תודה על השיתוף, על התמונות הנהדרות (כולל פיקאצ'ו הקטן) ואין סוף הקישורים, הולכת לחקור אותם קצת...

איזה יופי! איזו השקעה, תמונות, סיפורים, דירוגים, תובנות - פשוט תענוג צרוף לקרוא אותך כל טיול מושקע ומפורט.

איטליה נהדרת, ובאמת אפשר לחזור אליה שוב ושוב ושוב...

שתמשיכו לטייל, להנות ולחזור לספר לנו הכול

@dregev03

@דבורה-פ

@נוסע-מתמיד

@dinz

@סמדרולה

תודה רבה לכולכם על הפירגון והתגובות!

מחמם את הלב!

כמה תשובות:

אני לא מתעייפת מהכתיבה.. כנראה שאוהבת את זה

הטיול הבא בקיץ לאיסלנד אז יש על מה לעבוד!

ובהזדמנות זו רשימת לינקים שמקווה שתועיל מתישהו

בלוגים וסיפורי "למטייל" לחלקים שונים באיזור הטיול

Daphnatravels

הבלוג של איילת

הסיפור של טל

הסיפור של ליאור

הסיפור של נילי

הסיפור של אנשי הצפון

הבלוג של גיל

הבלוג של רבקה

הבלוג של K AMIT

עד הטיול הבא

יולו בלוג

הבלוג של רומי

לינקים לונציה

אתר התחב"צ - ואפורטו

בלוג – דברים שרואים משם

בלוג שובב קולינרי

הבלוג של רומי - ונציה

לו"ז ליום ראשון בונציה – INITALIA (בעברית) – מומלץ!

EARTHTREKKERS   - לו"ז ליומיים בונציה

EARTHTREKKERS   - לו"ז ליום בונציה

EARTHTREKKERS   - 9 חוויות מאסט בונציה

EARTHTREKKERS   - התצפיות הכי הכי בונציה

FULLSUITCASE  לו"ז יום אחד בונציה

FULLSUITCASE  לו"ז שלושה ימים בונציה

FULLSUITCASE  הכי הכי בונציה

FULLSUITCASE  ארמון הדוג'ה

לינקים לבולוניה

FULLSUITCASE  הכי הכי בבולוניה – בלוג נהדר

אוכל בבולוניה – שרון היינריך

פלפלת – טיול קולינרי באמיליה רומאנה

חלומות שמורים - בולוניה

בלוג TASTE BOLOGNA

בלוג My Lovely Bologna

רואה עולם

אוספת אוצרות

לינקים לצ'ינקווה טרה

האתר הרשמי - ניתן לקנות כרטיס יומי לרכבת

שיט בין הכפרים

שיט בפורטופינו

FULLSUITCASE  יום אחד בצ'ינקווה טרה – בלוג מומלץ

FULLSUITCASE  מידע פרקטי לצ'ינקווה טרה

יולו בלוג (בעברית)

INITALIA – הצ'ינקווה טרה (עברית)

הבלוג של רומי

EARTHTREKKERS   - טיול ברגל בצ'ינקווה טרה

EARTHTREKKERS   - צ'ינקווה טרה לחסכנים

בלוג BEAUTIFUL LIGURIA

לינקים לפורטוונרה

FULLSUITCASE  פורטוונרה

לינקים לפירנצה

EARTHTREKKERS   - הכי טוב בפירנצה

EARTHTREKKERS   - לו"ז ליום אחד בפירנצה

EARTHTREKKERS   - לו"ז ליומיים בפירנצה

EARTHTREKKERS   - הרופטופ בר הכי טובים בפירנצה

EARTHTREKKERS   - ביקור בקתדרלת פירנצה

חלומות שמורים - פירנצה

FULLSUITCASE  הכי הכי בפירנצה

FULLSUITCASE  לו"ז ליום אחד בפירנצה

FULLSUITCASE  מדריך רופטופ בר בפירנצה

תודה רבה פנינית

אין על הדיווחים המרנינים, התמונות המרהיבות והטיולים המעניינים שלכם.

יצאה לכם חופשה מגוונת ומוצלחת. מדד הכוכבים מדורג גבוה

תודה רבה על הקישורים הרבים, מקווה להשתמש בהם בעתיד

לא מזמן, תכננתי טיול בלונדון ונעזרתי בקישורים שהופיעו בדיווח החופשה שלכם שם.

תודה רבה על ההשקעה, המידע והתמונות. תענוג לטייל איתכם.

יום 6 – קפיצה לפירנצה

הגיע הזמן לפנות את הדירה ולהתחיל לנוע מזרחה, מחר הטיסה חזור...

אז מה עושים בדרך?

התלבטות בין לוקה, פיזה, פירנצה

בני המשפחה רצו לחזור לפירנצה (בכל זאת, היינו שם בירח הדבש וחלפו כמה שנים... )

אז נסענו לפירנצה.

חנינו בחניון "של דפנה" –חניון תחנת הרכבת,

יקר להפליא (כמעט 4 יורו לשעה) אך גם קרוב להפליא –

Parcheggio Stazione Santa Maria Novella

סקירה על שלל החניונים אפשר לקרוא פה.

שימו לב שחניון הרכבת מאוד מאוד קרוב לגבול ה ZTL

ועקבו היטב אחרי הוראות וויז להיכנס אליו ללא טעויות מיותרות.

פצחנו בביקור קולינרי בשוק של פירנצה Mercato Centrale

השוק בן שתי קומות.

בקומה התחתונה יותר תוצרת חקלאית ופרודוקטים למיניהם,

וגם Pasta Fresca , דוכן בו ניתן להזמין לפי בחירתך קומבינציה של סוג הפסטה עם סוג הרוטב.

כל אחד בחר קומבינציה אחרת וכולנו יצאנו מרוצים.

אחר כך עלינו למעלה, בקומה השניה יותר מסעדות והעומס היה רב למדי.

הילדים דאגו לעצמם לאספקת ארנצ'יני מדוכן מתמחה (שהתור אליו היה זריז),

ובכוחות משותפים הצלחנו להתארגן על קפוצ'ינו וקנולי ממולא בגלידה..

הגיע הזמן להמשיך לטייל במרכז העיר.

בן הזוג ביקש כבר בארץ לשוב לבקר במוזיאון אופיצי, אליו נדרשת הזמנה מראש,

אבל מעבר לכך לא רציתי להתחייב להזמנות נוספות כמו טיפוס על הדואומו. 

התלבטות אולי בכל זאת להזמין כרטיסים לראות את פסל דוד באקדמיה, הסתיימה מהר מאוד מאחר ולא נותרו כרטיסים,

האקדמיה היא מקום לא גדול ומספר הכרטיסים הזמינים קטן מראש.

מוזיאון גליליאו הסמוך לאופיצי היה סגור ביום שלישי כך שלגביו נחסכה לי התלבטות.

לגבי מוזיאון דה-וינצ'י הרגשתי שלא נוכל להספיק ביקור גם בו, למרות שאני מאמינה שהוא מוצלח.

אז עברנו בכיכר הדואומו, ועלינו לביקור ב View on Art Rooftop Cocktail Bar -

רופטופ בר ממש סמוך לדואומו המתהדר בנוף בהתאם.

מה הזמנו לשתות אתם בטח כבר מנחשים (רמז – צבעו כתום),

זה היה במחיר מופקע כמובן אבל היינו ארבעה והם ממש לא התעקשו שכל אחד יזמין משהו,

כך שסך הכל הרגשתי שבהחלט יש תמורה בעד האגרה.

אוכל אל תזמינו פה, זה מקום ממש לא איכותי לענין זה..

מסתבר שנושא הרופטופ בר פופולרי מאוד בפירנצה

ומצאתי שתי סקירות הממוקדות אך ורק בנושא הזה ומדרגות את הנוף והפסיליטיז בכל בר – פה ופה.

