בחזרה

מדריך קצר למטייל בערב הסעודית



  • שלום, שמי אלכסנדר לפשין ואני עיתונאי ובלוגר שמטייל ברחבי העולם וכותב מאמרים על מדינות ונקודות עניין שונים כולל מורשת תעשייתית. בבלוג שלי יש לפחות 2 מיליון מנויים וכתבתי על מקומות תעשייתיים רבים במדינות שונות: תחנת הידרו חשמלית בסיביר ברוסיה, תשתיות הרכבת החיגאזי בירדן וסעודיה, גשרים ייחודיים ומפעלי תעשייה. בדייכ אני כותב באנגלית או ברוסית, אף הגיע הזמן שאנסה גם את העברית 😎

     

     

    אני כותב את הטקסט הזה אחרי הטיול של 12 ימים במדינה המרתקת הזו. מכיוון שעדיין יש מעט מאוד מידע על טיולים עצמאיים במדינה, החלטתי לכתוב את השקפתי הסובייקטיבית ללא שאיפות למדריך טיולים מסוג ״לונלי פלנט״. אני מקווה שהניסיון שלי יועיל לכם. אתחיל עם דברים בסיסיים ואז אעבור באופן ענייני על מידע מעשי. הנה המסלול שעברתי: טסתי לכווית ומשם ברכב לדמאם בסעודייה דרך מעבר יבשתי. משם, במטוס לג'דה, משם לאבהא בדרום בטיסה אחרת, אחר כך באוטובוס לג'זאן בגבול עם תימן, משם במטוס לריאד, ואז רכבת לנווה מדבר בשם חופוף, ואז משם בטיסה לטאבוק בגבול עם ירדן. משם נסעתי באוטובוס לעקבה הירדנית.

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

    ויזה

    בואו נאמר מהתחלה, כי אזרחי ישראל אינם מורשים לנסוע לערב הסעודית, כלומר זה עלול להיות רלוונטי במידה ואתם מחזיקים בדרכון זר מלבד דרקון הישראלי. מאז ספטמבר 2019 ערב הסעודית פשטה משמעותית את נוהל הגשת בקשה לויזה וכעת היא נעשית באינטרנט באתר של משרד התיירות של ערב הסעודית תוך רבע שעה ובעלות של 120 דולר. אתה ממלא אונליין נתוני דרכון בסיסיים לחלוטין, שלם עם אגרה והוויזה מגיעה לדואר האלקטרוני שלך.

     

     

    יתר על כן, הוויזה הינה למשך שנה עם מספר בלתי מוגבל של הכניסות. הדבר היחיד שעלי לייעץ הוא לא לבלבל בין האתרים, מפני שגיליתי באינטרנט חבורה של אתרים מוזרים המתיימרים להוציא ויזות סעודיות. במקרה הטוב, תשלמו יתר למתווך בלתי נדרש כלל, ובמקרה הגרוע יגנבו כסף מהכרטיס הבנקאי.

     

    חותמות כניסה ישראליים

    הסעודים הם אינם סורים ולבנונים, לא מחפשים ישראלים ולא יעשו דבר עם יגלו שיש לכם דרכון ישראלי בנוסף לאמריקני או פולני. את הדרכון הרוסי שלי מלא בחותמות כניסה ויציאה ממצרים בטאבה וירדן במעבר הגבול ערבה ואף אחד לא שאל אותי אף לא שאלה אחת בעניין הזה.

     

    כסף

    ישנם כספומטים בכל מקום, אפילו בערים קטנות ובאזורים כפריים. כמו כן בחלק מתחנות דלק וסופרמרקטים. מתקבלים כרטיסים בינלאומיים, מעולם לא היו לי בעיות עם כספומטים בסעודיה, אבל קחו בחשבון שהם לא מקבלים כרטיסי אשראי ישראליים. בכרטיס הבימלאומי תוכלו ללשלם בכל הסופרמרקטים וברוב המסעדות והמלונות. באזורים כפריים עדיף להיות מוכנים לשלם במזומן, לפחות מדי פעם. חשבו על זה מראש וקחו איתכם סכום מה במזומן.

