לקצה העולם ובחזרה - אלסקה והוואי
-
המשך היום לוקח אותנו איך לא , לים.
אנחנו עוצרים בחוץ קאנאפילי המפורסם, כאן דווקא דאגו לחניה בשפע.
בחוץ מתענן פתאום בצורה מוזרה מאוד, חצי שמיים מעוננים על סף גשם ( אפילו ירד קצת ) החצי השני כחול לחלוטין.
וזה לא עניין של רוח ועוד 2 דקות הכל יהיה אפור. זה נשאר ככה שעות.
בחופים במאווי אי אפשר לקנות שמשיה וכסא , יש רק חול אלא אם הבאת משהו מהבית ( הבאנו 2 כסאות שנתנו לנו בלון אבל זהו )
בחוף הספציפי הזה גם אין בכלל צל…
אבל אנחנו בכלל רוצים מיים, נכנסים אופס….למה חשבתי שבהוואי המיים חמים. הם קפואים.
בערך כמו באילת, אבל בחוץ אין 42 מעלות אפילו קצת קריר בגלל הענן.
מבלים קצת במיים אבל מתקשרים להתרגל לקור.
ויתרנו די מהר.
עכשיו אנחנו כבר עייפים, חוזרים לדירה להתקלח ולנוח.
בערב יש לנו הזמנה למסעדה איטלקית קצת מפוארת המסעדה טעימה אבל המלצר שם ידיים בצורה לא נעימה. ( עלי לא על הילדה למזלו ). לי זה לא מזיז אבל הילדים ממש מתעצבנים.
המיקום שלה יחסית למלון הוא קצת פישול, נסענו די הרבה הלוך ושוב. זה הפריע לי יותר.
סה”כ יום רגוע למנוחה. כמו שרצינו.
הוואי כיפית לנו.
-
יום שני בהוואי, נחנו מספיק.
היום מתוכננת הדרך ל HANAHANA היא עיירה רדומה ומשמימה במזרח האי אבל הדרך אליה מצפון האי יפה מאוד, רצופה מפלים תצפיות ומסלולים יפים. היא גם צרה מאוד ומפותלת.
קראתי הגדרות שהיא אחת הדרכים היפות בעולם...נו טוב זו הסחפות פראית. אבל היא יפה מיוחדת ושונה.
מי שרוצה לעשות אותה בנחת ולראות הכל לן לילה אחד ב HANA , שקלתי את הנושא אבל חוסר הרצון לזוז מלינה אחת ארוכה+ המחיר במלון ב HANA (אלף דולר ללילה ) הורידו אותי מהרצון.
מזרח האי הוא איזור טרופי, יורד בו המון המון גשם, הוא מאוד ירוק , יש בו צמחיה יפה ויוצאת דופן. ( תמונות בהמשך )
החלטתי להתחיל מהסוף ולא מהתחלה. לנסוע רצוף עד היעד האחרון, ולחזור אחורה מה שנספיק ( 19 בערב בערך מחשיך ואף אחד לא רוצה לנסוע שם בחושך ).
ולעשות השלמות ביום אחר.
אילוץ אחד, החוף השחור ב HANA. זהו חוף עם חול שחור שחור ומערות מעניינות. הבת שלי מאוד רצתה לראות אותו.
צריך להזמין אליו מקום.
הזמנתי כמה שבועות מראש חלון הזמן היחיד שהיה פנוי היה בין 7-10 בבוקר.
אז יצאנו ב 6...
וכמעט לא עצרנו חוץ מלקנות לחם בננה חם ומדהים על הדרך ( זה מאכל לאומי במאווי, זו בעצם מה שמכונה אצלנו עוגת בננה והם עושים זאת מצויין ומוכרים חם, וזה מעדן ...אכלנו המונים כאלה במאווי ).
הקיצור שמעו את הסיפור הזה.
9:15 אנחנו מגיעים לחוף השחור.
יוצא כביש צר וקטן מהכביש הראשי ( ראשי במרכאות כפולות ) כ 400 מטר נסיעה מגיעים לכניסה.
בכניסה יש מחסום עם 3 פקחיות מקומיות.
לפני המחסום מגרש חניה גודל ריק.
אחרי המחסום מגרש חניה גדול וירידה לחוץ. 3-4 מכוניות.
אני עוצרת במחסום ומתחילה לחפש את ההזמנה במייל. עשיתי אותה לפני כמה שבועות ולוקח לי זמן למצוא.
הפקחית מתחילה לעשות פרצופים לזוז בחוסר נוחות...ואז היא נובחת את לא יכולה להמשיך לחפש כאן את חוסמת את כל התנועה ( נפש חיה לא נימצאת מאחורי כן).
