ממש הרגשתי שאני בטיול איתכם

כמה שווה היום 100$ ?

אני מגיע בתחילת ינואר בטיול מאורגן ל8 ימים לבבייגין , אני מגיע עם הילד שלי (בן 10 )

יש מה לעשות בשעות הערב שהקבוצה חוזרת למלון?  

לאחר שני ימים עמוסים בצ’ונציניג, עלינו סוף סוף על אוניית הקרוז.

1. הסבל ששכרנו לעזור בהעברת המזוודות לאנייה שייך לארגון סבלים, זה שמדבר קצת אנגלית עומד ליד הכביש “ודג” לקוחות. לאחר כמה מטרים, מעביר את הכבודה לסבל התורן, שסוחב על המוט (למרות הגלגלים שכל מזוודה מצויידת בהם...) את המזוודות ולא מבקש יואן אחד מעבר למה שסוכם מראש. 

2. החדר הבסיסי מפנק דיו על הספינה

3. הקפטן וצוותו

4. להתראות צ’ונצ’ינג, יוצאים להפלגה

1. Ci Qi Kou (Porcelain Village) אמור להיות שריד של הכפרים של פעם באמצא צ’ונצינג. היום לא יותר מכמה רחובות צפופים עד מחנק, מלאים באותם דוכני אוכל ומזכרות.
2. הטבחית מכינה טופו טרי
3. גם למוכר צעצועי הפלסטיק יש ברקוד של וויצ’ט
4. 
   

1. מרכז העיר המודרנית, עם כל חנויות המותגים
2. ה”מערה” בניין עתיק יחסית, על 11 קומות לאורך צלע ההר, משמש היום כמוקד בילוי ליד הנהר
3. אחד הדוכנים ב”מערה”
4. גם למוכרת הפירות ברחוב יש ברקוד של וויצ’ט.
5. 

בתמונות למטה:

1. פינה בכיכר ליד בית העם – הפנסיונרים של צ’ונצינג במשחקי קלפים סוערים. 
2. בית העם
3. תמונות ממזיאון 3 הנקיקים – הסינים בנו סכר עצום על נהר היאנגצה ובכך פתרו כמה בעיות: מנעו שטפונות שהציפו חלקים נרחבים אחת לכמה שנים, הפכו את נהר היאנגצה הסוער לנהר שקט המאפשר העברת סחורות ופיתוח הערים שלאורכו  – ראו ערך צ’ונצ’ינג שתפחה במהירות על מעיירונת קטנה לעיר הרביעית בגודלה בסין עם מעל ל 30 מליון איש, ובנוסף, סדרו לעצמם מקור אדיר לחשמל. עם זאת, עליית מפלס הנהר אילצה מעל למליון איש לעזוב את ביתם, את האדמות החקלאיות שעיבדו במשך מאות שנים, והעתיקה אותם, לערים מודרניות, שחלקן הפכו לערי רפאים, ועל כך בהמשך. במוזיאון הנקיקים מדברים על החיים הקשים לאורך היאנגצה לפני בניית הסכר, ומהללים את הפליטים שגלו “מרצון” ומתוך תחושת שליחות.
   

לאחר יומיים מרתקים בלויאנג, חזרנו לתחנת הרכבת (ברגל, מגלגלות את המזוודות על המדרכה….) ויצאנו לנסיעה של כשש שעות לצ’ונצינג. נסענו אל העיר הענקית הזו, מכיוון שמשם יוצא קרוז של 3 לילות על נהר היאנגצה. לא מצאתי המון חומר על הקרוז, ודי התלבטתי אם לצאת. מעולם לא הייתי בקרוז ועקרונית אני נגד ספינות הענק שמשייטות לאורך חופים ונהרות, מקיאות לאתרי התיירות העמוסים בבת אחת מאות נוסעים בקבוצות מסוגרות, לביקור חטוף של כמה שעות, אחריו התיירים לרגע חוזרים לאנייה המפנקת ולא זוכים להכיר כמעט כלום מהאופי האמיתי של המקומות בהם סיירו.

אבל – מקריאה של מעט התגובות והסיפורים שכן מצאתי, נראה היה לי שהשיט על היאנגצה שונה, עיקר החוויה היא השיט עצמו בנהר, המעבר בנקיקים, וסיורי החוף למעשה משניים. כמו כן, היה נראה לי שההפסקה הזו באמצע הטיול, תהווה עבורינו פינוק ומנוחה, ידאגו לכל צרכינו, יקבעו את לוח הזמנים, נוכל סתם לנוח, לישון, לקרוא – וכך אכן היה.

