1.     יופי - סקוטלנד, לדעתי לפחות, נראית פחות יפה או מרשימה מאוסטריה בתמונות (לפחות בתמונות שלנו).

אני בכוונה משתמש באוסטריה, כי היא נקודת ייחוס ברמה גבוהה מאוד לדעתי.

בכל אופן, אל תתנו לזה להטעות אתכם, היופי הפראי שלה קשה לתיאור במילים. עם כל אהבתינו לנופים המהממים של אוסטריה, סקוטלנד שבתה את לבנו לגמרי!

2.     גשם – אי אפשר להיערך אליו ובהחלט עלול לפגום פה ושם בטיולים רגליים בעיקר, וגם בשיטוט בחוצות עיירה זה לפעמים מוריד (לנו זה קרה בUllapool), אבל בניסיון שלנו, להסתמך על אתרי מזג אוויר ולתכנן הכל לפי זה, זה גם חסר תוחלת, פשוט כי מזג האוויר דינאמי מדי, ולשני הכיוונים. לפעמים הבטחה ליום גשום הפכה ליום מעונן חלקית, אך לדוגמא שמרנו ליומיים קדימה את בן נביס ליום שמשי, וכשהגענו היה מטופטף בכבדות ואף גשם שוטף שמנע את אחד המסלולים על ההר.

מצד שני, כשמתרגלים לעניין, זה הופך להיות חלק מהחוויה ובדרך כלל לחיוב.

3.     נסיעה בצד שמאל – כפי שכבר כתבתי במהלך היום הראשון, הנהיגה בצד שמאל הופכת לטבעית מהר מאוד ובמיוחד כשנוסעים בכבישים עם תנועה רבה. גם הכיכרות שבמחשבה ראשונה זה נראה מבלבל. מה שקצת יותר מסובך זה להבין אילו נתיבים מובילים ליציאה מהכיכר, כשמדובר בכיכר עם שני נתיבים ומעלה, ואילו ממשיכים, אך זו בעייה מאתגרת גם בנסיעה בצד ימין...

עניין נוסף שכבר ציינתי, זאת הזהירות הנדרשת בנסיעה בכבישים דו-כיווניים צרים.

4.     תקשורת – רכשנו בפאונד אחד סים של SMARTY (למעשה תת מותג של Three) בסופר והטענו ב10 פאונד לחודש ל50 GB! אפשר גם לשוחח חופשי בין הסימים. אם יוצאים איתו למדינות האיחוד יש רק 12 GB שגם זה לא מעט בכלל. את כל הפרוצדורות עושים מולם באתר או באפליקציה וזה כולל אפשרות לביטול חידוש אוטומטי. ניתן אחר כך לחדש שוב כשנוסעים בכל אירופה (אבל אם לא משתמשים חצי שנה כנראה שמתבטל הסים).

5.     כוכב\ים או טיול נודד – שאלה מורכבת. לנו היו שני שיקולים עיקריים לעשות כוכב אחד בהיילנדס:

א.     ל6 נפשות קשה יותר למצוא דירות טובות ובמחיר סביר, מה גם שרצינו הרבה חדרים

ב.     בשל שמירת כשרות נוח יותר היה להכשיר מטבח אחד ולא כמה

חוץ מזה, גם די נחמד לחזור לבית שכבר התרגלת אליו, ובמקרה של אינברנס זוהי עיר יחסית גדולה שתמיד כיף להסתובב בה אחר הצהריים ובערב.

כמובן, שמנגד זה אומר נסיעות ארוכות יותר, או ויתור על איזורים אחרים ומציאת אטרקציות קרובות (ולא שחסרות כאלו).

אומר רק שבהנתן שנסיעה יומית של עד כשעה וחצי לכיוון היא נסבלת, כוכב באינברנס מכסה את החלק המרכזי של ההיילנדס לא רע.

6.     מידג'ס – ה'יתוש' הסקוטי. אנחנו לא סבלנו מהם במיוחד. רק באחד הקניונים, כשהיה לח מהרגיל. רכשנו תכשיר שמרחיק אותם וזה היה מספיק (תכשיר נגד יתושים כנראה פחות יעיל או לא יעיל כלל)

7.     אוכל – מתבדחים על האוכל הבריטי, אבל היום המסעדות כל כך מערבות אוכל בין לאומי שזה לא באמת משנה, ומאוד ערב לכרסנו.

8.     בירה – בישראל אני מאוד אוהב את סוג הIPA שהוא מריר יותר בשל עודף כשות (סיפור בריטי קולניאלי ידוע...). גיליתי שהPale Ale הבריטי הרגיל גם הוא מספיק מריר וטעים לי.