אבל אני לא אריב עם פקחים, אין בעיה אני אומרת אחנה בצד ( במגרש חניה לפני המחסום הריק לחלוטין ) ואחפש.
לא היא אומרת, אסור, תסעי מאפה ותחזרי עם אישור…
אז כמו שאמרתי לא מתווכחת. נוסעת משם איזה 150 מטר. עד שלא רואה אותה ( אחרי העיקול ) עוצרת הצד וממשיכה לחטט במייל.
פתאום צעקות מרחוק, אני מסתובבת ובהלם רואה את אותה פקחית רצה אלינו מנופפת בידיים בהיסטריה וצועקת, זה מקום פרטי את לא יכולה לעמוד פה תסעי מפה תסעי מפה.
בחיי שזה הלם….פסיכית לגמרי. מזכירה שוב שאין נפש חיה באיזור. השמורה היא ממשלתית זה לא שנכנסתי למישהו לחצר.
לא מתווכחים נוסעים.
עוד איזה 300 מטר, כבר רחוק ממנה ממש. מחטטת עוד קצת במייל ומוצאת.
חוזרים למחסום אני מגישה לה את האישור.
היא מחייכת אלי ( בשמחה שטנית ...או שנידמה לי ) יש בעיה זה אישור לרכב עם אדם אחד ואתם שלושה.
אויש...כמה זה עולה לעוד אדם אני שואלת. 5 דולר.
אז אשלם עכשיו.
לא היא פוסקת. אנחנו FULLY BOOKED ( זוכרים הכל ריק לחלוטין השעה 9:30 וההזמנה שלנו עד 10:00 שבה אנחנו צריכים לעזוב ...זה לא שאולי יתמלא בהמשך היום ).
יאוש – טוב אני אומרת שהילדה תכנס לבד ( כי היא זו שבאמת רוצה ) ...שוב היא מחיכת את החיוך הלא סימפטי. לא !!!האישור שקנית הוא לאדם במכונית ולא לאדם ברגל. תסעי מפה ושיחזור רק אדם אחד ברכב והוא יוכל להכנס. ( שיהיה ברור מטר אחרי המחסום עוצרים את הרכב במגרש חניה ויורדים לחוף רגלית זה לא שיש בעיה ללכת ברגל מסלול לא בטוח או משהו כזה).
אני אוריד אותה אם הרכב ואסע מכאן אני מנסה שוב.
לא רק רכב עם אדם יחיד יעבור.
אבוד – לתת לילדה לנהוג אני כבר לא יכולה ( היא אומנם כבר נוהגת אבל לא באוטו שכור בארה”ב ).
אנחנו נוסעים משם מעוצבנים….שירלי שאלת איפה נתקלתי המקומיים מגעילים….איפה לא?
-
וואי, אני בשוק מהסיפור עם הפקחית..בחיים לא נתקלתי בכזאת התנהגות בחו"ל..או בכלל..
-
האמת נכון...זה היה הזוי ברמות שאם לא הייתי שם לא הייתי מאמינה
היית צריכה לראות אותה רצה צורחת ומנופפת בידיים. .....
-
אמריקה או לא? ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות....
-
אני בהלם. הייתי בהוואי 5 או 6 פעמים, 3 מהן לטיולים, כולל במאוי ובחיים לא צעקו עלי.
אולי הקורונה העבירה אותם על דעתם.
-
אני רק מקווה שתחילת הפוסט הבא לא יהיה “ דחפתי את הילדים לבגאז והנה החוף השחור “ 😬
-
בקיץ 2019 לא היה צריך הערכות מיוחדת לבקר שם, היה צפוף. אבל זה היה כמובן לפני הספירה מהרבה בחינות.
-
חחחח הרעיון לא עלה בדעתי.
-
מסוכן איתה, נשמע שהיא די קפדנית, היה יכול להסתיים עם פלנלית ואזיקונים.
-
שבתי לראות מה התחדש, אני בבעיה קשה כי כמו שאמרת אלסקה פתאום הופכת למשהו ריאלי ולא איזה רעיון של טיול מאורגן מתישהו…
נתחיל לחשוב!!
סיפור הפקחית בהוואי הזוי עד מאוד.. מחכה להמשך הסיפור כי גם הוואי מסתבר לא רק יעד לבריכה ובופה
-
למי שמחפש בריכה ובופה יש יעדים הרבה יותר קרובים, ממש לא צריך לנסוע עד הוואי….
-
סיימנו עם הפיקנטריה, נחזור לטיול.
המטרה הבאה שלנו הוא מסלול ה piliwai trail
זהו מסלול חד כיווני ( 2 מייל הלוך ו 2 חזור ) השוכן בצידו השני של הפארק הלאומי Haleakala
הוא נחשב אחד היפים במאווי, יש הטוענים שהיפה ביותר.
