תודה רבה!

מקווה שתסעו ושאהיה לעזר בסיפור הטיול הזה.

איזה חמודה את! אם להתמכר, אז לסיפורי טיולים . הכי טוב!!

תודה על התמונות. אנחנו לא חצינו את הגשר, אז נחמד לראות עוד זווית של הטירה המרשימה הזו.

הטיול הבא - גיחה עם אחותי בסוכות לקלוג' נאפוקה למספר ימים. יש (לי) למה לחכות..

חוזרת משבתון אז צריכה עוגנים לצפות להם ולרכך את החזרה לשיגרה האינטנסיבית.

בכיף.

ממשיכה לעקוב אחרי סיפור איסלנד שלך, המעלה בי געגועים עזים למדינה המכשפת הזו.

תודה לך! שמחה שאהבת. ומבינה לגמרי את עניין הנהיגה.. אני עצמי לא נהגתי שם אז אני גיבורה גדולה .

תודה רבה על סיפור נ-ה-ד-ר ותמונות מקסימות.

יעד שווה ביותר שנמצא אצלנו ברשימה, בטוח נחזור לסיפור שלך ושוב ושוב.

מירב, עקבתי בהתלהבות !

בכלל אחרי הסיכומים המעולים שלך בחודשים האחרונים, אפשר לומר שאני מכורה.

תודה רבה מאוד

(מצב תמונה של טירת Conwy)

תודה מירב על סיפור מושקע!

13/7

יום חמישי

היום טסים הביתה... עצב ושמחה ביחד, כרגיל בסוף כל טיול. קמנו מוקדם, אני בעיקר, ארגנו דברים אחרונים וירדנו למטה לאכול משהו מהיר.

צילום אחרון מחלון החדר: בוקר יפיפה

סיימנו לאכול, הורדנו המזוודות ויצאנו לדרך הלא ארוכה לאזור בו מחזירים את הרכב. לא יצא לנו לנסוע בכיוון הזה עדיין ואיזה מקסים האזור הזה! פשוט קסם.

זהו. הגענו, החזרנו במהירות את הרכב ועלינו על השאטל לשדה התעופה.

בשדה הכל הלך די מהר , כך שנשאר זמן להסתובב בדיוטיפרי, לשתות קפה וסתם לנוח. טיסה נחמדה, וקונקשן בפרנקפורט.

זהו. חזרנו הביתה בלילה ללחות והחום. אבל תמיד כיף לחזור אל השקט של היישוב שלנו.

תם לו עוד טיול מקסים.

מקווה שהצלחתי להעביר קצת את החוויות, המראות והקסם של צפון ווילס ובריטניה בכלל. כבר מתכננת לחזור בקיץ הבא...

קצת תובנות כרגיל:

מאד חששנו מהנהיגה בצד שמאל, אבל בעלי התרגל די מהר ואני כמובן תרמתי את חלקי בקריאות " תסתכל לצד ימין" - כשיוצאים מהכביש שמאלה, או "תתרחק מהמדרכה".. או "תזהר מהשיחים".. בקיצור, הסתדרנו.

בריטניה נפלאה! הייתי כבר כמה פעמים, בחלקים שונים שלה, כולל סקוטלנד פעמיים, דרום מערב, דרום מזרח, ווילס ועוד, ואני ממש חושבת שמי שלא לוקח אותה בחשבון כיעד לטיול פשוט מפסיד!

ווילס ממש לא יקרה כמו שחששתי.

מזג האוויר בסך הכל נפלא, גם אם נופלים על יום גשום מבוקר עד ערב.. שאר הימים מפצים על זה.

אפשר למצוא אוכל טעים ומגוון, ואת זה אומרת מישהיא מאותגרת קולינרית.

ישנן פעילויות לכל הגילאים. היו הרבה פעילויות כיפיות שמתאימות לילדים כמו פעילויות מתחת לאדמה כולל סנפלינג, טרמפולינות ועוד.

