שמחתי לעזור

כיף כל כך שהתאהבתם בקרוואן, מבינה לגמרי וזוכרת את הפעם הראשונה שלנו בקרוואן והרגשה של הלב שזה בית לכל דבר, זמני אומנם, אבל בית.

סיפור הטיול שלך הקסים אותי על כל חלקיו, מצאתי את עצמי גם דומעת וגם צוחקת... נהניתי מאוד.

והתמונות מהממות!!! החזירו אותי לטבע המיוחד שכך כך אהבתי.

ולפורום הזה אני מאחלת עוד הופמניות ופניניות שממלאות אותו באושר.

ריני

מצטרפת בכיף להתפעלות מהסיפור ומהטיול וממך!

היה לי לעונג לעקוב ובהחלט שומרת לעתיד..

כל הכבוד לך גם על התיכנון וגם על הביצוע וגם על הסיפור!

נחכה לטיולים הבאים!

יקרה

במילים פשוטות - נרקמה כאן אגדה לבית הופמן!

יישר כוח !!

תודה על ההשקעה שהאירה את הפורום

מוני

והתאפקתי לא להפריע לשרשור היפיפה.

תודה רבה לך על סיפור מרתק ועל התמונות היפות.

כל הכבוד על התיעוד בזמן אמת ועל הכנות.

בעולם של פילטרים ורשתות חברתיות, מאד עוזר לקרוא סיפור אמיתי, עם הרגעים הטובים והמוצלחים וגם אלה שפחות. שהרי לכולנו יש כאלה.

תודה לך על סיכום מעניין ושימושי שהעלה זכרונות עבר והעניק חלומות לעתיד. והתמונות....מתנה.

אני אסיים בתודה!! לכל מי שהיה לו חלק בטיול הזה עם זה בהמלצות או סיכומים אישים וגם שקראתם והגבתם נתתם כח להמשיך ️

תודה לרינת שעזרה לי עם הקראוון!! זאת הייתה אהבה ממבט ראשון ..לא רואה אותנו מטיילים בדרך אחרת..

הטיול הזה היה באמת התגשמות חלום שרשמתי את הכותרת הזאת בחודש יולי עוד לא ידעתי אפילו עד כמה…

להתראות

נתראה בקרוב

יש לנו 2 טיסות לילה לפנינו בין סיאטל לניורק ואז מניו יורק הביתה..

ביקשנו לעשות צ׳ק אין מאוחר כדי שלא יהיה לנו יותר מדי זמן הסתובבות לפני הטיסה, אנחנו צריכים להיות בשדה בשש בערב אז רק באחת עזבנו את המלון.

הפעם החלטנו לנצל כל דקה לנוח כדי שנוכל להחזיק את ההתפרקויות של כולם בדרך..למדנו שהטיסות שלנו עוברות מדהים אבל הבידוקים,מעברים ושאטלים פחות.

בשעה אחת בצהריים עשינו צ׳ק אאוט ויצאנו לחפש ארוחת צהריים במזחים..גם פה האוכל הצליח לאכזב אבל באנו בלי ציפיות .

אחרי ארוחת הצהריים אמרנו נבלה את הזמן באקווריום הוא ממוזג ונעים זה יעניין את הילדים למספיק זמן ואחרי זה נתקדם לפי הכוחות..

הגדול שלנו ״התיישב״ על האקווריום של כלבי הים ובקושי זז משם שעות

ולילד היפראקטיבי זה הישג מרשים.

הקטנים נרדמו ביחד שזאת תמיד סיבה לחגיגה

הפעם נתנו לאמצעית את העגלה מה שלא קורה לעולם בארץ ופיצי ישן במנשא..

באיזשהו שלב הרגשנו נוח לשחרר את הגדול להיות עם עצמו בין הדגים וגם אנחנו פשוט נהננו מהרוח והים של סיאטל…

הצלחנו להעביר במקום את כל הזמן עד הטיסה אבל זה רק כי הילדים ישנו לדעתי המקום קטן ולא מהאקווריומים המרשימים.

בשבילנו אבל הוא מילא את מטרתו.

השדה בסיאטל היה מהטובים שחווינו מרמת השירות ועד הבידוק והתחשבות בילדים בתורים פשוט תענוג.

הטיסה עברה מעולה ..רק ששמעתי ילדים בוכים הבנתי כמה לא ברור מאליו שהילדים שלנו עוברים כאלה טיסות ארוכות בנחת ובשינה זה משהו שחששתי ממנו בתחילת הטיול.

למרות שחזרתי על המנטרה שגם אם הטיסה נוראית היא תחומה בזמן. בסוף זה יגמר.

ואז הגענו למנהטן…וכאילו שהיא ידעה שאנחנו לא מחכים לה קיבלה אותנו בחום אימים שעוד היינו שורדים אבל הלחות…איזה לחות!!!!

היו לי תוכניות מפוארות ליום הזה רציתי כן להפיק את המיטב מהסיטואציה וכן רשמתי לי מוקדי עניין אבל למרות שהטיסה עברה טוב והם ישנו זו בכל זאת טיסה של 5 שעות..הם קמו הפוכים ועייפים וגם אנחנו.

החלטנו על נחיתה רכה בסנטרל פארק שהוא תמיד יפה ..למרות החום מרגישים את השלכת הקרבה 

העלים מצהיבים וחלקם נשרו ואני מדמיינת את אוקטובר בפארק הקסום הזה..בטח תענוג

אבל אוגוסט וחם לנו ומה עושים עכשיו…

והנה הגיעו לעזרתנו הסנאים! כמה רדפנו אחריהם ברוקיז ופה הם בהמוניהם

והגדול לא יודע את נפשו מרוב אושר

העברנו בפארק כמה שעות עד שהחלטתי ללכת לפחות לחנות אחת שרציתי לקנות ממנה בגדים 

הצלחתי לסיים את הסוללה בדרך, לאבד לחצי שעה ואז להתעשת לזכור שהרחובות פה פשוטים ולחזור חזרה עם השלל.

כדי להמשיך את כל הטוב הזה התחיל לרדת גשם אבל מבול!! כאילו השמיים נפתחו בבת אחת.

מצאנו מקום יבש ליד אחד האגמים והצטופפנו עם כולם רטובים אבל מזיעים.

איפה היינו שלשום ואיפה היום..

קדימה שהיום יגמר.

בשניה שהייתה רגיעה ברחנו למוזיאון הילדים שהתגלה שוב כמשחקיה ענקית..

אושר.

מה הורה עייף יכול לרצות אחרי מסע כזה? מזגן ותעסוקה לילדים.

נשארנו עד הסגירה יוצאים אחרונים אחרונים לחפש ארוחת ערב..

תפסתי ניו יורקי לשאול איפה איפה אוכלים משהו טעים בארץ הזאת?

