לא חייבים קואורדינטות, צריך רק לראות את המקום על המפה ולהגדיל את קנה המידה עד שרואים את כל הדרך.

אני נוהג להשוות שתי תוכנות ניווט כדי לדעת מה הדרך הקצרה, מה היא המהירה, איפה עוברים, מה רואים בדרך ורק אז לבחור נתיב.

אם אני ממלא קואורדינטות זה רק ממפה או אתר בהעתק הדבק.

הגעתי אל מרכז השכרות הרכב שהיה כבר די שומם בשעה כזו. הפקידה בדקה במחשב ומילמלה לעצמה. מסתבר שהשעה כבר מאוחרת, ואפילו בשדה הענקי של סן פרנסיסקו אזלו הרכבים בקטגוריה שהזמנתי. וגם אזלו הרכבים בקטגוריה אחת מעל, וגם שתיים ושלוש מעל. אחרי אינסוף בדיקות ובירורים הפקידה אומרת לי: יש לך 2 אפשרויות: או שתיקח רכב ואן גדול, או רכב ספורט עם גג נפתח.

כנראה שהייתי כבר ממש עייף ולא מרוכז, וכנראה לא עניתי לפקידה מספיק מהר. אז היא הסתכלה בזהירות ימינה ושמאלה, רכנה לעברי ואמרה לי בשקט: אדוני, לפי המדיניות שלנו אסור לי לייעץ לך איזה רכב לקחת. אבל בכל זאת, נראה לי שאתה רוצה את רכב הספורט 

נכון . זה כל פעם הורג אותי מחדש. 

לאן מגיעים מפה

מצד שני---בארצנו הקטנטונת- אפשר לנסוע באזור זיכרון יעקב יש שלט “עכו”

כאילו אין חיפה,יוקנעם, קרית ביאליק או משהו אחר בדרך

כמה נוסעים משם לעכו ?

מוכשרת הצאצאית.

אהבתי, ילדה כשרונית

בצרפת יש את השלט toutes directions. כל הכיוונים – מה שלא רשום שמות כל היעדים בדרך אלא רק את היעד הסופי …

טוב, גם לי אין קשר לאיש ההוא, רק הרגל להציץ במפה לפני היציאה כדי שלפחות לא אגיע לכיוון ההפוך ממה שתכננתי,  זה לא תמיד עוזר - תלוי במידת הריכוז.  

 תמיד אפשר לתרץ את התסבוכת, בגלל מחלף חדש שבנו או מישהו הסיח את דעתך.

וסיפור אחר בנושא נסיעות בחו”ל, ילדים באוטו, ואיך לעזעזאל עוברים איתם נסיעות ארוכות בשלום?

ב-2010 נסענו בחגי תשרי לשוייץ וליער השחור. הבת הבכורה, ג’, היתה בת 13, ואחיה התאומים, א’ ו-י’, היו בני 6. שהינו שבוע בגרינדלוולד, שוייץ, ומשם עברנו לפארק אירופה, גרמניה, בנסיעה שהיתה אמורה לקחת כשלוש שעות, אבל לקחה קצת יותר בשל הגשם הכבד שניתח עלינו לכל אורכה.

בתחילת הנסיעה עוד היה נחמד, חרשנו את הדיסק החדש של “הדג נחש” ושרנו איתו באוטו, אבל בשלב מסויים התאומים, שישבו משני צידיה של ג’ אחותם הבכורה, שיגעו אותה בסטריאו. בצר לה, היא לקחה את הטאבלט שלה, ואיירה עליו את האיור הבא, שכותרתו “א’ ו-י’ חופרים ל-ג’”. האיור הזה הפך לקלאסיקה במשפחתנו, למרות שלצערנו התאומים לא הסכימו להכניס אותו למצגת בר המצווה שלהם

צרפתי כאן תמונה של אחת מתאומי-בובות החמורים, מורי וחמורי, שהיו איתנו בטיול, כדי שתראו כמה מדוייק היא ציירה אותו  ש

עוד בעיה בניווטים בחו”ל, בה נתקלנו בטיולנו המשפחתי הראשון לצפון איטליה, הינה חוסר התחשבותם של הנווטים (לעתים) בתוואי השטח.

