אכן פארק מים זה ממש לא, וכמו שציינתי, גם המגלשות אכזבו, אבל עדיין, אם באים עם ציפיות של בריכה ולא של פארק, אז זוהי בריכה מאוד משודרגת וגם מתאימה לימי גשם.

הבריכה בה בקרתם בשבת בעיירה בה לנתם היא  erlebnistherme Zillertal ?

משום מה דמיינתי את המקום כמעין פארק מים ומהתיאור שלך נראה כמו מקום יחסית קטן.

זהו, טיולנו המופלא מגיע לסיומו.

דרמה שהיינו עדים לה בשדה התעופה בוינה, בשער שלנו, הייתה כשמשפחה ישראלית הגיעה עם בדיקת קורונה שנערכה 72 שעות קודם, כשעתיים קודם ההמראה, וצוות הקרקע לא אישר להם לעלות לטיסה K

עד עצם כתיבת שורות אלה אין לנו מושג, כיצד הצליחו אלו לחזור לארצנו הקדושה.

חזית המנזר:

החצר הפנימית:

תצפית על העיר העתיקה:

המגדלים המרשימים:

הגינה המרשימה:

שימו לב למנגנון המקורי של מנעול הדלת:

החדר הקטן והעתיק:

תצפית משלוחת הדנובה בלילה על המנזר:

העירייה:

התוכנית המקורית היתה להגיע לקניון SCS בפאתי וינה ואז לנצל את היום האחרון שלנו בטיול ברחובות וינה היפים, אבל הרגשנו שאם כבר הגענו לעיר עם מנזר כזה מיוחד, אסור לנו לוותר על ביקור בו, ולוינה כבר הגענו לטיול משל עצמו, וכמו-כן יקירתי חובבת המוזיאונים, כבר ביקרה פעם שנייה בוינה, ובתוכניות עוד לשוב לעוד ביקור זוגי.

אך למרות זאת, בלי לפקוד את מרכז הקניות ובמיוחד את חנות Primark המקומית זה לא בא בחשבון.

אם כך, מצוידים לדרך בסנדוויצ'ים מלחמניות טריות שנקנו במאפייה הסמוכה, יצאנו מוקדם בבוקר לנסיעה של כשעה אל מרכז הקניות המפורסם.

כבר בחנייה נוכחים לדעת, תוך כדי נסיעה בלתי נגמרת שהקניון הזה באמת בלתי נתפס בגודלו.

כך גם הסניף המקומי של Primark, שאמנם כולו מרוכז בקומה אחת, אבל ענקי.

קונים, קונים, קונים...מסתובבים מעט בקניון ויוצאים חזרה לכיוון Melk.

החברים דבקים בתוכנית ויוצאים ליום מקסים משלהם בעיר הגדולה.

החברים כבר קיבלו בלילה את התוצאות השליליות של הבדיקות וכבר נהנים בראש שקט, אך אצלנו מתחילה דאגה גדולה כשכבר בעצם עברו להן 24 שעות מעת הבדיקה. מתחילים לחשוב שאולי בכל זאת ניאלץ להגיע לוינה ולבצע בדיקה נוספת.

לשמחתנו הגדולה בדיוק כשחנינו בחניון המלון, מקבלים הודעות שהתוצאות המיוחלות הגיעו והן כמובן שליליות, וניתן אם כן להמשיך כסדרו ובנחת את יומנו בMelk.

מטפסים כ10 דקות למנזר הענק שבמעלה הגבעה, רוכשים כרטיסים ויוצאים לסיור עצמי בהיסטוריה של המקום.

להלן אוסף פרטים על Melk מחיפושי האחרונים בגוגל (אנחנו ביקרנו רק במנזר):

השם הוא בעצם הטיה בשפה הסלאבית למילה גבול, כי העיר שימשה בשלב מסוים גבול בין שתי ממלכות.

המנזר בעצם החל את דרכו בסוף האלף הראשון לספירה כמבצר ממלכה שניתן כמתנה לנזירים הבנדיקטים.

ניתן לעשות במקום סיור שמראה ממש את ההיסטוריה לאורך המאות השונות של האלף הקודם.

טירת  Schallaburg,מהמרשימות בטירות מתקופת הרנסאנס באוסטריה שנבנתה בעיקרה במאה ה16, עומדת כ5 קילומטר דרומית לעיר ומשמשת כמוזיאון.

