סיפור אמיתי שהיה, וכך היה:

לפני שנים רבות הייתי בנסיעה עיסקית במונטריי שבשוויץ. הגעתי לעת ערב לקראת פגישה למחרת ובינתיים טיילתי בגפי ברחוב ראשי ותחילה אפילו נהנתי מהשלווה וטיפטוף גשם קליל ביותר שממש לא הפריע ואפילו תרם לאווירה.

ואז שמעתי רעם אדיר של מנוע נוהם. כחובב ספורט מוטורי, הבנתי מייד שצפוי לי מפגש עם יצירה מוטורית נפלאה ונדירה ואכן לא הרחק ראיתי פרארי F40,  דגם שייצרו ממנו תחילה רק 250 מכוניות ואחרי לחץ חזק מצד הקונים ייצרו עוד כמות כזו וזהו. הביקוש היה כה גבוה עד שחלק מהמכוניות נמכרו כיד שלישית במחיר גבוה פי 4 מעלות הרכישה וזאת עוד לפני שהמכונית הראשונה זכתה להגיע לכביש.

המכונית הזו היתה מסוגלת לזנק מאפס ל-100 קמ״ש תוך 2.8 שניות ולהגיע מאפס ל-200 קמ״ש תוך 8 שניות. מהירות סופית - כ-340 קמ״ש.

בעוד רעם המנוע מתגלגל בעצמה אדירה ברחוב, אני מבחין לפתע שמצטרף לו צליל מוזר... המנוע משתנק? לא – המנוע בוכה!

ה-F40 עמדה בתוך טור-פקק ארוך של מכוניות של אנשים שסיימו עבודתם וכולם עומדים בפקק ואינם יכולים להתקדם ולנסוע. מצב מתסכל שבו לא עוזר אפילו מנוע עם ביצועים מדהימים ומכונית עם עיצוב ואירודינמיקה ייחודיים. גם ה-F40 נוהמת ובוכה ועומדת עם כולם.

ומדוע אני טורח לספר לכם זאת?

הפוסטים האחרונים שעולים כאן בפורום, מזכירים לי אותה תחושה מתסכלת שהיתה לי שם במונטריי השוויצרית.

המנוע של כולם כאן בטורים גבוהים, נוהם ומשתוקק לזנק קדימה לטיול, אך אי אפשר. ומתחיל להיווצר כאן פקק עמוס בעוד ועוד סיבות מדוע זה עוד יקח הרבה זמן עד שזה יהיה אפשרי ובטוח.