אוסי, הגר וענת היקרות,

תודה!

אוסי, לשאלתך, אלה לא גולשת בפורום, היא מעדיפה לגלוש למסעדות ...בהמשך למה שכתבת, לא רק שלא נחכה עוד שנה בטרם נשוב לעיר הקודש, הילדים כבר יודעים לומר בירושלמית מדוברת את המשפט: "לילה טוב, דודה אוסי. קר לנו, יש לך עוד שמיכת פוך? מתי אבא ואמא חוזרים מהמדרחוב? " ובמילים פשוטות, כמה את גובה על B.B. ירושלמי ביתי?? בעצם, אם אין מקום, ההורים ישוכנו במלון קרוב, העיקר שהילדים ירגישו כמו בבית, אצלך ... סגרנו??

הגר, הפגנת בקיאות מרשימה. עכשיו הזכרת לי שלא סיפרתי מה אכלו האחרים, בשולחנות ליד בזוני, איזה בזיון מצדי .. בושה.. לא יקרה לי יותר... אגב, בקרוב, פרקים ו'-ז' של רודוס ויש כוונות לחדש את הסדרה המסעדה הגדולה, מסעדת אבו ראמי, הפעם ברודוס ...

ענת, כל ביקור שלך כאן זה ברכה.. יצא יפה, אה?

לילה טוב ושוב, תודה!!
אורן

אורן,

תשמע, מאז שבירכתי אותך לא ביקרתי כאן. ועכשיו אני רואה וקוראת על יום ההולדת שהכינו לך הילדים ואלה.

איזה כייף שיש משפחה כזו

מאחלת לך שוב את כל הטוב שיכול להיות,

תחגוג עוד מלא ימי הולדת בחיק המשפחה האהובה שלך.

ענת

אורן,

נהניתי לקרוא על ביקורכם בעיר הקודש ביום חול,

מודה שלרגעים חשבתי שאני נמצאת בכלל בסיפור רודוס ... זה קרה כמובן כשהתחלת לתאר את התפריט המלא של הארוחות, הבנתי שזה לא ככה רק כי לא פצחת בסיפורים אודות הסועדים בשולחנות שליד (נו ... רואה שקראתי את כל פסוקי סיפור רודוס, פרקים א' - ה'? )

תודה על השיתוף ומאחלת לכם שתמשיכו ככה ,

הגר.

הי אורן,

מאוד נהניתי לקרוא את "עלילות אורנלה בעיר הגדולה".
לי, כמובן, אין צורך לשווק את ירושלים המקסימה - זו העיר האהובה עלי ביותר בעולם (טוב, נו, אולי לונדון עוקפת בכמה נקודות...) - אבל אין ספק ששיר ההלל שלך לעיר יכול להתנוסס בכל הברושורים והפרסומים של משרד התיירות תחת הכותרת "אעלה את ירושלים על ראש הסגוויי שלי", או משהו בסגנון...

שמחתי לקרוא שלתיכוניסטית הדרוסה שלום - נראה לי שהשבילים בטיילת היפה התרוקנו לא בכדי - שמעתי שזה קרה בערך בזמן שהתחילו סיורי הסגוויי שם...

זוני אכן מסעדה מצוינת ואף המלצתי עליה כאן בעבר (אלה גם גולשת בפורום?...) - תודה שהזכרת לי אותה - עבר הרבה זמן מאז שהיינו שם.
(בכלל, אני מאוד מתפעלת מיכולת הקיבול היומית שלכם, חוצת התרבויות).

אחלה יומולדת, הגשמתם את המשאלה הציונית "לשנה הבאה בירושלים", ובאמת מקווה שלא תחכו עוד שנה שלמה עד שתגיחו לכאן שוב...

בברכת סובו ציון והקיפוה (הנה התפרץ לו סינדרום ירושלים המודחק שלי... )

אוסי

נועה היקרה,

ראשית, אין כאן עניין של בושה. באיחולים, מתנות וכספים שצריך לקבל, אף פעם לא מאוחר... כל איחול וכל ברכה מתקבלים באהבה רבה, בכל עת ובכל שעה ... ועוד כשהמדובר בך, אז בכלל ..

תודה על כל האיחולים, מאחל גם לך ולכם רק דברים טובים, מזל טוב, בריאות, אושר ושמחות.

אני יודע שאת עסוקה ותמיד כיף לראות אותך מבקרת כאן .

תודה ענקית ורק בשמחות!!

שלך,
אורן

פרטים "טכניים" לגבי הסיור:
* את סיורי הסגווי מארגן גוף שנקרא "עיר דויד – ירושלים הקדומה". המדריכים נראו לנו סטודנטים. יש להם כל מיני סיורים וביקושים.
זו כתובת האינטרנט שלהם (צירפתי גם למטה קישור): http://cityofdavid.org.il/news_Details.asp?id=141
* מחיר סיור סגווי של שעתיים לאדם הינו 170 שקלים. לא זול, בהחלט לא זול (340 לזוג), אבל שווה כל שקל. לא בדקתי לגבי הנחות בארגונים כדוגמת חבר או הסתדרות המורים (חשוב לבדוק שיש הנחה ספציפית לסיור הסגווי הזה ולא לסיורים ופעילויות אחרות של עיר דוד, שלהם יש הנחות). ניתן למצוא באינטרנט קופן הנחה של 10 שקלים, ראיתי היכן שהוא אבל לא לקחתי. שוב, למרות המחיר, חוויה זוגית (ואישית) מומלצת בחום, לגוף ולנשמה. נהנינו שנינו ונשמח לחזור. אין ספק שמה שמעצים את הסיור בסגווי זה לא רק הנסיעה בו אלא מיקום הנסיעה, ירושלים, הנופים והסיפורים. היה מרתק ומהנה!
* הסיור הוא מעל גיל 18, לא לנשים בהריון ולא לאנשים מעל משקל 115 ק"ג .

מדרחוב נחלת שבעה הוא מדרחוב נעים עם "אווירת חו"ל" קלה, מסעדות, בתי קפה, חנויות תכשיטים, יודאיקה ומזכרות, גלריות, מלון קטן, סמטאות קטנות שיוצאות ממנו והוא קרוב לעוד רחובות ואתרים מוכרים בעיר. מסעדת ZUNI ממוקמת במקום טוב באמצע, מול מלון הרמוני, בקומה שניה של המבנה. נעים שם, מבודד. עיצוב פנים חם ויפה לעין והאוכל היה טוב מאוד. תפריט עשיר ומגוון. לא זול שם, בכלל לא זול, אבל בצהריים יש 30% הנחת צהריים על תפריט הערב כך שזה הופך להיות בהחלט סביר מאוד, המחירים, במיוחד שהאוכל טעים ואיכותי. התחלנו עם שתי מנות פתיחה מדהימות, אלוהיות, אין ניסוח עדין יותר: ברוסקטה אבוקדו עם ציפוטלה וצ'דר וחציל בגריל עם איולי שום ויוגורט. פחדתי שיגרשו אותנו בשל הגניחות והאנחות אחרי כל ביס (סתם, סתם, למי היה זמן לגנוח ולהיאנח. באנו לאכול ...). אלה לקחה למנה עיקרית פפרדלה ראגו בקר עגבניות ופקורינו שהיה טעים וטוב, אבל לא מדהים. אני לקחתי סטייק אנטריקוט בגריל ברוטב דמי גלאס ושום קונפי. היה טעים מאוד. בשורה התחתונה, יופי של מסעדה, אוכל מצוין, שירות טוב, מיקום מעולה, חמים, נעים ובעיקר טעים. בהחלט מסעדה מומלצת לארחה זוגית מהנה, טעימה ונעימה.. אני מניח שבערב, כשאין את 30% הנחת הצהריים, יש גם גניחות ואנחות בשל המחיר ולא רק בשל האוכל הטעים.. מעבר לצחוק, קצת פרופורציות: המסעדה לא זולה (ולא אמורה להיות זולה לאור האוכל והשירות, הסגנון והמיקום)אך היא מצוינת ובהחלט שיש מסעדות יקרות ממנה בהרבה, הרבה יותר יקרות (ופחות טובות). זה אני מוסיף להגינות ולפרופורציות. אשמח לחזור לזוני לעוד ארוחות... בצהריים ..

