לפתע מתחיל סרט אמריקאי ששכחתי את שמו.

הסרט עסק בהתרסקות מטוס שמבין 5 סיבות שיכלו לגרום להתרסקות החליטו להפיל את האשמה על הטייסת שנהרגה עם כל נוסעי הטיסה.

כנקמה החליט הבעל לגרום להתרסקויות נוספות.

הוא גרם ל 4 התרסקויות שונות,כל פעם מאחת הסיבות שיכלו לגרום להתרסקות המטוס הראשונה אך שללו את הסיבה.

אנשי החקירה הצליחו לעלות על המודל והבינו שההתרסקות הבאה תהיה באשמת הטייס והוא נתפס.

הסרט כל כך הלחיץ אותי,הרגשתי שמישהו מלמעלה שולח לי מסרים,ואומר לי חמודה...השנה כדאי לך לא לטוס.

אמרתי לא נורא,השנה אני אעשה הפלגה מחיפה.

אבל.....איך שנגמר הסרט,התחיל סרט אחר

סיוט בלב ים.

מקרה אמיתי לגמרי.

*את עדיין יכולה להגיש מועמדות ל"פורום ביירות", עם הנסיון שצברת כאן, זה יהיה "פיס אוף קעייק". 

שאלת על 'מקרה שקרה' - אחרי שחרשנו כל קיץ את "רכבת השדים" בלונה פארק, שום דבר כבר לא יפחיד אותי, גם לא טיסות. 

הדיילות עסקו בחלוקת המזון מהעגלות כשהטייס נכנס למערבולת אוויר, בקבוקי השתייה והמגשים עפו מהעגלה והעגלה טסה לה במעבר ובסוף נתקעה באחד הדיילים, מי שזכה לקבל את האוכל ולא היה חגור, קיפץ.  

זאת היתה הפעם היחידה שלא התלוננתי שקיבלתי את האוכל בסוף הנגלה.  

אבל סיפור אימה אמיתי היה כשדיילת איטלקיה שפכה קפה על המכנסיים החדשים שקניתי בעשרות אלפי לירטות ב"סיסלי", אמרה:"הכל בסדר!", חבל שלא חשבה  קצת לפני שזה מה שישחרר לי את 'המילון לאיטלקית עממית'

*לדיילת שלום, המכנסיים הלכו לפח. 

ואני לתומי חשבתי שאשתי היתה הישראלית היחידה באזור 

היה לי מה לעשות שם. ולא ניהלתי את פורום ביירות  

'נחת לא טוב', כמו לחנות ולדפוק בדרך את כל המכוניות מסביב. 'צריך להשתפר בחניה ברברס'...

האנלוגיה לא נכונה.

*מזל שמטוס, זה אוטו עם כנפיים ולא לכל אחד נותנים רישיון. 

'נחת לא טוב', כמו לחנות ולדפוק בדרך את כל המכוניות מסביב. 'צריך להשתפר בחניה ברברס'...

אז הסיפור שלנו הולך ככה:

בשנת 2016 עלינו על טיסת אל על מוינה לתל אביב, טיסת לילה שכולה עברה בשקט ובנעימים.

היינו לקראת נחיתה בנתב״ג וחיכיתי כבר לנחות ולהגיע הבייתה.

המטוס נוחת, הכל כרגיל.. רק שמה שהיה נראה לכולם מוזר זה שהמטוס לא מראה סימנים של בלימה.

במקום לבלום במסלול הנחיתה הוא דווקא האיץ!

הרגשנו כאילו אנחנו בהמראה ולא בנחיתה..

ואכן תוך דקה ומשהו כשהמטוס מאיץ על המסלול אנחנו מוצאים את עצמנו שוב פעם באוויר.. ממריאים שוב!!

לא הבנתי מה קורה, ואפילו נבהלתי, ומי שישב מאחורי אמר לאישתו משפט שעוד יותר הלחיץ אותי: ״אני אומר לך- קורה כאן משהו והם לא מספרים לנו״

וככה אנחנו ממשיכים להמריא, מגיעים שוב לים! וכולם מתחילים לדבר ולשאול שאלות..

בסוף הטייס הנחמד הואיל בטובו לדבר ולהסביר-

הסביר לנו שהוא נחת לא טוב , לא נשאר מספיק מסלול כדי לבלום, ולכן המריא שוב. בנוסף הסביר לנו איך נקרא המהלך הזה בעולם התעופה ״הליכה סביב״ וכך כולנו החכמנו קצת.

סוף טוב הכל טוב- בסוף נחתנו שוב בנתב״ג, מרוצים ובמחיאות כפיים סוערות חחח

יונית,

כתבת על הטיסה המסוכנת מלבנון, אבל אף אחד כאן לא תהה מה לעזאזל עשית בלבנון, כנראה לא היית בנופש ולא ניהלת את פורום ביירות.

