מודה לכן על התגובה, ואכן העתקתי גם לבלוג וברזולוציה מלאה של התמונות:

לינק לבלוג

שוב תודה, שלומי!

מסכימה

מודה לך מאוד על סיכום מעניין ושימושי על מדינה שבגדול לא ברשימת היעדים שלי, נראה שבהחלט שוה לצרף אותה לרשימה. חבל שסיכום כל כך טוב ייעלם במעמקי הפורום, אני חושבת שכדאי למען הדורות הבאים להעביר את הסיכום כמו שהוא לבלוג כאן באתר.  

אין מה לספר יותר מדי, למעט שהפעם הכל הלך חלק, כולל הטיסה, ישירה, שהיתה נוחה ביותר.

לסיכום:

זה היה אירוע שמצריך עצבי ברזל, הכנות בזק, וסיכויים לא קטנים למפח נפש גדול.

אבל התמורה הפעם היתה משתלמת בהחלט!

יוון ההררית היא פשוט אירופה במיטבה, מבחינה נופית, מזג אוויר, תושבים נחמדים כל כך ואדיבים (בזה היא עדיפה בעצם על הרבה מדינות אירופאיות ), אוכל טעים לחך הישראלי, ומחירים סופר נוחים.

מדינה שדי השארנו מחוץ למגירת התכנונים לנסיעות המשפחה שלנו, וששמה הולך לפניה כמדינת בטן-גב על החוף, הוכיחה לנו שהיא נותנת בראש מבחינת מסלולי טיול, נופים ירוקים ותכולים שאנחנו כל כך אוהבים, מים בשפע ועוד.

בעצם, בסך הכל טעמנו מעט, ממה שיש לה, לשכנה הקרובה והלבבית, להציע.

עוד נשוב, בטח שנשוב!

חוזרים למתכונת לימודים ועבודה, אבל בסביבה אחרת, באווירה לגמרי אחרת וכשבישראל עדיין סגר ואנחנו מטיילים לנו ברחובות כאילו כלום (ועדיין מקפידים על מסיכות כמובן!).

לצערי, כמעט ולא טיילתי כלל בימים אלו, למעט ריצה יומית באזור.

רעייתי עוד הספיקה פה ושם לצאת לטיולים חטופים.

אירוע נוסף שחווינו, היה וירוס רציני (קורונה???) למחשב שלה, וטיילתי לא מעט למעבדה לצורך תיקונו, אבל אכן תיקנו באופן משביע רצון ובמחיר הוגן ממש!

ברייקינג ניוז מספר 2!!!

הטיסה חזרה כאמור מתוכננת ליום חמישי עם החברה המקומית Aegean, אך לפתע, ביום שלישי בערב, יום ומחצה קודם הטיסה, אני מקבל הודעת טקסט מרעישה, שעקב עיצומים של עובדי החברה, הטיסה מבוטלת!

הפעם אנחנו כבר ממש לא מבינים מה קורה, וחוששים שהפעם נתקענו.

הבן בתושייתו, מיד בודק ומוצא שלמחרת, ביום רביעי, ישנה טיסה של ישראייר ובה מקומות לכולנו.

רוכשים כרטיסים בפעם השלישית!

מתפללים חזק שהפעם זה יצליח  ומתכוננים לנסיעה בבוקר לשדה.

יוצאים להליכה ולביקור במוזיאון הרכב, סתם כי הוא במרחק הליכה קרוב, ולא התאכזבנו.

לא האטרקציה מספר אחת באתונה, אך בהחלט נהנינו לבלות שם כשעתיים.

מטיילים גם במרכז העיר מול רחבת הפרלמנט היווני ואתר הזכרון לחייל האלמוני עם המשמר הטקסי, הככר שמולו, הקתדרלה של אתונה ורובע הפלאקה התיירותי, הכל במרחק כרבע שעה מדירתנו.

נסיעה של כ4 שעות עם עצירה בדרך.

הפסיכומטרית בשיעור בזום לכל אורך הדרך ועובד מעולה.