הוא שלח אותי לפיצריה שלא הייתי נכנסת אליה בחיים ללא ההמלצה שלו

ואכן היה טעים סוף סוף.

הטיסה עברה פשוט מעולה כולם התעלפו

האמצעית ישנה מההמראה עד הנחיתה וסירבה לקום.

הגדול בהתחלה ראה סרט ואז נרדם..

ופיצי הוא אלוף ובאמת נתן לנו נחת והצליח להרדם לתשע שעות מתוך 10.

הגענו לחום של ישראל

לפחות הייתה הכנה בניו יורק…

למרות שעבר כבר שבוע עוד מתאקלמים

רק עכשיו הלילות חוזרים אלינו..

הילדים קמו ממש מוקדם כאילו אנחנו בתחילת הטיול.. ובשעה 6 כולם היו ערים! טוב לפחות לא נאחר להחזרה בשעה 11:00 אבל מה עושים עד אז? וולמארט.

קונה ארוחת בוקר חפוזה ומחליטים לנסות לנסוע למלון..אמנם הצ׳ק אין בשעה 16:00 (מוגזם)אבל אמרנו שחייבים להשאיר שם לפחות את התיקים כי איך נחזור מתחנת ההשכרה ככה? 

אנחנו עם 3 תיקים ענקים, אוהל , 4 מזוודות קטנות ועגלה!

רושמת את זה וצוחקת בלב שלפני 6 שבועות חשבתי שהכל יכנס לנו ב-4 טרולים קטנים..ובחיי שלא ארזתי מוגזם תצטרכו להאמין.

בכל אופן וויז מראה שבשעה 9:00 אנחנו במלון ואני אופטימית כי בכל זאת אנחנו ישנים שם למה שלא יסכימו לשמור על ציוד של פלוגה קטנה?

החצי יורד וחוזר אחרי דקה ״בוקינג ביטלו את ההזמנה״

מה?

רגע רגע

מהההההה?!

מסתבר ששכחתי לעדכן כרטיס אשראי (עברנו בנק) והם ניסו לחייב אותנו על אותו לילה, כאשר לא הצליחו ביטלו את הלינה.

עברתי על כללללל המיילים שלי ולא ראיתי כלום.

החצי חוזר אליהם והם אומרים שיש מקום אבל לא במחיר של בוקינג וגם בלי ארוחת בוקר (שהוזמנה במקור)..

זה לא הזמן לויכוחים מבחינתי יעלה כמה שיעלה רק שיסגור את זה והו חוזר לדפלק הקבלה .

לפחות הגלגל הסתובב ומה שכן הסכימו לנו במקום זה.................. להכנס לחדר!!! בתשע בבוקר במקום בארבע אחר הצהריים.

לא יכולתי לבקש יותר..התקפלנו מהר (מהר מדי ...) אני והילדים עם כל הציוד והחצי נסע לתחנת ההחזרה..

אני בטוחה ששמעו את צעקות הילדים עד למטה בלובי שהם קלטו אמבטיה בחדר …

אמבטיה?!? ישנתם ביערות הכי מדהימים בעולם, בפארקים שכל נוף אחר יתגמד לידם והם שמחים שהם קיבלו את האמבטיה שלהם בחזרה?

״כמו בבית אמא!!!״ .

ברגע שנכנסתי לחדר זה כאילו כל עייפות הטיול נפלה עלי פתאום ..שאתה בתוך זה אתה פשוט נע עם זה..זה סוחף אותך ומנהל אותך ואין לך זמן להתעייף ..

ופתאום תשע בבוקר אתה בבית מלון..מה עושים עכשיו? כלום .

הילדים בטלוויזיה (מאושרים עד השמיים) אני עם פיצי שנהנה מאוווד משטיח קיר אל קיר ומטפס ועומד ונופל..וכמה הוא גדל לי בטיול הזה..הלב שלי.

החצי מגיע מתישהו אחרי שעתיים פלוס..כולו מעולף מעייפות

ואני כבר נחתי…יותר מדי בשבילי אני רוצה לצאת, לראות, לחוות זה לילה אחרון שלנו!!! לא רוצה לנוח!

יוצאת עם פיצי ומשאירה את כפויי הטובה מאחורי

סיאטל נעימה ומזמינה מאוד ממש אהבתי אותה..קודם כל בגלל האוויר..איזה אוויר יש להם

נעים לי כל הזמן..ריח של ים..שחפים..כמעט כמו בחו, רק לא..

אנחנו ישנים בדאון טאון ותוך 7 דקות הליכה אני למטה ברציפים..

הסתובבתי לי בשוק פייק פלייס ואכלתי שטויות, ראיתי את קיר המסטיקים המפורסם (והדוחה) משם ירדתי למזחים לחנות עתיקות ובקיצור נהנתי עם עצמי..

ניסיתי לדמיין איך לגור פה אבל גם בארץ אנחנו לא גרים בעיר ..

והעליות פה? פספסתי את העניין ..זה סיוט עם עגלה.. אבל אני במצב רוח טוב וכלום לא הורס לי.

חזרתי אחרי שעתיים פלוס והם כולם ישנים! (חוץ מהגדול שלא ישן לעולם בערך).

התארגנו שוב כולם וירדנו יחד הפעם דרך רחובות אחרים (כך יצא במקרה) וכאילו עיר אחרת נגלתה אלי.

זה התחיל מזה שעמדתי ליד האמצעית ברמזור ומישהי נעצה בה מבטים ופנתה אלי ״the streets are dangerous for littel kids" והלכה.

שאלתי את החצי אם היא דיברה אלינו כי לא הייתי בטוחה..והמשכנו הלאה

והנה אחרי דקה הבנתי. המון המון הומלסים (מילא) ומכורים כבדים זרוקים ברחובות ,רחובות מרכזים! לא צדדי רחוב.

והם מדברים לעצמם במקרה הטוב ופונים אלייך במקרה הרע או ממש נראים חצי מתים במקרה הגרוע.

יש משטרה באזור ונראה שחלקם גם קיבלו טיפול רפואי במקום.

לא הרגשנו בסכנה הם יותר מסכנים ממסוכנים אבל לא נעים תחושה רעה , ההפך המושלם מהחוויה שלי לפני שעתיים.

אכלנו בשוק ומשם המשכנו לאטרקציה שגם הומלצה פה (אולי איילת המליצה? לא זוכרת אבל כמעט בטוחה ) בכל מקרה תודה!!! 

Wings over Washington 

היה מדהים מדהים! כמעט בכיתי בחיי כאילו עברו על כל הטיול שלנו בעשר דקות.

כל המקומות האהובים מלמעלה והכסאות זזים והמסך וואו!!! אטרקציה קצרה ומצוינת הייתי ממשיכה אותה אפילו עוד...

