אבדוק איתו, לשיקולו, אבל צריך לראות מה קורה עם הקורונה. כל מדינה לעצמה בנושא זה, והשונות בין מדינות עולם ראשון, שני ושלישי מטורפות (גם בתוך הקטגוריה). 

הייתי בקורקובדו בטיול עשירים מוחלט- טסנו במטוס שהיו צריכים להחזיק לו את הזנב כשהוא נחת, שקלו אותנו עם הציוד טרם עלינו למטוס, אחרי כן נסענו ברכב, עלינו על סירה שנסעה דרך נהר עד הים כולל עד שהגענו לפארק קורקובדו עצמו. שם ישנו במלון שהיה וילה מדהימה בלב הג’ונגל. כל צהריים נפתחו ארובות השמים והתחילו לרדת גשמים בשיעור שאם היה יורד בישראל בלילה אחד היו צריכים לפתוח את סכר דגניה. כשהלכנו לאכול היינו צריכים להזהר ממש מנחשים, עטלפים וכל מיני חולירות.... כמה שנים אחר כך הגעתי לאמזונס, היה יותר קל להגיע לשם בהשוואה למדורי הגיהנום של ההגעה לקורקובדו (וכמובן, בחזרה). מצד שני, ראינו כמויות אדירות של בעלי חיים ובהם הצפרדעים המיוחדות של יערות הגשם כולל הבלו ג’ינס החמודה אך הארסית להפליא. אהבתי מאד את קוסטה ריקה, הייתי טסה שוב. 

בכיוון זה, לאוס מדינה מדהימה וריקה צפיפות 31 אנשים לקמ”ר!.

אין לי מושג לגבי הקורונה, הגבלות וכו’. טיסות יש רק ממזרח אסיה וצריך לבדוק מה תנאי המעבר ללאוס וחזרה.

יש עיר אחת מעניינת – לואנג פראבנג, שהיא אתר מורשת עולמי, כל היתר (חוץ מהבירה ויאנג צ’אן שאינה מעניינת) הן עיירות או ערים של פחות ממאה אלף תושבים.

כמה היי לייטס – בדרום, בגבול קמבודיה – 4000 האיים והמפלים הכי רחבים בעולם (קצת יותר מ-10 ק”מ).

בצפון מזרח, מישור הכדים ליד פונסבאן, שרידי תרבות עתיקה עלומה.

קצת צפונה משם על נתיב הו צ’י מין, ויאנג סאי, המטה ומערות המיסתור של הוויט מין, אתר מרתק ליד עיירה חמודה ונעימה.

בצפון מזרח לואנג סאי ולואנג נמטה, טבע טרופי עם שפע פעילויות לצעירים בימים כתיקונם, חוויית הגיבון, שהייה בצמרות העצים ליד הפרימטים וצפייה בחייהם.

יקר בל מיוחד.

ככלל, לאוס כנראה המדינה הזולה ביותר במזרח אסיה, אנשים נחמדים עוד יותר מאשר במדינות השכנות (לפעמים נחמדים מדי), עשרות מיעוטים שונים מכמה קבוצות אתניות, טבע לא מופרע בחלקים גדולים של המדינה.

הצעתי את נפאל ותאילנד, הם מעדיפים יעדים אחרים (פיליפינים- עוד סגור, ויטנאם- דורשת בידוד של 21 יום, וקמבודיה כבר פחדתי לבדוק )

לא בטוח ב- 100% שזו העונה – אבל נראה לי שנפאל גם יכולה להתאים

אולי יקר זה מושג יחסי, אבל קוסטה ריקה היא יחסית יעד יקר כשמדברים על מדינות עולם שלישי ( או שהיא אולי עונה לאיזה דרג ביניים בין מתקדמת לעולם שלישי),

ככה שאם מדברים על משהו תרמילאי- צריך לבדוק שיש את המשאבים התקציביים לעשות כל מה שרוצים.

כמו כן- אחד הטרקים היותר מפורסמים הוא שמורת הקורקובדו, שמצריכה קצת התארגנות מראש ( וגם יותר עלויות מטרק רגיל), גם טיפוס על הצ’יריפו מצריך קצת מנהלות מראש.

אני דווקא לא זוכר את קוסטה ריקה כבעלת מרחקים גדולים מאוד בין יעדים. אולי זה תלוי אורך הביקור והמרחק שמנסים לגמוא בין אתרים. חודש וחצי שם בהחלט לא מצריך תנועה מרובה ברמה יומיומית

לגוון אפשר עם הקדשת זמן לפנמה ( ואם זה קבוצת חברים יש מצב שבמקום כמו בוקס הם גם ירצו להישאר שבוע, תלוי מה הם מחפשים), ואם מחפשים להוזיל עלויות ולהישאר עם רצף יבשתי- אפשר להיכנס לניקרגואה. ששם למען ההגינות יותר מסובך לטייל מבחינה בטיחותית אחרי כמה שנים של אי שקט פוליטי וקורונה ( עדיין), אבל לקבוצה של כמה  ביחד- יתכן וירגיש הרבה יותר בטוח, כל עוד לא עושים שטויות.