לפני הקרוז, היו לנו יומיים בצ’ונצינג, ולא התחרטנו על כך. העיר גדולה, מודרנית, לנו בסטודיו מפנק במחיר לא יקר במרכז העיר. קצת תמונות. כמובן הסדר הפוך הפעם… בטוחה שתסתדרו

1. הנוף מהרכבת, סין החקלאית, כל חלקה פנוייה משמשת לחקלאות. הסינים גם שותלים המון המון עצים, מתוך תקווה לנטרל קצת את נוראות זיהום האוויר.

2. זו הארוחה שניתן לקנות ברכבת. כמובן כמו סיניות טובות, גם לנו היו תרמוסים עם עלי תה (כל אחת הסוג האהוב עלינו), שמילינו במים חמים שיש בכל קרון ובכל תחנה.

3. הדמפלינגז מעשה ידיה של טבחית מסעדת הרחוב ליד המלון בצ’ונצ’ינג, חזרנו אליה ואל המרק החם כמה פעמים...

4. והמרק...

הי תומר, אין לי מושג איך יוצרים בלוג, מקווה שמי שמתעניין ימצא את השרשור הזה – בין אם עכשיו ובין אם בעתיד...

אחר הצהריים, לאחר שנפרדנו מכל הזרים שהצטרפו לטיול ומחלק גדול מקבוצת הסינים, הגענו סוף סוף למערות לונגמן המרשימות. בדיעבד, סדר הדברים היה מעולה, מכיוון שהגענו למערות בשעות אחר הצהריים, האור הרך והקרירות רק הוסיפו לחוויה, המערות חצובות על הר וושתרעות לאורך קילומטר בלבד, אך כדי לראות אותן יש לעלות ולרדת באינסוף מדרגות התלויות לאורך ההר. חוויה. לדעתי לא צריך יותר משעתיים למרות שאחד ה”זרים” בקבוצה אמר לנו באוטובוס שבילה במערות יום שלם.

שם ההוסטל בלויאנג – Buling Buling Youth Hostel Luoyang

שאלתי בקבלה אם ניתן לטייל באותו היום גם למערות לונגמן וגם למקדש שאולין, שהוא מולדת הקוג פו. נאמר לנו שכן, אך הומלץ לנו להצטרף לסיור מאורגן הנוסע לשני האתרים. ביקשנו להצטרף לסיור זה ביום המחרת.

העלות הייתה נמוכה ביותר, כ 290 יואן לאדם. כשלוקחים בחשבון שהכניסה לכל אחד מהאתרים עולה כ 80 = 90 יואן, ושרק הנסיעה למקדש שאולין לוקחת מעל לשעה, ברור שהמחיר זול במיוחד. עם זאת, למחרת ב 08:20 הסתבר שהיינו חלק מקבוצה של אוטובוס מלא ורק כ 10 “זרים”. המדריך הסיני לא דיבר מילה אנגלית ואנחנו הזרים נאלצנו לסבול הסבר ארוך מאוד ברמקול של המדריך בסינית, למעשה כל הדרך למקדש שאולין. כמו כן, לא הוסבר לנו דבר – לא שקודם נוסעים למקדש שאולין ורק אחר הצהריים למערות,  שהעצירה הפתאומית בדרך חזרה מהמקדש הייתה לארוחת צהריים (לא ירדנו מהאוטובוס, נמסר לנו שעצרנו ליד מסעדה מאוד לא מזמינה, הסינים אכלו בזריזות ותוך רבע שעה היו כבר חזרה על האוטובוס) ולא שחלק צריכים לרדת עם הגיענו חזרה לעיר כדי לעלות על אוטובוס אחר שהחזיר אותם לאכסנייה מכיוון שהם יצאו לסיור רק לחלק של מקדש שאולין. בסוף הכל הסתדר והספקנו גם את המקדש וגם את המערות, אבל לא היה מי שיסביר לנו ופשוט נאלצנו לסמוך על היעילות הסינית וההמלצה של ההוסטל.

