בחזרה

באיחור (לא) קל (בכלל) - מסעות הפקר'ס בסלובניה וקרינתיה - אוגוסט 2019



  • סיכום טיול? פה בפורום? תחושת רטרו קלה מעקצצת לי באצבעות, כמעט גורמת לי לחפש קסטה של א-הא – להקת העל הנורבגית המיתולגית על סולנה החתיך מורטן הארקט.

    מה סיכום טיול עכשיו?…

     

    אבל החיים, הם גלגל. והנה – סיכום, ולפניו – מבוא קצרצר:

     

    בין המשתתפים: א. אני. ב. אישתי היפה – אדיס, ג. בני הקטון – (יהו)ניצן.

    הטיול הוגדר בראשית דרכו (שזה אומר במהלך הטיסה חזרה מהטיול של הקיץ הקודם) כ-’טיול לסלובניה’.

    במקור, כמו כולם (או כולן/ם ברוח ימים אלו), תוכננה גיחת יום מסלובניה לאיזור חבל קרינתיה שבאוסטריה.

    ככל שנברתי בחבל קרינתיה הבנתי שהוא הולך לקבל פה נקודת כוכב משל עצמו שלאט לאט גדלה וגדלה וכך השתקענו בקרינתיה ל-6 לילות. אחריהם 3 לינות בעמק הסוצ’ה הסלובני, ואחכ עוד 6 לילות בבלד לפני חזרה הביתה.

    הטיסה היתה לוינה – בה שהינו 2 לילות בתחילת הטיול.

    מכירים את אלו שחייבים לספר לכם בשיא המתח ש-’בסוף ההוא עם הצלקת זה הרוצח?...’

    אז בדיעבד – יתכן שהייתי מוסיף יום-יומיים נוספים לקרינתיה על חשבון בלד, אבל אני רותם את הסוסים לפני העגלה (או אולי את העגלה לפני הסוסים בעצם?...) – והתובנות שלי ושל משפחתי – בסוף.

     

    מספר נתונים טכניים

    כרטיסי טיסה הוזמנו באוקטובר עם אוסטריין איירליינס.

    380 דולר לכרטיס, לא זול, אבל גם לא מאד יקר – בעיקר כשמדובר בטיסה סדירה כולל הושבה, מזוודות, שעות מעולות (טיסת אחהצ בהלוך וערב בחזור) וזמני שיא העונה של אוגוסט.

    שכרנו רכב עם חברת אבריקס הסלובנית – שבאמת שאין מילים לתאר את השירות המופתי והמדהים שלהם ששייך לסטנדרט שאנחנו פשוט לא מכירים.

     

    כאמור – טיסת אחהצ ונחיתה בוינה בערב ‘אילצו’ אותנו ללינה אחת בוינה.

    ההתלבטות בשלב התכנוני היתה ‘כמה זמן לתת לוינה הזותי?...’

    לנחות בערב ולצאת בבוקר? לנחות בערב, לעשות סיבוב קצר בבוקר ולצאת בצהריים? לתת לה יום? יומיים? שלושה?…

    בסופו של דבר הוחלט לבלות בה יום אחד מלא כולל לינה, חוץ מיום הנחיתה – כלומר סהכ לילה פלוס יום פלוס לילה.

    מצד אחד – לא לכאן ולא לכאן – מצד שני, בכל זאת נתן איזשהי טעימונת קטנה…

     

    אז מה עושים ביום אחד מלא בוינה?…

    א. מדמיינים את עצמנו מסתובבים בנחת במדרחובים היפים, עוצרים בבתי קפה, שותים בירה טובה, רואים הופעות רחוב, מבקרים באיזה מוזיאון מיוחד אחד או שניים, הכל בנחת, סופגים אוירה, לאט וברוגע…

    ב. חוזרים למציאות ודוחסים ליום הזה את וינה של הטיולים המאורגנים: בערב הראשון, עייפים מהטיסה, עוד הספקנו לשוטט קצת במרכז העיר.

    ביום השני הספקנו לטפס למגדל קתדרלת סןן סטפן, לקחת מטרו לארמון שנבורן, להכנס בלי תור בזכות הכרטיס הדיגיטלי שקניתי מבעוד מועד, לעשות סיור בארמון ובגנים, ולבקר במוזיאון הילדים, ואת אחהצ והערב לבלות בפארק פארטר.

