עניתי לשאלה כפי שנשאלה. אם היו שואלים היכן יש כבישים בעייתים או לחליפין היכן הנהגים משוגעים היו לי עוד כמה מקומות להוסיף לרשימה.

רנצי

כל אחד ואחת עם החששות שלו.

אני למשל מחלק את יעדי התיירות לשניים, כאלה שהתייר חושש שלא יאשרו לו כניסה (ארה”ב למשל) וכאלה שהתייר חושש שלא יתנו לו לצאת (לא רוצה להעליב אז ללא דוגמה).

אני רוצה לבקר בכל המקומות הנפלאים בעולם, ויש כאלה בשני סוגי המדינות.

אז החלטתי לעצמי, להתרכז קודם במדינות מהסוג הראשון ואחרי שאשבע להתחיל לבקר במדינות מהסוג השני. אחרים אולי לא חוששים מביקור במדינות מהסוג השני.

כך גם הייתי נוהג לו הייתי חושש מכבישים הרריים. מבקר קודם כל במקומות שאני מרגיש בהם נוח ורק אחרי כן מתחיל לשקול ביקור במקומות שדורשים התמודדות עם כבישים שמפחידים אותי.

למעט מקרים קיצוניים מדובר בהערכה סוביקטיבית ולכן הדרך היחידה שאני יכול להתמודד עם שאלה האם מפחיד או לא מפחיד היא השוואה למשהו שמוכר גם לשואל וגם לנשאל.

האם האוכל חריף במחוז מסויים בהודו? תלוי, בהשוואה למה.

האם החום והלחות בבנגקוק ברמה בלתי נסבלת? תלוי, בהשוואה לשאמוני או בהשוואה לתל אביב?

האם תחזוקת הג’יפים להשכרה ביוון טובה? בהשוואה לגרמניה בהשוואה לישראל או בהשוואה לגאורגיה?

האם הכבישים בדולומיטים מפחידים? תלוי, בהשוואה לאילו כבישים, אוטובאן גרמני הכביש שעולה מחמת גדר לרמת הגולן או כביש הנפט?

זה כמו שכשאת בהריון (או מתכננת הריון) פתאום כל הנשים שאת רואה ברחוב הן בהריון…

בגלל זה ציינתי את דרך הצגת המידע *למי שבבסיסו קיימת חרדה מכבישים הרריים/מפותלים/צרים/משובשים.

גם ההיגדים לגבי הנהגים האיטלקיים, נהיגה פרועה, וטיב הכבישים-היא לגמרי סובייקטיבית.

בביקור בדרום איטליה- פגשנו תיירים אמריקאים,נסעו עם מוניות וכל מיני היסעים- הם הסבירו שהם מפחדים פחד מוות לנהוג שם.

לנו---זה היה פשוט מאד, כמו ישראל כמעט מבחינת תרבות הנהיגה.

באותה תופעה נתקלתי בפורטוגל בעמק דוארו- לא הייתה לנו שום בעיה עם הכבישים (כן הרריים, מפותלים, מקומיים נוסעים “כמו בבית” )ותיירים אמריקאים שהיו איתנו, לא היו מוכנים בכלל לשמוע על השכרת רכב ונהיגה ב”כבישים המפחידים”.

אגב- והערה שלא קשורה לכבישים רק לגבי סובייקטיביות המידע- בתחילת הקורונה הלכתי עם חברה באחד הרחובות המרכזיים, היא אמרה לי “תראי איך כולם מצפצפים, כמעט אף אחד לא חובש מסיכה” ואני אמרתי “איך את אומרת את זה? כמעט כולם עם מסיכה על הפנים”. סיכמנו שאנחנו סופרות-חבישת מסיכה נחשבה רק על פי תקן אף וכו- ספרנו לאורך מקטע דרך מסויים. התברר כי 60% חבשו ו40% לא. כלומר כמעט חצי חצי, אבל כל אחת מאיתנו ראתה זאת דרך המשקפיים שלה.

תודה על החיזוק!

מסכימה לגבי הנהגים בדרום איטליה (אצלי זה נכון לאפריל 2016 ) – אצלנו צדיקי הדור לעומת הנהגים שנתקלנו בהם, במיוחד בעיירות הקטנות. לא נותנים זכות קדימה, מתפרצים לכביש בלי להסתכל. היה די מפחיד. 

זה בוודאות לא המצב נכון לאמצע 2017 בדרום איטליה.