אז מה הסיפור

אני לא חושב שפיססתי פרק של הסדרה. וכבר יצאה ושודרה עונה 19. הרבה יותר טוב מכל סידרה בלשית. ולמרות האסונות, אפשר להתרשם כמה העבודה של התחקיר יסודית ואיך התעשיה בכל זאת משתפרת עם השנים.

מחכה לפרק על הטיסה של קובי בראינט...

לפעמים אני באמת תוהה למה אני צופה ב”תעופה בחקירה” ? לא באופן רציף ולא ידעתי שיש כבר עונה 17

אבל בהחלט נשאבת לזה כשאני מזפזפת .

סוג של מאזוכיזם כנראה‍️

הוי דומה לטיסה שלי לטביליסי בקיץ שלפני שנתיים.

שעתיים אחרי ההמראה התחלתי לראות הבזקי או של סערה באופק.  מאוד קיוויתי שנעקוף אותה או שהיא לא מתקדמת לעברינו. כרבע שעה לפני הנחיתה ההבזקים כבר היו סביב המטוס. ואז החלו רעידות וקפיצות. הדייל הראשי איש עליז ומבדר קם ואמר “ידענו על מזג האוויר מהארץ לא לחשוש הסערה לא מסכנת בשום שלב את הטיסה”

ובדיוק כשהוא סיים שומעים את הקפטן “צוות להתיישב מיד”. והדייל הראשי אומר “טוב, האח הגדול יודע טוב ממני” ומתיישב.

לא הייתי רגוע עד שנחתנו.

אם כי, האמת, הנחיתה הכי מפחידה שלי הייתה של אייר סיני בקהיר במהלך סופת חול. הקפיצות שהמטוס קפץ היו לונה פארק.

ניראה לי ניסיתי להיזכר בתפילת הדרך המוסלמית שאמר הקריין לפני ההמראה. 

כנראה בדיוק אז התחלתי לפתח חרדת טיסה (ואחרי שסיימתי לראות עונה 17 של תעופה בחקירה)

אי שם בסוף שנות ה-90 של המאה הקודמת הייתי כמה ימים בעינייני עבודה בהולנד.

אני עם עמית לעבודה בטיסה חזרה מאמסטרדם  עם KLM. 

הסלקטור מוחמד עושה לי תחקיר בטחוני. תיק היד שלי עמוס בגבינות מקומיות ואחרות.

הטיסה מתעכבת כשעתיים עקב בעיות טכניות במטוס.

כבר לילה, סופסוף ממריאים. הקפטין מתנצל על האיחור בהגעת החלפים שגרם לעיכוב. המטוס רץ על המסלול ובקושי מצליח להמריא, ולאחר ההמראה נשאר בגובה נמוך מאד. המטוס רועד ומשקשק עד אימה, פרקינסון במצב מתקדם, מנוע בצד ימין פולט אש וניצוצות. קולות פחד נשמעים מכמה כיוונים אבל בסהכ הנוסעים שומרים על פאסון.

השיר אל נא תאמר הנה דרכי האחרונה מתחיל להתנגן בראש.

ממשיכים בטיסה נמוכה ומתחילים בסיבובים מעל הים.

לבסוף הקפטין פותח מיקרופון: נוסעים יקרים, בטח שמתם לב לעובדה שיש לנו תקלה במטוס. אנחנו חוזרים והשדה מתארגן לקבל אותנו.

לאחר כחצי שעה באויר (ובלי אויר בריאות) מגיעים לנחיתה.

שקט מסביב, כולם מכונסים בתוך עצמם.

המטוס נוגע בקרקע וממשיך לרוץ כאשר מאחורינו ומצדדנו נוסעות מכוניות כיבוי ואמבולנסים.

נחתנו בשלום, הועברנו לבית מלון ולמחרת בחששות כבדים חזרנו לארץ.

אמרתי לחברי שאם המטוס היה מתרסק, במושב שלנו היו מוצאים קערת פונדו רותחת.

לא כותבים “מקרה שהיה” בלי הסבר ‍️

כל עוד עדיין לא הוגשה הארוחה, אין סכנה גדולה.

*מקרה שהיה.  

טיסה לג’נבה אמצע דצמבר (לפסטיבל האורות של ליון מומלץ מאד!)

טיסה נוראית, מזג אוויר מחורבן, המון כיסי אוויר.

בשלב כלשהו לקראת ג’נבה הקברניט צועק בהיסטריה בכריזה “צוות להתיישב מייד”

בשורה מאחורי- יושבת גברת מלאה מאד ליד החלון, בן זוגה יושב במעבר והמושב האמצעי פנוי.