9.     צ'ק אין לטיסה – מי שהחזיק מעמד עד עכשיו בקריאה (וואו! לא מובן מאליו...מעריץ על זה ), יודע כבר לבד שזו הנקודה הכי חשובה ומוסר ההשכל מהסיפור שלנו:

תמיד, אבל תמיד! לוודא היטב מתי הצ'ק-אין ובמיוחד כשזמני הטיסה משתנים.

רצים בבוקר כדי להספיק ל"בקר" בתחתית מגדל אייפל. קצת קשה לי עם ההגדרה של "ביקור" שבמקרה הזה כללה בעיקר כ100 סלפים של הילדים עם המגדל, ועוד כמות נכבדה גם בעזרת סלפאית מסכנה שסתם ישבה שם לנוח אחרי מן הסתם סלפי מתיש משלה. בכל אופן, השגנו את המטרה.

סלפי.

יש עוד קצת זמן בטרם תגיע המונית שהזמנו לשדה (לא לדאוג, הפעם לקחנו זמן בטחון על מלא...) והוחלט שאני אצא במטרו לחנות מזוודות, לרכוש אחת נוספת בשביל הקניות המעטות שנוספו, והרי אייר פראנס הבטיחו שיחזירו, לא ננצל?

הבן מצא אחלה חנות ליד כנסיית Sacré-Cœur הידועה, באיזור מקסים שלצערנו הפעם לא יצא לבקר בו.

מתחיל לדבר עם בעל החנות והוא מיד מבחין במבטא ה'מקסים' שלי וממשיך בעברית משובחת. ככה זה כששם המוכר יהודה אלבז...

רכשתי מהר מזוודה גדולה, מאוד, ומיהרתי חזרה למלון ואף הספקנו בנחת למלא את המזוודה עוד לפני שהגיעה המונית.

בשעה טובה הגענו אחר כבוד לנמל שארל דה גול לטיסת אל על לתל אביב במטוס הדרימליינר 787 החדש

מרתק איפה בנאדם יכול למצוא את עצמו פתאום באמצע החיים ובלי שום תכנון...

הילדים שלנו למשל, מצאו עצמם בפעם הראשונה במרכז פריז...

באמת לא המקום הכי נורא בעולם

יוצאים במטרו לכניסה לגני  Tuileries ומטיילים לאורכם. חם בחוץ, בסביבות 28 מעלות, אבל למרבה הפלא, בכל פיסת צל, קטנה ככל שתהיה, ממש קריר. אולי בשל הלילות הקרירים.

ממשיכים למוזיאון d’Orsay שפעם קודמת שאשתי ואני ביקרנו בעיר היפהפיה הזאת (ואשתי לעולם תעדיף את לונדון...לונדופיליות היא כנראה מחלה חשוכת מרפא...), היה סגור.

בניגוד לגלרייה באדינבורו, המוזיאון הזה גדול ממש! אז בחרנו לנו מספר תצוגות וביניהן פיקאסו וחברים. לא התאכזבנו. מומלץ, אבל לא יחד עם הלובר. תנו כבוד, ולכל אחד הקדישו יום משלו לפחות.

משם הלכנו לכנסיית הנוטרדאם שכידוע סגורה בעת הזאת לשיפוצים עקב השריפה הנוראה שפרצה בה לא מכבר.

כך שלהכנס לא ניתן, אבל הם כיסו בלוחות מלאים כיתובים שנראים סופר מעניינים מסביב לה כגדר. יסלחו לי הקוראים דוברי הצרפתית היקרים, אבל נראה שהאגו הצרפתי לא נתן להם לכתוב אף משפט אחד באנגלית וזה ממש חבל.

דווקא במוזיאון כמעט הכל היה מתורגם גם לאנגלית לשמחתנו.

נפגשים עם הילדים שפחות התלהבו מלהכנס למוזיאון, בנקודה שתכננו ברחבת הנוטרדם, ויוצאים להליכה קצרה ברובע הלטיני שמשום מה, אולי עודף תיירות, איבד את חינו בעיני וגם השאר פחות אהבו.

חוזרים למלון ובערב יוצאים שוב למסעדה ההודית החביבה מאתמול, מסעדת הבית שלנו.

קמים בבוקר ומלווים את הבת לתחנת האוטובוס שנמצאת כ20 מטר מהדירה וממנה יוצא האוטובוס לשדה.

לשאר מזמינים מלון במרכז פריז במלון ברשת Ibis לשני לילות ל3 חדרים במחיר של כ1500 ש"ח.

