תודה על סיכום מעניין ומועיל וגם על התמונות שמעוררות חשק.

יש לי בתיקיה של טיולים מתוכננים, שאני קורא לה "חלומות מתוייקים", תכנון של טיול "מוסיקלי" מ-DC דרך שננדואה ובלו רידג', עם עצירות מוסיקליות בנשוויל, ממפיס וניו אורלינס.

אם הוא יצא לפועל, בהחלט אעזר גם בסיכום שלך, שנותן מידע עדכני ביחס לסיכומים הקודמים בהם נעזרתי.

תודה!!!

ולמוני היקר - ביקשת קישור לסיפור הטיולון שלנו בסלוניקי אז בבקשה - יום הולדת בסלוניקי

חשוב חשוב!! מה זה לא נעים לי!!

שכחתי לציין את הבלוג הנהדר של סימה - שאבתי ממנו הרבה מידע. הוא ממש מועיל.

תענוג תענוג תענוג, נהנתי מאוד לקרוא, עשית חשק גדול. תודה רבה על הפירוט הנפלא

תודה רבה רבה!!

מירב היקרה

בעידן זה של דעיכת פורום למטייל, ונטישתו ע"י רבים וטובים ופורום צפון אמריקה בכלל,

הצלחת בכל זאת לאזור כוחות , ולהשקיע בדיווח מעולה וכפי שרשמו מעליי - מועיל במיוחד.

פוסט הסיום שלך ראוי גם הוא לציון!!!

היי ברוכה

מוני

מירב יקרה, דעתי על השירשור הזה ידועה (לא התאפקתי)

לסיום אהבתי שנעלת את הדיווח המשובח בציון מועד ויעד הטיול הבא, שהרי ידוע שהתרופה הכי טובה לסיום מסע (או קריאת דיווח מסע) - היא תכנון המסע הבא

שוב תודה רבה רבה

תודה, ממש מעניין ומועיל.

תודה רבה על כל המחמאות!! מאד מרגש שיש מי שמחכה לקריאת הסיפור. האמת שלא תיכננתי לכתוב כל כך הרבה אבל זה חזק ממני.. כמו שאני אוהבת לדבר, אני אוהבת לכתוב

לגבי טיול עם ילדים במסלול הזה - בחלק גדול מהמסלול ילדים יהנו מאד! למשל בניו אורלינס, בצ'אטאנוגה שבה מערת הנטיפים עם המפל, הרכבת עם השיפוע המטורף, האטרקציה שפיספסנו , גטלינבורג על שלל האטרקציות שבה, ואם הילדים בעניין של טבע הרי שהרי הסמוקי יתנו מענה נהדר, השמורות שעברנו בהן, עיירת הצ'ירוקי נפלאה, אטלנטה (אקווריום, עולם קוקה קולה). בקיצור אל תחשוב פעמיים!

אמרתי שאכתוב כמה תובנות לגבי הטיול.

קודם כל, התובנה החשובה מכל - לא לחשוש להגשים חלומות, ושלי מאד צנועים.. נכון שזה לא עסק זול, אבל זה ענין של סדרי עדיפויות , כפי שאמרה פעם חברה טובה שלי. רציתי להיות בניו אורלינס, לשוט על המיסיסיפי, לחוות קצת את אלאבמה. משם התפתח מסלול הטיול והוספתי עוד מקומות.

דבר שני, יש כל כך הרבה מה לראות באזורים שבהם ביקרנו. צריך לדעת על מה לוותר. כל מה שחווים הוא נהדר. הייתי רוצה למשל להתעמק יותר בנושא השחורים והעבדות, וזה התאפשר לנו על קצה המזלג בניו אורלינס. לבקר במונטגומרי, להיות במוזיאון רוזה פארקס. לטייל במגוון שמורות הטבע והמפלים שהיו בכל מקום.

תמיד אפשר לחזור. כל טיול הוא שונה ובעל אופי קצת אחר.

