חזרתי! (יוטה-איידהו-וויומינג-מונטנה)
-
שלום חברות וחברים,
חג שמח
חזרתי אתמול בערב מטיול בן כ- 5 שבועות בארה״ב.
טיול מאוד שונה ממה שהפך עבורי ל״רגיל״ בשנים האחרונות. למי שאינו מכיר: אני חובבת טרקים (מסלולי הליכה ארוכים / רב-יומיים) ואלו מרכיבים בדכ את החלק העיקרי של החופשות שלי, בכל מקום בעולם.
הפעם, מסיבות שונות, טיילתי עם רכב צמוד לאורך כל התקופה. שילבתי נמסלולים קצרים (בין יומיים ל- 3.5 ימים) בשטח (עם ציוד מלא, כנהוג בארה״ב שם בקתות הרים אינן מקובלות, להבדיל מאירופה למשל). עם טיולים רכובים (לעיתים כולל מסלולי הליכה קצרים ותצפיות, לעיתים מקומות עירוניים).
למשך 8 ימים הצטרפה אלי חברה - וביחד טיילנו עם הרכב ב- Grand Teton National Park ובשכנו Yellowstone. כמו כן, משיקולי מזג אוויר סוער בצפון, זכיתי לגיחה קצרה ב- Bryce Canyon National Park.
בדכ אני כותבת בלוג די מפורט על הטרקים שלי. הפעם לא אצליח לסכם 5 שבועות גם אם אנסה... (וממילא, אין לי זמן. כבר הגבתי אתמול בערב ל alerts של העבודה
ויש כמובן עוד דברים שחיכו לי).אני בוודאי אכתוב ״משהו״ בבלוג - לטובת חובבי ההליכה שכאן, ולכ למי שאינו בהכרח ״הייקר״, אבל מתעניין. אבל זה יקח לי זמן וכאמור לא יכלול את הכל...
החלטתי בינתיים להעלות כאן כמה תמונות מכל מקום בו הייתי (כמעט. בארה״ב כידוע - הדרכים עצמן הן חלק מהטיול). דרכן אציג מעט לפחות את מסלול הטיול...
מקווה שתהנו ! ושוב - שתהיה שנה מבורכת לכולן.ם
** מוקדש במיוחד למוני מנהל הפורום המופלא
נחתתי ב- Salt Lake City, Utah שבה אהבתי במיוחד את בניין הקפיטול המרשים
משם המשכתי לאיידהו, דרך Twin Falls
והעיר ההיפסטרית משהו - Boise
-
אחרי פתיחה עירונית ורגועה לטיול, הגיע הזמן למסלול הליכה ראשון.
נבחר מסלול ב Sawtooth Wilderness במדינת איידהו שהיה ממש נפלא
לאחריו פתחתי בנסיעה מזרחה - לכיוון מדינת Wyoming
עם עצירה קצרה ב Craters of the Moon National Monument
חייבת לציין שדי התאהבתי באיידהו... הרי ה Sawtooth ממש נפלאים! כל נהיגה באיידהו ממש נעמה לי - עם רכסים, יערות ועמקים בלתי נגמרים... וגם את העיירות שם, גם כאלו קטנות שסתם חלפי בהן - מצאו חן בעיני.
בקלות יכולתי לבלות במדינה הזו את כל החופשה ... (אבל אני כנראה יכולה להגיד את זה גם על המדינות האחרות בטיול...)
-
2 השבילים הקצרים הבאים שלי היו באיזור שנקרא Wind River Range במדינת Wyoming.
הייתי שמחה לבלות יותר ימים רצופים (ויותר ימים באופן כללי) בשטח, אבל מסיבות פיזיות / רפואיות, כרגע זה לא היה נכון עבורי. לכן בחרתי שבילים קצרים עם הרבה מנוחה בינהם.
ה- Winds אינם פופולריים מאוד (יחסית) בקרב מטיילים בינלאומיים בארה״ב. בוודאי שאינם ידועים כמו הפארקים הלאומיים של המדינה. אבל הם ידועים כיעד מאתגר ו״נחשב״ מאוד בקרב חובבי outdoors ובעיקר חובבי טרקים ארוכים אמריקאים.
חייבת לציין שלא התאכזבתי כלל וכלל !