שם אין משטרה בכלל, הכבישים (שאינם בינעירוניים) גרועים, והנהגים אגרסיביים, פרועים ומפרי חוק באופן בלתי מוגבל.

רמת הפינוק אז היתה קצת שונה מזו של היום...

אם רק רוצים, אפשר לעשות הכל בדולומיטים

אוקיי, אז גם מדרום יוון אמנע

וברצינות - ממילא לא נספיק בחיינו לטייל בכל המקומות היפים בעולם, בין אם משיקולי זמן, תקציב, ועכשיו גם קורונה.

משכך, אין סיבה או טעם להתעקש בכוח לטייל במקום שיסב לנו פחות הנאה ממקום אחר, מכל סיבה שהיא. אצלנו בתכנוני טיולים "מתגלגלים" יש בפירוש שאיפה לצמצם זמני אספלט בכלל, ונסיעות בכבישים צרים/משובשים/מפחידים בפרט.

החוויה האישית שלי אומרת שהפלופונז (דרום יוון) באזורים ההרריים בעייתי יותר מצפון יוון.

ואני יותר ממסכים שמי שכבישים בעייתיים פוגעים בחווית הטיול שלו – יכול להיות שכדאי שימנע. לא חייבים “בכוח”.

'Pordoi to Canazei'. 

סעו ותהנו ,
מדהים !!!

[In Moto] Canazei – Passo Pordoi [HD]

תודה על האזהרה לגבי צפון יוון, נראה לי שאני לא בנויה לשם

אני כן חושבת שתמונות של הכביש יכולות לעזור. לא ברמה של מהמורה ספציפית בכביש או זויות ראיה (זה גם תשובות ותיאורים של אנשים כאן לא יתנו), אבל בהחלט לרושם כללי שניתן לקבל בעזרתו החלטות קצת יותר מושכלות. כאמור, עשיתי זאת בעבר בהצלחה (ביחד עם עוד מישהי) בתכנון טיול באלפ”צים.

מי שנוטה להכנס לסטרס מדברים כאלה יודע למנן את רמת הסטרס המתאימה לו בעזרת תמונות יותר מאשר מילים. למשל, יש כאלה שנלחצים מאוד מגבהים, ואז גם כביש רחב וחדיש לא יקל עליהם, ויש כאלה שדווקא כבישים משובשים מפחידים אותם יותר מעצם הגובה.

כשאדם שלא מפחד מעל לממוצע מתאר כביש, הוא יעשה זאת בצורה לוגית – אם הכביש מאוד גבוה ומפותל אבל חדש ועם מעקה בטיחות טוב, מבחינתו הכביש סבבה כי הוא בטיחותי. לא כך הדבר לגבי מי שמפחד קצת יותר...

תודה רבה על התשובה המפורטת וההפניה למפות.

תאור הנהיגה מזכיר את מה שחווינו בדרום איטליה.

כמה קטעי דרך שבלטו לרעה: הכביש לבורזאני, כביש הגישה למעיינות הלורוס, הסימטאות של מצובו (וגם של כפרים הרריים אחרים), הדרך למטאורה מכיוון צפון-מערב, כביש סובב חצי האי קסטוריה ועוד.

בחלק מהמקומות – תחזוקה בעייתית מאוד ובורות בכביש במקומות מפתיעים

בחלק מהמקומות – שיפועים לא הגיוניים (במיוחד במצובו)

בחלק מהמקומות – כביש צר עד כדי שבקושי מתאים למעבר של הרכב שלנו (היינו עם ואן גדול)

בהרבה מהמקומות – נהגים שנוהגים בפראות, עוקפים על קו לבן ובעיקר צופרים לך אם אתה רק מנסה לשמור על המהירות המותרת

בשמחה! באמת שכחתי את כבישי פליון… אין על יוון. הייתי הרבה פעמים ועדיין יש עוד הרבה מה לראות ולחוות.

תודה רבה לך!

תודה על המידע המפורט כולל פיליון.

אני מתעניין במיוחד באיזורי מטאורה, זגורה, צומרקה.

