנסנו לאוטו והמשכנו ליעד הבא.

    רצינו לטייל קצת ב-Smuggler’s Notch State Park, וכיוונו למסלול הפופולרי והקצר יחסית Bingham falls. אחרי שנכנסנו בטעות לאיזור הקמפינג של הפארק הבנו שהשמורה עצמה נמצאת לאורך כביש 108 ויש נקודות רבות שאפשר לעצור בהן. מסלול המפלים שרצינו נמצא ממש כמה מיילים לפני הרכבל, והחנייה היא לצידי הדרך הראשית. לא משהו מסודר וללא תשלום. המסלול קצר יחסית (כחצי מייל לכל כיוון) ומחולק ל-2 בעצם – חלק ראשון עובר בשביל במורד היער עד לנחל. מטיילים נוספים יחד איתנו צועדים בשביל, ואפילו גם כמה כלבים חמודים. היער שקט, מרבדי עלים מלווים אותנו בדרך, הנחל שוצף וגועש, והסאונד ביער של זרימת המים הגועשים, ציוצי הציפורים ורחשי העצים מהפנט. החלק השני זו ירידה במדרגות סלעים עד למפלים עצמם. מכיוון שבלילה היו משקעים, אז חלק מהמסלול היה עם בוץ, רטוב ומחליק. הילדים קצת התקשו בירידה התלולה בהתחלה אבל כשתפסו בטחון (ויד של אמא או אבא) הם הסתדרו נהדר. כשהגענו למטה ראינו את המפל הגדול, שנופל למעין בריכה טבעית. המים קפואים! החלטנו לעשות פיקניק קטן של חטיפים, וצפינו במחזה הבא: צעיר הגיע דרך הסלעים עד לנקודה שהוא נמצא מעל בריכת המפל. הזרם חזק, המים קפואים, וגם האוויר עצמו קר (כולנו עם מעילים). אותו בחור החל להתפשט ונשאר עם תחתונים. זוגתו מצלמת אותו כל העת ממרחק בטוח. בסופו של דבר הוא קפץ, פלט אנחה גדולה שהגיעה עם המגע במים הקרים, הכניס את כל גופו ואת ראשו, ולאחר פחות מדקה-שתיים יצא החוצה והתנגב. נו כנראה שיש אנשים גם כאלו... לפחות לנו היה מה לראות.

    חזרנו לאוטו והיינו רעבים. רצינו משהו קל ובריא יותר, אחרי עומס של ארוחות כבדות בימים האחרונים. חיפוש קצר ב-yelp הוביל אותנו למסעדת צהריים שענתה על מבוקשנו. קוראים למקום Green Goddess Cafe. לקח לנו זמן קצר לקלוט את הקונספט: כמעט כל האנשים יושבים במסעדה עם קערה גדולה מאוד לכל אדם, ובו יש סלט גדול. בול מה שחיפשנו. למעשה יש תפריט על הקיר, אך אין בו סלטים. מה הק'ץ ? יש עמדה עם דפים ועפרונות שבה מרכיבים סלט איך שרוצים. בוחרים ירקות, רטבים, תוספות חמות וכו'. יש גם הצעות לסלטים מוכנים. זרמנו עם העניין. הזמנו סלט גדול וסנדוויץ לנו, לילדים הזמנו טורטיות עם גבינה וחומוס בצד. בסוף הם אכלו לנו את כל העוף מהסלט. היה טעים ומוצלח מאוד. מומלץ.

    בסיום ארוחת הצהריים הבנו שהילדים קצת צריכים זמן להשתולל. החלטנו לחפש גן שעשועים בסביבה. אז למרות שלא ראינו כלום, תמיד זוכרים שבכל מקום יש ילדים ולכן בכל מקום יהיה גם גן שעשועים, ופשוט מחפשים בגוגל playground. מצאנו גינה מקסימה, בלב שכונת המגורים, ויצאנו מעט מהאיזור התיירותי לחיים היותר מקומיים ופרטיים של תושבי סטואו. זו תחושה שכייף וכדאי להרגיש בטיול (קצת כמו להכנס לסופרמרקט מקומי כדי להרגיש איך תושבי המקום עורכים קניות). הילדים, כצפוי, נהנו עד מאוד. הגיוון וההבדל מהמתקנים הסטנדרטים שיש בארץ תורם את חלקו, ובכלל מה צריך יותר מלהתנדנד בנדנדה על רקע של דשא ירוק אינסופי ומאחוריו יער עבות בצבעי שלכת מטמטמים.