מגיעים לדירה שהוזמנה לשבוע הקרוב ממש במרכז אתונה, ומגלים שהאזור ממש לא מזמין לנהיגה וממילא אני אמור להוריד את כולם ולהחזיר את הרכב ליד שדה התעופה.

הדירה, עצומה בגודלה (150 מ'!) וחמישה חדרים, עם אינטרנט מעולה, בהחלט תיתן פתרון ל5 עסוקות ועסוקים...

לאחר שהחזרתי את הרכב, משוטטים מעט בעיר, קניות (סופר ממש מאובזר מול הבית ), בישולים ומכניסים שבת.

מקווה אכן שתגיעו ליוון ותבלו בנעימים כבפעמים קודמות לפחות, ובפרט לאחר כל מה שע(ו)בר בעולם ועובר כרגע בארצנו האהובה ומאחל לכולנו שיסתיים בקרוב ממש 

אני חייבת לומר שאני ממש נהנית לקרא על  מעלליכם ביוון. משב רוח קריר ונעים בים של התעסקויות ודיונים אינסופיים על בדיקות ונחיצותם, לתכנן או לא לתכנן טיול ולאן אפשר לנסוע. כאחת שחולה על יוון, והיינו הרבה פעמים ביוון, אני תמיד נהנית לקרא עליה עוד ועוד. אנחנו אמורים לנסוע בתחילת יולי – מחזיקים אצבעות שזה יצא לפועל.

אז תודה רבה!!

אישה וביתה החליטו להישאר בדירה, מי לעבודה ומי ללימודים, ועל כן גברברי הבית יוצאים לאגם Plastira, שהומלץ לנו על ידי בעלת הדירה.

האגם, גדול ויפה, ממוקם בין גבעות ואזורי אחו שלווים.

במרכז מערב האגם ישנה חברה שמשכירה אופני מים, ואנו יוצאים רכובים שלושתינו לשייט רגוע לצד חופי האגם, חוויה מומלצת!

בעצם הפעם, בניגוד לטיולים קודמים, זוהי האטרקציה היחידה בעצם שעשינו, היא עלתה 10 יורו לאדם והיתה חביבה לא פחות מהרבה שהיו יקרות ממנה בהרבה.

חוזרים ומטיילים רגלית כולנו במרכז טריקלה, המדרחוב והמבצר.

היום נאלצים בצער רב לעזוב את הוילה הנפלאה שלנו.

האמת, זוהי גם השהות הארוכה ביותר במקום אחד בחו"ל עד כה, וממש מתרגלים וקשה.

בכל מקרה, נעבור היום לעיר טריקלה במזרח המדינה, גם על מנת לטייל באזור המטאורה, וגם בכדי להתקרב לכיוון אתונה לקראת השבוע האחרון של טיולנו.

מתחילים את היום בנסיעה של כשעתיים אל המנזר The Great Meteoron.

הטיפוס אל המנזר במדרגות נוחות אך דורש עלייה נחושה וכושר מסויים.

הנוף מרהיב וגם מבני המנזר הישנים יותר ופחות, יפים ומעניינים.

ישנו מנזר נוסף בקרבת מקום שנראה מרשים גם הוא כמו הנוכחי, אך מפאת קוצר הזמן ויתרנו.

נוסעים כמה קילומטרים אל הObservation Deck אשר גם ממנו נשקף נוף מהמם וכמובן כל הנוכחים שם מגיעים לתצלומים אינסופיים של הנוף ואני (או יותר נכון אני והנוף שסביבי 🤩).

מכאן כבר נוסעים לעיר טריקלה, בה נשהה את שני הלילות הבאים במסענו.

העיר עצמה חביבה ביותר.

נהר חוצה אותה, וטירה עתיקה ומרשימה ממוקמת בראש גבעה לא גבוהה במיוחד.

הלכנו בגניה של הטירה לקראת ערב, אבל לא נכנסנו בשעות הפעילות.

