תמונות:

1. המגדל
2. המראה מספסלי השיזוף
3. השביל על צמרות העצים
4. המראה שנשקף מדי פעם בין העצים
5. אחת המרפסות

והנה, בהגיענו לתחתית המגדל, אנו מגלים את המגלשה של ה 2 יורו.

דהיינו, המגדל הוא של 11 קומות בערך, שעולים אותם בסיבובים [כ11 סיבובים].

ובסיבוב החמישי, ישנו מקום ממנו ניתן להתגלש על בד לבד [אותו לוקחים מלמטה] ללמטה, והתענוג המפוקפק הזה הוא בתמורה ל 2 יורו...

את כל ההסבר הזה הבנו לבד, אבל רק אחרי רבע שעה בה עמדנו בתחתית המגדל והצטלמנו מלמטה ללמעלה, כי ראש השבט כבר עייף מלעלות עימנו...

לאורך הרבע שעה הזו, אנו שומעים צעקות שנשמעות כמו קריאות לעברינו [אפילו היה נראה קצת לא מנומס] אבל לא כ"כ הקשבנו...

ואז, לאחר 15 דקות, ניגש אלינו פקיד נחמד והסביר לנו [לדובר האוניברסלית שבינינו] את כל מה שכבר הבנו לבד, אבל הוסיף ואמר שהמגלשה נסגרת עוד 4 דקות, וחבל שלא נוכל לעשות זה, כי לא נספיק לטפס לשם עד אז.

חבל, הוא אמר, קראנו לכם שתזדרזו, אבל לא הקשבתם!!

חוצפה!! פעם הבאה שיצעקו בעברית!!

כמובן שלא הועילו התחנונים, אבל נוספה אזהרה נוספת, שכל העלייה למגדל עד ללמעלה נסגרת בעוד 25 דקות, אז אולי תוותרו על העלייה?

שישכחו מזה!!! הרי שילמנו!!!

בחורצי'ק, אנחנו נעלה על אפכם וחמתכם, ואפילו נצטלם ונרקוד, ושימותו הקנאים!

5 דקות ריצה ואנחנו בראש המגדל.

מדהים, יפיפה ועוצר נשימה [נראה אתכם רצים 11 סיבובים ב5 דקות].

אבל ''מי שלא טרח בערב שבת, יגלה שבחורף מאד מהר מגיע מוצאי שבת'', והפקיד מלמטה מאיץ בנו 'הזדרזו בבקשה, אנחנו סוגרים!!'

אין ברירה, ובשירה וזמרה של 'הבל הבלים הכל הבל' אנחנו נפרדים מהמקום ועושים את דרכינו [לפחות בירידה] בזריזות ללמטה.

והנה, בחניה, מספר לנו ראש השבט, שמפלי טראון זה 20 דקות מכאן, אז חייבים להספיק לשם.

ואכן הספקנו להגיע ולראות, שלמפלי טראון כדאי להגיע בתאריכים אחרים בשנה, לא כעת...

איזה כיף לקרוא, גם אם כל הסיפור מוכר

בוקר טוב ישראל [סליחה, אירופה]...

משכימים קום מעט מאוחר, לילה ארוך עבר עלינו...

אבל, מי כמונו יודע, באוקטובר החושך יורד מהר על העיירה, אז מזדרזים ככל הניתן, ויוצאים לעבר העיירה גמונדן, שם נפל הפור, והוחלט שעל הרכבל הזה מטפסים [כי בכל השאר היינו? לא רק בגלל זה...]

אי אפשר בלי עצירות בדרך, ליד האגמים ומעליהם, בתוך העיירות ומסביבם, אבל מגיעים לפני צהריים [תלוי מה מגדיר לפני... ארוחת בוקר עוד לא אכלנו..] לרכבל העולה על/אל 'צמרות העצים' [Baumwipfelpfad Salzkammergut].

יש לציין [אי אפשר בלי עניני קורונה] שבכל מקום בו אמורים לשהות במקום סגור, מתענינים אצלינו אם יש לנו מסכות ברווזיות [N95] ואפילו מציעים למכור לנו כאלה, אבל אנחנו מראים להם שאכן יש לנו בתיק [אבל זה נשאר בתיק עד סוף הביקור].

והנה, עולים ברכבל אל מעל לגמונדן, והאגם מתפרס מול עינינו המשתהות ממש, ולאט לאט, ככל שאנחנו עולים לתוך צמרות העצים, האגם נעלם מאיתנו, ומגיעים לפסגה!