את הגלגל הענק תכננתי ללילה אבל אחרי החוויה ברחוב רציתי לחזור למלון לפני הלילה….

אנחנו עדיין לא נפרדים מהעיר הטיסה לניו יורק רק מחר בלילה אז יום שלם לפנינו.

בתכנון האקווריום של סיאטל ואולי כמה חנויות אם הילדים יאפשרו.

אנחנו במוד משימתי היום להתקדם חזרה לסיאטל להחזיר את הקראוון וגם לארוז הכל ולתקתק עניינים.

אבל לפני הכל................ אתמול במרכז המבקרים ביער הו סיפרו לנו שעץ הסיטקה הגדול בעולם (!) נמצא רק 40 דק מאיתנו וגם הוא ממש על הדרך חזרה אז לא ניסע? ניסע!

הלכנו להתרוקן ועל הדרך שוב ראינו את אלו שזכו לישון ממש מול האוקיינוס..ושוב מחנק בגרון משהו בחופי וושינגטון נכנס עמוק עמוק ללב שלי.

התחלנו בנסיעה, מלהיבים את הילדים שאנחנו הולכים לראות עץ "ענקיייייי" ושהוא בן 1000 שנה!! וכולם ממש בטוב עם אנרגיות מצוינות ואז...... אמרתי לחצי להסתובב.

אי אפשר עדיין לעזוב את החופים אני לא מיציתי! אתמול הייתי במצב רוח רע ןאני לא נפרדת מהם ככה יש לנו יום שלם לפנינו! נכון שיש 4 שעות נסיעה אבל מתי נחזור לפה שוב? (2025 תחכי לנו)

חזרנו קצת אחרי הקמפ ואיתרנו מפרץ חניה בכביש עם ירידה חדה חדה למטה, ירידות ועליות לא מפחידות אותנו (חרטות כן) אז ידנו למטה…

שוב הנפש מתמלאת..יש מקומות שכל תיאור יעשה להם עוול ..

אלפי שחפים היו על החוף השחור שחור הזה שהתאהבתי בו ….הקריאות של השחפים התערבבו בקולות גלים אימתנים ..למה אנחנו עוזבים

הגדול כרגיל מצא כבר ממה להכין עוד צריף ..שלישי במספר בימים האחרונים..

האמצעית חזרה לעצמה וקפאה מקור הפעם בצדק…הייתה רוח רצינית והים היה קר קר כזה שאחרי כמה דק׳ כואבות כפות הרגליים.

אבל כמו שאמרתי זה לא חוף לרחצה זה חוף להטעין את מצברי הלב אין צורך להיות במים..

פיצי מוגן במנשא עם החצי ואני...אני בעננים

אחרי שהגדול הצליח להבריח את מרבית השחפים (הם חזרו אחרי דקה אל דאגה) גילינו מאות סרטנים וצדפות על החוף..ארוחת הבוקר של השחפים

אין לי מושג איך חזרנו לקראוון ולא עברנו לצריף מבולי העץ אבל בסוף החצי הצליח לגרד אותנו והתחלנו לנסוע..

לפחות הרגשתי שנפרדנו כמו שצריך ועם הבטחה לחזור.

ל

הגענו לאגם Quinault ומצאנו במהירות את השילוט לעץ המפורסם וגם האגם לא אכזב יפייפה מוקף עצים וערפל ובעיקר המון המון שקט..

קצת התבאסתי שלא קלטתי את המקום הזה קודם כי האגם מקסים וערפילי עם בקתות צמודות לחוף..הייתי מארגנת פה לילה (על חשבון הרוקיז )

אפילו בטיולים ארוכים מצליחים לפספס ותמיד יש משהו שלא רואים הנה סיבה להשלמות.

העץ מרשים ואמנם דומה לכל אלו שראינו בימים האחרונים אבל הרבה יותר גדול, הגזע שלו מפלצתי ממש (בקטע טוב) עשינו צילומי תיירים והלכנו להסתובב ליד האגם..

קשה לתפוס בתמונות כמה הוא גדול אולי רק בתמונה שרואים את כולנו עליו..

אנחנו בחוסר בגדים וכביסה והגדול קיבל איסור להירטב פעמיים באותו יום (כי מישהו כן הביס את הקור באוקינוס בבוקר….) ולכן לא נשארנו יותר מדי ליד האגם .

בחנות המקומית בחרנו נרות עם ריח חלומי לבית שלנו וגם עוד קפוצ׳ון לאוסף הלא נגמר שלי .

זאת ממש לא עצירת חובה אבל אני דוחה את ההגעה לעיר ככל הניתן .

הנסיעה הייתה סבירה יחסית לשעות הרבות שהעברנו על הכביש, עצרנו בrest erea להתחיל לסדר ולפנות את הקראוון (את הילדים חיברנו לטאבלט ) 

הופתעתי לגלות שלמרות שלקחנו המווווון דברים שלא חוזרים בגדים שהגיע זמנם, מצעים , מגבות ועוד עדיין כל התיקים מפוצצים (כנראה בקפוצ׳ונים).

החצי שמח שזה אומר פחות בזבוזים בניו יורק..ואני צחקתי שמי יצליח לקנות בכלל משהו איתם שם…? עוד לא החלטתי איך נעביר יום שלם בעיר שגם שהיינו רק שנינו לא התלהבנו ממנה (סליחה מראש).

נגמר היום..אנחנו מרחק שעה מהחזרת הקראוון ...הבית שלנו בחמישה שבועות האחרונות

הסתכלתי עליו ...מתנוססת שם תמונה של הפארקים המדבריים ביוטה ולרגע (רק לרגע) לא הייתי עצובה כי הבנתי שהפעם הבאה שניפגש תהיה בפארקים האלה..וכבר למדתי שהזמן עף..

קדימה ממשיכים..

בוקר בהיר פה באולימפיק (לשם שינוי) השמש זורחת והשמיים כחולים..כבר דאגנו

היום יש לנו 3 מיני מסלולים ואנחנו ננסה לעשות את כולם..ימים אחרונים לטיול וזה מורגש אצל כולם.. גם ברמת העייפות ובכלל באנרגיות..משהו זז.

בכל אופן ..הגענו לתפוס חניה על הבוקר ב״second beachי״ , יש ״מסלול״ דרך היער של ק״מ וקצת אם לא טועה ומשם ירידה לחוף.

היער כמו כל האזור ממשיך להיות עוצר נשימה ואנחנו עדיין מתפלאים מכל עץ עמוס טחב לעומת הילדים שכבר מתקדמים בלעדינו (הללויה) הגענו לימים טובים.

אין כמעט אנשים על השביל או בחניה וזה כבר בונוס

בניגוד מושלם לחוף של אתמול ריאלטו הבוקר משהו לא זרם ..(אולי עניין האנרגיות) .