המשכנו להסתובב, גם פה דגמנו את חנות הלגו המקומית.

משום מה באיטליה לא משקיעים בדגמים מיוחדים של העיר כמו במקומות אחרים בעולם ומסתפקים בציורים על הקיר.

הגענו לחזיר המקומי Fontana del Porcellino

אנחנו חיפאים אז מפגש עם חזירים אינו בגדר אירוע מיוחד עבורנו ,

אבל ההבטחה המקומית היא שמי שישפשף את אפו של החזיר,

ועוד יותר אם יניח מטבע בפה החזיר והוא יפול מפיו ישר מטה –

מובטח לו שיחזור פעם נוספת לפירנצה!

החזיר נמצא בפתחו של שוק מוצרי עור Mercato del Porcellino,

יש פה מבחר יפה למי שמעוניין, בנוסף לאינספור החנויות שעוסקות בכך כמעט בכל רחוב במרכז העיר.

המשכנו לכיכר הסיניורה Piazza della Signoria בו נמצא הפאלאצו וקיו

(ניתן לבקר בו וניתן לטפס לתצפית במגדל שלו ARNOLFO TOWER), ובחזיתו העתק פסלו של דוד.

נו והאם מיותר לראות את דוד המקורי באקדמיה?

את המקורי ראיתי לפני שנים בודדות (26 שנה בירח דבש אבל מי סופר ) וברור שזיכרוני חד כסכין.

 לדעתי אין מה להשוות.

 לנו לא הסתדר להגיע לאקדמיה,

וכך יצא פיקאצ'ו מקופח בתור היחיד במשפחה שלא ראה את הפסל המקורי (הבכור ביקר בפירנצה לבדו וכבר ראה את דוד) ,

אבל החזיר הרי הבטיח שהוא יחזור, לא?

פאלאציו וקיו

העתק פסל דוד

ישבנו לנוח בכיכר, שיהיה לנו כוח לביקור באופיצי..

כרטיסים הזמנתי מראש (פה, זהו אתר כללי לכל המוזיאונים ויש לבחור את אופיצי).

את הכרטיסים אוספים רבע שעה לפני בכניסה מס 3 ואז עומדים בתור בכניסה מס 1,

התור מתקדם במהירות אז אל תיבהלו.

אבטחה בכניסה שאיננה מביישת שדות תעופה, וגם נאלצנו להפקיד את התרמילים שלנו במלתחה.

בסופו של דבר התגברנו על כל המכשולים ו.. מה עכשיו?

מנסיוני חבל לבוא למוזיאונים בסדר גודל כזה בלי הדרכה ראויה.

אני אוהבת את ההדרכות של Rick Steves  והדרכה לאופיצי זמינה חינם באפליקציה שלו.

יש גם קבוצות הדרכות בעברית באופיצי – פה ויש גם אודיוגייד בעברית לרכישה - באתר פה.

מאחר שחששתי לסבלנותו של פיקאצ'ו הכנתי את ההדרכה מראש, בהתבסס על ריק סטיבס.  

בסופו של דבר זה היה מועיל ויעיל גם לשאר בני המשפחה

וכך עברתי בין ההיילייטס השונים שבחר ריק סטיבס והסברתי למשפחה, 

בין קבוצות לא מועטות מודרכות, חלקן נעו איתנו בדיוק בין אותן יצירות...

ריק סטיבס מסביר נהדר על הרנסנס של אנשי פירנצה ובמה הוא חידש לעומת אומנות ימי הביניים.

על ההיסטוריה של פירנצה השזורה במשפחת מדיצ'י קראתי גם פה  .

בן הזוג ביקש במיוחד לראות את הציורים של בוטיצ'לי, "אביב" הוא אחד הידועים שבהם

התרשמנו גם מציורים של ליאונרדו דה-וינצ'י , מיכאלאנג'לו ורפאל

וגם מהנוף הנשקף מהאופיצי...

מדד הכוכבים לאופיצי

אני 4.5   בן הזוג  5  ("בגלל המדריכה ")    הבכור 4.5  פיקאצ'ו  4

מאופיצי יצאנו לנהר, עברנו בפונטה וקיו (הגשר הישן) מלא חנויות התכשיטים,

והגענו בהמלצת הבכור (איך לא) לג'לטריה איכותית מאוד,

באיזור לא הכי תיירותי מצידו השני של הנהר - Sbrino - Gelatificio Contadino  ברחוב

 Via dei Serragli .

ברוח הרפתקנות מסויימת הזמנתי גלידת אבוקדו ופלפל שחור..

מה כבר יכול להיות, אבוקדו מעולה לגלידה.

אבל הפלפל קצת פחות.

אז טיפ שלי – לא.

אל דאגה היתה לי גם גלידת פיסטוק, וסך הכל חוץ מהבחירה הנפלאה שלי המקום מומלץ בהחלט אם מגיעים לסביבה.

הערב ירד,

תיכננתי להגיע לפיאצלה מיכאלאנג'לו לשעת שקיעה.

היה לי ברור שנעשה את זה ברגל.

אלא שכבר הלכנו המון..

וללכת מהגלידריה לפיאצלה ומשם חזרה לחניון היה כבר לא ריאלי.

ניסינו לעצור מונית – אין דבר כזה.

ניסינו להתקשר לתחנת מוניות – לא מבינים אנגלית

ביקשנו עזרה בפיצוציה – הזמינו אבל המונית לא באה.

ניסינו אובר – קשה להגיע למסקנה אם הוא פעיל אבל הוא הראה הגעה תוך למעלה מ 20 דקות

בדקנו אוטובוס – גם התחנה לא היתה הכי קרובה...

אז שינינו כיוון!

חזרנו ברגל לחניון הרכבת ומשם נסענו לפיאצלה מיכאלאנג'לו.

השקיעה אולי לא חיכתה לנו אבל שעת הדימדומים דווקא כן, והיה מאוד יפה...

ביקורון קצרצר בפירנצה, היה כיף לחזור!

מדד הכוכבים לביקור בפירנצה

אני 5   בן הזוג  5   הבכור (לא מדרג, היה לאחרונה)  פיקאצ'ו  5

ועכשיו נותר להתקדם עוד קצת בנסיעה , להפחית את הנסיעה מחר לשדה.

חיפשתי לינה שתתאים לנו במחיר אטרקטיבי,

ואכן מצאתי לינה כזו – בכפר נידח למדי - Hotel Il Crinale בכפר Grizzana

הדרך לא הייתה הכי מתאימה לשעות הלילה,

הכפר הזה מסתבר שוכן על הר,

אבל בן הזוג לא מתרגש מנהיגות כאלה והמלון התגלה כמלון משפחתי בו כיכבה אשה אחת ויחידה...

אותה אשה חיכתה לנו עד עשר בלילה שנגיע,

שאלה מה נרצה לארוחת בוקר ולמחרת גם הכינה אותה.

איזה חיים קשים.. מפעל חיים שלה אני מניחה.

בבוקר התגלה גם הנוף שיש במקום..

ירדנו מההר ולאחר מכן בנסיעה בשלל האוטוסטרדות הגענו לטיסת הצהריים שלנו.

היה טיול משפחתי מוצלח!

תודה לכם שחלקתם איתי את החוויות!

וכמו תמיד שנזכה לעוד טיולים בקרוב

(לינקים נוספים – כבר...)

יום 5 – פורטוונרה, מפרץ המשוררים

נותר לנו יום שלם נוסף באיזור, התלבטתי רבות דווקא לגבי התוכנית ליום הזה -

מה לשלב בו ובהתחשב בכך שגם הוא היה חלק מסופ"ש פסחא -  שני של פסחא.

חדי העין ודאי שמו לב שביקרנו אתמול רק בארבעה כפרים מתוך החמישה,

אבל לא ראיתי צורך מיוחד להשלים את המלאכה.