הכבישים הכפריים די ריקים שזה היתרון שלהם, כיוון שהם די צרים, מה שיכול קצת להלחיץ כשנוהגים בצד שמאל ובאה מולך מכונית.

לנו הייתה "חוויה" עם אמבולנס.. נסענו על כביש ריק בדרך הביתה ופתאום הגיע מאחורינו אמבולנס שצפר וצפר. לא ידענו מה לעשות. אין שוליים לרדת אליהם, ופחדנו לעבור לנתיב ממול מפחד שתגיע מכונית מולנו. אז הגברנו המהירות עד שהגענו לאיזה ירידה מהכביש ועצרנו שם. לא הבנו מדוע הוא פשוט לא עקף אותנו... כנראה ציפה שאנחנו נעשה זאת ונסכן את עצמנו.

ולסיום - הרבה תודה לסיפור הטיול של פנינית מאוקטובר האחרון על דרום וצפון ווילס

הבלוג של עמיחי מלפני מספר שנים, שעורר לי את החשק לנסוע לאזור.

את שאר החומר ליקטתי בעיקר מהאינטרנט - יש המון, רק צריך להשקיע את הזמן בחיפושים, שזה החלק הכי כייפי בתכנון טיול.

ותודה לכל מי שהגיב, החמיא וסתם קרא בשקט..

לא היינו באזור האגמים.. זה יותר צפונה בהרבה.. בתחילת הטיול היינו באזור הפיק שבהחלט שווה הרבה יותר ימי טיול, וביומיים האחרונים אזור צ'סטר - קרוב לפיק דיסטריקט.. אהבתי יותר את ווילס..אבל הכל נפלא בבריטניה. היכן שתזרקי אבן יהיה מהמם.

ווילס נפלאה ובאמת לא חסר מה לראות.

אני זוממת לקיץ הבא על דרום ווילס כחלק מטיול בדרום בריטניה..

נראה פארק מקסים עם הצבאים...

צחקתי מהתיאור המדוייק של תגובת בעלת הצימר על שינוי ההזמנה לארוחת הבוקר..

אין לי ספק שהיא הייתה אובדת עצות

הייתם בהמון מקומות שלא היינו בהם בווילס אז אני שמחה לגלות שיש לי עוד הרבה מה לחזור ולראות!

הגענו לאיזור האגם, וגם הגשם הגיע. מזמן לא ירד... ואנחנו כאמור בלי מטריות. אבל באמת לא נורא. דילגנו מעץ לעץ, כשנחלש קצת יצאנו מהמחבוא והמשכנו, ובין לבין ראינו עוד בעלי חיים, דרכנו על לא מעט קקי כי אני התעקשתי להתקרב אליהם במקום המסתור שלהם מתחת מצבור של עצים יפים, וראינו כמה דייגים שהקימו לעצמם מעין אוהל על שפת האגם, השתרעו בו ונתנו לחכה לעבוד בשבילם.

כשהגענו לקצה האגם התחלנו לחזור בחזרה. אפשר היה עוד ללכת עד לקצה הפארק, למבנה יפה, וכרגיל בית תה, אבל מצינו.

יצאנו מהפארק ופנינו לתוך הכפר. הבת כרגיל ניווטה לעבר בית קפה שנראה לה מעניין במיוחד. בינתיים נהנינו ללכת ברחוב הראשי. כמו שאני אוהבת בכפרים בריטיים.

חנויות חמודות, בניינים יפים.

שימו לב למה שכתוב על תא הטלפון:

הניווט הוציא אותנו מהרחוב לעבר סימטה בעלייה ושם הגענו לבית הקפה. נחבא אל הכלים מה שנקרא. המקום נראה יחסית מפונפן, וגם המחירים שלו. כנראה שבאמת בווילס יותר זול.. שתינו ואכלנו עוגה ונהנינו מאד.

אחר כך יצאנו שוב לרחוב הראשי והמשכנו לשוטט עד הקצה המעניין שלו. שם מצאנו שוב חנות של אלדי. רצינו לקנות כמה לחמניות וגבינה כדי להכין כריכים לטיסה מחר (כן, כן מחר נגמר לו הטיול.. לכל דבר טוב יש סוף).