לפני מספר שנים בטיול משפחתי לצפון יוון בחודש אפריל ירדנו מאיזור מטאורה והיינו בדרכינו לאיזור אבריטניה היפיפה וההררי. בזמנו לא השתמשנו בוויז אלא ב GPS . כתבנו את שם העיירה המרכזית אליה רצינו להגיע והתחלנו בנסיעה בנופים מהממים. אם היינו נעזרים במפה הרי שהיינו נוסעים בדרך ארוכה ועוקפת אך בטוחה יותר. משום מה החלטנו לסמוך על הנווט. כאמור בהתחלה הנסיעה הייתה בעליה מתונה בנופים מדהימים. היינו מבסוטים – ממה חששנו אמרנו לעצמינו. אחלה דרך, אחלה נופים. בהדרגה הכביש נעשה צר יותר, והתחלנו לעלות ולעלות. מזכירה  – זה היה באפריל.. הגענו לגבהים מטורפים. התחיל ערפל כבד, גשם. לא ראינו יותר ממטר קדימה וכל הזמן הזה אנחנו לבד על הכביש. אין נפש חיה חוץ מאיתנו . החשש היה שבGPS אין התראה על אבנים על הכביש או הצפות. נסענו אל הלא נודע והבנו שעשינו טעות גדולה על אף הנופים המופלאים. לא ידענו מה יש מעבר לכל סיבוב. כל פעם שהגענו למשהו שנראה כמו כפרפרון שמחנו כאילו זכינו בפיס.

בעלי נהג בריכוז מוחלט ואני פשוט ישבתי קפואה. בזמנים אלה הגוף נכנס למוד אחר.

נוסעים ונוסעים ופתאום כבר עלינו כל כך גבוה שהגענו לאזור מושלג – הרגשנו כמו ביער נרניה. פשוט מהמם. הכל מושלג, עצי אשוח כורעים תחת מעטה שלג. כמובן עצרנו לצלם על אף הסטרס. המשכנו בחשש כבד שמה הכביש מוצף או שיש שלג על הכביש ולא נוכל להמשיך.

לא אלאה יותר – לאחר עוד זמן החלנו לרדת ולבסוף התחברנו לציוויליזציה ולכביש שהוביל אותנו למחוז חפצינו. מסתבר כמובן שבמקום לעקוף את ההרים הגבוהים פשוט חצינו אותם. הגענו לבקתה שלנו רועדים, פשוט רועדים ואמרנו לעצמנו שזה בהחלט היה חוסר אחריות לא להפעיל שיקול דעת. והילדים מאחור? הכל בסדר אם אתם שואלים. נהנו מהשלג.  ממליצה בחום על חבל אבריטניה!!

אז ביוון יש הרבה כבישים גבוהים מפחידים ומפותלים –  אבריטניה, חבל ארקדיה, זגוריה ועוד.  רק להפעיל שיקול דעת ולנהוג בזהירות.

לא עמיחי אבל לא רק בצפון יוון נתקלתי בכבישים שלפעמים באיזשהו שלב הפכו לשבילי עיזים, בעיקר באזורים הרריים. 

בפלופונז היו כבישים בלתי עבירים, אם בגלל בורות עצומים ולפעמים בגלל שהפכו לשבילי עיזים, למרות שגם במפה (מנייר) גם בגוגל מפות גם ב WAZE וגם ב sygic סומנו ככבישים למכוניות. חלק מהכבישים היו עבירים לג’יפים אמיתיים בלבד (לא סתם 4X4) וחלק רק לאופנועים או טרקטורונים כי היה צריך לעבור גשרים ברוחב קטן ממכונית.

בזגוריה היו כבישים שהזכירו כמה כבישים לא טובים בגליל אבל היו עבירים.

בפיליון היו כבישים תלולים וצרים אבל כולם היו במצב טכני מניח את הדעת.

באזורים שאינם הרריים לא נתקלתי באתגרים יוצאי דופן

זהו הניסיון מ 2-3 ביקורים שלי (תלוי באיזה אזור), מאז יכול להיות שהיו שינויים גם לטובה וגם לרעה.

פותח השרשור שאל על הדולומיטים ולא על יוון אבל מכיוון שבינתיים לא חזר לקרוא תשובות (אולי יחזור, עבר בסך הכל רק יום) הרשתי לעצמי לענות על יוון

אין בעיה למצוא סרטונים, למשל: 'Pordoi to Canazei'. 

*כפי ש"יונה וקשת", המליצה לעשות. 

*הנהגים האיטלקיים יותר מיומנים מהישראלים, רק מפריעים להם להמשיך בדרכם. 

איפה בצפון יוון? תוכל להיות יותר ספציפי?

תודה!