ידעתי שיש לי זמן להשלמות היום אם רק ארצה.

אפשרות אחת הייתה לנסוע לכיוון פורטופינו והאיזור, אולם חששתי מאוד מעומסי הפסחא בשיט שם.

אפשרות אחרת הייתה לנסוע לכיוון ההפוך – לכפר PORTOVENERE,

שמעט פחות ידוע לעומת הצ'ינקווה טרה וגם ההגעה אליו איננה ברכבת, כך שיש סיכוי לעומס נסבל.

פורטוונרה שייך למפרץ בשם "מפרץ המשוררים", מפרץ ששימש השראה למספר משוררים שגרו בסמוך אליו. 

ובכלל אפשר היה לפזול לכיוונים עירוניים..

גנואה בכיוון אחד או לוקה ופיזה בכיוון השני.

אני החלטתי לנסוע לפורטוונרה.

לקום מוקדם היום אין צורך ,

הגענו לתחנת הרכבת של לבנטו בשעה מאוחרת בהרבה (אולי עשר וחצי?)

ובהחלט ניכר ההבדל בעומס לעומת אתמול, אבל עדיין היה נסבל.

ברכבת נסענו עד ללה ספציה

משם אפשר להמשיך במונית (40 יורו, יש תחנה ממש ביציאה מהרכבת)

או באוטובוס (התחנה מספר דקות הליכה, 2.5 יורו לאדם – כרטיס יש לקנות מאחד מאינספור הקיוסקים בדרך).

החלטנו לנסוע באוטובוס. אנחנו הרי חסכנים מדופלמים.

כשהגענו לתחנה הבחנו שעוד כמה אנשים חשבו על הרעיון לנסוע לפורטוונרה ביום שני של פסחא...

חיכינו לאוטובוס שהיה דחוס בצורה מטורפת אבל אנחנו נחושים ולא התייאשנו.

האוטובוס נוסע לאורך המפרץ, נסיעה מפותלת למדי אבל בהחלט נופית.

הגענו לכפר השוכן על לשון יבשה ומוקף כמעט בכל עבריו בים, איזה נוף!

הצבא צועד על קיבתו,

ניגשנו לרחוב הראשי Via Capellini,

וקיבלנו את מנת הפחמימות האופיינית בפוקצ'ריה המקומית, ליד שער העיר Porta del Borgo.

ברחוב גם שלל חנויות לתיירים, נחמדות דווקא

הצצה לנמל מהרחוב הראשי, הגבוה יותר

ולאחר שסיימנו להסתובב בין החנויות, חזרנו לכיוון השער ועלינו במדרגות מעלה מעלה למרגלות המבצר Castello Doria.

לא עלינו ממש עד הסוף, אבל הגובה הספיק לתצפית יפה, לכמה כיוונים.

פה התצפית לכיוון המפרץ עם כנסיית San Lorenzo ברקע

ומפה לכיוון הים הפתוח - ניתן להבחין בכנסיית סן פייטרו Chiesa di San Pietro , עוד נגיע לשם

היה יום שמשי בהיר ונהדר, ומזג אוויר נעים, ועומס התיירים היה סביר בהחלט.

מהגובה החלנו לרדת מטה, לכיוון פסל Mater Naturae ~ Portovenere

משם ירדתי לניקבות שם נהג לרחוץ הלורד ביירון, משורר בריטי במוצאו שהעדיף לעבור לאיטליה –

 Grotta di Lord Byron

לאורך הדרך חלונות בחומה, צופים לאותו ים

הגענו עד לכנסיה Chiesa di San Pietro  להתרשם מהנוף סביבה 

ומה עכשיו?

מזמן לא אכלנו..

המשכנו לטיילת שם הצלחתי לתפוס שולחן תוך הבטחה שאני מזמינה אוכל לארבעה אנשים (בכל זאת פסחא!!) –

המקום נקרא Al Gabbiano  והוא היה נחמד בהחלט, על שפת הרציף.

פיצות, פסטה טרופי עם פסטו, אפרול שפריץ...

התרגלנו לתפריט...

כללית אומר שבונציה ובליגוריה (חבל הארץ האיטלקי בו נמצאת הריביירה האיטלקית) היושבות על הים'

ההשפעה על התפריט באופן טבעי היא לדגש של פירות ים, והם מהווים לעיתים אפילו 80 אחוז מהתפריט. 

אנחנו פחות חובבי פירות ים ולכן מהבחינה הזו נהנינו יותר מהאוכל בבולוניה ובפירנצה.

אם אתם דווקא מתים על פירות ים – בואו לליגוריה!

אבל מה עכשיו?

זו שאלה שלא היה לי ברור מה התשובה אליה והעדפתי להשאיר כמה אופציות פתוחות במקביל.

אפשר היה להפליג מהנמל הפלגה קצרצרה לאי הקטן Palmaria

אפשר היה להשלים ביקור בכפר החמישי בצ'ינקווה טרה – Riomaggiore

והיו גם רעיונות פרועים לנסוע אחר הצהריים ברכבת לפיזה....

אומנם החלטנו על פיזה וחזרנו באוטובוס הידוע ללה ספציה (לא דחוס הפעם)

אבל ברגע האמת החלטתי שהרעיון משוגע מדי ועכשיו מאוחר מדי ,

כך שהפלא ופלא לקחנו את הרכבת וחזרנו לדירה לשנ"צ מאוחר!

לקראת שקיעה באנו לבדוק את המצב בים "שלנו" בלבנטו,

המשכנו לאיזור המדרחוב ואכלנו באחת המסעדות (לא מהמוצלחות),

קינחנו בג'לטריה מצויינת לדעתי Cremeria Garibaldi  וסיימנו ערב שקט...

אז איך נסכם את פורטוונרה?

אין ספק שהמקום יפה, ולדעתי הנוף די שונה מנוף הכפרים בצ'ינקווה טרה בגלל המבנה של לשון יבשה צרה בתוך הים,

אבל הדרך הארוכה (שעה וחצי לכל כיוון, ומונית לא הייתה עוזרת הרבה בעניין הזה)

הייתה קצת יותר מדי לבני המשפחה שלי בשביל לבקר בכפר, יפה ככל שיהיה.

מדד הכוכבים לפורטוונרה

אני 4   בן הזוג  3.5  ("מיותר בנוסף לצ'ינקווה טרה וכרוך במאמץ להגיע")  הבכור 3.5  פיקאצ'ו  4 ("חמוד, מזכיר את נורמנדי")

יום 4 – צ'ינקווה טרה

כמה שנים שאני חולמת לבוא ולטייל פה...

הצ'ינקווה טרה – חמש האדמות – הם חמישה כפרים סמוכים בריביירה האיטלקית,

ציוריים במיוחד (ונודה על האמת – מתויירים במיוחד ) ובנויים לרוב על צלע ההר בבתים צבעוניים.

זה לא מקום להתנייד בו ברכב, שכן בכפרים אין כניסה לרכבים. 

את הרכב השארנו בחניה שלו למשך כל השהות. 

הרעיון המקורי היה ללכת ברגל בשביל המקשר את חמשת הכפרים,

אבל תלאות הטבע גרמו לכך שמקטעים מהשביל סגורים, לעיתים לתקופות ממושכות,

כך שיכולנו ליישם רעיון זה רק באופן חלקי בין שלושה כפרים.

כדאי תמיד לוודא את מצב השבילים פה.

מעבר להליכה ברגל בשביל, ניתן לקנות כרטיס חופשי יומי לרכבת העוצרת בכל אחד מהכפרים,

ובנוסף גם בלבנטו ובישוב בקצה השני של הרכבת – La Spezia  - באתר פה  

(כרטיס מסוג TRENO CARD מאפשר את הנסיעה החופשית ברכבת ובנוסף כניסה למסלולי ההליכה שחלקם בתשלום).