חששתי ששלושה שבועות יהיו יותר מידי, אבל כל כך נהנינו שזה בכלל לא הורגש. לא היה לנו יום משעמם אחד.

הוצאות:

הטיסה היתה יקרה למדי, הרכב עלה הון, המלונות היו במחירים סבירים והתמורה בהחלט טובה. המזון היה סביר מבחינת עלויות, המחירים בסופרים טובים - עם כל הקורונה והאינפלציה שם, עדיין יותר זול מאצלנו, ועל המבחר והנוחות אין מה לדבר.

ארצות הברית נוחה מאד למטיילים. בכל מקום יש אפשרויות עצירה ומנוחה, אכילה ושתייה וכמובן תדלוק. במדינות הדרום הדלק היה זול. בעצם הוא היה הדבר הכי זול בטיול.. הבנו שבמערב, קליפורניה למשל, הרבה הרבה יותר יקר.

מה הפריע לנו - השימוש המטורף בכלים וסכו"ם חד פעמיים. זה ממש הציק. בכל מלון, בכל מסעדה בעיקר רשתות מזון מהיר, פלסטיק ולא פחות גרוע - כלי קלקר. העיקר שבטלביזיה הם מראים תשדירים על קיימות וכמה חשוב למחזר ולשמור על הסביבה .

דבר שני - מה יהיה עם הקפה?? טוב שבסלוניקי קיבלנו חוויה מתקנת .

דבר שלישי - תרבות הטיפים הוציאה אותי מדעתי (כמעט). בכל מקום, אתה מקבל חשבון שבסופו יש הצעות לטיפ, החל מ - 18% ומעלה. גם אם סתם קונים קפה באיזה דוכן. בכל אטרקציה דוחפים כסף למדריך / מפעיל.

ודבר אחרון - היה נפלא!!! ותודה לכל מי שעקב.

הטיול הבא ביולי - צפון ווילס וקצת פיק דיסטריקט.

והכי חשוב - במי ומה נעזרתי בתיכנון:

הרבה גוגל, וקריאה בבלוגים וסיפורי טיול המעטים שהצלחתי למצוא. אז תודה לכולם!

הבלוג של אהרון ק

הבלוג של hagarsi

הבלוג של טניה

הבלוג של dhz

וכמובן הספר של סיגלית בר על טיולי משפחות בארצות הברית. אמנם מהדורה ישנה אבל הרבה מידע.

כתבת נפלא ומאוד מפורט, יישר כוח

המשכנו לאגם הבא - נמצא בעיירה PINE LAKE. גם הוא צמוד לשכונת מגורים - איזה כיף להם. בטח כבר לא מתרגשים . אגם שכונתי. דבר רגיל.

החנינו את המכונית. היה שם בחור שניסה ללמד, כנראה את הבן שלו, לדוג באגם. התחלנו ללכת לאורך האגם, מתעניינים גם בבתים שלצדו, שחלקם ידעו ימים יפים יותר.

כרגיל, נהנים מהשלווה, צמחייה ומאחד - רוכב אופניים לא צעיר - שהקיף את האגם שוב ושוב, כל פעם חלף על פנינו כשאנחנו בנקודה אחרת. כמעט נעשינו חברים..

חזרנו לנקודת המוצא. כמה צעירות הגיעו לחוף החולי שיש שם ופשוט נכנסו למים בצהלות. היה די קריר בחוץ, אבל להן זה לא הפריע.

החלטנו לסיים את המצרכים שנותרו לנו וערכנו פיקניק צנוע על שולחן פיקניק שהיה שם.

זהו. סיימנו. נתקדם לעבר שדה התעופה. היה לנו די הרבה זמן - הטיסה רק בלילה - אבל רצינו להתחיל להתקדם, לתדלק, אולי לעצור לאכול או לשתות היכן שהוא.

מכירים את זה שזה היום האחרון ואתם רוצים עוד קצת להנות, לטייל, אבל גם קצת לחוצים? אנחנו גם וגם. התחלנו בנסיעה, עצרנו במקום מסויים לתדלק וחשבנו גם לאכול שם, אבל משהו במקום הזה היה לא נעים. ממש לא התחשק לנו לעצור שם מעבר לתידלוק. אז ויתרנו והגענו לשדה התעופה די מוקדם.