השביל הראשון שלי שם נקרא "Cirque of the Towers״ (ע״ש cirque שנחשב לגולת הכותרת של המסלול)
והשני - לאגן גבוה, מבודד וקסום בשם
Titcomb Basin
את המסלול לטיטקומב אגב עשיתי במתכונת של ״base camp״, בניגוד ל 2 המסלולים הקודמים שהיו מעגליים.
ביום הראשון, עליתי עם כל הציוד לאגם משגע בשם Island Lake שם הקמתי את המחנה שלי ל- 2 הלילות הבאים.
ביום השני טיילתי ל- basin ולמחרת - קיפלתי את המחנה וירדתי בחזרה באותו שביל בחזרה ל trailhead שם המתין לי הרכב הנאמן שלי.
-
הגישה לשבילים באיזור ה- Winds אינה קלה בכלל. אין שום עיר או אפילו עיירה בגודל משמעותי שהיא ממש קרובה - לפחות לחלק של הווינדס בו אני בחרתי ללכת (מי שיסתכל במפה יראה שמדובר באיזור עצום) - ואין שום דרך רכובה (מעבר הרים רכוב) שחוצה אותם.
נוסעים... ״מסביב״. ולעיתים גם לא מעט על דרכים לא סלולות כדי להגיע לתחילת השביל (״trailhead״).
בין שביל לשביל (וגם לפני ואחרי) נחתי (והתארגנתי, והצטיידתי) בעיירה החמודה
Pinedale
שהפכה לבסיס שלי ובעצם היה בה ממש הכל (אעפ שכללה רק רחוב מרכזי אחד בעצם, שגם אותו ניתן ללכת מקצה לקצה ב 15 דקות).
בין היתר נתקלתי שם ב laundromat ההזוי הזה
(ניסיתי מאוד לא להיות ביקורתית... אבל תודו שזה די קיצוני) 
-
נק׳ הציון המתוכננת הבאה שלי בטיול היתה העיירה Jackson ב- Wyoming בואכה Grand Teton National Park.
הייתי אמורה לאסוף שם חברה שהגיע משיקגו בטיסה בתאריך שקבענו מראש והיתה אמורה להצטרף אלי לחלק הבא של המסע (תוכנן ליום אחרי לייבור די - כדי שנטייל בפארקים הפופולריים אחרי שיא העונה שלהם).
אולם, הסתבר שהיכולות הגופניות שלי היו גבוהות משציפיתי (ואולי אלו בכלל היכולות המנטאליות... או המוטיבציה?!?!). כך שלמרות שניסיתי ללכת לאט ולנוח הרבה, עדיין הקדמתי את תכנית ההליכה שלי ואחרי 3 מסלולים קצרים כבר הקדמתי ב 3 ימים את הלוז (שגם ככה היה גמיש לחלוטין בעצם והיווה רק ״שלד כללי״ / רעיון).
לכן בחרתי לסוע לג׳קסון בדרך ה... ארוכה. במקום לנסוע מ Pinedale צפון-מערבה על כביש 191 (שהוא בעצם הרחוב הראשי של העיירה וה- hwy העיקרי באיזור) - נסעתי דרום-מזרחה על אותו כביש עד לשיפולי הרכס, שם עליתי דרומה ואז פניתי מערבה - מצפון לרכס. כך שבעצם הקפתי את כולו.
את הנסיעה עשיתי ביומיים (2 ימים נסיעה לא מלאים ולא קשים - אני נמנעת מאלו) אותם חילקתי בעיירה בסגנון מערב-פרוע בשם Dubois שלידה עוד הספקתי לעשות מסלול הליכה יפיפה, לקראת ערב - בין תצורות אדמה צבעוניות ומרתקות שנקראות Dobuis Badlands
אם לומר את האמת - יום הנהיגה הראשון, היה חדגוני ומעת משעמם ברובו (למרות כמה נקודות חן שוות מאוד, כולל הסיום הנ״ל).
היום השני לעומת זאת... החלק מהשנייה הראשונה - היה מהנה ביותר, יפיפה ואפילו מדהים, כולל כמובן הפגישה הראשונה שלי עם רכס הטיטונס
מכיוון שהיה לי עדיין זמן ספייר, בחרתי ללון דווקא מהצד הצפוני של הטיטונס - בעיירה ויקטור (קטנטנה וחביבה). העמק הזה הוא פחות מתוייר (שווקא הוא אגב נקרא Teton Valley להבדיל מהעמק הידוע, של השמורה Grand Teton - שנקרא Jackson Hole).