אויר הרים צלול וצח, ואפילו, סוף סוף, טיפ' טיפה קריר... הלא בשביל זה נסענו לאוסטריה.

אבל האגם, היכן הוא, לאן הוא נעלם? עוד נגיע אליו [ועוד איך..]

כבר למטה הובהר לנו, ואפילו שילמנו ע"כ, שיש בראש ההר מגדל, שעליו מטפסים ברגל [לא מדרגות, אבל מטפסים], ואשע"כ הוחלט שדבר ראשון הולכים למגדל כדי לעלות כשיש לנו ולראש השבט את כל הכוחות הנדרשים לטיפוס.

אמנם, יש מולינו עמדה ובה הסבר די מפורט כיצד מטיילים בראש ההר, ואפילו נעמדנו כמו כולם כדי להסתכל ולנסות להבין [ככה זה כשלא נותנים לראש השבט להכין שעורי בית, ולא נכנס לזה עכשיו...] אבל הלא המגדל מתנשא מולינו משמאל ויש שביל עפר לכיוון, אז הכל ברור, ויוצאים לכיוונו.

כמה דקות הליכה, ואכן, המגדל מתנשא למולינו, רק קצת מוזר, כיצד נכנסים? נראה שכאן זו היציאה [שער סגור מסתובב בכיוון ההפוך מלהכנס], אוקי, אז בטח מסביב הכניסה, אז הולכים מסביב ואין כניסה, אז מה קורה פה?

אין ברירה, אלא לשוב לעמדה והפעם להבין באמת מה הדרך למגדל, ומתברר שהמקום בנוי בצורה שהמגדל נמצא בסוף המסלול.

קודם מסעדה [דלגנו...] אח"כ לאחר כמאה מטר פתאום מתגלה תצפית מדהימה על האגם, עם ספסלי שיזוף מתנדנדים, מעל לנוף.

לאחר שיעור קצר במקום, ממשיכים לעוד כמה מרפסות תצפית כל אחת יותר יפה מהשניה, ומשם למסלול 'צמרות העצים' פשוטו כמשמעו, מסלול הבנוי ליד צמרות העצים המתנשאים לידינו, והולך לאורכם, לכיוון המגדל המדובר כשמידי פעם האגם מפציע בינות לעצים עם מראה מיוחד ומפעים.

כל מיני סיפורי ילדים ואגדות על המקום, מסופרים לאורך המרפסות בכל מיני צורות, ואפילו עמדה מגניבה עם תמונות של ציפורים שונות, ומנוף כזה, שמסתובב כמו מחוגת שעון, וכל פעם שהמחוגה מגיעה לתמונה של ציפור, היא משמיעה את קולה של אותה ציפור, לכל צחוקינו…

עוד כמה אטרקציות מגניבות [בעיקר לילדים] ואנחנו בשערי המגדל בצד של הכניסה שלו!!

אז נשתדל...

לא הבטחנו, אבל נשתדל.

ואכן, לקראת השעה 1:00 בלילה [שעון מקומי] אנו עומדים בשערי הדירה, שערי הדירה אמרתי? איך נדע שאכן זו הדירה?

שכחתי לשמור הכתובת המדויקת, וחשבון בוקינג, דורש כל מיני הרשאות למייל של עזרתי, ולא לענין להעיר אותה בשעה כזו...

אז מנסים לאלתר המידע בדרך אחרת, ולאחר פעילות הכוללת, כניסה אחורית דרך לא יודע מה, ונסיונות אלתור, מצאנו סוף סוף, את מה שהוסבר כ"כ פשוט וברור על ידי בעל הבית [ולא שמרתי מודפס..] ונכנסו לדירתינו לימים הקרובים.

2 חדרי שינה, ועוד סלון ששימש אותי כחדר שינה נוסף, ועוד מטבח נפרד עם פינת אוכל. ענק גדול, נח, ואפילו עם מוצרים כשרים מארץ ישראל, שכנראה השאיר אחד הדיירים הקודמים....

וכל זה, כשעוד לא דיברנו על המרפסת, 70 מ"ר [בערך] של יופי צרוף, שרואים אפילו בלילה [ליל ירח].

היה קשה להתנתק כל בוקר מהמרפסת הזו, אבל אל תדאגו, התנתקנו, ואפילו הכרנו כמה וכמה מקומות חדשים באיזור זה.

זה נכון שהעצים מסתירים קצת, אבל עדיין, זה מדהים!! אולי בתמונות לא מספיק, המציאות עולה על התמונות.