סמוך למנזר יש מבנה צבאי ששימש בזמן השואה כמחנה לווין קטן למטהאוזן והקרמטוריום שלו משמש כמוזיאון.

כנראה בהשפעת המנזר וספרייתו העצומה, דמותו המרכזית של אומברטו אקו בספרו הידוע "שם הורד" היא Adso of Melk.

אבל ה-סיפור המיוחד של המקום הוא סוג של אגדה על הקדוש קולומן - Sankt Koloman מתחילת האלף הקודם.

מיודענו קולומן שלפי האגדה היה בנו של מלך אירי, יצא לו למסע צלב לירושלים והתגלגל איכשהו לאזור.

נזירים מקומיים עזרו לו, אך איתרע מזלו והוא נתפס בשבי על ידי לוחמים מקומיים באיזה קרב אזורי עלום, ובשל שפתו האירית הלא מובנת הוצא להורג על איזה עץ יבש ששימש אותו זמן לתליינים המקומיים.

העץ באורח פלא חזר לחיים ואף החל לפרוח ובמקביל גם ציפורניו ושערו הקדושים המשיכו לצמוח וגופתו נשארה בשלמותה.

כמובן שהעניין הפך לסיפור עלייה לרגל והמאמינים שבאו להתפלל תחת אותו עץ מצאו מזור לנפשם וריפוי לגופם.

כששמע על כך השליט האזורי שמקום מושבו העיקרי היה בעיר, והבין שניתן כאן לצבור הון פוליטי לא קטן, ציווה להביא את השאריות למנזר, שם הן נחות בשלווה עד ימינו אנו.

חזרה לביקור שלנו במנזר.

המנזר באמת מהמרשימים שראינו, כולל הרבה חדרי מוזיאון עם מוצגים שונים ומשונים, כנסיה גדולה, וגם ספרייה עצומה עם המון כתבי יד כשגם לא מעט מהם בעברית.

עולים לפסגת המנזר לנוף עוצר נשימה, כאשר מצד אחד העיר, העתיקה ולאחריה החדשה, ומצד שני הדנובה המרשימה.

משם יורדים לגינה יפהפייה שנתרמה למנזר במאה ה18 ובה מבנה שמזכיר את ארמונות וינה בקטן.

הכניסה למחנה:

בושה!:

זהו, עוזבים את הצימר הנפלא שלנו בFugen ומתחילים להתקדם מזרחה חזרה לוינה.

72 שעות לפני הטיסה צריך לבצע בדיקה בשביל לעלות על טיסה לישראל והחברה מצאה מקום שניתן לבצע אותה בחינם בEugendorf שמזרחית לזלצבורג.

מלכתחילה, בשל הידיעה שעדיף להתקרב לקראת הטיסה לכיוון וינה, הן כדי לא להשאיר את כל הנסיעה ליום האחרון, והן בשל בדיקת הקורונה טרם החזרה, הוחלט להזמין את הצימרים בטירול ללא שני הימים האחרונים.

את שני הלילות האחרונים החלטנו עוד מראש שנזמין רק כשנדע איך אנחנו נערכים לבדיקה.

לאחר שהזמנו את הבדיקה, ומתוך מחשבה שמקסימום, אם תיווצר בעיה עם הבדיקה, נוכל לבצע עוד בדיקה בוינה, הגיע הזמן להזמין לינה לשני הלילות הבאים.

בדקנו במפה, בבוקינג ובairbnb היכן נוכל למצוא במרחק של שעה ופחות מוינה לינה לשתי המשפחות, מתוך מחשבה שניסע ביום האחרון שלפני הטיסה לבלות בוינה.

מצאנו את העיר Melk שלא הכרנו כלל, אבל ענתה יפה על הדרישות ואכן אנחנו מצאנו דירה שנראתה מעניינת וקשורה לבניין העירייה הRathaus דרך airbnb ואילו החברים מצאו גם הם, דרך בוקינג דירה חביבה ובמרחק הליכה מדירתנו.

חזרה למעבר מFugen.

נוסעים כשעתיים לבצע את הבדיקה בתוך מרכז ספורט שבימים אלה נראה די נטוש.

