תודה על התגובה.

מעבר להתייחסות הספציפית לדילמה על הטיול אפשרת לי להסתכל בפרספקטיבה אחרת גם על כלל ההחלטות שאני מקבלת והולכת לקבל, כך שהרווחתי כפליים 

תודה 

אהלן!

תסלחי לי שלא קראתי את כל התגובות, ואולי אני חוזרת על דברים של אנשים אחרים.

אין דבר כזה גיל מאוחר מדי לטוס

פשוט אין דבר כזה

בכל גיל תחווי את הטיול באופן אחר

אני יכולה להגיד שטסתי ישר אחרי הצבא (כלומר – אחרי שעבדתי שנה לחסוך כסף אחרי שהשתחררתי) והיה ממש ממש כיף

וגם טסתי עשר שנים אחרי – והיה ממש ממש כיף. אולי אפילו יותר כיף במובנים מסוימים.

כי הכרתי את עצמי יותר, ידעתי יותר מה חשוב לי ומה אני מחפשת, והייתי בטוחה בעצמי מספיק לעשות מה שמתאים לי.

לומר את האמת – את עדיין מאוד צעירה ונשמע שאת עדיין לא מכירה את עצמך כל כך ולא בטוחה מספיק לעשות את מה שמתאים לך.

שזה בסדר גמור – יש לך עוד זמן ללמוד, את באמת צעירה מאוד עדיין.

טיולים עצמאיים בעולם (גם עם שותפים, זה לא חייב להיות לבד) מלמדים אותך המון על עצמך. על היכולות שלך, הגבולות שלך, הרצונות שלך, מה חשוב ומה לא חשוב לך.

אגב אני יודעת שהכל נראה מאוד גדול וחשוב ומפחיד ומלחיץ ודרמטי עכשיו,

אבל את חייבת לזכור שבסוף מדובר בפרקי זמן קצובים, שבאים והולכים.

את לא חייבת לטוס לשנה, את יכולה לטוס לחודשיים.

את יכולה לטוס לחודש ולראות אם את נהנית – ורק אם כן להמשיך לטייל. או לחזור ולתכנן טיול ארוך יותר.

את יכולה להתחיל ללמוד ולטייל בחופשת הקיץ. המון סטודנטים עושים את זה.

את יכולה גם להחליט שזה לא מה שאת רוצה בכלל – וזה ממש ממש בסדר!!!

אגב רשמת משהו מעניין –

״נראה לי שההתלהבות מטיסה כזו היא פחותה מאשר ההתלהבות של משוחרר טרי שחופשי ומאושר מה שנקרא״

והשאלה שלי היא – 

אז מה???

לא משנה שאני ממש לא מסכימה עם ההצהרה הזו

אבל נניח שהיא נכונה –

האם זה משנה את המציאות? האם זה מאפשר לך ליצור מכונת זמן ולחזור אחורה ולשנות את הבחירות שלך?

לא!

זו מחשבה לא מקדמת, שלא תעזור לך להחליט החלטות וסתם תעורר בך רגשות שליליים שאין להם שום מקום בשיחה הזו.

את בן אדם מבוגר, החלטת מה שהחלטת, ואת יכולה להחליט כל יום מחדש מה את רוצה לעשות

כמובן שבשביל טיול צריך לא רק רצון אלא גם אמצעיים כלכליים ומידה של אחריות ועדיף גם לתכנן קצת

אבל זה ממש לא משנה אם היית יכולה להנות יותר אם היית עושה את זה בנקודת זמן אחרת שעברה כבר. כי היא כבר עברה ואין דרך לשנות את זה.

לעשות משהו חדש ואחר ממה שעשינו קודם זה הרבה פעמים מפחיד.

גם לטוס יש אחרי צבא זה מפחיד (לפחות בשבילי זה היה)

מאחלת לך (ולעצמי) אף פעם לא לעבור את שלב החופש.

עדיין

 נקודה נוספת, 

לעיתים בגיל מבוגר מעט יותר, יש עדיין מספיק כח ומספיק כסף – כך שדווקא אפשר לעשות טיול אופטימלי מבלי לחשוב איך חוסכים 2 פזו, בנסיעה של יום. או בלינה במאורת נחשים.

