בחזרה

אוכל מוזר- אחר- או סתם חוויה של מסעדה



  • לקראת סופשבוע נוסף שאין בו טיולים לחו”ל

    ואף אחד לא שואל כמה כסף לקחת לפראג או האם צריך דרכון בינלאומי

    נספר סיפורי אוכל מרתקים.

    נצלם מאכלים מיוחדים.

    שווקי אוכל מוזרים.

     

    לא צריך לעמוד במטבח הלוהט לבשל--- רק לספר /לצלם ולחלוק חוויות קוליאנריות מיוחדות.



  • @יונית

    סושי טבעוני במומבי 



  • @cillam

    Iיש גם את זה בארונצ’אל פרדש – שוק  פאסיגאטעכברושים …. במנגו ....



  • דווקא לא מוזר – המקור לסופגניות שלנו בחנוכה הן כמובן הברלינר הגרמני. דוכן של ברלינר בקלן, גרמניה:

     



  • @יונית

    היום לפני שנתיים היינו באלפ”צים, ונזכרתי לפתע בפאטיסרי הקטן והמוצלח בשאמוני.



  • תגובה זו נמחקה!


  • אוכל רחוב, בנגקוKק


  • חוויה של מסעדה.

    לפני 20 שנה בערך,אנחנו במרסיי ערב לפני המראה לארץ. תקופה שלא היינו מחוברים כל כך לתקשורת. מגיעים למלון של הלילה האחרון, אומרים לעצמנו נפרוק את המזוודות, ונרד לאכול בעיר התחתית ליד הנמל ארוחת ערב מוקדמת כי מחר ההמראה עם שחר. עושים ככה ופותחים את הטלוויזיה. כל התחנות בצרפתית אבל מצליחים להבין ישראל- לינץ’-רמאללה. השידורים בכל התחנות מראים את תמונות הזוועה. וזה הרקע. יוצאים לאזור הנמל הישן, לא חושבים על המלצות ורשימות רק לאכול משהו ולחזור למלון שנראה לנו בטוח יותר. מתיישבים במסעדה אקראית ומזמינים. המלצר הידידותי שואל מאיפה אנחנו- אני במהירות עונה “יוון|” בחיים לא מזייפת את ארץ המוצא, אבל פה ואולי בגלל החדשות נראה לנו מאד “|בשכונה שלנו” והעדפתי להיות יווניה. הוא מתלהב והולך לקרוא לבעל הבית. מגיע איש גדול ומשופם, אני שוברת את הראש איך אנחנו יוצאים מכאן במהירות כי הוא נראה כמו אחיו של ג’אפר מאלאדין. הוא מחייך במלוא שיניו ושפמו ושואל שוב מאיפה אתם?-אני אומרת ליד יוון (אולי יחשוב שיש אי כזה..) וברור לי שכאן יהיה סופנו. ג’אפר מחייך ואומר “ זה בסדר , גם אני מאשדוד” כאשר ההטייה על ה”א” ועד ששמעתי את סוף המילה נשמתי פרחה. ובכן בעל המסעדה הוא יהודי ממרוקו שעלה לארץ עם משפחתו והתגוררו באשדוד ולפני שנים רבות החליט לחזור לצרפת והתיישב במרסיי.

    כן--- מרק הדגים שלו היה מעולה. בעיקר אני חושבת בגלל שהצלחתי לנשום.



  • אין לי סיפור כמו שלך יונית – אבל מרסיי ……… מסעדה מעולה  Chez Michel ...לפני בישול 😛 

    וסתם פוסטר של   סרדינים 



  • @יונית

    איזה סיפור יונית!

    הסיפור שלי הוא מתקופת טרום האינסטגרם.

    מסעדה שאנחנו חושבים שהיתה סינית, בטורונטו קנדה. הם מדברים רק בשפה שחשבנו לסינית, גם התפריט כזה. הם הבינו את המילה “מניו”, קיבלנו ארוחה בת כמה מנות שזכורה לנו כאחת הטעימות שאכלנו אי פעם. עד היום אין לנו מושג מה אכלנו שם ואיך אפשר לשחזר…

     

    רבקה

     

     



