בחזרה

מוקדש לכל חברי בזימבבואה



  • מוקדש לכל חברי בזימבבואה

    שלושה בחורים צעירים עמדו לפני כמה ימים בדלפק התשלום בסופרמרקט עם קניותיהם: 6 לחמניות, תריסר פרוסות נקניק, בקבוק אחד של 750 מ"ל שתייה קרה ועוגת שמנת קטנה. חיכיתי בזמן שהם ניסו להבין כמה הקניות יעלו, כמה יהיה המס של הממשלה בשיעור של 2% על הרכישה בגלל שישלמו עם הטלפונים הניידים שלהם ואם יש להם מספיק כסף ביניהם לקנות את האוכל.

    אחד הצעירים ראה אותי מחכה בתור וביקש שאלך לפניו בזמן שהם עשו את החישובים שלהם. אחרי ששילמתי על הקניות שלי שלושת הצעירים הניחו את הפריטים שלהם על הדלפק והרימו את העוגה הקטנה (אולי 10 ס"מ גודל) לצד, ברור היה להם שלא יהיה להם מספיק כדי לשלם עליה.

    "האם אוכל לשלם עבור הקניות שלך?" אני שאלתי אותם. צעיר אחד הניח את ידו על חזהו, בלע, והשיב: "אה כן בבקשה, תודה." הוא פנה לחבריו ואמר להם וכולם חייכו וכולנו הצגנו את עצמנו. שניים מהם עובדים כחניכים והשלישי היה 'אחיהם הצעיר'. אחד שאל אותי מדוע אני רוצה לעזור להם ופשוט אמרתי: "החיים כל כך קשים לכולנו; מי יודע, מחר תוכל לעזור לי." שילמתי וכולנו נפרדנו מחויכים. זה היה לפני שבוע לפני שהסיוט הבא של זימבבואה התחיל.

    ומה אצלנו ?


 

בחזרה