תודה רבה

בהצלחה לטרק הבא …

עמיחי, תודה רבה על הפרגון

בתשובה לשאלתך על שירות הובלת התיקים: א. השירות אינו זמין בכל המקטעים בטראק, אלא רק באלה שמתחילים ומסתיימים בנקודה שניתן להגיע אליה ברכב. לפחות כך היה כשבדקתי לפני 3 שנים. רק מהזכרון ומבלי לבדוק, אני חושבת שכ-2/3 מהמקטעים הם כאלה. ב. במקרה שלנו, סופו של היום הראשון (ותחילתו של השני, אם היינו הולכים בו) היה בבקתת בונאטי באיטליה שאין אליה גישה לרכבים, אבל האמת היא, שאני לא חושבת ששירות הובלת התיקים, גם לו היה זמין לנו שם, היה משנה את התוצאה: בעלי ושלושת ילדיי לא התקשו בנשיאת התרמילים שלהם (שהיו כבדים משלי), ובעליה הקטלנית מקורימאיור לברטונה, אני מתביישת לומר שבשלב מסויים בעלי אפילו התעקש לקחת ממני *גם* את התרמיל שלי (בנוסף לשלו, וזכה על כך להערצה מוצדקת של מטיילים אחרים שפגשנו), ועדיין שפכתי לאגר.

עכשיו אני, כאמור, שוקלת 22 קילו פחות, וכבר מזיעה יפה 4 פעמים בשבוע בחדר כושר. אם רק יפתחו את השמים (ואת כל מה שצריך) בקיץ 2021, ה-TMB2 יקרה! עם תרמילים על הגב. מה שכן, לקחים הופקו בבחירת המסלול, הכנסתי בו כמה שינויים, למשל הפכתי כיוון כדי לנצל 2 רכבלים שיחסכו מאיתנו עליה קשוחה אחת למעבר ההרים צרפת-שוייץ. אז אני מאמינה ששיפור מצבי הפיזי (ובעקבותיו גם המנטלי), בתוספת כמה הקלות במסלול, יעשו את העבודה.

פנינית – איזה מזל שלימור קישרה בינינו. אני זוכרת את הבאסה הכבדה כשהיא סיפרה לי על סגירתו של נתיב הפלג’ר, כמה ייסורים עברנו עד שהגענו לאגם הלבן, אבל הוא לגמרי היה שווה כל ייסור וייסור (שאולי אפילו תרמו להנאה ממנו, בדיעבד).🤩   

וואו באיחור מפואר גם אני הגעתי!

איזה סיפור מרתק!! וכל הכבוד לך!!

האמת שרק נתת לי חשק ל tmb משלי.… ואני זאת שכולם עוקפים...

איזה שינויים שעשית! וואו!

ורק מוסיפה שב 2016 התמונה הטריה של האגם הלבן שהועברה לי ממך (בזכות לימור)  היא זאת ששיכנעה אותי לעלות אליו ברגל בגלל הסגירה מאינדקס.... וטוב שכך!!

בטיימינג המושלם זה אחד האתרים שלא שוכחים!

באיחור של חודש גם אני קראתי את השירשור הזה בעניין. זו גם הזדמנות להקפיץ את השירשור הכי טוב של הקיץ הזה…

אני מעריך מאוד את היכולת שלכם בזמן אמת לבצע הערכת מצב ולקבל החלטות, גם אם יחסית דרסטיות, אבל שלגמרי עשו לכם טוב והתאימו לכם, במצב שהייתם בו. כמו רבים אני יכול לחשוב על סיטואציות בחיים שלא קיבלתי החלטות כאלה, וכמה הצטערתי אח”כ.

לגבי התרמיל: האם לקחתם את כל הציוד שלכם על הגב בתרמיל? ואם כן, האם היה לזה קשר או השפעה על התוצאה? מה לגבי השירות של העברת התרמילים בין מקומות לינה, כך שמתאפשר לטייל עם תרמיל יום קל משקל? האם זו הייתה אפשרות שנפסלה? האם במסגרת TMB2 האפשרות הזו על הפרק?