  • @יונית

    לפני קצת יותר מ-4 שנים נסעתי לכנס בעיירת הסקי הקנדית וויסטלר. התקופה – אמצע מרץ, סוף החורף, זמן לא ממש אידיאלי להרבה טיולים. אבל דווקא זמן טוב מאוד אם מתכננים ״טיול חורף״ וזוהר צפוני, וכך עשיתי. אחרי הכנס טסתי מונקובר לעיירה ווייטהורס, בירת טריטורית היוקון. כל הסיפור היה חוויה בלתי נשכחת, ואם לצטט את הטורטלים מארץ נהדרת, מי שיכול להרשות לעצמו, אני ממליצה. מתוך ארבעת הלילות שהעברתי בווייטהורס, שלושה היו ״זוהרים״, היה נהדר, אפילו שהיה ירח מלא (פורים). עם זאת, ווייטהורס היא לא בדיוק יעד למסע קולינרי. חוץ משלג, התוצרות המקומית היא דלה מאוד, במיוחד בחודש מרץ. בכל זאת אני פה: החוויה הקולינרית הראשונה משם היא זו שמופיעה פה בתמונה, ״עוגיית ירושלים״, שבה נתקלתי באחת המאפיות בעיר. העובדים במקום לא ידעו לענות לי מה פשר השם. הטעם, שקדים עם ״נגיעות רוזמרין״ גם לא הסגירו במיוחד, בעיני בכל אופן. החוויה השניה מוויטהורס קשורה דווקא בסופר המקומי. לפני שהגעתי לשם, קצת חששתי מה בדיוק יהיה לקנות שם, אחרי הכל, מדובר בחור רציני. הסופר הזה היה מפתיע ביותר. היו שם שפע של פירות וירקות מיובאים. בעיני, אין הרבה דברים מוזרים כמו מנגו במבצע באמצע השלג. במיוחד אם מדובר במנגו ״אורגני״, כזה שהיה צורך בטיסה של אלפי קילומטרים כדי להביא אותו. שנתיים לאחר מכן חברים שלי ביקרו בווייטהורס (וגם ההורים שלי, למען האמת), וחברתי טענה שהסופר בוויטהורס הוא מהסופרים המצוידים ביותר שהיא אי פעם הייתה בהם. 

     



  • @יונית

    גם כן – הרבה מלפני שהיינו מצלמים אוכל במסגרת התמונות ( והאוכל היה מוגש בשביל שיצולם...) טיילתי בממלכת טונגה.

    מאחר וכל חווית החיים מתנהלת באיטיות והייתי שם הרבה זמן,  הייתי רואה את המקומיים יורדים לאסוף כל מיני מזונות בים כשהיה שפל..

    באחת הפעמים ירדתי אחריהם והתחלתי לבקש לראות מה הם אוספים שם ומה הם עושים עם זה…

    לרוע המזלי איזה זוג נשים החליטו לעשות לי סדרת חינוך קצת יותר ממה שביקשתי ( ואני בכלל לא אוכל כלום מהים...)- ומאחר שהתנהל דו שיח- כל מה שהן אספו שאלתי אותן מה הן עושות עם זה… אז זהו- שחלק מהדברים הן היו אומרות – “את זה אפשר לאכול ככה ישר מהים, או שאפשר לבשל”… זה התחיל מעשבי ים, שהיו בעיקר המלח של הים והמשיך באיזה צדפות שהן ביקעו ונתנו לי לטעום… נראה לי שיותר בלעתי מממש לעסתי…

    אבל כמו בימים ההם- תמונות נלקח להזכיר.. אז הנה תמונה של חלק מהמלקטים מאותו יום ( כדי שיזכירו לי את סיפור ה”ארוחה” הזו)



  • לא צילמתי את הגבינות עצמן, אבל בתוך מרכז המבקרים שבתמונה היו הגבינות הטובות ביותר שאכלתי בחיים. טעמנו חופשי, קנינו 4 חבילות ואחר כך הצטערנו שלא קנינו 10… וולמי שמתעניין, זאת מחלבת “קאבוט” בורמונט, ארה”ב


  • בטיול האחרון באי מדירה פגשתי בשוק המקומי בפונשל (עיר הבירה) דג מיוחד האופייני רק למקום זה, בשם אשפדה. הדג, שעורו שחור נדוג בעומק של יותר מקילומטר ומגיע לשוק יום יום טרי טרי.

    בערב פגשנו אותו על הצלחת...



  • אני מאוד אוהב לאכול במרכז ובעיקר במזרח אירופה. אבל האוכל שאני הכי נהנתי ממנו זה האוכל הפולני. 

    פעמיים יצא לי לבקר בפולין ולהנות מהאוכל הממכר שלהם:

    גבינת האוסציפקי המעושנת בריבה הוא יותר קינוח טעים. אבל יותר מכל נהנתי מהמרקים שלהפ: הקוושניצה והז’וראק. 

    מתחת להוסטל שלנו “דרים הוסטל” בורשה היה סניף של רשת זאפיסיק שם הכינו באופן נהדר את המרקים הללו.

    וגם בעיירה ביווקה טטצ’נסקה בדרום פולין מצאנו כמה מסעדות שעינגו את בלוטות הטעם שלנו באופן וירטואוזי.

    כמו למשל המסעדה הצמודה ל  Hotel Toporów

     

     

    בבודפשט בכל מקום יש את מרק הגולאש הטעים והנוזלי במיוחד.