    בסיום החלטנו להתפנק אחה"צ בגינה של המלון שלנו. בכל זאת, כפי שרשמתי אתמול, זו אחת הסיבות שבגללה בחרתי את המקום הזה. עצרנו בחנות נוחות בדרך, קנינו קופסא של גלידת בן אנד ג'ריס, ונסענו למלון. ביציאה מהחדר תפסנו 2 מיטות שיזוף, קרבנו לגדת הנחל, אכלנו גלידה,ונהנינו כ"כ מהפסטורליה המדהימה והזמן המשפחתי. נחנו, צחקנו, שרנו, עברנו לערסל מתחת ל-2 עצי מייפל ענקיים אדומים והטענו מצברים להמשך הערב. ומה בהמשך ? אז מחר יש יומולדת 4 לקטנים. הערב הזמנו מקום לארוחת ערב חגיגית במסעדה משובחת בעיר. אז אחרי זמן משחקים בחדר וקצת מנוחה, התארגנו ויצאנו למסעדה. המקום נקרא Harrison’s ואני בהחלט ממליץ על המקום. כשהגענו למסעדה ירדנו לחלק התחתון (העליון זה סוג של בר). המקום היה קטן ומפוצץ. אח בוערת, קורות עץ גדולות בתקרה, צוות אדיב מאוד (וגם לא צעיר כלל), אווירה שמחה, והעיקר – אוכל מעולה לצד יין טוב. בסיום – הזמנו קינוח פרופיטרולים וביקשנו זיקוקים לילדים. כשהמלצרית הבינה שיש לילדים יומולדת היא חילקה את הקינוח ל-2 כוסות, עם זיקוקים ותוספות. בדיוק כשהיא הניחה את זה על השולחן, הסועדים בשולחן שהיה בסמוך אלינו קמו, קלטו שאנחנו חוגגים יומולדת לקטנים, והחלו לשיר (בצורה מקצועית מאוד) Happy birthday לילדים, כאשר אנשים נוספים במסעדה מצטרפים אליהם. זו הייתה מחווה מקסימה ומרגשת!



  • יום טיול ב-Stowe, VT:

     

     



  • @gm165

    יצא לך יופי של צבעים מהר מנספילד. כשאנחנו היינו שם לא הייתה שלכת בכלל. רק בהרים הלבנים.



  • יום 12 - יום ראשון ה-6.10.19

    אז בהמשך ישיר לחגיגות יום ההולדת אמש, קמנו בבוקר מעט לפני הילדים כדי לדאוג לבלונים וקישוטים בחדר, שהספקנו לקנות אתמול. הקטנים התעוררו בשמחה גדולה ועשינו להם מסיבה קטנה עם שירים וריקודים. התארגנו וסגרנו מזוודות, מתכוננים להיפרד מהחדר החמוד שהיה לנו בסטואו, וממשיכים בדרכנו לבלות את היום בורמונט עד סיומו בלייק פלאסיד. אכלנו ארוחת בוקר, אין זכר לבאלגן שהיה כאן אתמול. הכל היה מתוקתק ומסודר. אכלנו ויצאנו. השמיים קצת אפרוריים ומדי פעם טפטופים קלים. הנקודה הראשונה להיום הייתה מרוחקת רק כמה מאות מטרים מהמלון. יום ראשון היום ומסתבר שביום זה יש שוק איכרים מקסים במרכז העיירה. על כר דשא גדול פזורים המון דוכנים שונים, רובם של אוכל טוב, חלקם של אומנות. באמצע הופעה נחמדה של זוג עם גיטרה. היה כייף להסתובב בין הדוכנים ולהתרשם. קנינו עוגיות ענקיות לילדים ושתינו סיידר טעים. פתיחה רגועה.

    המשכנו בנסיעה עד לכיוון ברלינגטון. במקום לנסוע דרך הכביש המהיר (89) בחרנו לנסוע בדרך מעט יותר ארוכה דרך כביש 108, שהייתה דרך נופית מהממת. חלקה הראשונה שהחל ממש בסטואו, הכולל בעצם את שמורת הטבע smuggler’s notch היה מקסים ומעניין, והשלכת הייתה פה בשיאה לדעתי. בהמשך הנסיעה עוברת באיזורים כפריים כאשר בכל פינה אגם או נחל או מפל, פיתולים מפתיעים, בתים מקסימים לצד הדרך. מאוד נהנינו מהדרך, וזה השתלב היטב עם מזג האוויר החורפי שפקד את האיזור. למעשה, מרוב שהדרך הייתה יפה לא הרגשנו שאנחנו מחמיצים או מתבאסים מהנסיעה הארוכה ללא עצירות. התוכנית המקורית הייתה להגיע למדרחוב המרכזי בברלינגטון, לטייל במרכז העיר וגם לצפות באגם שמפליין. בפועל הילדים נרדמו בנסיעה ולא רצינו שיתעוררו מהליכה ברחוב הקר, אלא עדיף שימשיכו לישון בעגלה במקום סגור. בנוסף, הרגיש לנו שקר מדי ויש רוח חזקה מכדי ליהנות בטיול ברחובות העיר. במקום זה איתרנו קניון גדול שסגר לנו כמה פינות: גם חיפשנו סניף של Target לקנות כמה דברים ספציפיים, גם רצינו להסתובב בקניון "רגיל" ולא אאוטלט אחרי הביקור המאכזב באאוטלט בנורת' קונאווי, גם הבטחנו לילדים ללכת לקנות מתנות יום הולדת (אני מזכיר לכם שהם חוגגים היום ארבע שנים להיווסדם) וגם חשבנו שיהיה קל למצוא ארוחת צהריים בקניון. אמרנו שאם יספיק הזמן נמשיך משם למדרחוב (מה שכמובן לא קרה...)