מזמינים כבר גם מונית דרך בוקינג שמסדרת אוטומטית את השעות ויודעת מקור ויעד ובתוספת עלות של עשרות שקלים בודדים ויוצאים לשדה.

הבת כבר בדיוטי-פרי ומחכה לטיסה שלה לפראג ומשם לטיסה שאמנם התאחרה בשעה שעתיים, אבל הביאה אותה בשלום לארץ המובטחת.

אשתי ואני מחליטים שעושים מהלימון הזה לימונדה וכך כששאר הילדים מעדיפים לנוח עם המסכים שלהם בסטארבקס, אשתי ואני יוצאים לנו ברכבת לבילוי קצר אחרון באדינבורו היפה.

מטיילים מעט, עורכים עוד טיפה קניות, יושבים בקפה ברחוב Rose הקסום וחוזרים לשדה.

לעומת טורקיש, אייר פראנס רק מתחילה את הצ'ק אין פחות משעתיים לפני הטיסה (וגם בזה היא לא עמדה...) ומסיימת כ40 דקות לפני הטיסה. איזו קארמה דפוקה היתה לנו.

עולים לטיסה שעברה בנעימים, וכשנוחתים הנהג מבוקינג כבר השאיר סמס שהוא מחכה.

אבל אבוי! כל המזוודות מגיעות למעט אחת של הבנים.

לא עברנו מספיק???

מפלסים את דרכנו בהמון לדלפק האבידות של השדה והפקיד שמקליד את הנתונים מסביר שהמזוודה אכן נשארה משום מה באדינבורו ותשלח ישירות לישראל.

שאלנו לגבי קניות שניאלץ לעשות בשל חוסר בציוד שנמצא המזוודה החסרה והשיבו שניתן להוציא 100 יורו לכל אחד מבני המשפחה. נו שוין, נוסיף ללימונדה קניות בפריז, יש ברירה?

הנהג בינתיים מודיע שחיכה כבר שעה, ואם לא היינו מופיעים עוד דקה-שתיים היה גם הוא בורח לנו.

נו מילא, נתנו לו טיפ נדיב והוא סיים מרוצה.

מגיעים למלון עייפים, אבל גם רעבים. משוטטים ברחובות השכונה ומוצאים מסעדה ממש נחמדה של אוכל בעיקרו הודי. מזמינים מנות סופר טעימות שהן צמחוניות. בשיחה עם המוכר מסתבר שכל הבשר חלאל, כיוון שהאוכלוסיה בשכונה בעיקרה מוסלמית. לא סוג הכשר שאנחנו מסתמכים עליו, אבל מעניין...

כן...יש גם חב"ד סקוטי...

הכנסייה הזעירה שבה ביקרנו

המעבר המקסים דרך הUnderbelly לגשר שמעל - מומלץ!

הדאנג'ן - שווה ביקור

אורזים הכל ומפנים לחדר אחסון עד שנגיע לאיסוף. מזמינים מונית שתגיע לשדה כמעט שלוש שעות בטרם הטיסה שנקבעה ל16:40.

הנשים יוצאות להן, מי לקניות, ומי לשיטוטים אחרונים בעיר, ואנחנו הגברברים יוצאים לפחד בדאנג'ן של העיר.

הספקנו עוד בדרך באופן ספונטני לבקר ולהתרשם מכנסייה או קפלה שכונתית קטנה ומעניינת ששייכת לScottish Reformation Society שמטרתה לקדם בעצם את הכנסייה הפרוטסטנטית, וקיבלנו מהכומר האחראי והחביב הסברים מפורטים על המקורות.

משם מטפסים במדרגות סופר מעניינות בתוך מבנה עתיק שבו אולמות אירועים של Underbelly Cowgate מתחת לגשר, כיוון שצריך לחצות את הRoyal Mile שבפסגת הגבעה ואז לרדת ליעד שלנו, הדאנג'ן.

רוכשים כרטיסים במקום בתור קצר של כ15 שעה או קצת יותר ובעלות של כ20 פאונד לאדם. שווה כל פאונד!

גם מי שלא שלא הבין כל מילה (וזה כמובן כולל גם אותי...ובמיוחד במבטא הסקוטי העתיק והמקסים הזה של השחקנים), הבין את רוח הדברים. חוץ מזה, המון פירוטכניקות משעשעות מאוד הופכות את העניין לכיף גדול של מעל שעה.

בינתיים מקבלים מספר סמסים שמודיעים על איחור של הטיסה, וכשהגיע הסמס השלישי הגעתי למסקנה שאין טעם לשבת בשדה ולהמתין למעלה מ4 שעות לטיסה. אז התקשרתי לחברת המוניות לעכב את המונית.

