הופבורג

הפוחלצים

הקונצרט

האלשטאט

מסכים עם סמדרולה. היא עיר יפה ו’מאסט’ למי שרוצה לראות את ערי הבירה של אירופה, בוודאי מבחינה היסטורית. 

למי שלא מתעניין במוזיאונים יש הרבה פחות מה לעשות שם. למתעניין, יש בה לפחות 3-4 ימים מלאים בלי בעיה בכלל. 

מזג האוויר היה בהחלט דבר שהעיב על הביקור, ובמיוחד שההרים (זלצבורג וטירול) יפהפיים ומזג האוויר בהם יותר נוח. מראש לא מאוד רצינו להיות בעיר עצמה. אבל כאמור בגלל שבת היה לנו הכרח. ולא הצטערנו למפרע על הביקור בה. 

בעיני וינה היא עיר יפה.
יש בה מבחר גדול של מוזיאונים שנראים מעניינים מאד.
דגמנו את הארמון של הנסיכה סיסי (הופבורג) ואת מוזיאון הילדים (ZOOM).
מה שהעיב על הביקור זה מזג האוויר החם (33 מעלות), בלי מזגנים ועם מסכות – קשה להנות במשך זמן ארוך.

חשבתי שגם אתם לא התלהבתם, לכן כתבתי מה שכתבתי, אבל מההודעה האחרונה שלך נראה כי כן אהבתם.

וינה נמצאת אצלי ברשימת הערים שמתישהוא אני רוצה לבקר בהן...נראה אם יצא לפועל בסוף...

הזכרת לי שבין מוזיאון ליאופולד לבין הקונצרט שכחתי לציין שהיינו במוזיאון הטבע – יש שם אוסף נהדר של פוחלצים והוא אחד הגדולים בעולם מסוגו. 

יש משהו בכך שווינה לא מלהיבה. יש לה מוזיאונים נהדרים. והיא עיר אירופאית יפה. קצת קניות, קצת פארקים, אבל יש משהו בכך שיש ערים יפות יותר. זה לא סותר שיש בה בהחלט מה לעשות אבל גם בבית חב”ד פגשתי לא מעט אנשים שלא אוהבים מוזיאונים שבחרו לנסוע לברסטיסלבה ולבודפשט או יצאו ממנה. אני לא מצדיק כמובן כי אני אוהב מוזיאונים אך למי שאינו כזה, יש משהו בטענה. 

היה לכם טיול מקסים, נהניתי לקרוא את הסיכום גם בזמן אמת וגם לאחר מכן. גם התמונות נפלאות.

מעניין שמכמה כותבים לאחרונה קיבלתי את הרושם שוינה לא מלהיבה...

יום א’ התחיל מאוחר. קמנו לאחר שהלכנו לישון אחרי אחת בלילה. הילדים ואני רצינו לראות את אחד הארמונות. מכיוון שאת שנברון ראינו בטיול הקודם, רציתי מאוד לראות את הבלוודר. אבל ארמון אחד היה סגור והחלטתי שנשאיר אותו לפעם הבאה. החלטנו שאשתי, שהייתה כמה פעמים בווינה, תלך למוזיאון האומנות המודרנית mumok, ואנחנו לארמון הופבורג. זו הייתה יכולה להיות החלטה מצוינת אלמלא מזג האוויר הנפלא, ששרר לאורך כל הטיול, התחמם עוד קצת יותר. היה משהו כמו 33 מעלות, ובווינה בארמון ישן שאין בו הכנה למיזוג…

קנינו את הכרטיס המשולב לסיסי, הדירות המלכותיות, ואוצרות הכסף. האמת שביקרתי בהופבורג לפני כעשרים שנה אך לא זכרתי שהייתי בסיסי ורציתי לראות, למרות שהיו שאמרו שזה קיטש. אוצרות הכסף אכן יפים אם כי מיושנים משהו ומתאימים יותר לאופנה מזרח אירופאית. הדירות יפות למדי, אך סה”כ לדעתי שנברון לוקח בגדול לעומת הופבורג. אין גם גנים.. והחום, החום…

לגבי סיסי, נראה שיש כאן לא מעט קיטש. עם כל הכבוד לסיפור של אשה דיכאונית ולא אוהבת את מנהגי המלוכה הרשמיים, בסופו של דבר יש שם קפיצה בין הרצח שלה לבין הסיפור האישי שלה, שלא מפותח מספיק, ועושה רושם שמישהו עשה סיבוב על סיפור כזה כדי להחיות את בית הופבורג. 

