המחיר הזה גבוה בכ- $300 מהמחיר ששילמתי בעד רכב מאותה קטגוריה ואותו מספר ימים ב- 2019.

שלום דורון

בעניין עלות השכרת הרכב שציינת- הייתכן????

מוני

כמובן, המחיר שעלה הרכב של אלאמו היה די קרוב לזה ששילמתי ב- 2019, בעוד שהמתחרים שבדקתי, הרץ ואוויס היו יקרים הרבה יותר. נשאיר את זה ככה.

תודה רבה על השיתוף! נהניתי מאד לקרא, גם את החלקים הקשורים להסטוריה של העבדות.

אנחנו אמורים להגיע לאטלנטה בסוף מרץ ומשם לטייל טיול מעגלי לחלק מהמקומות שביקרת בהם, כולל סמוקי מאונטיינס, צ'טנוגה, אלאבמה ומיסיסיפי, והשיתוף שלך בהחלט מאיר עיניים.

דורון

תודה על השיתוף

מוני

הגעתי בטיול להרבה מקומות חדשים וגם נכנסתי לשתי מדינות בהן לא ביקרתי בעבר, פלורידה ואלבמה. בנוסף לכך, חזרתי גם למספר מקומות יפים בהם ביקרתי בעבר לפני כ- 30 שנים (ה- Blue Ridge Parkway) או לפני שנים מעטות (ה- Great Smoky Mountains NP). גם בפארק שילבתי מקומות בהם ביקרתי עם מקומות שלא. רוב הטיול היה עירוני עם דגש על ההיסטוריה (בעיקר של תחילת ההתישבות בארה"ב ושל מלחמת האזרחים, וגם ההיסטוריה של מאבק השחורים לשוויון ולאינטגרציה). בימים האחרונים שילבתי יותר טבע וגם מסלולי הליכה ברגל בטבע, בהרי האפאלאצ'ים.

ראשית, מילה על המלון. אני לא מרבה ללון במלונות Hyatt. זו לי היתה הפעם השניה אי פעם שלנתי במלון Hyatt. בשתי הפעמים, התוצאה היתה טובה. ארוחת הבוקר היתה בכלי חרסינה ובסכו"ם מתכת ולא בכלים חד פעמיים. המבחר היה סביר ודי דומה למקומות אחרים, אולי עם קצת שינויים. לאחר ארוחת הבוקר עסקתי באריזה מחדש לקראת הטיסה אחר הצהריים. מהמלון רצתי לתדלק את המכונית שהיתה כמעט מרוקנת מדלק. אחר כך המשכתי ליעד של היום - Lauray Caverns. זו לי הפעם הראשונה שאני מבקר באתר הזה, ואני ממליץ עליו בחום. ביקרתי בלא מעט מערות נטיפים בארה"ב. לא את כולן אני ממש זוכר. Lauray Caverns במפורש בין המומלצות ביותר. בגלל הגודל ובגלל הכמות והעומס של התצורות הגיאולוגיות. כמה ימים קודם לכן ביקרתי ב- Ruby Falls ב- Lookout Mountain שבצ'אטנוגה. אם יש צורך לבחור ביניהן, אז Lauray Caverns עדיפה.

אני לא כולל תמונות, כי צילמתי אותן עם הטלפון ולא עם המצלמה, וגם כי התמונות שצילמתי ממערות בעבר אף פעם לא שיקפו את החויה של הביקור. זה נכון גם הפעם. הביקור הוא עצמי, ולא מודרך. מקבלים ברושורה עם תאור נקודות עצירה שהם פיזרו לאורך המסלול. המסלול הוא חד כווני, כך שאין מקום לטעויות ולהתברברות. לאחר הביקור במערות נכנסתי למוזיאון הכרכרות והמכוניות. האוסף שם מכיל כ- 140 פריטים, החל מכרכרות ועד מכוניות מתחילת המאה ה- 20 וקצת אחרי.

לאחר שסיימתי וגם חטפתי נקניקיה במזנון הצמוד, היה כבר די מאוחר. רציתי לבקר ב- Great Falls על נהר הפוטומק, אבל ראיתי שזה יביא אותי באיחור לשדה התעופה לעמת התכנון שלי, ולכן נסעתי ישר לשדה התעופה.

הטיסה חזרה לארץ היתה עם קונקשיין בבריסל. הטיסה לבריסל, עם יונייטד במטוס בואינג 777, היתה טובה. התנאים היו דומים לאלו בטיסה מהארץ לוושינגטון. ניסיתי לישון ולא הצלחתי להרדם, אז הסתכלתי בשני סרטים. סך הכל, הטיסה הרבה פחות ארוכה הטיסה מהארץ, כך שמלכתחילה ה"לילה" היה יחסית קצר. לבריסל הגענו מוקדם, באיזור 7:30. השדה היה עדין רדום, אם כי כמה חנויות Duty Free היו פתוחות. קניתי שוקולד להביא לעבודה. אותו שוקולד שם זול לעומת James Richardson, ואחר כך מצאתי את ה- Lounge וישבתי שם קצת, וגם אכלתי השלמות לארוחת הבוקר שקיבלנו במטוס. הטיסה לישראל היתה הרבה פחות מוצלחת. מטוס Airbus 320, ללא מערכת בידור. מין אוטובוס טס עם שירות מסוים של הצוות. הנחיתה התאחרה מעט. מעבר לכך, שדה התעופה היה עמוס והיה תור ארוך למוניות, אז נסעתי עם הרכבת לתל אביב ולקחתי מונית מתחנת הרכבת הביתה. לדעתי זאת היתה האופציה המהירה

מ- Lenoir חזרתי ל- Blue Ridge Parkway באותה הדרך בה הגעתי ל- Lenoir. המטרה היא לבקר במפלי Linville, אחד ה- Highlights של ה- Blue Ridge Parkway. עשיתי במקום שני מסלולי הליכה. האחד, שמוגדר כקושי בינוני מגיע למפלים העליונים והבריכה שלהם, ואחר כך יש שני קטעי המשך (שמי שרוצה יכול לותר על שניהם או על האחרון) שעולים לתצפית גבוהה על המפלים העליונים והתחתונים. הנה המפלים העליונים, שהמסלול אליהם הוא הפופולארי ביותר.