    אז הגענו למרכז גדול הנקרא University Mall וזכינו להסתובב בו למשך כמה שעות. בהתחלה הסתובבנו בחנויות בגדים עבורנו, ואחרי שהילדים התעוררו הלכנו לאכול צהריים ב-Applebee’s ובמשך היינו בטרגייט וחנויות נוספות ורכשנו עבורם מתנות שהם בחרו, ואפילו חנות נעליים מוצלחת שמצאנו להם שם נעלי ספורט מעולות במחיר מצוין. בסופו של דבר כבר נהיה מאוחר והבנו שכדאי להמשיך דרומה כדי לא לפספס את המעבורת לצידו השני של האגם. למעשה ויתרנו על ביקור בברלינגטון עצמה, וזה אחד הפספוסים (לא גדול מדי כמובן, בכל זאת נשמור על פרופורציות) שאני מרגיש בטיול של התוכנית לעומת הביצוע בפועל.

    בדרך למעבורת 2 עצירות קצרות: הראשונה קפה ודונטס בדנקין הקרוב ב-drive thru (הפך להיות נוהל כמעט על בסיס יומי), והשנייה תצפית מקסימה על האגם ב-overlook park – פארק קטן ומסודר מול האגם. לולא הרוח, הקור וטפטופי הגשם, וגם השעה המאוחרת, היינו נשארים לפרק זמן ארוך יותר. המשכנו למעבורת שיוצאת מ-Charlotte. הגענו עשר דקות לפני היציאה. הכל מאורגן שם ומתוקתק למשעי. ברגע שמגיעה המעבורת, רכבים יוצאים ממנה והרכבים האחרים עולים אחד אחרי השני בסדר מופתי ובזמן מינימלי. הילדים, מיותר לציון, התמוגגו מהחוויה שנכנסים עם האוטו לאונייה. השייט עצמו ארך כחצי שעה. לא יצאנו מהרכב והילדים עברו לשבת עלינו במושבים הקדמיים, שזו אטרקציה בפני עצמה עבורם. ברכב השתעשענו עם הצעצועים החדשים שנקנו כמתנת יום הולדת, וצפינו באגם הענק הנוסך בך שלווה מסויימת המלווה לעוצמתו של הטבע שעה שאתה מביט בו. קראנו על האגם והיווצרותו בספר של נטע, מה שמוסיף תמיד ערך לימודי לחוויה. הגענו לצידו השני של האגם לעיירה Essex, ולמעשה למדינת ניו יורק. התחלנו את הנסיעה לכיוון העיירה לייק פלאסיד בדמדומי היום, והגענו כבר בחשכה.

    המלון החדש ל-2 הלילות הקרובים היה Hampton inn & Suites מבית הילטון. מלון משגע הצמוד ל-Mirror Lake. למלון לובי גדול, עמוס בספות ופינות ישיבה, אח גדול, פינת קפה קבועה, והעיקר - נוף מקסים על אגם המראה העוטף את העיירה. יש לו גם חצר הפונה לאגם, בה יש מעגל כסאות סביב מדורה מלאכותית והמון כסאות ישיבה במדשאה שלפניו. בגלל הקור האיזור הזה היה ריק. החדר כלל 2 מיטות קווין והיה גדול ונוח. המחיר הסופי היה 133$ ללילה, וזה לאחר שחסכתי כמעט 100$ באמצעות אתר Pruvo שמצא לי את אותו החדר במחיר זול יותר מההזמנה הראשונית שעשיתי. מומלץ מאוד.