יצאנו משם וטיילנו במדרחוב ולפתע נתקלנו בגלידריה יפה ומפתה עם השם "רגע מתוק". החלטנו לחוות את הרגע ולסיים את הביקור בירושלים עם משהו מתוק. החלטנו ללכת דווקא על פרוזן יוגורט ולא על גלידה, שיהיה חמוץ-מתוק. המוכרת המתוקה הלא החמיצה פנים והמליצה לנו על יוגורט טבעי עם פירות טבעיים ואמיתיים במקום הקפסולה של הפרוזן עם הפירות הקפואים. היוגורט היה חמצמץ-מתקתק במרקם עשיר וסמיך של גלידה והוספנו כל מיני פירות טריים: רימון, תמר, מלון, בננה, חמוציות, תפוח עץ וכדומה. זו בהחלט היתה סיומת נפלאה וטעימה לטיול הקצר שלנו בירושלים.

בעשרה לארבע נחתנו בגן של עפרי ואספנו את הילדים והמסכנים נאלצו לשמוע את סיפורי הסגווי שלי עד שהם בחרו באפשרות הפחות גרועה ורצו ומיהרו להכין שיעור בית ...

בלילה החלטנו לחרוג מהתוכנית המקורית ובמקום מסעדת בשרים ו/או פסטות, החלטנו ללכת על המטבח היפני האהוב על כולנו... הספיקה לי פרה אחת ליום וסיימנו את היום המהנה הזה עם קומבינציות ומנות סושי שונות ורבות, עם סוגי ירק ודגים שונים בחוץ או בפנים, ניגירי לדורותיו, סנדוויצי סושי (או שוסי, כמו שעפרי הקטנטנה אומרת לפני שטובלת את השוסי ברוטב סויה. כן, כמו שכתבתי פעם, אימוני האוכל שלנו מתחילים מגיל אפס ), נודלס עם עוף, מרקים וכדומה. סוביניון בלאן והכל כאן, מוכן לסיום חגיגות יום ההולדת .

שוב תודה ענקית לכולם על הברכות והאיחולים! נעמתם לי מאוד!

רשמתי לעצמי עד גיל 44 לסיים עם סיפורי רודוס ופורטוגל ...

רק בשמחות,
אורן

הר הזיתים כפי שנקלט בעדשת הסגווי...jpg(גודל:15.42KB)	ירושלים של...jpg(גודל:21.22KB)

• סיור סגווי בירושלים-עיר דוד

הסיור נמשך כשעתיים ומתחיל מיער השלום, עובר דרך טיילת שרובר, טיילת האז ופארק טרוטנר ומסתיים בטיילת גולדמן, לא רחוק מארמון הנציב, בואכה ג'בל מוכבר. הקטע המשעשע שלאורך כל הטיילות הללו ראינו קבוצות של תלמידי בי"ס יסודי ותיכוניסטים, מקבלים הרצאות ממדריכי של"ח וידיעת הארץ וכל פעם שעברנו, שיירת 9 החייזרים, זה מיגנט אותם. אתה רואה איך הראש שלהם זז מכיפת הסלע לסגווי ובעידן הפלייסטיישן, וויי ואקס-בוקס, מיותר לציין מי ניצח וקיבל את תשומת הלב . הילדים התלהבו מזה וצעקו ועודדו והתענייננו וביקשו שניסע מהר, לאט, תסתובבו וכדומה ואני עם חיוך של אהבל, לא רואה ממטר ... רק אני והסגווי שלי

אה כן, בתחילת הדרך, ברבע שעה הראשונה, התנגשתי פעם אחת בתיכוניסטית שחצתה את השביל ולמרות הצעקות של חבריה וקריאותיי אליה לזוז, היא פשוט היתה שקועה בעצמה ולא שמה לב למתרחש סביבה (בדרך כלל כשעברנו בין קבוצות תלמידים, האטנו ועברנו בזהירות אבל גם הילדים כמובן פילסו דרך וזזו, כדי שנעבור). האמת שגם כשבלמתי והתנגשנו קלות, היא לא ממש התרגשה מהענין . לא נרשמו פציעות או חבורות, היא בסדר גמור, חזרה לחברותיה צוחקת ומבסוטית מהעניין. אני בסדר גמור והכי חשוב, הסגווי אהוב ליבי, הסוס שלי, גם בסדר גמור. למעט תאונה ביזארית זו, לא נרשמו כל היתקלויות אחרות, או תאונות, או נפילות .

בדרך היו שתיים-שלוש עצירות להדרכות והסברים וכל הדרכה נמשכה זמן רב והיתה ארוכה ומרתקת, שילוב של גיאוגרפיה, היסטוריה, דמוגרפיה, קפיצות בין התקופות, בין הדתות. באמת היה מרתק ומעניין. המדריך היה מדהים, כיף לראות חבר'ה צעירים, איכותיים, קולחים, יודעים, רהוטים. אני מאוד אוהב. הוא שילב סיפורים ועובדות וסקר לפנינו את נוף העיר העתיקה ממולנו, כיפת הזהב, הר הזיתים, הגיחון, נחל קדרון, כנסיות העיר העתיקה, קו הקריע של ירושלים עם השכונות השונות, היבוסים, עיר ציון (גן, שכחתי כבר שהמקור של עיר ציון הגיע מהיבוסים ובא מהמילה ציה, מדבר), נחל קדרון כקו שבמשך שנים סימל את הקו בין העיר לבין המדבר, בין תושבי ירושלים לבין יושבי המדבר ממזרח, הר הזיתים ומדוע הפך לבית קברות, המאבק על המים, החשש מזה שאין מים ובורות המים יבשו למעט מעין הגיחון, איליה קפיטולינה, הקרדו, הורדוס, שבט בנימין והאיבה בינו ובין שבט יהודה, דויד המלך, רומאים, יוונים, צלבנים, יהודים, מוסלמים, כנסיות, מסגדים, בית המקדש וירושלים אחת ... העצירה הראשונה כללה הסבר של חצי שעה בערך ובאמת שנהניתי, הקשבתי וגמעתי בצמא את ההסברים, כולנו, לא רק אני.

כשהוא זרק את השמות קרדו, איליה קפיטולינה ועוד שמות רחובות ורבעים בעיר העתיקה חשבתי לעצמי עד כמה אני כבר לא זוכר את הסיורים שעשינו בעבר בירושלים, בעיר העתיקה. נכון, היו סיבות "מקלות", נסיבות בטחוניות בעבר וכדומה שמנעו ביקורים הרבה יותר תדירים ומקיפים בירושלים, אבל זה השתנה וכל פעם שאנחנו מגיעים לירושלים, פעם בכמה שנים, פעם קודמת עם הילדים לפני שנתיים למיטב זכרוני לשכונת ימין משה ולכותל ומנהרות הכותל, אני חש תחושת פספוס... כאילו, מעבר לחשיבות הדתית וההיסטורית והסימבולית שאינני מקל ראש בענין חלילה, יש כאן עיר "תיירות" מדהימה, עם היסטוריה מדהימה לשלוש הדתות, אתרים היסטוריים ודתיים, רבעים יפים לסיורים רגליים, סמטאות ושווקים, נופים עוצרי נשימה, אוויר טוב, אוכל טוב...ולמרות זאת, אני מרגיש שבאופן אישי אני לא מבקר מספיק בירושלים... לפעמים אנחנו זורקים שמות של רבעים או שווקים או רחובות ברומא, ורונה או פירנצה ומה עם ירושלים ?? אני זוכר? לא בטוח.. זו ביקורת שלי כלפי עצמי, לא כלפי אחרים.. תוך כדי הנסיעה בסגווי סיפרתי לאלה על תחושותיי ודסקסנו את העניין וקלטנו שתמיד כשאנחנו בירושלים, אנחנו נהנים מאוד, מופתעים כל פעם מחדש כמה העיר מדהימה, מבטיחים לעצמנו סוף שבוע משפחתי ארוך בירושלים ו... שוכחים, עד לפעם הבאה ... כנראה שכשמשהו מרוחק מביתך רק כמה עשרות קילומטרים,נראה לך מוזר לבוא ולישון שם ולבלות שם סופשבוע ארוך... טוב, אף אחד לא מושלם... בטח שלא אני ...