חיכינו לתהליך הארוך, לא בכליון עיניים בכלל. הדיוטי פרי באטלנטה יקר, ודי דל יחסית. הטיסה להית'רו עברה בסדר. בין נים לנים צפיתי בהרבה סרטים.

בהית'רו היה כרגיל קונקשן ארוך ואנחנו היינו כבר די גמורים. ממש נרדמנו על הכיסאות. עוד טיסה והגענו לארץ קרוב ל12 בלילה, עייפים אך רצוצים. במקרה שלי גם מורעבים כי לא אהבתי את האוכל של בריטיש, למרות שנתנו ארוחות מגוונות ונחמדות. חייתי על קרקרים שנתנו. אפילו הבחור שלצידי במטוס הציע לי את הקרקרים שלו.

פדיחות.

תם לו טיול נהדר, בו הגשמתי כמה חלומות שלי, וחווינו באמת חוויות מגוונות של נופים, מפגשים עם אנשים, אטרקציות כמו שרק האמריקאים יודעים לספק, אוכל עתיר פחמימות וסוכר וכמה תובנות.

בסיכום הטיול אתייחס לכמה תובנות ואציין במי ומה נעזרתי לתיכנון הטיול.

שביל נחמד מוביל מהחניה למתחם נחמד צמוד לאגם. היו שם ספסלים, מתקנים לילדים, שולחנות פיקניק, חלק מקורה לימי גשם. צמוד לאגם ישנה רחבת דק גדולה ונעימה. החלטנו להקיף את האגם ואולי גם לצאת לשבילים צדדיים בתוך היער. הליכה נעימה בין העצים. פה ושם צצים אנשים עם הכלבים שלהם, שניכר שמכירים היטב את השבילים. אם רוצים להתנתק לחלוטין מהכל - זה המקום. הייתי חייבת להקליט את ציוצי הציפורים וכל פעם שמתחשק לי להיזכר אני צופה בסרטון. (ואני עוד גרה בגליל שם הציפורים מתחרות מי שרה יותר יפה ).

סיימנו להקיף, צעדנו בשבילים נוספים וחזרנו לנקודת המוצא. התיישבנו על ספסל מול האגם וזהו. התמכרנו לשלווה. לא בוער כלום.

לאחר זמן, הקמנו עצמינו בקושי וחזרנו לרכב כדי להגיע לנקודת החן הבאה.

מישהו מחפש עבודה לקיץ?

ממש מרגישה לא נעים... אבל כל דבר טוב מגיע לסיומו.. איזה כיף של תגובה!

16/4

קמים לבוקר האחרון שלנו בארצות הברית. תחושה מעורבת של עצב ושמחה.

הפעם ישנו כאמור הרבה יותר טוב. בערב ארגנו את כל המזוודות - משימה לא פשוטה בתום טיול של כמעט 3 שבועות. לא קנינו הרבה אבל בכל זאת צריך לחלק בצורה שווה בין כל המוודות. מזל שהמזוודות לא שקלו הרבה כשיצאנו מהארץ. ידענו שנכבס מתי שנוכל כך שאין צורך לקחת הרבה בגדים. הנחמד הוא שבכלל לא השתמשנו במכבסות ציבוריות אלא במכבסות ביתיות. גם נחמד וגם חסכוני.

עשינו צ'ק אאוט, העמסנו הדברים, כולל קצת מזון שנשאר לנו, ויצאנו לשמורה הראשונה. שוב נסענו ברחובות קטנים טובלים בעצים גבוהים. הכל ירוק ושליו. עיירה קטנה שנקראת TUCKER. מקום ממש מקסים. הגענו לחניה של השמורה. חניה די ריקה. אולי תתמלא אחר כך - בכל זאת יום ראשון, והפארק ממש בתחום העיירה.