ביצוע הבדיקה יעיל ביותר ותוך רבע שעה אנחנו כבר בדרך להיפגש במרכז העיירה, רק שמסתבר שאת מרכז העיירה הזה לא מצאנו מעניין, ולכאורה ממה שראינו, זאת בעיקר עיירת לווין לזלצבורג.

ממשיכים לכיוון מחנה הריכוז Mauthausen, וצפויה לנו חוויה לא קלה, אבל הילדים הקטנים הם בני מצווה ויכולים להכיל, או שכך נראה לפחות.

ניתן להוריד בכניסה למחנה אפליקציה שמראה על מפת האתר נקודות עניין וכוללות הסברים בכתב ובקול.

עברנו את רוב הנקודות וקיבלנו מידע מעניין, עצוב ומזעזע, גם אם בתרגום לעתים לא מושלם.

מחנה זה, שבו לא הגיעו למספרי נספים כמו במחנות הגדולים שבפולין, וכמו-כן רבים מהנספים לא מבני עמנו (ולא חלילה שהנני ממעיט בערכו של כל בן אנוש שנרצח על לא עוול בכפו), אך מבחינת שלמות המתקנים השונים, החל מהצריפים, וכלה בתאי הגזים והמשרפות, ובנוסף, מצבות הזיכרון המרשימות, מעשי אמן, שמדינות רבות וחשובות הציבו\תרמו למקום, הופכות אותו לאתר חשוב ביותר לכל אדם באשר הוא לחוות ולהזדעזע עד כמה רבה רעת האדם!

הביקור במחנה לא פוגם בהנאה של הטיול, מעשיר בידע ומוסיף תוכן ערכי וממש מומלץ לא לפספס, אם גם כמובן שלא מתאים לילדים קטנים כלל וכלל.

ומכאן נותר לנו להגיע ליעד הלינה האחרון שלנו, ליומיים הקרובים, בעיר Melk.

שעה נסיעה ואנחנו מוצאים את עצמנו בלב עיר עתיקה יפהפייה, אשר התפתחה הודות למנזר אדיר ממדים שנבנה במאה ה11.

אנחנו עם הרכב במרכז המדרחוב, נפעמים מהאווירה, אך אין לנו מושג איך חונים במקום כזה, עד שמנהל בית המלון הקטן שבו הזמנו נחלץ לעזרתנו ומסביר כיצד להגיע לצדה השני של שורת הבתים שבה יש מגרש חנייה גדול לבאי המלון.

חונים ומטפסים לדירה שלנו בתוך הבית בן שתי הקומות שנבנה מתי שהוא במאה ה18 ושימש כביתם של העובדים בבית העירייה הסמוך אליו (שנבנה במאה ה16!).

דירה קטנה, למעשה חדר שינה אחד קטן שאף הוא במין גומחה ויורדים אליו מעט מדרגות, סלון גדול ובו שלוש מיטות, ומבואה קטנה ובה מטבחון זעיר, ושולחן בר.

הנוף מהחלון בגובה קומה מעל הקרקע, אל מרכז העיר העתיקה, כשברקע המנזר הענק של העיר, הוא כל כך יפה, משרה שלווה ואווירה מיוחדת, ואנחנו מתאהבים קשות במקום.

העיירה Seefeld:

Germknodel מנה אוסטרית שפחות אהבנו:

המטרה היא קניון Leutasch. הדרך עוברת בגרמניה, בעיירה היפה והמומלצת מאוד ע"י כל מי שהיה, Mittenwald, אך בשל החשש מטעמי בידודים של קורונה, היות שגרמניה באותו זמן נחשבת בישראל כמדינה שהחוזרים ממנה נדרשים לבידוד, התוכנית היא לא לחצות את הגבול.

בסופו של דבר אכן נכנסים כניסה קצרה למדינה הענקית שמצפון ועוברים בשולי העיירה, אך עוד לפני החניון שוב עוברים את הגבול, חזרה לאוסטריה שלנו, ואז מטפסים מעט אל חניון הכניסה לערוץ, ולא, לא נראה לנו שעד כדי כך מדקדקים ועוקבים אחרינו.

חונים ומשלמים את דמי החנייה, ויוצאים להליכה שחלקה הלוך חזור וחלקה מעגלית.