יצאנו נוזלים מים אחרי שעתיים בערך. אשתי בינתיים עברה למוזיאון ליאופולד והצטרפנו אליה. שם יש כבר מיזוג והמוזיאון היה גם יותר מזמין. הילדים לא היו בוגרים מספיק בשביל מוזיאון מודרני ולא התעניינו, אבל כעיקרון הוא שילוב של מוזיאון נחמד לאומנות יחד עם מוזיאון מודרני. 

בשבת בעודנו מסתובבים בעיר עצמה, ניגשו אלינו כמה נציגים והציעו כרטיס לקונצרט שייערך ביום א’ באולם שנבורן. שמעתי בנימוס ואמרתי שאני דתי ולא יכול ממילא לרכוש כרטיסים בשבת. זה עזר עם הראשון, אבל השני – אלבני נחמד מאוד – אמר שהוא יודע מה זה יהודים ולכן ישריין לנו את המקומות ומבחינתו שאגיע ביום א’ לשלם לפני הקונצטר והוא בטוח שלא נברח לו. מרוב שהיה לי לא נעים מההצעה הזאת החלטנו פה אחד ללכת לקונצרט… עשיתי חשבון הלכתי עם עצמי אם מותר לי לרכוש בצורה כזאת את הכרטיסים והגעתי למסקנה שאין לי שום בעיה כיוון שאין כאן עסקה מצדי, אלא רק הוא מציע לי הצעה, שאני גם אינדפרנטי לגביה. בכל מקרה התברר שלא מדובר בארמון שנברון, אלא באולם ב’רינג’ בשם שנבורן. זה היה קלאסיקל ברמה הבסיסית ביותר והחלטנו שזה יהיה חינוך טוב לתרבות לילדים (שכולם מנגנים, אבל לא ממש הולכים לקונצרטים). לכן התגלגלנו אחרי מוזיאון ליאופולד לכיוון אולם הקונצרטים. התברר שהיו שם רק קהל של כמאה איש. זו הייתה מעין הופעה של חזרה גנרלית בת שעה ורבע, בשעה שש וחצי, והייתה הופעה נוספת בשמונה וחצי. היה ממש יפה – גם יצירות מוכרות, גם הדרן יפה. הילדים ואנחנו ממש נהנינו. 

משם הלכנו למסעדת נובלינו הכשרה ברובע 2. ממש מעולה! מחירים טובים (קצת יותר זול מבארץ) וממש כיף! ממליץ בחום. 

הגענו לדירה ב-22, ארזנו, ישנו 3.5 שעות ואז חיכתה לנו המונית למטה (הגיעה בדיוק בזמן). 20 דקות נסיעה לשדה התעופה. שם היה תור ארוך לראיינאייר, אבל בסה”כ הכל עבר מצוין. הזמנו מזוודות בסך כולל של 70 ק”ג, אבל התברר שיש לנו 4 ק”ג מיותרים. הפקידה לא הסכימה להחליק והעברנו את הטונה הכשרה שנשארה עוד מהארץ (היה מספיק אוכל בחו”ל כך שלא נדרשנו אליה..) לתיק העלייה למטוס, ובכך הכל הסתדר. חזרנו לחום הישראלי, והעובדה שהגענו מחום אוסטרי סייעה לנו להתרגל בקלות… 

סה”כ תם טיול נפלא בסיטואציה לא הכי קלה – הצלחנו להסתנן ממש בימים האחרונים של אוסטריה ולהנות מאוד. הטיול עבד כמו שעון בסה”כ ותודה רבה להמלצות הרבות באתר!  

תודה DINZ!

יום ו’ התחיל בראדשטט בבדיקת קורונה. הגענו ברבע שעה איחור אבל סה”כ תוך משהו כמו 20 דקות כולנו סיימנו. נסענו משם לאבטנאו, הגענו לעיירה הנחמדה הזאת. החמצנו איכשהו את המגלשה וכשמצאנו עשינו סיבוב בוקרי מהיר שם (באמת לא חיכינו, בניגוד לאימסט – תודה לסמדרולה על ההמלצה). משלושת המגלשות (אימסט, מיידרס, אבטנאו) נדמה שהיא הכי פחות, אבל היא גם כייפית. 