הכרטיס נמכר גם בכל תחנות הרכבת, אני חששתי מעומסי פסחא ולכן קניתי מראש באינטרנט

– לא היה צורך בפעולה נוספת כלשהי לאחר מכן.

לחילופין ניתן לנוע בין הכפרים בשיט (למעט אחד מהם שאין לו גישה לים) – גם פה יש כרטיס חופשי יומי,

הלו"ז משתנה בהתאם לעונה ולכן כדאי לוודא את התדירות הרלבנטית לכם.

אנחנו העדפנו את הרכבת.

היום יום ראשון - חג הפסחא עצמו – ולכן חששתי מעומסים ויצאנו מהדירה יחסית מוקדם.

כעשר דקות הליכה מהדירה שלנו לתחנת הרכבת של לבנטו

(גם העובדה שלא היינו תלויים במצב החניה בתחנה תרמה לבחירה של דירה בלבנטו עצמה) –

הגענו אליה בערך בשמונה וחצי בבוקר יחד עם עוד מספר תיירים משכימי קום, אבל בהחלט לא היה עדיין כל עומס.

נסענו לכפר המערבי מבין החמישה- Monterosso al Mare,

לא התעכבנו שם הרבה ופשוט התחלנו ללכת במה שנקרא "השביל הכחול"

(בגוגל מפס ניתן לכוון לנקודה במסלול שנקראת Sentiero Monterosso – Vernazza ), עד לכפר השכן Vernazza

אורכו של המקטע "רק" כ 3.5 ק"מ, אבל הוא כולל לא מעט מדרגות עליה וגם ירידה (215 מ' שינוי גובה).

אין סיכוי שתלכו פה לאיבוד אבל לחובבי ALLTRAILS – זהו המקטע.

במזג האוויר שלנו – מושלם ונעים... לא הייתי מנסה בקיץ בשעות החום...

השביל מטפס לו ומשקיף אל מונטרוסו למטה ואל הים

אנחנו מטפסים עד לשיאו של המסלול ומתחילים לרדת, והנה נשקף אלינו הכפר ורנצה... כמה יפה!

מגיעים לכפר, זמן להפסקת אוכל פינוקית כמובן.

זה החלק הכיפי בטיול בין כפרים, לא צריך לסחוב הרבה אוכל או הרבה מים (כן להביא מים בכמות סבירה),

ואפשר סתם כך ליהנות בין מקטע למקטע....

מומלצת (מאוד!) הפוקצ'ריה Batti Batti' Focacceria,

אל תיפלו לשלל המסעדות הבינוניות ומטה ליד החוף.

קנינו מגוון של פיצות ופוקצ'ות ואפילו קיש מקומי ממולא בריקוטה, ביצה ותרד, וישבנו להפסקה נהדרת על החוף!

מפה המשכנו למקטע נוסף של השביל אל הכפר הבא בתור – Corniglia (כ 3.5 ק"מ נוספים, 211 מ' שינוי גובה)

מתחילים לעלות, והנוף נפרש לפנינו... תצפית יפהפיה ושונה על הכפר ממנו עלינו זה עתה - Vernazza

ממשיכים עוד בעליה, קרוב לשיא באמצע שום מקום מחכה לו בר הידוע בלימונדה שלו Bar Il Gabbiano

אם תמשיכו עוד כמה מטרים, תגיעו למרפסת די גדולה,

צופה אל הנוף הנפרש במה שמוגדר "הנקודה הגבוהה ביותר בשביל הצ'ינקווה טרה" (ראו בשלט שבתמונה). 

שילחו נציג לבר שיביא לכם פינוקים...ושבו לכם בכיף.

אחרי ההפסקה הזו המשכנו לכפר הבא Corniglia ,

שם כולם יושבים במרכז הכפר ומלקקים להם גלידה..

או ככה זה נראה לפחות!

אני ממליצה על Alberto Gelateria, ג'לטריה שקצת נחבאת בין הכלים ברחוב הראשי אבל היא אוצר אמיתי!

כדאי לטעום את גלידת הבזיליקום-לימון (כן!) ואת הפרוזן יוגורט המקומי שהוא פשוט יוגורט מדהים בטעמו,

הזכיר לי את הטעמים של יוגורט יווני אמיתי, משולב בלימון ובדבש מקומי . 

הכפר קורניליה נמצא גבוה גבוה מעל תחנת הרכבת שלו..

מי שיגיע לכפר שלא כמונו בשביל אלא ברכבת יזדקק לעליה של לא מעט מדרגות, או שיחכה למיניבוס שיקפיץ אותו למעלה. 

היום פסחא כאמור ובמו עיני ראיתי את אותו מיניבוס, אבל לא בטוח שהתדירות משביעת רצון תמיד

(למעשה קראתי לא מעט סיפורים שתהו היכן הוא אותו מיניבוס נעלם....)

אנחנו בכיוון ירידה, אז ירדנו את אינספור המדרגות עד לתחנת הרכבת.

פסחא אחה"צ – בכל זאת מתישהו יגיע העומס.. והוא הגיע.

התחנה והרכבת אכן היו עמוסות מפה לפה,

אנחנו עמידים אבל לאנשים מבוגרים יותר מניחה שזה לא היה קל.

במיוחד היה עומס ביציאה מפלטפורמת הרכבת אל מחוץ לתחנה, לדעתי באופן די מסוכן.

חבל שהאיטלקים לא נערכו מראש להגביל את כניסת התיירים לרכבת.

זה היה כל כך שונה מהביקור האחרון שלי בלונדון..

שם הייתי במופע גדול (ABBA VOYAGE) ושם הוצבו שוטרים שהגבילו את העליה לפלטפורמה,

כדי לווסת את מספר האנשים ברכבת לרמה בטיחותית – יותר אחראי...

אז נסענו תחנה אחת נוספת מזרחה לכפר הבא – Manarola.

אם יש כפר אחד שאני ממש ממליצה לא להפסיד אותו זה מנרולה.

רחוב ראשי עמוס במסעדות ובחנויות,

הזדמנות לטעום דוגמית מהמטוגנים המקומיים (שרימפס או אנשובי) 

בקצה הרחוב הראשי – המפרץ המקומי (לא ברור לי איך בטמפרטורה הנוכחית זה קורה אבל אנשים נכנסו למים! )

ואם ממשיכים לאורך המפרץ מגיעים לתצפיות מהממות על הכפר (בגוגל מפס -

Manarola Overlook Viewpoint)

הסתובבנו.. נחנו...

ובסופו של דבר בעקבות המלצת דפנה טיפסנו מעלה למסעדה במיקום שונה לגמרי בכפר - Trattoria dal Billy ,

גם פה הזמנתי מקום מראש במרפסת ואף הגדלתי לעשות וביקשתי מקום מול הנוף.

לזכותם ייאמר שאכן חיכה לי שולחן בהתאם...

אכלנו דג טעים ופסטה מקומית עם פסטו (חבל ליגוריה הוא מקורו של הפסטו!), מקום מומלץ.

השמש בדרכה לשקוע אבל עוד לא ממש...

חזרנו לאותה תצפית בדרך אחרת, דרך השביל הכחול שחלקו עדיין פתוח בתוך מנרולה גם אם החיבור לכפרים השכנים סגור .

חזרה ברכבת ללבנטו, עייפים ומאוד מרוצים.

מדד הכוכבים לצ'ינקווה טרה

אני 5  בן הזוג  5  הבכור  5   פיקאצ'ו  5

***

יום 3 – בולוניה וחוות פרמזן

בוקר טוב בולוניה ,

אחרי הבוקר בונציה כבר התרגלתי להכין קפה עם קומקום שורק של פעם ,

באיטליה לא מאמינים בקומקום חשמלי.. .