    לפני שסוגרים את היום רצינו ללכת לאכול ארוחת ערב. כאמור חושך כבר ובאזורנו התחיל לרדת גשם, ולכן שיטוט ברחוב הראשי ירד מהפרק. קבלנו המלצה מפקיד הקבלה ללכת למסעדה הצמודה למלון. ראינו ב-yelp שהיא מדורגת ממש גבוה, וזרמנו עם ההצעה. מדובר למעשה בפאב-מסעדה-מבשלת בירה הנקרא בשם המפתיע Lake Placid Pub & Brewery. בהגיענו למקום הופנינו מהבר לקומה העליונה שהיא המסעדה. מלצר חמוד מאוד עזר לנו לבחור כמה מנות, ביניהן צ'ילי קון קרנה מנצח, ואפילו הסכים להביא לילדים פלטת ירקות שהם כ"כ רצו ולא הופיעה בתפריט. בנוסף לקחנו סט טעימות בירה, שזה 4 כוסות בירה מסוגים שונים המיוצרים במקום. היה מעולה וטעים מאוד, וממש נהנינו. בחירה מוצלחת! וכמובן שאי אפשר היה לסיים את יום ההולדת בלי קינוח אחרון, אז הזמנו עוגת ביסקוויטים עם תותים וקצפת, ואפילו הוסיפו לנו 4 הפתעות לכבוד יום הולדת 4 - היה ממש טעים.



  • שוק האיכרים ב-Stowe והדרך ללייק פלאסיד:

     

     



  • @gm165 אמר:

    Pruvo 

    חידשת לי ! תודה.

     

    ולגבי ברלינגטון רק שלא תרגישו החמצה – אנחנו (לצערנו יש לציין) כן עצרנו במדרחוב של ברלינגטון ביום קריר (כפי שהיה גם לכם).

    ותאמין לי גרגיר שמחה לא מצאנו שם, ודווקא חיפשנו 🙄

    אפילו המסעדות התייאשו מלמצוא, ורובן היו סגורות  (ולא הגענו מידי מאוחר)

    המדרחוב כנראה שמח רק שיש מזג אוויר נעים.

     

    אבל הכי חשוב – מזל טוב ליום הולדת 🌼, בתור אמא לתאומות (שגדלו כבר)–מתרגשת בשבילכם . מניסיון שלנו יכולה לספר שגיל 4 הוא אבן דרך משמעותית בגידול תאומים, כי זה גיל שהם הרבה יותר עצמאיים – ואז המאזן עובר מהקושי התיפעולי היומיומי בגיל המאוד צעיר לכיף הגדול של הביחד של התאומים .

     



  • @taldar

    היי טל – תודה על התגובה. כאמור התגברנו על ברלינגטון, זה לא היה באמת אישיו. חבל שגם אתם פחות הצלחתם שם…

    לגבי היום הולדת – תודה על הברכות! אז בהחלט הם כבר גדולים וזה ניכר בהם. אנחנו כבר מרגישים מגיל שלוש בערך את המעבר שהזכרת מקושי כפול בגידול תינוקות תאומים לביחד שהם נמצאים היום, הם חברים מאוד טובים וזה כייף גדול.

     



  • אז אחרי אתנחתא קצרה בכתיבה – ממשיך לתאר:

    יום 13 – יום שני ה-7.10.19

    קמנו ליום חורפי וגשום! למעשה זה היה היום היחידי שירד בו גשם של ממש לאורך שעות רבות. הבנו שצריך לעשות חושבים ולראות איפה ניתן לעשות למרות הגשם. אכלנו ארוחת בוקר במלון, שהייתה עשירה וטעימה מאוד, ודי לקחנו את הזמן באוכל ובמלון עצמו כי הבנו שאין לנו לאן למהר, וכל טיולי הטבע והאטרקציות התיירותיות שתכננו להיום כמעט ולא רלוונטיים. אופציה אחת ליום גשום הייתה לנסוע למוזיאון הטבע שליד Tupper Lake, אך תכננו לעשות את המוזיאון הזה למחרת, כי זה גם ככה בדרך ליעד הבא, ומיותר יהיה לנסוע לשם היום ולחזור בחזרה. וגם אז מה נעשה מחר ? וגם המוזיאון הזה הוא בחציו פתוח, כך שהגשם עלול לבאס גם שם. החלטנו שנצא לטייל עם האוטו בסביבות לייק פלאסיד ובהתאם לדרך ומזג האוויר נעצור איפה שאפשר. יום של אלתורים. נו, הרי תמיד יש לפחות יום אחד כזה בטיול, לא ?