לאחר החזרה למטה, יצאתי גם למסלול נוסף לתצפית על המפלים התחתונים מכוון אחר:

לאחר מכן, התחלתי בנהיגה הארוכה למלון בחלק הצפוני של וירג'יניה, על ה- I-81. בדרך עצרתי ב- Viaduct, שהוא גם אחד הסמלים של ה- Blue Ridge Parkway. זהו גשר שנבנה בשביל הכביש, כי לא יכלו לבנותו על צלע ההר Grandfather Mountain. הגשר הוא אחד הסמלים של ה- Blue Ridge Parkway.

לאחר מכן, המשכתי עוד צפונה ויצאתי מה- Parkway בדרך הארוכה למלון, אליו הגעתי רק ב- 20:30 לערך. זהו המלון האחרון בטיול:

Hyatt Place Harrisonburg.

היום החלטתי לחזור למקום בו ביקרתי בתחילת שנות ה- 90, Chimney Rock. בזמן ביקורי הקודם, האתר היה בבעלות הפרטית. ב- 2008, אם אני זוכר מה שקראתי שם, הממשל של צפון קרולינה קנה את המקום מבעליו הפרטיים והיום זה פארק מדינה. דמי הכניסה הם $17. אני חשוב שדובר על המקום בפורום. זהו הר שממנו יוצאת מעין "ארובה" שמחוברת אליו. מתחת נמצא אגם. הנוף משם הוא אחד היפים בצפון קרולינה ובארה"ב בכלל. הנה תמונה של הארובה והאגם למטה.

במקרה זה, המציאות עולה על התמונה.

לצוק עליתי עם המדרגות. לאחר העליה לנקודות התצפית השונות (כמו זאת שממנה צילמתי את התמונה הנ"ל), כולל כמובן ביקור על ה"ארובה" עצמה, ירדתי למטה במעליתף והלכתי לראות את מפלי המים ליד. אמור רק שהם לא מרשימים. מספר זרמי מים דקים שיורדים מגובה רב למטה.

חזרתי משם לאשוויל ועליתי על ה- Blue Ridge Parkway. מהדרך יצאתי לכביש המגיע להר מיטשל. זהו פארק מדינה של צפון קרולינה (אין דמי כניסה) . הר מיטשל הוא הגבוה ביותר במזרח ארה"ב (מזרח מהמיסיסיפי). גובהו הוא בערך 2,200 מטר. לא מאד מרשים. הנוף ממנו דוקא כן. בפסגה נמצאים מעל ההרים האחרים באיזור.

המשכתע צפונה על ה- Blue Ridge Parkway ויצאתי על כביש 181, תחילת הדרך למלון המפטון אין בעירה Lenoir. המלון נבחר מסיבות מחיר בעיקר. בדקתי קודם עלויות בעירה Boone, והיה הפרש גבוה במחיר. המיקום ב- Lenoir פחות טוב, אבל עדין סביר.

גם היום הצטיידתי לאחר הצ'ק אאוט מהמלון בכריך מ- SUBWAY ויצאתי לכוון מסלול Grotto Falls. הדרך של Roaring Fork התבררה כדרך איטית חד סיטרית שהמהירות בה היא 10 מיילים לשעה. כאשר הגעתי סוף סוף למגרש החניה, התברר לי כי אין מקום. המשכתי בכביש עד שמצאתי מקום חניה, כמה מאות מטרים מתחילת המסלול (ועוד דרך בעליה), כך שהיו לי שני מסלולים: אל היעד ועל היעד. המסלול לא היה קל, אבל הרבה פחות קשה מזה של היום הקודם. המפלים רחוקים מלהרשים.

לאחר סיום המסלול, ולאור השעה, החלטתי להמשיך לכוון המלון. מדובר בכשעה נסיעה עד לגטלינבורג ועוד זמן לא קצר על כביש 441 שחוצה את הפארק מטנסי לצפון קרולינה.

בדרך, עצרתי לאכול את הכריך שלי, וגם נכנסתי למרכז המבקרים בצפון קרולינה כדי לשאול על ה- Blue Ridge Parkway. נתנו לי את הברושורה של ה- Parkway, ואמרו שיקח 3 שעות לנסוע על הכביש עד אשוויל, אבל אפשר לנסוע כחצי שעה ולצאת לכביש "רגיל" ואיתו להמשיך לאשוויל. קיבלתי את הצעתם ונסעתי עד מרכז המבקרים הראשון של ה- Parkway, שם נתנו לי מספר הצעות לעצירות על הכביש. משם המשכתי למלון, Failfield Inn & Suites Ashevill Tunnel Road. המלון היה מוצלח, בין הטובים יותר בטיול מבחינתי.

מספר תמונות מהיום הקודם:

מגדל התצפית ב- Clingman's Dome.