הקניון מקסים, אך ההליכה מתבצעת בעצם בגובה רב מעל המים כמעט לכל ארכה.

אנחנו בחרנו כמו הרב לעשות את המסלול הארוך שגם כולל עליה, אף שאינה תלולה וקשה במיוחד.

במהלך העליה גם נהנינו מפיקניק באמצע היער.

חוזרים לרכב ומדרימים לעיירה Seefeld שבדרך חזרה.

Stillup Stausee:

בדרך למסעדת ההרים Stillupperhaus

מסעדת ההרים Stillupperhaus:

הנוף מהמסעדה:

בדרך חזרה לרכב:

קשת מעל Fugen:

התחלנו מעט מאוחר וכבר לא היה חשק לצאת מהעמק, אז מצאתי אגם מלאכותי שנוצר בעצם בגלל סכר ושמו Stillup Stausee ( חנייה ).

האגם ממוקם מעל מיירהופן וחונים ממש צמוד לתחילת ההליכה. הנוף יפה בהחלט. חברינו, שיצאו לדרך עוד לפנינו, הספיקו לתור אותו לכל אורכו ונרשמה אצלם התלהבות פחותה.

הם יצאו משם לכיוון קניון הWolfsklamm שנמצא קרוב ליציאה לכביש A12 ונהנו עד מאוד.

אנחנו מצאנו את הנופים יפים ממש ונהנינו ללכת עד הקצה, ואף להמשיך בעמק עוד מעט יותר מקילומטר, עד שהגענו למסעדת ההרים Stillupperhaus.

המסעדה היא חלק מצימר שנבנה כחווה באזור לפני אי אילו עשרות שנים, ותוכלו למצוא על קירותיה הסברים ותמונות היסטוריות מעניינות.

יושבים להפסקת הקפה ועוגה המסורתית ואווירה מאוד מיוחדת של רוגע מסביבנו.

הקייזרשמרן המסורתי מגיע והוא איכותי במיוחד, ואפילו בליווי פלח אבטיח חביב.

אבל הלהיט הפעם היא מנה מקומית מתוקה וממש מיוחדת שעשויה ביצים וללא קמח ואיבדנו את שמה ‍️

חוזרים דרך העיירה מיירהופן התוססת ואף מוצאים בה SPAR פתוח להשלמת הקניות לקראת עוד ארוחת ערב משותפת וטעימה.

אנחנו שומרי שבת ולכן לא נוסעים, אלא יוצאים להליכה קצרה לצד נהר הזילר שזורם בעוז, ואחר הצהריים יוצאים לפארק המים שבתחום העיירה שלנו ומבלים שם בנחת.

הפארק חביב אך קטן יחסית ומכיל שתי מגלשות מים משמעותיות בלבד, וגם הן לא מהירות במיוחד.

לעומת זאת, יש מספר בריכות עם עמדות ג'קוזי חביבות ביותר, ואחת מהן אף עם מים מלוחים.

בערב, מוצאי שבת, מתיישבות שתי המשפחות בפיצרייה המקומית לארוחה משותפת חביבה בגשם שוטף של ממש.

הנוף לאגם:

יוצאים ליום קצר, אמנם מחוץ לעמק שלנו, אבל פשוט חוצים את כביש A12 צפונה לאגם הגדול ביותר בטירול, הלא הוא Achensee.

התוכנית המקורית הייתה להקיף את האגם באופניים, אך היות ודי חם היום, הוחלט ברוב קולות לטפס להר Rofan ושם למצוא מה לעשות (בפסגות ההרים אליהם עולים ברכבלים יש תמיד דברים מעניינים, מסלולי הליכה יפים ונופים מקסימים).

העלייה מהירה בקרון מהסוג הזה שאחד עולה בזמן שהשני יורד (cable car).

מגיעים לפסגה והולכים לאטרקציה שנקראת הAirrofan והכוונה למעין אומגה שאליה מחוברים עד ארבעה אנשים ביחד, כבל מושך אותם למעלה ולבסוף משחרר.

חוויה נחמדה ודי זולה (12 יורו) אך לא ממש מקפיצת אדרנלין.

הרביעייה שהתנסתה נהנתה בכל אופן.