     

    מחירים

    בידיעה שסעודיה היא מדינה עשירה, חששתי להוצאות בלתי צפוים במהלך הטיול. אבל בפועל התברר שסעודיה הינה זולה מאוד. רמת המחירים של, נגיד, רומניה ופולין. כמה דוגמאות למחירים בסעודיה ($ 1 = 3.80 ריאל, בערך כמו שקל ישראלי):

    שוברמה בפיתה 10 ריאל
    אורז וחצי עוף בגריל 20 ריאל
    חדר מלון לא בינוני 100 ריאל
    ליטר בנזין 2 ריאל
    מונית 2 ריאל לקילומטר
    מכבסה 15 ריאלים עבור 4 ק"ג בגדים (בתוספת של 10 עבור הגהוץ)
    אוטובוס SAPTCO מאבהה לג'אזאן (200 בע"מ) 50 ריאל
    טיסה ריאד - ג'דה (900 קיימ) 45 $

     

     

     


    התיירות והטיולים מעורגנים הינם רחוקים מלהיות תקציביים, מכיוון שאלה מכוונים לעובדים ההזרים האירופאים ואמריקאים בעלי משכורות מעל 10 אלף דולר בחודש, שעבורם 500 דולר ליום בטיול הג'יפים במדבר זה גרושים. הרבה יותר נוח וזול לשכור רכב.

     

    צבא והמשטרה

    אני מודה שקצת חששתי שהמשטרה המקומית ובעיקר ״משטרת המוסר האיסלאמי״ (מוטבווין) עלולים להרוס את נסיעתי. כל ההגבלות האלה מהסדרה "אתה לא יכול ללכת לפה", "אל תצלם שם", "אל תלך במכנסיים קצרים", "אל תסתכל על נשים", "אל תבוא למסגד "וכן הלאה. פעם כך זה היה באמת. כעת אין שום בעיות עם הרשויות ויתר על כך, לא סביר שתפגשו עם הרשויות במהלך הטיול. לעיתים רחוקות נמצאים עמדות משטרה בכבישים מהירים ולעיתים נבדקים תעודות של כל נוסעי האוטובוסים ורכבים. בערים גדולות המשטרה נדירה מאוד ונראת בצמתים מרכזיים ובסמוך למשרדי הממשלה. לא אכפת להם מכם, ואם אתם לא מנסים לצלם אותם, או להתנהג בצורה לא הולמת, אז לא תיהיה כל בעיה.

     

    סעודים

    תושבים מקומיים לדעתי הינם מהערבים הכי המסבירי פנים שפגשתי במזרח התיכון. אולי מכיוון שתיירות היא תופעה חדשה כאן והם אינם רגילים לזרים עם תרמילים מאחורי גבם, והם גם לא יודעים להרוויח כסף מתיירות. במספר מקומות נידחים הייתי למעשה המטייל הראשון שראו. לעתים אנשים רצו עליי כדי להזמין אותי להצטרף למסיבת התה המשפחתית שלהם. היו אנשים ברחוב שנסעו ברכב ועצרו מולי ושאלו האם הכל בסדר והשאירו את מספרי הטלפון שלהם למקרה הצורך.

    זרים

    זרים בערב הסעודית הם בעיקר הודים, פקיסטנים ופיליפינים העובדים כאן על תמוררת 500-800 דולר לחודש. הם גרים באזורים העניים ביותר בערים, מקבלים משכורת זניחה (לעומת הסעודים) ונראים עצובים מאוד. על פי הסטטיסטיקה, ישנם כ 8 מיליון עובדים זרים במדינה המהווים 25% מאוכלוסיית הממלכה. אם אתם מטיילים בתקציב, המלונות שלכם לרוב יהיו באזורים בהם גרים הודים ותחשבו שזה לא המזרח התיכון, אלא פרבר של מומבאי. באופן כללי, הם ידידותיים למדי ובלתי מזיקים. ישנם כמה מאות אלפי אירופאים ואמריקנים במדינה התופסים רמה חברתית גבוהה בהרבה ומרוויחים משמעותית יותר מהודים. בדרך כלל הם גרים בפרברים עשירים שבהם חברות משכירות להם דיור והסיכוי שלכם לפגוש אותם די נמוך אלא אם אתה מכירים אותם באופן אישי.