ברחובותיה של טריקלה מסתובבים המון רוכבי אופניים הודות להיותה שטוחה לרוב.

הדירה שם, היתה מרוהטת יפה ובעלת הדירה אשר גרה מעל נחמדה, אך יש בה בדירה חיסרון בולט שמוסתר בבוקינג:

היא מאופיינת כממוזגת, אך המיזוג הוא רק במרכז הדירה, ולא בחדרים.

למזלנו אנחנו באוקטובר ונעים וזה כמעט ולא מפריע, אבל מעכשיו נבדוק, כיוון שמקום כזה ביולי-אוגוסט הוא בעייתי ממש.

הפעם יוצאים כולנו למעט הפסיכומטרית שמעט לחוצה בענייניה.

הכיוון הוא מזרח דרך מעבר הרים יפהפה ומרשים.

אם קניון ויקוס הרשים אותנו בהיותו צר ועמוק והילכנו בתוכו ברגל, הפעם אנחנו בקניון עמוק אך רחב מאוד והמעבר שלנו בו הוא רכוב.

יורדים בפיתולים כמעט לתחתית, עוברים ליד גשר מקסים להולכי רגל.

לאחר עוד נסיעה לא ארוכה, חוצים את נהר הpotamos על גשר שבמקביל אליו גשר עתיק יפהפה להולכי רגל במקביל לגשר שעליו הכביש.

הגשר נמצא לפני העלייה לכפר mistras, ומומלץ לחפש ולא לפספס!

מצטלמים ומפחידים קצת את אמא...

ממשיכים במעלה פיתוליו של הר אחר ובנבכי הכפר mistras עד שפונים לכביש צר אשר במעלהו, המנזר התלוי (יותר מדוייק, הדבוק) holy kipinas.

מסיירים מעט בחצרות הצרים של המנזר, היות שהמנזר עצמו היה סגור למבקרים.

ממשיכים לטפס (עם הרכב, עצלנים) והנה מגיעים למפלי Kouiassa השוצפים.

מטיילים בנחת כשעה במעלה הנחל עד למסעדה היפה (והסגורה) ובמורדו וממשיכים בנסיעה.

לאחר קילומטרים בודדים, כשגוגל מאפס לקח אותנו בדרך עוקפת מעט, ואף כביש משובש קצת, מגיעים לכפר kalarites וחונים סמוך למסלול לsyrrako שנלך בו בהמשך.

מטיילים מעט ברחובות הכפר היפים ומתיישבים במסעדת נפוליאון החביבה ובעליה החביב לא פחות, אשר נראה שעוד יצא לו להכיר את הגנרל הצרפתי...

יוצאים לכחצי שעה של הליכה על הsyrrako trail שמגיע לכפר השכן syrrako, אך מפאת קוצר הזמן עושים מתישהו אחורה פנה וחזרה לאוטו והביתה, עייפים שבעים ומרוצים.

או בשמם המדוייק יותר...: Angastromeni Springs.

נוסעים כשעה ורבע לכיוון כללי צפון לקצה הצפוני של קניון הויקוס או נהר הvoidomatis, מחנים, ושם ויורדים במשך כחצי שעה-שעה לאגמים בצבעי טורקיז משגעים וכ30 ישראלים בלבד, מאושרים ונחמדים כולם.

שלושתינו קופצים מאושרים למים, רק כדי לגלות שנכנסנו הרגע לגמרי לפריזר נובע 

טמפרטורה קרה בטירוף, על אף שממש חם היום. טבילה קצרה ויוצאים לאט ובגבורה למראה 27 פיות מחייכים..."קר, נכון?", "כן, דיייי", לא יכולתם להזהיר מראש??? אז מה אם רצנו כאילו נכנסים לג'קוזי חמים...

מתייבשים ועולים עם קבוצת חברים עברית ותוך כדי שיחה מגלים שהם עשו הליכה לא קלה למקום ממיקרו פפינגו, הכפר השכן.

החלטנו שבשמחה נקפיץ אותם כבר לכפר ונרוויח גם ביקור שממילא היה בבנק המטרות שלנו.

