צביקה

האמת השתכנעתי…..

אבל אז נזכרתי באילוצי העבודה הלא כייפים (ברובם) שמונעים ממני לנסוע במרץ. 

חוזר לחשוב על יציאה ב22 לינואר למרות החופש הגדול שם. 

אולי זה לא כל כך נורא כי יש סיכוי שעד אפריל ישכחו שנסעתי ואוכל לקפוץ בפסח לנפאל…. ואחר כך ביולי אולי ל…..

כל זאת בהתעלם מהקורונה כמובן

תודה צביקה

אתה מתחיל לבלבל אותי אותי עם האינפורמציה הזו ולדחות לי את הטיול. 

כבר הייתי כמעט סגור על יציאה ב22 לינואר…….

כן, צבעי הסתיו יכולים להוות פיצוי נפלא לפסגות האפורות 

כשטיילתי שם המקומיים טענו שמרץ הוא החודש הכי טוב לטיול בדרום פטגוניה. הרוחות שוככות, מתחילים צבעי סתיו, פחות תיירים (גם תיירי פנים – חופשת הקיץ מסתיימת).

תודה על העידוד כבש/ה. 

בכל מקרה כנראה זה מה שיצא לפועל כי זה מה שיש. 

זה לא רק שהמחיר חוזר להיות שפוי אלא גם מצאי הטיסות גדל ומשכן יורד בממוצע של 10 שעות לכיוון שזה על טיול קצר מאוד משמעותי עבורי. 

הסיכון העיקרי הוא כמובן שבזמן קורונה לא כדאי לתכנן 3 חודשים קדימה וצריך לחטוף הזדמנויות לטייל …..

לא בטוח שהרבה פחות לבן בעיניים. חווינו בפברואר שלג על הפסגות הגבוהות באזור אושוואיה, וגם בטורוסים ירד שלג בעמק הצרפתי בתחילת מרץ. 

כנראה שאדחה לשליש האחרון של ינואר עד אמצע פברואר. 

שלושה שבועות וקצת. המחירים יורדים ובלי האטרף של קריסמס. 

קצת פחות לבן בעיניים אבל זה מה יש. 

אילוצים של אנשים (שעדיין) עובדים….

נכון ובעיקר לקראת סוף החודש. כול העולם נוסע לחד המולד, במיוחד אחרי הקרונה

תודה רווית

בינתיים אני רואה שהטיסות בדצבר יקרות בצורה בלתי נתפסת?

הי

בין קלפטה לברילוצה הדרך היא ארוכה ומשמימה רצח. ואם לא נוסעים דרך הקרטרה עדיף לעבור בין  2 היעדים רק בטיסה

בעיני, ברילוצה בלי מעבר לצילה לאיזור פוקון ופורטו וארס, זה מאבד הרבה מטעם האיזור, והייתי דוחה טיול כזה כשיהיה אפשר.

האופציה שהייתי עושה במגבלת המעברים היא שילוב  אושוואיה+קלפטה+אל צלטן

5 ימים אושואיה. המון מסלוליפ בדרגות קושי, שייט במפרץ ביגל לצפיה בעח (אריות ים, פינגווינים קומרנים ועוד)

1 טיסה לקלפטה השכרת רכב ונסיעה לאל צלטן

4 אל צלטן מסלולים רבים

1 חזרה לקלפטה  הנסיעה יפה ואפשר לעצור בדרך

1 הקרחון + מיני טרק

 בהצלחה

בפיצרוי יש גם מסלול מהעיירה לתצפית וחזרה, ואת זה לגמרי אפשר לעשות ביום אחד (מעייף, אבל אפשר ובנחת). אנחנו כן ישנו באוהל במהלכו כי רצינו זריחה (שלא היתה בגלל גשם) אבל התחלנו לצעוד רק בשתיים-שלוש בצהריים. הפיצרוי בעיניי יותר מוצלח מהטורוסים. לא נשארנו באל צ’אלטן אז אין לי דעה לגביה. 

באושוויה הייתי הרבה זמן בגלל סידורים לאנטארקטיקה. יש בה הרבה יותר ממה שאנשים חושבים. כל מיני מסלולים באזור, וטבע נהדר מסביב. 

תודה רווית רוני וצביקה

הצלחתי לאתר את רוב הנקודות שציינתם על המפה…….

בהנחה אופטימית שהמעברים יפתחו, בכמה ימים הייתם מעריכים את הסיבוב הרכוב שהציע צביקה דרך צ’ילה צ’יקו ואו יגינס?

איך העיירה אל צ’אלטן? (אני כמובן לא משווה לברילוצ’ה……….)

אפשר “להיתקע” שם ולהינות גם אם מזג האוויר לא מאיר פנים?

נראה לי שרווית תענה טוב ומפורט יותר ממני………..