טעות, טעות גדולה!

עוברים בקפה למשהו קל ואני עוד מספיק לקפוץ עם הבנים ל20 דקות, קצרצרות, אבל ממש מהנות במוזיאון הלאומי מאתמול. מתמקדים באולם הטכנולוגי בעיקר והם מרותקים.

יוצאים בהליכה מהירה חזרה למעונות, מגיעים בזמן שקבענו עם הנהג, הנשים כבר מחכות שם, ואפילו הנהג מחכה לנו חביב ומחוייך.

ובכל זאת, כאן מתחיל הכל להשתבש

כולם עוזרים ומעמיסים את המזוודות, אבל מסתבר שאין מספיק מקום לכולנו, על אף שביקשתי מפורשות מונית ל6 עם 6 מזוודות גדולות.

בסדר.לא נורא. אני והגדול שמתלווה אלי נגיע ברכבת, וכולם יחכו לנו שם עם כל המזוודות, גם שלנו.

יוצאים לדרך, הבן ואני בקצב הליכה מהיר, וידענו שההפרש בינינו למונית בהגעה לשדה לא יעלה על מספר דקות, כך שאפילו אנחנו נגיע כמעט 3 שעות לטיסה.

5 דקות ברכבת ועוד כ20 דקות לפנינו, ולפתע שיחת טלפון נכנסת מהאישה.

לבת הגדולה נפל מכשיר הטלפון תוך כדי שהיא העבירה מזוודות כנראה. מתקשרים למעונות ואכן המכשיר אצלם.

יורדים מהרכבת אבל לא מוצאים עמדה חדשה לרכישת כרטיסים לצד השני, ואלה שבידינו מורים על נסיעה לכיוון השדה. רכבת מתקרבת לכיוון העיר ובהחלטה של רגע אנחנו עולים עליה גם בלי הכרטיסים.

למזלנו, כרטיסן עומד בקרון שעליו עלינו. אני ניגש אליו מיד ומסביר לו את הסיפור ומראה את הכרטיסים הקיימים. הכרטיסן הנחמד מחליט בכלל לא לסמן אותם וכך נוכל להשתמש בהם בפעם השלישית שנעלה על הרכבת.

אנחנו חזרה במרכז העיר ועכשיו כבר בקצב משולש לכיוון המעונות. הפקידים הנחמדים מוסרים לנו את המכשיר ואנו ממהרים לעלות על הרכבת חזרה כשכל הסיפור עיכב בכחצי שעה. לא נורא, עדיין מגיעים לשדה כשעתיים ורבע לפני שעת הטיסה המעודכנת.

מגיעים ברכבת לשדה...ו...הכל קורס...

הדלפק של הצ'ק אין ריק!

מסתכלים על לוח הטיסות, יש עוד יותר משעתיים לטיסה, טיסות רבות שיוצאות עוד לפניה עושות צ'ק-אין, אבל הטיסה של טורקיש לאיסטנבול במצב CLOSED.

תחושה רעה מתחילה להזדחל לתודעה.

מה עושים???

לידנו עומד איש עסקים ומשוחח בטלפון במה שנראה לנו כטורקית.

פותחים איתו בשיחה ומסתבר שגם הוא עיכב את ההגעה בגלל אותן הודעות סמס.

בדקנו את הסמסים ואכן כתוב שם שהצ'ק אין הוא בשעה המקורית. מתסכל!

הוא נמצא בשיחה עם טורקיש שהתמשכה בסופו של דבר יותר משעה. הוא השיג טיסה למחרת ובסופו של דבר ויתר ויצא לחפש מקום לעבור בו את הלילה.

גם אנחנו מנסים לדבר איתם, אבל מגלים מהר שהיות שהזמנו את הטיסה בחברת אינטרנט (GOTOGATE), אמורים לעשות את זה דרכה, המשרדים של הסוכנות האינטרנטית כבר סגורים להיום, ובעצם בכל מקרה טיסה מחר לטורקיה לא תועיל, כיוון שאני מברר, זה יום חמישי וטיסה לישראל שיש בה מקום לכולנו תהיה רק בהמשך השבוע הבא.

מה עושים??? הלחץ נוראי!

יושבים על מחשבים וטלפונים ומנסים למצוא טיסה חלופית. כל זה קורה כשבינתיים הטיסה המקורית עוד לא יצאה בכלל, תחושות של תסכול וחוסר אונים משרתים אותנו בערבוביה. כולנו עובדים כמו מכונה, לא מוציאים כעסים ורק מחפשים פתרונות.