הכפר גבוה, יפה ואכן קטן כשמו.

מיד ביציאה ממנו, על הדרך, נמצאות בריכות הסלע של פפיגו Papingo Rock Pools, שכנראה מתאימות ביותר לצילומי החתן-כלה שבאיזור.

הליכה של כרבע שעה לאורך הבריכות הסלעיות היפות, וחזרה לרכב.

בעיירה פפיגו (גם היא לא "ענקית" ממש) עוברים במרכזה ליד כנסייה יפה בשם Άγιος Βλάσιος.

לצידה של כנסייה זאת עומד בית קפה קטן ומתוק, עם כמה וכמה כתוביות בעברית, לא גראפיטי, אל דאגה, משהו שבעליו החביב דאג לתלות, ובמפתיע, הקפה שם הוא הטוב ביותר ששתינו ביוון, ועוד עם מיני מאפה לא רעים בכלל!

חוזרים לכיוון הבית עייפים ומרוצים.

ברייקינג ניוז!

בדרך, עוברים ליד חנות עשה זאת בעצמך, כנראה רשת בשם Praktiker (השם מעיד...למרות שנשמע קצת באידיש...) וסוף-סוף אכן מוצאים את מכונת הקפה שלנו, והמדהים הוא שסך הכל היה מצאי של 6-7 מכונות, אך ביניהן בדיוק זאת שכבר בארץ שמתי עליה עין, מכונה ברמת כניסה אמנם, אך עד היום (חצי שנה אחרי) ממלאת לחלוטין את הציפיות ממנה.

יש! 

כאן מתחיל חול המועד, מה שהופך לשבוע טיולים מלא ומעולה!

יוצאים לאי השכן לנו ממערב, קורפו.

שעה נסיעה בין הרים ומנהרות, ואנחנו בIgoumenitsa, עיר נמל, אשר ממנה יוצאות מעבורות לאי השכן.

הזמנו כרטיסים ברשת ב90 יורו ל5 נפשות+רכב הלוך-חזור, הספקנו לשתות בנחת קפה סמוך לנמל, ובשעה 10:00 נסענו לתוך המעבורת לכשעה וארבעים של שייט עד לעיר הבירה של האי אשר נקראת גם היא, קורפו.

זוגתי ובתי יוצאות לסיבוב היסטורי (ויש הרבה היסטוריה במקום) וקולינארי בעיר למשך היום, ואילו אנו הבנים יוצאים ל"קרוע" את האי.

היעד הראשון הוא ההר הגבוה באי, הר Pantokrator (900 מ', לא משהו דרמטי מדי).

הבונוס היא דרך מהממת שמטפסת אל ההר תוך שנופים יפהפיים ניבטים מכל עבר, בעיקר החופים המרהיבים, אך גם נקודת תצפית יפה אל עיר הבירה.

דווקא כשהגענו לפסגה, חנינו ויצאנו לתצפית, סמוך לכנסייה ממש בשפיץ, מזג האוויר נעשה ערפילי משהו ודי קריר.

בשביל להתחמם מעט, נכנסים לבית הקפה הקטן הצמוד, ודווקא שם, כשבניתי עליה בקור ובערפל, זכיתי למנת הקפה הגרועה ביותר בטיול כולו 

חוזרים לרכב וממשיכים הלאה לצפון האי, לאחד החופים הידועים ביותר בו, ולא לחינם, Canal d'Amour או תעלת האהבה.

למעשה מדובר במעין שני לשונות ים עם צוק חוצץ ביניהם, כאשר במרכז הצוק בתחתיתו ישנה תעלה חביבה שמחברת את המים מכאן ומכאן.

האגדה מספרת  שזוג שחוצה תעלה זאת ביחד, יישאר מאוהב לנצח!

שלחתי את שני הבנים ביחד, ובאמת הם שומרים על יחסי אחים נפלאים, בינתיים...