עצירה נוספת היתה באזור טיילת גולדמן קרוב לג'בל מוכבר, מראה לי עד כמה המציאות שלנו שבירה והכל מתערבב ומעורב. נוגעים רק בגיאוגרפיה ובדמוגרפיה, הנה נחל קידרון והנה הר הזיתים ואבו דיס ועזריה וקידר וגדר ההפרדה בולטת ומתפתלת כנש בין השכונות ועל הגבעות ומאחור מעלה אדומים ואלה כן שייכים לירושלים מוניציפלית ואלה לא שייכים ואינם תושבי ישראל ובעתיד אלה כן יהיו שייכים ואלה אולי לא יהיו ועוד קצת מאחור רואים את המדבר והרי יהודה והסיפור על "ללכת לעזאזל" וכולנו מלאי שאלות למדריך כי מה שאתה קורא כל הזמן בעיתונים בהקשרים פוליטיים, מדיניים, פתאום אתה רואה בעיניים ושום דבר לא פשוט ואף אחד לא נכנס למוקשים פוליטיים אבל השאלות, השאלות הגיאוגרפיות והדמוגרפיות מראות עד כמה הכל מבלבל ומעורבב ולא פשוט. לא פשוט אבל מרתק.

זהו, אחרי שעתיים שבו החייזרים לבסיס האם ביער השלום, נפרדו בשמחה מהקסדה ומהמגנים, נפרדו בחום מהמדריך, נפרדו בצער מהסגוויי, סידרו שוב את הג'ל בשיער ואפשר היה להמשיך. בחרנו לעשות הפסקה קלה לבירה קרה בחורשה הסמוכה ומשם, כשהשעה כבר אי שם בין חצות היום לאחת, חזרנו לרכב בדרכנו ליעד הבא: מדרחוב נחלת שבעה. אלה מסתכלת במפה, בודקת ב- GPS שבאייפון שלה ומתחילה לכוון אותי. שוב היא רבה עם ה- GPS שלה ושוב הקשבתי לה ורק לה ... עצם הנסיעה בירושלים יש בה משהו ממגנט, מהפנט, ימין משה, המושבה הגרמנית, טחנת הרוח, מלון קינג דיוויד, הכל נראה מושך ומעניין, אפילו הנסיעה בשכונות חרדיות בדרך בהלוך, כאילו מבקרים בעולם אחר, בעצם, בלי כאילו. זה עולם אחר, סביבה אחרת, קודים ולבוש אחרים, נראה שונה לגמרי וזה חלק כנראה בלתי נפרד מקסמה של ירושלים.

אורן יקר שלי,
מזל טוב ליום הולדתך.
מתנצלת על האיחור הנוראי.
פשוט לא נכנסתי לכאן המון זמן.
מאחלת לך רק טוב. הרבה הרבה ספונטניות בטיולים כמו שרק אתה יודע.
הרבה בריאות ושלווה ושתמשיך תמיד להנות מהמשפחה המקסימה שלך.
האהבה רבה,
נועה

יעל, הגר ועפרה היקרות,

אהבתי את הבדיחות וצחקתי מהן ... נאחל לעצמנו שנגיע לאזורים האלה של גילאי מאה, בריאים, צלולים וצוחקים..

ואם כבר צלולים, אז חזרתי כדי לסיים את הסיפור מאחר וראיתי שאני מושמץ בכל מיני אשכולות על יכולתי המופלאה לא לסיים סיפורים .... האמת שהייתי שמח לשבת ולכתוב ולסיים את הסיפורים, אבל לחיים יש תוכניות אחרות עבורי מדי יום ביומו ... חוץ מזה, לא רציתי שבגללי ג'מוס ייקח יום חופש נוסף, הוא יקר לי (ג'מוס, לא יום החופש... ).

בקיצור, ביום ראשון בערך בעשר ועשרה בבוקר הגענו למרכז החינוכי יער השלום בשכונת אבו תור, שהזכיר לי בסיסי גדנ"ע מהעבר. היו איתנו עוד שלושה זוגות שהגיעו לסיור באותו בוקר, בלי היכרות מוקדמת ביניהם. המדריך, שהיה צעיר מקסים, רהוט, חכם ובעל ידע רחב ומרשים (רגיש ויפה גם ), העביר לנו הסבר קצר על הסגווי, יכולותיו, מגבלותיו, כיצד מתפעלים אותו, עולים, יורדים, בולמים, מאיצים, מסתובבים וכדומה. לאחר מספר דקות של הסברים, שמנו קסדות, מגיני ברכיים ומרפקים וכל אחד עלה על הכלי שלו. מפחיד ברגע הראשון, לוקח שתיים שלוש דקות להתרגל אליו, לקלוט שאתה אשכרה שולט בו עם הגוף שלך, עם הטיות הגוף שלך, אין דוושות, אין מעצורי יד, הילוכים, אין כידון שזז שמאלה או ימינה, כלום ... ברגע הראשון אתה עולה עליו, בא להסתובב למדריך והסגווי מסתובב איתך .. אבל באמת, אחרי שתים-שלוש דקות, לא יותר, אתה משתלט עליו ופשוט מתמכר... מדהים .

רוכן קצת קדימה עם הגוף והאגן, הסגווי שועט במהירות קדימה, מתיישר ורוכן קצת אחורה, הסגווי נעצר ומאט, זז ימינה עם הגוף, הסגווי פונה ימינה. ארבעת הזוגות משתעשעים מספר דקות בתרגול ומניעת תאונות אחד בשני והאמת? תחושת ריחוף מדהימה, אני, הידוע בהיותי סקפטי, מאז ומתמיד, מאז ולתמיד , התמכרתי והתלהבתי כמו ילד קטן שקיבל צעצוע חשמלי גדול ... בדיעבד, אני יודע שמאחר ובגלגול הזה כנראה שלא אגיע לחלל, הרי שחוויית הסגוויי שלי היא כנראה הדבר שהכי קרוב לחווית הריחוף בחלל ... ברור שאני מגזים ובכל זאת, אין דרך להוכיח שאני מגזים .... בכלל, כל השיירה הזו של 9 סגוויים עם אנשים בעלי קסדות הדוהרים להם במשעולי טיילת ארמון הנציב נראתה כמו שיירת חייזרים בסרט עתידני ובהחלט הרגשתי חייזר עם כל צורת התנועה הזו. אם היו לי כמה עשרות אלפי שקלים פנויים, הייתי קונה לי בשמחה סגוויי כזה הביתה... לדעתי, הסגווי זה הסוס של המאה ה- 21.... הם רק לא יודעים איך לשווק אותו נכון....

השער החשמלי של המקום נפתח ואנו נפלטים החוצה בשיירה לחיים האמיתיים, עולים בכביש צדדי ואתה לומד לחוש את הכלי שלך, להשתלט עליו, לשלוט בו כרצונך וזו תחושה מדהימה. כאילו, במקום ללכת ברגל, לעלות בעליות, להתעייף, אתה "מרחף", נוסע בלי מאמץ. בעליה הראשונה אני רואה שהסגווי שלי מתעייף, אני שואל את מיכאל המדריך אם יש לו מגבלת משקל והוא אומר כן, 115 קילו .. אלה מחייכת ואומרת לי: "אתה גבולי " ואני מלטף את הסגווי ואומר לו שלא יקשיב לה, 20 ק"ג מפרידים ביני לבין מגבלת המשקל . הסגווי מביט בי בעצב ושואל: היית חייב אתמול בשבת לאכול מספר רב של שיפודי פרגיות במרינדה עם רוזמרין, טרגון, טימין, שום וג'ינג'ר? לא יכולת להסתפק בשיפוד אחד ? היית חייב לשתות חרמון אדום? נכון, יין אדום בריא, אבל רבאק, כוס אחת ליום, לא צריך לשתות לכמה ימים מראש .... הנדתי ראשי באמפטיה ואמרתי לו שהוא צודק ואני מתנצל. מאידך, תמיד יכול להיות יותר גרוע, יכולתי להגיע אחרי ארוחת בוקר דשנה . הסגווי הבין שאכן היה יכול להיות יותר גרוע ונהיה רגוע . אחרי תיאום הציפיות בינינו, הסגווי התנהג למופת וגם אני השתדלתי לא להכביד עליו יתר על המידה... הרגשתי "חי", האדרנלין, הרוח, הנופים, אלה לידי, הכל היה פשוט כיף ענקי. תחושת ויטאליות אמיתי, משכרת ממש ואני אף פעם לא משקר ..