חשבנו במקור לעלות על אחד ההרים בסביבה – תמיד רציתי את תצפית חמשת האצבעות, ובפורום הציעו לי גם את סט גיליגן או סט וולפגנג, אבל העלות הייתה גבוהה ובעקבות עצות בפורום כאן (תודה!) אמרו לי שעדיף להתמקד הפעם פחות בעליות להרים, שכן כבר עשינו את זה בטירול. בכל מקרה היה לנו מעט זמן יחסית – היינו צריכים להגיע לשבת בווינה, להתארגן קצת ולהחזיר את הרכב (העצה לקחת את חברת אבריקס הייתה מעולה – הם לוקחים ממך את הרכב איפה שאתה נמצא, וזה היה נהדר, כי בווינה לא הייתי צריך רכב והעלות של להחזיק אותו יותר גבוהות ממונית שמצאתי לכולנו ב-48 יורו). לכן כל אחד מהדברים הנ”ל הפך לפחות רלוונטי, במיוחד כי הייתי ‘מוכרח’ להשלים את האלשטט, שאף פעם לא היינו בה. 

נסענו אפוא כמעט שעה להאלשטאט. מגיעים לעיר, עוברים ארבעה מגרשי חניה, ורואים אנשים הולכים ב’טיילת’ על הכביש מחוץ לעיר כלפי פנימה, הבנו שאם נחנה בחוץ ונלך ברגל או אפילו ניקח מונית (2 יורו לכיוון לאדם) זה יבזבז את מעט הזמן שאין לנו. חזרנו אפוא לעיר בניסיון למצוא חניה ממי שאולי יצא, ואכן הניסיון השתלם – חיכינו חמש דקות וממגרש 2 יצא מישהו. 

החלטנו שלא לעלות לפוניקולר ולא למכרה המלח. הסתובבנו בעיר עצמה ולקחנו שיט של סירת מנוע (22 יורו לכולנו לשעה) שלווה וכייפית במימי האגם. גם העיר עצמה הייתה לא עמוסה מדי ונהדרת. סה”כ היינו משהו כמו שעתיים פלוס (9 יורו לחניה). 

משם הלכנו לקניות לשבת באחד הסופרים הקרובים, ומשם הרבצתי את הנסיעה עד וינה. הוויז הטיפש כיוון אותי לצאת בסן פולטן, מה שהיה נשמע לי לא הגיוני. למזלי אוטומטית לא צייתתי וכך ירדו 20 דקות. 

שוב אציין כי בדר”כ אם הייתה לי נסיעה של שעתיים וחצי או שלוש, היא בפועל לקחה גג חמש דקות יותר ובסה”כ נצמדנו לזמן של הוויז.

מחירי הדלק אגב יקרים להחריד כשמתקרבים לווינה. אם בטירול עלה לי (דיזל) 1.25 יורו בערך לליטר, או 1.3, אז בתחנות לפני וינה זה 1.54. לא חושב שבארץ יש הפרש כזה גבוה. 

שבת הייתה לפני שמונה. הזמנו מקום בבית חב”ד אלא ששם מתחילים מוקדם יחסית – קצת אחרי שש וחצי. הגענו ממש ‘ברגע האחרון’ לאחר נסיעה מתונה בווינה עצמה, לדירה של אוסנת שהזמנו מבעוד מועד. כאן אני חייב לשבת את הדירות – ברח’ דארווין – נקיות, מצוחצחות, מבריקות, חדשות מבפנים, יש מעלית וגם היא השאירה לנו מיחם ופלטה לשבת. היה ממש מעולה. עבדנו כמו מטורפים לפני שבת, ירדתי להיפגש עם נציגי אבריקס שבאו (בעשר דקות איחור, אבל זה הכל! שירות מעולה) לקחת את הרכב – שתי דקות בדיקה והם לקחו אותו. הגיעה שבת, הלכנו כאמור לבית חב”ד המקסים כרגיל. אחת החוויות מבחינתי בכל עיר גדולה היא בית חב”ד וזה לא נופל משאר האטרקציות. 