האתר היה בתפוסה סבירה מאוד, אבל כנראה רק בזכות התאריך, והנגיף הלא חביב שמשתולל בעולם בינתיים. רוב שכנינו החביבים באתר מדברים בשפת אמנו, ואכן קשרנו שיחה חמה עם כמה מהם.

קפצנו למים מכל הנקודות הגבוהות בצוק ושחינו להנאתנו בין הלגונות עד שמיצינו.

חוזרים לעיר הבירה, אוספים את נשות החבורה ומספיקים בקושי לעלות על מעבורת חזרה בשעה 17:00.

לדעת כול המשתתפים זה היה אחד מימי השיא ביוון.

אבל עצרו הכול!

במהלך הערב, במבט אקראי על הודעות הסמס אני נתקל ב2 הודעות שלא נפתחו לפני כמעט שבועיים בצוק העתים, כשהיינו עסוקים לנו עד בלי די בהכנות ליציאה.

באותו היום ממש בו רכשנו את הכרטיסים מאיזו שהיא חברת נסיעות אינטרנטית עלומה, עוד בטרם קיבלנו את האישור, אל על שלחה באופן מיידי שתי הודעות סמס, בעברית ובאנגלית, ושני מיילים.

היות שממש באותם רגעים קיבלתי מלא הודעות מחברת הנסיעות ומלופטהנזה, נעלמו הללו מעייני או שפשוט ראיתי אל על וחשבתי שזהו הכרטיס האלקטרוני.

אבוי! מה עושים???

מחשבים מסלול מחדש!

אז קודם כל, לאחר שמבינים שטוב לנו כל כך כאן, ואין שום סיבה למהר ולחזור, הוחלט לדחות החזרה בשבוע.

טיסה של אל על כבר לא נמצא, אבל טיסה מצויינת של חברת התעופה היוונית Aegean, נמצאת גם נמצאת.

רוכשים לנו במחיר די יקר כרטיסים ומזוודות ליום חמישי הבא, והנה התפנו לנו עוד שבעה ימים תמימים לבלות ולעבוד בניכר הנפלא הזה.

החלטתי שנצא יום קודם למה שתוכנן מלכתחילה מהוילה, ביום רביעי, על מנת להספיק שני לילות בטריקלה ובאזור מטאורה, ואז נעשה כשבוע באתונה, שבוע שהוא יותר בענייני חול מאשר בענייני חו"ל.

הוזמנה דירה בטריקלה ליומיים ובאתונה לשבוע במחיר שווה לכל נפש (250-300 ₪ ללילה), ואפשר לשוב לשגרת הבילויים הנפלאה שהתחלנו להתרגל אליה.

ובעצם גם לחיפוש מכונת קפה 🧐

סוכה לא בנינו לצערנו ונהגנו בפטור הדחוק משהו של עוברי דרכים (ומתבודדי קורונה אולי גם נותן כמה נקודות...)

סיור רגלי חביב של האישה ושלי כנראה בלפחות שנים-שלושה כפרים בסביבה, שהרי קשה לדעת בכל מקרה איפה מסתיים האחד ומתחיל השני וכולם מחוברים זה לזה.

המקומיים, חלקם עובדים ממש קשה בעיבוד האדמה או ברעיית עדר כזה או אחר, ובכל מקרה חביבים להפליא!

התיכוניסט, נווט מוכח שכבר הציל אותי מטעותי שלי בניווט בקניון הויקוס, ואלמלא הוא, היינו מוצאים עצמנו באותו יום יוצאים מהקניון באזור אחר לחלוטין וכנראה נשארים לצום שם ביום כיפור...

בכל אופן, בא לו לנער לטפס על הר בלי שיש ממש מסלול ידוע, פשוט לנסות.

ההר הוא למעשה אחת הגדות של האגם היפה שנשקף לנו יום יום מהוילה ובהחלט מהווה חלק יפה מתמונת הנוף שלנו.

על אף שהיו לי כבר מיליון תוכניות לימים שנשארו, החלטתי לזרום עם הרעיון וממש לא התאכזבנו.