במסגרת טיול סביב אגם גארדה, ממפלי ריווה דל גארדה החלטנו לבקר בעיירה הציורית לימון. הכנסנו את שמה לג’י.פי.אס., ומכיוון שלא היתה לנו כתובת ספציפית בעיירה, הוא הביא אותנו למה שהוגדר אצלו כמרכז העיירה, ואני מתכוונת ל”מרכז” במובנו הגיאומטרי ולא העירוני. המשמעות היתה שמצאנו את עצמנו בסמטה צרה מאוד, בשיפוע לא הגיוני ובלי שום יכולת להסתובב כדי לחזור לכביש סביר.

בלית ברירה, אמרנו “שמע ישראל” (אנחנו לא דתיים), ובעלי הכניס לרוורס ונתן פול-גז עד שהגענו בחזרה לכביש אמיתי.

ריח עז מאוד של גומי חרוך עלה באפנו, וזיעת הפחד ניגרה על פנינו, אבל עברנו את זה בשלום. אגב, גם למחרת בבוקר עוד הרחנו את הגומי באוטו.

דווקא שהיה לנו רכב שכור בעל צבע יוצא דופן כמו ירוק או כחול מיטלי (סקודה) הוא בלט במגרשי  החנייה

כשהיה bmw x1 שחור איבדתי אותו באובראמרגאו...(ליד גרמיש בגרמניה)

אכן ,הדגשתי כבר שאינני מאיר הר ציון… בכל הנווטים עם מפה הצלחתי לפספס את המחלף הנכון! 

 כשמסתמכים על מיכשור ולא בודקים במפה היכן ממוקם היעד ומה יש בדרך ובסביבה, מגיעים למצב של חוסר אונים(מזכיר את הבעיה עם השליחים שסומכים על "חוכמת הוויז" ומגיעים לקצה השני של העיר). 

התמצאות במרחב. 

טוב שנגמר כך.

לכן מומלץ לנסוע ליעדים ולהעזר בקואורדינטות ולא בכתובות.

אבל גם זה לא עוזר, כפי שגילינו בטיולנו בפורטוגל.

חובה, אחרי הכנסת הקואורדינטות, לבדוק בנווטן את המסלול ולוודא שאנחנו נוסעים בכיוון הנכון.

בגלל עודף בטחון עצמי, לא עשינו זאת, ונסענו צפונה במקום דרומה, וזה עלה לנו ב-115 ק”מ נוספים,

ושעתיים נוספות על הכביש, בין היתר כי היינו על כביש מהיר ללא ירידות ממנו. כנראה שטעינו בהקלדת הקואורדינטות.

זה הפך יום נסיעה ארוך ליום נסיעה ארוך מאד מאד.

וזה מה שכתבתי בתאור הטיול:

מתכננים לנסוע דרומה, ובפועל נוסעים צפונה, כי הפעם דלגנו על שלב בדיקת המסלול בנווטן אחרי הקלדת הנתונים לתוכו. זה עלה לנו בזבוז של שעתיים.

אכלנו ארוחת צהריים מאוחרת ב- Mirandela במקום ב-Guarda. לא יאומן מה גודלה של הפדיחה!

לפחות מצאנו מסעדת דגים נהדרת במירנדלה - Kais do tua. יקרה יחסית אבל אוכל מצוין. 

וזה המסלול השגוי שעשינו מהמוזיאון המיוחד ב- Vila Nova de Foz Côa, Portugal.

https://goo.gl/maps/r7MqaMSkWS8rrt1dA.

מזכיר שגולשת פעם סיפרה שביקרה בצרפת ונכנסה למרכז מסחרי ששמו centre commercial...

מה שהיה מדהים בסיפור שלנו שבשתי עיירות באותו שם באותו רחוב ובאותו מספר ברחוב היה מלון..