במבי – תודה! אכן מזכיר נשכחות. בקיץ שעבר כבר הייתי גמולה ממנהגי שהתגבש בשנים קודמות לעקוב באובססיביות אחר המשקעים באיזור שאמוני. אני מניחה שהייתם שם לקראת סוף יולי אם בתמונה שלך רוב הקרח נמס מעל פני האגם.

אנחנו לא זכינו לראות איבקס בסביבות האגם הלבן, אבל נפגשנו עם איבקס שעשה יוגה(!) בפארק מרלה. אני יודעת שלא תאמינו לי אז אני מצרפת תמונה.

ענבר – גרייט מיינדס! גם אני חשבתי שזו הזדמנות נפלאה לתת קצת בתמונות של האגם הלבן, אז אני מצטרפת לחגיגה.

 שלי כבר עתיקה מ 2010

סיפור יפה, מרגש ומזכיר נשכחות...

גם אנחנו היינו באגם הלבן בקיץ שעבר, ובגלל שרכבל הפלג'ר היה סגור נאלצנו לעשות טרק במסלול המאתגר מחניון Col Des Montens אל האגם הלבן הלוך וחזור.

זה מסלול טיול של יום שלם כולל העלייה בסולמות והוא למיטיבי לכת בלבד (מקלות הליכה חובה!).

מהתמונות המצורפות ניתן לראות ששנה שעברה השתוותה ואף עברה את שנת 2016 בה אתם בקרתם שם לראשונה (ממה שזכור לי בשנים 2017 ו2018 היה די יבש בבאגם הלבן בעונת הקיץ).

נראה לי שעוד נתגעגע הרבה שנים לשנת 2019 ...

__

__

תודה!

כשהיה קצת פחות חם אכן טיילנו. בעלי הכניס אותנו לרשימת המתנה לאיזה סדנה במדבר בסוף אוגוסט, אבל קיים ספק גדול אם יתפנה לנו מקום. כרגע מזג האויר מוציא לנו את כל החשק לצאת. בסתיו בוודאות נחזור לטייל בשבתות, אני מתגעגעת לזה.

ענבר יקרה עד מאוד. השמים סגורים, זה נתון. נזעק עד השמים, והם יענו לנו: “מה אתם רוצים מאיתנו? זה לא אנחנו שאכלנו עטלף מסין”.

רוצה לומר: זו המציאות, ואיתה ננצח. אין לנו שליטה על כל מה שקורה, אבל יש לנו שליטה על הנאראטיב שנייצר ממנו. בקלוזאפ המצב בטטה, אין דרך אחרת לומר זאת (כלומר יש, עוד הרבה דרכים, אבל אני בחורה מנומסת). אבל אם מסתכלים על זה קצת יותר מלמעלה (אפשר כי השמים פנויים עכשיו ממטוסים), הפיקסלים מתכווצים ומתקבלת תמונה שאפשר לצייר אותה קצת אחרת. באהבה

דפנה – תודה יקירה! כיף להזכר כאן ביחד. לא ייאמן שעברו כבר שנתיים, נכון?

אכן סיפור מקסים!!

אבל למה להתבאס ככה, יש מקומות יפים מאוד גם בארץ, יש אזורים שמלבד העובדה שחם בהם קצת יותר , יפים לא פחות!

לגמרי ההזדמנות להינות מהם

 אולי זה לא רע שיש לנו איזה קיץ של reset

לא, לא! זה רע! ממש רע! זה ג ר ו ע !

TAGA וטל!

תודה רבה לכן, חיממתן את לבי.

אכן, ריקנות הקיץ המוזר הזה מעלה זכרונות מטיולים קודמים… אולי זה לא רע שיש לנו איזה קיץ של reset, כזה שגורם לנו להתגעגע שוב לנתב”ג עד כאב, לא לקחת כלום כמובן מאליו, אולי אפילו להכין סופסוף איזה לופה מטיול שעוד לא הגענו אליו…

אבל כמובן שכל זאת בתנאי שזה יגמררררר כברררררררר ויפתחו השמים!!!

כך סתם באמצע ימי קורונה, בהן מגירת החלומות של כולנו מתמלאה לאיטה וממתינה בסבלנות שנתבג שוב יקרה לנו, פתחתי את הפורום (אליו לא נכנסתי מזמן, מחוסר רצון להזכיר לעצמי את העולם הגדול שמחכה לנו שם בחוץ) ונשאבתי לסיפור שלך.