אם כבר חפרתי (מתנצלת) 

אני אוסיף משהו קטן שלא חשבתי לכתוב…

שבוע לאחר שהשתחררתי הצטרפתי לטיול קצר ביותר עם חברי משפחה לכשבוע בקוסטה ריקה- והיה מדהים מדהים אך קצר ומפוספס ביותר . אז כנראה משם תחושת ההחמצה והצורך לחזור 

בקיצור מקווה שהתכניות יתממשו כן או לא הכל לטובה 

ושוב תודות

מסכימה עם הדברים שלך

תסכים/י איתי שיש סיבה שהמחשבות האלו קיימות, הרי אני לא היחידה, שומעת את זה מסביבי וזה בהחלט משפיע

 בקיצור אין צורך שאני יאריך על זה. תודה רבה על העידוד והעזרה. הקלתם לי קצת על דרך החשיבה 

זו לא סיבה נוספת לנסוע? ובאמת, טיפשי להסתכל על “כולם יהיו אחרי צבא”. כי מי זה כולם? רק הרבה מהישראלים הם בגילאים הללו, אבל יש מלא מטיילים אחרים. אם ישראל סוגרת עלייך, למה לחפש עוד ישראלים בצד השני של העולם? יש מספיק אנשים אחרים שם. 

הסביבה והתרבות בארץ קצת סוגרת עליי, אבל אתה צודק במאה אחוז. תודה 

מצטרף לכל המגיבים.. לא מבין את הדרמה.. אני טסתי ומתכנן לטוס כל חיי.. לא לעצור בגיל שהחברים מסביבי עוצרים.. הרי את לא נוסעת לפגוש שם ישראלים אלא תרבות אחרת וניתוק, אז מה אכפת לך מכמה ישראלים שנשארים בארץ? תקומי ותסעי בלי לחשוב יותר מדי וכשתהיי על המטוס כבר תחייכי מאוזן לאוזן..

היי, 

האמת שלא אז אל תתבאס בבקשה

שחזרתי את הסיסמא לא הצלחתי להכנס. ונכנסתי עכשיו לאתר בכדיי להגיב.

תודה לכולם על התגובות המפורטות והחמות. 

האמת,

מצד אחד זה מעודד וכיף לשמוע על הצד הטוב שרואים את הדברים… מצד שני עדיין מבולבלת מכל מיני סיבות. בסופו של דבר זו רק החלטה שלי, אבל תמיד כיף לקבל פרספקטיבה של מנוסים ממני.

תודה לכולם, שמחתי להיעזר  

עזוב. התשובות (לא שלי) מענינות 

אז שת/יהיה בריא/ה השואל/ת.

בהחלט יתכן שאני חשדן

אבל איכשהוא תמיד הם לא מגיבים אחכ

https://community.lametayel.co.il/topic/155649/%D7%93%D7%A8%D7%95%D7%9D-%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%A7%D7%94-%D7%91%D7%92%D7%99%D7%9C-28/2

תוכל/י לשלוח את השאלה מלפני שבועיים?

(מבאס אם זה באמת ככה)

נראה לי מישהו עושה כאן ניסוי

היתה שאלה דומה לפני שבועיים

@מטייל_777

נאמר שיום אחד בעוד 10 שנים תקראי את ההודעה הזו ולא תאמיני שכתבת אותה. 

את בת 24. כולה 24. עברו 3 שנים, וזהו? החיים נגמרו?

גם אם כן, יש חיים אחרי המוות 

 

יש מלא אנשים שנוסעים לדרום אמריקה בגיל 30, 40, ואפילו 50. 

''ואפילו'' 60 ו 70 כמו שאמר sailor

נאמר שיום אחד בעוד 10 שנים תקראי את ההודעה הזו ולא תאמיני שכתבת אותה. 