הבת נשארת ללימודי הפסיכומטרי שלה, האישה מעדיפה לפקוד ביום הזה את כל האתרים ההיסטוריים והמוזיאונים של יואנינה בעיר העתיקה ולכן קודם כל מורידים אותה בעיר, ומשם נוסעים לנו אל הלא ידוע בפיקודו של הנער ובעזרת גוגל מאפס.

העלייה מעניינת, בדרך פוגשים עדרי פרות מקושטות משום מה, ועולים ועולים ועולים.

הנוף הופך לעוצר נשימה. ההר נמצא בגדה שסמוכה לאי שבתוך האגם ובנקודת מבט מיוחדת מאוד.

מגיעים לשלט אין כניסה ומחנים את הרכב.

בצד השמאלי של הכביש אחו עצום בגדלו עם עדר גדול של פרות הרועות בו.

בצד הימני עלייה, לא מסומנת או משהו, אבל קורצת לבן לעלות ואנחנו נסחפים אחריו.

רבע שעה של עלייה ואנחנו בפסגה ושוב נחשפים לנופים מקסימים ומגלים בפסגה מתקן שנראה כאנטנה ענקית בגודלה, אך אין את מי לשאול על תפקידה (וגם לא בטוח שאם היינו פוגשים אחראי כלשהו, היה זה שמח בעזרנו...).

ממשיכים לעוד פסגה לא רחוקה, מרגישים שמיצינו ומתחילים לחזור לרכב, טיול שווה ביותר!

נפגשים עם האישה ביואנינה.

טיול קצר בתוך העיר העתיקה בהדרכתה לאחר שהפכה למומחית למקום.

עוברים ליד בית הכנסת שכנראה לא ממש פעיל כיום, אף על פי שיש קהילה קטנה המונה עשרות מספר, לאחר שרוב תושבי יואנינה עברו בטרנספר לאושוויץ ב1944.

במפתיע ראש העיר הינו פרופסור יהודי בשם משה – מוזמנים להרחיב את הידע.

בנוהל, מחפשים קפה וחוזרים הביתה להכנות לשבת.

מעניין היה לראות איך חוט קטן אחד שמשתלשל מגג הוילה מצליח לחבר שלושה תלמידים לכל הזומים האפשריים וגם שני המבוגרים מצליחים לעבוד לא רע בכלל.

התיכוניסט אפילו עושה מבחן קשה בזום כשגופו נשזף בשמש הנעימה בחוץ ובהצלחה מרשימה!

עוד עובדה משעשעת, ברגע האחרון זרקתי למזוודה גם ויפי רפיטר (אקסס פויינט למבינים...) קטן של אינטרנט והסתבר שהוא עבד טוב יותר מהמקומי, כך שאפילו גלשנו תחת שם הויפי הביתי

מצוקת הקפה מחמירה לה מיום ליום 

חיפוש רציני באינטרנט, ואני מוצא חנות ממש לממכר מכונות קפה.

אחר הצהריים אחד יוצאים לנו לרכוש את המכונה.

מה רבה הייתה אכזבתנו כשהסתבר שזאת חנות המוכרת בעיקר מכונות לבתי קפה, והיה מצוי בידם דגם אחד בלבד לבית, שנראה ממש כברירת מחדל.

ויתרנו.

יום או יומיים אחרי, מגלים את מרכז קניות האאוטלט הענקי שנמצא כרבע שעה מהבית.

בדרך אליו שוב חנות לבתי קפה, הפעם אפילו בלי מכונות מסתבר, אלא רק המוצרים שמסביב.

לפחות, בתוך מרכז הקניות סופר ע-נ-ק-י. מוצרי החלב למשל, נמצאים בחדר ענקי בפני עצמו שכולו מקרר.

בתוך הסופר מצוי גם בית קפה קטן ולמרבה ההפתעה די איכותי.

התנחמנו בכך.

את המכונה, נשוב לחפש בהמשך.