כך זכיתי לראות את הטיטונס גם מהצד ה״אחורי״ שלהם:
-
היה לי עדיין יום מלא ב- Grand Tetons לפני שחברתי האהובה (שאינה ממש חובבת הליכה) הצטרפה אלי.
ניצלתי אותו כדי ללכת 2 מסלולים מוצלחים בשמורה ואף הספקתי לראות כמה בעלי חיים בניהם... מוס (ראשון לטיול) זכר עם קרניים מרשימות (הייתי בנהיגה, אף כי איטית, ולא הספקתי לצלם - אבל זו היתה תצפית מאוד מאוד מוצלחת מבחינתי, הוא היה קרוב מאוד אלי - 10-20 מ׳) ואפילו סוג של לראות דוב !!!! (פעם ראשונה שלי בחיים - וכן ההתרגשות היתה עצומה!).
חייבת לעצור לטובת הסבר למה זה אומר ״סוג של לראות דוב״.
אז ככה: אני נוסעת עם זריחה בכביש השמורה (כמו כל יום, יוצאת לדרך באור ראשון - או לפני כן), לאט לאט - מתצפתת לכל כיוון, תרה אחרי בע״ח (שזה תכלס אומר: מחפשת דוב).
הכבישים עוד כמעט לגמרי ריקים בשעה זו. בנק מסויימת אני רואה ריינג׳ר שעוצר מכונית בודדה שנסעה לפני. הידיים (שלו ואחכ שלהם) מצביעות לכיוון המדרון משמאל. אחרי כמה שניות המכונית ממשיכה בנסיעה איטית ואני מתקדמת בזחילה לעבר הריינג׳ר שנשאר עומד בכביש.
מדובר בכבישון מאוד צר, מתפתל, עם מדרון משמאל ואחו קטן מימין; די הרבה צמחייה משני הצדדים, שיחים וגם עצים (אף כי אלו לא מאוד צפופים שם). אני מגיעה אל הריינג׳ר כבר עם חלון פתוח ושואלת מיד: ״is it a bear?!?! is there a bear?!!?״. למי שלא טייל בפארקים האלו: פקק או עצירה של ריינג׳ר אומר שיש בע״ח ״מבוקש״ בסביבה הקרובה.
הוא מחייך (רגיל לתיירים הסטריים לראות דוב). מצביע על איזה שיח במעלה המדרון משמאל (האמת שבמרחק ממש ממש לא רב, יחסית - אולי 30 מ׳). ״כן, הוא אומר, יש שם דוב מאחורי השיח. הוא נמצא פה כבר מאתמול בערב ואנחנו בתורנות שמירה עליו. את יכולה לעמוד פה עם הרכב לדקה ואולי הוא יציץ אבל אחכ תצטרכי לסוע״. עוד הוא מדבר והשיח זז באופן ברור! אני רואה זוג אזניים חומות וקצה של ראש (מה שנקרא ״פדחת״) ואפילו איזו זרועה חומה שעירה!!! לצלם לא יכולתי. אם לא היה עומד שם הריינג׳ר - לא היה לי מושג שיש שם דוב. גם אילו ראיתי את השיח נע ואת זוג האזניים והזרוע החומה - לא הייתי בטוחה עד היום שזה אכן דוב אילולא הריינג׳ר (אני רישמית מעריצה ומאוהבת מאנשים האלו! אחד.ת אחת.ד!). אבל הדופק שלי היה ככ גבוה דקות ארוכות אחרי ה״סוג של מפגש״ הראשון שלי עם דוב. התרגשות עצומה וכבוד גדול להיות בקרבתו של הייצור המדהים והנדיר הזה, מבחינתי.
תמונות מהשביל לאגמים Taggart ו- Bradely
תמונות מהשביל לאגם פלפס
מקווה שלגיטימי להעלות תמונות של איילה וצ׳יפמנק (וגם להתלהב מכל מפגש איתם) אחרי סיפור הדוב...
-
כאמור, את הימים הבאים ביליתי בשמורות Grand Teton ו - Yellowstone.
לא אתאר שם את כל מה שעשינו - הטיול היה רכוב ומאוד סטנדרטי. עם הרבה הליכות קצרות ותצפיות. והרבה מאוד נסיעה בנופים נפלאים.
ברשותכם אעלה רק תמונות מפה ושם.
מקבץ ראשון יהיה של בעח.