הדייל הזריז שעומד במעבר- קופץ פיזית מעל הגבר, מתיישב במושב האמצעי ,חוגר את עצמו

ו….. מוציא את דף ההנחיה לנחיתת חירום מכיס המושב שלפניו.

אם עד אז לא דאגתי----אז כבר דאגתי על אמת.

טיסה ליפן דרך תורכיה- נחיתה באיסטנבול עם טורקיש איירליינס.

טיסה קצרה, לפנינו עוד קונקשיין וטיסה ארוכה

לא התייחסנו יותר מדי לטיסה הקצרה

המטוס סוגר כנפיים, מוציא גלגלים, אנחנו כבר על מסלול הנחיתה

הוא נוסע על הקרקע במהירות עצומה ולא מצליח להאיט

אני רואה את הים מהצד כבר

ואז הוא מגיע אל קצה מסלול הנחיתה

ומרים את האף כלפי מעלה ואנחנו ממריאים לסיבוב נוסף באוויר ונחיתה נוספת .

ת’אמת? לא הייתי רגועה עד שירדנו מהמטוס.

הראשון טיסה לתאילנד שנרכשה דרך ארקיע כשהקונקשיין דרך עמאן ודוחא.

תוך כדי ההזמנה הייתה לי האופציה להזמין ארוחה כשרה,הזמנתי.

טיסה מדוחא לבנגקוק,סביבנו יושבים אנשים עם כפיות וחיג'אב, פתאום משום מקום צצה דיילת התקרבה לאזורנו והתחילה לשאול בקול רם.....who order cosher meal

חשבתי שעוד רגע אני קופצת מהמטוס.

המקרה ההזוי-טיסה טורונטו-ניו יורק האורכת 50 דקות הייתה צריכה לצאת ב 17:30 התחילה בעיכוב של שעה,לאחר מכן עוד שעה,שעה עיכוב בתוך המטוס ללא אישור המראה.

יש.....טסים 50 דקות ואנחנו בניו יורק,אבל לא

המטוס חג במעגלים סביב ניו יורק במשך שעתיים ללא אישור נחיתה,כל חצי שעה צילצול פעמון,הטייס מתנצל בפני הנוסעים .

אז הגיע הרגע בו חששנו מכל,צילצול פעמון,הטייס מודיע שלצערו חוזרים לטורונטו.

לצערומה עם צערי,מה עם המחיר ששילמתי ללילה במנהטן,מה עם גיסתי שמחכה שאגיע ונוכל לחגוג לה יום הולדת כמו שתכננו,מה עם זה שבילינו את כל הלילה בשדה בלחפש טיסה חלופית.

לצערו.....שורה תחתונה הייתה חוויה שלא אשכח לעולם.

רוקו, בעיני הסיפור שלך ניצח במפחידותו… הזדקרות של אף המטוס! אמאל’ה!!!!

ו… איפה בסנתה מוניקה גרת?

אני גרתי שם שנתיים בתחילת שנות השמונים, ב-3^rd Street בין מונטנה לאיידהו. העברתי את כיתות ח’ ו-ט’ בביה”ס Lincoln Jr. High School בין הרחובות 14 ו-16. 

אולי מישהו מהקוראים היה איתי על הטיסה הזו

שנה אחורה-אוגוסט 2019, טיסת אייר-אינדיה בחזור מדלהי לארץ, מבקשים להדק חגורות ומתחילים בנחיתה.

יורדים כבר ממש נמוך, מחממים ידיים לכפיים...  ישבנו במושבים מהאחרונים במטוס ופתאום הדיילת הראשית קוראת למישהו ברמקול לשמור על מקומו כי מיד נוחתים. לא ראינו לקדימה כלום מה שרק ראינו זה בערך 15 שניות לנגיעה במסלול. אותו אדם לא ציית והדיילת צורחת " רימיין סיטד, ווי אר לנדינג נאווווו" והדייל הגבר מאחור צורח "סיט דאוווון" ------------- נחתנו.

ברגע שהגלגלים נגעו בקרקע,הדייל ועוד אדם שהתברר כרופא רצו קדימה, מתברר שבחורה עם חרדת טיסה התעלפה,ומישהו כ"כ נבהל ממה שקורה לה שהוא שכח את עצמו..

השניות האלו שאתה לא מבין מה קורה,הלחץ, והצעקות והריצות, זה משהו...   

כנראה שעד השרוול אתה באמת נשאר בהודו

לגבי טיסות צבאיות, משירותי בחייל האוויר יש הרבה חוויות.

מטבע הדברים נתאר את הפרטים המענינים לענייננו.

חוויתי נחיתה איומה, עם הרקולס-קרנף, כאשר הבלמים בשפה עממית, "נשרפו"!