שם השמורה / פארק HENDERSON PARK.

אוף , לא מאמינה שמחר חוזרים בא ״לי״ להשאר עוד !

כאמור, חיפשנו מקום להירגע בטבע ומצאנו מקום מקסים. נסענו בתוך פרבר של אטלנטה ברחובות קטנים מלאי עצים ובתים מתוקים שמתחבאים ביניהם. חלום של מקום. בקצה אחד הרחובות חנינו ונכנסנו לתוך שמורת טבע קטנה CLYDE SHEPHERD. ממש בחצר האחורית של האנשים. הלכנו במסלול בתוך היער. האדמה הייתה קצת רטובה כי יום לפני ירד קצת גשם אז היה צריך להיזהר לא לשקוע בבוץ. המסלול הוביל לאגמון קטן ומקסים. אחר כך הקפנו אותו ויצאנו מרוצים מאד. סיום נהדר ליום הזה. חזרנו למלון לעוד קפה בלובי הרועש והשמח. התחלנו להתרגל .

מחר בעשר וחצי בלילה הטיסה חזרה הביתה (שוב דרך הית'רו) כך שלפנינו יום נוסף של טיול. התלבטנו מה לעשות, כיוון שלא התחשק לנו להיכנס שוב לאטלנטה. ראינו שיש באזור אטרקציה שנקראת STONE MOUNTAIN אבל נראה שהיא מיועדת בעיקר למשפחות ויותר מידי ממוסחרת. אז הגדלנו את מפת גוגל של אזור המלון ומצאנו לא מעט שמורות טבע יפות. בחרנו שתיים כדי שנסיים את הטיול בטעם של עוד.

15/4

לא ישנו כל כך טוב בלילה . מלון מוזר.. בהתחלה היו מלא קולות צחוק כאילו אנשים נמצאים בסלון הבית שלהם. אחר כך השתרר שקט והצלחנו להירדם ואז שוב.. כל מיני קולות שקשורים לחדר המיטות כנראה מאד מביך. בסוף נרדמנו איכשהוא. אמרתי לעצמי "אני אראה להם מה זה שם בקבלה בבוקר". אצל האמריקאים אפשר וכדאי להתלונן. ניגשתי בבוקר לפקידת הקבלה ואמרתי לה שלא ישנו טוב בגלל כל מיני רעשים מוזרים. אז התגובה הייתה שהיא מצטערת ושאין לה לאן להעביר אותנו כי המלון נמצא בתפוסה מלאה, ושהיא תדבר עם האנשים בחדרים הסמוכים.. לא יודעת מה היא באמת עשתה, אבל בלילה השני ישנו מצוין .

התוכנית להיום הייתה לנסוע לאטלנטה ולבקר באקווריום העצום שנמצא בה שנקרא בכלל האקווריום של ג'ורג'יה. את הכרטיסים קנינו יום או יומיים מראש. שכחתי לציין שכבר כשהגענו לבלו רידג' נכנסנו שוב למדינת ג'ורג'יה ובעצם סגרנו מעגל.

כיוונו את הוויז לחנייה העצומה והמקורה של האקווריום והגענו די בקלות, כולל מציאת מקום חנייה, שזה נס בהתחשב בכך שהיה יום שבת. התשלום הוא ליום (נדמה לי 17$) כך שיכולנו להשאיר שם את הרכב ולהמשיך לשוטט בעיר. יצאנו מהחניה לעבר המבנה . כבר בהליכה לעבר הכניסה מלווה אותך מוזיקה שמכניסה אותך לאווירה.

נכנסנו פנימה. כמות האנשים שהייתה שם הייתה מטורפת. מעולם לא הייתי במקום עם כל כך הרבה מבקרים. .אבל זה מה יש. מקום ענק, מלא חדרים, מדרגות, גשרים, מוזיקה, מתחם אוכל, נושאים שונים, אטרקציות חוויתיות,. התחלנו לעבור ממתחם למתחם, משתדלים לא לפספס כלום. מאד מרשים ויפה. נכנסנו גם למנהרה שבה אתה הולך מוקף מכל הכיוונים ומעליך במים מלאים בכרישים ושאר מיני שרצים.