אחד הגשרים שהזכרתי במסלול

זוהי הקשת או Arch Rock

Alum Cave

חלק מהמדרגות לקראת סוף ההליכה ל- Alum Cave

עם היציאה מהמלון פניתי לחנות ה- SUBWAY הקרובה והצטיידתי בסנדוויץ' לצהריים. משם המשכתי ברחוב הראשי של גטלינבורג אל הפארק. בדרך היה השלט הגדול עם שם הפארק. כמו רבים אחרים, עצרתי והצטלמתי איתו, ומשם למרכז המבקרים Sugarland הסמוך לכניסה לפארק מכוון טנסי. ביקשתי הצעות למסלולי הליכה קצרים ,וקיבלתי מספר הצעות. אני סברתי שכולם לא קשים, אבל הסתבר לי שטעיתי. ההצעות כללו את Laurel Falls, מסלול מאד פופולארי שעשיתי בביקור הקודם בפארק ב- 2019, כך שהפעם ויתרתי עליו, מסלול בשם Alum Cave Bluffs באיזור Alum. גם איזור זה פופולארי ויש לידו שני מגרשי חניה יחסית גדולים. חלק מהאנשים בוחרים להמשיך את המסלול עד לראש הר Mount Le Conte. מסלול Little River ממול למפלי Laurel ומסלול Grotto Falls, שתחילתו ב- Roaring Fork Motor Nature Trail. אחד הדברים שלא עשיתי מאז הביקור הראשון בפארק (1990) הוא לעלות לנקודה הגבוהה בפארק, Clingman's Dome. הריינג'ר בדק באתר ה- Web Cam ששם והסתבר שמעטה העננים והערפל שהיה שם התחיל להתפזר. לכן, ממרכז המבקרים עשיתי את דרכי ל- Clingman's Dome. החניה היתה די מלאה, אבל היה מקום פנוי עבורי. מזג האויר באיזור החניה היה קפוא. הטמפרטורה היתה באיזור 5 מעלות צלזיוס, אבל הבעיה המרכזית היתה הרוח. לבשתי מעל החולצה הקצרה סוויטשירט עבה + פליס עם קפושון. זה הוריד את חומרת הבעיה. מהחניה יש מסלול סלול עד למבנה התצפית. זה מסלול די קשה בגלל שיפוע העליה ולמרות שהמרחק הוא רק 1/2 מייל. למרות שמעלינו היתה שמש, עדין ההרים מסביב היו מכוסים בעננים. למרות זאת צילמתי מסביב במבנה התצפית.לאחר הירידה, נכנסתי לחנות וקניתי מעיל במחיר די נמוך. כמובן ששם הפארק מצוי כל המעיל.

התחלתי לנהוג חזרה לכוון גטלינבורג והגעתי לאיזור Alum Cave. החלטתי לנסות לעשות את המסלול, שאורכו הכולל (הלוך ושוב) הוא 4.6 מיילים. החלפתי לנעלי Trekking ורציתי לקחת את מקלות ההליכה שלי. להפתעתי הרעה, אחד המקלות סירב להפתח וגם השני נפתח בקושי, כך שיצאתי עם מקל הליכה אחד בלבד. כאשר ראיתי את תאור המסלול בשלט ליד התחלתו הסתבר לי שמדובר במסלול קשה (strenuous), כאשר יש נקודת ביניים שיש בה קשת (1.4 מיילים מההתחלה) שהמסלול אליה הוא בקושי נמוך יותר. החלטתי להתחיל לצעוד ולהחליט אחר כך. האדמה היתה בחלקה רטובה כי ירד גשם בלילה. ההליכה מאומצת קצת כי יש עליות, והיא לאורכו של נחל. בדרך גם עוברים על גשר (קורת עץ די צרה, אבל יש בול עץ כמעקה). הגעתי לקשת, ולאחר שיחה עם הלך נוסף, החלטתי לנסות ולהמשיך לנקודה הבאה (הנקודה אליה שלח אותי הריינג'ר). קטע זה קשה הרבה יותר. יש חלקים בהם עוברים על קטעי סלע, והוסיפו כבל מתכת לתמיכה בעת המעבר. בדרך עוברים עוד מספר גשרים ולקראת הסוף יש הרבה מדרגות. אקצר ואומר שהגעתי לנקודה הסופית. לאחר החזרה למטה, חששתי שאקבל התכווצויות שרירים. לכן, המשכתי חזרה למלון ועשיתי מתיחות, והעסק הסתיים ללא התכווצויות. לאחר מכן, החלטתי לבדוק איך מגיעים למסלול Grotto Falls. לקחתי את האוטו, וביציאה מהמלון פניתי ימינה במקום שמאלה (לכוון הרחוב הראשי של גטלינבורג). לאחר זמן לא רב, הרחוב נגמר, ובהמשכו יש כביש צר שממשיך ישר ועוד כביש שמטפס למעלה. הכביש שממשיך ישר הוא זה שלקחתי, והוא מחזיר אותי לפארק הלאומי,לאיזור אחר שלו. בדרך ראיתי שתי קבוצות תרנגולי הודו שהסתובבו, ליקטו אוכל ואכלו אותו. בהמשך ראיתי את מגרש החניה למסלול Rainbow Falls, שהוא קשה יותר ואת הכניסה למסלול Roaring Fork, שהזכרתי קודם. אני לא נכנסתי אליו והמשכתי עם הכביש, שמסתובב ומחזיר אותי למלון שלי.

המלון בצ'אטנוגה היה טוב, מלבד בעיה קטנה. השמפו נגמר. היום מלונות רבים עברו לאספקת ג'ל הרחצה והשמפו בבקבוקים גדולים בתוך האמבטיה/מקלחת במקום הבקבוקים הקטנים (האישיים). זו יכולה להיות בעיה אם ה- housekeeping לא מודאים שהבקבוקים מלאים לפני שמגיע אורח חדש. הובטחו לי 5,000 נקודות מועדון כפיצוי, אבל לא קיימו. הטיול מעכשיו הוא חזרה למקומות בהם ביקרתי בשנות ה- 90, אבל לא בהכרח לעשות את אותם הדברים. בצ'אטנטגה ביקרתי ב- 1999, אבל לא זכור לי שביקרתי באטרקציות השונות על הר Lookout, אלא עליתי רק ל- Point Park שבפסגת ההר. הפעם החלטתי לבקר באטרקציות (הפרטיות) השונות על ההר. התחלתי ב- Ruby Falls. מדובר במערת נטיפים, כאשר האטרקציה המרכזית היא מפל המים שבתוך המערה (Ruby Falls):

הביקור אורך מעל שעה של הליכה במערה עד למפלים וחזרה. הירידה למערה במעלית.

לאחר הביקור, המשכתי לראש ההר וביקרתי שוב ב- Point Park. היום הוא בניהול שירות הפארקים הלאומיים, שאפילו גובים תשלום ($10) על הכניסה. כמובן, היות ויש לי פס שנתי, לא היה צורך בתשלום נוסף.

מהפארק יש תצפית טובה על עיקול הנהר טנסי, כשבקטע שנעטף על ידי הנהר יושבת העיר צ'אטנוגה. ניתן גם להבחין ב- I-24 על גדות הנהר.

לאחר ירידה מההר וארוחת צהריים, המשכתי לאטרציה הבאה, Rock City. זהו פארק פרטי שמבוסס על הבולדרים הטבעיים בהר, שעליהם נבנו כל מיני דברים. יש מסלול שעובר בין כל הדברים הללו. מהנה ומומלץ למי שמגיע לשם. ילדים יהנו מאד, לדעתי.