משם יוצאים לטיול של שעה לכל כיוון למסעדת הרים חביבה מאוד, כשבדרך המון תצפיות לאגם הגדול והיפה.

יש לשים לב שהמסעדה מקבלת תשלום במזומן בלבד!

בחזרה, שכוללת בסופה עלייה קצרה אבל די תלולה, אנחנו מגלים שתיכף יוצא הרכבל האחרון למטה.

עוברים לריצה ומגיעים נטולי אוויר אך מרוצים מהטיול J

אם המשפחה של החברים מכינה לנו סעודת שבת לתפארת!

מגלשת ההרים הגדולה בעולם, בImst:

אגם Piburger see המהמם:

מהגדה הנגדית לזו שבה שוחים כולם, מראה שונה ומיוחד:

Area47 – מגלשות ומקפצות מטורפות!:

היום סוף-סוף יוצאים לנו מאזור הנוחות, מה שאומר יציאה מעמק הזילרטל...

ואכן, היציאה היא די פקוקה, ונסיעה שאמורה לארוך פחות משעה הופכת לשעה ועשרים, ניחא.

התחנה הראשונה היא מנזר מושקע עם מוזיאון בשם Stift Stams בעיירה הקטנה Stams.

בלי להיכנס למוזיאון אין יותר מדי מה לעשות שם, והיות שלא נפתח לפני הצהריים, ממשיכים הלאה לאחר שהות קצרה וסיבוב מהיר בחצר.

התחנה הבאה, מגלשת ההרים הגדולה בעולם (ככל הידוע לנו בכל אופן) בImst.

המגלשה (חפשו Alpine Coaster Hoch-Imst), באורך מעל 3500 מטר ומאוד פופולארית בשל כך, וכך גם התור...

הילדים הצטרפו לסיבוב עם חברינו היקרים, ורעייתי ואני עלינו ברכבל (שעולה ממש, אבל ממש לאט!) לנקודת התחלת הגלישה, וירדנו ברגל.

על אף שעלינו אולי חצי שעה אחריהם, הם עוד חיכו למעלה לתורם.

יש לוח אלקטרוני שמראה את המספר של העומדים לגלוש ואז ניתן לשבת במסעדה ולתכנן את זמנכם לפי הלוח.

אז אנחנו התחלנו לרדת ברגל בזמן שהם מחכים, וסיימנו ואף חיכינו דקה-שתיים עד שכל הגולשים סיימו לגלוש.

הגולשים סיכמו שאכן יש כאן נופים מעניינים ואף סיבובים מיוחדים, אך הדעות עדיין חלוקות באשר לאיזו מגלשה עדיפה, זו הארוכה, או זו שגלשנו בה יומיים קודם, בעמק "שלנו".

נוסעים לאגם Piburger see, חונים בחניון האגם שבעיירה Piburg רבע שעה בשביל אל האגם, ויוצאים למסע סביב אגם קסום, יפה וממש מומלץ!

צועדים נגד כיוון השעון ולאחר כעשרים דקות, או בערך כשליש מהדרך, עוצרים לפיקניק יחד עם עוד הרבה מטיילים חביבים, ולמרות שהאגם עמוס, אווירה ממש נעימה, ויש המון מקום לכולם.

חלקנו יורדים גם לשחות, והמים נעימים להם.

ממשיכים בסיבוב, הוא מעט קשה יותר מהחלק הראשון, ואולי בעצם מה שעשינו בשלב הראשון היה בעצם רק רבע, אבל הנופים ממש יפים ומשתנים, ולדעתי שווה את המאמץ.

הנשים נוסעות לסיבוב קצר באינסברוק, ואילו אנו הגברים הולכים לכבוש את ממלכת האטרקציות והאדרנלין – הלוא הוא Area47.

למעשה, הגענו אחרי השעה ארבע והוחלט שנלך רק לאזור פארק המים לביקור קצר וזול הרבה יותר.

המקום כבר לא ממש עמוס בשעה זו, והמים עוד היו נעימים אם כי מתחילים כבר להתקרר.

הפארק ממש מושקע, במרכזו אגם גדול מלאכותי, ומכיל מספר לא קטן בכלל של אטרקציות כגון, מגלשות בזוויות שונות, כולל אחת רצינית שמרגישה אנכית כמעט לגמרי.