בצהרו של יום חמישי, האישה מיצתה את העניין בעבודה הרצופה וביקשה לקפוץ ליואנינה היפה לשעה שעתיים.

הבנים מצטרפים ואני יוצא עם הלפטופ בכדי להשלים עוד מספר דברים בעבודה.

אישה ובניה יצאו להם לסיור קצר בעיר העתיקה, ואני התיישבתי לי בבית קפה יפהפה המשקיף לאגם מלווה בכוס ובו קפה מצוין, ועבדתי דרך המחשב הנייד על מחשב שנמצא בכלל אלפי קילומטר ממני, בירושלים בירתנו היקרה.

צמים...

לקראת סוף הצום עוד הספקנו רעייתי ואני לצאת להליכה קצרה בכפר עד לכנסייה המקומית, בחירה מוזרה במקצת בהתחשב ביום הקדוש...

נשות הבית מחליטות לנצל יום זה, מי לעבודה ומי ללימודים, ואנחנו גברברי הבית יוצאים לטיול מקסים בקניון האימתני ויקוס.

מצאתי תוכנת ניווט טיולים שיתופית נחמדה ויעילה מאוד בשם Komoot המתארת באופן נוח ביותר את המסלול - ויקוס.

המסלול יוצא  מהכפר Vitsa.

חונים סמוך למסעדת KANELLA & GARYFALLO, ומחפשים את הירידה לקניון במסלול העתיק Epirus trail.

בקצה הירידה מחכה גשר Kokori (נקרא גם Misiou) העתיק והיפה שאותו חוצים רק לצורך צילומים וממשיכים צפונה בנחל (רובו אכזב בעונה זאת) עד לעלייה חדה המביאה לכפר Monodendri ממנו ניתן לחזור לכפר Vista בכביש, או כמו שאנחנו המשכנו בחזרה מפתיעה לשטח במסלול מוצל, אבל ארוך יותר.

המסלול כולו ארך כ3 שעות ומדורג כבינוני-קשה.

חזרה מהירה לסעודה מפסקת וכניסה לצום יום כיפור.

בתור שומרי שבת, יוצאים רק לטיול רגלי במעלה צלע ההר שעליו נח לו הכפר בשלווה, הכביש מתפתל בעליה בתוך סבך עצים ירוק ושליו, ומדי פעם נוף יפהפה מתפרץ לו לכיוון האגם וההרים בסביבה.

טפטוף קל מלווה אותנו מדי פעם, אבל טמפרטורה נינוחה של מעל 20 מעלות והמחשבות על איך אנחנו "סובלים" בסגר לא מפסיקות לעלות.

השם של הוילה בבוקינג הוא וילה עם נוף עוצר נשימה לאגם יואנינה.

חד משמעית, לא יכלו למצוא שם יותר קולע למטרה.

הכפר הקטנטן יושב לו נינוח בתוך יער מקסים על צלע הר.

האגם ממול כחול ומוקף הרים גבוהים, והכפר כולו מוקף ירוק.

כל כך לא כמו שדמיינו את יוון המזרח תיכונית.

יושבים עם כוס קפה מול הנוף, ופשוט לא מתחשק לזוז משם לעולם!

יוצאים לטיול היכרות בעיר הגדולה יואנינה.

חונים במרחק כ500 מטר מחוף האגם, אף ללא צורך בתשלום, ומתחילים לפסוע לעבר המרכז התיירותי, בכיוון החוף.

מצאנו את עצמנו היחידים שמקפידים על מסכה, למעט אי אילו, שהסתברו רובם ככולם כישראלים...

המרכז של יואנינה הוא אזור תיירות קטן בקרבת האגם, כשהאטרקציה היא טירת יואנינה, שזה בעצם שכונה קטנה מוקפת חומה, המנוקדת במספר מבנים עתיקים וכ3-4 מוזיאונים.

אשתי, חובבת מוזיאונים מושבעת ביקרה בהם בהמשך ולא התאכזבה.

