ראיתי שגם אתה נעקצת ע"י גמבופליי, אני הזמנתי מהם כרטיסים לפני הקורונה לדרום אפריקה לטיול בר מצווה של כל המשפחה והטיסה בוטל ע"י חברת התעופה שמבדיקה איתם זיכתה את גמבופליי בעלות הכרטיסים ומאז אני רודף אחריהם במיילים עבור החזר כבר יותר משנתיים ממועד ההזמנה...

האם אתה הצלחת לעשות משהו כדי לקבל איזשהו סכום בחזרה? חברת האשראי מתנערת מהם למרות שנתנו לי טלפון (שאינו מחובר) ברעננה...

אשמח מאוד לכל עזרה בנושא, מדובר בסכום לא מבוטל של כ 8000 ש"ח

המון תודה מראש

מושיק

054-3320540

המשך יום ה' באלכסנדרפלאץ כאמור יש לא מעט מה לקנות, ודי בזול. החלטנו לא לעלות למגדל הטלוויזיה כי הראות לא הייתה טובה בלשון המעטה, ונשארנו עד מאוחר יחסית (ביום ה' פתוח הפריימארק עד 22. אמרו שהוא עמוס, אבל בחורף הכל סביר לחלוטין). אשתי לא רצתה להמשיך אז לבד עשיתי סיבוב ברובע היהודי: ראיתי מבחוץ את בית הכנסת החדש ברח' oranienburger, את בית הקברות היהודי הקטן והשומם (היה סגור בלילה, רק מבחוץ), שממש סמוך אליו, ואת מתחם האקשה-הופר היפהפה.

התחלנו מנסיעה לצ'ק פוינט צ'ארלי. הרחוב היה קודר, וקפוא... משהו כמו 5 מעלות. קניות של 'הכל ביורו' בחנות מקומית מדרום לנקודה. ואז הגענו אל המוזיאון של הנקודה. האמת שהוא די יקר, אבל בהחלט מעניין. יש פה סגירת חשבון מקומית עם כל עוולות הקומוניזם (בקובה, במצרים, בצפון קוריאה). סה"כ מעניין, ונותן הרבה תמונות וידע על סיפור חומת ברלין, אבל אפשר היה גם להסתדר בלעדיו. נחמד כתוספת אם כבר הגענו. הצטלמנו עם נקודת הגבול, והלכנו שמאלה. גם פה יש פנורמה בביתן נפרד (ובתשלום יקר) של חומת ברלין - לא נכנסו. המשכנו דרך רח' וילהלם (בשלב הזה עוד לא הבנו מה משמעותו הנוראה של הרח' והאזור הזה של המיטה) לכיוון הרייכסטאג כיוון שרצינו להירשם לסיור לאותו יום. ושוב - גם כאן סיפור. נכנסנו כשבועיים וחצי קודם לטיול, אולי יותר, לאתר הרייכסטאג, אבל היו כרטיסי כניסה רק לעוד חודש וחצי... אז נרשמנו לסיור (בתשלום של 57 ש"ח לכל אחד), אבל אין באנגלית. בכל הרייכסטאג אין סיור באנגלית? מסתבר שלא. יש רק בגרמנית. נרשמנו. הסיור בוטל. נרשמנו לסיור אחר, ליום א'. קיבלנו הודעה מהסיור שהוא רק בגרמנית גבוהה ואם אנחנו בטוחים בטוחים שאנחנו רוצים... אז הלכתי לנסות את מזלי ממול לרייכסטאג, שמא יתנו לנו כרטיסים. באינפורמיישן שבשער ברנדנבורג אמרו שנגיע בין 12:30 ל-13:00, אז הם מחלקים כ-40 כרטיסים לכל יום לרייכסטאג למי שלא השיג כרטיס. חשבתי שהיא צוחקת, רק 40 כרטיסים? הגעתי ב-12:15. חיכיתי כחצי שעה (אשתי בינתיים הלכה לניבאה שוב...), ויש מסך אלקטרוני שמראה כמה כרטיסים נשארו להיום. אני רואה 27, ומחשב שיש לי עד לתורי משהו כמו 15 אנשים. מתרווח. אבל לא, המספר יורד דרמטית ל-19, ואז ל-13. יוצא מישהו אומר שיש בעצם רק 4 כרטיסים נוספים. הלך הרייכסטאג להיום. מחר יום ו', ולא אוכל להגיע בלילה בגלל שבת, ובמוצ"ש הזמנו כרטיסים לקונצרט, אז נותר רק יום א'. האם להגיע אז ולקוות לכרטיס, ועוד בלילה? החלטנו ללכת על הסיור, למרות שהוא עולה כסף (ספוילר - היה שווה כל גרוש).