    המלון שלנו יושב במרכז של המרכז של המרכז – דקותיים מסטפן פלאץ. במדרחוב לידו פסנתר כנף שהעוברים ושבים מוזמנים לנגן עליהם לקהל הרחב, ואפילו התעקשתי לנגן עליו את בוהמיין רפסודי ואת יש לי סמפטיה של שלמה גרוניך על אדמת אוסטריה! הקהל התלהב ובצדק! דם יהודי לא יהיה הפקר!

     

    למחרת בבוקר אורזים ויוצאים לאיזור קריתיה. הרכב של חברת אבריקס מגיע אלינו למלון. מקבלים ממני כסף ונותנים מפתחות. בלי חתימות, בלי ערבויות, בלי כלום…

     

    קרינתיה – קבלי –הפקר’ס בדרך



  • @gillp2

    ‘מאיפה התמונות המ-ע-מ-מ-ו-ת האלו’ ישאלו ודאי מכריי ומקוריי הרבים?…

    ובכן – מהיום הראשון בדרך לקרינתיה – יום אשר זכה בסיכומי טרום הטיול שלי לשם ‘יום אגמים קטנים’ וזאת על שום מה?

    אמת!!

    על שום שני אגמים קטנים בהם תכננו לבקר.

    אגם afritzersee ואגם feldsee.

     

    חדי העין בקרב קוראי הותיקים ודאי יבחינו כי שנינו – גם בני הבכור שעתיד לרשת את כל אשר לי, וגם אני – מצולמים בבגדי ים. 

    ואכן הטיול הזה הצטיין במז”א חם וקייצי מתחילתו ועד סופו. למעשה, הגשם העיקרי שראינו היה ביום הראשון בוינה – ושאר הטיול התנהל בתחושה של קיץ ישראלי מינוס הלחות.

    אז ביום הראשון, יום המעבר מוינה לאיזור קרינתיה – תכננתי מסלול טיול רגלי בין שני ‘האגמים הקטנים’ – כולל שחייה בהם.

    לא יאומן כמה השקעתי בתכנון אופטימלי של היום הזה…

    בדקתי תחבורה ציבורית מסוף המסלול (האגם השני...) בחזרה לרכב, בדקתי אפשרויות של שכירות אופנייים, וכשגיליתי שהתחבורה הציבורית לא עובדת ביום הזה (יום ראשון...) אפילו קיבלתי מלשכת התיירות המקומית מספר טלפון של חברת שאטלים פרטית… כמו מונית שירות סטייל…

    בפועל שום דבר מזה לא קרה – 

    הנסיעה לקרינתיה היתה ארוכה מהצפוי, העצירות בדרך שבדפים שלי היו רשומים חצי שעה לקחו שעה וחצי (כי מי ידע שבתחנת דלק ההיא יהיה מתקנים כאלו מגניבים לילדים...) ועד שהגענו כבר לא היה לנו כוח להתחיל טיול רגלי….

    אז טיילנו קצת סביב שני האגמים המקסימים האלו, שחינו בשניהם, והמשכנו בנסיעה קצרה לאגם מילשטט, בעיירה סיבודן, בה נלון ב-6 הימים הקרובים.

    עוד קצת מה-’אגמים הקטנים...’

     



  • אז איפה מתמקמים בקרינתיה? ודאי תשאלו.

    או!!!

    אז ככה:

    מסתבר שהיא בכלל לא כל-כך קטנה הקרינתיה הזו – על אף שמה הקומפקטי.

    למעשה – קשה להצביע על איזור ספצפי וחד משמעי שהוא ‘ה’-מרכז שלה.

    בניגוד לאיזורים אחרים כמו זלצבורג או טירול, חלק גדול מהתיירות באיזור היא ‘תיירות נופש’ – מכיוון שמדובר באיזור באוסטריה בעל מספר ימי השמש הרב ביותר, ובאגמים שנחשבים חמימים יחסית (מדגיש את המילה ‘יחסית’ – מי שמצפה לכנרת או לסחנ’ה באוגוסט – אז ממש ממש לא) חלק גדול מהתיירים באיזור (הרבה מאד תיירות מקומית) מתמקמת סביב אחד מהאגמים הרבים ומבלה ימים/שעות רבות סביבם.