האמת, אני מסתכל על זה במרחק של שבועות אחרי וגאה במשפחה הזאת. קלאן אמיתי!

בשל שמירת השבת הכי הגיוני שנטוס למקום כלשהו שממנו יוצאות טיסות ישירות לישראל ובתנאי שיש ביום ראשון טיסה.

בת ה21 מתכוונת לחזור הביתה מהר ככל האפשר כי ביום ראשון כבר עולה על טיסה עם החבר ומשפחתו לחופשה אחרת, ולכן מזמינים לה טיסה לפראג ביום שישי שתגיע לישראל כבר במהלך השבת.

זה לוקח שעות. בשלב מסויים התיישבנו בסטארבקס לשתות, לאכול ולהמשיך לחפש ונהיה ערב כבר.

בשלב מסויים מחליטים שהכי דחוף עכשיו זה למצוא לינה ללילה ודרך בוקינג אני מוצא דירה סמוכה ממש לשדה (פחות מ10 דקות נסיעה באוטובוס). אני מתקשר ומוודא שאכן בעל הבית אישר את ההזמנה.

יוצאים באוטובוס כולנו לדירה ופחות משעה מרגע ההזמנה, אנחנו מתמקמים מחדש בדירה הגדולה וממשיכים לחפש לנו מוצא.

לבסוף מוצאים טיסה של אייר פראנס לפריז בשישי בצהריים וטיסה של אלעל לישראל ביום ראשון בצהריים.

מעל 16,000 ש"ח נוספו להם כבר פתאום למחיר הטיול...

את המלון כבר נזמין מחר...

המוזיאון הלאומי

אופני הגרוש והלירה

על דגם המחשב הזה בדיוק למדתי לתכנת לפני 40 שנה

לקראת ערב

בפתח התעלה

הולכים

וגם רוכבים

ויש מי שגם שוחים

מתחיל את היום כרגיל בריצה.ראיתי במפה שהמעונות במרחק של פחות מ100 מטר מהUnion Canal. זוהי תעלת מים ארוכה ושביל תענוג ללכת, לרוץ או לרכב לצידה.

באותו מרחק גם נמצא סניף Tesco Express, כך שגם מבחינת סופר אנחנו מסודרים.

יוצאים ברגל כרבע שעה למרכז, הילדים לענינייהם ואנחנו פניינו מועדות להתחיל בScottish National Gallery. תערוכת ציורים יפה ולא ענקית שמיצינו לאחר כשעה. התחנה הבאה היא הNational Museum of Scotland.

לא לפני שעוצרים לקפה ועוגה לפני שנכנסים כיוון שבין מוזיאון למוזיאון נדרשת לנו (לי בעיקר...) הפסקה קלה.

המוזיאון גדול ומרשים מאוד ומסודר יפה לפי נושאים. ניתן לבלות בו הרבה שעות ומתאים לכל הגילים.

המוזיאון מציג החל מתצוגות היסטוריות של ממצאים ארכיאולוגיים מעניינים, והמשך בהמון מיצגים היסטוריים של התקדמות טכנולוגית, כמו אופניים, מחשבים ואף רובוטיקה.

תצוגה מיוחדת שתפשה את תשומת ליבנו היא של מכונות הכתיבה, מראשית ימיהן ועד סופן. להפתעתנו עד לפני כ10 שנים עוד יוצרו מכונות כאלו!

הסתבר שסקוטלנד היוותה מרכז עולמי לייצור מכונות כתיבה במהלך המאה ה20, כששתי חברות מהשולטות בשוק בתחום, Olivetty וRemington בנו את מרכזי הייצור שלהן בגלאזגו.

לצערי תערוכת מכונות הכתיבה היתה זמנית, אבל לאור מה שראינו, יש במוזיאון בכל עת תערוכות מעולות, קבועות וזמניות.

התיישבנו שוב לארוחת צהריים מאוחרת בDeacon Brodies Tavern, פאב גדול, שהסיפור של נותן השם, בילי ברודי, שהיה נגר וחבר מועצה מכובד בעיר ביום, וגנב רב מעללים בלילה, בהחלט מוסיף לאווירה שגם ככה שורה בין הקירות העתיקים. גם האוכל המקומי טעים ומגוון.

ממשיכים לשוטט ברחובות, כשלקראת ערב נפגשים עם הילדים באותו קפה מאתמול לוופלים מעניינים וטעימים לכולם.

הרביעייה בדרך לריקון עוד סניפים של Primark ו JD, הפעם באדינבורו

טירת אדינבורו לעת ערב

אורזים הכל ועוזבים את הבית היפה שלנו ומתחילים את הנסיעה הארוכה חזרה לאדינבורו ליומיים שנותרו.