משם המשכתי לגטלינבורג לקראת הביקור ב- Great Smoky Mountains NP. משכתי את היום בצ'אטנוגה יותר מדי, כך שאת החלק ההררי בדרך לגטלינבורג כבר עשיתי בחושך. לא מומלץ.

הלינה במלון Hiliday Inn & Suites של גטלינבורג ברחוב Historic Nature Trail.

זהו הביקור השני שלי בגטלינבורג. ביקרתי שם גם ב- 2019 ולנתי באותו הרחוב במלון אחר, ה- Fairfield Inn & Suites. לא הייתי מרוצה מהם ולכן שיניתי מלון. המלון של הולידיי אין עדיף, אם כי סבלתי קצת מהמזרון שלהם, ויתכן ולא ישנתי טוב בגללו.

זהו הביקור הרביעי שלי בפארק, אבל כל הביקורים היו קצרים (אחד מהם בעצם לא ממש היה (ב- 1999) כי מזג האויר היה ממש גרוע).

מאחר ומדובר ביום שני ולא רציתי להסתבך עם התנועה לעיר (מה עוד שגם יש עבודות בכביש), ובהמשך לטיפ שהמליץ על ה- MARTA, החלטתי להכנס העירה עם הרכבת הקלה של אטלנטה. בעצת הקולגה, השארתי אצלו את המזוודות והכסף המזומן שלי (מעבר למה שבארנק), ונסעתי לחניון "חנה וסע" ב- North Springs. מדובר בחניון גדול שמשמש גם לחניה לטווח ארוך. במקרה של חניה לפחות מ- 24 שעות, אין תשלום על החניה.

בתחנת הרכבת הקלה קניתי כרטיס יומי ב- $10, ולקחתי את הרכבת הקלה למרכז העיר. היעד הראשון הוא בניין הקפיטול של ג'ורג'יה. בקומה הרביעית שלו יש תצוגה (המוזיאון של הקפיטול) המדברת על מוסדות השלטון בג'ורג'יה, על המדינה עצמה ועוד. במקרה ראיתי סיור מאורגן שקיבל הדרכה ונכנסתי איתם ליציע של אולם הנבחרים, שם המדריך הסביר על החדר (וגם על חדר הסנט) ועל עבודת הנבחרים. לאחר מכן, עשיתי את דרכי למטה, תוך הסתובבות בכל קומה. מעניין שממש ממול, ברחוב היו הומלסים. את הדרך מתחנת הרכבת הקלה (ששם היא תת קרקעית) לבניין הקפיטול עשיתי ברחובות מרכז העיר. לצערי הם נראים גרוע. הרבה חנויות סגורות, מעט אנשים שהולכים ברחוב, בניינים לא מתוחזקים וכו'. כנראה שזה גם לא הכי בטוח. מהקפיטול יצאתי לאחר 12:00 ולכן החלטתי ללכת לאכול. זכרתי שבניין ה- CNN היה מלא חנויות ומסעדות והחלטתי ללכת לשם. להפתעתי, הרבה השתנה מאז 1999, אז ביקרתי לראשונה באטלנטה. אין שם כמעט חנויות ורק מעט מסעות מזון מהיר, המקום היה די ריק והקהל הרחב כבר לא יכול לעלות לקומה השניה ולהסתכל דרך חלונות האולפנים במגישים של CNN. הם תיחמו את העליות לקומה השניה, ושמו שם אנשי ביטחון המוודאים כי מי שעולה הוא עובד CNN. בכל אופן, אכלתי שם ונכנסתי לתחנת ה- MARTA הסמוכה על מנת לנסוע לפארק הלאומי מרטין לותר קינג. מרטין לותר קינג נולד באטלנטה ובילה שם את ילדותו. בית הילדות שלו הוא חלק מהפארק הלאומי, כמו גם הכנסיה הסמוכה. לצערי, נמנע ממני להכנס לבית ולכנסיה. משם חזרתי ל- MARTA ולקחתי את הרכבת הקלה עד ל- North Springs, ומשם לבית הקולגה לקחת את הפקדון שהשארתי אצלו. מאטלנטה הסעתי לצ'אטנוגה. הלינה במלון Home 2 Suites מבית הילטון.

את היום ביליתי עם הקולגה שלי, שאיתו נפגשתי אמש. הגעתי לדירה שלו ואספתי אותו משם. נסענו מחוץ לעיר ל- Kennesaw Mountain National Battlefield. הסרט במרכז המבקרים סיפר על הסיבות לקרב, עליו ועל תוצאותיו. כוחות הצפון ישבו ב- Chattanooga והתחילו להתקדם דרומה, כאשר המטרה היתה לפגוע בתשתיות של האויב. ב- Kennesaw Mountain היתה שליטה על מה שקורה למטה. כוחות הדרום התבצרו בו. הם ניסו למנוע מכוחות הגנרל הצפוני שרמן מלהמשיך לאטלנטה. בקרב ניצחו דוקא כוחות הדרום, אבל הם עזבו את המקום כדי לסייע במקום אחר, וכך כוחות הצפון כבשו אותו ללא קרב נוסף.

ויתרנו על סיור באיזור הקרב עצמו והסתפקנו במסלול רגלי שעולה לפסגת ההר. בפסגה יש תצפית טובה על אטלנטה וסביבתה.

משם נסענו לאטלנטה עצמה, למקום שנקרא Ponce Market (על שם Ponce De Leon, שכבש את פלורידה לטובת הספרדים). יש שם אוסף של מסעדות וחנויות. אכלנו במסעדת המבורגרים במתחם, שהיה די מלא (מדובר בסוף שבוע). היעד הבא היה Piedmont Park. זהו פארק גדול, קרוב למרכז העיר, שיש בו אגם, וגם יער בחלקים ממנו. מקום יפה. משם חזרנו לבית של הקולגה, שם גם אכלנו ארוחת ערב.