מאוכזבים, המשכנו לאנדרטת השואה, אותה עברנו בחטף בדרכנו אל הרייכסטאג. הפעם המתנו כמה דקות, ונכנסנו למוזיאון התת קרקעי. אבטחה כמו בשדות תעופה, אבל ממש מעניין ועשוי היטב. משם נסענו לאיסט סייד גלרי. נהדר. די קל להתמצא, מהתחנה (משהו כמו 4 תחנות מדרום לאלכסנדרפלאץ) מוצאים די בקלות. בסוף הגענו לגשר אוברבאום, ומשם ברכבת חזרה, שקצת הסתבכה, אל אלכסנדרפלאץ, לקניות אינטנסיביות.

imeshy, מעניין!

אוקיי אז נצא לדרך.

היום השני (יום ד') המוזיאונים נפתחים רק בעשר, ואת היום הראשון למעשה (שהרי אתמול רק הגענו בערב) הצטרכנו לבלות באי המוזיאונים. למה הצטרכנו? מראש העדפנו להרגיש את העיר ביום השני ורק ביום השלישי להגיע למוזיאונים. אלא שאחד הדברים המוזרים שקרו בטיול היה שכשנכנסו לאתר tiqet שכל האתרים מפנים אליו כדי לקנות את כרטיס המוזיאונים המשולב לאי המוזיאונים (19 יורו לאדם), הוא אמר ש'זמנית לא ניתן לספק את השירות'. ובחלק מהמקומות אמרו שרק שבוע לפני אפשר להזמין. חיכיתי בקוצר רוח לשבוע לפני, ואז.... פתאום היה אפשר להזמין רק לשבת (לא רלוונטי מבחינתנו) או ליום ד'. כולם היו כל כך זריזים וכבר ב-12 בלילה ישבו על האתר והזמינו את כל הכרטיסים? מעניין. המציאות תוכיח שזה לא בדיוק ככה...בכל מקרה נאלצנו להזמין אפוא כרטיסי מוזיאון ליום ד', שהוא היום הראשון שבו היינו באופן מלא. לא נעים אבל ממש לא נורא.

בקורונה גם מלבד הזמנת הכרטיס המשולב צריך להזמין 'טיים סלוט' לכל מוזיאון. גם זה היה לא ברור. באתר אם אתה מזמין טיים סלוט, אתה כאלו מחויב בהזמנה חדשה. אבל הרי כבר רכשתי כרטיס, אז איך מזמינים רק את הטיים סלוט? פניתי במייל למוזיאון עצמו, אבל הם כמו יקים (גם אני ממשפחה יקית, לכן מותר לי להתעצבן) עונים לך הכל ולא עונים כלום: בפינה הימנית עליונה אתה יכול להירשם לזמן שבו תרצה לבקר במוזיאון. אבל - שאלתי במייל נוסף - הפינה הימנית העליונה מביאה אותי לשלם פעם נוספת ואני כבר שילמתי ורק רוצה לבחור זמן כניסה? ענו לי משהו ששוב אמר את כל המידע מבחינתם ולא קידם אותי מילימטר. בסוף איכשהו הסתדרתי עם זה אבל התחושה הייתה של נאחס. למרות ההסברים והסדר הגרמני המפורסם, יש משהו, לפחות בהרגשה שלי, שהיה פחות נוח עם כל הפרוצדורה בטיול הזה.

נסענו לתחנה מצפון לאי המוזיאונים, כמדומני להקשה-מארקט, ואז הולכים קצת ומגיעים לאי, תוך מעבר בכניסה למוזיאון ה-DDR (לא נכנסנו). גם השיט, למי ששואל, לא ממש היה פעיל בגלל הקורונה וייפתח רק בשבועות הקרובים. עברנו את קתדרלת ברלין, והלכנו (בסה"כ לא מעט) עד לפרגמון. ראשית לא מקפידים על הזמנים - ככל שיש לך זמן להיום תוכל להיכנס מתי שתרצה, אבל אם אין לך זמן להיום, שכח מזה...

המוזיאון עצמו ממש יפה ושווה כניסה. מזבח פרגמון כבר כמה שנים בשיפוצים, אבל השוק של מילטוס מדהים מדהים מדהים. גם שער עישתר הכחלחל יפהפה. כל המוזיאון לקח לנו משהו כמו שעה וחצי, אולי קצת פחות. כדאי לקחת אודיו בכניסה. משם - לפנורמה של הפרגמון. אם יש משהו ממש וואו זה הדבר הנפלא הזה. בעזרת טכניקות מגוונות יצרו מעין כיפה, שאתה נכנס לתוכה ועולה בה ארבע קומות, כדי להרגיש את האווירה בעיר העתיקה של פרגמון (שם יש גם את המזבח כחלק מהתפאורה). אשתי שהייתה בפנורמה של האג טענה שכאן זה יותר חדיש בהרבה. לא כדאי להחמיץ.