מכיוון שגרמניה היא פדרציה יכולות להיות בגרמניה שתי ערים ויותר בעלי אותו שם, כל אחת במדינה אחרת. וכמובן שבכמעט כולן יש bahnhofstrasse. אם איכשהו מתגלגלות לניווט עוד ארצות דוברות גרמנית כמו שוויץ או אוסטריה אז בכלל שמח.

בארה”ב כמובן שיש הרבה יותר, ספרינגפילד נמצאת בהמון מקומות – כולל אצל הסימפסונים.

ביוון (שאיננה פדרציה) יש המון איוס ניקולאוס, מלכודת למשתמשי אפליקציות הניווט.

לא כל מקום בעולם מסודת למופת כמו ישראל 

בגרמניה (וגם בצרפת נתקלתי) ניחא שכל רחוב שני נקרא KERKSTRASSE (רחוב הכנסייה) או רחוב המים….-נתקלתי לא פעם בשתי עיירות עם אותו שם.

אני תוהה לאורך שנים-- האם יש להם מחסור בשמות? למה אותה נפה ושתי עיירות באותו שם? 

להמשך “אין תקלות ברכב אבל יש תקלות בנווט...”

השנה 2009.בתי הצעירה חוגגת בת מצווה ואנחנו בטיול 12 ימים שתחילתו ביער השחור ובסיומו 4 לילות על אגם קונסטנץ בחלק השוייצרי.אנו ברכב שכור,והנווט נעשה באמצעות מכשיר P.D.A   שהיה מקובל אז ,לפני   הסמרטפונים.אנו אמוריםלנסוע  מטיטיזי ביער השחור לברלינגן בשוייץ .בדרך עוצרים לסיור בערוץ נחל כלשהו וכמובן לצהריים.אני סומך לחלוטין על מכשיר הנווט ,כי מפות זה מאיר הר ציון ואני איש חיל האוויר.מבעוד מועד הכנסתי את בכתובת לנווטן 

seestrase 105 berlingen

יצויין שהמלון ב4 לילות היה אמור להיות מלון מפואר ממש על השפיץ של האגם ,כולל חצי פנסיון וסויטה בת 3 חדרים במחיר מופלג לכבוד בת המצווה.אנו מגיעים בצהריים לseestrase 105 berlingen .המלון המובטח הוא מען צימרדו קומתי  בצבע אדום,מזכיר חושות בפטרה בירדן.את מבטה המזלזל של בת ה12 לא אשכח-#זה המלון שהבטחת לי -ממש מפואר! 

לא הבנתי מה קורה.מעט גרמנית כבר ידעתי .יצאתי מהרכב ומיד פגשתי אישה מבוגרת חייכנית .שאלתי אותה:אנחנו בשוייץ ? לא אנחנו בגרמניה-ברלינגן השויצרית היא שם,היא מצביעה ,לצד המרוחק יותר של האגם הענק (השלישי בגודלו באירופה)

מיד הבנתי מה עשיתי.בנווטן המשוכלל היה צורך להחליף מפה ולבחור בשוייץ.מסתבר שבחרתי בברלינגן בגרמניה.מחיר הטעות היה רק 20 קילומטרים נוספים והפעם שמתי לב שאנחנו עוברים את מעבר הגבול לשוייץ ליד העייירה שטיין אם ריין.

מסקנה: בארצות דוברות גרמנית (ולא רק) יש עיירות באותו שם.

כמעט לכל עייירה על שפת אגם יש רחוב על האגם בשם see strsse רחוב האגם.

למותר לציין שהמלון בכתובת הנכונה היה מהיפים והמיוחדים שהיינו בהם.המתבגרת קבלה חדר ענק משלה ממש על המים .

השנה 1975 !!

אשתי ואני במסע חוצה אירופה. בתוכנית נחיתה ברומא, באופן כללי נסיעה ברכב צפונה (עם זיגזוג למזרח ומערב), עד אמסטרדם ומשם חצייה לאנגליה לביקור משפחתי.

באותה תקופה השכרת רכב הייתה יקרה והיה מקובל לקנות רכב בתחילת המסלול ולמכור אותו בסיום.