הטיול התקיים בצורה חצי ספונטנית, כאשר המחשבה הראשונית של טיול חוצה טנסי עם גיחות למדינות השכנות השתנה לחלוטין.אחד השינויים הוא ביקור באטלנטה ופגישה עם קולגה לעבודה (מקסיקני) שחי עכשיו שם עם משפחתו. במקור לא חשבתי לבקר באטלנטה, אבל התוכנית השתנתה והגעתי לשם. זה השפיע על לוחות הזמנים של היום ה- 20. עוד לפני היציאה מהמלון שמעתי מוסיקה מכוון מגרש החניה הציבורי שליד המלון (מגרש שגם הרכב שלי חנה בו), ובהצצה מהחלון ראיתי אוהלים שהוקמו על גינה ציבורית (מדשאה) שליד החניה.כאשר עזבתי את המלון הסתבר לי שמדובר בתערוכת מכוניות ישנות (רובן לא כאלו ישנות, אלא משנות ה- 70, 80). הסתובבתי קצת ביניהן לפני שיצאתי משם.

משם נסעתי ליעד העיקרי הבוקר. מרכז החלל של נאסא ב- Huntsville. ל- Huntsville הביאו את מדעני הטילים הנאצים על מנת שיעזרו בפיתוח הטילים האמריקאנים. המרכז נוהל על ידי ד"ר וורנר פון בראון, ובוף שנות ה- 50 עבר לידי נאסא לאחר הקמתה.המוזיאון מעניי וניתן לשהות בו שעות רבות. אני הסתפקתי בקצת מעל 3 שעות, שכן הדרך לאטלנטה היא על כבישים רגילים (לא Interststae) ולכן די ארוכה. הלינה באיזור מגוריו של הקולגה בעירה אלפרטה, מצפון לאטלנטה (שם הקולגה גר) במלון הולידי אין אקספרס. את ארוחת הערב עשיתי עם הקולגה ומשפחתו במרכז Avalon באלפרטה. מדובר ב"שכונה" של חנויות ומגורים מעליהן, שיש בה גם מסעדות רבות.

הבוקר הוקדש לעיר בירמינגהם עצמה. התחלתי את היום בנסיעה ל- Volcan park and museum. הפארק סובב סביב הפסל של וולקן, האל הרומי של הנפחים, שניצב על עמוד גבוה:

הפסל נוצר בשביל היריד העולמי של 1904 שהיה בסיינט לואיס, ואחר כך הוחזר לעיר. הסיבה לבחירה בוולקן היא שבירמינגהם היתה מרכז תעשייתי של מפעלי מתכת.

בירמינגהם נוסדה יחסית מאוחר, בשנות ה- 70 של המאה ה- 19, אחרי מלחמת האזרחים, כמפגש מסילות רכבת וגם כמרכז תעשייתי לתעשיית המתכת. זאת היות והיו באיזור המחצבים הנדרשים לתעשייה זו, כולל מתכת ופחם. בבדיקה שערכתי כעת מסתבר שהיא העיר השלישית באוכלוסיתה באלבמה, אחרי Huntsville ו- Montgomery. ההפרשים בגודל האוכלוסיה ביניהן הן די שוליים.

בפארק וולקן יש גם מוזיאון שמדבר על תולדות בירמינגהם. בפארק יש גם מסלול הליכה יפה בין העצים שיורד למטה.

מפארק וולקן נסעתי למרכז העיר, שם גם אכלתי צהריים. מרכז העיר איננו מרשים במיוחד. נקודות העניין בו קשורות למאבק השחורים על זכויות האדם. בירמינגהם היתה העיר הקשוחה ביותר באכיפת חוקי ההפרדה. כמובן שמרטין לותר קינג היה חלק ממאבק זה. במהלך המחאות של הקהילה השחורה היתה פעולת דיכוי חמורה בפיקודו של מפכ"ל המשטרה המקומית שהיה גזען ותומך בהפרדה. אירועי המחאה והדיגוי התרחשו באיזור די מצומצם של רחובות 16 - 18 בשדרה החמישית. שם נמצאת הכנסייה הבפטיסית של השחורים (16th street baptist church) שאליה נזרק חומר נפץ שגרם למותן של 4 ילדות שחורות. גם כיכר Kelly Ingram, שם היתה צעדת הילדים שדוכאה על ידי המשטרה שהתיזה עליהם סילוני מים עוצמתיים וגם עצרה חלק מהמוחים. היום בכיכר יש מוצגים המתארים את ארועי אותו היום.

מול הכיכר נמצא ה- Birmingham cisvil rights institute. יש בו מוזיאון על המאבק. אני דילגתי עליו, כי הספיק לי המוזיאון במונטגומרי להפעם. ליד נמצא גם מוטל ששירת אורחים שחורים (כמובן שהיתה הפרדה בין מלונות ללבנים לבין מלונות לשחורים) ושהו בו מנהיגי המחאה. כל ה"מרכיבים" הללו עתידים להכלל בפארק לאומי חדש שיקום בקרוב.

המקום האחרון שביקרתי בו בבירמינגהם היה הגנים הבוטניים. ראיתי מרשימים מהם.

השעה כבר החלה להיות מאוחרת, ולכן יצאתי משם לנהיגה למלון הבה, בעיר Huntsville שבצפון אלבמה. הלינה במלון המפטון אין בשכונת Providence Village. זהו איזור עירוני, כאשר לארוחת הערב יכולתי ללכת למסעדה מעבר לכביש. הבעיה היתה שבמסעדה אחרת ליד זו בה סעדתי, היה מופע חי, כשהמופיעים סמוכים לכניסה למסעדה והדלת פתוחה. את המוזיקה שמעתי גם בחדרי במלון. הם סיימו רק בסביבות 23:00. אחר כך היה שקט והצלחתי לישון בצורה סבירה.

חצי היום הראשון הלך על הרכב. נשברתי מלנסות להחליף את הרכב. צילצלתי למוסך Firestone הקרוב (פחות מ- 10 דקות נסיעה מהמלון) והם אמרו לי להביא את הרכב, ושיקח להם 60 - 90 דקות לסיים את הטיפול, וזה מה שעשיתי. זה לקח מעט יותר, ורוב הזמן היה המתנה שיתחילו את הטיפול ברכב (החלפת שמנים לא לוקחת יותר מחצי שעה), אבל סוף סוף סיימתי עם העניין הזה. לאחר מכן החלטתי לנסוע לפארק צבאי לאומי בשם Horseshoe Bend במקום לבקר בעיר בירמינגהם עצמה (מה שאני מתכנן לעשות מחר). מדובר בנסיעה לא קצרה, אבל אני די מסופק אם הפעם אחרת אגיע לשם.