יש גם תותח מים יורה ממש את הקרבן שלו בכוח לעבר המים (קישרו ממש טוב את בגד הים...).

אני בכל אופן, הכי אהבתי את מגוון המקפצות בגבהים השונים אשר בולטות להן מהמתקן המרכזי, וקופצים מהן למים ממש עמוקים במרכז האגם.

במבנה המרכזי מקפצות שמתחילות בגובה 5 מטרים, אנחנו הגענו ל8 מטרים, וישנה בהמשך העלייה אף מקפצה ניידת שניתן להגביה לגובה הרבה יותר רציני.

אבל השיא היא מקפצה בקצה המבנה בגובה 27 מטרים שהייתה סגורה ומיועדת לתצוגות ותחרויות של מקצוענים בלבד כנראה.

רק לראות את גובה המקפצה זה מרשים ביותר!

היציאה מהרכבל השלישי, בפסגה:

מתחילים לגלוש! בקיץ!

אחחח! אז ליום הזה התכוננתי הרבה זמן לפני היציאה.

רק לאחר שהזמנו את הדירות, שמתי לב שהן בתוך עמק הזילרטל. הראש חושב מיד על סקי (האמת, זה תמיד כך...)

לפני שנים מספר, יצאנו רעייתי ואני לחופשה משותפת בחורף, אני לסקי והיא למוזיאונים שהיא אוהבת.

אבל הרי עיירות הסקי הקלאסיות הן בעצם עיירות קטנות ומשמימות, ובוודאי לא מכילות מצאי ראוי של מוזיאונים.

מה עושים?

פותחים את הראש, לנים בעיר גדולה, במקרה שלנו אינסברוק, ומדי בוקר האישה יוצאת לה למוזיאונים ואתרים ברחבי העיר (אין יותר מדי, אך בהחלט הספיקו לה אתרים אלה לסוף שבוע ארוך), ואילו אני נוסע לאתר סקי, במקרה הזה מיירהופן, אשר יושב לו לבטח באמצע מי אם לא? עמק הזירלטל דנן.

ביודעי כי בעמק גם יושב אחד הקרחונים המוצלחים באוסטריה, הלא הוא קרחון האינטרטוקס (Hintertux) החלטתי שהגיע הזמן לנסות יום גלישה גם בטיול קיץ.

מהו קרחון? (מתוך ויקיפדיה):

קרחון יבשתי (glacier תצורה של קרח הנמצאת על-פני היבשה, בראשי ההרים הגבוהים, בקטבים, ובאזורי היבשת הקרובים לקטבים.

המצב הזה גורם לשלג שנערם על ההר להישאר קפוא לעתים כל השנה, וכך ניתן לגלוש גם לאורך הקיץ.

אז היום יצאנו מוקדם בבוקר, בני הגדול שכבר גולש מצוין ואני לבדוק את העניין.

החברים, בנם ובני הצעיר יגיעו מאוחר יותר גם הם, לחוות שלג באמצע הקיץ גם אם ללא גלישה.

לביגוד (בעיקר מעיל וכפפות) ומשקפות דאגתי עוד מהבית, ובשעה שמונה בדיוק הסתערנו על חנות להשכרת ציוד.

החוויה כמובן אינה זולה, אבל ליום שלם לשלם כ80 יורו לאדם על ציוד וסקיפס (האפשרות להשתמש ברכבלים למשך כל היום) זה לא נורא כל כך.

מטפסים בשלושה רכבלים עד שבכלל רואים את השלג, בגובה של כ3000 מטר, עולים על הציוד, וקדימה לגלוש!

מה יש לומר, חוויה מופלאה ביותר, גם אם השלג, באמצע אוגוסט, אפילו על קצה הקרחון הוא כבר ממש לא בשיאו, ועל אף זאת, לגולשים בינוניים ומעלה יש כאן המלצה חמה להתנסות בעניין לפחות פעם אחת.

לקראת סוף יום הגלישה פוגשים למעלה גם את החברים ובן הזקונים, שבינתיים נהנו מאוד מאבובים, ממשחק בשלג, ובכלל מהנוף המשכר שיש למעלה, ואז מתיישבים כולם במסעדה העליונה לקפה ומאפה.