אני גם חושב שאיזור ברילוצ’ה וקלפטה מציעים יותר “אטרקציות” ובטח בטיול כזה קצר וללא טרקים מרובי ימים אבל לא העמקתי בלימוד ….

אני רוצה לנסוע לאושואיה בגלל נוסטלגיה וחברים אבל אני יודע שיש הרבה יותר מה לעשות שם ממה שהכרתי בינואר 89

הייתי מחלק סכימתית 6+6 ימים (סתם כי אני עצלן….), בין ברילוצ’ה לקלפטה

קורא בשקיקה את ההמלצות שלכם ..  אני יוצא עם הבת שלי , לפני גיוס לאזור של 3 שבועות . לא בונה על זה שהמעברים היבבשתים יפתחו ( הם כרגע סגורים חוץ מהמעבר של מנדוזה לסנטיאגו ) ולכן מתרכז בארגנטינה . גם אני טיילתי לפני 30 שנה .. 

שאלה – אם יש לי 12 ימים נטו לדרום ( אחרי שהורדתי טיסות , יומיים בבואנוס איירס וחזרה לטיסה )  איך אני מחלק בין ברילוצה ואזור האגמים לבין אל-קלפאטה והאזור  ?. אנחנו אוהבים ללכת אבל נעשה בעיקר טרקיים יומיים.  שווה לרדת לאושייה ? בחוויה שלי אז היא לא הייתה כזו אטקרטיבית מול שאר האטרקציות 

תודה אלון  

עשיתי את הקרטרה בתחבורה ציבורית וקצת בטרמפים (ואפילו פגשתי את רוני לכמה דקות...). לא חסרים מקומות יפים בדרך (והפריחה מרשימה), אבל בטיול קצר ולחוץ בזמן לא הייתי מתעקש על הקרטרה. אפשר אולי להסתפק במסלול מעגלי מצ’אלטן/קלפטה – ברכב דרך פריטו מורינו העיר (ומערת הידיים – מדהים), צ’ילה צ’יקו (והפארקים שמדרום לה), דרומה לאו’היגינס (להחזיר שם את הרכב, עם קנס מן הסתם), משם במעבורת וברגל לצ’אלטן. כל זה בהנחה שהגבולות היבשתיים ייפתחו.

ליד אושואיה יש כמה טיולי יום יפים (לא הייתי), ומדרום, באי נוורינו הצ’יליאני יש טרק בשם Dientes de Navarino שאמור להיות מאוד יפה (לא יודע מה מידת הקושי).

מבחינתי החוויה של הקרטרה היתה מרבדי הפריחה המשגעים בסגול ורוד וצהוב על רקע האגמים וההרים המושגלים.

כל היופי המשגע הזה היה באמצע דצמבר.

אחיין שלנו שהיה שנה אחרי במרץ לא הבין על מה כל ההתלהבות.

תודה רוני ורווית

אוסף ומנסה לעבד נתונים שכאמור הנתון הכי חשוב זה לכמה זמן הנסיעה שאני מקווה ועובד עליה שתתממש. 

מה הייתה מבחינתכם חוויית הקרטרה?

שוב בשנות ה80 זה היה איזור נידח שלא הרבה הגיעו אליו וסיפורי הקרחונים הציתו את הדמיון. 

בכלל, בצ’ילה של 1988 לא היו כבישים רק דרכי עפר והפנסים של כל המכוניות היו מוגנים מפני אבני חצץ. טרמפים היו דבר מאוד מאוד נפוץ ויש לנו הרבה מאוד סיפורים סביב טרמפים כולל החברים מאז שגרים באושואיה. 

הכביש היחיד שהיה סלול אז היה אם אני זוכר נכון את השם ״האוטוסטרדה הפאן אמריקאנית” מצפון לדרום שנגמרה לדעתי אז בפוארטו מונט. 

לגבי טיסה ב300$, אם היא חוסכת יום עבודה אז זה לא כזה יקר. מצד שני אם הנסיעה באוטובוס יפה וחווייתית אז חבל לטוס. 

אגב צביקה, מצרף פה תמונה מלפני כמה שבועות שצולמה בהשראת התמונה המטורפת שלך של הירח בפיץ רוי. אין מה להשוות בכלל ולא קמתי לפנות בוקר בשבילה אבל בפירוש ההשראה של התמונה שלך הייתה שם כשצילמתי

אפשר כמובן להגיע לאו היגנס אבל אז לחזור עד לפאסו רובלס.

אני החלטתי שלא נעבור שם.

אמנם הגענו עד הקונפלואנזה של ריאו באקר וצ’קאבוקו אבל חזרנו ליציאה הצפונית יותר בצ’ילה צ’קו.

אולי בגלל זה הרווחנו את מערות הידיים בארגנטינה.

דרור – שם הקרטרה נגמרת. אין קרטרה יותר דרומית לאו היגנס.

אנחנו עברנו ב 2016. כבר אז היו בעיצומה של סלילת הקרטרה שרובה היה כבר סלול.