ואתחיל עם... אלו:
כן ! גם אנחנו זכינו לראות דוב. פעמיים !
זה היה ממש מרחוק (יש לי זום די טוב במצלמה, זה לא צולם בטלפון - וזה מקסימום הזום שלי) אבל תצפיות ממש טובות שנמשכו הרבה זמן - כשהדוב מתהלך גבוה במדרון, משיח לשיח,
נעלם לפרקים ואז מציץ שוב. וכולנו - לא מעט אנשים וכרגיל ריינג׳רים של השמורה שמפקחים על המפגש לטובת שני הצדדים - נרגשים על הכביש.
-
-
ומקבץ קטן אחרון (לחלק הזה של הטיול), עוד קצת נופים משני הפארקים המופלאים - והמאוד שונים זה מזה, לטעמי - הללו:
-
אחרי שחברתי היקרה עזבה, הייתי מתוכננת ללכת שביל שנקרא Teton Crest Trail (או גירסה כלשהי שלו, כי לא היה בידי פרמיט שנחוץ לצורך לינה בתוך השמורה באוהל - למקרה שלא אשיג כזה של הרגע האחרון). השביל אמור היה לקחת בין 3 ל - 4 ימים. אבל... מזג האוויר (שהתקרר מאוד - ממש באופן משמעותי) בימים בהם טיילנו בילוסטון - היה צפוי להיות ממש סוער בימים הבאים. כולל שלג בפסגות (השביל גבוה!) וכמובן טמפרטורות מתחת לאפס בלילות (בעיירות! שזה אומר משמעותית מתחת לאפס בגבההים). ואני לנה באוהל... ומצויידת ללינה מתחת לאפס אבל ... עד נניח מינוס 5 מעלות.
יכולתי להשאר באיזור ולהמתין לחלוף הסערה הצפויה. אבל חששתי שכבר פספסת את העונה וגם כאשר מזג האוויר ישתפר - יהיה קר מידי גם בלילות הבאים. ולמען האמת... לא היה לי חשק להמתין.
בצער רב החלטתי לוותר על המסלול ונסעתי דרומה - ל - Park City ומכיוון שגם שם מזג האוויר היה מאוד סוער, בהחלטה של רגע (ככה אני מקבלת את ההחלטות שלי...) הדרמתי למחרת עד ל- Bryce Canyon National Park שלא היה בכלל בתכניות שלי!
כמה תמונות משם:
(אני כמובן התייצבתי לפני זריחה אז התמונות הראשונות הם של זריחה מופלאה בברייס)
אני לא לגמרי יודעת להסביר את התחושות שלי כלפי ברייס. הוא חד משמעית מקום מהמם - ביופיו ובפליאת הבריאה שבו. ויש בו שבילי הליכה ממש נהדרים.
אבל... (ואני לא מאמינה שיש לי ״אבל״ על המקום הבאמת יוצא דופן הזה! אבל...) התקשתי להתחבר. בכל נק׳ תצפית , בכל שביל - הרגשתי ״וואו״ אחד גדול אבל גם הרגשתי ש... יותר מידי מתוייר פה! (וזה אחרי ילוסטון, כן?!?!). אני יכולה לסכם ולהגיד שבאיזשהו שלב זה הרגיש לי יותר כמו אטרקציה ופחות כמו חווית טבע מופלאה ברמה הגבוהה ביותר (וכדי אף אחד לא יטעה: מדובר בתופעת טבע ברמה הגבוהה ביותר והמקום יפה במידה לא פחות ממדהימה!). לא היה לי 100מ׳ שביל שלא היו בו עוד אנשים, ילוסטון מאוד גדול וכולם מתפזרים וכשאנחנו טיילנו שם (ובטיטון) אז לפחות בזריחה ובשקיעה היינו כמעט לבד. בברייס היו הרבה אנשים - כולם על אותם שבילים - כולם עומדים ומצלמים מאותה זווית ... התקשתי להתחבר.
אחרי יום אחד (אף שהיה מדהים ומהנה מאוד וגם ארוך - התחיל לפני זריחה והסתיים לקראת שקיעה) - הספיק לי
(זה לא אתה - זו אני)
-
אחרי הביקור, החפוז משהו, בברייס - חזרתי בנסיעה צפונה. הפעם במקום לטוס על הכביש המהיר (שבעצמו היה לא רע מבחינת נופים והנאה מהנהיגה - בחלקו הדרומי בעיקר) - בחרתי באופן די אקראי כבישים צדדיים ש״משכו את תשומת ליבי״ (ובמילא לא הרחקתי עד פארק-סיטי ממנה יצאתי לברייס יומיים קודם לכן בנסיעה ארוכה).