ברומא התארחנו אצל חבר שעבד בשגרירות. החבר שידך לנו עובד אחר בשגרירות שסיים תפקיד וחוזר לארץ. קנינו ממנו חיפושית ירוקה תמורת כ- 500$ (אם אני לא טועה). הרכב היה עם לוחית זיהוי הולנדית.

התחלנו במסע צפונה, באזור אגם קומו ירד מבול. כל פעם שנכנסנו לשלולית היינו צריכים להרים את הרגליים על מנת לא להרטב.

הגענו לוונציה, שהינו בקמפינג במסטרה. פגשנו בקמפינג זוג ישראלים מבוגרים (יחסית אלינו, אז) שלמחרת חזרו באניה לארץ. הם הציעו לנו מתנה את מכונית הפורד טאונוס סטיישן איתה עשו את אירופה. התלבטנו וויתרנו.

לאחר כחודש הגענו להולנד. לילה ראשון בהאג ולמחרת בבוקר מתכוננים לנסיעה לאמסטרדם שם נמכור את הרכב או שננטוש אותו.

קמנו בבוקר, יום יפה, ונוסעים לסיום המסע.

בכניסה לאמסטרדם נכנסת לפנינו חיפושית ירוקה ובחלון האחורי נדלק שלט POLICE STOP.

עוצרים בצד. מהרכב המשטרתי יוצאים שני היפים מגודלי שיער ברוח התקופה.

מבקשים רשיונות וביטוח ואנחנו נותנים את מה שיש לנו.

אבל הביטוח שלכם לא בתוקף אומר אחד. וחוץ מזה הרכב שלכם לא בטיחותי.

למה אתה מתכוון אני שואל, והוא מתכופף ותולש חתיכת פח חלודה מהכנף. לזה אני מתכוון.

השוטרים אומרים שהם צריכים להחרים את הרכב ולתת לנו דוח.

אני מדבר עם השוטרים ומסביר להם שרצינו למכור את הרכב בסיום הטיול.

השוטרים מסכימים לקחת אותנו לסוחר רכב אשר על בסיס המרכב הישן בונה מכוניות באגי.

וכך היה. המחיר שהסוחר הציע לנו היה נמוך מאד והסכים להעלות אותו לאחר שציינתי שרק הדלק שתידלקנו בבוקר עלה יותר.

בסיום קיבלנו 130 גולדן עבור הרכב והדלק.

האירוע דפק לנו את מצב הרוח ולמחרת ברחנו במעבורת למשפחה באנגליה.

שנים רבות החרמנו את הולנד בטיולים עד שעשרים שנה אחכ נסעתי להולנד בעינייני עבודה וראיתי הולנדים אחרים 

מדבריך תייר יכול להבין שישראל מדינה מסודרת או שיש בה תחבורה ציבורית.

עוד סיפור

כרגיל טרם ימות הסמרטפונים והאינטרנט הסלולרי (Note to myself, כשמישהו ישאל פעםמה התועלת אינטרנט וטלפון סלולרי בחו”ל אני אפנה אותו גם לשרשור הזה), גם טיולים בחו”ל היו עניין פחות שגור מכיום. מהזמנים בהם כשאדם חוזר מטיול בן עשרה ימים (ושמונה ארצות) ב”אירופה הקלאסית” היתה מחכה לחוזר משלחת בשדה התעופה כולל בלונים פרחים ושאר אביזרים כאילו מינימום מחזירים את גלעד שליט.

בקיצור אני חונה באיזושהי עיר גרמנית, ולמוד לקח מאיזושהי הרפתקה בעיר איטלקית (סיפור נפרד) כמובן מנסה לאתר את שם הרחוב ומספר הבית לידם אני חוזה.

בשמחה אני מזהה שלט בולט שכתוב עליו במפורש Einbahnstraße. (ומרוצה מהגרמנים ששמו שלט בצורה כל כך בולטת), אני מבין קטן מאוד בגרמנית, ואז עוד פחות, אבל אני יודע ש straße (או בכיתוב האוסטרי (strasse) זהו רחוב, כל מה שנותר לי הוא לחרוט בזיכרוני את שם הרחוב עצמו Einbahn ומספר הבית הסמוך ואני מסודר.