    נשים סעודיות

    האם ניתן לבקש מנשים עזרה, לצלם אותן או ללחוץ יד? שאלתי את עצמי שאלות כאלה לפני הטיול. אין תשובה מוגדרת, מכיוון שהכל תלוי באישה המסוימת. יש נשים סעודיות שמתנהגות כמעט כמו אירופיות, הן ידברו איתך, יתלוצצו, יצחקו ויאפשרו לעצמן להוריד את הניקאב בנוכחותך. זהו צד אחד של המטבע ואנחנו מדברים על נשים סעודיות משכילות למדי ומתקדמות. אך ישנם אחרות, בעיקר בערי פרובינציה, שגדלו בסביבה שמרנית ובשבלן אפילו אמירת שלום לאדם זר זה משהו קרוב לקיום איתו יחסי מין. אין צורך למשוך את ידיהם אליהם - הם יפחדו, לא צריך לצלם אותן (הן יתמרמרו) ובאופן כללי יתרחקו מהם. הכלל הוא: אם האישה אינה מוכרת לכם, אל תחפש איתה קשר. לא צריך אף לשאול אותה איך להגיע לתחנת האוטובוס. חפשו גבר, לרוב הוא יידע אנגלית טוב יותר וישמח לעזור.

     

    יחידים ומשפחות

    הפרדה מינית הינה חלק מהמציאות הסעודית. ברוב המסעדות, בתי הקפה ומקומות ציבוריים אחרים יש שתי כניסות ושני חלקים. החלק המשפחתי של המסעדה ממוקמת בדרך כלל בקומה השנייה של המסעדה או בחדר נפרד כדי להבטיח פרטיות.

    תחבורה הציבורית

    סעודיה היא מדינה המוקדשת כולה למכוניות, ולכן השכרת רכב זה אופציההטובה ביותר. אם אתה בלי מכונית (כמוני), גורלכם תהיה מורכבת מדי. התחבורה הציבורית אינה מפותחת כלל. בערים גדולות, כמו ריאד וג'דה, פועלות מספר קווי אוטובוס המחברים שכונות עבודה עם אזורי תעשייה ומרכז העיר. לרוב, קווים אלו לא יהיו מועילים לכם, ובהתחשב בכך שהאוטובוסים פועלים בקושי פעם בשעה ובכך חסרי תועלת לחלוטין. אתם יכולים להשתמש במונית היחסית זולות (2 ריאל לקילומטר), מכיוון שכל יישומי ה- UBER והמקומיים כמו CAREEM פועלים במדינה. אך גם אם לוקחים בחשבון את הזילות ההשוואתית שלהם, בסוף תשלמו סכומים רציניים עבור מוניות אם תשתמשו בהם באופן שוטף מספר פעמים ביום. בריאד הם בונים את המטרו ומבטיחים להשיקו עד שנת 2022.

     

     

     

     

    הערים הסעודיות לא רק סובלות מהמחסור בתחבורה הציבורית, אלא שהן גם ענקיות בצורה בלתי צפויה. בניינים רבי קומות נמצאים רק במרכז העסקים, וחלקם הגדול של הערים הם שכונותת בני 2-3 קומות עבור כמה משפחות. לדוגמה, הג'דה 7 מיליון תושבים, אף שטחה של העיר גדולה יותר מלונדון או ניו יורק. שדות תעופה ממוקמים רחוק מאוד מחוץ למרכזים ואין תחבורה ציבורית משם לערים. רק מונית. מונית משדה התעופה ג'דה למרכז (בלד) עולה 50 ריאל וזה 25 ק"מ, ומשדה התעופה ריאד מונית עולה 80 ריאל וזה 45 ק"מ. יש גם תוספת תשלום עבור שדה תעופה.