איכשהוא התגלגלנו למתחם של הדולפינים . מסתבר שעמד להתחיל מופע שלהם. בעיקרון, אני ממש נגד הרעיון הזה - לאלף דולפינים או כל בעל חיים אחר לעשות כל מיני פעלולים. אבל אתה כבר בתוך האווירה ונגרר עם נחילי אנשים, לא יודע בדיוק למה לצפות.. אז זרמנו. נכנסנו בסדר מופתי לתוך מתחם ענק וכוונו למקומות הישיבה.

אחרי שכולם כבר ישבו ומילאו את כל המקומות, הכרוז הודיע כמה פעמים שמי שיושב בעשר השורות הראשונות צריך לקחת בחשבון שעומד להירטב מאד. אופס.. מיד ספרנו ובדקנו איפה אנחנו בסדר השורות ומסתבר שנכללים בעומדים להירטב . ראינו מתחתינו אנשים עם תינוקות אז היינו בטוחים שסתם מתבדחים איתנו.

המופע החל, הדולפינים היו חמודים מאד, אבל כל הזמן הייתה תחושה של אי נוחות. התקרב סוף המופע ושמחנו שנשארנו יבשים. כמובן שבסוף עשו פעלול עם הדולפינים כך שהם זינקו מהמים והשפריצו עלינו כמויות מים מלוחים עד שנרטבנו לגמרי. נראיתי כמו פודל רטוב. בסיום המופע יצאנו והרגשנו שמיצינו את המקום אחרי כך וכך שעות. ההמולה הזו מעיקה בסופו של דבר.

כשיצאנו החוצה למעין רחבה גדולה עם ספסלים, ראינו שממש ליד נמצאת האטרקציה השנייה שנוהרים אליה באטלנטה - עולם קוקה קולה. ממש לא רציתי והרגשתי שמיציתי את מכסת האטרקציות ליום אחד. עכשיו רצינו פשוט לשוטט בעיר ולהתייבש. התחלנו ללכת לעבר פארק גדול ויפה שנמצא ליד. משם המשכנו לשוטט ברחובות הסמוכים, נהנים ממזג האוויר הנהדר והשימשי. בשלב מסוים הרגשנו רעבים אז נכנסנו למסעדה איטלקית בשם אמלפי מסעדה יפה ומעניינת. אכלנו ונהנינו, והחלטנו לחזור למכונית שלנו, לא לפני שתפסנו שלווה על אחד הספסלים בפארק. הרגשנו שמיצינו.

בדרך חזרה למלון החלטנו לחפש עוד איזה מקום בטבע לטייל בו לקינוח היום. על כך בהמשך.

המשך 14/4

יצאנו מבלו רידג' כאמור בדרך לאטלנטה. הדרך הייתה פשוט מדהימה ביופייה. כל האזור מהמם. נסענו בתוך יערות ולצד נחלים, ראינו הרבה פרות (שחורות בלבד משום מה..). כל האזור מלא בשמורות טבע. אפשר לבלות שם שבועות. אתה לומד לשחרר ומבין שאין מה לעשות. מפסידים הרבה ואי אפשר לראות אפילו פסיק, במסגרת הזמן שיש. האזור בהחלט שווה ביקור ארוך נוסף. בנוסף, היו הרבה מטעי תפוחים, וראינו הרבה מקומות שהציעו טעימות סיידר .

רציתי לחפש נעלי ספורט של אדידס (לא בכל אאוטלט יש אדידס אז חיפשתי בנרות ומצאתי אאוטלט ממש בדרך שלנו.). לצערי אינני זוכרת את שמו ולא מוצאת ברשימות שלי.. הגענו אליו והתחלנו לשוטט בו. מצאתי את מבוקשי למרות שהמבחר לא היה מי יודע מה. אצלם הנחה זה הנחה. לא ישראבלוף . אכלנו באחת המסעדות שם והמשכנו הלאה. אני לא חובבת מרכזי קניות באופן כללי, אז אני מחפשת רק דברים ספציפיים - בדרך כלל בגדי ספורט. הכי כיף!

