מדויק ביותר, כך היה, כך צריך.

לונדון לא נגמרת אף פעם.

טיול אטרקציות מסתיים מהר מאוד, למי שאוהב לסמן ווי, היינו.

אלא, שלונדון אחת הערים המיוחדות בעולם, שלעולם לא נגמרת. לטייל, להנות לאכול, פשוט יסודות של אימפריה שאמנם ירדה מגדולתה, אבל האיכות והסטנדרטים נשמרו כמעט בכל דבר.

לונדון איכות ללא פשרות, כל העולם כולו, עיר הבירה המושלמת בעולם. חוץ מבחורף.....

פייטים נוצצים, אקססוריז מפלסטיק דמוי שנהב ויהלומים מזויפים ב2 דולר, בקניון.

כפיים, מירי אמרה בוידאו בנתב"ג לטייסים איחולים לטיסה לאמיריות...…

הבעיה, שבאמירויות קונים יהלומים אמיתיים בקניון במאות אלפי דולרים, וגם אקססוריז נוספים, אז אולי התרבות הנוצצת לא סגנון עבור כל אחד, אבל לפחות היא מותגים איכותיים וברמה בינלאומית, גם סה משהו, לא? 

ניסיתי לנסוע פעמיים ובכל אחת היתה ממש לפני התדרדרות רצינית באזור, אז זה לא יצא. חלק ממשפחתי היה ממש אחרי חתימת הסכם השלום בטיול מאורגן והם ממש התלהבו. אם כי אז גם הירדנים מאוד התלהבו והתרגשו לפגוש ישראלים. 

בעלי נסע לירדן לפני כשנתיים עם קבוצה ישראלית לטיול טראקים, ונהנה בטירוף. אני לא הצטרפתי כי חששתי שיהיה טיול קשוח מדי מבחינת תנאים וקושי המסלולים, אבל לדבריו (ותמונותיו) היה קל ומפנק יחסית. הציע שאצטרף אליו לסיבוב נוסף. מי היה מעלה אז על דעתו שה”תכנית” תהפוך לחלום רחוק….

בלונדון לא צריך מלונות מפנקים, כי יש עיר שלמה ומרתקת שקוראת לך לבלות בה את כל שעות הערות. מה שכן, היה נהדר לגור שם בדירות (לא אייר BNB, אלא אצל חברים מקומיים שאירחו), ואז מקבלים גם בית כיפי וגם פינוק של אוכל מקומי והצצה לחיי היומיום של הלונדונים. ובהחלט הכי כיף בלונדון זה לשוטט ולגלות דברים לבד, ואפשר אפילו לבלות כך חודש ויותר, כפי שעשיתי בעבר. דווקא חלק מהאטרקציות המפורסמות ביותר היו החלקים הכי פחות מעניינים בביקורי הראשון בעיר. 

היי היי! אני הייתי שם קודם! 

גם אני אשמח לביקור בירדן. גם שמעתי המון דברים טובים על טיולים בסוריה מחברים לא ישראלים בתקופה שלפני הכאוס שם, אבל זה כנראה לא יקרה בימי חיי.

לונדון (וכמובן גם ניו יורק שהזכרתי) הן ערים עם נשמה פועמת.

אחרי שבביקור-שניים הראשונים הרגשתי מחוייבות כלשהי לסמנב (=לסמן V) על אטרקציות תיירותיות כאלה ואחרות (וגם אז על מאדאם טוסו והלונדון איי ויתרתי), הבנתי שהכיף הכי גדול בלונדון הוא פשוט להסתובב ברחובותיה. אם בקטע של שופינג – אז ריג’נט סטריט (אוקספורד צפוף מדי ופחות נעים לטעמי), אם פארקים – אז כל פארק יותר משגע מחברו, פשוט הולכים לקרוב ביותר, אם ביטלס – אז אזור בייקר סטריט בואך אבי רואד, אם שכונה מדליקה – אז פורטבלו באיזור נוטינג היל, אמנות רחוב – שורדיץ’ והיריעה קצרה.

דווקא מי שרוצה מלונות מפנקים – שלא יבוא ללונדון. כלומר, אני מניחה שאפשר למצוא מלונות פאר מפנקים גם בלונדון, אבל מי שרוצה מלון כזה – שתסע קודם לאבו דאבי, תמצא שם איזה שייח’ עשיר ותתחתן איתו.

איך הגענו מלונדון לאבו דאבי בטיסה ישירה.

 כשהתחילו החדשות התעניינתי, קראתי, הסתכלתי על תמונות,סרטים

ואמרתי--- אני האחרונה בתור- אבל בגלל שתפסת לי את המקום

אז אני אחת לפני האחרונה בתור

מסכימה עם כל מילה.