    אז נסענו צפונה על כביש 86. הדרך מהממת! שלכת בשיאה, ובכל רגע אגמים ונחלים. מה גם שאפשר להגיד שמזג האוויר החורפי והשמיים האפורים הוסיפו תאורה (או תפאורה) אחרת לנוף, שעד עכשיו פחות הובלטו. שיחת סקייפ עם סבא וסבתא גרמו לרגשות קנאה מעברו השני של האוקיינוס כשהפנינו את המצלמה לצידו השני של חלון הרכב. התחנה הראשונה שעברנו לידה הייתה High Falls Gorge, אבל היה גשם שוטף והיה ברור לנו שאנחנו לא יכולים לצאת לטייל ביער ובין המפלים במזג אוויר שכזה. לא רחוק מכאן סימנתי מבעוד מועד עוד נקודת עניין על המפה, שאמרתי שתהיה למקרה ונרצה לבדוק. המקום נקרא Adirondack Wildlife Refuge ולמעשה מדובר במקלט שמשקם חיות בר שנפגעו או הורחקו מהטבע. החלטנו ללכת לבדוק עד כמה המקום מתאים ליום כזה.

    נסיעה של כמה דקות בתוך היער ועיירה קטנה הובילה אותנו עד לשלט שמבשר על הגעתנו למקלט. המקום נמצא בלב היער, יש חניון קטן ולידו מבנה גדול מעץ. הגשם נחלש, ומתחת לעצי היער הענקיים מורגש הרבה פחות. ירדתי לבדוק את הפרטים והאם המקום מתאים בגשם, ולאחר ששקלנו את העניין ובהיעדר אלטרנטיבות החלטנו להיכנס למקום. המבנה עצמו מחומם ונעים. זה מעין מרכז המבקרים של המקום. בחורה חמודה קיבלה את פנינו והסבירה לנו מה ניתן לראות באתר (הלא גדול במיוחד). הילדים השתעשעו ממגוון הגירויים שהופיעו בפניהם במרכז המבקרים. כמה טרריומים עם עכבישים, ינשוף עצים ונחשים, שולחן עם פרוות בע"ח שונים, המון תצלומים על הקירות, טלויזיה גדולה עם סרט טבע על מוסים ודובים וסלון עם ספות נוחות ומשחק לגו מגניב של חווה. הביתן עשוי מעץ, וקיר אחד כולו מזכוכית המציג את חצר הזאבים (שהסתתרו מהזויות הזו). למעשה מאותו מבנה יוצא שביל לתוך היער שמגיע לחצרות של זאבים, קויוטים ודובים שחורים, ובהמשך שביל נוסף לתצוגות של בע"ח קטנים יותר. זו הליכה קצרה בתוך היער בשבילים מסומנים. התשלום הוא תרומה למקום ובעצם ע"פ העיקרוןpay as you wish . אחרי כמה דקות שהילדים מיצו את הלגו והגשם נחלש לגמרי, יצאנו ליער. הזאבים היו ראשונים – יש להם חצר ענקית, מלאה בעצים ומקומות מסתור רבים – ולכן גם לא הצלחנו לראותם. לפתע עבר לידנו אדם מבוגר, שהבנו שהוא אחד ממנהלי המקום העונה לשם אלכס. הוא ראה שאנחנו לא מצליחים לראות את החיות, פנה אלינו והתחיל לקרוא לזאבים בשמותיהם עד ששניים מהם (מתוך שלוש) הופיעו ממש מולנו. לבנים, גדולים ויפים. הוא סיפר לנו מאיפה הם הגיעו ועל הרגלי החיים שלהם, ענה לנו על שאלות והיה מאוד אדיב ונחמד. מסתבר שהוא עוסק כבר עשרות שנים במחקר ובשימור של בע"ח גדולים בארה"ב וניכר שהמקום חשוב לו. הוא קנה אותנו כשהשיב לשאלתנו "מדוע הם לא מתרבים כאן ?" ותשובתו הייתה "כי אין בזה צורך כשהם לא בטבע". ניכר שהמקום מושקע ומתוחזק, בע"ח נראים בריאים וחיוניים והתצוגות גדולות ונראות ממש טבעיות (בעצם הם טבעיות לגמרי, כי זה ממש חלקים מתוך היער). סמוך אליהם חצר הקויוטים, זאבי ערבות קטנים למי שלא מכיר, וממולם חצר הדובים השחורים, או יותר מדוייק זוג דובות שחורות. בדיוק הן קיבלו אוכל כשהגענו אליהם והיו מאוד פעילות. הסבירו לנו שהם הגיעו ממערב ארה"ב (מילוסטון נדמה לי), אחרי שהופיעו באיזורים מיושבים והייתה סכנה שיפגעו בבני אדם. בד"כ בע"ח שנמצאים בחיכוך עם האדם עלולים לדון אותם למוות. אופציה אחרת היא להעבירם למקלטים מסוג זה, וכך הגיעו לכאן שתי הדובות האלו שמהוות שגרירות של המין כולו להסברה ולחינוך. המשכנו בשביל ביער המקסים, (ממש מקסים, השגנו כמה תמונות נהדרות של הילדים משם) והגענו לחלק האחרון שם היו בע"ח קטנים יותר כמו עופות דורסים, שועלים, לינקס ואופוסום. בשלב כלשהו כשהגשם התחזק עשינו את צעדינו חזרה למרכז המבקרים שם הילדים שיחקו עוד קצת בלגו ואנחנו שמענו סיפורים וחוויות מאלכס, בעיקר על חקר מוסים במשך עשרות שנים (שכרגע לא נמצאים אצלם במקלט).