    אפילו הערים הסעודיות המחוזיות הן די גדולות. קחו את אל-חופוף ליד דמאם, שם האוכלוסייה מונה רק 150 אלף תושבים, אך אורכה כ -10 ק"מ. בדיוק אותו סיפור: בנייני בני 2-3 קומות, משולבים עם שממה, מטעי תמרים ואזור התעשייה. למטייל ללא מכוניתו זהו מבחן הכושר; זה הרבה שעות על הרגליים. תנסו טרמפים. אם הם יבקשו כסף (בדרך כלל הודים רוצים כסף וסעודים לא), אז 10-15 ריאל יספיקו.

    תחבורה בין-עירונית מאורגנת קצת יותר טוב מאשר עירונית. ראשית כל, מטוס הוא אופן התחבורה המועיל ביותר בהתחשב בשטח גדול של המדינה. יש כמה חברות תעופה: סעודיה, נס, אדיל ועוד. את שתיים האחרונות הן LOW COST ואני טסתי די בזול במחירים שלא יעלו על 50 דולר לטיסה חד כיוונית בתוך המדינה. כרטיסים נקנים באינטרנט, משולמים בכרטיס - הכל כרגיל. אתה עושה צ'קין כרגיל, ואפשר להדפיס את כרטיס העלייה למטוס מראש או לעשות זאת בשדה התעופה (ללא עלות).

    SAPTCO אוטובוסים היא חברת האוטובוסים היחידה הפועלת בין ערים סעודיות. ניתן לרכוש כרטיסים באופן מקוון, או במשרדי בקופות. מחיר הנסיעה הוא כ- 1 ריאל לכל 3 ק"מ, אז חישבו כמה יעלו הכרטיסים שלכם. לפעמים זה לא זול הרבה מאשר לטוס. עם זאת, במקרה של הטיסה, יש לקחת בחשבון את הצורך להגיע לשדה התעופה במונית. בעיה של האוטובוסים היא בכך שהתחנות ממוקמות לרוב במקומות מאוד לא נוחים בפאתי העיר. כבונוס, קבלו את העובדה שיש כמעט תמיד מושבים פנוים ואין צורך לרכוש כרטיס מראש באינטרנט. לגבי האוטובוסים עצמם, הופתעתי שהם די ישנים ומאובקים, ללא שקעים לטעינת טלפונים וללא Wi-Fi. ובפנים, ככלל, אין שירותים, גם אם נוסעים 10 שעות. בהנחה שהנהג עוצר מדי פעם בדרך.

    הרכבות הסעודיות הינם מאורגנות היטב ונוחות. רכבות מודרניות במהירות גבוהה מקשרים בין ריאד לדמאם, ריאד וגיוף ושני קווים נוספים מג'דה למכה ומג'דה למדינה. בהתחשב בכך שאין ללא-מוסלמים אופציה לבקר במכה ומדינה, ודמאם היא עיר נמל משעממת ולא מעניינת במפרץ הפרסי, סביר להניח שרכבות לא תהפוך לתחבורה העיקרית שלכם במדינה. הסעודים בונים קו חדש שיחבר בין ג'דה לריאד, ואז הרכבת תהפוך להרבה יותר שימושית.

    מקומות לינה

    יש מלא בתי המלון בסעודיה ולרוב הם די טובים ולא יקרים. יתר על כן, בחלק הגדול מהמלונות עשוים להיות גם מטבחונים. תוכלו להזמין מלונות מראש באינטרנט, או למצוא אותם כבר במקום - המחיר לא ממש משתנה. אם אתה בא מהרחוב, אז ניתן קצת להתמקח בסביבות 10 אחוז. העלות הממוצעת של חדר זוגי הינה 100-140 ריאל, אך יש גם זולים יותר, למשל 70. ניקיון ונוחות משתנים, תבדקו בטריפדווייזר וכשתגיעו למלון, הקפידו לעלות לראות את החדר. ארוחת הבוקר בדרך כלל לא תקבלו. אףף לא בתשלום.