בשבת עצמה בבוקר בחרנו ללכת לבית הכנסת הגדול ב’רינג’. שלחתי מבעוד מועד בקשה להשתתפות עם הדרכונים כך שלמרות שראיתי בפורום שהבדיקה לא נעימה וכו’ – שאלו אותנו מי אנחנו ונתנו להיכנס. היה יפה אם כי לא הייתה מקהלה. היה קידוש נחמד מאוד לאחר התפילה וכל המשתתפים מוזמנים. חזרנו לדירה ועשינו סעודת שבת. אחה”צ ירדנו לעיר עצמה, וטיילנו לאורך סט. סטפן, ארמון הופבורג, עירייה, הפרלמנט (בשיפוצים). אחד היתרונות הגדולים של וינה הוא שיש בה עירוב, כך שלדתיים אפשר לטלטל וזה ממש מועיל. 

במוצ”ש הלכנו לגלידה מקומית ולפראטר. לא התלהבתי ממנו (רוב המתקנים יש בארץ) אבל הגענו מאוחר יחסית (2315 עד כמעט הסגירה באחת). זה סתם בילוי נחמד אבל לא מאסט בכלל לעניות דעתי. מחר יום אחרון בווינה...

איזה יופי של תמונות, ועולה על כולן סכר קפרון.

מפלי שטויבן ממש ניראים שווים!

הנקיק הוא כמובן זיגמונד טון קלאם

ימת פיבורג

אימסט

ברוכים הבאים לשטויבן

קרימל

העיזים

שליק 2000

שליק 2000

מגלשת ההרים

מפלי גראווה

כן בכניסה.  בזמנו הם רק שמרו, היום הם גם גובים את הכסף

גני מיראבל (סוף סוף מקווה שעבד)

לגבי העלות, לצערי כן.. עולה משהו כמו 4 יורו למבוגר, לא הרבה, אבל עולה. 

הגמדים נמצאים ליד הכניסה? לא זוכר שראיתי אותם… חמודים

וגם הגענו אחה”צ כך שלא היו אנשים בכלל מלבד החבר’ה האלה:

אני זוכר שטיפסנו שם על סלעים וירוקת כולל רסס רב מהמפלים כדי לצלם בצורה מיטבית

יופי שהספקתם את סכר קפרון, בהחלט אחד מהמקומות השווים!

איפה קצת תמונות?

מפלי קרימל עולים כסף??? היינו לפני הרבה שנים, לא עלה יורו אחד ! לא כניסה ולא חניה. הכל היה חופשי….

יום ה’ התחיל באריזה. רצינו לעשות שבת באזור טירול, אבל המלונות הכשרים היו יקרים בטירוף והאופציה האחרת הייתה רק בית חב”ד בזלצבורג לנד (במריאפר, עיירה קטנה ליד פלכאו). פחות רצינו לאכול אישית אצל השליח חב”ד ולכן העדפנו כבר לחזור לווינה לשבת, למרות הרתיעה הראשונית והרצון שהטיול הזה יהיה כל כולו טבע. לכן החלטנו מראש שביום ה’ נתקדם מזרחה ונקצר את הדרך לווינה, ונעשה השלמות של זלצבורג. בפעם היחידה שבה היינו, 6 שנים קודם לכן, עשינו כבר את הלברון, מערת הקרח, מכרות המלח בהאליין, הקרחון בקפרון, ומפלי קרימל. החלטנו הפעם שנעשה השלמות. אחר אריזה ופרידה מהצימר הנהדר בעמק צילר, נסענו דרומה ואז מזרחה למעבר גרלוס היפהפה. בדרך יש לא מעט סיבובים, אבל הדרך ממש יפה. היא גם עולה 10 יורו. הגענו למפלי קרימל, והפעם, בניגוד לפעם הקודמת, החלטנו שנעשה אותם קצת יותר בעומק. אבל לא היה לנו די זמן. לכן חנינו (5 יורו) וארגנו מונית למפל האמצעי, משם ירדנו ברגל. המונית עולה 7 יורו לאדם, והיא לא כוללת כניסה (בפורום ראיתי שזה כן כולל כניסה). יש למוניות עלייה ממקום שאי אפשר להיכנס עם כלי רכב רגיל. המפלים היו עמוסים מאוד אבל פשוט יפהפיים. הייתה שמש והיא יצרה הרבה קשתות עם טיפות המים. התווכחנו מה יותר יפה, שטויבן או קרימל, אבל שניהם באמת שווים ביקור, ללא ספק. כשיצאנו, עומדים שומרים וביקשו את דמי הכניסה למפלים למי שהגיע עם מוניות. כל מפלי קרימל עם ההגעה במונית לקח לנו משהו כמו שעתיים. 