טיסות עם באוינג צבאי, אם לא ידעתם, ללא שירותים!!!,

עושים לפני או מתאפקים. 

ועוד ועוד....טיסה במטוסים ישנים קטנים מבסיס לבסיס, ללא מזגן. !!!!!! יורדים רטובים כמו אחרי מקלחת, והנוסעים מאחור, יושבים במושבי אוטובוס ישנים, חוויות שהיו לפני שאלה הוצאו מהשירות.

חוויה די קשה.

סיפור אימה אמיתי, אמיתי, אמיתי.

בצעירותי, גרתי בסנטה מוניקה, קליפורניה,  טסתי מLAX לקרובים בדאלאס, לשדה התעופה דאלאס-פ.וו. 

הטיסה עברה נהדר, מזג האוויר היה פנטסתי קיצי, בלוס אנג'לס, כיאה ליום קיץ חם. 

המטוס היה מטוס בואינג מהצרים יותר, לטיסות פנים, עם מעבר אחד.

לקראת שלב הגישה לנחיתה, הרגשנו פשוט רוחות חזקות וגשם, המטוס פשוט עף כעלה ברוח, ממש כך.

כאשר המטוס התקרב לנחיתה, היתה חוויה בלתי ניתנת לתאור, אף המטוס פשוט הזדקר למעלה, כנראה שהגיעה רוח קדמית חזקה, ואז ירד חזרה עם החלק הקדמי לכוון המסלול, הרגשנו את החבטה, לדעתי זה קרה שכבר שני הגלגלים האחוריים, היו על הקרקע ואז היתה הזדקרות של אף המטוס.

חוויה די מפחידה, יצאנו בשלום.

כנפתחה הדלת, חטפנו גם גל של גשם, חום אימים, ובעיקר לחות איומה. עדין לא היו שרוולים שם.

דאלאס, לחה מדי, רטובה מדי, ולא נעימה. 

חוויות טיסה לא נעימות בעיתיות יש, ודי מגוונות.

הזכרת לי טיסות צבאיות---אימ’לה.

טסתי לא פעם ללבנון במטוסים צבאיים קטנים (מה שקראנו מוניות).

אני יודעת שהיו טסים או מעל הים או מעל היבשה- משהו עם ירי נגד מטוסים ומגננה.

בכל אופן ,טיסה אחת אני טסה מלבנון חזרה לבית הספר הטכני של ח”א- שעה מוקדמת יחסית בשעות אחרי הצהרים.

ואז… המטוס טס בזיגזגים נוראיים פנימה והחוצה מעל הים ומעל היבשה.

כאילו לא לבנוני אחד עם מרגמה מתחתיו אלא כל צבא לבנון מחכה לנו.

לידי ישב אלוף משנה (נדמה לי שקראו לו עמוס,או עידו משהו עם עין...) והוא נהיה ירוק

הוא גם מחובר באוזניות לטייסים- ואני ממש לא.

טוב, כבר תכננתי להיפרד מהעולם (לא באמת! אבל חששתי)

ובנחיתה (חלקה מאד) אני שואלת אותו מה הם אמרו לו בקשר הפנימי

והוא אומר “אה, שטויות, טייס מתלמד”

מאז ניסיתי לא לטוס יותר ללבנון, ובטח לא עם “ל”.

טיסה מהסוג הפחות מלבב...לפחות בשבילי.

לפני די הרבה שנים טסנו למסע שורשים בפולין, עם המשפחה המורחבת, סה”כ 9 איש. מטעמי חיסכון לקחנו טיסה של אלאיטליה  עם קונקשן במילאנו. להפתעתנו המטוסים המריאו בזמן...ממילנו היה מטוס ממש קטן עם מעט נוסעים. אנחנו, מספר אנשי עסקים וקבוצת ספורט מטוניסיה או אלג’יריה כבר לא זוכרת בדיוק. הטיסה הייתה אמורה להיות כשעתיים. בערך לאחר שעה הגענו לסופת ברקים מפחידה. כבר היה חושך וכל הזמן ראינו את הברקים סביב המטוס. לא הרגיע אותי כל מה שקראתי על הסיכויים להיפגע והעמידות של המטוסים המודרניים. המטוס הטלטל בכיסי האוויר. הדיילות התישבו ועלמו. היה מאד מפחיד. כל פעם הודיעו שעוד 20 דקות נגיע, אבל הזמן נמשך ונמשך.  כשנחתנו סוף סוף בוורשה שמענו את תפילת ההודיה לאללה בערבית...תוחשה מאד סוריאליסטית…

ואז התברר שאחת הגיסות שלי בכלל ישנה כל הדרך ובכלל לא הרגישה את כל “הסיוט”  הזה.