    הגיע העת להמשיך במסלול הרכוב הגשום. עברנו ליד Santa's Workshop שזה פארק שעשועים קטן עם theme של סנטה קלאוס. היה סגור כמובן. שקלנו לבקר ב-whiteface mountain. נסענו לשם, אך כשהגענו לכניסה הבנו שמזג האוויר לא מאפשר ביקור כיאות במקום, ובין כה זה די דומה לעלייה לפסגת ההר ברכבל שעשינו לפני יומיים בסטואו. לפחות הרווחנו מראות יפים של האגם הקטן בתחילת הכביש המוביל להר. המשכנו בדרכנו. שעת הצהריים, השלווה שסביבנו והנסיעה הרציפה עשתה את שלה והילדים תפסו תנומה קלה באוטו. אנחנו נהנינו מהנופים המדהימים. כמויות המים בנחלים ובאגמים שיש באיזור בלתי נתפסות. פשוט בכל כמה מטרים פלג מים או אגם קטן, וכולם יפים ופסטורליים. המשכנו עם הכביש עד לעיירה Bloomingdale ומשם לכיוון Saranac lake. החלטנו שהגיע הזמן לארוחת צהריים וסניף מקדונלד'ס הקרוב נבחר לצורך העניין. בסיום ארוחת הצהריים הגשם פסק ובתחזית היה נראה שהוא לא עומד לחזור. יש עוד כמה שעות אור לפנינו ולא רצינו לחזור למלון ולכן עמדו בפנינו 2 ברירות: לנסוע לדרך נוף אחרת בכביש 73 ואולי לעצור בדרך במסלול קצר ל- Roaring Brook Fallsאו לחזור ל-high falls gorge  שעברנו על פניהם בבוקר ולא נכנסנו עקב הגשם. אז ההחלטה נפלה על האופציה השנייה, בעיקר מכיוון שזה היה קרוב יותר והמסלול של מפלי ברוק נראה לנו ארוך וקשה יותר עם הילדים במזג אוויר כזה. אז הגענו ל-high falls gorge ובאמת הבחירה הייתה מעולה. אמנם הכניסה למקום יקרה כי זו שמורה פרטית, אך מאוד נהנינו מהחוויה. מדובר על סדרת מפלים גדולים ומרשימים, שההליכה אליהם היא דרך הרבה גשרונים ומדרגות עץ, וכל המסלול מרגיש חוויתי ואטרקטיבי. לילדים שלנו זה היה בול. המסלול עצמו קצר (פחות משעה מסיימים הכל), יש גם חלק שעובר ביער, ויש גם מסלול נגיש לעגלות ולנכים. בהחלט סיום הולם ליום שהתחיל פחות טוב.

    טוב לא באמת סיום, כי יש עוד כמה חלקים, אבל לפחות סיום החלק הטיולי. מכאן חזרנו למלון. שיחקנו קצת בלובי החמים והנעים ושכנענו את הילדים לצאת לסיבוב רגלי קטן באגם שצמוד למלון. הנוף מהאגם מקסים. יש מעין חוף קטן וממנו יוצא רציף עץ שנכנס לתוך האגם. ברווזים רבים סביבנו. היה שם בחור שהעיף רחפן וזה ריתק את הילדים. הוא הראה להם את המכשיר עצמו ומה הרחפן מצלם באותו רגע. אחרי כמה דקות הופיע לידנו בחור עם קיאק שבתוכו היה גם הכלב שלו עם חגורת הצלה. כשהתקרב, הכלב ניסה לעבור מהקיאק לרציף העץ, ואז המסכן נפל למים. הבעלים שלו תפס אותו בזריזות מחגורת ההצלה והחזיר אותו לקיאק. מזל שלבש חגורת הצלה. בדרכנו חזרה למלון רדפנו אחרי ברווזים וסנאים, ועברנו סביב מעגל האש החמימה שנמצא מחוץ למלון. מנוחה קלה בחדר, מקלחות והתארגנות לארוחת ערב. יצאנו למסעדה איטלקית במרכז העיירה שנקראת black bear. כל המסעדה מלאה בתמונות ובפסלים של דובים שחורים. המסעדה הייתה מפוצצת אך היה לנו מקום. אכלנו מנות פסטה טעימות מאוד (פרט ל- meat ball עצמו שהיה יותר מדי קשה) וסגרנו את יום הגשם, שתמיד מופיע בכל טיול, עייפים אך מרוצים. מחר בתחזית שמש חמימה, ללא עננים וללא הפתעות.