משם שמנו פעמינו לסכר קפרון, אותו אמרו לנו לא להחמיץ. העלייה האחרונה בשלוש וחצי, ואיכשהו בשל היציאה המאוחרת (בגלל ההגעה המאוחרת בליל אמש) יצאנו מקרימל לקפרון, מרחק של קצת פחות משעה, מאוחר, כך שהיינו אמורים להגיע ב-14:30. מספיק, לא? אלא שכק”מ לפני קפרון, אחרי שעברנו את כל העיירות בכביש היפה הזה, פתאום פקק. הוא עיכב אותנו כרבע שעה, וגם כשהסתובבנו ימינה לכיוון דרום, לקפרון, התברר שאת ה-GPS של הרכב כיוונו לקפרון, ולא לסכר. לקח לנו עוד כמה דקות להבין איפה זה בדיוק, והוויז הורה שזה עוד 8 ק”מ. פתאום קלטנו שהשעה 15:10 ואנחנו לא נגיע. אחרי האכזבה מהרפטינג החלטתי שלעולם לא עוד. שמתי שוונג לכיוון הסכר, והודעתי לאשתי שמיד עם הגיענו היא תקנה כרטיסים ואנחנו נמצא חניה. מצאנו את מגרש החניה ועלינו לקומה 2 והורדתי אותה, אלא שהתברר כי יש למגרש עשר קומות… היא הייתה צריכה לעלות רגלית אותן ולרוץ לקנות כרטיס ב-15:27, כשאנחנו מגיעים עם הלשון בחוץ, כמו ישראלים טובים, לאוטובוס האחרון ממש. אבל הצלחנו בנס לעלות עליו, ובאמת באמת היה שווה! תודה לכל הממליצים . האוטובוס עוצר, משם מחליפים למן מעלית פתוחה שעולה באלכסון – משהו נחמד ביותר. הנוף פשוט מטמטם. מלמעלה אוטובוס נוסף של כרבע שעה לסכר עצמו. סיור מודרך כבר אין כמובן (ממילא הסיור באנגלית היה רק בשתיים כך שלא היינו מספיקים), אבל הייתה שעה לטייל. כנראה שאם היינו מגיעים מוקדם יותר ההתעסקות עם האוטובוסים וההמתנה הייתה גדולה יותר, כי לנו זה לא לקח הרבה זמן – תוך חצי שעה בערך היינו בסכר. טיילנו לאורך הימה העליונה והצטלמנו מכל עבר. אפשר לעשות גם מסלולים שם אבל כמובן שלא היה זמן. יש מעין טיילת לאורכו של הסכר, הנוף פשוט חלומי!! 

ירדנו באוטובוסים של שעה חמש, וגם פה היינו יחסית תוך זמן מועט למטה. 

הצימר להלילה הוזמן ב-altenmarkt im pongau, שם מצאתי גם חדרים זולים וגם המקום היה נוח מאוד בדרך לאבטנאו למחרת. הפתעה טובה נוספת הייתה לי כאשר במהלך השבועות שקדמו לטיול ראיתי שיש בדיקות קורונה של הצלב האדום. מכיון שחזרנו בבוקר יום ב’, רצינו לעשות את הבדיקה בבוקר יום ו’, פחות מ-72 שעות קודם לכן, ולחסוך את ההתעסקות בווינה (שם היינו שבת, ואח”כ יום ראשון, ש-BIPA סגור). אלא שמעשה שטן, היו משהו כמו 15 תחנות ברחבי זלצבורג, שבאותו זמן שבדקתי היו פעילות. ברם כשניסיתי לקבוע תאריך ליום ו’, התברר כי יש רק כמה תחנות בודדות, רחוקות יותר, שיצריכו אותי ביום ו’ להגיע לזלצבורג או האליין או מקומות אחרים שלא רציתי. עקבתי יום יום כמה פעמים אחרי הרישום, ויגעת ומצאת תאמין! – לפתע כנראה עדכנו את התחנות והתברר כי יש תחנה בראדשטאט, מרחק 5 דקות נסיעה מאלטנמרקט, כך שקבעתי ליום ו’ בשעה שמונה על הבוקר. זה גם יכריח את אשתי לא להתעסק עם האריזה יום נוסף, כי חייבים לצאת עד שמונה, וגם יחסוך זמן מחר ביום ו’, וגם קרוב.. מה יש לבקש יותר מזה?