עולים בגן יפה ומטופח לרכס ארמון הנציב ולטיילות האז, גולדמן ושרובר. בדרך יש שבילים מפותלים ועליות וירידות וסיבובים ואני דוהר על הסגווי, כולנו נוסעים באופן חופשי אחרי המדריך ומאחר והשבילים ריקים, אפשר לעקוף, להאט, לדהור וכדומה ומסביב, ממול, הנוף המדהים של ירושלים העתיקה פרוס לפניך. אוויר פסגות אמיתי. כולנו מכירים את ההפרעה הנפשית הנדירה הנקראת סינדרום ירושלים, לדעתי, אחרי נסיעה של שעתיים ב- Segway עם כל הנופים עוצרי הנשימה שמסביבי, ההסברים המרתקים של המדריך, האוויר הנקי והטוב שאתה נושם, המונומנטים ההיסטוריים והדתיים שנשקפים מכל עבר, יש חשש רציני לפיתוח תסמונות חדשה, תסמונת "סגוויי ירושלים", בה אתה מרגיש כאורח עתידני המבקר ומרחף לתוך העבר של ירושלים . אין ספק שיש משהו מיסטי, אווירה מיוחדת בירושלים. מזל שלאחר הסיור, לפני שנכנסנו לרכב לנסוע, ישבנו אלה ואני להירגע, שנינו עם הבירה הקרה שהכינונו מראש. בחורשה הסמוכה למקום. זה קירר אותנו והחזיר אותנו לקרקע המציאות ...

גם שם שייטנו לנו בכל השבילים בפארק.jpg(גודל:27.41KB)	הסוס שלי.jpg(גודל:25.13KB)

שיחה שהתנהלה בין שני חברים - ראובן ודוד:

דוד: ראובן, באיזה גיל היית רוצה למות?

ראובן: 119

דוד: למה דווקא 119 ולא 120?

ראובן: כדי שעל המצבה שלי יוכלו לכתוב "נפטר בטרם עת".

מברכים אותו שיופי שהגענו לעמוד 512 בסאגת הסאגיי ושיופי שהוא הוסיף לרשימה הפתוחה של הסיפורים גם את סיפור טיול פורטוגל מספר 212

הגר.

אורן ואוהד

איך מברכים אדם ביום הולדתו המאה ועשרים?

שיהיה לך יום טוב !!!!!!!

בשמחות, יעל

אוהד היקר,

הזכות היא שלי לזכות לברכה ממישהו כמוך!!

אהבתי את "עד כמה שרק תרצה ועשרים" - מתאים לי!!

רק בשמחות יקירי ורק בשורות טובות ודברים שמחים,
אורן

מזל טוב

שמח לזכות לברך אותך
עד כמה שרק תרצה ועשרים.

money(גודל:13.83KB)	תה(גודל:13.21KB)

שושי יקרה,

תודה רבה לך על כל הברכות והאיחולים ומאחר וגם את חגגת השבוע, מאחל לך יום הולדת שמח ומאושר, בריאות, הנאות, המון טיולים, המון אהבה ושתישארי כמו שאת, עם ראש טוב על הכתפיים, הומור משובח, אופי ויופי ...

מאחל לך שגם המחצית השניה של החיים תהיה שמחה ומבורכת כמו זו הראשונה ... אני יודע שנהוג לחשב לפי 120, אבל את בצפון ויש פקקים ובחישוב כולל זה מגיע לעשר שנים ולכן, החישוב ....

לגבי הלילה המשותף שלנו, הוא נצור בליבי לעד ... ורק לטובה ... לא נפרט כאן בפומבי, רק נאמר שהיה מהנה מאוד לשנינו, משעשע ושאפילו שנינו סיפרנו עליו בבית ...

וזה הפורום שלך, בדיוק כמו שהוא שלי או של כל אחד אחר... לא חילקו עוד מניות ואחוזים ...

שושי, רק בשמחות, תמיד!!
אורן

אורן יקר, לא נכנסתי למבול הברכות, כי אני "רק נכנסתי לרגע"
לא ממש הפורום שלי, אם כי נכנסת בקביעות, וכבר מכירה את כולם, ואתך, בכלל עברנו לילה ביחד
אבל אין מצב, שאכנס, אראה את שמך ולא אקרא, וכמו ג'מוס אמר, הלך לי 1/2 יום, אבל של צחוק, וחיוכים, זו 1/2 יום, הכי כייף שבעולם.
אז קבל, גם מאורחת זו, כל הברכות שבעולם, השבוע חגגתי 65, תאמין לי, בלי חששות, החלטתי, שלא אוהבת ימי הולדת עגולים, מידי קשה ככה לעבור עשור, אבל עם 5, נחמד ביותר, ובשבילי, יום הולדת עגול, מעכשיו אלא, ככה, עם סיומת 5.
ושאני מצפה למתנות גדולות במיוחד (מהאיש, לא מהילדים )
אז יש לי לפטופ פיצפון ולבן לנסיעות, ובעוד 3 שבועות, שלג וחגיגות באלזס.
רק בשמחות

אביבה שלום,

תודה רבה לך .

לברכות אף פעם לא מאוחר...

מאחל לך כל טוב!!

אורן

אורן שלום,

אני מצטרפת למברכים קצת באיחור ומאחלת לך יום הולדת שמח ומזל טוב. אני מאחלת לך עוד הרבה טיולים משפחתיים, כמו הטיול שלכם לצפון איטליה שבזמנו סייע לנו רבות כשתכננו את הטיול שלנו עם הילדים לשם.
אני מאחלת לך אריכות ימים, אושר ובריאות.

אביבה

אמ אמק...גמרת לי את כל ההפסקת צהריים
אני עכשיו רץ לבוס לבקש יום חופש מחר להשלים לקרוא את סיפור ירושליים ואני מקווה שלא נגמרה לי המכסה השנתית כי לקחתי כבר חמישה ימים לקרוא את סיפור פורטוגל....
אח שלי יקר, שמח שהיה לך כיף
גם אני הייתי בן 43 השנה - אצלי זה עבר ממש בכיף
הזמנתי המון אורחים - אף אחד לא בא - לא נעלבתי , כולם היו בבית הכנסת - זה יצא בדיוק בכיפור....לפחות על זה לא בזבזתי יום חופש.אז כנראה שבזכות זה יאשרו לי את מחר- עשה טובה - תסיים מהר.אבל אל תתמצת - זה מאבד את כל הטעם...

רק בשמחות
fly air gamoos

יואל, עזוב אוצר מילים. אל תצטנע, אתה אוצר גדול בעצמך לרונית, לילדיך, למשפחתך, לסביבתך וכמובן שגם לנו . אני מסכים עם סדר העדיפויות שלך, קודם כל אהבה ומשפחה ובריאות ורק אחרי זה הכסף ... כסף אין ללו ערך ממשי אם יש לך אותו, אבל אין לך בריאות ו/או אהבה ו/או משפחה ... מה תעשה איתו אז?? קודם כל אהבה, כשיש אהבה (מבחינתי משפחה ואהבה זה באותה קטגוריה, אין הבדלה), יש בריאות וכיש בריאות ויש אהבה, הדרך אל האושר קצרה יותר ואז, אם אתה גם מאושר, הכסף פחות משחק... הוא חשוב, ברור, אבל לא הכי חשוב !!