שהיה בו הכל מבחינתי –

תיאור מופלא, כנות מוחלטת וסיפור טיול שמזוית הראייה שלי הסתיים לגמרי בהצלחה .

טרום קורונה, עברה גם אצלנו מחשבה שיבוא יום וננסה, בהרכב זוגי, לחוות גם טרק, וה- TMB בהחלט הוכנס לרשימה.

גם אנחנו לא טרקרים, אז הקריאה של הסיפור המקסים שלך היתה מלווה גם במימד נוסף של התעניינות.

מטעמים משפחתים (עוד לפני הקורונה), לא יצאה מהמחשבה תוכנית סדורה, אבל מחשבתית הרעיון עוד שם,  ויום יבוא….

אז אולי עוד נפגש שם בשבילים,

תודה על השיתוף,

הרבה בריאות וטיולים שמחכים לנו בהמשך הדרך.

טל

נאלצתי לשמור את ההמלצה המצוינת על סיפורך בהמתנה קלה, אבל בסוף הגעתי וגם קראתי והתמלאתי געגועים ומאד מאד נהניתי.

הנחישות שלך להגשים חלומות נפלאה והטיול נפלא והסיפור נפלא, והמסר הכי ברור שאני קוראת ממנו הוא, שעד כמה שזה קשה, אסור באיסור נחרץ למדוד טיולים לפי סרגל התכניות להם!  כבודן של התכניות במקומו מונח, אבל הכרחי שיידעו את מקומן ולא יחרגו ממנו להחמיץ תחושות וזכרונות.

מקווה בשבילך (ובשביל כולנו), שהזדמנות לסיבוב נוסף תגיע במהרה, בבריאות מושלמת ובכושר על, ושהוא יהיה נהדר ומספק (אבל עם מספיק חסכים להבטיח גם את הבא...).

תודה שכתבת. היה תענוג לקרוא. החזרת קצת מתחושת הכיף של טיול...נוסטלגיה שכזו...

יונה וקשת,

קראתי בנשימה עצורה את סיפור הטיול שלך, התבאסתי איתך כשלא הכל הלך עפ"י התכניות ונדקרתי בלב עם המשפט שהישראלי זרק בנונשלנטיות לכיוונך.

אבל כמו שכתבו לך לפניי, הכל בסוף יצא לטובה. ואם בסוף גם ניהניתם מהוריאציה שלכם ל TMB, גם עשית שינוי אישי עצום (מעריצה אותך על זה!) וגם את כבר מתכננת את TMB2 אז נראה שהרווחת מכל הכיוונים.

שרק נוכל כבר להוציא לפועל את כל החלומות שלנו

וואו איזו תמונה מפתה!!!!

ברור שלא נתקרב לוריאנט ה-Fenetre d'Arpette הידוע לשמצה (וגם לטובה – יש בו בוודאות נוף מרהיב, אבל הוא בנוי אך ורק למטיילים סופר-מנוסים ובכושר שיא ובמזג אויר מושלם). הזכרתי אותו בתחילת השרשור בהקשר של המטייל הישראלי שנהרג שם בתחילת העונה של קיץ 2018

הבנתי שבקתת ה-Alp Bovine חמודה ושווה ביקור. אני מתחילה לחמם מנועים… שוב תודה לך

שמחתי לשמוע שמעבר ההרים הראשון (מצרפת לשוייץ) אינו קשה, ונראה לי שנאמץ את הוואריאנט שהצעת.

 המעבר אינו קשה תודות לשימוש ברכבלים… (רק כדי להדגיש את הנק׳, לטובת כל מי שקורא). אחרת העלייה בהחלט משמעותית!

עולה בי מחשבה שבהתאם לביצועיי בשלושת הימים הראשונים, ייתכן ונקבל החלטה נועזת לעשות את המקטע טריינט-שמפה ברגל במקום בתחב”צ.