למעשה הקומקום השורק נועד לתה, אל תספרו להם שלא השתמשתי במקינטה..

תכננתי רק טעימה קטנה מהעיר האדומה , במסגרת הזמן הקצוב לטיול כולו.

חומר בעברית על בולוניה לא חסר בזכות הבלוגים רואה עולם, חלומות שמורים, עד הטיול הבא ואוספת אוצרות , תודה.

את הרכב החנינו בחניון גדול סמוך מאוד למרכז העיר ההיסטורי - Parcheggio PIAZZA VIII AGOSTO,

וטיילנו לנו ישירות למרכז העיר, חיפשנו מקום שווה לארוחת בוקר...

אחד המקומות הידועים בין הישראלים הוא Pappare' Bologna אבל לא הופתעתי כשמצאתי תור ארוך ארוך משתרך לפניו...

תור שממש לא הייתה לנו כוונה לעמוד בו.

עברנו ליד שני המגדלים המפורסמים של בולוניה,

אפשר לטפס על אחד מהם אבל קלסטרופובי מדי עבורי אז ויתרתי, והמשכנו לשוק אוכל Mercato di Mezzo.

לצערי אני לא יכולה לומר שזו הייתה בחירה טובה לשעות הבוקר,

רוב המקומות נפתחים רק בצהריים ומניחה שאז המצב היה שונה לחלוטין.

בבוקר כזכור האיטלקים דוגלים בקרואסון מושחת, מה שפחות מתאים לנו.  הצלחנו למצוא כמה תחליפים אבל הם אכזבו.

דווקא כשיצאנו מהשוק הבחנו במאפיה שנראתה אותנטית מאוד,

והיה בה תור לא קצר של מקומיים מבוגרים, אבל תור לא מאיים שרץ מהר מאוד.

המקום נקרא Antico Panificio Armando Priori  ומסתבר שהוא פה מאז 1920... כבוד!

ואכן כאן קלענו טוב יותר,

מהמבחר העצום שבחנות טעמנו גריסיני משני סוגים, 

 קנטוצ'יני – עוגיות יבשות עם שקדים,

וגם קנולי שנמכר במילויים שונים, אני בחרתי במילוי קרם חלב.

ועכשיו אפשר קצת לטייל...

המשכנו לכיכר הגדולה של בולוניה - Piazza Maggiore

כיאה לשבת של פסחא, הכיכר המתה אנשים, ומופעי רחוב שונים,

אבל הכל היה באווירה נעימה ופסטיבלית ולא בעומס מעיק מדי.

הנה מגדל השעון Torre dell'Orologio

בזיליקת פטרוניוס הקדוש בצלע אחרת של הכיכר

ומזרקת נפטון בכיכר הסמוכה עד מאוד – Piazza Del Nettuno

הצצנו בקתדרלה של בולוניה, והמשכנו באותו רחוב שהוא למעשה מדרחוב שופינג מרכזי –

 Via dell'Indipendenza .  

דגמנו את חנות הלגו המקומית (הרי אי אפשר בלי זה) ונהנינו מהאווירה, ממופעי הרחוב,  

ומסימן ההיכר של בולוניה – האכסדראות, או כפי שהאיטלקים קוראים להן – Portico, אותם מעברים מקורים מעוצבים.

זו לא משימה פשוטה לצלם את האכסדראות הללו אבל ניסיתי...הנה בתמונה משני צדדיו של המדרחוב.

חשבנו אולי נצליח למצוא מקום זריז לצהריים לפני שנצא מהעיר אבל בשבת של פסחא.. נו באמת יש גבול למה שאפשר לצפות לו.

עברנו כמה מהמקומות שסימנתי לעצמי כמומלצים ובכולם היה תור מכובד.

אז בזאת הסתיימה ההתרשמות הקצרה מבולוניה,

לא ביקרנו במוזיאונים וכדומה ואפשר להקדיש יותר לעיר אם רוצים אבל מבחינתי זה היה מספק ומתאים למטרה.

מדד הכוכבים לבולוניה

אני 4  בן הזוג 3.5  ("סתם")   הבכור  4   פיקאצ'ו 4

אז לאן מועדות פנינו עכשיו?

אמיליה רומנה הוא מחוז כה קולינרי...

החלטתי להזמין סיור בחווה שבה מייצרים פרמזן אורגני.

החווה Caseificio Bio Reggiani שוכנת לא רחוק ממודנה והשתלבה פחות או יותר בדרכנו אל הצ'ינקווה טרה.

לא היה לי מושג האם הסיור ימצא חן בעיני בני משפחתי,

אבל לפעמים צריך לעשות משהו שרק אמא רוצה, לא?

הגענו לחווה, שבאופן לא מפתיע שכנה בלב מרחבי הטבע שבאיזור, וקיבלנו הדרכה צמודה באנגלית מבחור צעיר מהמשפחה,

איתנו בקבוצה היה רק זוג אחד נוסף.

אז אמרתי פרמזן?

לא מדוייק.. לא מדוייק

אנחנו מדברים על פרמג'אנו רג'אנו. ורק עליו.

Parmigiano Reggiano מיוצר תחת פיקוח של קונסורציום המכתיב את הכללים המדוקדקים של יצור הפרמזן הזה בדיוק,

וכמובן שהיצור יכול להתבצע רק באיזור הזה, באחת מחמש הערים המופיעות במפה שבתצלום.

שמענו סיפורים רבים מהמדריך,

החל מגידול הפרות (הקונסורציום למשל מגדיר בדיוק את כמות והרכב הדגנים שהן יקבלו, בניגוד לחציר שמותר להן חופשי חופשי )

והמשך בפרטים הכי קטנים של יצור גלגלי הפרמזן,

עד שהגענו לחדר הקדוש – חדר היישון של הגלגלים..

חשבון מהיר הביא למסקנה ששווי הסחורה בחדר 8 מיליון דולר.  

ואיך לא, סיימנו בטעימות משלושה סוגי פרמג'אנו רג'אנו ברמות שונות של ישון-

24 חודשים, 36 חודשים ו 80 חודשים (המקסימום המקובל הוא עשר שנים), אותו אוכלים בליווי דבש מקומי מעולה

כמו שאתם רואים את גושי הפרמג'אנו הללו שיועדו רק לארבעתנו...

ולמרות שהיינו מצויידים בשני מתבגרים רעבתניים,

אכלנו ואכלנו ופשוט אי אפשר היה לסיים את האספקה

עוד קיבלנו גביע ריקוטה פשוט אלוהית אותה אכלנו עם חומץ בלסמי ממודנה,

גם למוצר הזה יש שלל סיורי טעימות למעוניינים – למשל פה.

מדד הכוכבים לסיור בחוות ייצור פרמג'אנו רג'אנו

אני 4.5  בן הזוג 4.5  הבכור 5  פיקאצ'ו  5

מה שנקרא – הפתעת הטיול...

המשכנו בנסיעה ישירה לקניה מרגשת בסופרמרקט , לא רחוק מהדירה,

זו הייתה למעשה הפעם היחידה שכף רגלנו דרכה בסופרמרקט בטיול זה.

הדירה המיועדת נמצאת בישוב Levanto, הסמוך לצ'ינקווה טרה, מרחק של תחנת רכבת אחת.

לבנטו קיבלה את פנינו בשקיעה מהממת...

ומשם דקה לדירה.

דירת אירבנב פשוט מושלמת למשפחות – משופצת לגמרי ונעימה,

מצויידת במטבח חדיש, וכוללת שלושה חדרי שינה ושני חדרי שירותים ומקלחות (ומכונת כביסה). 

היא גם נמצאת כמה דקות הליכה מהים.