ואבו דאבי? אני כנראה אהיה הישראלית האחרונה שתגיע לשם. לא כי חלילה יש לי משהו נגד ביקור במדינה ערבית (לירדן אשמח לסוע כשיתאפשר), אלא כי כל תרבות השפע הנוצץ מפלסטיק לא מדברת אלי בכלל.

את מציינת זוית ראיה של תושבת מקומית, ואני הצבעתי על המגבלות, שעבור המקומי הן אולי בגדר “לא נורא”, כמו להזמין מקום מראש, אבל מזוית ראיה של התייר הן מגבילות הרבה יותר. בכל מקרה, שתינו מסכימות על כך שעכשיו לא הזמן לטוס ללונדון, עם כל הכאב (והכאב גדול! לונדון היא העיר השנייה הכי אהובה עלי, אחרי ניו יורק).

להיפך. בימי גל חום בלונדון זה עונש להסתובב בתחתית נטולת המזגן. וגם באוטובוסים. היתרון הגדול של החום זה שהקיץ שם בא עם מלא אירועים ברחוב והופעות בהייד פארק, שבטח ממילא לא התקיימו השנה בגלל הקורונה. לא כיף לנסוע ככה, גם לא אומר שאין תורים – כי יש פחות תיירים, אבל גם מכניסים הרבה פחות לכל אתר בגלל הצורך בריחוק חברתי. בקיצור, לא שווה לנסוע כרגע. 

באבו דאבי אין חשיבות למזג האוויר. תמיד מגעיל, תמיד רק זזים ממזגן למזגן. לא נשמע מושך לטעמי בכל מקרה. 

אהבתי את הגישה העקרונית והנכונה, לשמור את הכסף לחופשה בתנאים טובים יותר.

תחשבו לדוגמא, על חופשת חורף חמה, במוזיאון הלובר באבו דאבי למשל! בחורף 2020-21.!

לגבי לונדון בתחילתו של גל קורונה נוסף, עם הגבלות, לכן, זה מאוד תלוי מי הנוסע ולאן, ומה מטרת הנסיעה.

כמו שיונית ציינה, ההכרח בקביעת תורים מראש, בד"כ פוגעת בזרימה התפעולית, מדויק מאוד.

אבל עדין לונדון כל כך מסודרת, שהכל מאוד קל, והיה שווה לסוע בספטמבר, שהיה חם מעל הממוצע, וללא תיירים מכל העולם, שמתאזן עם הצורך בתורים מראש, שממש לא גרם לבעיות, בספטמבר.

כעת כבר יחסית קר, אבל לחובבי לונדון מושבעים, בעיני זה עדין שווה.

במידה ויוצאים מישראל, אם אכן יתאפשר הדבר, טיסה ישירה של בריטיש זה הכי קל ומהיר, כשמגיעים, צריך 14 יום בידוד.!

אני מסכימה, לטעמי יותר כדאי לשמור את הכסף להזדמנות טובה יותר.

אגב, בשביל גלריה קטנה או קפה שכונתי לא צריך להזמין מקום מראש, אפשר פשוט לבוא, מקסימום מחכים קצת בחוץ. הפאבים פועלים אבל במסגרת קצת שונה (רק הגשה לשולחנות, קבוצות של עד 6, סגירה ב-22 ועוד כמה).

יחד עם זאת, אני, אישית, לא הייתי רוצה עכשיו לשים את הכסף שלי על חופשה שאני חושבת שההנאה ממנה תהיה מוגבלת. הדבר האחרון שהייתי רוצה זה לחלות במחלה מדבקת ומבאסת בארץ זרה, להשאר תקועה שם, ולהצטרך להתמודד עם הבירוקרטיה ועם המערכת המקומית (מי רוצה להתחיל לתאר בשפה זרה את אופי הכאב שלו ואיך בדיוק התחושה הכללית שלו?).

לטעמי כל ההגבלות והבירוקרטיות מוציאות את כל הכיף מטיול כזה. לונדון תמיד היתה מקום של אירועים כיפיים, כמו ירידים ושווקים עם הופעות קטנות, פסטיבלים, מסיבות, ברים אנגליים צפופים ולפגוש אנשים. זה כבר לא אותו הדבר עם הגבלות קורונה, מסכה על הפרצוף וריחוק חברתי. עוד דבר שכיף בלונדון זה לשוטט ולגלות דברים לבד כמו גלריה קטנה, בית קפה מיוחד, אירוע רחוב מגניב, ועכשיו צריך יותר מדי לתכנן כדי להיכנס. 