היה מהנה מאוד-מאוד-מאוד! (וריק ונידח מאוד לעיתים קרובות)
סיימתי את הנסיעה בעיר Provo. עיר אוניברסיטאית די חמודה.
המוטיבציה העיקרית שלי לעצור שם (פרט לכך שהיא ״בדרך״ ולא רציתי לסוע הרבה) - העיר שוכנת על שפת אגם יוטה העצום (לא להתבלבל עם אגם במלח הגדול - Great Salt Lake)
מסתבר שיש בה באמת אווירה אוניברסיטאית צעירה, רעננה ונחמדה (שוק אמנים / איכרים ממש נחמד במרכז העיר בסופש) רחוב אחד מאוד נחמד ב- down town (היתר בעיקר המון מרכזי קניות הזויים ואינסופיים סטייל אמריקה) אבל היא גם גובלת בהרים שמגיעים ממש עד לעיר ומהווים רקע יפה מאוד (ויזואלית) וגם מגרש משחקים לא רע בכלל (מהסוג שאני אוהבת) לצעירי העיר. אז החלטתי להשאר בה גם למחרת יום ההגעה - ולטייל קצת בהרים הקרובים לעיר ולהמתין לשאריות הסערה שעדיין השתוללה גבוה משם.
(העצירה בעיר הזו היתה נחמדה עבורי - שצריכה להתרפרש לקראת סיום טיול ארוך, אבל לא בהכרח מחוייבת למי שנמצא באיזור לפרק זמן קצר)
אה, נזכרתי... אם אני כבר מחווה את דעתי על העיר הפחות ידועה הזו : יש לידה הר שנקרא Timpanogos. הוא ממש קרוב לעיר ורואים אותו ממנה ומכל כביש ראשי באיזור וגם למרחקים. תרשמו לכם את השם. אני לא זכיתי לטפס אליו - אבל קיבלתי כמה המלצות על עליה לפסגה ולפי alltrails במצויינת יש בו עוד שפע של שבילים ממש מצויינים. לי לא הספיק הזמן (או ליתר דיוק: בזמן שהקדשתי לאיזור לא היה מזג אוויר שמתאים לטיפוס על הר גבוה - טימפנוגוס גבוה! הטיפוס עליו אינו טכני אבל לוקח יום שלם - שאפשר לישון עם לינה באוהל בדרך). אולי בפעם אחרת...
-
משנרגע סוף סוף מזג האוויר בהרי ה- Uintas הגבוההים (צפון יוטה), הייתי נחושה לצאת לשביל אחרון נוסף, ממש לפני סוף הטיול שלי.
נבחר מסלול בשם Naturalist Basin אותו תכננתי להרחיב - כדי לבלות 2 לילות בשטח (ו- 3 ימי הליכה בסהכ).
המסלול היה טוב מאוד. לא ברמה של 3 המסלולים הקודמים שלי בטיול הזה אבל מהנה מאוד (יש בו מקטע יער די ארוך, לפחות חצי מהמסלול, ומעט משעמם - שצריך ללכת הלוך-ושוב - וכאן החסרון שלו; ההליכה באגן עצמו מעגלית ונפלאה).
מה שכן...
1. היה אמצע שבוע, כבר ממש קצה העונה. בקושי ראיתי אנשים על השביל, ממש בודדים. מצאתי נק׳ קמפינג ליד אגם פשוט... מושלמת. הייתי שם לגמרי לבד והיה... רגוע וכל כך ... מה שהייתי צריכה לסוף טיול. אני עם עצמי והטבע שכ״כ-כ״כ-כ״כ ״עושה לי את זה״. אם כתבתי על ברייס שלא הצלחתי להתחבר... אז פה הנופים לא ברמה של ברייס (שונים מאוד אז אי אפשר באמת להשוות אבל....) ואני לגמרי אבל לגמרי התחברתי!