אז נכנסנו, סיבוב קצר, לחמניות מעניינות לא היו אבל פיתות דווקא כן

המשכנו לשוטט עד שנעשינו שוב רעבים. מצאנו פאב שנראה לנו נחמד ושהיה פתוח ונכנסנו.

חייבת לציין שהפאבים האלה זו המצאה נהדרת . תמיד פתוחים, תמיד מוצאים בהם אוכל נחמד ולא יקר, אווירה נחמדה. מה רע?

אז כרגיל הזמנו מהבחורה שעבדה בבר, שילמתי לה וזהו. היה נחמד וטעים.

יצאנו שוב לרחוב, והתחלנו לחזור לכיוון הרכב. פתאום ראינו שמימיננו יש רחוב שיורד לכיוון מה שנראה כמו מים ופארק. ירדנו לשם, ואכן, זה פארק עירוני. מלא עצים, גשר מעל אגם ואנשים שפשוט מטיילים להם עם הילדים. הסתכלתי למעלה על צמרות העצים הנעים ברוח, נשמתי טוב טוב את האוויר וידעתי שמחר בערב כבר אתגעגע למזג האוויר הנפלא הזה ולירוק הממכר.

חזרנו לרכב ונסענו לערב אחרון בבריטניה. סידרנו את המזוודות וארגנו הכל כדי שלא נתעכב בבוקר. מחר יוצאים ב7:30 לערך, אולי קצת אחרי. בכל זאת המקום די קרוב לשדה התעופה.

התענגתי לי מערב אחרון של טלוויזיה בריטית משובחת.

12/7

יום רביעי

התעוררנו לבוקר סביר מבחינת מזג האוויר. כבר לא מתרגשים .

אתמול אמרה לנו בעלת המקום, שארוחת הבוקר היא עד 9 בלבד.. אלה הכללים ונציית להם! הבעיה הייתה לגרום לבת להתעורר בזמן ולרדת איתנו בשמונה ומשהו.

אז נקשנו בדלת הסמוכה, הערנו והפצרנו ובסוף ירדנו לבד מתוך הבנה שהיא תגיע קצת אחרינו.

שולחן ארוחת הבוקר היה ערוך עבורנו ובעלת המקום צצה מאחורי דלת קטנה. מסתבר שאפשר היה לקחת לבד מיץ, מים ודגנים לבחירתנו. השאר - לפי פירוט שלה ואפשר לבחור רק אחת מהאפשרויות. ארוחת בוקר אנגלית או 2 ביצי עין או פנקייק.

בעלי הזמין ארוחה אנגלית, למרות שהיה ברור לי שלא יאכל חלק מהדברים, אני ביצים ואילו עבור הבת הזמנתי פנקייק כי משום מה חשבתי שזה מה שרצתה.

כשהיא ירדה והצטרפה, הסתבר שהייתה מעוניינת בארוחה האנגלית. למה אני מספרת את כל הפירוט הזה? כשבעלת המקום שמעה את זה, התכרכמו פניה והיא אמרה שכבר הכינה את הפנקייק. נראתה אובדת עצות.. הלכה והכינה לה ארוחה אנגלית. יכלה להביא את הפנקייק לשולחן בכל זאת.. אבל לא.. כל אחד בוחר משהו אחד בלבד.. יש כללים. נו שויין..

המחשבה הראשונית ליום זה הייתה לקחת רכבת מהכפר למנצ'סטר ולטייל שם במשך היום. בדקתי היכן נמצאת התחנה במנצ'סטר עצמה ומה הריחוק ממוקדי העניין שם.

המחשבה השנייה הייתה שממש זה לא מתחשק לי לטייל בהמולה של העיר הגדולה. אנחנו נמצאים באזור כל כך יפה אז למה לא להנות מהטבע?