חושבים יחד על מקום לעצור בדרך ולי היתה מסומנת עוד מהבית המזקקה ב Blair Atholl.

אמנם לא חשבתי שנכנס למזקקה היום, היות שהעדפנו יותר זמן באדינבורו, אבל זוהי גם נקודה פחות או יותר באמצע הדרך וגם נראה איזור שבו יש סיכוי טוב יותר למצוא קפה על אם הדרך.

כשהתקרבנו, ראינו חניון גדול עם מרכז שנראה נקי מדי כמרכז קניות בשם The House of Bruar, אבל גם ראינו שמסומן שיש בו בית קפה. חנינו בחניון ולהפתעתנו הנעימה אכן הסתבר שזהו מרכז קניות יוקרתי כזה ומיוחד ובמרכזו בית קפה גדול ומקורה לרווחת הקונים.

לא יודע לומר אם זה מרכז קניות שיעניין ילדים קטנים, וכמו כן ישנם הרבה דוכנים לבית ולגן, כך שלתיירים יש פחות מה לקנות, אבל החנויות כל כך יפות ומזמינות שכיף סתם להסתובב קצת.

בית הקפה מציע יופי של מבחר ובמחירים דומים לבתי הקפה האחרים שהיינו בהם.

משם נסיעה של כשעה ומחצה ואנחנו במרכז אדינבורו, באכסנייה הבאה שלנו ליומיים הקרובים, הלוא הם מעונות הסטודנטים בFountainbridge.

הורדתי את כל המשפחה והפקלאות, וידאתי שאכן קיבלו אותנו וקיבלנו מפתחות לדירה וחדריה, ואני יצאתי לשדה התעופה להחזיר את הרכב.

מלכתחילה, כפי שכבר כתבתי בתחילת הסיפור, היתה עלות הרכב יקרה יחסית – 1500 יורו.

אך כחודש לפני הטיסה שמתי לב שהזמנתי את הרכב ליום נוסף ולכאורה מיותר. ניסיתי לבדוק ולשכור שוב רכב כזה ליום אחד פחות, אבל חודש לפני הטיסה התמחור, לאותו רכב ואפילו פחות יום, עלה ל6500 יורו

נשארתי כמובן עם ההזמנה המקורית.

מה שמשעשע היה שבכל זאת, כשהגעתי להשכרה, שמו לב שהחזרתי יום אחד קודם. הם היו נחמדים והחזירו את ההפרש

אם כן, חזרתי ישירות למרכז העיר, לשם גם שאר המשפחה הגיעה בינתיים, והילדים כבר הספיקו לשחוט את הסניף המקומי של Primark, כאילו אין קשר לזה שהם כבר ניקו את הסניף של רשת ה'עלית' הזאת באינברנס.

מטיילים בעיר ומסיימים בפיצרייה נחמדה, והאישה ואני עוד קופצים למנת ופל בלגי בקפה מקסים.

משם ממשיכים לעלייה לעיר העתיקה לטיול לאורך הRoyal Mile ועוד 10 דקות ואנחנו בבית.

תיאור הבית החדש שלנו, המעונות, הוא כזה: הדירה היא בעצם יחידת דיור עם 6 חדרי שינה זוגיים קטנים שביחד עלתה לנו כ1400 ש"ח ללילה. לא זול, אך במרכז אדינבורו וגם נזכרתי להזמין רק כחודש-חודשיים לפני הנסיעה, כך שזה היה צפוי. מצד שני למחיר הגבוה יחסית, קיבלנו חדר נפרד לכל אחד ומטבחון להפגש בו כולם, ולדעת כולנו זו היתה אחלה מציאה.

שני חסרונות לציין בכל זאת, האחד שהדירות הגדולות הם בקומה רביעית ואין מעלית, והשני שכל חדר שינה ננעל כל פעם שיוצאים, מה שגורם לכל מיני אילתורים כשיוצאים לרגע, אבל אלו ממש חסרונות קטנים לטעמנו.

ושוחים:

קרררררררר!

מפלי Foyers:

היום האחרון בהיילנדס ולמעשה, חוויה אחת חשובה עוד לא עברנו - ביקור בטירה.

את טירת Eilean Donan סימנתי כבר בתכנונים בשל יופיה ומצבה המשומר היום. הטירה, בנוייה על אי בלוכים המערביים של סקוטלנד ומכאן שמה הגאלי – האי של Donan.

יופיה החזותי הוא זה שגם הפך אותה לאתר צילום לסרטים רבים.