בכל אופן ירדנו מהסכר. כבר בעליה ראיתי את נקיק זיגמונד טון שממש על הדרך. כל זמן היותנו בסכר תכננתי איך אגיד לאשתי שאין טעם להגיע למלון מוקדם מדי ושכדאי לראות אותו והוא לא עולה הרבה וכו’ וכו’. לא היה קל לשכנע אבל במשפחה אחד הדברים הטובים שיש הוא מספר האצבעות. פשוט עשיתי משאל קצר של מי רוצה לראות נקיק יפהפה בשעת ערביים על הדרך או מי רוצה מול זה לשמוע לאמא ולהגיע לצימר שאין מה לעשות בו חצי שעה קודם. הילדים לא ממש קפצו על המציאה אבל נמאס להם לשמוע את אבא רוטן, אז אמרו בסדר. אפילו האשה השתכנעה שאת האננס העסיסי שקנינו נוכל לחתוך בדיוק באמצע הקלאם …. הבנתי שהמרחק הוא חצי שעה בערך וניסיתי ליצור תדמית שזה רבע שעה לכל כיוון… שאלנו מישהו והלה באמת חיזק את עמדתי שזה 15-20 דקות. הבעיה הייתה ששאלנו אדם נוסף שאמר שזה לפחות שעה לכל כיוון… למזלי הקופאית הייתה ממש נחמדה, אמרה שהכניסה האחרונה היא בשש וחצי אבל לא חייבים לחזור עד לכניסה אלא שיש מסלול מעגלי ואפשר פשוט לצאת מתי שרוצים, כך שמקסימום נצא במקום ‘גבוה’ יותר על הכביש, אני אלך לבד להביא את הרכב והמשפחה תוכל לנוח. 

הנקיק עצמו היה נעים וכייפי. באמצעו באמת עצרנו על ספסל ובצענו אחר כבוד את האננס….הוא נגמר בימה יפהפיה בעלת צבע טורקיז משלה. לא הקפנו אותה אלא רק הצטלמנו מעט וחזרנו לרכב. סה”כ לקח לנו 45 דקות בשיא ה’איזי’ והיה ממש כיף. 

אמרתי לאשתי שאת הקניות לשבת נעשה בדרך אבל באוסטריה בשעה וחצי קשה עד מאוד למצוא סופר מרקט פתוח.. נסענו את הנסיעה הנחמדה לאלטנמרקט ולבסוף עצרנו בתחנת דלק לקנות דברים דחופים בלבד. 

הצימר באלטנמרקט היה שתי דירות, אחד לארבעה ואחת לשניים (לא הייתה דירה לחמשה) וללילה אחד זה לא היה נורא. הכל חדש, נוצץ, ושתי הדירות ב-600 ש”ח! 

איך בארץ כל דבר עולה 2000 ש”ח? על מה? בעלת הבית הייתה מקסימה – התברר שהיא מקוסובו, שנישאה לאוסטרי תושב האזור, ושמחה לקשור שיחה עם אורחים מישראל, ששנה שנתיים לפני כן קשרה קשרים עם קוסובו… 

בקיצור עוד צימר מומלץ, ברחוב כמעט הראשי. אנחנו לא ניצלנו את המדרחוב השואן של העיירה והחלטנו לשרוץ בחדר ולישון. מחר יום ו’ וצריך לנהוג עד וינה, וגם להספיק...

שכחתי לומר שבערך 500 מטר לפני מפלי גראווה יש מגרש חניה שהנהר הזורם בעמק נמצא משמאל לו. היו שם עדר של עיזים שרצו אחרינו ולא הבנו מדוע. מתברר שיש שם מעבר של גשר החוצה את גדת הנהר, ויש לו דלתות עץ למנוע מעבר של בעלי חיים מצד לצד. לעיזים כנראה יש התניה שבני אדם רגילים לפתוח את השער והם פשוט רצו אחרינו  וכשנכנסנו לשם, התחילו לנגוח את דלת העץ…

רצינו להספיק באותו יום את המפל המקומי בהארט אם צילרטל, אבל החלטנו לדחות למחר, ואחרי מפלי גראווה הוא מן הסתם איזה מפל קטן ולא מעניין וכו’ וכו’. בסוף היינו 4 ימים בצימר ולא ראינו אותו….