כבר אז לא ממש היה צריך 4X4, אבל איזה כיף זה היה. יש גם חלקים בארגנטינה של חולות עמוקים.

יש טיסות סדירות וישירות של איירוליניאס מאל קלאפטה לאושואייה.  לא זול. שעה פלוס מעל 300$.

אבל הי, מה לא עושים בשביל חבר. לא ככה?

שוב, דרור. אם תגיע לזה ותחפש רכב – רק תגיד. אם הוא עדיין עובד – אלפונסו  יביא לך רכב היכן שתרצה במחיר הכי שפוי שאפשר.

הכניסה לקרטרה קרובה יותר לאל צ’לטן וקרובה, זה עניין של 12 שעות בנסיעה משמימה שאין כלום ושום דבר בדרך.

בדרך כלל מקובל להכנס לצ’ילה צ’יקו

אנחנו ניכנסנו במעבר קטנטן שנקרא Passo roballos, ולנו בעיירה שניקראת Cochrane

בחוכמת הבדיעבד, אני מצטערת שלא ירדנו עד O'Higgins (אולי בפעם הבאה….)

תודה רווית על ״ההתגייסות״

האמת שכרגע השאלה המרכזית מבחינתי היא לא כמה אנחנו רוצים או יכולים ללכת (בטוח פחות מצביקה כנראה גם פחות ממה שהלכתם אתם לפני 4 שנים), אלא כמה זמן יהיה לנו. למרות הרצון לצמצם את תקופת הביקור אני לא אהסס לפרוס טרק מסויים שהחלטתי שמתאים לנו על יותר ימים אם זה אפשרי.  

בעבודה קצת התרגלו לשיגעונות שלי (בגבול מסויים) אבל גם אשתי קצת מגבילה בלוז. 

לפי מה שנראה לי עכשיו אחרי שריפרפתי שוב בבלוג של צביקה, אם ניסע זה יהיה לשני מוקדים:

אל צ׳אלטן 

אושואיה

ואם יש טיסה אז לא אכפת לי גם לטוס מקלפטה לאושואיה(או אוטובוס אם אין) 

אם יש חלק שווה בקרטרה שקרוב לאושואיה או טרקים אחרים באיזור שהם לא קשוחים אז אשמח לדעת ונעשה אותם בסיבוב מאושואיה. 

ככלל אני מתייחסת לתכנון בעולם נורמלי שהכל פתוח.

אני מסכימה עם צביקה לגבי ימים בעייתים, אז בגלל זה למשל בפוקון שמתי יותר ימים, כדי שתצליחו לעשות את ההילייט של הטיפוס על הויאריקה. אפשר לשים עוד ימים באל צלטן על חשבון צילואה או על חשבון ברילוצה.

אם תחליט כן לטפס על הויאריקה זה מחוייב עם מדריך ויש סוכנות אחת (אנטו), שיקרה יותר מכולם אבל מתמחה דווקא בקהל המבוגר יותר וגם להם יש קבוצה של אצנים, וקבוצה של יותר איטיים

בתכנון שנתתי לך כאן יש שתי השכרות רכב אחת בברילוצה והשניה באל קלפטה ובשתיהן מחזירים באותו מקום ונימנעים מהקנס הגדול!

אם מחליטים להכניס למשוואה את הקרטרה הכל משתנה כי אז לא חוזרים לאותו מקום.

כשהיינו לפני 4 שנים הם היו בפרוייקט מאוד רחב של סלילת הקרטרה, כך שבניגוד אלי ואל רוני, נראה לי שאפשר יהיה לעשות אותה עם רכב פרטי, ולוא דווקא בג’יפ, למרות שבג’יפ אפשר להכנס למקומות שרכב פרטי בחיים לא יגיע.

בכל מקרה אם הולכים על הקרטרה, החלק היפה יותר שלה והפחות מתוייר הוא החלק הדרומי ביותר.

השאלה הכי חשובה, כמה אתם מסוגלים ורוצים ללכת. יש בקרטרה ב cerro Castillo, טרק שדומה לפיץ רוי/טורוסים, רק פחות מפורסם

תודה צביקה

אינפורמציה מאוד רלוונטית ומעודדת. 

אני נזכר בתיאור הטרק היפה והקשה שלך והוא כנראה קצת גדול עלינו אבל אקרא שוב בבלוג שלך שתמיד שווה לחזור אליו. 

לגבי הקרטרה אני גם זוכר את התיאורים שלך והיא גם באמת משנה את לוחות הזמנים. 

תודה בינתיים

אקרא

עוד משהו – בחישובי הזמן כדאי מאוד להביא בחשבון את מזג האוויר ההפכפך באזור האנדים, בערך פיפטי-פיפטי, כך שכדאי לתכנן מעט יותר ימים בכל מקום גם אם זה ניראה מיותר.