זה התחיל מזה ששכחנו את המחצלת (מחדל ) המשיך בחוף חולי חולי לחלוטין לעומת האבנים השחורות אתמול..אבל משהו אחר העיב על התחושה שלי בעיקר, לא יודעת לשים את האצבע לא נהנתי. (היום בדיעבד אני יכולה לשים את האצבע שסוף הטיול פשוט העציב אותי מאוד ).

הגדול מצא כמה חברים ויחד מצאו סרטנים ורכיכות אחרות…

האמצעית הפתיעה בגדול!! ונכנסה למים שוב ושוב..רקדה בחוף והייתה מאוד לא היא לסיטואציות כאלה

ופיצי שלנו היה בעיקר במנשא (מחדל המחצלת) .

החצי בטוב כרגיל

החוף יפייפה שלא תבינו לא נכון החול עדיין שחור, הסלעים והמצוקים שיוצאים מהמים מופלאים וכמובן יש המון המון עצים שנסחפו אל החוף…ורק בשביל היער בהתחלה צריך להגיע.

ואולי בעצם משהו בסוף כן עבד כי היינו שם כמעט 3 שעות.

משם חזרנו ללה פוש רצינו לראות ולקרוא קצת על היסטוריה של השבטים אבל במרכז הייתה הודעה שהוא סגור עד הודעה חדשה..

המשכנו להתקדם ליער הו במטרה לחבר שני מסלולים (Hall of Moss+The Spruce Nature Trail ).

ברוב הימים אנחנו בשולי היערות בקמפים או בכבישים צדדים ולהיות היום ממש בתוכו ולהרגיש אותו מבפנים ולא רק מקרוב זה מדהים..

הילדים טיפסו,ירדו וזחלו על כל גזע שהיה אפשר ומותר כי גם פה יש המון שילוט לא לרדת מהשבילים.

אפשר לראות תמונות ליד עצים ״מפורסמים״ ואיך הסביבה הייתה נראתה לפני כל המטיילים.

אנחנו עשינו את המסלול עם עגלה וזאת טעות, עדיף מנשא כי למרות שהשביל סלול השורשים של העצים יוצרים מכשולים רבים וזה פשוט לא נוח (וגם פיצי הרגיש בטיול ג'יפים)

לקראת הסוף הגדול שלנו נהיה חסר סבלנות ומרגיז כי לא הגענו עדיין לנהר (כמובן…..) ודאג לרטון ולהרוס את סוף הטיול אז לא המשכנו למסלול השני.

הנסיעה לקמפינג kalaloch עברה בקלות באופן מפתיע למרות שרשמתי משך זמנים שגוי באקסל שלי (20 ד' לעומת שעה ועשרים..) הגענו לעוד קמפ מדהים כל כך ניסיתי לתפוס מקום בקו מול האוקיינוס אבל גם לנו נגמר המזל לפעמים.

אבל כמו שרשמתי כל הקמפים של השמורות יפים ןנקיים וגם זה לא היה יוצא דופן.. קמפ נהדר עם ריח של ים וגלים מתנפצים ואיזה גלים…..אף אחד לא בתוך הים

מדורה אחרונה רק אני והחצי (מדורה אחרונה של הילדים הייתה אתמול..)

סוג של סיכמנו לעצמנו בגאווה מהולה בעצב את הטיול..

אמנם יש עוד יומיים בסיאטל וגם ניו יורק מחכה לנו אבל את הטבע אנחנו עוזבים רשמית..

כמעט בכל לילה אחרי שהילדים נרדמו היינו יושבים רק אנחנו ומנסים לדבר לא עליהם

לפעמיים הייתי גונבת זמן לסכם ולרשום בפורום ובעשרה ימים אחרונים רצינו לנצל כל דקה שנשארה פה..

מחר חוזרים לסיאטל נסיעה ארוכה של ארבע שעות לפנינו + אריזות וניקוי קראוון...

תם ולא נשלם פרק אולימפיק שלנו..אנחנו נחזור

איזה כיף להיזכר בכל המקומות האלה.. גם אני מאוד אהבתי את חוף ריאלטו

התמונות ממשיכות להיות מדהימות וכל הכבוד על הסיפור המפורט!

(התרשמתי עמוקות מהיכולת להיות באאוטלט יום שלם )

בימים שאני והגדול קמים מוקדם לעומת הצד השני של המשפחה זה גורר העברות בוקר כדי שפיצי והאמצעית לא יקומו .

הם עוברים לחצי שישן במיטה האחורית וככה ממשיכים לישון עד שהרעש שלי (קפה!!) ושל הגדול( כל מה שאפשר להתקע בו) מכניע אותם..

בתכנית להיום- העיריה פורקס, חוף לה פוש והחוף השני המפורסם.

הבוקר התחיל בארוחת בוקר לצד נהר הsol duc ולמרות שהקמפ מקסים ומצויד תמיד עם שולחן קמפינג זממנו על עצירה שראינו בדרך אתמול , שולחן פיקניק פרטי עם נוף לנהר ועצים מלאים טחב.

הגענו והספוט פנוי -> הגדול בנהר, האמצעית ופיצי ישנים והחצי מכין לנו פנקייקים עם סירופ מייפל שקנינו בקנדה.

אני עד היום חשבתי שסירופ מייפל זה אוברייטד ונמנעתי ממנו בכל דרך עד שטעמתי סירופ אמיתי קנדי (הילדים דבקו בנוטלה) .

לפורקס הגענו בשעות הבוקר המאוחרות ובגלל שאנחנו לא ״על זה״ מבחינת ימים שכחנו שיום ראשון והכל סגור.

בכל זאת עשינו סיבוב בגשם ולגמרי הצלחתי להבין למה סטפני מאייר מיקמה פה את קו העלילה לסדרת ספרי הערפדים שלה- עיירה אפורה, רטובה ומוקפת יער חשוך ואפל .

ברחוב נתקלנו בשלט נחמד על בחורה שהחנות שלה סגורה כי היא באלסקה..

כל מי שמכיר אותי יודע שאלסקה היא החלום שלנו זה הטיול היחידי שאולי אני שומרת ש"הילדים יגדלו" כי אני לא מתכוונת להגיע ולעשות בה מסלולי 2 ק"מ עם עגלה P:

אחרי השלמת סופר וקניה נוספת של חולצה לאוסף המשכנו..

הגענו ללה פוש די מהר ומכוון שהחניה של ״החוף השני״ הייתה מלאה והילדים ישנו אמרנו שנמשיך לחוף ריאלטו שאמור להיות גם אטרקטיבי.

ואז הגענו…..אטרקטיבי זאת מילה מעליבה לחוף הכי יפה שראיתי בחיי.