     גולאש אומנם נמצא בכל אירופה אך רק בהונגריה הוא כל כך נוזלי וטעים.

    בתמונה הראשונה אוכלים גולאש הונגרי.

    בתמונה שאחרי זה אוכל ביתי צ’כי. מקום של מקומיים ב  Jídelna Světozor

    מקום של מקומיים. שיש שם גם אחלה גולאש ואוכל של אשכנזים חח… 

     

     

     

     

     

     

    ואגב…

    במזרח ומרכז אירופה הכי מפתיע אותי הגולאש בתוך לחם.

    מצאנו אותו בפולין, בצ’כיה ובהונגריה.

     

     

    בגרמניה כמו בגרמניה – 

    בירה עם בשר שומני ותפוחי אדמה.

    אני זוכר את בית תפוחי האדמה הנפלא ברובע רובע ניקולאי.

    מקום שמתמחה בתפוחי אדמה. (תמונה 1)

    אבל אין כמו טרנדים מודרנים של ציפס עם תוספות מוזרות ו- ווריאציות מטורפות (תמונה 2).

    את המקום מצאנו בשכונת קרויצברג. ואילו  הטרנד עם הצ’יפס לא מזמן הגיע לתל אביב. 

    אבל בבוואריה  כמו בבוואריה אפשר לשתות בירה טעימה בכוס של ליטר ולאכול בשר ותפוחי אדמה על האש.

    ממש כמו במסעדה של מנזר אנדקס (תמונה 3)

     

     

     

    נ.ב אם תיהיו בריגה כדאי לכם להיכנס לאכול ברשת LIDO. יש שם אוכל מקומי נהדר וזול ובעיקר טעים.

     

     



  • בא לי לדבר קצת על האוכל באוזבקיסטן.

    יש כמה מאכלים שמהווים בסיס לשולחן האוזבקי.

    האוכל הוא אוכל אוזבקי עם השפעות מהתרבויות של שבטים טורקמנים, אוזבקים, טג’יקים ואויגורים.

    פלוב – אורז מטובך בטעמים עם בשר (תמונה 2)

    לאגמן – מרק בשר ירקות טעים במיוחד ולעיטים מקרוני. (תמונה 2)

    סאמסה – בשר כבש עם שומן ובצל אפוי  בבצק באופן מיוחד בטנדיר (תנור חרסינה) – (תמונה 1)

    נארין – מרק מתובל עם בשר סוס ומקרוני. (תמונה 3)

    השישליק – אין בשום מקום בעולם שישליק בטעמים הללו. מאוד ייחודי לאוזבקיסטן. (תמונה 4)

    מאנטי (דים סאן) – אל תבלבלו עם הפלמיני הרוסי שאכלנו ברוסיה  והכימקאלי הגרוזיני שאכלנו בטביליסי.

    זה מאוד דומה אך לא מחייב בשר בפנים ונעשה בבישול על אדים.

    נהוג לסיים את האוכל בתה שחור. (תמונה 5)

     

     



  • @שקד


    קריספי רייס סקוורס קניתי כחטיף כשהייתי תקוע בגלל ערפל בשדה התעופה בשיאן, סין.

    טיפה מתקתק ופריך מאד, חטיף נהדר שחיפשתי מאז ולא מצאתי בשום מקום בסין. כדאי להגיע ליוקון 😀😀😀.



  • @Sailor

    זהו, שזו לא הייתה רייס קריספי. זו הייתה עוגיית מרציפן ושקדים. כדאי להגיע ליוקון מהמון סיבות אחרות, אזור מאוד מיוחד בעיני.



  • @יונית

    באי הגדול בהוואי טיילנו בעמק וואיפיו המקסים, ההגעה לשם בכביש תלול מאוד ואנחנו ירדנו בג'יפ עם מדריך מקומי. בעמק גדלים (גם) שדות נרחבים של טארו והנהג סיפר לנו בכאב שתיירת אמרה לו שלטארו יש טעם של דבק לטפטים. הוא חזר על זה מספר פעמים, ניכר שזה פגע בו מאוד. שאלתי אותו איפה ניתן לטעום מאכל מסורתי שעשוי מטארו והוא המליץ לי על המנה שתמונתה לעיל, במסעדה מסוימת בעיירה במערב האי. כשהגענו לשם,  הזמנתי בסקרנות רבה את המנה. זהו עלה טארו הממולא בפיסות חזה עוף. למרות כוונותי הטובות לא נהניתי מהמנה,  לא בגלל עלה הטארו אלא בגלל חזה העוף היבש. בכל מקרה, חוויה מקומית בטיול מקסים גדוש נופים מרהיבים. כיף להזכר.  




  • @מיכל-בן-אריה

    גם טעים השחור הזה?


 

בחזרה