     



  • תמונות מיום הטיול סביב לייק פלאסיד:



  • ראשית – אני רוצה להתנצל על הקצב האיטי שאני מעלה את המשך הסיפור בימים האחרונים. עומס של יותר מדי דברים דחק את הכתיבה הצידה. מקווה להמשיך להתמיד. הנה ההמשך:

     

    יום 14 - יום שלישי ה-8.10.19

    קמנו לבוקר יפה ובהיר, ואחרי ארוחת בוקר וצ'ק אאוט עזבנו את המלון המקסים בלייק פלאסיד בדרכנו לטאפר לייק (Tupper lake). לא אלאה אתכם שוב ביופי של הדרך המקסימה והמיוערת. המראות המקסימים פשוט לא נמאסים. היעד להיום הוא ה-“wild center”. מדובר למעשה במוזיאון טבע, אבל עם אופי פחות רשמי כמו מוזיאוני הטבע הסטנדרטיים, והרבה יותר מתאים לילדים. למעשה יש למקום 2 מתחמים: חלק סגור בו יש תצוגות על חיי הטבע באדירונדאק משולב עם הדרכות ופעילויות לילדים, וחלק פתוח שכולל מסלולים ומתקנים מיוחדים ביער. מיד אפרט.

    הגענו למקום. שפע של חנייה. לאחר רכישת הכרטיסים ניגשנו לעמדה שבה 2 נשים עזרו לנו לתכנן את הביקור כך שנספיק להדרכות ונגיע לדברים שמתאימים לילדים. בדיעבד הגענו כמעט לכל מה שהמקום מציע. הן ישר זירזו אותנו להגיע למרכז המוזיאון, שם מייד מתחילה הדרכה ליד תצוגה של לוטרות נהר. המדריכה הסבירה על חיי הלוטרות בצורה מקסימה ומרתקת, ומסתבר שלעומת סכנת ההכחדה שלהן בישראל, הן נפוצות מאוד באיזורים האלו. הילדים, מן הסתם, נהנו לראות אותן קרובות מאוד מבעד למחיצת הזכוכית, כשהן פעילות ונמרצות עד מאוד. מעבר ללוטרות יש הרבה תצוגות דגים וחרקים, אבל אין עוד תצוגות קבועות של חיות. יש חיות מאחורי הקלעים שמוציאים אותן רק לצורך הדרכה בשעות מסויימות. בכל יום יש 2-3 הדרכות שונות שאפשר לדעת מה הן מראש באתר האינטרנט של המרכז. בהמשך היום זכינו גם לשמוע ולראות הדרכה על ינשוף עצים. חוץ מבע"ח כל החלק הזה של המוזיאון (שהוא לא גדול במיוחד) מציג באופן ידידותי, כייפי ומעניין את עולם הטבע בסביבה הזו. גם אנחנו וגם הילדים נהנינו מאוד. בהמשך נכנסנו למעין ספרייה שעמוסה בפוחלצים, דוגמאות של עצים ופרפרים, יחד עם המון משחקים חכמים וספרים שהעסיקו את הילדים למשך זמן. בהחלט מושקע ויש חשיבה על הפרטים הקטנים. משם יצאנו החוצה, חצינו את החניון והגענו ל-wild walk. מדובר על מסלול קצר של גשרים, עמודים וחבלים, שנבנה בגובה ומדגיש את חיי הטבע שמעל העצים ובתוכם. הנוף שרואים הוא מעל היער (לעומת הליכה בתוך היער שאנחנו חווים בד"כ), ובכל צומת יש מתקן או אטרקציה מעניינת אחרת. המוצלחת ביותר היא רשת העכביש הענקית, שזה בעצם כמו טרמפולינה גדולה בגובה העצים, וקן הציפור הענקי. משם ירדנו למסלול קצר בתוך היער (ויתרנו על חלקו שמגיע עד לאגם), והגענו לגן משחקים טבעי, שכולו עשוי מגזעי אורן טבעיים לחלוטין שלא עברו כל עיבוד, וכן סלעים ואבנים. הרעיון הוא שאפשר להנות ולשחק בטבע, ממה שהוא מציע. היו שם מסלול מכשולים, מגלשה, נדנדה, בית עץ. מגניב מאוד. התחנה הבאה הייתה ה-iForest. זהו מסלול מעגלי קצר בתוך היער, שבתוכו מושמעת בווליום מכובד מכל פינה במסלול מנגינה מוזיקלית שחוברה במיוחד למיצג הזה, ויוצרת חוויה של טיול בתוך המוזיקה, כך שהמוזיקה משתלבת עם הטבע באופן הרמוני ומיוחד. חזרנו למוזיאון דרך אגם מלאכותי קטן שצמוד אליו, והדבר האחרון שרצינו לעשות היה קצת יצירה. במרכז המוזיאון מתחם גדול ומקסים בו יש  פינות עבודה אישיות ומושקעות. בכל פינה סט של דפי עבודה, עפרונות וטושים, צבעי מים, מכחולים שונים, שבלונות של חיות וצמחים, מנורה אישית. הכל מוקפד ומושקע. התיישבנו לצייר (כולל אני) בשמחה והנאה רבה. מומלץ מאוד. בכך תם הביקור שלנו במוזיאון שארך 4 שעות. למעשה הכרטיס למוזיאון מקנה כניסה ליומיים, כך שניתן לפצל את השהות למי שרוצה. זה גם יכול להיות פתרון ביום גשום, למרות שכאמור חצי מהפעילויות הן בחוץ.