יש אנשים שחולמים על חול לבן, עצי קוקוס וכחול בעיניים ויש אותנו או שמה אותי?

אוקיינוס אפור,חול שחור ומאות גזעים שנסחפו לחוף ..

תפאורה מאוד דרמטית לשעה אחת בצהריים אבל אנחנו נהנים מכל רגע.

החוף מלא מבני עץ בגדלים שונים שנעשו על ידי מבקרים קודמים וזה דלק נהדר למשחקי הדמיון של הגדול.

ואנחנו ..אנחנו….נחים במחצלת עם בירה ועוברים מהגזעים לחוף..לילדים וחזרה

איזה כיף אני לא נרגעת מהחוף הזה!

שקנאים בשמיים…קולות של גלים מעורבבים עם קיראות שחפים …אל תעירו אותי.

משום מה חשבתי שהמים יהיו קפואים אבל הם רק קרירים או שכלום לא קפוא מול אגמי הרוקיז?

כפי שניתן להבין לא נסענו לחוף השני נכון? בשביל מה…גן עדן פה.

פתאום המחשבה על תאילנד שנה הבאה זרה לחלוטין מה לנו וליעד טרופי וחם כזה? יש המלצות על איסלנד?

אני כל כך שמחה שנתנו לאולימפיק 4 ימים מלאים זה פארק שנכנס ללב כל עיקול ביער, כל עץ מפלצי ומלא טחב..מבחינתי הוא הפתעת הטיול.

מצד אחד ידעתי שאני יאהב אותו ומצד שני לא ידעתי עד כמה..

הוא לגמרי מסומן במקומות שאני אחזור אליהם לעשות מסלולים יותר רצינים עם החצי בעתיד.

אחרי כמה שעות טובות המשכנו לקמפ שצמוד לחוף (Mora) נמאס לי לחזור על עצמי אבל שירות הפארקים עשה עבודה נהדרת בבחירת לוקיישנים .

קמפ בלי חיבורים אבל יפה כמו תמונה והבונוס שמותר מדורות! נוהל מרשמלו בפעולה (מרשמלו ענק ענק ודוחה אלוהי) אבל הילדים בעננים ואנחנו בעיקר מנסים לשתות רגע קפה…

תדירות הקפה ירדה פלאים בטיול…עברנו גמילה כפויה.

אנחנו לפני שמונה בערב וכולם ישנים…זה אומר יום מוצלח! וגם השמש התחילה לשקוע בשעות סבירות לעומת תחילת הטיול וזה עוזר.

אנחנו נעשה שינוים למחר וכן ניסע לחוף השני..בכל זאת אם הוא קצת מזכיר את ריאלטו לא נתחרט.

משם נמשיך לשני מסלולים ביער הגשם הו ולקמפ האחרון בטיול שלנו….

לילה טוב.

היי רינת! אז בטח חמים ונעים לכם עכשיו פה בארץ

אנחנו לא יצאנו מהבית מאז שחזרנו לפני יומיים, מחכה לסיים את הבלוג שלך אני התחלתי אותו שם אבל מתישהו המנהלות והעייפות הכריעו.

עכשיו גם אתם וגם אנחנו חזרנו ובבית עם גט לג, אז יש לי זמן לקרוא...

מורידה את הכובע על הדיווחים בזמן אמת. עברתם המון חוויות מרגשות ומלחיצות(מיון, נפילות וכאלה) וומזל שהכול ישאר בגדר חוויות שתזכרו כחלק מהטיול. התמונות מהממות!!!!!!

אני מאנשי הקיץ והשמש, את הרוקים הקנדיים השמשיים שלכם אהבתי במיוחד(לנו ירד גשם וגם שלג...)

מחכה להמשך

ריני

לרוב ארוחות הבוקר שלנו הן מהמוצלחות לעומת שאר היום שדי מתגלגל לו …

הכבישים יותר עמוסים ולמרות שהצלחנו אתמול להתקדם שעה עדיין נשארו לנו שעתיים וחצי עד שנגיע לפסגה בהוריקן רידג׳.

באופן מפתיע יחסית הנסיעה עברה בקלות ללא עצירות והתפרקויות של אף אחד - כבר אמרתי שהאוויר פה עושה לנו טוב?

הדרך יפה יפה, ערפל עוטף אותנו מדי פעם ואז מתחלף בעצים על עצים…מטפטף ומפסיק וככה העברנו שעתיים וחצי..

בדרך כבר הבנתי שלא נראה כלום בפסגה עם עננות כזאת.

אבל אני כל כך אוהבת מזג אוויר חורפי שזה לא הטריד אותי לרגע..ואחרי הפסגות שראינו מבחינתי רק בשביל הדרך היה שווה.

מסתכלת בתכנית טיול מה בהמשך ואז קולטת שרשמתי לי בהערות שיש מצלמות ואפשר לראות מה קורה בפסגה בזמן אמת ואיכשהו נראה שבהיר שם מאוד..

אומרת לעצמי שהמצלמה כנראה תקועה או משהו כי אין פיסת כחול אחת בשמיים..עננים כבדים ואפורים..גשם!

שהגענו לפורט אנג׳לס אמרתי נציץ שוב..והנה אותה תמונה עדיין בהיר והפעם "נוספו" אנשים לתמונה.

טוב….בפקפוק רב עלינו.

חצי שעה מטפסים לפסגה בדרך שמבחינתי מקום שני בטיול הזה..לא פחות ממושלמת.

לא הרבה פעמיים נוסעים בתוך ענן או לפחות לנו לא יצא כל כך..

מדהים!!! והעצים משני הכיוונים ביער שלא נגמר.. כיף גדול העיניים לא נרגעות..חצי שעה ארוכה ויפה שכזאת שלא יגמר שלא נחזור..

זו לא פעם ראשונה שאנחנו מטיילים בקראוון בנסיעה ו-99 אחוז מהזמן זו אני שמביאה מים,טישו,משחק ועוד ועוד….

ברור שזה לא אידיאלי אבל גם לנהוג עם ילדים צורחים זו הסחת דעת -אז זה קורה.

99 אחוז מהזמן זה עבר טוב עד שהחצי רצה לעקוף רוכב אופניים והגיע אוטו מהצד השני ואני התרסקתי..

נפילה נפילה..כזאת שכל הגוף כואב בעיקר כמה שעות אחר כך..

לא נעים לסיים ככה את הדרך אבל לפחות לא פגענו ברוכב אופניים.

בפסגה אפשר לשכוח מכל מכאוב שמסתכלים על רכסי הרים עד האופק…המצלמות לא שיקרו ומטפסים כל כך גבוה שאנחנו מעל העננים.

שני מסלולים (ששכחתי את שמם) היו סגורים בשל עבודות תחזוקה לעזי ההרים (ככה במקור בחיי).