מה שכן #2. הלילה היה ק פ ו א ! כמה קפוא?!?! לא יודעת, לא הבאתי טרמוסטט... אבל ישנתי כבר בטיול הזה (ובטיולים קודמים) עם הציוד הזה בטמפרטורות שמיתחת לאפס ואף פעם לא היה לי ככ קר. ישנתי עם כל הבגדים שלי שלא מיועדים להליכה (טייץ דק של נורת׳ פייס + מכנס פליס; גופית מרינו 250 + מיקרו פליס שאליהם הצטרף בלילה down jacket; כפפות פליס וכובע פליס; גרבי מרינו) בתוך ליינר משי בתוך שקש (-6 מעלות אקסטרים זה הדירוג הרישמי שלו) סגור כולל הכובע ו... היה לי קר! קמתי פעמים לעשות פיפי בלילה והכל היה קפוא בחוץ, אחרי הפעם השנייה - כשחזרתי לאוהל, פתחתי את שמיכת המילוט שלי (אני תמיד לוקחת, לכל שביל) והתעטפתי גם בה. רק אז היה לי חמים ונעים...
הבנתי בבוקר שזה היה הלילה האחרון שלי בשטח בטיול הזה. המתנתי בסבלנות שהשמש תעלה אל מעל להר ותחמם אותי ורק אז הגחתי מהאוהל, קיפלתי את המחנה המושלם שלי, טיפסתי אל ה- basin (האגם שלי היה כמה עשרות בודדות של מטרים מתחת לאגן עצמו) והשלמתי את הסיבוב בו.
בשלווה וסיפוק - ויתרתי על תכניות ההרחבה שלי. חזרתי באותו שביל אל הרכב שהמתין לי בסבלנות כרגיל ב- trailhead.
וחזרתי למחרת (האגם מימין הוא האגם ״הפרטי שלי״; התמונה מלמעלה - מהאגן הגבוה, Naturalist Basin)
-
היו לי עדיין כמה ימים לטיסה.
ביליתי 2 מהם ב- Park City.
פארק סיטי הוא איזור סקי נחשב ביותר בחורף - וריזורט הררי בקיץ (המון מסלולי דאון-היל לאופניים וגם שבילי הליכה; לפעמים באותו מסלול).
כחובבת סקי - הוא היה מסומן אצלי כיעד הפינוק של סוף הטיול, מאוד חיכיתי לביקור שם (אעפ שזו לא ממש העונה כמובן). תכננתי גם לבצע את מעט הקניות שלי בטיול הזה (שונאת-שונאת-שונאת שופינג!) שם (יש אאוטלט, אני כאמור אפס מאופס בג׳אנר , מבחירה , אבל - הוא היה מצוין מבחינתי).
התפלאתי ממש למצוא חלקים רבים מהדרך ומהמדרונות המיוערים סביב הכפר/עיירה/ריזורט-מפוזר הזה - שם עברתי רק ימים ספורים קודם לכן, בדרך דרומה לברייס - עכשיו צבועים באדום של שלכת! זה קרה ממש מהר בגלל הירידה החדה מאוד בטמפרטורה, מסתבר.
לי היה מאוד כיף שם!
נותרו רק יומיים לטיסה... הספקתי ״לקפוץ״ ל - Antelope Island - לראות סוף-סוף את ה- Great Salt Lake (שהוא מאוד מיובש עכשיו; בצורת ביוטה) ואת קבוצת הביזונים שחיים שם. הקפיצה בהחלט שווה! המקום הוא State Park והוא ממש נחמד וייחודי
את היום האחרון ביליתי ... היכן שהטיול התחיל: Salt Lake City. רק שהפעם לא הייתה לי מיגרנה ולא היה חם כמו לםני 5 שבועות כשהגעתי
הצלחתי אפילו לטפס על אחת מגבעות התצפית שמשקיפות אל העיר:
-
וזהו... לא יאומן - הטיול נגמר!
כאמור עבורי זה היה טיול יוצא דופן מבחינת האופי. הוא גם היה ארוך מהרגיל.
עדיין תחת ה״פוסט-טראומה״ של אחרי הקורונה, השבועות שלפני הטיסה לוו בסיפורים מסמרי שיער של ביטולי-הרגע-האחרי-אחרון, איחורים של שעות ארוכות ויתר תקלות.
אצלי הכל עבר ממש ממש ממש חלק (ותודה לחברת דלתא ולאלוהי התעופה!). אני ברת מזל.
כללתי בטיול הזה כמה מקומות שחלמתי עליהם במשך שנים - אף אחד מהם לא אכזב!!! להפך. נפעמתי ממש. שוב ושוב ושוב ושוב - כל יום מחדש.