מצוין! רק קחי בחשבון שיש 2 ואריאנטים, והאחד מהם –  Fenetre d'Arpette נחשב לקשה במסלול! עליתי אותו בדיוק בכיוון הזה – מ-  Col de la Forclaz לכיוון שאמפה, ביום השני שלי ב- WHR – משאמוני לצרמאט; הוא בהחלט מאתגר! גם תלול וגם מאוד סלעי.

לכו את ה- Alp Bovine החמוד. הוא יחסית קליל.

מהמקטע שבין אגם שאמפקס ל- טריאנט/קול-דל-לה-פורקלאז (דרך Alp Bovine):

וואו, כמה תגובות מחממות לב!! גם מחברים ותיקים ויקרים

תודה לכולכם! עונה לפי הסדר:

dinz: אכן, כל תהליך של ריפוי מתחיל מנקודת הכאב. לכן, כפי שניכר בסיפורי, הקפדתי לא לטשטש אותה

ענבר: אין מילים. כמה השקעה בתגובותייך, כמה עידוד והעצמה במילותייך! את מטיילת מעוררת השראה בכל מובן, וכמובן שהעתקתי ושמרתי את הערותייך המפורטות למסלול המתוכנן ל-TMB2. שמחתי לשמוע שמעבר ההרים הראשון (מצרפת לשוייץ) אינו קשה, ונראה לי שנאמץ את הוואריאנט שהצעת. עולה בי מחשבה שבהתאם לביצועיי בשלושת הימים הראשונים, ייתכן ונקבל החלטה נועזת לעשות את המקטע טריינט-שמפה ברגל במקום בתחב”צ. עכשיו כשאני חושבת על זה, אולי אפילו אעביר את הלינה מטריינט לקול דה לה פורקלז, כך שהעליה בת ה-45 דקות תוקדם ליום בו נגיע מטרה לה שמפ, כדי שהאופציה להמשיך לשמפה ברגל במקום בתחב”צ תהיה נגישה יותר. תודה לך על הכל, ואני בהחלט אתייעץ איתך כשנתחיל לראות את האור שבקצה מנהרת הקורונה

פו הדב – תודה על המחמאה

שמוליק!!! בהחלט עבר זמן… כמו תמיד אני מסכימה עם כל מילה ממילותייך. מקווה להפתיע בעתיד הלא רחוק עם עוד מילים ומסעות, לאו דווקא כאלה שמגיעים אליהם במטוסים...

ריקי יקרה, טוב לראותך! אכן כל תוכנית היא בסיס לשינויים, וכפי שאת מכירה אותי, אני כבר מיומנת בהכנות שלוקחות בחשבון גם את זה, תמיד יש לי “בנק תוכניות ב’” בקובץ שמגיע איתי לטיול, ותמיד אני מגיעה אחרי שעשיתי מספיק שיעורי בית על האיזור כדי להיות מסוגלת גם לאלתר על המקום. פה הסיפור הוא קצת שונה. כי כשתוכנית נאלצת להשתנות, לדוגמא, בגלל גשם שפתאום החליט לרדת דווקא כשתכננתי טיול פסגות נופי, זה אמנם מבאס, אבל אני לא לוקחת את זה באופן אישי. כאן הבסיס לשינויים הייתי אני. אבל גם עם זה צריך ללמוד להסתדר. אגב, ב-2015, בטיול בצפון תאילנד, נפצעתי באומגות, נזקקתי ל-2 תפרים ביד, בילינו שעה וחצי במיון מקומי (חוויה כשלעצמה) ונאלצנו לוותר על טראק קצר שהיה מתוכנן – שוב, לא הזיז לי, קיבלתי באהבה. הפעם זה היה שונה.

לימורי!!!! נו, איך אפשר לשכוח את קיץ 2016, והרכבת האוירית של הפורום לאלפ”צים??? (יש מצב שמאז פריצת דרך בורמה לא היתה פלישה כה משמעותית לעם היהודי היושב בציון, כמו סימון שביל החומוס החדש לשאמוני). סיפור הטיול שלך בלתי נשכח כשלעצמו, הוא היה כל כך ארוך ועשיר ומרתק (ועם המון גלידה). ובוודאי שאני זוכרת את חפירות הווטסאפ האינסופיות שלנו בנוגע לאגם הלבן ולדרכי הגישה אליו – “רכבל הפלג’ר או האינדקס? זאת השאלה”, שאל המלט, ובטעות התפלק לו משפט קצת פחות משמעותי כמו “להיות או לא להיות”. וכמובן את הלחץ אליו הכנסתם אותי כשסיפרתן לי ערב קודם שפנינית ניסתה היום לעלות לאגם הלבן ואפילו דרך הפלג’ר היתה חסומה בשלג…

תודה על הזכרונות המתוקים, ועל הפרגון העצום.