אנחנו הגענו יחסית מאוחר אחרי הנסיעה וארוחת הבוקר והחלטנו לא לאתגר את הילדים עם מסלול רציני (בלב מאוד רצינו) אז עשינו מסלול פשוט וקל עם עגלה.. 2 ק״מ לדעתי וגם סיבובי.

עיקר הנוף של רכסי ההרים נשקף כבר מהחניה אז לא מגיעים לאיזה שיא פשוט נהנים מההליכה ..

בכל מקום שלטים שאסור לרדת מהשביל וזה אתגר רציני שכל המסביב מלא בולי עץ זרוקים אחד על השני והראש של הילדים מפליג למחוזות הדמיון..

אבל עברנו את זה יחסית בהצלחה.

הדרך מקסימה, הרוח בפסגה מרחיבה את הריאות והעיניים עדיין לא נרגעות…אושר..

על הנייר זה לא הפארק הכי יפה שהיינו בו אבל האווירה והתחושות מנצחות וכיף לנו מאוד.

בשבילים הילדים שמחו לראות ״במבי״ ואנחנו הופתענו לגלות פסגה ערומה מעצים, תוצאה של שריפה משנת 2003!!! כמעט 20 שנה והיא לא השתקמה..

חושבת על שמורת ווטרטון שהיינו בה בתחילת הטיול ועצוב מאוד שכנראה גם בפעם הבאה שנבוא ככה היא תראה..

ולמרות הבאסה שלנו מאיסור הדלקת מדורות רואים בשטח כמה זה מקדש את המטרה לשמור על הפארקים האלה.

״יום מדהים״ הרנג׳יר מקבל את פנינו במרכז המבקרים..

באופן כללי המון מתלהבים לראות אותנו מטיילים עם הקטנים ואנחנו זוכים להמון חיוכים,לבביות ופרגון זה מחמם את הלב.

במרכז המבקרים חנות פארקים טיפוסית (אוהבת!!!) קונה עוד קפוצ׳ון לאוסף הלא נגמר שיש לי מכל פארק שעברנו בו.

המדינה שלנו לא מספיק קרה לכמות מעילים וקפוצ׳ונים שאני קונה אבל סיכמתי עם עצמי שאני אגור פה מתישהו אז זו השקעה לטווח הרחוק .

הירידה מההר עוברת ללא תאונות גוף או נפש תודה לאל והחלטנו לעשות סיבוב בעירה למטה ראינו כמה חנויות עתיקות,מכירת חצר ו…..גן שעשועים.

היינו צריכים לפסוח על הסיבוב הזה הילדים לא היו במיטבם ועייפים.

די עצבנים המשכנו ליעד האחרון שלנו מרחצאות סול דוק שם גם הקמפינג שלנו הלילה.

אם לא הייתי מספיק ברורה כל הטיול.. אין תחליף ללינה בתוך הפארקים פשוט אין.

להרדם ולקום לטבע הטהור הזה שווה כל שעון מעורר ששמתי כדי לתפוס מקום חצי שנה לפני…

בדרך עברנו על Lake Crescent המקסים ומה תגידו ? יש אגמים ״רגילים״ בדרך מסתבר.

פשוט יפים וכחולים! לא טורקיז, לא צבע הזוי שנראה ערוך עד שכולם שואלים בוואצאפ המשפחתי ״זה הצבע של האגם?? נגעתם בתמונה??״ לא, פשוט כחול עמוק ומשגע.

שוב הקנאה מרימה את ראשה למראה הבתים שמצד אחד יער גשם מפואר ומהצד השני אגם מנצנץ…עם גשם ורוחות כל השנה מה עוד אפשר לבקש?? ויזת הגירה כנראה.

החלטנו לא לעצור באגם כי ספונטניות זה פחות אנחנו והחלטנו להגיע למרחצאות אבל איך שסיימנו את הכביש הצמוד רעלת האגמים שנמשכה עוד מהרוקיז עברה!

גם הקיטורים מהדולפין חובב המים שהתעקש ״לעצור לעצור!!״ עשו את שלהם והסתובבנו.

ואיזה כיף שחזרנו…. הילדים ירדו לאגם ואני בישלתי פסטה מול הנוף הזה..

העברנו שעתיים פלוס בקסם הזה הגדול נכנס למים כמובן, האמצעית הפעם לא קיטרה, פיצי זלל פסטה והחצי לקח את עניין החלום צעד קדימה והביא ספר! ספר!!! לא פחות…עם שלושה ילדים באמצע היום 

כנראה אחרי מבשלת הבירה בסיאטל עלה לו, כי בדיוק דקה אחר כך מישהו אכל אבנים ואוהל העצים התפרק לגדול -החיים עצמם.

אחרי מקלחות (נפלאות הקראוון) אני החלטתי לא לוותר על המרחצאות אלא ללכת לבד מהקמפ עניין של כמה מאות מטרים - לא רציני.

כולם כבר ישנו ומה הפריע לי ללכת? שלטי הפומות באזור….אבל בכל זאת הלכתי.. זה היה קרוב והרגשתי בטוחה.

זמן עם עצמי בתוך מרק (זה חם מדי!!! מדי!!) עשו את שלהם לגב שלי שהיה די אומלל אחרי הנפילה בבוקר.

בסוף איתרתי לי בריכה "קרה" אבל שעה אחת הספיקה לי..בדיעבד החלטה מעולה לא ללכת איתם האגם היה אופציה עדיפה בהרבה.

דאגתי לצאת 5 דק לפני שממש חושך בכל זאת פומות (;

יש לנו עוד 3 ימים בגן העדן אולימפיק

מחר נגיע לעירת הערפדים פורקס (מסגירה את הגיל שלי) התבגרתי על סדרת הספרים הזו.

ולחופי האוקינוס שאם הייתי יודעת כמה אתהב הם לא היינו נוסעים כי איך עוזבים..

איך אני אוהבת חורף,גשם ואפור רק הקרובים יודעים עד כמה…

אנחנו ישנים בקמפ על אגם KI והתעוררתי כי הגשם דופק על גג הקראוון.

אני בנוהל קפה עם עצמי בחוץ ומדהים לי ועצוב באותה המידה המחשבות על סיום הטיול לא מרפות וקשה לי לשחרר..

לצערי לא הספקנו כביסות אתמול כי נתקענו באאוטלט אז גנבנו קצת מהזמן בבוקר בסיאטל - כביסה אחרונה לטיול

היום החלטנו לפצות את הילדים על שלושת הימים האחרונים ולקחנו אותם למוזיאון הילדים של סיאטל שהוא בעצם משחקיה ענקית..אין קשר למוזיאון.