האישה ביום הזה, עלתה לה על רכבת מהעיירה שלנו, ותוך שעה מצאה את עצמה באינסברוק היפה, וגם היא בילתה יום נפלא ולטעמה.

הנוף ממסעדת ההרים:

מוצאים עוד יום חביב לבלות בתוך עמק הזילרטל, הרי אפשר למצוא טיולים גם לחודש בתוך העמק, הוא גדול, עמוס באתרי סקי, מה שהופך כמעט כל אזור רכבלים לנקודת מוצא לאטרקציות ואין ספור אפשרויות טיולים רגליים או רכובים.

מתחילים במגלשת ההרים הArena Coaster שממוקמת בכניסה לרכבל Rosenalm (Rosenalmbahn) אשר בכניסה לZell am Ziller.

הגלישה היא "סך הכל" כ1450 מטר, ואני כותב כך, כי גם ביקרנו בהמשך במגלשה הרבה יותר גדולה, אבל למדתי שלפחות במקרה הזה, הגודל לא קובע...זאת לטעמי לפחות, הייתה מגלשה טובה ומעניינת הרבה יותר.

ממשיכים בעלייה ברכבל עצמו עד לתחנה העליונה ויוצאים לטיול רגלי לכיוון בקתה בשם Kreuzjochhütte.

מתיישבים כרגיל לקפה ועוגה על ההר מול הנוף, וחוזרים לרכבל.

אפשרות נוספת היא אגם יפה לשחייה בשם Fichtensee אשר קרוב יותר לרכבל.

חוזרים למטה ברכבל ונוסעים כ10 דקות לאגם Aufenfeld לשחייה בסוף יום חם.

האגם, מלאכותי, נמצא בקצה אתר קרוואנים למטיילים.

אנחנו, שוחים שאינם שוהים במקום, מגיעים בכביש צדדי ובו חניה צמודה לאגם.

המקום מקסים עם הרבה פינות מוצלות, ושירותים ומקלחות מסודרים ועולה 7 יורו לאדם.

המים קרירים אבל לא יותר מדי. במרכז האגם גשר וממנו ניתן לקפוץ למים העמוקים וזו אטרקציה חביבה ביותר.

רצועת סלאקליין גם היא מתוחה מגדה לגדה, אך לא נרשמה אצלנו הצלחה בהתמודדות עם הרצועה, ומצאנו את עצמנו במים דרך קבע לאחר מספר מביך של צעדים...

בקיצור, האגם נרשם אצלנו כאטרקציה מוצלחת מאוד.

ריצה לאורך נהר הZiller האימתני:

טיול קצר לאורך נחל בדרך למפלי קרימל:

אגם Speicher Durlaßboden שנראה ששווה ביקור בפני עצמו אל מול ההרים המושלגים בקצותיהם:

המפל המהמם של קרימל מרחוק:

ובמהלך העלייה במפל:

קמים ליום שמשי ויפה (למעשה כך היו כל הימים...) ויוצאים דרומה למעבר ההריםGerlos  היפה שבאמצעו אגם גדול (שלא ירדנו אליו, אך זאת בהחלט גם אפשרות מהנה מאוד).

מתי שהוא בכביש ישנה עמדת אגרה של 8 יורו למיטב זכרוני, אשר תקפה למהלך כל היום ולשני הכיוונים.

עוצרים באחת העיירות בדרך שעל גדות נחל חביב, מטיילים לאורכו טיול קצר ומתיישבים לקייזרשמרן ראשון וטעים וקפה קצת פחות...

ממשיכים לטפס ובדרך מיליון מקומות שעוצרים לצלם, כי הנוף עוצר נשימה!

מגיעים לתחתית המפל קרימל (Krimml), זהו המפל הגבוה ביותר באירופה ולמעשה שייך  בכלל לחבל זלצבורג.

חונים בחניון בעיירה הסמוכה, והולכים כ10 דקות אל הקופות בתחתית המפל.

חשוב! אם לא מעניין אתכם המוזיאון ליד הקופות, שימו לב לשלם רק עבור העלייה (5 יורו למבוגר ו2 לילד), ולא עבור הכרטיס המשולב עם המוזיאון.

עלייה ארוכה ודורשת כושר מסויים, אך מהנה ובצל, ובסופה מסעדה חביבה.

יורדים חזרה במעבר וחזרה לצימר.