מולו נכנסנו למוזיאון בודה, והאמת - די מאכזב. הבניין יפה מבחוץ ועל הגשר ניגן מאן דהוא את רשימת שינדלר והזכיר לכולנו את העגמומיות הכללית השורה על העיר, אבל המוזיאון מבפנים שווה כניסה רק עם כרטיס משולב והיינו די מתאכזבים אם היינו משלמים עליו בנפרד. חדר המדרגות יפה והוא מזכיר את המוזיאונים הגדולים, אבל כשנכנסים - לא משהו בכלל. לא יכול לזכור שוב דבר שהלהיב אותנו מאוד.

מאוכזבים, המשכנו חזרה אל הכניסה לפרגמון, אל המוזיאון המחובר אליו - נאוס. הוא היה הרבה יותר מרשים, ויש בו את הפסל של נפרטיטי, אבל בסופו של דבר יצאנו עם הרגשה שהכל לא 'מאסט', למרות שהכל בסדר גמור. כבר אמרתי...

משם המשכנו לאורך אונטר דן לינדן, כולל בית המשמר החדש, אוניברסיטת הומבולדט, גלריית גוגנהיים, הספרייה הלאומית ועוד. השדרה רחבה מאוד אבל אולי בגלל החורף שלא היו בה כל עלים על העצים, קצת חסרת חיים. בית האופרה ממול ועמו - כיכר בבל (bebel) שבו נשרפו השרפים על ידי הנאצים. לידיעה - היה קצת קשה למצוא את המקום כי יש שם בעיה בשילוט. מה שמסומן בשלטים בבלפלאץ הוא למעשה כיכר שנמצא משמאל לבית האופרה (כלומר קרובה יותר לאי המוזיאונים), אבל כיכר בבל שבה שרפו את הספרים היא מימין לבית האופרה (כמדומני בינו לבין אחת הפקולטות של הומבולדט). לקח לי כמה דקות לחפש. את מיצג הספרים לא זיהיתי (אני לא בטוח שהיה בכלל בכיכר. בזמן אמת שכחתי מקיומו). את האנדרטה של מיכה אולמן זיהיתי על פי הזכוכית השקועה ברצפה, קטנטנה, ולא מסומנת. אה, כן.. היה גם כוס קפה שאיכשהו מישהו שפך דווקא על הזכוכית הזאת, שגודלה אלפית מהכיכר.. נראה ברור עבודה של אנטישמי כי כמה ימים אח"כ הזכוכית כבר הייתה מוקפת מחסומים.

עצרנו בסניף סטארבאקס שברח' פרידריך מצפון לאונטר וחזרנו אל מס' 28 - סניף ניבאה. שמעתי עליו כל כך הרבה, והיה אולי מאכזב לראות חנות כה קטנה.... אבל השירות נהדר והמחירים ממש זולים. משם, תוך שעברנו בהפגנה לא קטנה נגד הפלישה לאוקראינה, מול השגרירות הרוסית הענקית, ומול בניין הענק השומם של 'איירופלוט', הגענו לכיכר פאריז ולשער ברנדנבורג לתמונות של לפנות ערב. יש בשער עצמו פינת אינפורמיישן טובה למדי. הזמנו שם כרטיסים לקונצרט למוצ"ש.

משם הלכנו דרומה לאורך השגרירות האמריקאית, שמשום מה חסרה דגל, אל אנדרטת השואה. אלינו באופן אישי האנדרטה עצמה (להבדיל מהתחתית שלה, שלא נכנסנו אליה ביום הזה) לא דיברה במיוחד, אבל יש משהו במונוטוניות של הבלוקים הערומים, שגורם למי שלא יודע לשאול. הבנו שזו הייתה המטרה העיקרית.

המשכנו דרומה לכיוון כיכר פוטסדאם. מה שמדהים, כבר דיברתי על זה, הוא שבמרכז העיר ממש, 7-8 דקות הליכה משער ברנדנבורג, יש ממש שדות ריקים וחצר ענקית לכדור פורח וכל מיני שטויות - אלו המקומות שהיו בהם המשרדים של שרי הרייך, וגרמניה לא יודעת כל כך מה לעשות בהם. אז הם נשארים שממים, ואולי טוב שכך.