עם זאת אני חייבת לציין שלבנטו אינו ישוב פסטורלי או כפר,

יש לו מרכז תיירותי חביב (כולל ZTL אל תדאגו) אבל בחלקו הגדול מדובר בישוב לא מאוד חינני,

וגם הדירה שלנו נמצאה במגדל דירות "שיכוני" למראה ולא היה לה נוף לים (אבל מרפסת נעימה – כן).

בני המשפחה היו מבסוטים ביותר מהדירה ,

והלכו לישון "כי מחר צריך לקום מוקדם!"

יום 2 - האי בוראנו

בוקר עולה על ונציה השקטה...

בזמן התיכנון חלמתי להגיע לריאלטו בזריחה.

אבל באופן מפתיע – זה לא קרה.

עם זאת בשבע וחצי הילדים הגיבו בחיוב להצעה שלי ויצאו איתי לסיבוב.

העיר עוד רק מתעוררת,

בעיקר מקומיים נמצאים ברחובות,

ועובדי הניקוי מנקים את גשר ריאלטו ומכינים אותו לתיירים הבאים..

אני מנצלת את ההזדמנות ויורדת לתעלה הראשית להביט על הגשר עצמו מרחוק.

בשעה כזו הגונדולות עוד ממתינות בחניה

אנחנו ממשיכים לארוחת בוקר בסניף הבית שלנו Farini,

מגלים שבבוקר אין פיצות, רק קרואסונים מושחתים.

אני מסתפקת בקפוצ'ינו והילדים בודקים את הסחורה.

אנחנו מסתובבים עוד קצת בין הסימטאות..

מחפשים מה נביא לארוחת בוקר לבן הזוג שגם הוא לא יאכל קרואסון על הבוקר ומצליחים למצוא סניף סופר קטן פתוח.

חוזרים לדירה ומתארגנים, בעל הדירה הסביר לנו איפה להשאיר את הציוד כי נטייל לאחר שעת הצ'ק אאוט,

וכבר אנחנו בדרכנו במעבורת לאי בוראנו.

השיט כלול בכרטיס התחב"צ, יש מספר קווים וכדאי להציץ מראש בלו"ז כי התדירות לעיתים רק פעם בחצי שעה.

זה לא שיט קצר, לוקח את הזמן שלו...

אבל את זה ידעתי מראש.

מגיעים לבוראנו ו –

וואו כל כך צבעוני!!

חובבי האינסטגרם יכולים לבלות פה שעות בצילומים , אנחנו נהנינו להסתובב...

נראה שגרים פה אנשים אמיתיים ועל כך מעידה הכביסה המתנופפת לה לכל עבר.

יש רחוב אחד ראשי ובו מסעדות לרוב וגם חנויות מזכרות בדגש תחרה,

יש גם מוזיאון תחרה שלא טרחנו לבקר בו.

מבט לרחוב הראשי

אנחנו "מרחיקים" לקצה האי, מרחק כמה דקות

מגיעים לבית קפה/מסעדה די חדשה     AQUA SALSA,

זמן לצ'יקטי בקלה עם אפרול שפריץ!!

לא עפנו על המקום במיוחד למרות שהצ'יקטי היה בסדר גמור,

ציפינו למסעדה של ממש וזה היה יותר בר או בית קפה,

אבל זו כן הזדמנות טובה לשתות קצת ולנוח על גדת התעלה.

ואם כבר הם טרחו להמציא קפה מיוחד על שם המקום Aqua Salsa Coffee – שלא נטעם?

מדובר בשכבת ליקר פיסטוק, אספרסו והר ענק של קצפת!

היה מאוד כיף להסתובב בבוראנו, כדאי אם ניתן להשאיר זמן עבורו

מדד הכוכבים לאי בוראנו

אני 5  בן הזוג 5  ("צבעוני")  הבכור 4.5   פיקאצ'ו 4.5

אנחנו בדרכנו לשוב לונציה,

ופה עלתה קושיה – האם לעצור בדרך באי הזכוכית מוראנו?

בהרבה סיפורים שקראתי נרשמה אכזבה ממנו.

אבל בכל זאת..

מי יודע מתי נשוב לפה..

וזה בדרך...

אז החלטנו לעצור.

שטים.. די צפוף דרך אגב.

אנחנו עומדים ואנחנו לא היחידים פה ב GOOD FRIDAY.

הגענו למוראנו, טיילנו ברחוב הראשי בין חנויות מוצרי הזכוכית. לא תכננו להעמיק יותר מזה למוזיאון וכדומה.

לא הכל אותנטי..

בטח לא חנות מוצרי זכוכית "הכל ביורו" (כן יש חנות שזה שמה)

אבל בלוני הזכוכית מהממים ביופיים

ובכל זאת אנחנו מצטרפים לטרנד מאוכזבי מוראנו..

גם אם ידענו שזו דעת הרוב ובכל זאת באנו לראות בעצמנו...

מדד הכוכבים לאי מוראנו

בן הזוג 3 ("מיותר")   פיקאצ'ו  3  ("מיותר")

מפה נותרה עוד תחנה אחת בואפורטו לשוב לונציה.

אנחנו מגיעים לתחנה הבאה ו.. אופס

מרפי מכה בשנית

כן זו התחנה הבאה אבל נסענו בואפורטו לכיוון ההפוך!

למרבה חוסר המזל היה מרחק די גדול בין התחנות..

ועכשיו לחזור את כל זה?

אופס גדול ואנחנו עוד צריכים להגיע בזמן לאיסוף הרכב השכור.

זה לא כמו בטיוב...

אין הרבה סימון על הואפורטו עצמו לאיזה כיוון הוא נוסע ואין גם שום הודעה ברמקול.

העצה שלי היא גם לשים לב היטב לפי גוגל מפס באיזה רציף לעלות  (זה לא תמיד עוזר כי לעיתים בתחנות קטנות יש רק רציף אחד)

וגם לשאול את הצוות שעל הואפורטו כדי לוודא כיוון, ליתר ביטחון...

אז חזרנו את כל הדרך,

עצרנו שוב במוראנו (כלומר הואפורטו עצר) והמשכנו לונציה.

אנחנו בדרך לדירה שלנו..

וניכר שחגיגות הפסחא / אפקט סופ"ש מתחילים להשפיע ובגדול.

העומס רב, בקושי אפשר לעבור בחלק מהרחובות.

מזל שבאנו קודם והספקנו ליהנות.

משלימים פיצה אחרונה ב Farini   ליד הדירה ואוספים את החפצים,

משם בואפורטו לפיאצלה רומא ובאוטובוס למסטרה להשכרת רכב של באדג'ט.

ונציה היה כיף לשוב אלייך!

מדד הכוכבים לונציה

אני 5  בן הזוג  5  ("רומנטית")  הבכור 4  ("עמוסת תיירים")  פיקאצ'ו 5 

אנחנו שוכרים רכב והכל מתקתק,

נוסעים לבולוניה ישירות למסעדה שהמליצה K AMIT – מסעדת Trattoria Bertozzi.

מקום כמובן הוזמן מראש (בטלפון, האיטלקים מאמינים בטלפון ).

המסעדה מגישה מאכלי בולוניה אופייניים,

כדוגמת טורטליני ממולא בציר בקר (הילדים: "זה סתם מרק עוף"),

בסך הכל היה טעים ולא יקר, דגמנו מנות פסטה שונות וגם מנת בקר (פחות התלהבתי ממנו).

ואין כמו פנקוטה לקינוח לאמא שהתעקשה..

עוד לא אכלנו ג'לטו היום (בונציה היה תור עצום בגלידריית סוסו)

אז חייבים להשלים את המחסור בסניף חדש של ג'לטריה מקומית ותיקה - Cremeria D’Azeglio    

ברחוב סמוך Via Olindo Guerrini .

ממליצה – שוקולד 70 אחוז, ופיסטוק מלוח...

כמובן המסעדה והגלידריה נמצאות מחוץ למרכז ההיסטורי ZTL אליו אסור להיכנס ברכב.