נירית, שגרירת הצפון וקונסולית כבוד של ארץ החולה בעולמנו, תודה רבה ! בואי נעשה עסק, גם את תמשיכי להיות את, הולך? תבואי לבקר יותר כאן .. אנחנו כל הזמן מגיעים לתחומי הריבונות שלך, מהחלמוניות בתל חזקה ליד אלוני השן, דרך הנרקיסים בתל אנפה ועד לעגורים באגמון החולה, אנחנו סביבך כל הזמן, אל תפקירי אותנו לבד כאן ...

אור, האישה שמכניסה לחיינו רק אור נגוהות, אור יקרות אמיתי . תודה לך הברכות, תמיד כיף שאת כאן (בעצם, גם כשאת שם, כי אז את שבה לכאן ומספרת איך היה שם וכולנו כאן נהנים מאיך שהיה לך שם ). אהבתי את החלומות שאני לא יודע שהם עוד שלי, מקסים... אינשאללה !!

זיוית יקרה, תודה רבה לך על הברכות ועל העוגה החמה והטעימה שצירפת . מאחל לך גם רק את הטוב שבעולם!

הגר, תודה על הברכה, הריקוד היה מקסים . אני מחפש עד היום את הכוריאוגרפית, כדי שאוכל גם ללמוד לרקוד כמו איליין (אגב, אני לא רחוק ממנה, ביכולות הריקוד המופלאות שלי ). תודה על כל המילים החמות שלך, אגב הי(ה) קר אמש בצהריים בירושלים. תודה מיוחדת על מלאי האותיות ששלחת לי .. בזכותך ובזכותו, הצלחתי לכתוב כאן את התגובה הארוכה הזו. בעצם, אולי באשמתך? . תודה על הכל .

נטע, תודה על הברכה המקסימה ועל השילוש הקדוש שלך: אושר, אושר, אושר ... מאחל לך גם אושר, בריאות, הנאות והמון טיולים וכיופים. תודה .

אורנה, תודה על הברכות והמילים החמות . מאחל לכם הכל בחזרה, עם ריבית והצמדה ..

שירלי, תודה על הברכה הצבעונית. אין ספק שיש לך טעם איכותי ויכולת בחירת גוונים משובחת. למרות זאת, מקווה שנתת גם לבעלך להיות מעורב בצביעת החדרים, אחרת...בעצם? מי אמר שפסיכודלי זה רע?? זה רק שמח בעינים ושמח בנשמה .. תגיד לבעלך שאת מסתדרת לבד בענייני הצבעים... עוד משהו, פתאום שמתי לב שפסיכודלי יכול להיות גם פסיכו-דאלי, מעניין אם יש קשר בין דאלי הצייר לפסיכו של היצ'קוק ..

נורית ואילון, זכיתי. אתם שניים ואני מאוד אוהב אתכם, אהבה כפולה ולקבל מכם ברכה כפולה זה בכלל עונג אמיתי. לצמד האחד והיחד, המקור וההעתק, לשניים שלידם סוני ושר מתביישים מתחת לגשר וסימון וגרפונקל רועדים ליד גשר מעל מים סוערים ... מה ניתן לומר? אתם כמו "בציר טוב", לא היין, גם, יותר יצירת המופת של וירצברג וגלבץ ... לפעמים, אחת לכמה שנים מגיע צמד שמתאחד למטרה מסוימת ויוצר יצירת מופת.... לשמחתי, למרות היותכם זוג הוליוודי נוצץ, או שמא ניו-יורקי, אתם ממשיכים בשגרת חייגם ולא נותנים לזוהר להתעמעם או לבלבלכם .. תמשיכו ככה. הזמנתי מקום בבית אבות לשמוע אתכם נותנים ביצוע לשיר "אני חולם על נעמי" של חדווה ודוד... מאחל לכם עוד עשרות שנים של זוגיות מוצלחת ופוריה (כשתגידו לילד החמישי, תתחילו להירגע, עד אז, תזכרו: קשה באימונים, קל ב ...)

ואם שכחתי מישהו או מישהי, אני מבקש סליחה וכצעד מנע, אעמוד שעה בפינה, בוש ונכלם אם דילגתי על מישהו שבירך או בירכה אותי .



אורן

ג'מוס, או שמא, אייר-ג'מוס. תודה! התרשמתי מהברכה השיווקית שלך ויותר מזה, שמחתי לראות שסוף סוף מישהו כאן לוקח אותי ברצינות ועושה משהו עם העצות שלי . מברוק על היוזמה להקמת חברת תעופה חדשה, אייר ג'מוס. שלא יהיה לך ספק, כשתיכנס לשוק טיסות הלוא-קוסט, אין לי ספק שאיזיג'ט ואייר ברלין יפגעו דרמטית מפעילותך המבורכת בתחום, הם בטח ילכלכו עליך וישמיצו אותך כדרכם של מתחרים שלא יודעים לפרגן למתחרה חדש, אבל תדע שאנחנו מאחוריך וביום פקודה, נמלא את מטוסיך. אני מתחייב לרכוש את זוג כרטיסי הטיסה הראשונים של חברת Air Gamoos וגם אם חלק מהמטוסים יהיו אמפיביים, אני איתך, באוויר, בים וביבשה ... רק אל תשכח שטרם קיבלתי את החולצה ....

אוסי, אוסי. האישה שירושלים בלעדיה היא כמו עיר ללא בירה ובירה ללא טעם . האישה שגם ביום הולדתי נסעתי כדי להיות קרוב לביתה (זה כבר על גבול ההטרדה, לא??...) . תודה לך על תוספת 4 שעות ליממה. זה מעולה, עכשיו אוכל לעבוד 24 שעות ביממה, תרתי משמע ... ואולי אמצא זמן לסיים את רודוס ופורטוגל. לכבוד הוא לי להימצא בחייך, אני מכיר כמה שהיו שמחים שאצא מחייהם ... אני מאחל לך גם רק בריאות, דברים טובים והנאות גדולות ואם כבר מדברים על הנאות, אני חושב שהסלוגן של "תימני ותיהני" הוא גאוני, לא פחות מזה, גאוני ועוזר בשיווק העצמי, אבל בינינו, קצת מדע בדיוני ואפילו גזור מעולם דמיוני ... תודה על השיר של אלן פרסונס פרוג'קט, שיר באמת יפה והחזרת אותי לדעתי בערך 25 שנים אחורה, לימים שהייתי צעיר יפה, חכם, רזה, מבטיח ובעיקר, צנוע . עוד שנה תקדישי לי את OId & Wise? מאידך, סייג לחוכמה שתיקה, כלומר, אין מצב שהסטטוס שלי בפייסבוק ובכלל יהיה Old & Wise, נכון?

שלומית, תודה רבה. מאחל לכם גם שנה מלאת חוויות ונסיעות טובות .

עדי, תודה רבה! תמיד כשיש לך תחושת בטן ולא ברור לך מדוע, תבקרי בפורום.. תודה על כל האיחולים ושתהיה לך שנה קסומה, מקסימה ומלאת קסמים טובים .

דנה, תודה. אהבתי את הברכה שלך ואשמח לאמץ אותה. מאחר שכך, מדוע שלא אאחל זאת גם לך?? שתזכי לעוד המון גלידות אוסטרליות בערים הולנדיות ולהמון טיולים נפלאים (שלך, שלך! ). רק בשמחות ומבטיח להמשיך עם ההודעות הלא קצרות ....

מירב. תודה רבה על על הברכות והמילים החמות. מאחר ויום הולדתך עדיין בתוקף מאחל לך שוב המון מזל טוב, חוויות טובות, טיולים מהנים וכמובן, איך לא, שתצליחי בכל מעשה ידייך ... עוגות, מאפים, בלוג מדהים, הכל ובעיקר, שיהיה טוב ומתוק בחיים .