יום ד’ (היום השלישי של הטיול, שכן היום הראשון היה נסיעה), היה ל’אצבע’ השלישית של טירול, המערבית יותר, לעמץ אוץ. קבענו מבעוד מועד רפטינג ל-13:30, ב-SAUTENS, והחלטנו ללכת גם לימת פיבורג ולמפלי שטויבן. החבר’ה החליטו משום מה שגם בטירול צריך לעשות שופינג, לאחר שבטעות פלטתי שיש סניף של פריימרק באינסברוק, ומכיוון שביום ד’ יש אפשרות לראות את המפלים עד מאוחר, החלטנו לפתוח את היום בשופינג שם. הגענו לחנות והתאהבתי מיד. אם לא הייתה מגבלת משקל ומזוודה חצי מלאה ממילא, לא הייתי נעצר בקלות… משם החליטו להרחיב את השופינג גם לקניון סמוך, בכניסה לאינסברוק וסמוך לכביש הראשי. הגענו לסאוטנס סמוך לאחת, ושם הייתה האכזבה הראשונה (ואולי היחידה) בכל הטיול הזה: 

את הכרטיסים לרפטינג המשפחתי הזמנתי דרך CHECKYETI, מעין אתר לכרטיסי רפטינג בכל האזור. כשהקשתי בגוגל ‘רפטינג בטירול’ זה מה שמצאתי, והכי זול היה ב-SAUTENS וגם הכי מומלץ (40 לילד, 48 יורו למבוגר). ניסיתי להזמין 3 מבוגרים ו-2 ילדים אבל המערכת לא קלטה את זה והיה כתוב לבצע הזמנה בנפרד, אז הזמנתי שתי הזמנות שונות כנ”ל ובסה”כ ל-5 נפשות. למחרת ההזמנה עוד התכתבתי עם הנציגה שלהם ביחס להזמנה. אולם מתברר כי איכשהו נקלטו רק ההזמנות של הילדים. למרות שהגענו מוקדם, הם היו מלאים לגמרי ולא הייתה להם אפשרות להכניס אף אחד נוסף. לא יכולים גם להחזיר כסף כי זה לא דרכם אלא דרך צ’ק יטי, והציעו שנבוא מחר מחרתיים. אבל מחר מחרתיים אנחנו לא באזור...הם גם אמרו שלהבא נדע להזמין דרכם ישירות ולא דרך צ’ק-יטי, כי הם כן היו יכולים להחזיר כסף, או לנסות להתגמש. בקיצור, להבא תדעו שעדיף לא להזמין דרך משרד כרטיסים שנותן ‘מעטפת’ לרפטינג הזה, אלא ישירות. 

בכל מקרה היינו צריכים לעשות משפט שלמה ולגזור מי יהיה. מכיוון שהבן הקטן ואני עשינו רפטינג באלפ”צ, והבן הגדול יותר ויתר, אשתי והבת החליטו לעשות רפטינג. היינו מאוכזבים מאוד ונסענו לכמה רפטינג באזור מתוך ניסיון אולי למצוא מקום פנוי, אבל חלקם היו סגורים, וחלקם לא תאמו לדרישות – היינו צריכים רפטינג ל-3, הרגע (כי אח”כ צריך להספיק את ימת פיבורג ומפלי שטויבן), במחיר סביר, ולא למתחילים אלא דרגה בינונית, כדי שיהיה קצת כיף.. לא מצאנו, אז החלטנו ללכת לימת פיבורג לבד. ברגע האחרון החלטנו לנסוע לאימסט, שם היינו לפני כשש שנים במגלשה, משהו כמו נסיעה של 15-20 ק”מ מערבה, כדי להעביר את הזמן עד שיגמרו את הרפטינג. 

עלינו די בקלות ואמרו לנו שיש שם למעלה תור של שעה. מה שקורה במגלשה הזאת הוא שלוקחים מספר. איכשהו חשבנו שנסתדר אבל זה היה ממש מעצבן. למעלה שיפצו כך שלא היה מאוד יפה להסתובב באזור. התור היה – של שעה וחצי – וכל הניסיונות הישראליים לעקוף את התור נידונו להיכשל מראש. בקיצור, המגלשה יפה, אבל לא שווה את התור שלה. למרות האורך (הכי ארוכה באוסטריה) לדעתנו המגלשה במידרס טובה יותר. באמצע אשתי והבת התקשרו שהם כבר סיימו (אמרו להם 4 שעות אבל למעשה לקח 2.5 שעות. התרשמתי שהרפטינג היה נחמד מאוד אבל באלפ”צ נדמה לי שיותר יפה… מעניין מה יגידו מי שעשה את שניהם). חזרנו אליהם באיחור, ומשם נסענו ישירות לימה. הגענו בחמש וחצי לחניון ליד המלון, כך שאפילו דמי חניה כבר לא עלו (משלמים 4 יורו רק עד 17). הלכנו כ-10-15 דקות לימה. נחמדה מאוד, אבל המים היו קרירים למדי. הבן שלי ואני החלטנו לנסות ולשחות. הכניסה קצת תלולה – המים נהיים עמוקים יחסים תוך מטרים ספורים. אני מניח שאם היינו מגיעים מוקדם יותר היה חם יותר וכיף יותר לשחות. מכל מקום מדובר במקום יפה לשחייה ולפיקניק.