אוהבת את כולכם! 

כמו ששמוליק אמר Long time… – הוא גם זה שגילה לי את הסיפור הנפלא הזה שלך ותודה לו. והכי תודה לך, מזמן לא קראתי סיפור כל כך מרגש בפורום.

בקיץ 2016 נסענו שתינו, כל אחת ומשפחתה, לטיול באלפים הצרפתיים. בהפרש של שבועיים. אחד החלומות הכי נלהבים בטיול הנפלא הזה, עבור שתינו, היה האגם הלבן (בצדק רב!!). את הקדמת אותי. אויי כמה ששיגעתי אותך לגבי העליה הרגלית אם הרכבל באינדקס לא יעבוד. חפרתי לך על כל צעד וכל מאמץ. בניגוד האליך, אצלי זה לא היה רק הקושי הפיזי שלי אלא הכרות עם הנפשות הפועלות. אין מצב שאני מעלה אותם את זה. אז חפרתי. ושיתפת פעולה וסיפרת עוד ועוד. לא רק על הקושי אלא גם על הסיפוק הענק שלך מצליחת העלייה. אותו סיפוק שראיתי כבר מאז איך הוא הולך ומתגבש למטרה – ה TMB. 

והנה, עשית זאת! ואני מעריצה אותך עד מאוד!!

מעריצה אותך על הנחישות המדהימה בהכנה לטיול. 84 קומות?? אמאלה!, וחדר כושר ועוד ועוד. רק להעריץ.

מעריצה אותך על ההחלטה מתי ואיך לפרוש גם כשלא מצליחים להגשים המטרה, כדי להגיע הביתה בשלום. 

מעריצה אותך שהצלחת לארגן מעכשיו לעכשיו המשך טיול נפלא

מעריצה אותך שיש חלום TMB2 ואף יש שלד של מסלול.

יחד עם זאת, מבינה את הכאב ואת האכזבה ויש דברים כמו האנמיה והשיעול שלא תמיד בשליטתנו. ממש אל תקחי את זה ככישלון

תודה רבה רבה על השיתוף.

שתמיד תמשיכי לחלום ולנסות ליישם

לימור

@יונה-וקשת אמר:

יום 1: יציאה מאוחרת בבוקר משאמוני: עליה ברכבל לפלג’ר, ומפלג’ר טיפוס לאגם הלבן (כזכור, בשלט שלהם כתוב שעתיים, לנו לקח ב-2016 שלוש וחצי שעות, אני מניחה שכעת יקח לנו פחות מבפעם הקודמת אבל אולי קצת יותר משעתיים). לינה באגם הלבן.

מצוין! מיותר לציין אבל אציין בכל זאת  שאת תלויה בפעילות הרכבל (עונה, לוח זמנים) כדי להוציא לפועל את התכנית. אז כשיתקרב המועד, לא לשכוח לבדוק קודם כל את הנושא הזה.

לא סביר אבל… אם יקח לכם 3.5 שעות… אז יקח לכם 3.5 שעות! זה מקטע פתוח עם נופים כל כך מטריפים בכל הכיוונים, כל דקה שם בחוץ היא רווח. 

נסי לצאת רגועה לגמרי, למרות הנטייה למדוד ולהשוות, יש לכם תכנית לגמרי מרווחת מבחינת זמנים.

יום 2: הליכה מהאגם הלבן לטרה לה שאמפ (עם ירידה בסולמות!). זה מסלול שרובו המכריע בירידה. לינה בטרה לה שאמפ.

נפלא! אמנם הלכתי את המקטע הפוך (ואז המשכתי לפלג׳ר) אבל המסלול הוא אותו מסלול וזה שוב קטע שכולו נופים מדהימים ופרט לתשומת לב רבה – בכל זאת סולמות וירידה מעט תלולה לעיתים – אין כאן שום קושי. זה יהיה יום קצרצר נוסף, לחימום.