המבנה העמק בנוי מהמון המון חדרים מותאמי ילדים באופן נפלא!

סופר קטן עם מצרכים,עגלות וקופות

חדר וטרינר, ורופא עיניים, ופינת קריאה, ציור , בית ומטבח, תיאטרון!! עם כסאות ממש,ופינת התארגנות הילדים לא רצו לצאת משם!

גם פיצי שלנו כל כך שמח למרות המחצלת הוא מאוד מאותגר הכל מלא אבנים או ענפים וסוף סוף הוא יכל לנוע בחלל ממש באופן חופשי

כמה נהנו? כולם ויתרו על שנת צהריים (זה לא קורה אצלנו) ורק אחרי 4 שעות בכח בכח הצלחנו להוציא אותם.

כמובן שאיך שרגלנו דרכה מחוץ למשחקיה כולם היו עייפים אבל כבר היה מאוחר ואמרנו שעדיף למשוך מאשר שמישהו ירדם בשעה שלוש (לפיצי ויתרנו).

היו לי כל מני רעיונות לסיאטל אבל בסוף בחרנו לפצל לינה כי נהיה פה גם ביום הטיסה ולקחנו מלון שווה על הרציפים בסיום הטיול ושם נשלים את האטרקציות הידועות.

החלטנו ללכת למבשלת בירה שהומלצה פה+ סיבוב בפארק הפחם איפה שהייתה התחנה שנסגרה.

והלם..הצלחה! אני עדיין מופתעת שהצלחנו לשבת לשתות בירה עם 3 שדים !

בסיאטל אין סנאים (או שמה?) מזלנו שבמבשלה היו גירים! אפשר לצייר שם ליד מקומות הישיבה ועם עוד קצת עזרה מהטאבלט הצלחנו...

משם המשכנו מבושמים לפארק המקסים הזה עם הנוף של גורדי השחקים,סירות ומטוסי מים ממריאים

מה עוד אפשר לבקש? פטל בשיחים וגן שעשועים!

סוף סוף גן שעשועים במקום אטרקטיבי ולא בשכונת מגורים

הגדול שלנו שהיה צריך להיקרא על שם מקור מים כנראה פשוט נכנס לאגם יוניון…עם הבגדים ככה!

ההלם התחלף בחיוך..מה אכפת לנו בעצם? שיהנה.

ילדים עסוקים = הורים נחים.

נוהל מחצלת….

לצערנו היינו צריכים לסיים אחרת היינו נשארים לשקיעה

יש לנו 3 שעות נסיעה עד לאולימפיק והחלטנו להתקדם שעה כדי להקל על עצמנו מחר.

חוזרים לטבע מחר 🫶

מקווה שאצליח להתקדם כי לא רק אני פה בג'ט לג אם אתם מבינים.................

ממשיכה מהיום אחרי שעזבנו את ג'אספר

שלושה ימים לא מאוד מעניינים עברו על כוחותינו

המון נסיעות ומעט בין לבין (קצת חילוץ עצמות בכל מני פארקים מזדמנים)

שום דבר ראוי לציון..

חילקנו את הנסיעה מהרוקיז לסיאטל ליומיים, ביום הראשון תכננתי שיט קצר בblue river אבל לא היה מקום בבוקר ולא רצינו לחכות עד הצהריים…

במקום הלכנו לאגם המקומי לאוורר את הקטנים שמבלים היום 5 שעות על הכביש ..גם האגם המקומי והפשוט הזה לא אכזב והוא יפה ומשתקף מדהים.

לאחר מכן נתקענו בפקק של יותר משלוש שעות בגלל תאונה בכביש 5 , רק לאחר שעה החלטנו לפרסס באמצע וללכת לאכול ארוחת צהריים (חבל שלא קודם..).

הגענו לדיינר נחמד בספק עייריה בשם Little Fort שם הדיינר High Five Diner ושם העברנו את הזמן עד שהפקק נפתח.

הגענו מתישהו (ברחו לי השעות) לקמפלוס שם התייחדנו עם וולמארט האהוב ולישון.

היום השני נפתח בעוד נסיעה…התרעננות קצרה בmerrit בגן שעשועים שהעסיק את הקטנים באמצעות שפריצים של מים…

נסענו עד שמישהו איבד את זה ומצאנו אגם מקסים מקסים בשם Cultus Lake

עם מים חמימים!! (לא באמת) אולי חמים במונחי קנדה.

אווירה מקומית לגמרי והיה אווירת חופש..אני והגדול באגם, האחרים במחצלת..מוסיקה כלום לא בוער ואין מה להספיק זה די משחרר.

חצינו את הגבול לוושינגטון בקלות ובמהירות ופרשנו לישון.

היום השלישי הוקדש למתכננת והמוציאה לפועל של הטיול

אנחנו לא אנשי ערים כפי ששמתם לב..להסתובב ולקנות זה פחות מדבר אלינו אז ריכזתי הכל ליום באאוטלט מחוץ לסיאטל

המשפחה נשלחה לפארק סמוך ואני ואנוכי פתחנו את המתחם בעשר בבוקר.

לא יודעת ממה יותר נהנתי מהלבד או מהקניות והחצי הסתדר בקלות כמו החצי שהוא והצלחתי להתנתק לגמרי.

בשעה 17:00 התאחדנו והמשכנו עד הסגירה לקנות לצד השני של המשפחה.

ישנים בקמפ מקסים על אגם KI חבל הגענו כל כך מאוחר היינו נהנים פה.

ביומיים הקרובים נהיה בסיאטל!

לאחר מכן בפארק אולימפיק…כבר מחכה בקוצר רוח ליערות הרטובים, לאוקיינוס האפור וגם לגשם..

מישהו אמר שזאת המדינה הכי גשומה בארצות הברית

בכל אופן אלה לילות אחרונים שלנו פה אז מתקשה למצוא זמן להשלים בעדכונים.. רושמת לעצמי כל יום ושנחזור אסיים. שבוע הבא אנחנו כבר בארץ .

גם פה רשמו שהדרך בעייתית עם קראוון אבל לפי האתר עד 25 פיט אפשרי ובאמת לא נתקלנו בבעיה.

קמתי מאוחר מאוד ביחס אל עצמי (8) ודי חששתי כרגיל מעניין החניה אבל כנראה שכולם היו בקניון מלין כי לא הייתה בעיה (לשמחתנו).

דרך מקסימה כרגיל, ועליה קצרצרה ופשוטה (אפשר גם עגלה אם היא שטח או מנשא ) ומגיעים לגן עדן .

אחד המקומות שהכי הכי אהבתי בטיול..ואולי כי היינו לבד למטה?

הר מושלג וקסום עם קרחון שנמס מול העיניים למפלים קטנטנים…בריכה בעוד צבע ממניפת טמבור של הכחולים וקרחונים..