     

     

    זהו מאפיין של מלונות בסעודיה - הם לא רוצים לטרוח עם מטבח ובישול. לרוב, האינטרנט במלון יהיה סביר וחינמי. והדבר האחרון - מלונות יכולים להיות ממוקמים במקומות מוזרים, למשל בפאתי העיר ומשם אתם תצטרכו להגיע במונית למרכז ההיסטורי שזה לפמים 5-7 קילומטרים. לכן, לחשבו לא רק בדירוג המלון, אלא גם במיקומו. הדירוגים מונחים על ידי אלה שיש להם מכונית ולא אכפת להם מהעובדה שמרכז העיר, למשל, נמצא 8 ק"מ משם ואין אוטובוסים.

    אוכל

     יש המון אפשרויות איפה לאכול לכל טעם ותקציב, החל מאכלים הודים זולים, בתי קפה סעודיים מסורתיים עם שווארמה, עוף בגריל עם אורז ועד למסעדות ברמה של חמישה כוכבים. מנה הקלאסית בערב הסעודית היא צלחת אורז עם עוף או בשר כלל סלטים וכוס תא בעלות של 20-25 ריאל. לא חסר מסעדות מצריות, לבנוניות וטורקיות שגם כן זולות וטעימות. רוב המסעדות ובתי קפה פתוחים עד חצות, אך בסופי השבוע (שישי ושבת) עשויים להיות ניואנסים, מכיוון שבמשך היום הכל ייסגר וחלק ייפתחו בערב בלבד. אתם זוכרים שיום שישי זה לא סתם יום חופש למוסלמים, אלא יום של התפילות. בערים הקטנות בהן הגעתי דווקא ביום שישי לא הצלחתי למצוא מקום לאכול ארוחת ערב כלל. תכננו את הזמן שלך בהתאם. כמה מחירים לדוגמא: פלאפל 3 ריאל, שוברמה קטנה 5 ריאל, שוברמה גדולה עם צ'יפס וסלט 10 ריאל, מיץ טרי 5-8 ריאל, קפה 2-3 ריאל, תה 1 ריאל.

    תקשורת ואינטרנט

    רכשתי כרטיס סים באחד החנויות תקשורת הרבים בעיר בדמאם (יש דלפקים גם בכל שדות התעופה). היו מספר ספקי שרות מובייל, אבל בחרתי באופציה הזולה ביותר. שלמתי עבור החבילה כוללת 3 ג'יגה ו -100 דקות מקומיות, 39 ריאל

    בגדים

    החלק הזה תהיה לרוונטי יותר לנשים מאשר לגברים. העובדה היא שגברים יכולים להתלבש כרצונם. גבר יכול אפילו ללכת במכנסיים קצרים, וכך מלא סעודים הולכים. אצל הנשים זה מסובך יותר, במיוחד בערי מחוז. איש אינו מכריח אישה זרה ללבוש אבאיה וניקב. אבל מומלץ לכסות את התחת ורצוי לסים משהו על הראש. פגשתי מספר נשים זרות שהלכו בעבאיה עם ראש פתוח והכל היה בסדר. לפחות בערים הגדולות. אבל עדיין לא מדובר בג'ינס וחולצת טריקו - לא, זה לא מקובל.

    מזג אוויר
     

    סעודיה היא מדינה לוהטת מחום וזו לא סתם מילים. לטייל שם בין חודשי מאי לנובמבר  זה פשוט בלתי אפשרי. הטמפרטורות עוברות ארבעים מעלות אפילו בצל, אשר, בשילוב עם אבק וחוסר הירק, הופכים את המסע למאבק חיים. הרחובות שוממים, אף אחד לא עוזב את הבית והמשרד לפני השקיעה. הזמן הטוב ביותר הוא החורף, מנובמבר עד אפריל, כאשר הטמפרטורות בערך 22-24 מעלות צלזיוס עם סימן פלוס.