    השיקול שלי בחיפוש הלינה היה למצוא מקום שיהיה במרחק הליכה קצר מאד למים, שהאגם יהיה מקסים, שזו תהיה עיירה ולא כפר נידח וכמובן שיהיה מרכזי למספיק טיולים ואטרקיות.

    בסופו של דבר בחרנו בעיירות seeboden על אגם מילשטט – שהתבררה כמיקום מעולה.

    בכלל – בטיולינו האחרונים באירופה ‘התפנקנו’ לעת זיקנה והתרגלנו לנסיעות קצרות של 40-45 דקות מכל נקודת כוכב – וסיבודן יכולנו למלא גם בקלות עוד שבוע שבועיים של טיול למרחקים קצרים.

    קצת על סיבודן:

    היא בדיוק מה שחיפשנו. יש לה חוף רחצה מהמם, טיילת עם מסעדות, בתי קפה, חנויות, יש שביל אופניים מקסים סביב האגם שיוצא ממנה (או עובר בה… תלוי איפה גרים...) – ומצד שני היא עדיין עיירונת די קטנה ואינטימית.

    לא הקדשנו לה אף יום ‘מלא’ אבל כמעט בכל הימים שלנו הגענו אליה יחסית מוקדם אחהצ ובילינו בה כמה שעות/חצי יום בחוף המקסים ובאגם מילשטט.

    תכירו: סיבודן



  • אז מה עושים בקרינתיה 6 ימים?…

    א. בודקים באובססביות את תחזית מז’א למחר כל שעתיים.

    ב. נרגעים מהקטע של לבדוק את תחזית מז’א כל שעתיים כי מפנימים באיזשהו שלב שזו לא ממש ‘אוסטרייה’ אלא יותר ‘סאנשיין אוסטרייה’…

    ג. מטיילים. שוחים באגם. נהנים מהחיים.

     

    ביום המלא הראשון שלנו נסענו לרכבל goldeck שנמצא במרחק 10 דקות נסיעה מהדירה שלנו.

    רכבל להר, מסלול הליכה מהמם לנקודת תצפית (הטיפוס למעלה לקח לנו כשעתיים עם המון הפסקות, הירידה חזרה כחצי שעה...).

    באחת מנקודות התצפית בטיול ניצן מזהה את הרכב שלנו בחנייה למטה ומצייין שמאחורי מגרש החנייה חבוי לו נחל.

    ‘אבא איך לא שחינו בו?...’ הילד תוהה ואני מבטיח שנתקן את המעוות בדרך חזרה.

    בסוף המסלול אנחנו שותים קפה, ניצן מתגלש במגלשת האבובים…

    באוסטריה כמו באוסטריה. הכול מאורגן למישעי. הכל מוכוון משפחות עד הפרט הקטן ביותר.

    בשעת אחהצ מוקדמת אנחנו בחזרה בסיבודן. שוכרים סירת פדאלים ומבלים שעות קסומות בשחייה בכל מיני ‘מפרצים פרטיים’ מהממים באגם.

    יום מוש!



  • למחרת משקימים קום.

    היום, בקנה מידה קריניתי, נסיעה ארוכה של חמישים דקות לאגם weissensee.

    מדובר באגם הרים קטן, מוקף רכסים ויערות, שמככב באופן קבוע ברשימת האגמים הכי יפים של אוסטריה.

    ובכן – הוא מהמם!

    הנהיגה אליו זו אוסטריה במיטבה. כרי אחו מקסימים, נחלים, כבשים צרים ומתפתלים עם מפלונים ויערות.

    פייר? התגעגענו רפי.

    מה עושים בוייסנסי? יש מסלול הליכה צמוד לאגם, עם המון נקודות של ‘חופים פרטיים’ בתוך היער שמזמינים לקפוץ למים. אז בעיקר עסוקים בהתלבט איפה ‘לעצור לשחות’ ואיפה ‘סתם יפה אבל קודם היה יותר יפה’.

    מבלים שם כמה שעות של עונג צרוף וחוזרים למילשטט.

    אחרי הטיפוס של אתמול להר גאודלק – המסלול ה-’שטוח’ סביב האגם נראה לנו ‘לייט’ ואנחנו מחליטים לשכור אופניים ולרכב לעיירה מילשטט הסמוכה.