הטעות התבררה כשניסיתי לחזור לרכב וחיפשתי את הרחוב.

למי שלא בקיא, הכיתוב אומר “רחוב חד סטרי” ולכן כל המידע שהיה בידי הוא מספר בית באיזשהו רחוב שידוע שהוא חד סטרי – ושיהיה לי בהצלחה.

שרדתי כדי לספר את ההרפתקה הזו – כנראה שבסופו של דבר מצאתי את הרכב.

במקרה שלי זו אומנם היתה ארץ מאוד לא מסודרת, אבל לא ישראל. בישראל בעיקר יש לי סיפורי כשלונות, כעס ואימה מתחבורה ציבורית. 

השכרות רכב בישראל מזכירות הרבה סיפורים.

לפני כשנה-שנתיים אני עם רכב שכור מטעם העבודה, מזכיר קצת את הרכב בתיאור שלך.

יום חמישי בערב, אני בתנועה מצפון ישראל לדרומה, נדלקת נורית אזהרה.

לא היו לי אנרגיות לברר בעצמי מה מסמלת הנורית בגרוטאה הזו, כשקיבלתי את הרכב אמרו לי שלמקרה תקלה מחוץ לשעות הפעילות תחנת נתב”ג פתוחה בפני אז ירדתי מכביש 6 לנתב”ג.

הגעתי לסוכנות ואז שאלו אותי “מי אישר לך להגיע לנתב”ג?”

אני לא ממש מבין את השאלה אז עונה – אישתי. מדינה חופשית, למה אני צריך אישור לנסוע לאן שבא לי?

טוב מסתבר שתחנת נתב”ג לא ממש פתוחה בפני, צריך אישור. מי נותן את האישור? המרכז הטלפוני.

אז חייגתי למרכז הטלפוני (בתחנה בנתב”ג לא חשבו על הרעיון בעצמם, הלקוח עובד אצלם ולא הם עובדים בשביל הלקוח), כרגיל המתנה, ואז אחרי דין ודברים ארוך (של יותר משעה) התקבל האישור המיוחל, אני רשאי לפנות לסוכנות בנתב”ג.

הנציג בחוסר רצון מופגן נכנס לרכב, מתקשקש איתו 20-30 דקות ואז אומר לי שנורית החיווי אומרת שחסר אוויר בגלגלים, שעלי לנסוע לתחנת דלק ולמלא אוויר.

אני בגלל שלרכב יש עוד תקלות ובגלל שממילא כבר מתקרב לשעתיים שריפת זמן אומר שאני לא נוסע לשום תחנת דלק, אני מצפה מהם לתת לי רכב שכולל גם לחץ אוויר תקין בגלגלים ומצידי שהנציג יסע לתחנת דלק ויחזיר לי רכב עם לחץ אוויר תקין (יענו חזרנו לשאלה מי עובד אצל מי, אני אצלו או הוא אצלי) עוד פעם דין ודברים בו אני גם מודיע שאני ממשיך לחכות יחד עם הרכב – שיחסום את הכניסה לתחנה.

שני נציגים שהיו עסוקים בכל דבר חוץ ממתן שירות ללקוח גלגלו את הרכב 5 מטרים קדימה, מסתבר שליד הקראוון של התחנה בנתב”ג יש שתי משאבות אוויר, התכופפו ומלאו אוויר בגלגלים. הללויה, יש אוויר בגלגלים.

שירות ארץ ישראלי שקישון ז”ל היה מצליח לתאר את הגיחוך שבו הרבה יותר טוב ממני (שולטס האינסטלטור) או הגששים – אז תכניס אותה (את האמבטיה קומפלט?)

יש המשך לסיפור כי למרות שהתקלה הזו טופלה הרכב עדיין לא היה תקין, אבל ההמשך כבר פחות משעשע, אי אפשר להביט עליו בצורה הומוריסטית.