נעה, תודה רבה. מאחל לך גם רק דברים טובים ושמחים. אהבתי את "המון תכנונים מעמיקים וגם גיחות ספונטניות".... נראה לי שילוב מנצח ויש לי בכלל מתכון נהדר שעלה לי כרגע בראש: המון תכנונים ספונטניים וגיחות מעמיקות" .

ארנון, תודה על המוזיקה והריקוד שצירפת. איך אתה יודע כיצד אני רוקד??? תודה גם על הברכה ...אגב, שמעתי שזה אפשרי להגיע עד 120, אבל מחקרים העלו שעדיף לפרוש בשיא, בגיל 100, ולחיות אותם כמו גיל 20 ....

לורה, תודה רבה גם לך. אני עדיין במתח מה נסגר עם סוף השבוע הזוגי ההוא? אם יצא לפועל או לא... אם צריכה סיוע בשכנוע, אני כאן ..

טיאן, תודה. סמכי עליי, אין מצב שזמנך יפוג, לא כל כך מהר ...

ג'ני, תודה רבה על המילים החמות. תאמיני לי שאני ממש לא לוקח את עצמי ברצינות, זה מזיק לבריאות .. תודה על הפרגון הענק שלך ועל כל האיחולים. את מלכה !

ענת, חסרת לי פה לאחרונה ואם הגחת ולו לרגע לכבוד יום הולדתי, לכבוד הוא לי הדבר ולעונג . תודה. מאחל לך בחזרה רק מהטוב שיש בחיים .

עפרה, תודה על זה שאת זוכרת ותודה לך על מי שאת ומה שאת. את מזכירה לכולנו כאן פעם בשנה עד כמה זה כיף להיות מוקפים בחום, אהבה וחברים טובים. את עושה כל כך טוב לכל כך הרבה אנשים כאן ואני מאחל לך שתזכי לקבל בחזרה את הטוב הזה וליהנות ממנו. תודה על הכל, על מי שאת ומה שאת !

ברנדי, תודה על הברכה ועל העכבר ששלחת. שמח תמיד לפגוש אותך כאן ושולח לך גם המון זרי ברכות! אגב, מה שכתבת עם עד מאוד? זה הדדי ..

אילן, תודה יקירי על הברכות ובאמת, רק בשורות טובות לכולם. שמח שקפצת לבקר, ראיתי בדו"חות הנוכחות שלך חיסורים רבים לאחרונה ... אגב, המכונית האדומה שבתמונה שלך, למכירה?

אורה, תודה. אני מכיר כמה אנשים שלא היה אכפת להם שתיגמרנה לי לעיתים המילים, לשעה לפחות, בלילה לפחות ... מאחל גם לך שתגיעי לכל מקום שתרצי, בעולם החיצוני וגם בעולמות הפנימיים (אני בטוח שמרתק אצלך ) ושגם את תזכי לאהבה ולטוב, לפחות בכמויות שאת מרעיפה עלינו כאן .

גלי, גלי. שיר כזה עוד לא כתבו לי, מקסים, אישי, רגיש ומשמח . פעם ביקשתי ממך שתגלי לנו מה הסוד שלך בחריזה, היום אני יודע שזה היה מיותר ..גלי, אל תגלי לנו את סודותייך, ענגי אותנו במילותייך ובחרוזייך .. זה יותר חשוב ויותר כיף. תודה!

רחל, תודה על השיר שהקדש לי עם האנימציות המשעשעות ותודה על האיחולים והברכות. שתדעי לך שבאחת מתגובותייך בסיפור פורטוגל כתבת שאת שמחה שאני ממשיך עם הסיפור וביקשת אם אפשר בלי הפסקות גדולות בין הימים, אז תדעי לך שהפנמתי את מה שביקשת והפסקתי ... סתם, סתם . אני באמת מסכים איתך ובעקבות בקשתך החלטתי אז להפסיק על ההעלאה המקוטעת של הדברים ולהעלות את הסיפורים רק כשיהיו כתובים וגמורים, במקשה אחת... וכך אכן אעשה, בקרוב.. תודה ובריאות רבה גם לך ולמשפחתך .

ליאור, כשהילדים שלי קלטו את השיר שצירפת, עשית להם את היום .... הם היו כל כך משועשעים מהשיר שצירפת... שיחקת אותה, עמית אמרה לי, מה? מבוגרים גם שומעים את זה? הסברתי לה שמה לעשות, גם ההורים נחשפים לכך.. ליאור, לא רציתי לספר לה שאני יודע שיש לך את הדיסק של דץ ודצה צרוב ברכב ושאתה שומע את טיף וטף ופים-פם-פום בפקקים (בגלל עפרי, אני נאלץ לשמוע את כל ה... הזה שוב... מזל שיש את דיג דיג דוג ואת סבתא בישלה דיסה הנהדרת). אגב, עמרי אמר שעדיף לראות את דץ מחלק עוגה לילדים מאשר שותה בירה גולדסטאר בפאב עם חברים, יותר אמין, מסתדר לו יותר טוב בראש ... תודה על האיחולים ושרק נצחק, נאכל עוגות, נשתה בירה ונזכור שאין גיל להיות צעיר, זה בראש, לא בתעודת הזהות ..

איריס, האישה היחידה בחיי שבפניה אני מוכן לפתוח את פי מבלי להוציא מילה אחת ולבטוח בה אני יכול בעיניים רדומות .... תודה על נשיקת יום ההולדת ועל הברכה המרגשת ועל כל מה שכתבת, כל האיחולים והמילים .

נילי, תודה ענקית על הכל. את מאלה שמגיחים אחת לכמה זמן אבל כשאת מגיעה, היכן שאת לא נמצאת, יש הילה של אור וטוב לב אמיתי ונקי . תודה על מי שאת ומה שאת. וכן, שתמיד נמצא סיבות לצחוק, גם בדרך אל הבנק אבל גם בדרכים האחרות שבהן אנו מנווטים את חיינו מדי יום ביומו.. את החיבוקים תקבלי בקרוב ..

רבקה, תודה רבה לך על התמונה, תודה על השמים, על המילים והמון תודה והערכה על האמונה בי. את אישה יקרה ומרגשת ! לפעמים גם אני לא צריך הרבה מילים כדי לדעת ..

איילת, תודה, תודה... את יודעת מה זה עושה לדימוי העצמי שלי, לתדמית שלי כשמגיעה אישה מרשימה כמוך ומודיעה בריש גלי בפני כל העולם ואחותו שהיא נהנית מהטוריפליי שלי?? רק בשביל זה היה שווה לקום בבוקר ולהקים את טוריפליי ....43 שנים ובחיים לא אמרו לי זאת (גם גברים אגב, לא רק נשים ...), עד שהגחת לתוך חיי ובגאווה ובבטחון אמרת זאת. תבורכי ... עם טוב ליבך, חוכמתך, ישירותך וההומור שלך, אין ספק שמגיע לך ליהנות גם, ובגדול, אז התודה הגדולה היא לך ואני שמח שיכולתי לתרום קלות לענין . אגב, כדי שלא יחשדו בי שאני חלילה גולש למין גסות ולבוטות, אני חייב להבהיר שאני עדיין בענייני גלישה ואינטרנט וטיולים ולא שום דבר אחר ... תודה על הכל ומבטיח לגמור את כל הרגשונים הטובים בשוק ...

אלונה, לקבל כזו מחמאה מאשת מילה כמוך גרמה לי אמש לקנא בך על יכולתך. ולא, זה לא קשור לפרויד, גם לא ליונג ואפילו לא לחרדות מברית מילה, זה קשור למילה, ליכולת השימוש בה ... קטונתי מלהתמודד עם המחמאות ואומר רק תודה גדולה. תודה על השיר ומילותיו, תודה על האיחולים ועל האהבה ואני מאחל לכולנו שתאוות החיים תפעם בנו לנצח... אגב מינימליזם ספרותי, לא מצאתי את ההגדרה במילון ולא הצלחתי לאתר דוגמאות לכך בספרות הזולה לה אני נחשף ..