    איזה מסלול כיפי (!!)

    ניצן, שלמד לרכב רק לפני הטיול, שועט קדימה, אני איתו.  מפעם לפעם עוצרים לחכות לאדיס…

    ובמילשטאט? הפתעה!

    גבירותיי ורבותיי: מהפך!

    השמיים, משום מקום, נהיים שחורים, וגשם זלעפות מתחיל לרדת ברכיבה חזרה.

    וואלה. אוסטריה…

    כאמור – כל הרכיבה חזרה היתה בגשם סוחף, אבל כשהגענו חזרה לסיבודן והחזרנו את האופניים, הגשם נפסק, העננים התפזרו, השמש יצאה וניצן אמר: ‘אבא אנחנו במילא רטובים אז בוא נלך לשחות...’

    אדיס הסתכלה עלינו ביאוש, וחזרה לחדר בזמן שאנחנו קפצנו למים לסגור עוד ‘יום מוש’



  • למחרת קמים בבוקר לעוד יום חם ושטוף שמש ונוסעים לרכבל גרליצן שנמצא מעל אגם אוסיאך.

    מדובר באחד היעדים הפופולריים באיזור והאתר די שוקק חיים.

    אני רושם ‘שוקק חיים’ ולא ‘עמוס’ – כי למרות עמוס זה לא מורגש. האוסטרים, בניגוד לחבריהם הסלובנים אותם נכיר בעוד כשבוע, יודעים לנהל היטב את כמות האנשים. התורים בקופות רצים במהירות. אין שום תור לרכבלים. חניון גדול ומסודר ערוך לקבל את כולם.

    פשוט כיף.

    רכבל קרונות, ואחכ רכבל כסאות מקסים.

    ניצן מבלה במתקנים המקסימים בתחנת ההר בזמן שאנחנו נשכבים על הדשא וצופים בנסיונות (הלא מאד מוצלחים...) של צונחי הרחיפה.

    עשינו מסלול הליכה קליל ונחמד מתחנת ההר לתחנת הביניים.

    בתחנת הביניים יש קארטינג מקסים (שלניצן חסרו 7 ס”מ כדי שיורשה להכנס אליו) ועוד מתקנים רבים.

    את אחה”צ אנחנו מבלים בחוף המקסים של אגם אוסיאך – עם מגלשות מים לאגם. לפנק לפנק לפנק.



  • @gillp2

    בתכנון היום – יום ‘ניצן’ – או במילים אחרות ‘מתחיל לשעמם לי לעשות מסלולי הליכה ברגל. אני רוצה שנעשה משהו כיף היום’

    אז החלטנו לנסוע לפארק ‘מילניום אקספרס’ – מתחם חדש יחסית של המון אטרקציות משפחתיות שמגיעים אליו ברכבל משולש בעל שם דומה.

    מסתבר שהווייז לא מעודכן בחסימות כבישים לצורך שיפוצים, וכל נסיונות הניווט שלי עם המפה של גוגל מאפ עלו בתוהו והחזירו אותנו שוב ושוב לאותה חסימה.

     

    אז עשינו שינוי כיוון ונסענו לעיירה malnitz ומשם עלינו לרכבל ankogel bahn.

    המראות מהרכבל הזה הן התשובה החד משמעתית לכל מי ששואל האם קריתינה ‘שווה כמו טירול או פחות...’

    מהעלייה לרכבל נשקפים נופים עוצרי נשימה של הגרוסגלוקנר ופסגות נוספות.

    מתחתנו נחלים, מפלונים, ופלגי מים של הפשרת שלגים. אני מפנטז על ירידה ברגל למטה. 

     

    למטה, בחזרה, אחרי ארוחת צהריים, אדיס נשארת ‘לנמנם בשמש’ על יד הנחל ואני וניצן עושים טיול לאורך הנחל לאגם סמוך וניצן אפילו מעז לקפוץ למים בנחל הקפוא

     

    את שעות אחהצ אנחנו מבלים בסיבודן בחוף ‘של המקומיים’ – 

    במהלך טיול האופניים מצאנו ממש מחוץ לסיבודן פארק משגע עם נחל זורם וחוף פראי ושומם יחסית.