יום 3: הליכה מטרה לה שאמפ לטריינט. זה יום קשה יותר עם מעבר הרים, אבל! – מעל טרה לה שאמפ יש 2 רכבלים שמכסים את רוב העליה למעבר ההרים, ואנחנו נעזר בהם כדי להפוך את היום מקשה לבינוני. לינה בטריינט.

שימי לב שיש 2 רכבלים מ- Le Tour, הראשון – גונדולה סגורה, השני – רכבל כיסא פתוח. עליתי ברכבלים האלו ב 2011 בדרכי משאמוני ל-Col de la Forclaz ביום הראשון שלי ב- WHR (את מוזמנת לקרוא את החלק הרלוונטי בפוסט).

השימוש בשני הרכבלים יביא אותכם כמעט לסוף העלייה. עד לטריאנט זה ישאיר רק ירידה (משמעותית!), בנוף נהדר, באחד משני ואריאנטים. הראשי – של ה- TMB; ושני – דרך בקתת Refuge Les Grands המאוד בסיסית. הפיצול הוא כמה דקות הליכה בודדות אחרי בקתת de Balme.

הלכתי את הואריאנט דרך Refuge Les Grands הקטנטן במסגרת ה- WHR (בירידה, בכיוון שלכם) ואת השביל הראשי עליתי במסגרת ה- TMB.

אתם יכולים לגמרי לעשות את הואריאנט שעובר בבקתת Les Grands ואני בהחלט ממליצה עליו. אמנם צפויה לכם ירידה ארוכה ומעט שוברת ברכיים (כ- 1000מ׳! דרך הואריאנט, כ- 800-900מ׳ דרך השביל הראשי של ה- TMB) אבל בכיוון שלכם ועם דילוג על העלייה – זה עדיין יום יחסית קל וקצר! גם בואריאנט. בעצם, בשימוש בשביל הראשי – זה לא יהיה יום הליכה, בתכנון הזה, גם למי שהולך ממש ממש לאט; זה לא יקח יותר משעתיים-שלוש (אחרי הרכבלים, דרך השביל הראשי; לדעתי – 3 זה כבר הגזמה). כך שאם תצאו בשעה סבירה בבוקר אתם תגיעו מוקדם ליעד ואתם יכולים להרשות לעצמכם לבחור בואריאנט, בלב שקט (זה כמעט מכפיל את המרחק אבל לא כל הזמן תלול, כך שהירידה מתחלקת קצת), מה גם שהיום הבא שלכם יאפשר לא מעט מנוחה.

אגב, מכיוון שהיום הקודם קצר – אם אתם רוצים לקחת את הואריאנט ואת עדיין חוששת, אתם יכולים גם להתקדם ללינה ב- Le Tour, בהנחה שתמצאו מקום לינה שם שמוצא חן בעינכם. זה יחסוך מעט מיום 3 (משהו כמו שעה הליכה, בהערכה גסה, בשיפוע מתון).

יום 4: עליה מטריינט לקול דה לה פורקלז (עליה של כ-45 דקות), ומשם בתחב”צ לשמפה. הגעה לשמפה בצהריים, צ’ק אין במלון המקסים “שלנו”, בילוי בעיירה ובאגם שלה. לינה בשמפה.

יכולה לדמיין את ההתרגשות בהגעה למלון האהוב שלכם! איזה כיף 

יום 5: הליכה  משמפה ללה פולי (יום קליל – ירידה משמפה לאיסרט ואח”כ הליכה מישורית עד לה פולי, אפשר בשלב הזה אפילו לקחת אוטובוס). לינה בלה פולי (באכסניה “שלנו” כמובן!).

טוב, את מכירה את המקטע בדיוק כמוני. אני מניחה שלא תזדקקו לדילוגים. ושוב – נחמד לחזור למקום אהוב ומוכר בסוף היום 

יום 6: גולת הכותרת… מעבר ההרים לה פרט. מלה פולי לבקתת אלנה. לינה בבקתת אלנה.