הפארק מתיחס למלחמות עם האינדיאנים ה- Creek. ה- Creek היו חברה די מפותחת שבנתה ערים (יותר כפרים, בעצם), והיו בה אנשים ממוצאים שונים. הם חיו בשלווה והתפרנסו מחקלאות. הם תפסו את רוב השטח של ג'ורג'יה ושל אלבמה של היום. במסגרת מספר בריתות עם ארה"ב, הם כל פעם ויתרו על שטח נוסף, בעיקר לטובת ג'ורג'יה (הבריתות התחילו עם האנגלים עוד לפני שהיתה ארה"ב, המשיכו ב- 1790 תחת ג'ורג' וושינגטון ותחת נשיאים שבאו אחריו). היחסים עם האמריקנים הביאו למתיחויות פנימיות בים ה- Higher Creeks (שהיו בצפון, באיזורים יותר הרריים) וה- Lower Creeks שחיו בדרום, באיזורים הנמוכים יותר. ה- Lower Creeks תמכו ביחסים טובים עם האמריקנים בעוד שה- Higher Creeks רצו להפסיק עם הבריתות ולשמור על האדמה. זה גרם למלחמת אזרחים בתוך ה- Creek, שהביאה לטבח במתיישבים לבנים. הקבוצה המיליטנטית של ה- Creek נקראו ה- Red Sticks. בכל מקרה, זה גרם לגיוס מיליציה של אנשים ממקומות שונים, כמו טנסי וג'ורג'יה כדי להביס את ה- Red Sticks. לאחר שהושמדו מספר כפרים שלהם, פליטים + לוחמי ה- Red Sticks בנו כפר בעיקול הנהר Tallapoosa, שיצר מעין חצי אי. הם בנו מצודה מעצים עם חרכי ירי בצואר של חצי האי והניחו שהנהר יגן עליהם משלושת הצדדים האחרים.

בראש המיליציה עמד אנדרו ג'קסון, גנרל של המיליציה של טנסי. במרץ 1814, היה הקרב, כאשר, האינדיאנים הפסידו ורוב מי שהיה שם מת. מנהיג המרד ואנשים ספורים אחרים הצליחו להמלט, אבל בזה תם המאבק מול האמריקנים. לאחר מכן, אנדרו ג'קסון זבה בכהונת גנרל בצבא הסדיר של ארה"ב, ניצח את האנגלים ב- 1815 בניו אורליאנס (במסגרת מלחמת 1812), וברבות הימים, ב- 1828 נבחר להיות נשיא ארה"ב. תחת נשיאותו חוקק חוק שגירש את האינדיאנים מהשטחים של ארה"ב מערבה. כמעט כל ה- Creek, כמו גם הצ'ירוקי, הוצעדו מערבה לאיזור שהיום הוא אוקלהומה. עד היום יש שם שבטי Creek. שטחי אלבמה וג'ורג'יה הביאו לבהלה לאדמה וזרמו לשם הרבה מאד תושבים חדשים, שהקימו מטעים וגידלו כותנה, בעיקר.

במסגרת הביקור במקום ראיתי לראשונה בטיול זה Deer.

אגב, לבקשתי ולאור בעיות התחזוקה בחדר בו לנתי אמש, החלפתי חדר במלון ושודרגתי לחדר גדול יותר וסביר יותר.

דורון שלום

השליטה שלך בחומרים היסטוריים (שאולי גם אתה פוגש אותם תוך כדי תנועה)

והעברת חומר מפורט ביותר לקריאה של הגולשים, ראויה כמובן לציון!

אני מסתכן לרשום שאין הרבה התייחסויות של גולשים לנושא השחורים בדיווחים

על מדינות הדרום ואלבמה ווירג'יניה בפרט, ולכן חשיבות מרובה למה שאתה משתף אותנו .

מקווה שבכל זאת תשלב גם את נשוויל בטנסי.

תודה דורון ושמור על עצמך!

מוני

חזרה לזמן אמת. יצאתי מהמלון לאחר שעשיתי טלפונים לבדוק אשרות להחליף את הרכב בסניף שבשדה התעופה של מונטגומרי או אפילו ללכת למוסך להחלפת שמן. שום דבר לא יצא מזה.

התחלת היום ב- Legacy Museum. הוא עוסק בסיפור השחורים באמריקה. החטיפה באפריקה, המסע לאמריקות. התמקדות בארה"ב, תקופת ה- reconstruction אחרי מלחמת האזרחים, הראקציה שבאה לאחריה וההפרדה הגזעית, המשטרה ומערכת המשפט ביחס לשחורים. לאחר מכן, נסעתי בשאטל שלהם למצבה National Memorial for Peace and Justice, שזו מצבה לזכר קורבנות מעשי הלינץ' בשחורים.

משם, המשכתע עם סיפור השחורים בארה"ב ונסעתי ל- Tuskegee Airmen National Historic Site. הוא ממוקם ליד שדה תעופה קטן כיום. במלחמת העולם השניה זה היה בי"ס לטיס לשחורים. בוגריו היו הוכחה להתגברות על הדעות הקדומות ששחורים אינם בעלי היכולות המנטליות להיות טייסים.

השעה כבר היתה 15:45, והחלטתי לנסוע למלון בבירמינגהם, מה עוד שהערב צריך לעשות כביסה.

מלון Candlewood Suites מבית IHG (הולידיי אין) בבירמינגהם. על המלון והחדר כתסתי בהודעה הקודמת.