    אז אני וניצן ‘שולחים’ את אדיס לחדר לנוח והולכים לשחיית ערב :-)

    עוד יום מוש הגיע לסיומו



  • עוד כמה תמונות מהרכבל במלניץ:

     



  • ביום האחרון המלא שלנו בקרינתיה חשקה נפשנו (שלא לאמר – נפשי..) במסלול הליכה נוסף.

    הפעם נסענו לכיוון הר mirnock שנמצא בקצה הרחוק של אגם מילשטאט.

    למירנוק אין רכבל – מגיעים אליו בטיפוס תלול מאד עם הרכב.

    אנחנו בנינו לעשות על ההר מסלול שמוגדר slow trail.

     

    מדובר ביוזמה נחמדה של לשכת התיירות המקומית שהגדירה מספר מסלולים באיזור כ-slow trail. 

    ההגדרה של מסלולי ה-סלואו האלו היא שהם אמורים להיות קצרים, נגישים לעגלות, ועם עליות בשיפועים מתונים – בקיצור, מסלול שמתאים למשפחה (ישראלית...)

     

    המסלול היה קצר ומקסים, והוא בידיוק, אבל בדיוק, מה שמדמיינים כשעוצמים את העיניים וחושבים על אוסטריה: נוף מדהים שנפרס מתחתינו עם כרי אחו אינסופיים, הרים, יערות, אגם, נחלים ומפלים, פרות מדנדנות, איכרים וערימות חציר?…

    אממה? נקודת הסיום הגיעה לנו מהר מידי…

    מה עושים?…

    נוטשים את ה-slow trail וחוברים ל-mirnock rundweg…

    אז הלכנו. והלכנו. והלכנו והלכנו והלכנו.

    ואחרי כמה שעות של הליכה, כשאנחנו כבר בלי מים, 

    הגענו בחזרה לכביש שמטפס לנקודת ההתחלה וגוגל-מאפס הראה לנו שיש לנו עכשיו קרוב לשעתיים של טיפוס מפרך מאד על הכביש עד האוטו – 

    אז המשפחה נשארה לנוח ביער ואני טיפסתי וטיפסתי וטיפסתי וחזרתי עם הרכב.

    סיכום: אחד המסלולים היפים שעשינו בשנים האחרונות – בסיכום האייפון הראה 17 ק”מ הליכה וכמעט 800 מטר שיפוע טיפוס – קצת יותר מידי בשביל ילד בן 6 (מישראל...)

    את המשך היום אנחנו מבלים בפארק המים perla aquapark בעיירה ספיטל על יד הבית. קטן. אינטימי. הבריכות מחוממות. אין תורים. מגלשה אחת נחמדה. לא להיט היסטרי אבל עושה את העבודה.

    שורו הביטו וראו כמה יפה המסלול במירנוק:



  • @gillp2

    יפה יפה יפה💕

    כיף של סיפור טיול, ותמונות מקסימות שממש עושות חשק (או כפי שמכרייך היו אומרים 'פשוט מעמממם!!!').

    מחכה ומצפה להמשך😊

     

     



  • @gillp2

    היי גיל,

    כיף שיש סיפור!

    הבמבינו ממש גדל מאז סיפור "מג'ורה. לוגאנו. טיצ'ינו. במבינו" שלך שאני שוב קוראת לעומק בימים אלו,  בשל מחשבות רציניות על איטליה בחגים הבאים. 

     

    התמונות כמו גלויה ועושות חשק לטוס עכשיו!

    מחכה להמשך

    עדי

     

     



  • @צפנת-לוינשטיין

    גיל היקר,

    טיול שלך אני לא מפספסת!!!

    כמה שניצן המקסים גדל! אהבתי את “אנחנו במילא רטובים אז בוא  נשחה באגם”. התפוח לא נפל רחוק מהעץ וסוף סוף יש לך שותף אמיתי! 

    אנחנו מתכננים סלובניה וקצת קרואטיה באביב עם כוכבונצ’יק במוסט נא סוצי’ וכוכבון בבלד כך שלא נוכל להקדיש יותר מדי ימים לאוסטריה אבל אין ספק שאו שאעתיק ממך יום אחד לטיול הנוכחי או שאקדיש טיול שלם לקריניתיה. אז אני ממשיכה לעקוב בהנאה ואחר כך להעתיק. תודה!