הגענו למקום הלינה שלנו ליומיים הקרובים והאחרונים ( ) בטיול - בפרברי אטלנטה. לא רציתי ללון בתוך העיר. המלון הוא TRU מרשת הילטון. נמצא בתוך שכונה חביבה למראה, ליד מלון המפטון אין ומול מה שנראה כמו מרכז קניות גדול. מלון חדש יחסית. נחנו קצת בחדר ויצאנו לשוטט כרגיל בסביבה. לא היה הרבה מה לראות אז חזרנו למלון להכין לעצמנו קפה ולשבת בלובי. היו הרבה אנשים בלובי, בעיקר אפרו אמריקאים שכנראה אוהבים את המלון מאד - ישבו וקישקשו בקולי קולות, היה שולחן ביליארד שכל הזמן רחש אנשים וקולות צחוק, ובכלל הייתה תחושה של מלון שכונתי שבאים אליו להיפגש.

מחר יום כיף באטלנטה!

14/4

בבוקר קמנו, נהננו מארוחת הבוקר הנחמדה יחסית, עשינו צ'ק אאוט, שמנו את המזוודות ברכב (החניה של המלון היא בתשלום ליממה כך שניתן היה לנצל אותה) ויצאנו לשוטט קצת. נכנסנו לחנות עתיקות מקסימה, חלפנו על פני כמה גלריות וחנויות קרמיקה יפות וחזרנו לרכב.

בצמוד לבתי העיירה יש שמורת טבע קטנה ששמה Mineral Springs Nature Trail בה כמה מעיינות קטנים, שנאמר שהמינרלים בהם הם בעלי סגולות מרפא, אז הלכנו לטייל שם. הוויז מוביל אותך לאזור כפרי מקסים, ירוק ושליו. טיילנו שם קצת, נהנים מהשלווה והשקט, וקראנו איזה שהוא שלט שהסביר על המקום. נחמד, ללא ספק.

עזבנו בצער את העיירה המתוקה והמשכנו לכיוון אטלנטה - יעדינו האחרון לטיול.

כאשר תיכננתי את הטיול, ראיתי שישנה רכבת קיטור היסטורית במרכז העיירה BLUE RIDGE אבל משום מה על פי האינטרנט, היא פועלת רק בסופי שבוע, כך שלא יכולנו לנסוע עליה. כשהגענו למלון וראינו שהוא ממוקם ממש במרכז העיירה ומול הרכבת עצמה, שאלנו את פקידת הקבלה האם הרכבת נוסעת מחר. היא אמרה שבהחלט כן. שמחנו מאד, אבל החלטנו לבדוק בעצמנו את העניין וניגשנו למשרד שבו קונים את הכרטיסים, ממש בסמוך למסילה. כמובן שהוא היה כבר סגור, אבל היו עלונים עם לוחות הזמנים. אז למי שמתעניין - הרכבת נוסעת במשך שעה בתוך יער יפה. עוצרת לשעתיים בשתי עיירות קטנות ואז ניתן לשוטט בהן, וחוזרת בחזרה. כלאמר מסלול של 4 שעות. יש גם מסלול מקוצר, ללא העצירה כך שנוסעים הלוך ושוב במשך שעתיים. העדפנו את המקוצר כי לא היה לנו הרבה זמן. לצערינו, הרכבת המוקדמת הייתה זו של ה - 4 שעות, כך שנאלצנו בצער לוותר עליה. שישאר משהוא לפעם הבאה .

BLUE RIDGE הוא גם שמה של שרשרת הרים שנמצאת בסמוך ועובר בה כביש נופי. גם את זה נדחה לפעם הבאה.. נראה מדהים!!

אתר העיירה עצמה

עוד אתר

אתר המלון - במרכז העיירה