אז פנינו לאופציה השנייה המתבקשת - לנסוע לכפר KNUTSFORD עצמו. לפי עצתה של בעלת הבית, כדי לטייל בפארק היפה הסמוך לכפר, עדיף לחנות בכפר עצמו, שם החנייה בחינם, וממנו להיכנס ברגל לפארק. זהו פארק ענק עם כמה כניסות, כאשר אחת מהן נמצאת ממש בכפר. מסתבר שאם חונים בחניה של הפארק, צריך לשלם מחיר מופקע של 8 פאונד.

נסענו לכפר, שכבר מהכניסה אליו היה ברור שהוא מתוק ומקסים בדיוק כמו שאני אוהבת, והחנינו בצד הכביש במקום מותר, כמו רבים וטובים אחרים. משם צעדנו ברגל

לכניסה אשר בכפר ונכנסנו לפארק. שם הפארק TATTON PARK ראינו את החנייה המדוברת והודינו בלב לבעלת המקום שנתנה לנו את הטיפ. צעדנו לנו בכיף מתחת לעצים בשביל שנראה לנו נחמד - היו הרבה שבילים, בכולם צעדו אנשים במרץ, עם או בלי כלבים. ידענו בשלב מסוים שנגיע לאגם הנמצא בפארק.

פתאום, אני רואה לצד השביל צבי! גדול ויפה. כמובן אחרי ההתלהבות צילמתי מכל הכיוונים. ואז ראינו עוד אחד ועוד אחד, ואז קלטנו שהפארק מלא בהם. מסתבר שזה הייחוד של המקום - פארק צבאים. המצחיק הוא שרק אנחנו התלהבנו. האחרים המשיכו לטייל כרגיל - רגילים כבר מן הסתם.

המשך היום - חשבנו להישאר ולטייל קצת באזור, אבל כרגיל ביום שאנחנו מחליפים לינה אנחנו קצת לא רגועים עד שמגיעים למקום.

אז יצאנו לדרך לכיוון הכפר בו נמצא הבית. - KNUTSFORD

הגענו לפי הוויז למקום כפרי מקסים בתוך שמורת טבע מיוערת, והובלנו אל דרך לא סלולה שיצאה מהכביש הראשי, עד שהגענו לחווה. בכניסה אליה היה שלט המקדם את פני הבאים ומכווין לבית עצמו. חלפנו על פני רפת, טרקטורים, וסתם כלי עבודה חקלאיים עד לחניה הצמודה לבית כפרי מאד. שם הבית Birtles Farm B&B

על הכניסה היה שלט שעליו היה כתוב שהבית הוא משנת 1701 . עתיק זה אנדרסטייטמנט..

נכנסנו פנימה, וקיבלה אותנו בעלת הבית הנחמדה. הובילה אותנו לקומה אחת למעלה, על מדרגות עץ ישנות, כאשר התקרה מעלינו מאד נמוכה. לי לא היו טענות בעניין חח, אבל מי שהוא קצת גבוה, יש לו בעיה קלה . האנשים פעם היו נמוכים, אין מה לעשות. אני הייתי משתלבת ב 1700 מצוין .

הבת ישר לקחה את החדר שנראה לה יותר מוצלח, ואנחנו התמקמנו בחדר הצמוד.

אחרי התמקמות, בדיקת המקום והכנת כוס קפה, החלטנו בעלי ואני לצאת לטיול רגלי בחוץ. כבר לא היה גשם, וכפי שלמדנו שוב ושוב, מזג האוויר משתפר לקראת ערב והכל כל כך יפה ונקי ובהיר.

אז יצאנו החוצה, סרקנו את הגינה, אמרנו שלום לסוסים ויצאנו לכיוון השביל עליו הגענו. השתדלנו לא לדרוך על השלוליות הרבות ועל כל מיני "הפתעות" שהשאירו הפרות שמשום מה לא היו ברפת. אחר כך הבנו היכן הן..