    דבורה



  • @gillp2

    באמת הרגשה של נוסטלגיה קלה לקרא סיפור חדש שלך פה :)

    הקטן שלך ממש גדל מאז הסיפורים האחרונים.

    כל הכבוד על קצב הכתיבה 😃 רק אתמול התחלת וכבר כיסית את כל קרינתיה..

    אני התחלתי לכתוב ביחד איתך ועדיין לא כתבתי על היום הראשון 😃



  • גם אני בעוקבים אחרי הסיפור (אחרי שסיפורי טיול קודמים שלכם היו לנו השראה גדולה) . אחרי שהיינו בזלצבורגלד ובטירול נראה שהגיע הזמן להוסיף גם את קרינתיה למגירת החלומות האוסטרית ...



  • צפנת! תודה ונעים להכיר :-) – ואחת המסקנות שעוד יגיעו בהמשך שעמישראל מפספס את קרינתיה המקסימה וחבל…

     

    הי עדי! למען האמת נחמד לי לחזור לפורמט הכתיבה פה. קרינתיה היא אכן גלוייה, ובניגוד לשאר חלקי אוסטריה – היא גלוייה שימשית וחמימה!

     

    דבורה, תודה! אין לך מושג כמה התפוח נפל קרוב לעץ בהיבט הטיולי או כמו שניצן אוהב להגיד: ‘עכשיו מחנה הבנים הולך לשחות באגם...’

     

    הי עדן! תודה :-) זה מה שקורה כשנרדמים בשישי בצהריים… (מגלים פרץ אנרגיה בשעות הלילה לכתיבה...). מקווה שהיום יגיע תורה של סלובניה היפה

     



  • תודה גיל שהתחלת לכתוב סיכום לטיול. זה גם מגיע בזמן – אנחנו יוצאים בקיץ 2020 לטיול דומה (קרינתיה, סלובניה ווינה). אל תחסיר שום פרט :-)


  • @gillp2


    הי גיל, כמובן שגם אני לא מחמיצה סיפור טיול שלך, ועוד לאוסטריה… :-)

    מסיבות ברורות, מצא חן בעיני ה-slow trail הזה. אני מנסה להבין איפה זה בדיוק.

    האם זה המסלול שמתואר בלינק הזה?



  • גיל , פנינית שלחה אותי לפורום לסיפור שלך

    כמו תמיד נהדר

    על אחת כמה וכמה שהסוכות הבא בדיוק חבל הארץ הזה על הכוונת

    ( נ. ב וואו כמה ניתן גדל . חינכת אותו היטב לא וב טבע. בן כמה הוא? )

     

     

     



  • @פסגות-מושלגות

    הי פסגות! אכן זה המסלול. כדי להגיע לתחילת המסלול צריך לשים בווייז נקודה בשם gasthof bergfried. משם יש שילוט slow trail. מסלול הסלואו טרייל מטפס לסירוגין ביער ובנוף הפתוח והמרהיב עד לנקודת תצפית. סהכ הטיפוס לקח לנו פחות מחצי שעה על דרך די סלולה ונגישה – עם כי בשפוע נחמד מאד… מנקודת התצפית (המהממת!!!) יורדים בעצם באותה דרך – מניח שהיה לוקח לנו עוד 10-15 דקות ירידה – לנו זה נראה ‘לייט’ מידי והחלטנו 'להצטרף’ עם השילוט למסלול אחר שלא לגמרי היה לנו ברור כמה זמן יקח. המסלול שהצטרפנו אליו היה פשוט עוצר נשימה, ובמונחים אוסטריים די קל (נגיש כולו, ללא סלעים וכו’...) אבל החלק האחרון כלל עלייה תלולה ולא נגמרת של כמה ק"מ שהיה לי ברור שאין סיכוי לעשות אותה עם ילד בן 6 שכבר היה אחרי יותר מ-10 ק"מ של צעידה



  • @ayeletback

    הי איילת!

     

    כיתה א’, בן 6.5, למד בקיץ האחרון לשחות ולרכב על אופניים (ספויילר – עברנו תאונת אופניים בסלובניה...) ונהיה די עצמאי בשטח… מי יודע אולי נפגש בקיץ בהרים הלבנים? :-)


 

בחזרה