     

    מה לראות

     

    האם דומה ערב הסעודית למדינות של מפרץ הפרסי כגון האמירויות, כווית וקאטר? התשובה שלי היא בכך שהם בהחלט דומים, אך לא בכל דבר. האמירויות (כמו גם קטאר ובחריין) הנן תצורות מלאכותיות מדי שקמו מנקודת אפס עקב גילוי הנפט וכיום יש כמה מיליון מקומיים מול עשרה מיליון עובדים זרים. הכל סובב שם אך ורק על נפט ותחום  והלבנת הון. סעודיה במובן זה שונה; ראשית, זהו האפוטרופוס של מקדשי האיסלאם העיקריים וההיסטוריה העתיקה. כמו כן, הזרים מהווים כ 25 אחוז מאוכלוסיית המדינה.  לדוגמא, זרים מהווים קרוב ל 70% מהאוכלוסייה באמירויות, ו 85% מהאוכלוסייה  בקטאר. אז הסעודים הרבה יותר אותנטיים וחיים על פי יסודותיהם ושומרים על זהותם ותרבותם. יש הרבה יותר מה לראות בערב הסעודית מאשר בכל מדינות המפרץ יחד, למעט אולי סולטנטת עומאן.

     

     

     

     

     

     

     

    כמה מילים על הערים הסעודיות. אם נעבור לכיוון מקדש מכה ומדינה, לשם אסור להיכנס ללא-מוסלמים (אני מדגיש שלא ניתן לבקר בשני המסגדים האלה ישירות, אך באופן כללי תוכלו לבקר בחופשיות במכה), אבל הערים הסעודיות לא מעניינות לחלוטין. אלא שהג'דה הישנה (אל בלד) שמרה על המבנים הישנים והיא ראויה ליום ביקור. כל הערים האחרות זהות, מודרניות, משעממות ואין צורך להשתהות בהן יותר מיום.

     

    למשל את בירת המדינה, ריאד. 7 מיליון מגלופולין ענק המשתרע לאורך 80 ק"מ מצפון לדרום ורוחב 40 ק"מ מטורפים. הוא מורכב ב- 90% מאזורי מגורים מונוטוניים המפוזרים על שטח עצום ומחוברים בכבישים מהירים, עם  נתיבי 5-7 תנועה לכל כיוון. מצודה המשוחזרת ולצדה מסגד מתון (שממילא לא תורשו להכנס אליו) ממוקמים בקצה אחד של העיר, המוזיאון הלאומי נמצא 10 ק"מ משם. במקביל, תחנת הרכבת נמצאת 6 ק"מ מהמצודה, תחנת האוטובוס תחנת האוובוסים 8 ק"מ מהמצודה, ושדה התעופה  נמצא במרחק של 45 ק"מ משם.

    ערים קטנות יותר, הינם כמו העותק קטן יותר של ריאד, לא מעניינות ומשמעותיות בגודלן.

    מכל הנאמר לעיל ניתן להסיק מסכנה כי סעידיה אינה מעניינת בערים שלה, אלא 90% מכל האטרקציות הראויות לציון ממוקמות בדרום הארץ, באזורים הרריים בסמוך לערים אבהה וג'זאן וסמוך לתימן. והמקומות היפים ביותר שמזכירים את הוואדי רום הירדני הם בצפון-מערב, בסמוך לעיר טאבוק.

    במדינה יש יותר מ -2,200 קילומטרים של חופים עם שוניות אלמוגים פנטסטיות, מאות איים, מצוקים ומקומות אחרים שכדאי לבקר בהם. ניתן להגיע לחלק מהמקומות ברכב, אף יקח זמן רב עד ש פיטוח התיירות יגיע עד לשם.

       

     

     



  • @puerrtto

    מאוד מעניין!


 

בחזרה