המסלול הוא חלק משמורת טבע לאומית, למי שיש את הכרטיס יכול להשתמש בו ( ולמי שאין וקונה יכול להשתמש תוך 3 ימים גם בכניסה להר הגעש HALEAKALA )
בכניסה מודיעים לנו שהרחצה אסורה היום, בגלל סכנת זרימה חזקה.
בכל בלוג שקראתי השחיה היתה אסורה “היום”. אני תוהה אם היא באמת מותרת אי פעם. ( ראיתי הרבה אנשים עם בגדי ים ורטובים , שהתעלמו מהאיסור, אנחנו לא לקחנו סיכונים )
המזג אויר מוזר, חמש דקות מעונן, 5 דקות יפה. שאנחנו מגיעים למסלול ויוצאים מהאוטו מתחיל גשם. החלטנו להתעלם וטוב שכך הוא הפסיק. ( חזר לכמה דקות במסלול אבל שוב התעלמנו ).
המסלול מהמם. מסלול יער , אבל יער שונה, טרופי אחר לגמרי מכל יער אחר שטיילתי בו.
ירוק מהמם, צמחים מוזרים, יש מפלים ונהר ועץ אחד ענק ומיוחד.
אבל השיא הוא יער במבוק, יפה ורחב ידיים. לא רק כמה צמחי במבוק כמו במקומות אחרים, אלא יער של ממש.
בהמסלול רצוף עלית וירידות, הקושי העיקרי שהוא מאוד בוצי ומחליק. קחו מקלות הליכה !!!!!!
מאוד נהנינו, אחד מהשיאים במאווי. גם הילדים אהבו לא פחות ממני
-
עוד כמה תמונות
-
המסלול המושלם ניגמר בתאונה פיצית שתומר מעקם את הקרסול ב 50 מטר האחרונים.
בחניון אנחנו דוגמים את השרותים ורואים מודעות שמזהירות אותנו בקנסות כבדים לא לגנוב אבנים מהפארק ( אייקון נידהם ) להגיד שזה השאיר טעם טוב קשה להגיד.
מתחילים לחזור את הדרך. החלק עד האנה מאוד משובש ודורש נהיגה זהירה ( אבל לא יותר מזה ). אח”כ הכביש טוב אבל מלא סיבובים וגשרים שרק רכב אחד יכול לעבור עליהם.
יש המון פינות קסומות אבל רק לחלק קטן מהן ארגנו מקום עצירה ( וגם הוא בד”כ למכונית וחצי ).בכל השאר יש רק שלטים שמאיימים בגרירות וקנסות.
הרגשה של הסבר פניך לתייר אין שם.
העצירה הבאה שלנו היא בגן בוטני שניקרא גן עדן. קראתי הרבה עליו והוא אכן מאוד יפה . הגן רחב ידיים אפשר ללכת בו הרבה זמן וגם לעבור ממקום למקום ברכב.
העלות דומני היתה 50 דולר לשלושתינו.
הילד עם הקרסול הכואב נשאר באוטו, ןאנחנו יוצאות לשוטט. שוטטנו כשעה, יכולנו יותר אבל התחיל גשם די חזק.
קצת ממה שראינו שם
-
וגם נופים יפים היו שם
-
עכשיו כבר 17 אחה”צ. החושך מתקרב והאנרגיה שלנו תמה ( התחלנו מאוד מוקדם ).
חותכים ישירות חזרה למלון, בדרך עושים TAKE AWAY ממסעדה איטלקית מקומית ומוצלחת.
שאר הערב במנוחה ב RESORT עם שקיעה ממש חביבה מהמרפסת
-
רק לגבי גניבת האבנים – מדובר באזהרה שקשורה לאמונה בהוואי שאסור לקחת אבנים / חול מהאיים כי זה מעורר את זעמה של האלה PELE ומביא מזל רע לכל החיים עד שמחזירים את האבנים אליה.
-
*גם בשמורות הטבע בארץ ובחופים אסור לקחת אבנים, צדפים.ות וכו’, ללא קשר לאמונות תפלות.
- יש "איסור הוצאת בעלי חיים, צומח ודומם משטח השמורה”.
-
@aljaje אמר:
*גם בשמורות הטבע בארץ ובחופים אסור לקחת אבנים, צדפים.ות וכו’, ללא קשר לאמונות תפלות. - יש "איסור הוצאת בעלי חיים, צומח ודומם משטח השמורה”.
החוסר נוחות לא היה בגלל הבקשה לא לקחת אבנים אלא לצורה המאיימת והלא נעימה שבה היא נוסחה.