הייתה הליכה מענגת! רק ברגל רואים את הנוף, היופי, המרחבים הפתוחים, הנחל שזורם לו בשטח החווה, וגם את הפרות האבודות.. איזה חיים הן עושות .

נהננו, צילמנו וחזרנו לחדר לערב שקט.

המראה מחלון החדר לעת ערב (מחשיך מאוחר)

11/7

יום שלישי

התעוררנו לבוקר אחרון בקוטג' . רוב הדברים היו כבר מאורגנים במזוודות, ובעלת הבית קפצה לבקר, יחד עם בתה התינוקת. הודינו לה על השהות הנהדרת ועל הכל.

יצאנו לדרך, כאשר הכיוון הוא מזרחה וצפונה, לכיוון מנצ'סטר. הלינה ליומיים הקרובים היא בבד אנד ברקפסט באיזור כפרי ,מאד קרוב לשדה התעופה.

הבת רצתה עוד סניף של טסקו להשלמת קניית שוקולדים לחבר ולחברות, אז כיוונו לאחד כזה הנמצא סמוך לשמורת הטבע בה היינו לפני מספר ימים. הדרך מהממת כרגיל, כבשים, פרות, סוסים והמון ירוק. הגענו לסניף הענק יש לומר, כאשר החלטנו שהיום לא ממהרים. מה שנספיק נספיק. הסתובבנו בכיף בסניף, ואפילו מצאנו מציאות באזור של הביגוד. מי היה מאמין.

אחר כך החלטנו לשבת לנוח מכל הקנייה הזו במתחם בית הקפה החמוד שבתוך הסניף, אני הזמנתי קפה והאחרים הזמינו משהו לאכול. היה מאד נחמד.

לאחר זמן, יצאנו שוב לדרך, כאשר אנו נפרדים מווילס ונכנסים לתוך אנגליה. הנופים דומים אך קצת שונים איכשהוא.

כיוונו את הניווט לכפר בשם אנדרטון למקום מיוחד בשם ANDERTON BOAT LIFT. בכפר יש מערכת תעלות. זהו מקום בו יש מעלית על תעלה, שהיא מופת של בנייה הנדסית, אשר מעלה ומורידה סירות צרות, בהתאם לצורך. כמו כן יש מרכז מבקרים ובית קפה.

הגענו לחניה הענקית. לא היו הרבה רכבים. תמיד מפליא אותנו שיש אטרקציות נפלאות שאנשים לא מכירים בכלל, כי כולם רצים לאותם מקומות.. איך שמעתי על המקום? אם אתם זוכרים, ממש בתחילת הטיול עשינו נסיעה ברכבת קיטור ליד אגם בלה. כשהסתובבנו בחנות אשר בתחנת הרכבת, לקחתי ברושור, שהתגלה כמלא רעיונות נהדרים. שם ראיתי את המקום הזה.

ניגשנו למרכז המבקרים. ממש לפני המעלית עגנה סירה כשעליה אנשים, ונראה היה שהיא עומדת לצאת לשייט. לפני שהגענו, חשבתי לברר על שייט למחר. נכנסנו למרכז, הבת רצה לשירותים ואני ניגשתי לבחורה שעבדה שם ושאלתי על השייט. מסתבר שהשייט יוצא ממש אוטוטו אם אנחנו רוצים לעלות עליו. מיד עניתי שכן ורכשתי כרטיסים. השעה הייתה 15:00, ואני יודעת שהמרכז נסגר ב16:30 (הם מהמחמירים ). שאלתי כמה זמן השייט, כיוון שרציתי להספיק לראות משהו מהמרכז וגם לבקר את השירותים. אמרה שבערך שעה, אז נרגעתי..

חיכינו לבת שתצא ומיהרנו לסירה. מסתבר שכולם חיכו רק לנו.. אופס.. המדריך הלא צעיר בגילו אך מאד צעיר ברוחו, קיבל אותנו במאור פנים, שאל מאיזו מדינה אנחנו והיה מבסוט לשמוע את התשובה. מסתבר שהוא עובד שם הרבה שנים ואולי פגש ישראלים פעם אחת.. לא היה בטוח.