זה בעצם יום ההליכה המשמעותי הראשון שלכם. הוא בסה״כ דומה ליום ההליכה הראשון שלכם ב- TMB1 מבחינת האתגר בעלייה. כך שמצד אחד את כבר יודעת מה זה מקטע עלייה אלפיני, ומצד שני – מכיוון שלא היית ממש כשירה בפעם הראשונה –  זו קצת פעם ראשונה בשבילך...

ההמלצה היחידה שיש לי היא לצאת מוקדם. לא בהיסטריה, תאכלו כמו שצריך ותתארגנו בלי לחץ – אבל מנסיוני יציאה מוקדמת נותנת יותר בטחון וכמובן את האפשרות לנוח הרבה בדרך.

פה העבודה המנטאלית היא קריטית עבורך! (אני מאוד מסכימה עם אישך לגבי הצד הזה של הספורט)

נסי לא להתעסק במי משיג אותך ואת מי את משיגה ומי ממתין למי (נטייה טבעית, אני יודעת). תאמיני שאת מסוגלת להגיע למעלה – והזמן ממש לא חשוב!!! המון (המון!!!) אנשים – בעלי יכולות שונות מאוד – עולים למעבר ההרים הזה בכל קיץ. הוא לא מיועד רק לסופרמנים!!! לחלק קשה יותר ולחלק קשה פחות. גם אם את תהיי מאלו שיהיה להם קשה קצת יותר – זה לא ממש חשוב. את תגיעי למעלה! אז נשאר לך רק לעשות את זה ״נכון״ – שזה אומר, עם כמה שפחות לחץ ומקסימום הנאה.

נסי לא להתמקד ב״סוף״. מעברים אלפיניים יכולים לפעמים להראות ״לא הגיוניים״, מאיימים, מייאשים. גם לי קרה פעם או פעמיים שעמדתי בתחתית איזה מדרון וקצת נבהלתי (קרה לי גם בירידה, אגב). תעצרי ותנשמי ותתרכזי בכמה צעדים קטנים בכל פעם. אם את יכולה להגיע לסלע הבא – אז את תגיעי בסוף למעלה (ביותר או בפחות זמן). תרשי לעצמך לעצור המון! גם לכמה שניות, כדי ״להסדיר נשימה״ ולבחור את ה״סלע הבא״ ובעיקר: כדי להנות מהנוף – בכל הכיוונים! לא לשכוח גם להסתכל לאחור – בשביל זה את שם, תתרכזי בנוף!

אני לא יודעת מה איתך אבל אני כבר יכולה לדמיין אותך עומדת שם למעלה! 

ואחרי החגיגות, כפרס – נשארה לך ירידה לא זניחה (כ 500מ׳ על כ 2 ק״מ). בנוף המהמם של… טוב, משאירה לך לחוות את זה לבד 

למיטב זכרוני יש גם חדרים פרטיים בבקתת אלנה(אגב, אם תלכו בואריאנט של Refuge Les Grands ביום 3 אתם תזכו להציץ ולראות מה זה בקתת בסיסית באמת – ואז תעריכו יותר, אני חושבת, את התנאים בבקתות המפוארות האחרות).

יום 7: מבקתת אלנה, דרך בקתת בונאטי, ירידה לואל פרט, ומשם באוטובוס לקורמאייר. לינה בקורמאייר.

קטן עליך! מכאן והלאה – הכל הוא בונוס בעצם.

ברור שאני ממליצה לך להמשיך לבקתת בונאטי ולמחרת לקורמאיור. אבל לא בשביל ה״תיקון״ – כבר עשית המון תיקונים גם בלי לחזור ל- TMB בכלל. אלא מכיוון שזה מסלול כל כך נפלא… 

זהו בינתיים אין גבול לכמה שאני יכולה לדון בנושא של טרקים אז תפני אלי (את יכולה גם בפרטי) לכל שאלה או עניין ואשמח לעזור אם אני יכולה או סתם לעודד/לשמוע.

ויש גם פורום מדהים באתר הייק (hike.co.il אם את עדיין לא מכירה) עם הרבה אנשים נוספים שהלכו את השביל הזה (חלקם מאוד מנוסים – הרבה יותר ממני).