יעל, מאחר והודלף לי שאת אחראית לאותו משפט מנצח בתעודת ההערכה שהענקתם לי, תודתי, הערכתי ואהבתי נתונות לך לעד ... הג'ינס עדיין לא עולה, כלומר, עולה, אבל לא נסגר, כלומר, גם הריץ' רץ לא נסגר, כלומר, עולה רק בשכיבה, כשהבטן מוכנסת בדחיסה, אבל יש למה לשאוף לקראת השנה הבאה, יש בשביל מה לחיות .. תודה על השיר המקסים והמיוחד ותודה לערן צור שהוא ערן צור וקטונתי להודות לך על כל המילים החמות והמחמאות שכתבת בברכתך. תודה ענקית על כל אות וכל מילה שכתבת. תודה לאישה יקרה .

סיגל, תודה רבה על הברכות. הכל חוזר עלייך ואלייך .

חשבנו להספיק לקנות מאפים לפני הנסיעה לירושלים, לא טוב לנסוע על בטן ריקה. השעון חשב אחרת ובתשע ועשרה צעק לנו שאם לא נצא עכשיו מהבית, אין סיכוי בעולם שנגיע עד עשר לירושלים ביום ראשון בבוקר. הספקתי עוד לזרוק לתיק בקבוק מים, בירה קרה, חבילת קרקר לחמית שומשום וסילאן וכמה בננות, שיהיה צידה לדרך .

לא היה לי שמץ של מושג לאן צריך להגיע, כיצד ומהיכן לנסוע ושיחקתי אותה "ראש קטן", יש לי יום הולדת, לא?? מותר לי... GPSELLA לקחה את העניינים לידיים, בתגבור ה-WASE שיש לה באייפון... היה נחמד לראות את העימותים לאורך הנסיעה בין ה- GPS האנושי והנשי שלי לבין ה- GPS הממוכן והעקשן שלה ... הוא צועק שמאלה, היא אומרת לי תתעלם, הוא דפוק. הוא זועק במונוטוניות, עוד 200 מטר פנה ימינה והיא אומרת לי בנון-שלנטיות, עזוב, תמשיך ישר ובפניה שאחרי, רק אז תיקח ימינה . אני מודה שזה היה משעשע ואין לי ספק שהאיש שבמכונה ניצח, סליחה, האישה עם המכונה ניצחה את האיש הקטן בתוך המכונה ... בדרך עוד תדלקנו כי הדבר האחרון שבא לך לעשות זאת לעלות את העליות לירושלים עם נורית דלק צהובה דולקת...

בעשר ועשרה נכנסנו בשערי יער השלום ואני רואה שלט מעליב: סיורי רכינוע, נא לפנות ימינה... מה זה רכינוע? למה להעליב? איזו מין מילה זו? מי רכיכה ומי זה נוע?? הבחור בקופה שהבחין בעצביי ובכך שנפגעתי אמר לי שבעברית Segway זה רכינוע ... פלא שאף אחד לא רוצה לקנות את זה בארץ?? בערך כמו השטרודל של האימייל שנקרא בעברית כרוכית... מה נשמע יותר טעים? שטרודל של Apple (שטרודל תפוחי עץ) או כרוכית?? ואני מנסה לחשוב מה כתובת האימייל של מפעילי הסגווי בירושלים ונזכר בכרוכית וברכינוע, פייר, הופך אותי לרכרוכי עד אימה ...

לאחר מספר דקות יכולנו לצאת לדרך, אבל על זה בהמשך.... ויהיה המשך, עוד היום. הבטחה של בן 43!!! כשהייתי בן 42, הבטחתי לסיים בהקדם את סיפורי רודוס ופורטוגל ולא עמדתי (עדיין) במלוא מילתי והבטחתי, אבל עכשיו, כשאני בן 43, בוגר, בשל, שקול ואמין הרבה יותר, אני מבטיח!!

תודה ענקית שוב לכולם ונשתמע בערב!!

אה כן, עוד משהו קטן ...

בראשון בוקר, כשהילדים קראו את הברכות והעניקו לי את כל המתנות היפות, עמית אמרה לעמרי ולעידו, מעניין איזה ברכות יכתבו לאבא על הקיר שלו?? עמית, צעקתי, אני רק בן 43, למה לכתוב לי דברים על הקיר, מה, אני מת? כותבים לי דברים על המצבה... מה זה, קיר המוות??? הייתי מזועזע .. לא, אבא, הקיר של פייסבוק, מעניין מה יכתבו לך על הקיר בפייסבוק, החברים שלך... צחקתי, אמרתי לה שיש לי חברים טובים שמתקשרים ומאחלים יום הולדת שמח, גם מחו"ל, ויש לי חברים טובים שמברכים אותי במקום מיוחד שנקרא "פורום טיולי משפחות", אבל אני בטוח שאף אחד לא יברך אותי בפייסבוק, הקיר שלי שם ערום ומשעמם ... בפייסבוק זה לא חברים אמיתיים, זה יותר קשרים וירטואליים, הזמנות שנענות, לא חברויות וקשרים חברתיים וידידותיים אמיתיים, גם אם וירטואליים ...

בואו, אמרתי להם בטון של בן 100, בואו ואכיר לכם את "הקיר של עפרה", אני בטוח שהיא פתחה קיר חדש ליום הולדתי (בינינו, הנחתי שייפתח אשכול ברכות כי עם מזכירת פורום כה מדהימה ויעילה כמו עפרה, אין פספוסים ואין טעויות )...

הם באו, ראו ונהנו. אמש, בלילה מאוחר הם הציצו וחייכו ואהבו ונהנו... אבא, איזה קיר שווה זה, הרבה יותר טוב ויפה מהפייסבוק, הם אמרו... תגיד, אבא, מה, גם מבוגרים מצרפים תמונות, סרטונים, שירים ואיורים משעשעים? גם מבוגרים יודעים להעלות לינקים ליוטיוב??? הם היו בהלם, רק שלא יספרו את זה בפייסבוק לכולם, בסוף גם הילדים שלכם יגלו שאתם כאלה ..

בלילה, מאוחר, כשכולם כבר ישנו קראתי ברכה ברכה, משפט משפט, הקשבתי לשירים, צפיתי באיורים ובסרטונים וחזרתי וקראתי להנאתי את כל האיחולים ונהניתי לי מכל המילים, מתחילת האשכול ועד סופו . קראתי בעיון רב ועם המון התרגשות את כל המילים החמות והיפות, כל הברכות האישיות המדהימות , כל האיחולים הכנים והיצירתיים ובעיקר, נהניתי לספג, להרגיש את כל החום והאהבה של כולכם. אז גם אם לא הופתעתי והנחתי שייפתח אשכול, הרי שמאוד (מאוד) התרגשתי וכן, גם מאוד (מאוד) שמחתי. זה כיף ענקי, כמעט כמו "לטוס" עם סגוויי בכל הפיתולים של טיילת ארמון הנציב, טיילת שרובר וטיילת גולדמן וטיילת האז ....

רציתי כבר לענות אמש, אחרי חצות, ולכתוב לכם איזה כיף לי שבורכתי בחברות וחברים מדהימים כאלה, ידידות וידידים נפלאים, מכרות ומכרים מקסימים מהפורום, אז אולי אין לי מאות חברות וחברים בפייסבוק, אבל יש לי אתכם וזה המון וזה שווה הכל, אבל העייפות ניצחה אותי ובישרה לי שבגיל 43 כדאי לישון לפחות 5 שעות בלילה...