משם המשכנו למפלי שטויבן, וטיפסנו בכביש העולה כדי להספיק לפני החשיכה. החלטנו מראש להגיע למפל מקצהו העליון ולנסות לרדת כמה שנרצה ונספיק, ולעלות חזרה. בחניה קידמו את פנינו אווזים וברווזים למכביר. הלכנו כמה דקות בשביל ואז הגענו לרמפה העליונה (החמישית). מרהיב! יש גם גשר תלוי קטן (זה לא הגשר התלוי הגדול, של ה-85 מטר. הוא יותר למטה, בין רמפה 3 ל-2). התחלנו לרדת ואכן המפל ניכר במלוא עצמתו מזוויות שונות. באמצע היו גם רוחות שהרטיבו למדי את מי שהתקרב לחלק מנקודת התצפית על המפל. המשכנו לגשר התלוי ואחריו קצת עד רמפה 2. למרות שהבטיחו כי בשמונה יהיו זרקורים על המפל, ראינו את הזרקורים אבל לא קרה שום דבר. אח”כ נדמה לי שהם גם עבדו אבל היה עדיין מספיק אור ועוד לא החשיך כך שלא היה שום דבר מיוחד. לאחר שתייה קלה במסעדה שליד החניון החלטנו לנצל את הדקות האחרונות של האור ולרדת את כביש העלייה לנקודה העליונה של המפל, כדי לא להצטרך לעשות אותו בחושך. את שאר עמק אוץ נוכל לעשות בחושך. 

הכל הלך טוב, חזרנו צפונה ורצינו להסתובב מזרחה לאינסברוק. אבל בסיבוב היה שלט שיש עבודות בכביש בין 21 לבין 5 בבוקר. מצוין, חשבנו, כרגע 21:15, לא יעצרו אותנו. אבל איכשהו הכביש היה כבר סגור, והרגשתי שהתחליף מסובב אותי מערבה ולא מזרחה. ובאמת לאחר רגע ראיתי את השלט “אימסט”. מה עושים? נוסעים 8 ק”מ לאימסט כדי להסתובב בכיכר ולעשות פרסה. אבל לאן? הוויז כתב שאפשר לנסוע לאינסברוק בלי בעיה. עשינו אפוא פרסה ונסענו מזרחה. הגענו שוב לאותה נקודה ושוב חסימה. רק אח”כ התברר לנו שבניגוד לארץ, שם כולם עם ‘וויז’, ותוך רגע הכל מתעדכן, כנראה שבאוסטריה יש הרבה פחות שימוש בו, ולכן אם כביש נסגר, לוקח כשעה עד שהאינפורמציה מועברת לכולם. לכן הכביש היה סגור אבל מסומן כפתוח. 

לא ידענו מה לעשות. האופציה הטפשית הייתה לחזור דרומה בעמק אוץ ולנסות מצד דרום דרך איטליה לחזור במעבר לעמק שטובאי או משהו כזה. זה היה ארוך, יקר (כביש אגרה יקר), מסורבל, מצריך כניסה למדינה זרה בתקופת הקורונה, ובעיקר לא לעניין. החלטנו לנסות את מזלנו בכביש מזרח-מערב אחר. לא יכול להיות שרק A1 הוא הכביש היחיד לאינסברוק! ואכן אשתי הצליחה לנווט כך שלקחנו כמדומני את כביש 171 לטלפס, ומשם בעצם התחברנו ל-A1 מזרחית לאזור התיקונים, כך שיכולנו להמשיך מזרחה. הגענו להארט אם צילרטל ב45 דקות איחור, כמעט ב-23.