חצינו את השכונה לכיוון חוף האגם וטיילנו בטיילת לאורך האגם היפה (אם כי מזוהם מעט ולא ראוי כלל לרחצה), שמקיפה את חומת הטירה.

אנחנו חובבי אספרסו מושבעים, ולמרבה המצוקה, לא רק שאין מכונה בדירה שנשהה בה כמעט שבועיים, אלא גם צריך לצאת לנסיעה של כרבע שעה לבית הקפה הקרוב ביותר!

מוצאים את עצמנו כבר עכשיו בחיפושים לרכישת מכונת אספרסו ידנית שממילא הגענו למסקנה שראוי שתהיה כזו גם בבית, בישראל.

מחפשים חנויות לממכר מכונות קפה, אבל היום, לאחר ניווט לא הכי קל, לכאורה לחנות לממכר מכונות קפה, מצאנו את עצמנו בבית קפה רגיל, שכמובן לא מוכרים בו מכונות, ואפילו איכות האספרסו טעונה שיפור.

חוזרים הביתה לשבת ומנוחה.

שש בבוקר ובאופן מפליא ממש אנחנו ממריאים, תוך כדי סגר מלא, הזוי!

הטיסה לשם היא בלופטהנזה דרך פרנקפורט ויש לנו יותר מ8 שעות להיות במסכות, אבל מה לא עושים בשביל החופש המיוחל.

חזרה מתוכננת ישירה באל-על, מתוכננת אמרנו...

הרכב נשאר ממש קרוב לכניסה בחניון המקורה והנה מצאנו יתרון לתקופה המוזרה הזאת.

תהליכי הצ'ק אין הולכים חלק, הטיסה נוחה ורק בשדה בפרנקפורט היו פחות משעתיים לטיסה הבאה וקצת חששתי שתהיה בעיה עם המזוודות.

לבסוף קצת רצנו ממש, אבל הכול מסתדר.

עולים על הטיסה שמחזירה אותנו דרומה, כך שבעצם יותר מחצי הדרך שטסנו מישראל צפונה עכשיו מדרימים, אבל העיקר שנחתנו בשלום באתונה.

מופתעים אחרי שקראנו רבות על עניין בדיקת הקורונה, אף אחד לא בדק שיש אותה בכלל 

יוצאים בשאטל לסוכנות השכרת הרכב, מקבלים רכב גדול, מאוד, ויוצאים לדרך.

איזור אתונה מבחינה נופית די משמים, אבל תוך זמן קצר חוצים את תעלת קורינתוס ונכנסים למחוז פלופונסוס, שהוא בעצם אי לגמרי שמחובר רק בגשרים ליבשת ושם כבר נוסעים לאורך החוף של מפרץ קורינתוס והנוף יפה ממש.

עוברים את הגשר הענק ריו אנטיריו שמחבר חזרה ליבשת בתשלום של כ12 יורו ומשם ממשיכים צפונה לאורך הים בכבישי אגרה אינסופיים אבל באיכות מצוינת ובנופים יפים.

עוצרים לאחר כשלוש וחצי שעות בעיר די קטנה ומשמימה בשם Agrinio להפסקת קפה, התמתחות וקניות, אף שבדיעבד היה הרבה יותר חכם לעצור מעט קודם, בPatras שעוד בתוך מחוז פלופונסוס.

פטרס זו, העיר השלישית בגודלה ביוון וממנה יוצא הגשר.

לקראת ערב מגיעים מותשים לכפר שלנו Goulas.

הכפר מצוי במרחק קצר מעיר המחוז יואנינה ועל שום כך נבחר.

בסמוך לטברנה המקומית פוגשת אותנו המארחת פילומילה המקסימה, ומובילה אותנו אחר כבוד לוילה היפהפייה שבה נשהה ב13 הימים הקרובים.

מחר טסים!!!

מתחילים לנשום, אבל יש מלא הכנות, ביטוח – כולל קורונה שמוסיף כמה עשרות שקלים לאדם, רכב, טלפוניה, הדפסת מסמכים ועוד.