כניסה ברכב, גם חד פעמית קצרצרה וגם בטעות תביא לקנס גבוה.

כך שמחוץ למרכז התאפשר לנו להגיע ברכב למסעדה ולחנות לידה.

גם את הדירה בחרתי מחוץ ל ZTL ,

מדובר בדירת שלושה חדרי שינה במתחם דירות והיא בהחלט מומלצת בפני עצמה,

אם כי יש לציין שהיא איננה מתאימה להליכה ברגל למרכז ההיסטורי וידרש לשם כך אוטובוס או מונית.

לנו זה לא הפריע כי באנו רק ללילה אחד.  

שם הדירה בבוקינג Appartamenti Borghetto San Donato 105.

גם היום היה עמוס בחוויות,

זמן לנוח....

יום 1 - ונציה - חלק ב'

מעניין למה אבל אף אחד מאיתנו לא היה מעוניין במסעדה שהזמנתי,

כך שביטלתי אותה וטיילנו לנו ברחובות ונציה בדרך לדירה..

ונציה הלילית שקטה (אך ממש לא נטושה),

ממליצה מאוד לישון בה לילה אחד אם מתאפשר ולנצל את השעות השקטות האלה.

אי אפשר בלי עצירה נוספת בגשר ריאלטו

ואנחנו מתפנקים פינוק אחרון להיום בגלידה הכי ידועה בונציה GELATOTECA SUSO - San Marco,

זו גלידריה שברוב שעות היום משתרך תור ארוך אליה.

גם עכשיו יש תור אבל נסבל.

גלידה שניה להיום אבל מי סופר.

איטליה.

כמה דקות ואנחנו בדירה, מלאי חוויות ורשמים, לילה טוב

יום 1 - ונציה - חלק א'

הכל התחיל (כמו תמיד ) כשהבכור איתר עבורי טיסה אטרקטיבית לונציה...

ומיד התחיל לדבר על ליבי.

"זה יהיה בדיוק מתאים לנסוע לצ'ינקווה טרה" – יעד שלמרות הקילומטרז' שלי בטיולים מעולם לא הגעתי אליו.

"ואפילו הטמפרטורה נהדרת" (בהנחה שלא מתכננים על בטן-גב בריביירה... )

מיד התערב פיקאצ'ו ודרש שנשלב ביקור בונציה עצמה.

"הייתי שם בן שנה, אני לא זוכר את ונציה! אז מה אם שיחקתי שם עם היונים בכיכר סן מרקו..."

וכך נקבעו להם קווי המתאר של הנסיעה,

מסלול מעגלי המתחיל בנחיתה בונציה (עם וויז) ,

ממשיך מערבה עד לצ'ינקווה טרה וחוזר בדרך שונה לשדה של ונציה.

ברור שמסלול כזה יכול בקלות לספק ענין להרבה יותר מאשר שבוע, אבל שבוע זה מה שהיה ועם זה ננצח.

בונציה אכן ביקרנו לפני כ 13 שנה, ביקור קיץ עם שלושת הבנים באוגוסט.

כמובן שלא ישנו בה וגם לא הספקנו לשוט לאיים מוראנו ובוראנו.

ועכשיו נתקן את החסר.

כשקנינו את הטיסה היא יועדה להגעה לאחר אחת בלילה, שעה מאוד לא אהובה עלי.

אולם למזלי השעה הוקדמה לעשר בלילה.

לנוחתים בשדה מרקו-פולו - אין מלון בשדה עצמו אבל יש שלל מלונות יחסית קרובים.

אני בחרתי במלון Torre Antica Venice Airport Hotel   למרות שאינו הקרוב ביותר לשדה,

בשל התחייבותו לבוא ולאסוף מהשדה בכל שעה (תמורת תשלום).

בפועל מצאנו מונית ללא קושי ותמורת המחיר המופקע של 30 יורו הגענו תוך פחות מעשר דקות למלון, שבהחלט היינו מרוצים ממנו. 

אני לא ממליצה להסתבך עם הגעה לונציה עצמה בשעות האלה.

למחרת יצאנו לדרך לונציה. 

התחב"צ בונציה יקר, וישנן מספר דרכים להגיע לעיר.

הטיפ שלי – קנו כרטיס חופשי ל 24 או 48 שעות, במיוחד אם אתם מתכננים גם לשוט לאיים.

הכרטיס כולל אוטובוסים מאיזור מסטרה והסביבה ואת הואפורטו, אינו כולל רכבת.

אפשר לקנות במחיר מוזל באינטרנט פה , חפשו את הסעיף המציע ACTV - TIME-LIMITED TICKETS (יש ליצור קודם כרטיס עם שמכם בצד ימין ADD CARD)

ובחרו את סוג הכרטיס המתאים לכם. נסיעה חד פעמית עולה 9.5 יורו ולעומת זאת ליומיים 35 יורו.

לאחר הרכישה תקבלו קוד שאיתו ניתן יהיה לקבל כרטיסים פיזיים במכונה בשדה או בשלל נקודות המכירה (קיוסקים וכדומה).

קצת התעצבנתי שנדרשת הפקה של כרטיסים פיזיים ,

אבל הבכור הראה לי שהיה חיסכון לא זניח בקניה באינטרנט לעומת קניה במכונה במקום כך שהיה שווה לקנות מראש...

וההמרה במכונה בשדה הייתה קלה ופשוטה.

ובכן השתמשנו בכרטיס הנ"ל,

נסענו באוטובוס מס 5 עד לפיאצלה רומא (נדרשת הליכה מסויימת מהמלון שלנו לתחנה, הוא לא אידיאלי לזה אבל יש מלונות שממוקמים בצמוד לתחנות),

והמשכנו בואפורטו בתעלה הראשית של ונציה.

הסבר על המראות בשיט בתעלה זו ניתן למצוא פה

ירדנו בגשר ריאלטו , לידו נמצאת דירת האירבנב שלנו – משופצת נעימה ומומלצת למשפחות (יש מדרגות).

זה היה הזמן בו ברכנו את ההחלטה לא להגיע לונציה עם מזוודה, הרבה יותר קל עם טרולי...

גשר ריאלטו Ponte di Rialto   ראוי לדעתי לתואר המקום העמוס ביותר בונציה,

חלפנו דרכו לא מעט פעמים בשהות הקצרה שלנו...

זהו הנוף המפורסם הנשקף ממנו.

אם תרצו ניתן לתאם מראש (חובה מראש) תצפית חינמית ממרפסת בנין סמוך לגשר ריאלטו T fondaco - פה

ובכן הותרנו את החפצים בדירה (עוד לפני הצ'ק אין, היא היתה בתהליכי ניקוי) ויצאנו לדרך.. מתים מרעב!

אספתי הרבה מאוד המלצות קולינריות לונציה, ודווקא בגלל זה כמובן טעות של מתחילים.

אין כמו מרפי.

בעודי מתמקמת במסעדה מומלצת על גדות התעלה הראשית (מה שעוד יתבטא במחיר אל תדאגו),

ואחרי שהזמנו,

ירד לי האסימון שאנחנו יושבים במסעדה הסמוכה לזו שרציתי (הכסאות של שתי המסעדות סמוכים זה לזה ללא הבחנה ברורה)...

טוב נו, לא נפלנו חזק אבל התבאסתי מהטעות.

טעמנו פעם ראשונה את הצ'יקטי הונציאנים –

מדובר בסוג של טאפאס מקומי, פרוסות לחם עם שלל מעדנים כמו בקלה מוקרם ועוד.

בני משפחתי לא קנו את השיווק הוונציאני והחלו להתאמן בשילוב המונח החדש בחיינו...לדוגמא

 "פיקאצ'ו אתה רוצה שאכין לך צ'יקטי עם גבינה וסלמון לארוחת ערב?"