    לפנינו נסיעה ארוכה עד ל-Alexandria Bay, NY, שהיא נקודת היציאה המוכרת לשייט ב"אלף האיים". הילדים נרדמו תוך דקות ספורות, ואנחנו התחלנו את הנסיעה בכביש 56, שהפך בהמשך לכביש 68. בדרך רואים המון סוגים של נוף, אך בעיקר מה שהשתנה היו הבתים. בהתחלה הבתים היו כפריים ומטופחים. חלקם גדולים יותר, חלקם פחות. מבודדים או עם שכנים סמוכים. חצרות וגינות ענק. בהמשך הגענו לאיזורים יותר פשוטים, עד כדי עניים ממש. בתים קטנים, כמעט הרוסים. הבדל של שמיים וארץ. באיזור מסויים ראינו ריכוז של בני האיימיש שהיה קל לזהות אותם עם כרכרות הסוסים וכובעים רחבי שוליים. בהמשך לאורך גדת נהר סנט לורנס הופיעו בתים גדולים ומפוארים וחוות ענק. באמצע הדרך עצרנו לארוחת צהריים מאוחרת, קצת סופר לנשנושים והפתעות בחנות Dollar tree, שהייתה מוצלחת מאוד. בדרך למלון השמש כבר שקעה והוצאנו את אחת התמונות היפות (והספונטניות לגמרי) בטיול הזה. זכינו גם לראות בחטף עדר איילים ועוד יונק (דביבון או fisher) שלא זיהינו שחצה את הכביש בזריזות.

    בחרנו במלון דרכים פשוט מאוד שהוזמן מראש. שמו “Rock ledge motel” והוא נמצא על הכביש הראשי לפני העיירה. על אף הפשטות שלו הוא קיבל דירוג גבוה מאוד בכל האתרים. חדרים קטנים, נקיים ונעימים, אך המיטות היו קטנות מדי יש לומר. כר דשא גדול שמסביבו כל החדרים מוסיף חן למקום. חדר הקבלה עצמו מחובר לבית מגורים, וכשאתה נכנס לקבלה בעלי המקום יוצאים אליך מהבית. בקבלה הייתה אישה אדיבה מאוד, וכאשר אמרתי שאני מישראל הוציאה מהמגירה דגל ישראל ונופפה בפניי עם חיוך ואמרה שהיא תמיד עושה את הטקס הזה. היה חמוד מצידה. עלות ללילה הייתה 94$. היות וכבר בדרך ראינו שכל האיזור שומם בשעות האלו, כר קר מאוד בלילה, ואכלנו לא מכבר, החלטנו שאין טעם לצאת ונשארנו את שאר הערב בחדר לזמן משפחתי.



  • Wild Center at Tupper Lake, NY:



  • @gm165

    איזה יופי של שקיעה!!



  • @gm165 

    ואיזה פירוט על ה-Wild Center at Tupper Lake-כזה עוד לא היה

    ישר כוח

    תודת ביניים!

    מוני

     

     



  • איזה יופי של יום, 

    אתם הגעתם יותר מוקדם מאיתנו למוזיאון אז גם חוויתם את ההדרכות על החיות שאנחנו לא הספקנו, בהחלט מוזיאון שווה.

    גם אני מתקדמת לאיטי בסיפור בשל אילוצים (חלקם נעימים יש לומר), אבל בסוף נראה לי ששנינו נצליח להשלים המשימה

    שבת שלום

    טל

     



בחזרה