בבוקר גיליתי שיש שערות דבוקות לקיר של האמבטיה (כמובן, כאשר התרחצתי). הודעתי בקבלה, ואחת המנקות שמעה, אבל לא נראה לי שהפנימה. לאחר שחזרתי לחדר, ראיתי מנקה אחרת והראיתי לה את זה, והיא ניקתה את זה, וגם סידרה את החדר (על לנקות אותו אין מה לדבר. הם לא מנקים את החדר כל יום). אני מסתכל בהערות על מלונות ב- Tripadvisor ואני נתקל בהרבה מלונות שיש בהם תלונות על הנקיון של החדרים. אני לא זוכר את הבעיה הזאת לפני הקורונה. אולי יש מחסור בעובדים. אין לי מושג. זו אכן בעיה. אני מדבר על רשתות שנחשבו טובות (מאריוט, הילטון, הולידיי אין) ולא על המלונות הזולים יותר, שפעמים מדובר בזכיינים ולא בניהול ישיר של הרשת. הייתי מצפה שלא יהיו במלונות שלהם בעיות כאלו. אני לא נתקלתי בבעיות נקיון עד הפעם הזאת. מקווה שההמשך ימשיך להיות בסדר. המלון בו אני נמצא כרגע - לא הייתי בוחר בו לו הייתי יודע למה אני נכנס. באמבטיה יש דליפת מים מהאסלה. מחר יחליפו לי את החדר. גם החדר הוא יותר קטן ממה שציפיתי וקצת מאתגר להסתדר בו. נו מילא.

נחזור לסיכום עצמו. היום הוקדש לביקור בעיר מונטגומרי עצמה. היעד הראשון היה מרכז המבקרים שנמצא בכיכר שממנה יוצאים רחובות שונים, כולל רחוב Court בו היה המרכז. בכיכר יש מזרקה. בעבר, בכיכר זו היה השוק, כולל שוק העבדים. במרכז המבקרים קיבלתי מפה של העיר וסימנתי מספר מקומות לביקור. משם, נהגתי לגרז' חניה עירוני סמוך והשארתי בו את הרכב עד לסוף יום הטיול. המקום הראשון בו ביקרתי היה הקפיטול של אלבמה. היום, נמצאים בו רק משרדי המושל ומספר פקידים בממשלו. אסיפת הנבחרים והסנאט מתכנסים בבניין מודרני מעבר לכביש. הקפיטול הישןהוא גם בעצם מוזיאון. הביקור בו הוא self guided. מקבלים ברושורה בכניסה. ממול לקפיטול (ברחוב מהצד השני לזה בו נמצא ה- state house המודרני), יש עמודים העוברים על ההיסטוריה של אלבמה. אגב, שם המדינה כשם הנהר שעובר בה (גם דרך מונטגומרי), כמו מדינות רבות אחרות (טנסי, אוהיו, קונטיקט, מיזורי, מיסיסיפי, דלאוור ואולי עוד שנשכחו ממני). ג'ורג'יה היתה מושבה קטנה, שהכילה רק את איזור החוף האטלנטי בו ביקרתי. היא רצתה להתפשט מערבה עד המיסיסיפי. הבעיה היתה שבשטחים הללו היתה אוכלוסיה ותרבות אינדיאנית של שבטי ה- Creek. כמו מאוחר יותר, נחתמו איתם אמנות, ואחר כך הופרו בגלל הצורך לספק אדמות לחקלאיות לאנשים חדשים שהגיעו. התקיימו מספר מלחמות עם ה- Creek, עד שהם הובסו סופית והוגלו (כמו שבטים אחרים) מערבה. אנדרו ג'קסון (הנשיא שמופיע על שטר $20) כיכב גם במלחמה זו. סופחה טריטוריית מיסיסיפי, שכללה את שטחי אלבמה ומיסיסיפי. הגיעו הרבה מתיישבים חדשיםלספר החדש, וכאשר מספרם הגיע ל- 66,000, הוקמה מדינת אלבמה. אלבמה הפכה למקום בו מגדלים כותנה. הוקמו Plantatons והובאו עבדים. לפני מלחמת האזרחים, היא היתה מהמדינות העשירות בארה"ב עם כמות גדולה יחסית של עשירים.

אלבמה היתה המדינה הרביעית שפרשה מארה"ב. מונטגומרי היא העיר בה הוקמה ה- Confederate States of America, וג'פרסון דיוויס הושבע בה להיות הנשיא של CSA. היא היתה גם הבירה הראשונה לתקופה קצרה, ובה נמצא הבית הלבן הראשון של הקונפדרציה. לאחר מספר חודשים, בתחילת המלחמה, הוחלט להעביר את הבירה לריצ'מונד, בירת וירג'יניה (ושם ניתן לבקר בבית הלבן השני של הקונפדרציה). לאחר הביקור בקפיטול, ביקרתי בבית הלבן הראשון של הקונפדרציה. העובד במקום קיבל את פני (וגם פני מבקרים אחרים) בהתלהבות. הוא הסביר על הבית. הבית עצמו הוא די קטן ובעל שתי קומות. החדרים בו אינם גדולים. רובם חדרי שינה, אבל יש משרד ו- 3 חדרי אירוח. רחוק מאוד מהבית הלבן בוושינגטון שהוא ענק יחסית לזה.

משם המשכתי לבנין הסמוך בו ישנו הארכיון של אלבמה, ובעצם נמצא בו המוזיאון של המדינה. כאן כיכבה ההיסטוריה של המדינה והתפתחותה ממדינה חקלאית לחלוטין למדינה מתועשת. בסוף הביקור ראיתי כבר שי מאוחר וחיפשתי מקום לאכול. זה לא היה פשוט כל כך. קשה למצוא מסעדות באותו איזור של העיר. חזרתי למרכז המבקרים והאישה שם שלחה אותי לפיצריה לא רחוקה.

לסיום היום הלכתי למוזיאון רוזה פרקס. המוזיאון הוא מודרני עם הרבה מוצגים אודיו ויזואלים. התקציר הוא שרוזה פרקס היא אישה שחורה שהיתה כבת 42 באמצע שנות ה- 50. באוטובוסים במונטגומרי היתה הפרדה גזעית. ללבנים היה שמור החלק הקדמי של האוטובוס והשחורים היו בקצה האחורי. רוזה פרקס סירבה לקום ולפנות מקום ללבן כשר האוטובוס היה עמוס. כתוצאה מכך, הנהג קרא למשטרה וזו עצרה אותה. היא התקשרה לאיש שהיא עבדה איתו ב- NAACP והוא שחרר אותה בערבות. לאחר יום, היתה עצרת בכנסיה שבה נאם מרטין לותר קינג, שהיה תושב מונטגומרי באותה העת. הוחלט שהשחורים יחרימו את האוטובוסים במונטגומרי. המאבק הזה נמשך למעלה משנה עד ששופרו תנאי הנסיעה לטובת השחורים.