כאמור הנסיעה למקדש שאולין ארכה כשעה. המקדש יושב על הר מוקף צמחייה, סוף סוף אוויר נקי. נפרדנו מהקבוצה לאחר קבלת הכרטיסים, ונאמר לנו לחזור לאוטובוס באחת וחצי. בהתחשב בכך שאתר מערות לונגמן נסגר בחמש ויש נסיעה של מעל לשעה חזרה לעיר, הכניס אותנו קצת ללחץ. אחרי הכל, הגענו ללויאנג בשביל המערות. מבחינתנו המקדש היה רק בונוס. בדיעבד מסתבר שאין ברירה אלא לבצע את התכנון בסדר הזה, כי במקדש יש(במרכז הלימוד של קונג פו) הופעת טעימה של קונג פו המבוצעת על ידי תלמידים נבחרים – רק בבוקר. אמנם רק חצי שעה, אבל סוף סוף הבנתי מה כל כך מסעיר באומנות העתיקה הזו, והטעימה שקיבלנו הבהירה לנו כמה הנערים הצעירים האלה מקצועיים ומיוחדים. המקדש עצמו גם מעניין, וכאמור מוקף בנוף יפה. 

זה יכנס לבלוג? או שזה יותר מדי מסורבל?

התור למוכרת הבאנים 7 בבוקר לויאנג

משיאן יצאנו ברכבת בבוקר, לעיר לויאנג. כאן הגענו לעוד הוסטל מקסים, ממש אחד הטובים שהיינו בהם. נקי, חדש, מודרני, עם כל מה שהמטייל הממוצע צריך. כן ובגדול. המינוס היחיד הוא שאין בהוסטל אפשרות לאכול ארוחת בוקר. אך השלמנו זאת, כשקמתי מוקדם ממילא ויצאתי לקנות לנו באנים מהעגלה כמה מטרים מההוסטל.

הגענו ללויאנג בעיקר כדי לראות את מערות לונגמן החצובות בהר. בהתאם להמלצת הספר ופקידת הקבלה החמודה בהוסטל, לקחנו אוטובוס ונסענו למוזיאון לויאנג עליו אנחנו ממליצות בחום. לויאנג הייתה עיר הבירה של שולשלות קיסרים במשך מאות שנים. בחפירות התגלו שם אלפים רבים של פריטים מרתקים, את חלקם ריכזו במוזיאון ענק (סין… כבר אמרנו) בלויאנג. הכניסה למוזיאון חינם, ובילינו שם כמה שעות טובות.

ובכן, נתקדם. בפינגיאו לנו כאמור במעין הוסטל הממוקם בחצרה לשעבר של משפחה עשירה. היינו מאוד מרוצות מהבחירה. ההוסטל בנוי חדרים חדרים מסביב לשתי חצרות חמודות. אמנם החדר פשוט ביותר, לא היה ארון למשל, אך המקום עצמו היה בתוך העיר העתיקה, במרחק הליכה לכל מקום. היה נקי, מטופח, החצר הייתה נעימה ביותר. המחיר הזול של הלינה לא כולל ארוחת בוקר, אותה ניתן לבחור מתוך תפריט של המסעדה המופעלת במקום על ידי בעלת ההוסטל. ניתן לבחור ארוחת בוקר מלאה בכ 40 יואן, או ארוחה מצומצמת וגמישה ב 20 יואן. ניתן לאכול כמובן גם ארוחת צהריים או ערב במקום. לא ניסינו, היו כל כך הרבה אפשרויות בעיר העתיקה…

בעלת המקום מאוד מאוד נחמדה, שקטה ומסבירת פנים, מדברת אנגלית מצויינת.  היא אחת הסיבות להמלצה החמה שלנו על המקום. איפשרה לנו להשתמש במכונת הכביסה ללא תוספת תשלום. תלינו את הבגדים לייבוש על מתקן שהעמידה לרשותינו, ומכיוון שירד גשם, עזרה לנו למקם את המתקן בתוך מעין חממה בחצר המבנה. בקיצור, אנחנו מאוד ממליצות.

גם את יום הסיור מחוץ לפינגיאו ארגנה לנו הבחורה הנחמדה בקבלה, בתשלום שנקבע מראש ומפורט על שלטים בחדר הקבלה. שם המקום

 City Wall Old House.Ji Residence Pingyao

אציין שאת רוב מקומות הלינה הזמנו דרך בוקינג. נוח מאוד מכיוון שלאחר ההזמנה, כל המקומות מרוכזים על הנייד דרך האפליקציה של בוקינג. האפליקציה נותנת את שם המקום גם בסינית והשתמשנו בכך רבות. כמו כן, האפליקציה מציגה את המיקום של הלינה על מפס מי, mapsme מכיוון שגוגל לא עובד בסין וגם כשעבד דרך וי פי אן, היה בעייתי מאוד. בכלל, מפס מי היא אפליקציית המפות העיקרית שנעזרנו בה בסין, ממש לא ברמה של גוגל מפס, אבל זה מה יש והסתדרנו.