טרחנו ונסענו כשעה וארבעים, מה שעכשיו, לאחר יותר משבוע עתיר נסיעות, כבר לא נחשב בעינינו לטורח כלל, וגם הפעם, היה שווה כל מייל.

הטירה נבנתה לראשונה במאה ה13 ועברה מאז הרבה שינויים ותהפוכות מעניינים במקביל לסקוטים תושבי האיזור.

בתחילת המאה ה18, לאחר שהטירה הוחזקה על ידי חיל מצב ספרדי תומך המורדים היעקוביטים, הגיעו 3 אוניות מלחמה אנגליות והפציצו במשך 3 ימים את הטירה, כבשו אותה ואף מצאו חביות חומר נפץ והפציצו את הטירה והפכוה לתל חורבות.

200 שנה אחרי, בתחילת המאה ה20, מגיע קצין צבא בריטי, סקוטי במקורו, משבט MacRae, ומחליט כפרוייקט חייו לשחזר את הטירה. 20 שנה זה לקח והטירה חזרה לימי תפארתה.

צאצאי השבט משתמשים בה עד היום לאירועים מיוחדים, אך כמובן רובה מתוחזקת כמו הרבה טירות, על ידי כך שמשמשת מוזיאון, וזהו מוזיאון מרשים.

בילינו בטירה כשעתיים, כמובן עם אינספור צילומים יפהפיים של הטירה, האי כולו ושלושת הלוכים שהאי במרכזם.

הדרך חזרה מקסימה ועוצרים תוך כדי גם לצילומים של Loch Oich שמשקף יפה את הנוף. לאחר כשעה מגיעים לבית הקפה Jaggy Thistle Food Stop שראינו במפה ממש מעט דרומית לפורט אוגוסטוס שבפינתו הדרומית של לוך נס.

הבעלים, מקסים כדרכם של הסקוטים שפגשנו לאורך כל הטיול, מוזג לנו קפה טעים ומגיש עוגות טובות וסקונס (נהייתי ממש מכור ללחם המתוק והמוזר הזה...).

בסיום הביקור הוא פונה אלינו בהצעה שלא לחזור בדרך המהירה יותר לאינברנס, ממערב ללוך נס, אלא הפעם לעבור בצד המזרחי של הלוך, להינות מדרך יפה הרבה יותר ופחות ראשית, ואף להגיע למפלים של Foyers על אם הדרך.

קיבלנו את הצעתו ואכן הדרך יפה פי כמה ומגוונת.

עוצרים בLoch Tarff ועושים שוב משהו שטרם עשינו בסקוטלנד, נכנסים לטבילה בלוך. אין מה לומר, קר בסקוטלנד. אבל אותם רגעים היה בהיר, וחום היום היחסי בכל זאת הפך את העניין לנסבל בשעת אחר צהריים זאת, והאמת, ממש נהננו לצד הברכיות החביבות ששטו להן בשלווה.

כבר הרווחנו עוד חוויה.

ממשיכים לנהוג לFoyers שזו בעצם עיירה קטנה על גדת נהר באותו שם, שיוצא מלוך נס. מטיילים כשעה לצד המפלים היפים, כותבים המלצה חמה על בעל בית הקפה (קוראים לו  Jaggy? באמת?) בTrip Advisor וחוזרים ללילה אחרון באינברנס מרוצים מאוד.

הבן בפארק האופניים

מסתבר שכבר חשבו על הרעיון של תליית כביסה למעלה לפני למעלה מ150 שנה...

בדרך לבית הספר

מקשיבים למורה, כי אם לא נקשיב, נחטוף!

באנו ללמוד, לא?

שיעור חשוב!

ביתו של החייט

הנגר

חנות הממתקים והדואר

המאה ה18

ובקרחת היער כפר מהמאה 16-17

עוד יום שציפיתי לו רבות, הרבה בזכות הכותבים פה בפורום ואני מתנצל שלא זוכר לציינם בשמותיהם כראוי. זה פשוט כי קראתי את רוב הפוסטים עוד לפני כשנה וחצי, כאשר תכננו את הנסיעה המקורית

היום נוסעים לכפר משוחזר או יותר נכון מקטעים של כפרים סקוטיים משוחזרים מכמה תקופות.

המוזיאון נמצא בפאתי Newtonmore, ובהחלט עונה על כל הציפיות, כמעט לכולנו.

למה כמעט? כיוון שהבן הגדול מקבל פיצוי ראוי על כך שלא רכב בהר בן נביס כמה ימים קודם לכן.

מצאתי עבורו פארק אופניים ראוי ביותר וקרוב למוזיאון, אם כי ללא מעליות הרים כמו שבדרך כלל היו בטיולים קודמים, מה שאומר שצריך גם לטפס ברכיבה.