אז הנה, עכשיו, אני רוצה להודות באופן אישי לכל אחת ואחד מכם ומכן ולומר תודה ענקית מקרב לכולם על כל הברכות, המילים, האיחולים, האנימציות, הסרטונים,השירים ובעיקר, על הכוונה הטובה ועל הטוב שגרמתם לי אתמול והיום

היה אביך,קצתנדוש ועדיין.. תמיד מדהים ומרגש.jpg(גודל:22.48KB)	ירושלים של.. ושל... ושל... .jpg(גודל:22.42KB)

אלה?? מה זוני? מה זוגי? מה סגווי? איזה נציב? מה קורה כאן? לפני שתי דקות הייתי עסוק בלהתכונן לריב, לא עברו שתי דקות, עברו שלוש ואני כבר בעיר הקודש ירושלים, המוכרת יותר במחוזותינו, כעיר של אוסי ותמי ... אלה הרגיעה אותי, בקשה שאשכב לאחור, אקח נשימות עמוקות ואסדיר את הדופק ... וכך היא שחה לי: לפני שלוש שנים רציתי לארגן לך טיול סגווי בירושלים ליום ההולדת אבל היה מבול ביום ההולדת שלך ובמקום זה נסענו לסרט צהריים בתל-אביב ואח"כ להחליק על הקרח ליד הלונה פארק בתל-אביב. זוכר? האמת שלא זכרתי שדובר על סגווי, מצד שני, אני כבר בן 43 ולא זוכר הכל ... ואלה המשיכה: נו, יומולדת 40, כשחזרנו הביתה והיתה לך מסיבת הפתעה עם כל המשפחה?? אלוהים, הטראומה שבה, הזכרונות החלו לצוף ... אני זוכר שהיינו בסרט אקשן טוב מסדרת זהות בדויה של מאט דיימון בימים כשעוד היה קולנוע בעזריאלי (ביקורי היחיד בעזריאלי, מאז ולתמיד ), לאחר שהסברתי אז לאלה באותו בוקר שבימי ההולדת שלה אנחנו נמשיך לראות סרטי איכות עמוקים, מרגשים, חווייתיים ונוגעים ללב, כאוות נפשה (מגרמניה, פינלנד, איראן, שבדיה, צרפת, סין, קוריאה וכדומה ), אבל למען האיזון, ימי ההולדת שלי חייבים להיות בסימן סרטי אקשן רדודים ועתירי אקשן מרגש ועמוק (האמת שהא גם נהנית מהאקשן, רק שיש לה עוד צד איכותי, עמוק, חושב ורגיש ואני?? אני יש לי את הצד העמוק, האיכותי, החושב והרגיש שלה .. מספיק לי, אני צנוע.. ). וכן, חווית ההחלקה האמנותית שלי על הקרח הקר של צפון תל-אביב חקוקה בליבי לנצח, לא בשל העובדה שיצאתי עם חבורות קפואות וכחולות בישבן הגדול שלי ועם כתם על המצח, גם לא בשל הידיעה שלאחר השיעור איתי המדריך הצעיר והמבטיח להחלקה על הקרח ירד מהמסלול ופרש מההדרכה לנצח ...חווית ההחלקה שלי שהונצחה בסרטון וידאו גרמה לי אז להבין ולעכל, אחת ולתמיד, שיש פער גדול בין איך שאני תופס את יכולותיי המוטוריות ואת כישורי הריקוד והקואורדינציה שלי לבין מה שקורה בפועל ... בעוד שחשבתי שאני מחליק על הקרח כמיטב רקדני ההחלקה האמנותית ב"אגם הברבורים", זה נראה קרוב הרבה יותר לסיפור הברווזון המכוער ...

זאת התוכנית: יום ראשון בעשר בבוקר אנחנו מתייצבים ביער השלום, משם מתחיל סיור של שעתיים על סגווי, אח"כ נטייל בנחלת שבעה ונאכל צהריים במסעדת Zuni. אחה"צ נאסוף את הילדים, נלך כולם לבאולינג ונסיים בארוחת ערב במסעדת מו-ומו או בסזאר ברחובות. מקובל? מקובל... היא שלפה טופס מודפס בשלושה העתקים, תחתום לי כאן וכאן וגם כאן, על טופס ויתור סודיות, טופס ויתור על תביעות עתידיות ועוגמת נפש, הצהרת בריאות נפשית ובוא נחזור לעניינינו ... הקפה נגמר וגם העוגיות הטעימות והחמות שלצידו... פייר, הלך מהר הפעם. ככה זה כשלא מפריעים לנשים, 10-15 דקות והכל סגור, תפור, מוזמן ומתוכנן ... איזה באסה, יש לנו עוד כמעט שלוש שעות לבד בבית ריק ואין לי מושג מה לעשות עכשיו ... חיב למצוא נושא למריבה...

בשבת בצהריים עמית שאלה אותי אם אני מתרגש מזה שמחר יש לי יום הולדת, אמרתי לה שלא והיא מאוד התפלאה ונראתה מאוכזבת מהתשובה הישרה והישירה שלי. בלילה, שראיתי את כל ההתלחשויות,ההתרחשויות, המדפסת שמשמיעה קולות של הדפסת איחולים וברכות התחלתי קצת להתרגש.. בכל זאת, פעם בשנה, יום הולדת .
עמית ניסתה שוב בלילה, לפני השינה. מה, אתה באמת לא מתרגש? לא סיפרתי לה, אבל רבע שעה לפני שבאתי לכסות ולנשק אותה נשיקת לילה טובה, עברתי בחדר עבודה לראות אם היו דברים דחופים בסופשבוע (אני מנסה לא להתקרב למחשב בשישי שבת ולא מטעמי דת, יותר מטעמי מצפון וכדי לא לאבד את הצפון ...) ובמקרה ראיתי גרסה פתוחה של אחת הברכות שלה על מסך המחשב שלי שהיא שלחה להדפסה ושכחה לסגור. ראיתי את זה במקרה והברכה ומה שהיא כתבה והתמונות שצירפה, הכל מאוד ריגש אותי, שימח אותי. בקיצור, כשהיא שאלה אותי שוב אם אני לא מתרגש, אמרתי לה שאני דווקא כן מתרגש, מאוד, ככל שהשעות מתקרבות לחצות ולהחלפת המודל ואמרתי לה שאני מחכה למחר בבוקר, "לטקס קבלת המתנות והברכות". ראיתי שהיא מבסוטית מהתשובה ודעתה נחה עליה, עכשיו היא יכלה לישון רגועה .

בראשון בשבע בבוקר כל השכונה התעוררה משירי יום ההולדת של הילדים ושל אלה שהגיעו למיטה, העירו אותי, יותר נכון, עלו עליי והביאו לי מתנות וברכות... הברכות היו מרגשות (גם זו שכבר קראתי בטעות אמש), המתנות מקסימות ורק עפרי הקטנה התעקשה לקחת כל פעם בחזרה את המתנה שהביאה לי. הקונספט של הנתינה והנדיבות עדיין לא ברור לה, טוב, הבת שלי, לא?? כל פעם נתנה לי מתנה ואמרה "תודה" ואחרי דקה לקחה בחזרה ואמרה " גם אני, שלי"... ויתרתי לה, בכל זאת, אני הבוגר האחראי בין שנינו, לא? מה, אני אעמוד ואריב עם פעוטה בת פחות משנתיים ועם אופי עקשן כמו של אמא שלה ונדיבות לב מוגבלת כמו של אבא שלה??... אלה נתנה לי מתנה מקורית, בתוך שקית בד קטנה ויפה מאריג בורדו היו כתובות 43 משאלות שונות ומגוונות על פתקי נייר... היא אמרה שכל פעם שארצה שהיא תגשים את המשאלה שכתובה על אותו פתק, כל מה שצריך זה לתת לה את הפתק והיא תדאג למימוש המשאלה ... ראיתי ששני הגדולים חייכו לעצמם במבט ערמומי, הם ראו יותר מדי סרטים ... בזמן שהתארגנו לבית הספר הם עברו על כל הפתקים וחיפשו ראיות מפלילות ופתקאות חשודות... הסתכלתי על אלה בלי לומר מילה והיא חייכה, "נראה לך??? ידעתי שהילדים הרי יעברו על כל פתק ופתק ויקראו ויחפשו משאלות עסיסיות ...". מאוכזבים הם הלכו לבית ספר, לא מצאו את "האקדח המעשן" והם בטוחים שיש רשימת משאלות אלטרנטיבית, אי שם בבית... אני?? אני מתכוון לשלוף פתקים כבר בימים הקרובים

זה לא הנחת תפילין, למרות הידיים.jpg(גודל:24.03KB)	שיט, נדפק הג'ל בשיער מהקסדה המעצבנת.jpg(גודל:22.59KB)