נזהיר שגם המיקום של בוקינג דרך מפס מי בעייתי, ולפחות פעם אחת שלח אותנו עם המזוודות הכבדות לכתובת שגויה מתחנת הרכבת עד למיקום הלינה בסוף הטיול בביג’ינג. כן, קשה בלי גוגל מפס בסין…

לגבי בוקינג – נראה שחלק גדול ממקומות הלינה שעברנו בהם, מעדיפים שנבצע את ההזמנה דרך בוקינג (בניגוד למשל לבתי מלון באירופה וצפון אמריקה). כשהצענו להאריך לינה בבית המלון בביג’ינג ישירות, ניתן לנו מחיר גבוה בהרבה ונרמז לנו שעדיף להזמין דרך בוקינג כי “כנראה יש להם מבצעים” ולכן המחיר דרך בוקינג זול בפער ניכר. מכיוון שבכלל המחירים בסין לא מאוד גבוהים, גם אם לעיתים ההזמנה דרך בוקינג קצת יותר יקרה, ההפרשים בש”ח בסופו של דבר לא משמעותיים (וכפי שראינו, לעיתים גם זולים בהרבה לעומת הזמנה ישירה).

לאחר  שלושה ימים בפינגיאו, יצאנו ברכבת לכיוון שיאן. הגענו לעיר אחר הצהריים, ואת פנינו קיבל אותו ענן מחריד של זיהום אוויר. לנו באכסנייה שבה לנו לפני כארבע שנים. לא מאוד נהננו, החדר לא היה מספיק נקי ומזמין. החסכנות עד כדי קמצנות ניכרה בכל דבר, כולל בגליל נייר הטואלט המצומצם שקיבלנו. כשירדי בשבע בבוקר לבקש עוד גליל, התבקשתי למסור את מספר החדר והדבר נרשם…

מכיוון שביקרנו כבר באתרי החובה בשיאן, הסתפקנו בסיבוב לעת ערב בשוק המוסלמי, כאשר עקב זיהום האוויר השתמשנו במסכות ומיהרנו לחזור לחדר.

כשחזרנו לעיר אחרי סיור היום, הספקנו עוד לסייר בכמה אתרים בעיר העתיקה שלא הספקנו ביום שלפני. למטה, החצר במתחם הענק של פקידי העיר, החזיקו ביד עוצמה אדירה, שתורגמה גם לעושר כמובן.. בערב הלכנו למיצג אורקולי על שער החומה הדרומי. הופתענו מהמקצועיות וההשקעה, בהחלט היה שווה.

לקראת ערב מזג האוויר השתנה, החל גשם ורוח. למזלינו. מכיוון ששינוי משטר הרוחות סילק את ענן זיהום האוויר. קמנו למחרת ליום שמש עם אוויר יחסית נקי, לפחות נסבל מבחינת רמת זיהום האוויר. לקחנו רכב עם נהג ליום טיול מחוץ לפינגיאו. ביקרנו בשלושה אתרי חובה – Shuanglin Temple לא רחוק מפינגיאו, אתר משפחת וואנג שהייתה אחר המשפחות החזקות והעשירות בימיד הזוהר של פינגיאו, ומבצר Zhangbi Ancient Fortress  עם רשת תעלות תת קרקעיות לא רחוק מאתר משפחת וואנג.

לא ברור לי איך נקבע סדר העלאת התמונות, אז הפעם יצא הפוך.

התמונה הראשונה היא מרשת התעלות של מבצר זאנגבי. התמונות השנייה והשלישית הן טעימות ממתחם אחוזת משפחת וואנג, שכנראה הייתה כל כך עשירה, שהייתה צריכה להתרחק מהעיר, לבנות מעין עיר שלמה מבוצרת, מבוך של חצרות לבני המשפחה ומקורביה. התמונה האחרונה היא דוגמית של הפסלים המדהימים בחיותם שניתן לראות במקדש שאנגלין לא רחוק בפינגיאו.

בתמונה למטה חצר של מקום הלינה ולאחר מכן, החצר של מוסד פיננסי (בנק) עתיק

האחוזות הסיניות בנויות חצרות חצרות, כשמסביב לחצר החדרים של הדיירים – בין אם האציל עצמו, משפחתו או משרתיו. לכל ענף במשפחה – חדר משלו, לעיתים חצר משלו.