ראיתי דוב! ומוס, ביזון, אייל, עיט, סנאי, צ׳יפמונק...
מזג האוויר היה רוב הזמן מעולה - וכשלא היה מעולה, זימן לי חוויות ומקומות שאי אפשר לתכנן, הם קורים מעצמם - והם חלק חשוב מהטיול.
זכיתי גם לבלות 8 ימים עם חברה קרובה ויקרה במיוחד. ימים ששתינו ננצור.
למדתי עוד קצת על עצמי.
בעיקר דברים שכבר ידעתי אבל צריך מידי פעם להזכיר...
אני מקווה - וגם מאמינה - שבקיץ הבא כבר אוכל ללכת טרק ארוך ״אמיתי״.
(וזה לא נאמר בזלול כלפי המסלולים שהלכתי השנה - הם היו מופלאים ואני ברת מזל שזכיתי ללכת כל אחד מהם!)
את חלק מהתמונות נאלצתי לכווץ על מנת להעלות לאתר, אני מקווה שנהנתם מהן בכל זאת. הן כאמור חלקיק מהמראות שראיתי בשבועות האלו...
העולם גדול ויפה. העולם עצום ומהמם. כל הטיולים שלי רק מוסיפים לי לחשק שבוער בי כל יום - לצאת ולטייל.
מאחלת לכולנו שנוסיף ונזכה.
ממני.
ענבר.
-
כדי לא לקלקל את רצף הדיווח מעביר ברכה לכאן
הולכת רחוק
ענבר היקרה!!ברוכה השבה, והשווה!!
פשוט להצדיע לך על כך- שגם אם את לא עשית הפעם(מסלולי הליכה ארוכים / רב-יומיים)
את נותנת לנו כבר בפוסטים הראשונים הרגשה שאת אינך יכולה "בלי" , כי תמונות כפי שאת מנפקת
כאן ,את רובן אי אפשר לראות מהמכונית.
מצטרף לאהבתך את אידהו ,גם אנחנו הרגשנו כך אומנם רק פעמיים בצפונה אבל היה מספיק להתרשם לטובה
ואני מרשה לעצמי להיעזר בציטוט שלך-כל נהיגה באיידהו ממש נעמה לנו - עם רכסים, יערות ועמקים בלתי נגמרים... וגם את העיירות שביקרנו שם, וגם כאלו קטנות שסתם חלפנו בהן ועצרנו לפיצה.
הפורום המדשדש שידע ימים טובים יותר, התעורר לאחרונה עם כניסת דיווחים מושקעים (פנינית,והופמנית) ,וצפוי נוסף של segev17
וכעת גם את מצטרפת להנשים אותו ,ועל כך תבורכי!!
היי ברוכה
מוני
-
מדהים! אין מילים! תמונות יפיפיות והכתיבה קולחת וכל כך קל להתחבר אליה. והדוב הראשון ממש היה הדוב של מיץ פטל ( בגלל שבטלפון אי אפשר להגיב ישר.. זה מגיע פה באיחור)
-
ענבר יקרה
מעריצה אותך על היכולת לטייל לבד, לצאת לטרקים ארוכים ונפלאים, לישון בטבע באוהל, לצלם תמונות נהדרות ולשתף אותנו. תודה - מאד נהניתי!
-
ענבר היקרה, נהניתי מאוד לקרוא את תמצית סיפור הטיול שלך ולצפות בתמונות המרהיבות. נהנית בדרך כלל לקרוא את הסיפורים שלך במלואם ומעריצה את היכולת שלך לטייל לבד, לגמוא מרחקים כל כך ארוכים כל כך הרבה ימים ברצף ולישון בשטח. מאחלת לך בריאות טובה ושתצליחי בטיול הבא לטייל כמו שאת אוהבת . שנה טובה ותודה על השיתוף
-
נהניתי מאוד לקרוא ולראות את התמונות! לצערי ההנאה מהולה בשמץ קנאה, מדובר במקומות שברובם המכריע הייתי, אפילו יותר מפעם אחת, מקומות שנמצאים גם בתוכניות העתידיות שלי ולא שלא ידעתי - אבל המסלולים שאני הולכת מוגבלים מבחינת מרחק ואני שוב רואה כמה אני בעצם מפספסת...מאחלת לך שתמשיכי לטייל ומחכה כבר לסיכום הטיול הבא.
-
תודה גדולה על השיתוף. את מרתקת.