עוד שתי עובדות קטנות. מונטגומרי הוקמה כאיחוד של שני כפרים, והיא קרויה על שם גנרל אמריקני שמת בתקופת מלחמת העצמאות האמריקנית בתקיפה על המצודה בקוויבק. היא לא הבירה הראשונה וגם לא השניה של אלבמה. היא הבירה הרביעית שלה.

לאחר הביקור במוזיאון רוזה פרקס, חזרתי למלון.

אני כבר בחצי השני של הטיול ונראה לי שעל ביקור נרחב בטנסי אוותר הפעם. מצד שני, אני מבקר בשתי מדינות חדשות עבורי, פלורידה (רק בצפון. ביקור די מוגבל כאשר מראש התכוונתי בעיקר להגיע לסיינט אוגוסטין) ואלבמה.

חלקו הראשון של היום הוקדש למספר מצומצם של מקומות בטאלהסי בהם אני מבקר, וחלקו השני הוקדש לנסיעה די ארוכה למונטגומרי, בירת אלבמה.

המקום הראשון בו ביקרתי היה מספר דקות נסיעה מהמלון, Lichtgate on high street. מדובר בשטח פרטי עם בית בתוכו, כאשר הגנים שלו פתוחים לביקור של הציבור. מקום באמת יפה שבמרכזו עץ אלון ענק באמצע מדשאה ומסביבה יער קטן. לאחר מספר דקות, המשכתי ליעד הבא, פארק המדינה Lake Jackson Mounds Archelogical State Park. גם יעד זה לא היה רחוק, כ- 4.5 מייל מהמקום בו הייתי. לדעתי, הביקור היה מיותר. הייתי גם היחידי שהיה שם. יש אמנם mound שם או אפילו שניים, אבל הם מכוסים בצמחיה ואין שום אינדיקציה שיש שם משהו. בנוסף, עשיתי טיול רגלי לא ארוך שהוביל לשרידי Mill שבנה שם בעל המטע שחי שם.

המקום האחרון שלי בביקור בטאלהסי היה מחוץ לעיר, במרחק של כ- 20 מייל מהעיר, Saint Marks National Wildlife Refuge (לא בניהול שירות הפארקים הלאומיים, אלא בניהול רשות פדרלית אחרת). מדובר באיזור על מפרץ מקסיקו (שגם בו ביקרתי בפעם הראשונה), שיש בו בריכות שיש בהן ציפורים. גם פרפרי המונרך הנודדים מגיעים לשם. יש שם גם מגדלור ישן, שכבר איננו מתפקד. היום הוא סגור לביקור הציבור.היו שם אנשים שבאו לחזות בציפורים או בפרפרים (לא ראיתי הרבה מהם).

לצערי, נפרדתי מהשמורה כי ידעתי שעומדת בפני נסיעה לא קצרה (בן היתר כי היא לא מתנהלת בכבישי Interstate), אפילו כאשר לוקחים בחשבון שאני "מרוויח" שעה כי אלבמה נמצאת באיזור הזמן Central.

הלינה ב- Homewood Suites by Hilton Montgomery Eastchase. התשלום בנקודות פלוס תוספת קטנה של כסף. המלון נראה לי טוב, אבל הוא היה מלא כשהסתכלתי בו לראשונה ובדקתי אפשרויות נוספות. פתאום התפנה חדר, וישר הזמנתי אותו. לאחר זאת, לא נראה לי שיהיו לי יותר לילות חופשיים בהילטון בנסיעה הזאת. אולי ברשתות אחרות.

לאחר עזיבת המלון נסעתי ליעד הבא, Tallahassee, בירתה של פלורידה. מדובר בעיר לא גדולה, שבמרכזה האוניברסיטה של פלורידה. תהיתי למה הבירה של פלורידה נמצאת במקום יחסית "נידח" ביחס לשאר המדינה. צריך לזכור שתחילתה של פלורידה היה בחלקה הצפוני, שהיו בו שני איזורי התישבות. בפלורידה המזרחית היו סיינט אוגוסטין וג'קסונוויל. במערבית היתה Pensacola. המרחק ביניהן גדול, כ- 400 מיילים. Tallahassee היתה מין פשרה בין שני האיזורים. מקום באמצע הדרך ביניהם.

הדרך לקחה לי זמן, כולל הפסקה קצרה לאכול משהו לצהריים. הדבר הראשון שעשיתי היה להגיע למלון (השעה כבר היתה אחרי 15:00) והעברת החפצים שלי לחדר. לאחר כשלון החלפת הרכב בג'קסונוויל, יצאתי קשר עם שירותי הדרך של אלאמו והפקידה שלהם אמרה לי להגיע עוד באותו יום לשדה התעופה של טאלאהסי ושם אחליף את הרכב. מהמלון נסעתי לשדה התעופה, ושם אמרו לי, שוב, שאין להם רכב בשבילי, ויעצו לי ללכת למוסך שיחליף את השמן, מה שסירבתי לעשות. משם המשכתי לעיר עצמה וחניתי ליד איזור הממשלה בטאלהסי. בניין הקפיטול הישן הוא היום מוזיאון והספקתי לבקר בו באותו אחר הצהריים. ה- state house של פלורידה עבר לבניין רב קומות מודרני שנבנה מאחורי הקפיטול הישן (בניין כזה קיים במספר מדינות כמו דקוטה הצפונית, שם אין זכר לבניין הקפיטול עם הכיפה). את הקפיטול הישן רצו להרוס, אבל מחאת התושבים בעיר מנעה זאת והוא הפך למוזיאון.

את בניין ה- state house החדש ניתן לראות מאחורי הקפיטול הישן בתמונה.

הלינה במלון Holiday Inn Express Tallahassee - University Central, שדורג גבוה ב- Trip Advisor. החדר היה על הרחוב, למרות בקשותי לחדר אחורי. פקיד הקבלה הרגיע אותי שלא צפויה תנועה רבה בלילה, ואכן זה היה כך ולא היתה לי בעיה להרדם. החדר היה ענק. אפשר היה לעשות בו מסיבה גדולה. החדר שולם בנקודות של מועדון IHG.