משם לכיכר פוטסדאם המדהימה, לחנות של סוני (נחמד), לכיכר עצמה (מרהיבה), ולקניון המדהים של 'ברלין מול'. ומשם הביתה.

https://en.wikipedia.org/wiki/List_of_cities_by_international_visitors

ברלין מקום 42 מתוך 100 הערים המתוירות בעולם. עברה את מינכן, בודפשט, מדריד, פירנצה, סידני, שטוקהולם ועוד.מצד שני הישראלים אוהבים בעיקר לנסוע למקומות שדומים לישראל במנטליות ובמזג אויר כגון יוון, קפריסין, תורכיה וברצלונה.

לא תמצאו הרבה שאוהבים לנסוע לנורבגיה או איסלנד לדוגמא, מה זה אומר עליהן? כלום, מדינות מהממות

אשמח לקרוא על המשך החוויות שלכם בברלין.

מסכים שאין בברלין אתרים סופר מבוקשים כמו מגדל אייפל בפאריס או ה קולוסיאום ברומא אבל זה קסמה. במקום ללכת לאתרים סופר פופולרים ועמוסים עם המוני תיירים פשוט מסתובבים בברלין, ברחובות הנקיים, בתי קפה ואטרקציות שיש בה כמו בכל עיר. הרחובות לא צפופים כמו בפאריס נניח והתחבורה מצויינת. שרידי ההסטוריה (הרעה) שנמצאים בכל מקום.

נחתנו אחה"צ לאחר טיסת איזיג'ט בברלין. הזמנו לינה לכל ששת הימים (בניגוד לטיולים שאנחנו מתניידים בהם עם רכב – הפעם זה היה ממש תענוג להסתדר בלעדיו) . משדה התעופה הנסיעה ארוכה למדי – רכבת S9 למשך כארבעים דקות עד תחנה ורשה, ומשם את הקו האדום למלון שלנו, 2 דקות מהקה-דה-וה. הרכבות מצוחצחות אבל יש על החלונות מעין הטבעה של שער ברנדנבורג, שמאוד מפריעה לראות את הדרך....

אנחנו קנינו כרטיס של 4 נסיעות (במקרה הזה לאזור ABC כי שדה התעופה הוא אזור C). זה עולה 13.80 יורו לשנינו, להלוך וחזור לשדה התעופה. בחזור (למרות שחזרנו בטיסה של 8, לקחנו גם כן את הרכבת, שפעילה מלפנות בוקר).

כללית אומר כי התלבטתי אם לקחת כרטיס שבועי (36 יורו) שהוא ממש כמעט וכדאי, או לא. בסופו של דבר הגעתי למסקנה כי בימים רבים יספיק לי רק כרטיס הלוך וכרטיס חזור ובאמצע היום אלך ולא אזדקק לרכבת. לכן הכי מומלץ זה לקנות חבילה מוזלת של 4 כרטיסים (9.4 במקום 12 יורו). ואז זה טוב לזוג להלוך וחזור ליום. בימים שנוסעים יותר, כדאי לקנות כרטיס יומי (9.8 לכל אחד).

הגענו קצת אחרי שש למלון קראון פלאז'ה הנהדר ברח' נירנברג. המלון מאוד נוח, גם לאורחים דתיים. יש מפתח שבת, ובימים כתיקונם גם ארוחת בוקר כשרה (אם כי קצת יקרה). בקורונה לא הייתה ארוחת בוקר. לדתיים, הוא קרוב מאוד (3 דקות הליכה) לבית הכנסת הספרדי ברח' possauer 4 , וגם מרחק של 10 דקות מבית הכנסת עדת ישראל האשכנזי והמרכזי. השירות מעולה, הוא קרוב מאוד לגן החיות, והחדר חדיש ויפה. יש גם בריכה ומכון כושר.

יצאנו מיד לחנות הלגו ולקה-דה-ווה. למרות שכולם המליצו על האוכל בקומה ו' וחשבנו שאין לנו מה לחפש שם בגלל הכשרות – הקומה ממש יפהפיה ואפשר לקנות פה ושם מוצרים. ממליץ! משם התסובבנו עד כנסיית הקיסר וילהלם, המופצצת, שנשארה ללא הצריח שלה ולידה מעין כנסייה עתידנית ולא שייכת. עשינו גם גיחה קטנה לפריימארק המקומי, שאמור היה להיות הרבה יותר ריק מהאח שלו באלכסנדרפלאץ. תכל'ס בעונה הזאת של השנה שניהם לא מפוצצים. המחירים כתמיד נהדרים.