מה שכיף בונציה, זה סתם להסתובב...

ולכן לא העמסתי בשלל תוכניות. 

סמכתי על ונציה שלא תאכזב וזרמתי לפי ההתפתחויות.

ברור שהמתבגרים לא שבעו מהמסעדה (למרות החשבון היקר)

והשלמנו פיצות בסניף של Farini  (ב Calle Seconda de la Fava )  - מומלץ ביותר לחובבי הפיצות העבות!

זו גם הייתה ההזדמנות ללמוד שפיצה חותכים במספריים.. כן כן!

ג'לטי ראוי לשמו אכלנו בגלידריה סמוכה Gelateria Gallonetto ,

בחרתי ג'לטו בטעם קרם ונציה – מעין וניל עם טעם מודגש של קליפות תפוז מסוכרות ושוקולד צ'יפס.

טעים!

בין לבין עברנו כמובן בין הגשרונים, התעלות והגונדולות... 

המשכנו על בטן מלאה תוך שאנחנו כמובן חולפים על פני שלל החנויות הציוריות של ונציה,

כדי לבקר בחנות הספרים המפורסמת Libreria Acqua Alta

מדובר בחנות ספרים שלמעשה הפכה את עצמה לאטרקציה תיירותית פופולרית, מאחסנת חלק מהספרים בגונדולה...

בסופה של החנות מרפסת קטנטנה בה ניתן לעלות על ספרים המסודרים כמדרגות (כן! לדרוך על ספרים!)

ולצפות לתעלה (ולא שהתצפית כה מיוחדת במינה).

האמת? לצערי ביקור מיותר לחלוטין...

ויחס מאוד לא נעים מצד בעלי החנות שמתייחסים לתיירים כמטרד שעדיף שיסיים את ביקורו תוך דקה ומאיצים בך כל רגע ורגע.

יותר מכובד היה לגבות תשלום עבור הכניסה ולהגביל אותה מאשר לומר שהכניסה חינם,

אבל להתייחס אליך כאל עדר כבשים שעדיף שיעבור מהר את המסלול שהכינו עבורו...

ביג דיסלייק

אבל לא ניתן לזה לקלקל את מצב הרוח...

המשכנו לכיכר המפורסמת ביותר בונציה, פיאצה סן מרקו. 

אז האם היונים עדיין שם?

אפשר לומר שדי הצליחו לסלק אותן..

יש עדיין פה ושם אבל אין להשוות למה שהיה פה פעם.

ישבנו לנוח,

לא תיכננתי כניסה כרגע לאף אתר בכיכר – לא לבזיליקת סן מרקו המפוארת ולא לארמון הדודג'ה,

הרגשתי שזה לא דחוף לנו בהרכב הנוכחי וקביעת זמני הכניסה מראש תפגע בכיף של הביקור בעיר.

אז כאמור ישבנו,

הקהל השבוי הקשיב קצת להסברים של אמא...

אמא קראה אותם פה

על בזיליקת סן מרקו ומקור הסוסים שבחזיתה

על השעון האסטרונומי (שעון של 24 שעות) 

ובכלל על הכיכר.. הנה מגדל הפעמונים, אנחנו עוד נחזור אליו בשקיעה

המשכנו לגשר האנחות המפורסם המקשר בין הארמון לבית הכלא (התצפית עליו מהגשר Ponte della Paglia)

וטיילנו קצת על הטיילת Riva degli Schiavoni המשקיפה לאי שממול, Isola di San Giorgio Maggiore

הערכת זמנים מהירה הביאה אותי למסקנה שהסתובבנו מספיק, וכדאי לשלב גם מוזיאון.

השתמשנו בואפורטו כדי לחסוך הליכה והגענו למוזיאון ליאונרדו דה-וינצ'י

Leonardo da Vinci Museum Venice - Scoletta di San Rocco  .

המוזיאון מציג הסברים על תמונות מפורסמות שלו (התמונות המקוריות אינן כאן כמובן)

והדגמה של מכונות שנבנו ע"פ השירטוטים שלו. 

(אציין כי גם בפירנצה יש מוזיאון דומה מומלץ אולם לא הייתה לנו אפשרות לשלב אותו ולכן קפצתי על ההזדמנות בונציה).

ובכן.. מה היה הקשר של לאונרדו לונציה? מינורי למדי.

אבל העיקר שיש מוזיאון.

פיקאצ'ו ובן הזוג דילגו להם בין מכונה למכונה והתעמקו בעקרונותיה הפיזיקליים.

אני בעיקר נחתי לאחר שצפיתי בסרט על חייו של לאונרדו דה וינצ'י והתרשמתי באופן כללי מהמוזיאון.

והבכור.. קצת מפה וקצת מפה.

אז האם מומלץ? מאוד תלוי בתחומי העניין שלכם.

מדד הכוכבים למוזיאון לאונרדו דה וינצ'י ונציה

בן הזוג 5  ("רק כשמגיעים מבינים את הגאונות של דה-וינצ'י")   הבכור 3.5 ("בול כמו שהיה במדעטק")  פיקאצ'ו 4 ("ההסברים על הציורים מיותרים, המכונות מעניינות")

ולאחר שהשכלנו (חלקנו לפחות ) ,המשכנו לגדת תעלה בחזיתה של בזיליקת סנטה מריה גלוריוזה דיי פרארי,

וישבנו לפיקניק מאולתר, להתענג על הטירמיסו הכי הכי בונציה שקנינו עוד קודם בטייק-אווי בדרך לכיכר סן מרקו..

המקום נקרא I Tre Mercanti וטירמיסו הוא ההתמחות שלו.

מומלץ טירמיסו פיסטוק,

מומלץ גם הקלאסי..

בקיצור מומלץ.

הסתובבנו עוד קצת, ונציה משופעת במוסדות מסוג "בר יינות" בהם ניתן לאכול צ'יקטי כמובן ולשתות אפרול שפריץ בכתום בוהק.

מילאנו את מצוות היום בבר יינות Adagio ,

היה טעים ופה גם גילינו כמה היה יקר הצ'יקטי במסעדה של הצהריים...

אבל הפלא ופלא אנחנו מוצאים את עצמנו באותו מצב.

מי זה שחשב שמתבגרים ישבעו מצ'יקטי?

אז המשכנו לפיצריה,

דגמנו פיצה מסוג שונה (בצק דק) ב Pizza al Volo  -

אינספור סוגי פיצות טעימות ומאוד לא יקרות (משפחתית 4 גבינות עלתה 15 יורו).

עכשיו אפשר להמשיך לטייל לכיוונו של הגשר השני המפורסם ביותר בונציה – גשר האקדמיה

. Ponte dell'Accademia

בדרך – עוברים באחת הכיכרות המרובות של ונציה,

כיכר נקראת בונציה Campo  (למעט כיכר סן מרקו שרק היא זכתה לתואר פיאצה),

ראו את אחד החלונות בכיכר שתלו בו דגל סמלה של ונטו, האריה המכונף

עוד ועוד חנויות מסכות על הדרך, בכל זאת זו ונציה של קרנבל המסכות

והנה הגענו לגשר האקדמיה.

כמו מגשר ריאלטו, גם מגשר זה נשקף נוף מהמם של ונציה,

והשעה עכשיו באור רך יותר מתאים יותר לצילום. מומלץ להגיע גם לפה.

זמן השקיעה מתקרב ואנחנו חוזרים לכיכר סן מרקו.

הזמנתי מראש כרטיסים לעליה (במעלית) לתצפית ממגדל הפעמונים (הקמפנילה) , חששתי מתור ארוך, בוודאי לקראת פסחא.

אבל בשעת שקיעה ונציה די התרוקנה מהעומס היומי, התור למי שלא הזמין מראש היה יחסית סביר.

והנוף... שווה