קרחונים קטנים וגדולים צפים במים והייתה כזאת רוח נעימה..אוויר…אוויר!! לא להאמין שאוגוסט בצד הזה של העולם ואיך מתקבלים לפה?

ירדנו למטה לבריכה (לפני שהבנו שעדיף שלא) והיינו רק אנחנו -

הגדול צד קרחונים

האמצעית מקטרת כי קר לה ( לא קר!!!!!! נעים!)

פיצי שלנו שקט ושמח לו

ואנחנו בעננים! 

לי זה הזכיר את קרחון גרינל בפארק גליישר רק בלי הליכה של 15 קמ ..מקום חובה.

בשעה 11 החניה כבר כן הייתה מלאה אבל אנשים באים ויוצאים כל הזמן..

אנחנו עדיין שבעים מאגמים (מצטערת) ודבקנו במנטרה לא לנסוע לאף אגם באזור ..

וכמובן איך שירדנו למטה מאותו ההר קלטנו אגם אחד ירוק ומקסים אבל הקטנים נרדמו (מרפי) ולא יצאנו .

עשינו עצירת מנוחה איפשהו על נהר האטבסקה והספיק לנו , שמש בשמיים ירוק וכחול בעיניים באמת לא צריך יותר..

שהם קמו החלטנו לטייל בג׳אספר למרות שעקרונית נמנעים מערים כי זה פחות אטרקטיבי עם ילדים.

בסוף העיריה הייתה נחמדה ונעימה וכולם היו ממש מתוקים.

המשפט ״לא נוגעים רק מסתכלים״ נאמר כל חצי דקה בממוצע אבל הצלחנו להימנע מתקלות .

בגדול ההרגשה היא שזו אותה חנות ששיכפלו אותה- בכולן פסלים וחולצות של האזור..

לקח לנו זמן למצוא מזכרת אותנטית הביתה (אם היא בכלל אותנטית..).

זהו אנחנו יוצאים..

ישנו היום בקמפ בהר רוברסון (מקסים!!!) ממש מרגישה שהמקום התפספס לי והייתי אוהבת אותו ..

וביומיים הקרובים יש לנו רק נסיעות בלי יותר מדי בדרך..

היום לקחנו את הכל באיזי, עשינו בוקר של מנהלות וכביסות ועד שהמייבש יסיים קפצנו לגן שעשועים סמוך.

יום ראשון היום ויש אווירת שבת (שלהם) הילדים משחקים בייסבול וההורים ביציעים קטנים על ספסלי עץ כמו כל סרט שמישהו ראה אי פעם.

ישבתי על ספסל וניסיתי לדמיין את החיים פה …שיא הקיץ ויש אוויר..ממש אוויר הרים קריר ומאוד נעים..הרי ענק סביב וים עצים שלא נגמרים לכל אשר נביט…

ואז מישהו קרא לי והתנתקתי מהבועה…

יצאנו יחסית מאוחר לקניון מלין משהו כמו 12:00 החניה מלאה אבל כולם ישנו אז יכולנו לחכות בצד עד שאיזה קראוון יתפנה .

קראתי להתחיל מהגשר הראשון ליד המסעדה ואמרתי שנזרום עד שימאס ,היה לנו מקסים לאו דווקא בגלל המקום כמו מצב הרוח הטוב שכולם היו בו.

הילדים טיפסו ועלו על עצים,פיצי שלנו אהוב הנפש היה מבסוט במנשא ואנחנו בעיקר היינו מאושרים מהם.

בגשר השלישי הרגשתי שמיצינו וחזרנו חזרה

המקום באמת יפה מאוד אבל בעיני לא חובה כנראה עדיף את מסלול חמשת האגמים (אבל כזכור שבענו קצת מהם).

קניון מלין התאים לנו כי רצינו משהו אחר אבל זה בעצם קצת דומה להכל 🫣

אם אני משווה לנקיקים בשוויץ אז הם לוקחים בגדול (והם גם הגדילו ראש ועשו טרמפולינת ענק באמצע מחבלים לשמחת הילדים (וההורים ..).

משם המשכנו למעיינות החמים בmitte לקבל תיקון למעיינות בבאנף..קודם כל רק בגלל הדרך שווה לנסוע לשם..זה חלום.

אתה חושב שאחרי דרך הקרחונים הכל יהיה חיוור אבל הנה הופתענו..האזור מדהים ביופיו (ודי ריק).

המעיינות יותר מרשימים, 4 בריכות בטמפרטורות שונות (מזל) אחת חמה כמו המרק בבאנף, השנייה הגדולה בטמפרטורה מושלמת ושתיים קרות מדי למבוגרים ולא מדגדגות לילדים..

גם המקום יותר גדול והנוף…הנוף..עדיין עמוס אבל לפחות יש כמה מוקדים והכל הרבה יותר מאורגן..והפעם באנו בערב שקריר בחוץ.

למי ששבע מנקיקים ואגמים זאת אטרקציה נחמדה .

מחר יום אחרון באזור ואנחנו מתחילים להדרים חזרה לכיוון ארצות הברית..

סוף הטיול כבר מורגש באוויר ולמרות שנשאר יותר משבוע כבר עצוב לי

(כנראה רק לי כי כל השאר די מתגעגעים לחיים שלהם)

אני בכיף הייתי מעבירה את שלי לפה

כל תרבות החוץ והטבע הזאת מרחיבה את הלב..החוויה מבחוץ היא שכולם עם טנדר, אופניים וגם סוחבים איזה קנו..

והקראוונים..וואו עולם שלם של סוגים וגדלים ואני מדמיינת מה היינו קונים ומה הייתי עושה שונה בטיול הבא.. (איכשהו עולה לנו תאילנד...אולי בקרוב נעבור פורום)

כבר אמרתי שאני מאוהבת בקראוון? 

קופסת פח בגודל 6 מטרים שהיא הבית שלנו כבר מעל 3 שבועות…

וברגע שאתה פותח את הדלת הגינה הכי מדהימה בעולם נמצאת במרחק צעד..

מה עוד צריך? סבתא שתעזור מדי פעם

אז בקיצור מחר עוזבים את האזור (סיכמנו עם עצמנו לחזור בעונה מושלגת רק שנינו).

שמרתי את הר אדית קאוול לסיום כי הוא נראה באמת מדהים!

ואולי קצת מזכיר את המסלול לקרחון גרינל בגליישר שלנו....

תודה רחל! האמת אנחנו כנראה לוקחים כמובן מאליו את מזג האוויר פה ..באמת מדהים מדהים.

בשוויץ היינו צמודים לאפילקצית מזג אוויר, ולא מעט פסגות פספסנו כי תמיד ישבו שם עננים...

פה טפו טפו נהדר מהבחינה הזו.