את בת 24. כולה 24. עברו 3 שנים, וזהו? החיים נגמרו? יש מלא אנשים שנוסעים לדרום אמריקה בגיל 30, 40, ואפילו 50. אנחנו היינו שם לטיול תרמילאים הרבה אחרי השחרור מהצבא והרבה אחרי גילך. בעוד עשר שנים גם תביני שזו שטות, ה”סביבה שאין לי שייכות”, כי גיל זה כולה גיל. מטיילים עם אנשים שמעניינים אותך וכיף לך איתם, לא רק עם אנשים שחולקים איתך יום הולדת. ההיצמדות לגילאים דומים בלבד היא בדיוק ההיפך מלפתוח את הראש ולהכיר אנשים שונים לגמרי שזה מהדברים הכי טובים בטיול תרמילאים.

במקום לשבת ולחשוב על החמצות ועל חייך שנגמרו, קלטי שאת כולה בת 24 ולכי תעשי משהו. תואר, טיול, משהו שמעניין אותך. אם לא תתחילי במשהו, תחמיצי עוד שנים. מה לעשות, צריך לבחור. עדיף לבחור אופציה אחת ולחוש שמחה עליה, מאשר לא לבחור בכלום ולחוש פספוס פעמיים. 

טיול השחרור שלי היה שחרור מעבודה, ביציאה לפנסיה מוקדמת.

עד אז נסעתי לחו”ל לטיולים קצרים יחסית, זוגיים ומשפחתיים וטיילתי הרבה ככל האפשר בארץ, כולל מסלולי הליכה ארוכים.

אם את חוששת, סעי לטיול קצר, תראי איך זה הולך וכמה את נהנית.

אם טיולים הם בדמך לא תוכלי להפסיק, אם לא, תהני מדברים אחרים כמו רוב האנשים.

בוקר טוב,

גילוי נאות – אני כן טסתי לאחר הצבא. 

ועוד גילוי נאות – יצא לי לטוס בירח הדבש שלי לנפאל ותאילנד עם אשתי, ויצא לי לעשות טרקים באירופה עוד מאוחר יותר. 

ומה אני רוצה לומר בזה?

אני מבין את תחושת הפספוס שלך. אבל יש בה נקודה אחת שהיא שגויה מהיסוד – את משווה את עצמך למי שנמצא מסביבך. ואת מניחה שכל מי שיהיה במקום אליו תסעי, יהיה משוחרר טרי. אז זהו – שישראל היא אמנם המדינה החשובה בתבל, אבל בטח שלא היחידה. מקומות הטיול הקלאסיים “מלאים” באנשים מכל גיל וגיל. גם ישראלים משוחררים, וגם אנשים אחרים מכל מיני מדינות בכל שלב בחיים, וכן – גם כאלו שלפני לימודים. 

לעניות דעתי – גם אם את היום בת 24 ועוד לא התחלת ללמוד, אבל חשוב לך לנסוע – תסעי! ותהני! הלימודים ימתינו. עוד שנה לא משנה שום דבר כשמסתכלים על החיים בהיבט “קריירה” ארוכה של 40 שנים. בסך הכול עוד שנה אחת. תחשבי למשל על הבנים שמסביבך, שיצאו לקצונה ורק משתחררים בגיל 22-23. אתם בעצם במצב דיי דומה. 

השאלה המרכזית שלי היא, האם את זקוקה לנסוע עם מישהו מהארץ שנמצא באותו שלב כמו שלך על מנת להרגיש שייכות?

במידה וכן – תמצאי מישהו כזה. אולי זה יהיה קצת פחות קל מהאפשרויות שהיו לך קודם, אבל זה בהחלט אפשרי. 

במידה ולא – אז אני עוד יותר שמח בשבילך. סעי as you are וגלי את העולם שאינו ישראל בחוץ לארץ. את תגלי אנשים נהדרים מכל המדינות ואני משוכנע שתמצאי מספיק אנשים שתהיה לך שפה משותפת איתם, גם אם הם לא ישראלים. 

ונקודה אחרונה. 

החיים לא נגמרים עכשיו לפני תחילת הלימודים. 

כאחד שפעיל כאן בפורום, אנחנו נתקלים בהמון אנשים שנוסעים לטיול הגדול שלהם בכל מיני שלבים בחיים – לפני הלימודים, במהלכם, לאחר הלימודים, עם בני זוג בירח דבש, וכו’ וכו’.. זו בהחלט לא ההזדמנות האחרונה!