כל זה בנוסף לבעייתיות האמיתית של הקורונה – המחלה עצמה, היתכנות של צורך בבידוד, בסגר או בטיפולים רפואיים בחו”ל, והגבלות של תעופה/סגרים/בידודים/כניסה למדינות שיכולה להשתנות כל רגע. כבר עדיף לשמור את הכסף לזמן שבו אפשר יהיה לטייל בלי כאב הראש הזה, או לפחות לתקופה שבה העולם יידע לחיות לצד הנגיף. 

לא התכוונתי שאין שום מגבלה והכל סבבה לגמרי. כתיירים, אני חושבת שיכולות להיות הרבה בעיות שכרוכות במצב. נניח, ומה אם היית במסעדה ואחרי יומיים את מקבלת הודעה שנחפשת לחולה ועכשיו את צריכה שבועיים בידוד, במקום שלא תיכננת להשאר בו וגם לא ברור איך את הולכת להתארגן? במרץ ואפריל מרבית הסופרים סירבו לקבל לקוחות חדשים למשלוחים, אני לא יודעת אם כבר חזרו. מה את עושה אז? מה את עושה אם נדבקת באותו מפגש במסעדה ועכשיו את חולה?

הכוונה שלי הייתה שכתיירת את כנראה לא מושפעת מאחת המגבלות העיקריות, כלל ה-6, שאומר שאסור לערוך מפגשים חברתיים של יותר מ-6 אנשים, בפנים או בחוץ. את באה עם המשפחה שלך וזהו, פחות מעניין אותך אם מותר להפגש עם עוד משפחה בסופ״ש או איך שותים קפה עם עמיתייך לעבודה. לדעתי זה משהו שהרבה יותר מקשה ביומיום מאשר הצורך להזמין כרטיס למוזאון לשעה ספציפית.

כמוני כמוך

מאד נרתעת מהזמנה מראש של אתרים ופעילויות, מקלקל לי את הגמישות התפעולית

אני מזמינה רק במקומות שזה חובה- ואחרת ...אי אפשר להיכנס

כל השאר- עומדת בתור.

אבל יכול להיות שחלק מהשינויים של תיירות פוסט קורונה יהיה גם שינוי דפוסי ההתנהגות והחשיבה שלנו כתיירים- רק שמה את זה כנקודה למחשבה.

בעיניי הצורך להזמין כרטיסים מראש לכל מקום, והגבלת מספר האנשים בחנויות (אני מניחה שזה כולל גם מסעדות ובתי קפה), אלו דווקא מגבלות שמידת ההשפעה שלהן על התייר המצוי גדולה ביותר.

המשאב היקר ביותר של התייר הוא הזמן, ולכן גמישות בו היא קרדינלית. כשטיילתי עם ילדיי בלונדון לפני 3 שנים נמנעתי מלהזמין כרטיסים מראש לכמה מקומות למרות שזה מנע ממני חסכון כספי ניכר, רק כדי לא להיות "ממוסמרת" מדי בתוך לו"ז נוקשה (ואולי גם בלתי אפשרי - בתלות בתחב"צ, למשל, או מסעדה שהשירות בה היה איטי מהצפוי, ועוד).

או שחקנ.ית כדורגל:

"חברת אל על, שהודיעה על חזרה לפעילות דווקא באמצע הסגר, מטיסה את מכבי חיפה ללונדון לקראת המשחק מול טוטנהאם...".

כן, אם היה לך כרטיס שנרכש לפני כן. גם בסגר הקודם היו טיסות. 

לגמרי לא מתאים. 

תודה על התשובה

כרגע המגבלות בלונדון עוד לא ממש נוראיות, אבל ראש העיר כן לוחץ להכניס אותה לסגר מקומי. נכון להיום מה שמשפיע על תיירים זה בעיקר הצורך להזמין מראש כרטיסים כמעט לכל מקום, מגבלה על מספר האנשים בחנויות, וכן חובת מסכות בתחב״צ ובמקומות ציבוריים סגורים. בינתיים בריטניה עוד מדינה ירוקה מבחינת המגיעים לישראל, אבל זה, כידוע, דבר דינמי. בכל מקרה, בגלל דרישת הבידוד לשבועיים בכניסה, לטעמי זה פחות מתאים בשביל טיול סטנדרטי של שבוע.

ולאחר שתחזרו , תידרשו לשבועיים בידוד גם בארץ.

כלומר סהכ חודש,בבידוד.

כמוכ, לונדון נמצאת תחת מגבלות רבות, שיקשו על טיול רגיל.

מקבלת, אבל דורשת שבועיים בידוד.