תיקון – שם המסעדה המלא TRB Forbidden City. משם מה לא יצא נכון.

מעבר לזה, בעיקר הסתובבנו בחוטונגים, ברחובות הקניות, נחנו במלון, התרחצנו בבריכה (התפנקנו במלון New World Beijing).

לאחר כחמישה ימים, יצאנו ברכבת לפינגיאו, וכאן נתקלנו לראשונה ראש בראש בזיהום האוויר הנורא. כבר מהרכבת ניתן היה לראות את הערפל, הערפיח האפור. התפללתי שעד שנגיע לתחנה “שלנו” נצא מהזיהום הזה, אך בלילה כשהרכבת עצרה בתחנה, היה ברור לנו שאנחנו באמצע כל הענן הרעיל הזה. פינגיאו ידועה בעיקר בזכות העובדה שהעיר העתיקה שלה, המוקפת חומה, כמעט לא השתנתה מאות שנים, מאז הייתה מרכז פיננסי חשוב מאוד. כמה מהבנקים הראשונים הוקמו בעיר, ושם השתמשו גם בצ’קים הראשונים בעולם. עם דעיכת העיר לאחר שהעניקו הלוואה ללא כיסוי לקיסר, שנגחאי והונג קונג לקחו את ההובלה על הפיננסים, ופיניאו ננטשה ולמרבי מזלינו, לא הוחרבה לטובת מגדלים מודרנים נוצצים. העיר בהחלט שווה ביקור של שני ימים. יום אחד לסיור ברחובות והחצרות המרתקות שלה, ויום סיור מחוץ לעיר

בתמונות למטה – העיר העתיקה, החומה וזיהום האוויר

ממש לפני שיצאנו לסין, טריפאדוויזר פרסם את המסעדה שקיבלה את הציון הגבוה ביותר מהמדרגים של האתר – והמסעדה בביג’ינג. ביררתי ומסתבר שיש להם תפריט צהריים שלא צריך בשבילו לפתוח תוכנית חיסכון. הזמנתי מקום. פרט לכך שמוקד ההזמנות שלהם שלח אותנו לכתובת הלא נכונה, הייתה לנו באמת חוויה נחמדה במסעדה, ארוחת גורמה עם כל הטקס בישבן, במחיר צהריים הגיוני. גם קיבלנו פיצוי על הטרטור, כוס יין נתזים טעים. שם המסעדה TRB Forbidden Ci ומסתבר שהם יושבים ממש בחומה ליד הכניסה לעיר האסורה. אם בא לכם לפנק את עצמכם בארוחת גורמה מערבית בביג’ינג, אנחנו בהחלט ממליצות

פארק BEIHAI , נחמד לשיטוט ביום שמש קריר. הסינים מאוד מתלהבים מהשלכת, וכמובן משקיעים מאמצי על בצילום אחד של השני, ובעיקר הילדים, בכל זווית אפשרית

ובכן, בייג’ינג – ברור שאי אפשר לדלג על העיר המדהימה הזו

הפעם לקחנו את זה ממש באיזי, כי כיסינו את כל אתרי החובה.

ביקרנו בפארק האולימפי – לדעתי מתאים רק למי שכבר היה ומחפש עוד נקודות עניין. הפארק עצום, המרחקים גדולים, הסינים לא ממש יודעים מה לעשות עם הפילים הלבנים שנותרו להם מהאולימפיאדה, הקיוב (בריכות השחייה) ממש מאכזבות מבפנים. הם מתחילים כנראה כבר עכשיו בהכנות לאולימפיאדת החורף שתתקיים אצלם ב 2022. קן הציפור – האצטדיון, יש אפקט וואו כשנכנסים פנימה ורואים את הגודל. זהו, הפארק עצום, הסינים רוכבים להנאתם באופניים, אנחנו לא יכולנו כי אין לנו וויצ’ט ולכן הלכנו ברגל עד סוף הפארק. נחמד, היה יום שמש נעים וקריר. לא יותר מזה

בתמונות – ה”קיוב” אתר בריכות השחייה מבפנים, הבריכה מכוסה. לאחר מכן אצטדיון הציפור.

נהניתי מאוד לקרוא את הסיכום, הייתי שמחה לקרוא גם קצת על התרשמויות מהיעדים עצמם.