נכנסנו פנימה, והסירה החלה לשוט לעבר המעלית. מאותו רגע, המדריך לא הפסיק לתת דברי הסבר מרתקים. דיבר המון, אבל היה כל כך מעניין. תוך כדי שהוא מדבר, אני שמה לב שאנחנו יורדים מגובה עצום לאט לאט למטה, ובמקביל סירה נוספת ששבה מהשייט, עולה במעלית למעלה. הגענו לגובה התעלה התחתונה והחלנו בשייט. קיבלנו הסבר מרתק על המסחר פעם, והסתבר שבאזור צ'סטר ייצרו בעיקר מלח. המסחר התנהל ברובו על התעלות האלה, ובניית המעלית הייתה פרויקט נחוץ ומורכב.

ככה שטנו לנו, כאשר בחוץ יורד לו גשם קל. המדריך היה פשוט מעולה, למרות שלא הפסיק לדבר במשך כמעט שעה וחצי.. תוך כדי, קלטתי שהשייט כבר עבר את השעה ומשהו, והבנתי שאת מרכז המבקרים כבר לא נראה. אבל שירותים..

לבסוף, חזרנו ועגנו בסמוך למעלית (לא עלינו שוב), ומשם חזרנו ברגל לכיוון המרכז. פתאום שמענו בכריזה שעומדים לסגור את המקום, כך שמי שמסתובב בגנים שבחוץ צריך מיד לצאת. מישהי יצאה מהמבנה והחלה לסגור במנעול את כל השערים. אמרתי - אין מצב שאני לא נכנסת לשירותים - נכנסנו למבנה ודהרנו לכיוון השירותים, כשכל הזמן אני בלחץ שמא ינעלו אותנו בפנים עד מחר.

הכל בסדר, יצאנו בשלום .

הסירה:

המעלית

סתם משהו חמוד שראיתי בגנים

העיקר החזירו משהו... גם זה טוב

וואו!

איזה תותחית את! ואני עוד מקטרת . אנחנו לא מטיילי הטרקים הארוכים (שבהם רואים כנראה את הנופים הכי יפים), אבל הבת הגדולה שלי ירשה את זה מאיפשהוא, לא מאיתנו חח

. היא ובן זוגה כרגע עושים טרקים בנורבגיה, ורק מהתמונות אפשר להתעלף (לא רק מהיופי.. גם מפחד ).

זכית לנופים מהממים בירידה!

תודה על השיתוף

וואו, יפה שאת מחייכת

מירב, אני בטוחה שזה לא יעודד אותך (או את הבת) בכלל, אבל...

זו אני בפסגת סנודון כמו שאת רואה: אפס נוף (וזה אחרי שחיכיתי למעלה, כשאני קופאת מקור, כשעה...)

מיותר לציין שעליתי למעלה... ברגל (עם תרמיל גדול שאף הכיל ציוד קמפינג!) למרות מזג האוויר (אין שכל, אין דאגות)

לפחות בירידה (לכיוון Pen-y-Pass, עליתי מהכיוון של הרכבת אבל ירדתי בכיוון אחר) זכיתי לנוף נפלא !

היה שווה כל מטר

אבל תמונות מקסימות, ממש ממש עושות חשק!!

קצת תמונות מהמוזיאון

שכחתי לספר שאחרי הביקור במוזיאון נתקפנו רעב וחיפשנו מקום לאכול בו. ממש בכפר היה בית מלון גדול ונאה למראה שהייתה בו גם מסעדה, אז נכנסנו פנימה. מקום מאד נחמד. מצאנו שולחן והתיישבנו. כרגיל גם שם אתה בוחר לך מהתפריט את המנות, ניגש לדלפק, מזמין ומשלם במקום. כמה נוח ויעיל. האוכל חביב, לא יותר. התמונה שלמטה צולמה מהחנייה של המלון:

תמונות מערב אחרון ליד הקוטג'