לא נורא, הבחור מתאמן גם כך לקראת שירותו הצבאי הקרב ובא, ומה שלא הורג, מחשל!

הפארק נקרא Laggan Wolftrax Mountain Biking Trail Centre ויש בכניסה אליו חנות חביבה להשכרת אופניים שהאישה שמפעילה אותה כנראה ממש מבינה עניין ובמי מדובר ומשדכת את הבן לאופניים הפרטיים שלה שהם איכותיים ביותר.

האופניים בהחלט קיבלו יחס מתאים מהבן. הוא גם דיווח בסוף היום שאכן הפארק מעניין, מגוון וכיף גדול לחובבי רכיבת שטח אתגרית בכל הרמות.

בונוס גדול ברכיבה בסקוטלנד, זה לעבור את החוויה במזג אוויר קריר ומדוייק למאמץ מהסוג הזה.

אם כך, הורדנו אותו בפארק האופניים ויצאנו למוזיאון הפתוח.

בכניסה לשטח המוזיאון יש אפשרות לשלם, אם כי לא חייבים. אנחנו שילמנו ויצא כ60 פאונד לחמישתנו למיטב זכרוני. לדעתי שווה כל פני, כי בעצם ניתן לבלות במקום יום שלם בקלות.

התחלנו בבית חווה מעניין מלפני כ200 שנה ומיד לאחר מכן נכנסנו לאחת האטרקציות המפורסמות של המוזיאון, הלא הוא שיעור בבית הספר הקהילתי שנראה ממש לקוח מ"בית קטן בערבה" הבריטי (והתנצלותי לצעירים שלא צפו כמונו באדיקות בסדרה בשנות ה80).

המורה, קשיש חביב לבוש בגלימה מכובדת, עומד ומרצה על הכתב האנגלי המחובר, לנו, התלמידים הכנועים, שממהרים למלא את פיסת הנייר שניתנת לנו בעזרת עט ציפורן שניזונה בדיו מקסת הקבועה בראש השולחן.

מונחת לה בשלווה רצועת עור בצד ימין של שולחן המורה, מוכנה להלקות אצבע סוררה או שמא ישבן קופצני מדי...רק ליתר ביטחון...

למזלנו, המורה שלנו במצב רוח טוב ואנחנו באמת משתדלים למלא מיד אחר הוראותיו...

הכתב המחובר שלנו באנגלית ספק אם השתפר, אבל יופי של שיעור בהיסטוריה בטוח קיבלנו.

יוצאים מהשיעור ועוברים למשכנו של תופר הבגדים עבור הליידי המושלמת והאדון המכובד, משם לרוצע העורות, ולנגר המוכשר. לרובם שם המשפחה מתחיל בקידומת מאק-משהו.

ממשיכים ליער הסמוך ולשומר היער שביתו הוחרב רק בשנים האחרונות מסופה פתאומית.

עוד קצת, ואנחנו בקרחת יער גדולה ובה כפר נוסף, הפעם לוקח אותנו הכפר למאה ה18, ושמא אף לפני.

בתים קדומים מעץ (משוחזרים על פי הבנתנו) וגג להם עשוי קש.

שתי נשים בלבוש מסורתי גם מספרות לנו על ארחות חייהם של תושבי הכפר, ותוך כדי מתרוצצים סביבנו תרנגולות וארנבים לשמחת הצעירים שבמטיילים.

חוזרים ובדרך אף עוברים ליד אגם קטן ויבש משום מה, שהמבנים שלצדו מספרים לנו על משחקי חורף שהיו כאן עד לפני כמה עשרות שנים כשהיה האגם קופא עם מן אבנים מסותתות שהיו מחליקים עליו.

בהמשך כשחזרנו לאיזור המרכזי של המוזיאון, הגענו לחנות המכולת והדואר בני ה200 ואף רכשנו תופיני קרמל מעניינים שבאמת מספרים מה היה פעם, גם אם טעמם לא ערב כל כך לחך המודרנית...

ישנם עוד בתים ומוצגים לרוב, בית קפה קטן וחביב, וכמובן גם זוג פרות היילנד לתפארת.

זהו באמת יום שווה, מלא ומעניין.

בדרכנו חזרה אוספים את הבן, וגם הוא מלא ברשמים וחוויות טובות משלו.

מומלץ לפתוח את התמונה לגודל מלא ולקרוא

המפלצת בעץ

אגם קטן ויפה בדרך

הנהר הופך לחלק מהתעלה הקלנדונית

אז גם לאינברנס יש "מדרגות נפטון" משלה